לפי שכשראה אהרון את חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה,אמר לו הקב"ה "חייך,שלך גדולה משלהם,שאתה מדליק ומטיב את הנרות.(רש"י)

הרמב"ן ז"ל הקשה למה חלשה דעתו של אהרון,והלא הקריב בימי המילואים את קורבנות הנשאים?וגם אם נאמר שחלשה דעתו,במה נחמו בנרות?והביא הרמב"ן מדרש שבו רמוז נס חנוכה על ידי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול ובניו,והנחמה הגדולה היא שההדלקה היא נצחית,גם בתקופה שבית המקדש חרב בעוונותנו הרבים,עדיין מצוות הדלקה בחג חנוכה קיימת,וכן ניחמו בברכת כהנים שאינה בטילה לעולם.

למדים אנו מכאן כמה המקום ברוך הוא חוקר כליות ולב,והיה צריך לנחם ולהפיס לב אהרון על ידי מצוות שנוהגות לעולם.ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה,כל שכן לאהרן הכהן שנפשו נכספה למצוות,וקיבל שכר על חלישות הדעת.הוי אומר סימן טוב הוא לאדם כשהוא מרגיש צער על שלא זכה במצוה!.

כעין זה מובא בטור בהלכות שופר,שמשבח את מנהג אשכנז שמחבבין את המצוות ורצים אחריהם לזכות בהם,וזה לשונו:"וכן עוד מנהג באשכנז שגדולי העיר מקדימין  לתקוע כל מי שזריז בו יותר,מה שאין כן מנהג ספרד שבורחים מן המצווה,עד שצריכים לשכור אחד מן השוק לתקוע להם..ע"כ.ורואים זה בחוש שטבע בני ספרד להתחבא אל הכלים,ובעיניני מצוות אין הדבר הגון ונכון,כמו שלומדים אנו מאהרון שחלשה דעתו על שלא זכה הוא במצווה.

כיוצא בדבר מצינו בתורה:ויקרא משה להושע בן נון יהושוע,ותרגם יונתן בן עוזיאל:וכד חמא משה ענותנותו קרא משה להושע יהושוע,פירוש,כשראה משה את ענותנותו של משה אז קרא לו יהושוע,ולכאורה מה ההסבר שבגלל הענוה שביהושוע צריך לשנות את שמו?והרי אסור לשנות שם בלא סיבה כמבואר בספרים.

אלא חשש משה רבינו עליו השלום מענוה פסולה שעלול יהושוע,תלמידו המסור להכשל בה,כעין הבריחה ממצוות שופר המוזכרת לעיל,ויאמר בלבו:כיון שכל ראשי בני ישראל קדושים,יבטל דעתו אליהם ויצטרף אליהם להוצאת דיבה על ארץ ישראל,ידע משה שבלעדי שינוי השם ותפילה על תלמידו,עלול ליפול בפח עם המרגלים-ולען התפלל עליו יה-יושיעך מעצת המרגלים.

לכל אדם מאיתנו יש ניסיונות בהתנהגות ובמידות עם ה' ועם בני אדם.בשעת שמחה ובשעת צרה,על כן צריך שלא להכשל בענוה פסולה.כגון פעמיםפעמים נמצאים באיזה מקום,והחכם שצריך לדבר עדיין לא הופיע וכולם מחכים לשמוע את דבר ה' בהלכה או בהגדה.וכאן כל אחד מזעיר את עצמו בטענה לא איש דברים אנכי,וגם אם  באמת הוא אחד שיודע לדרוש אומר לא יצרו טענות שווא כמו :לא הכנת ואיך תדרוש.ועל זהב אומר התנא באבות במקום שאין איש השתדל להיות איש!

כתוב בפרשה "והאיש משה ענו מכל אדם אשר על פני האדמה",לכאורה יש להקשות על התנא באבות שאומר מאד מאד הוי שפל רוח רוח בפני כל אדם,דאם משה היה הענו המושלם היה צריך להיות כתוב בתורה פעמיים מאוד כדברי התנא?!

וראיתי פירוש יפה למו"ז  ,שתיבת מאד עולה בגימטריה 45 נמצא שמאד מאד עולה פעמיים 45 דהיינו 90,ובתורה כתוב על משה שהיה ענו מאד מכל,ותיבת מכל בגימטריא 90 ,ובנוסף למאד אחד יוצא שלש פעמים מאד כלומר משה הוא ענו יותר אפילו מהעניו המושלם  כי הענו המושלם הוא רק פעמים מאד!

עוד שמעתי מגר"ע יוסף שליט"א שתירץ שכתוב בתורה שמשה היה ענו מאוד

מכל אדם דהיינו מאותו אדם שהתנא באבות דיבר שהוא עצמו ענו מאוד מאוד.

עוד נראה לדקדק בפסוק למה הוסיף שהיה ענו מכל האדם? .ועוד "על פני האדמה"  הם מילות יתירות.