פרשת אמור

על חינוך הילדים לתורה ולמצוות

כתוב בפרשה "אמור אל הכהנים ואמרת להם וכו",ורש"י פירש:להזהיר גדולים על הקטנים".דהיינו שהכהן הגדול מוזהר לשמור בניו הקטנים שלא יטמאו למת.והובא דין זה בשולחן ערוך: כשם שהכהן מוזהר שלא ליטמאות,כך מוזהרים הגדולים על הקטנים

יש להתבונן מדוע דוקא כאן בדין טומאה למתים,הוזכרה אזהרה מיוחדת להזהיר גדולים על קטנים,וכי אין צורך בשאר מצוות לחנך בניו לתורה ומצוות?!

האמת ניתנה להאמר ששאלה זו מתעוררת רק בדורות האחרונים, שלדאבוננו רבים מעמינו פרקו מעליהם כל עול תורה ומצוות.

יהודים רבים  מעדות הספרדים ,התחנכו בגלות לערכי היהדות והמסורת,ומעודם קטנים ינקו קדושה ,קיבלו יראת שמים טהרה ללא פגם וזוהמא הקפידו על מצוות קלה כחמורה, וכשגדלו חלקם נהיו תלמידי חכמים וגדולי תורה היושבים על מידין להורות הלכה לעם, ומהם יצאו להתפרנס ממלאכה שעליה דרשו חז"ל יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך,אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא.

אך לצעירנו ידוע מה קרה להם בבואם לישראל,ארץ הקודש שחיכו לה מאות בשנים,הם חשבו שהם הגיעו   למחוז חפצם בה ינוחו בשלום  ויחוננו את עפרה ,אך יושבי  המקום,התנועה הציונית, קיבלו אותם בזרות  ובניקור,העולים אופלו לרעה ולכל מקום שניסו להגיע נתקלו במכשולים רבים שהציבו להם אנשים שונים בתכלית ממה שהכירו בעודם בגולה,יהודים שעקרו מהם כל עול תורה ומצוות ,חיללו שבת בפרהסיא וחינכו את הילדים  בדרכי הגוים .ולצערינו הפילו את הנוער התמים ברשתם ע"י חינוך אפיקורסי ולשלילת הערכים של התורה.

בעבר,לא היה ספק לכל יהודי שהוא צריך ללכת בדרכי אבותיו ולשמוע לכל אביו ואמו,פרט לילדי הכהנים שאצלפ מצוות חינוך היתה שונה במקצת.שבשעה שמלווים מת לבית עולמו,ומתאספים המונים שרוצים לגמול לו חסד של אמת.גם הילד הכהן רוצה לגמול לו חסד זה,אך אביו תופס בידו ומרחיק אותו בחוזקה  מהמטה ומקובריה כדין.הילד שואל את אביו בתימימות מדוע הוא עוצרו במצווה זו ,והאב משיב שהתורה אוסרת לכהן להטמא לאחיו חוץ מלשבעה מתי מצווה.

לא קל הדבר לילד להבין,שהוא נבדל מאחיו והא צריך לשמור על קדושתו ככהן,ולהוריו עבודה רבה בחינוכו ,ולכך ציוות התורה –להזהיר הגדולים על הקטנים דוקא במצווה זו!.

הלכות חינוך ילדים ע"פ הרמב"ם

א.דרך בריתו של אדם להיות נמשך בדועותיו אחר רעיו וחבירו,כמנהג אנשי מדינתו,ויתרחק מרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמד ממעשיהם.הוא ששלמה אומר:"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו'".

וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך הישרה,ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרכים טובים.ואם היו כל המדינות שהוא יודען ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה,כמו זמננו,או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי-ישב לבד יחידי ,כעניין שנאמר "ישב בדד וידום".ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה,אלא אם כן  נתערב עמהם ונוהג במנהגם הרע-יצא למערות ולחוחים ולמדבריות,ואל יניהג עצמו בדרך חטאים,כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים.

ומשם החזון איש מבאר שכוונת הרמב"ם שכתב להתחבא במערות ובמדברות היא לחנך את הבנים בישיבות קדושות שהם מבחינת תיבת נח שמגינה מפני המבול שבחוץ.

ב.מצוות עשה להדבק בחכמים ובתלמידיהם,כדי ללמוד ממעשיהם,כענין שנאמר "ובו תדבק":וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה?אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו:הדבק בחכמים ובתלמידהם.לפיכך צריך אדם להשתדל שישא בת תלמיד חכם.וישיא ביתו לתלמיד חכם ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים.ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם,ולהתחבר להן בכל מיני חיבור,שנאמר "ולדבקה בו,וכן ציוו חכמים "והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם עכ"ל הטהור.

גדול המחטיאו יותר מהרוגו-אוי למחטיא בניו

ועל חומרת הדין למזלזל בחינוך בניו,כתב מרן הגר"ע יוסף שליט"א ביבע"א וזה לשונו בסיכום ההלכה :שוחט שאשתו הולכת בגילוי ראש העלה שיש להעמידו בחזקתו,ולא להדיחו ממשרתו.

ויותר יש להקפיד בזה על השוחט ובודק שמחנך את בניו בבתי ספר חופשיים,שיש חשש שיצאו בניו שורש פורה ראש ולענה,ומחללי שבת ומזלזלים באיסורי תורה בעטיו של האב הזה.ולכן אם יתרו בו ולא יאבהלשמוע-צריכים להעבירו ממשרתו,שנראה שהוא קל ביראת שמים,וכל מצוותיו ותורתו מהשפה ולחוץ עכ"ל,ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה.ל,ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה.

אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל מפרותיהם בעולם הזה והקן קיימת לו לעוה"ב ואלו הם כבוד אב ואם,וגמילות חסדים,והשכמת בית הכנסת והכנסת אורחים והבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו,ולמוד תורה כנגד כולם.ע"כ.

אף שמצינו שאמרו חז"ל גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה,שמשמעו שהמעשה יותר חשוב,זהו בתלמוד תורה של יחיד,אבל ת"ת של רבים יותר גדול שיש בו לימוד לתלמידיו שהוא גם כן מעשה של תלמידיו וגם תורה.

התנא באבות של השבת הזו אומר:על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ע"כ.הרי שהקדים על התורה,אבל לפי האמור אתי שפיר דידוע שלשה אבות,נמצאו בהם שלשה עמודים שהעולם עומד עליהם,והם הראשונים שהמציאו אותם.

אברהם אבינו ע"ה-עמוד החסד כמו שכתוב חסד לאברהם,הוא הראשון שהתחיל בחסד והכנסת אורחים,שפתח בית גדול,שפתוח לארבעה רוחות העולם,ומכל עבר נכנסים לאכול,וכשרוצים לצאת ,אומרים אנחנו רוצים לברך לבעל הלחם,אומר להם אל תברכו לי אלא תברכו להקב"ה שהוא באמת בעל הלחם,וככה הוא מגייר אנשים,גם שרה אמונו פתחה בית לארבעה רוחות העולם והיתה מגיירת את הנשים.וגם ראינו אצל אברהם שגם ביום המילה שלו שיצא כחום היום והוציא ה' חמה מנרתיקה ועם כל זה יצא ורץ ביום שלישי למילתו לקבל את אורחיו.

יצחק אבינו,עמוד העבודה,עבודת הקורבנות שהוא הראשון שנעקד על גבי המזבח,והתחיל בעבודת הקורבנות.

יעקב אבינו ע"ה עמוד התורה,כמו שנאמר ויעקב איש תם יושב אוהלים,גם כן אמרו תתו אמת ליעקב,ואמרו רבותינו כל י"ד שנה שלמד בבית שם ועבר תורה לא שכב,רק וישכב במקום ההוא לבד,וגם אחרי בואו לרן לא ישן,ולא פסיק גירסיא מפומיה,וכתוב במדרש רבי נחמיה אומר שהיה לומד ט"ו שיר המעלות שבתהילים,כמ"ש לולי ה' שהיה לנו ,יאמר נא ישראל,סבא שהוא יעקב,ורבי שמואל בר נחמני אומר כל ספר תהילים היה קורא שנאמר ואתה קדוש יושב תהילות ישראל,סבא,ואפילו שחלם,לא חלם אלא עינייני תורה וקדושה והנה סולם ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו,ומה אפשר לראות אחר כמה שנים של תורה,וכן אמרו חז"ל ויחלום והנה סולם,זה סיני(סלם בגימטריא סיני)ומלאכי אלוקים,זה משה ואהרון,עולים ויורדים,דרכה

של תורה דומה לסולם,אי אפשר לאדם לעלות בפעם אחת למדרגה גדולה,עליו להתחיל משלב אחר שלב עד שיגיע למדריגה ראשונה.

כמה חידושים על פירקי אבות של השבוע: