סיפור מאת אמיר גבריאל
צילום: איתמר חסן

סוף סוף הפסיק הגשם. קוני החתול החליט לנצל את יום השמש החמים והנעים ולצאת לטיול קצר ברחבי העיר. כבר כמה ימים שהוא מתחבא מהגשם בתוך ארגז מזופת שנמצא בחדר זבל באחד מבנייני הרחוב. החדר קצת מסריח ומלוכלך אבל לפחות חמים, נעים ובטוח. אבל היום סוף סוף הפסיק הגשם וזה הזמן לצאת לטייל. קוני מתח את רגליו, ניער את ראשו והחל צועד במדרכת הרחוב.
"איזה יופי", חשב לעצמו, "שלוליות..." קוני החל לקפץ בין השלוליות ולשחק בהנאה. הרטיב את עצמו, ניער את המים מעליו, שוב הרטיב את עצמו ושוב ניער את המים מעליו. כך הוא המשיך עד שילד קטן הפר את שלוותו כשרץ לעברו בצורה מאיימת. קוני החל לברוח, הילד צעק: "חתולי, אל תברח! אני רק רוצה ללטף אותך!"
קוני לא עצר והמשיך לרוץ, אך מכיוון שלא היה מספיק בכושר, התעייף מהר מאוד וחיפש מסתור מהילד המאיים. בתוך שיחים רטובים, התחבא קוני, רועד מפחד, מחכה ומקווה שהילד יעבור מבלי לשים לב אליו.

הילד, שהתעייף גם הוא מהריצה, החל ללכת לכיוון השיחים. כבר ממרחק של כמה צעדים הבחין הילד בקוני החתול. הילד נעצר, התכופף ולחש: "בוא חתולי, בוא אליי, אני רק רוצה ללטף אותך. פססט פססט, בוא חתולי..." קוני המבוהל רעד מפחד ולא ידע מה לעשות.
מצד אחד, חשב לעצמו, "אולי הילד באמת רק רוצה ללטף אותי..." מצד שני, "מה אם הוא רוצה להציק לי? כבר נתקלתי בעבר בילדים שרק רוצים להציק".
בזמן שקוני התלבט אם לצאת או לא, הילד החל לאבד את הסבלנות, "בוא לפה!" צעק בקול, "איזה חתול טיפש אתה, אני רק רוצה לשחק איתך!" הילד התרגז, חבט ברגלו על הרצפה ולפתע עלה במוחו רעיון שטני.
קוני המבוהל הסתכל על הילד ולא הבין מה הוא עושה. הוא ראה אותו מסתובב ברחוב ומרים דברים מהרצפה. המראה הזה הפחיד את קוני והוא החליט להמשיך להתחבא מאחורי השיחים.

לפתע, אבנים קטנות החלו להתעופף לעברו של קוני, אחת מהן אפילו פגעה לו בבטן. "חתול טיפש! חתול טיפש!" צעק הילד והמשיך לזרוק לעברו של קוני אבנים. קוני החל ליילל מכאב ואז פתח במנוסה כשהוא מפוחד ומבוהל בחזרה אל חדר הזבל שבו נהג להתחבא מן הגשם.
"אני נשאר כאן", חשב לעצמו, "אמנם קצת מסריח ומלוכלך פה, אבל לפחות חמים, נעים והכי חשוב – בטוח. אם אמצא ילד שבאמת יאהב אותי, הוא בטח לא יקבל את פניי באבנים".