פרשת משפטים

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"

במדרש תנוחמא:לפניהם -ולא לפני כותים.מנין לבעלי הדינין של ישראל  שיש להם דין זה עם זה , שיודעים שהכותים דנין אותו כדיני ישראל,שאסור להזקק לפניהם?תלמוד לומר:"אשר תשים לפניהם"-לפני ישראל ולא לפני עובדי כוכבים ומזלות.שכל מי שמניח דיני ישראל  והלך לפני עכו"ם כפר בהקב"ה תחילה ואחר כן כפר בתורה,שנאמר "כי לא כצורינו צרום ואויבנו פלילים"..

"ואלה המשפטים"-אמר הקב"ה לישראל,אם עשיתם את הדין ואין אתם מזדקקין לפני אומות העולם,אבנה לכם בית מקדש וישבו בו סנהדין,שנאמר "ואשיבה שופטיך כבראשונה",וכתיב "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" וכתיב " כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות"!

רמזים לדיין ולכל אדם

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"

בעל הטורים כותב רמזים ודרשות מראשי תיבות של פסוק זה"

ואלה-וחייב אדם לחקור הדין

המשפטים-בדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט

אשר -אם שניהם רוצים

לפניהם-לא פני נדיב יהדר,התנכר מהם

לא רק לדיין התורה אלה לכל אדם ואדם ממש רומזת התורה...שהרי כל רגע ורגע שאדם בעולם,המאבק הסמוי נטוש בין שני הייצרים הטוב והרע ,מבחינת מלחמה קרה,ובאה התורה ללמד אותנו כיצד לנצח במאבק ולזכות בניצחון ,מבחינת "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ,ובחרת בחייםלמען תחיה אתה וזרעך"

הכלל הראשון שבא כהכוונה וכעזר מיושב  שמים אומר:וחייב אדם לחקור את הדין,דהיינו כשיבא לידנו פתוי לדבר עבירה ח"ו,צריך לדחותו זמנית עד שישאל דעת תורה-את עיני שכלו.אם שכלו יאמר לו שעבירה היא,ימאן לשמוע לפתוי כשם שיוסף מיאן לשמוע לאשת אדוניו,ואז אשריו וטוב לו.

הכלל השני "הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט,רומז למאמר חז"ל -תנו רבנן:לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת...תניא,רבי שמעון בן אלעזר אומר,יצר תינוק ואשה-תהא שמאל דוחה וימין מקרבת,ופירש רש"י:יצר -של תשמיש,תקרבנו בימין,שלא יקוץ בפריה ורביה,וכן תינוק-פן יברח ויאבד את עצמו.ואשה-אף היא דעתה קלה,ואם ירדפוה תצא לתרבות רעה עכל"ה

הוי אומר התורה אינה דורשת ממנו להתנזר מאשה אדרבה היא מצווה ראשונה-"ורתם פרו ורבו "ובלעדיה אין האדם שלם

שנאמר "ויקרא את שמם אדם",והמתאחר ומתעכב מלשאת אשה ,נקרא נזוף וחוטא לשמים,ןפעמים שגורם לעצמו אף מיתה בעוון זה ה' יצילנו כמבואר בגמרא ופוסקים.ומאידך לא יהיה להוט אחר תאוות הנשים,שלא יהיה נבל ברשות התורה,והיינו שמאל דוחה וימין מקרבת.

עוד אפשר לדרוש בפסוק

ואלה המשפטים-נוטריקין -וחייב אדם לומר הקידוש.

אשר -אפילו הוא רש

תשים-תמכור מלבוש שיקנה יין.

לפניהם-ה' יצליח ממונו,פניו נותן להעשירו(ר"ל יאר ה' פניו אליך)

ועוד על ענין ההבדלה

המשפטים-מצוות הבדלה מוצאי שבתות פסח וימים טובים

אשר-אפילו שאמרו רבים

תשים -תקנה מפרנסתו יין שיבדיל

לפניהם-השם יצליח מלאכתו נתן פרנסתו לריוח.

ואפילו ששמע בבית כנסת מקבל מצוה לחזור לביתו לומר הבדלה שיוצא חובת בני ביתו,ואליהו זכור לטוב נותן לו שבוע טוב שיבוא לקראתו,

וזהו שכתוב "אשר תשים לפניהם דייקא,וזה שכתוב "תחל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום"

תשים-נוטריקון:ששת ימים תצליח מלאכתך.שעושה לויה לשבת.

ואלה-וחייב אדם לומר המוסר

המשפטים-הלכות,משלים,שבת פסח ימים טובים ומועדים.

"וכי ימכר בתו לאמה לא תצא כצאת העבבדים"

איש דא קודשא בריך הוא כדכתיב ה' איש מלחמה,בתו דא הנשמה בת מלך פנימה,לאמה דא גוף ,לא תצא כצאת העבדים שלא תצא מן העולם

הזה בבגדים מלוכלכים כמו העבדים שיש להם בגדי עבודההמלוכלכות זה מראה סימן שמחזיקים בו החיצונים רחנא ליצלן,וזה מה שאמר הכתוב  תמיד יהיו בגדיך לבנים,ע"י שוסק בתורה ובמצוות ולא נותן הזמן לבטלה להבלי העוה"ז,בכסף אשה וכבוד,ראשי תיבות כא"ב.

כי כל זה לא מלוים את לאדם כמו שהביא בספר כסא רחמים,משל לאדם ששלח המלך אחריו,והיו לו ארבעה אוהבים,שלשה מצוים אצלו בכל זמן וכל עת,והאחד אינו מצוי אצלו  אלא לפרקים,שלח אחר אהוב הראשון ואמר לו:המלך שלח אחרי ואני מפחד,תבוא עימי,אמר לו:הן אני קורצתי מחומר הן אני יכול לבוא איתך רק עד השער החיצון,שלח אחר האהוב השני ואמר לו:המלך שלח אחרי ואני ירא ללכת לבדי,תבא עימי,אמר לו אין לי פה להשיב,ואני ערל שפתיים,ובשביל שאנחנו אוהבים אני נותן לך מלבושים נאים שיהיה לך כבוד אצל המלך,כמו שכתוב כבוד האם מלבושו,ואף שאני חוש ששוטרי המלך יחקחו ממך אותם מכל מקום אני נותן לך ,שלח אחר האוב השלישי,השיב לו :הן אני עץ יבש ,אין לי מלבושים ואין אני יכול לבוא לחצר המלך וכל שכן בחצר המלך איני כדאי,אמר בליבו אם כן הן אני נשארתי לבדי ועלי ללכת יחידי,כשהוא הולך בדרך פגע באותו האהוב הרבעי שנמצא אצלו לפרקים,שאל אותו ,ידי לאן אתה הולך?אמר לו לפני המלך אני הולך שאלו:ולה אתה הולך לבד?ויש לך שלשה אהובים קרובים אליך ומצויים אצלך יומם ולילה.אמר לו כל אחד ואחד נתן לי תירוץ אחר,אמר לו ולמה לא שלחת אחרי,אמר לו נתביישתי ונכלמתי,מפני שלא היית מצוי עמדי  בכל עת,ונשאתי קל וחומר בעצמי אם אהובי נפי שלשת חברי שנמצאים איתי תדיר לא באו אתה איך תבא איתי...אמר לו הרבעיי אפילו הכי אני בא ואין אני עוזב אותך ואבא לפני המלך ואמליץ עליך טובה.

והנמשל אדם מצטער בעולם הזה בונה בתים ועליות מצוירות ומרווחים,ונותן נפשו בכפו להביא לחם לו ולבני ביתו,ובסכנת נפשות מקבץ ממון בימים ובלילות,ואם במקרה יש לו פנאי שעה או שעתיים הולך ללמוד תורה.ביום המיתה המלך שולח אחריו,אז האדם אומר לבניו תעשו לי טובה תבואו עימי לפני המלך להמליץ לי בעדי להצילני,אומרים אנחנו באים עד החצר החיצונה ,רצה לומר עד הקבר אנחנו יכולים לבא,ואנחנו עפר מהאדמה ואין אנחנו יכולים לבא לפני  הקב"ה ,ועוד מתחנן לפני כספו ונכסיו והן משיבין :הן אני ערל שפתיים אך תוכל לקנות מאיתנו תכריכים לקבורה ומי יודע אם ממון זה בא ביושר,כי אם לאו יוכל להזיק לנפטר וכן הולך אצל הבית שלו ואומר לו תבא לעזור לי,ויאמר הן אני עץ יבש ואיני יכול לבא לחצר המלך וכל שכן להיכנס לחדרו,וכשהולך לקבר באה התורה ושואלת אותו לאן אתה הולך אומר לפניה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה לתת דין וחשבון על מעשי.שאולתו ומפני מה לא שלחת אחרי ,ויענה אוי לי מעלבונה של תורה יען לא היית נמצאת אתלי תמיד זולת שעה שעתיים ביום או שלש שעות בשבת.אומרת לו :אפילו הכי בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך,וז"ש אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלךף להגיד  לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדהו מרדת שחת מצאתי כפר זו תורה הקדושה וכתיב והלך לפניך צדקך וכו

"ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה וכו'"

הקשו רז"ל צרעה ולא חיות רעות,וכי לא היה אריה או זאב.ויובן לפי עניות דעתי שהקב"ה שלח את אליהו הנביא(את=אליהו תשבי)

עוד ושלחתי את הצרעה לפניך וגירשה-גימטריה צרעה הוא 365 בזכות שס"ה מצוות לא תעשה הקב"ה יגאלנו.

וצריך לשמור את מצוות הלא תעשה בצער ולא בנחת,(דהיינו שיצטער בנפשו ולא יעבור עליהם חס ושלום),צרעה אותיות צער וז"ש "את הצרעה".