בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 
 
 
בס"ד
א מ ו נ ה
האתר שלך לחיזוק האמונה  
                 
אני מאמין באמונה שלמה
 
   
 
   אמונה ודעת    אהבת הי    חידושי תורה    פרשת השבוע    חכמת האמת    אהבת ישראל    עת הגאולה    פינת ההלכה    תוכנות להורדה
בס"ד
מגילת איכה
 
מסרים מן המגילה  מחידושי הדב"ש 
שלא כשאר המגילות אשר נכתבו כרצף של נבואה של דבר ה', כל אחד מחמשת הפרקים של במגילת איכה בנוי בצורה שונה.
פרק א' 22 פסוקים לפי א - ב'
פרק ב' ו ד' 22 פסוקים לפי א - ב', האות פ' קודמת לאות ע'
פרק ג' 66 פסוקים לפי א - ב', כל אות משולשת, גם כאן האות פ' קודמת לאות ע'
פרק ה' 22 פסוקים אך ללא סדר
 
ההבדלים החיצונים הללו מביאים אותנו לחשוב שירמיהו לא כתב את המגילה בפרק זמן אחד אלא בתקופות שונות של מלכי יהודה בשנים שלפני החורבן. על מנת להבין היטב עלינו לעיין קודם במאורעות של אותם ימים.
 
מנשה, מלך יהודה עושה הרע בעיני ה', מחטיא את העם, ועל כך יוצאת מפי הגבורה גזירה על ירושלים ויהודה. וכך מובא במלכים ב' פרק כא' פסוקים י' - טו'
וַיְדַבֵּר ה' בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, לֵאמר: יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה, הַתּעֵבוֹת הָאֵלֶּה הֵרַע, מִכּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמרִי אֲשֶׁר לְפָנָיו; וַיַּחֲטִא גַם אֶת יְהוּדָה, בְּגִלּוּלָיו : לָכֵן, כּה אָמַר ה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה, עַל יְרוּשָׁלַיִם וִיהוּדָה: אֲשֶׁר, כָּל שׁמְעָיו (שׁמְעָהּ) תִּצַּלְנָה, שְׁתֵּי אָזְנָיו: וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלַיִם, אֵת קָו שׁמְרוֹן, וְאֶת מִשְׁקלֶת, בֵּית אַחְאָב; וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלַיִם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת, מָחָה, וְהָפַךְ, עַל פָּנֶיהָ. וְנָטַשְׁתִּי, אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי, וּנְתַתִּים, בְּיַד איְבֵיהֶם; וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה, לְכָל איְבֵיהֶם. יַעַן, אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינַי, וַיִּהְיוּ מַכְעִסִים, אֹתִי מִן הַיּוֹם, אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתָם מִמִּצְרַיִם, וְעַד, הַיּוֹם הַזֶּה.
 
אמון בנו נמלך לאחר מותו, וממשיך בדרכי אביו ומומת בסופו של דבר על ידי עבדיו
וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר בְּגַן בֵּיתוֹ בְּגַן עֻזָּא; וַיִּמְלֹךְ אָמוֹן בְּנוֹ, תַּחְתָּיו: בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אָמוֹן בְּמָלְכוֹ, וּשְׁתַּיִם שָׁנִים, מָלַךְ בִּירוּשָׁלָיִם; וְשֵׁם אִמּוֹ, מְשֻׁלֶּמֶת בַּת חָרוּץ מִן יָטְבָה: וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי ה', כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, מְנַשֶּׁה אָבִיו: וַיֵּלֶךְ, בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ אָבִיו; וַיַּעֲבֹד, אֶת הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָבַד אָבִיו, וַיִּשְׁתַּחוּ, לָהֶם: וַיַּעֲזֹב, אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו; וְלֹא הָלַךְ, בְּדֶרֶךְ ה': וַיִּקְשְׁרוּ עַבְדֵי אָמוֹן, עָלָיו; וַיָּמִיתוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, בְּבֵיתוֹ. מלכים ב כא', יח'- כג'
 
יאשיהו בנו של אמון, בן שמונה שנים כאשר נמלך למלך אחרי אביו, ולהבדיל מאביו וסבו הולך בדרכי ה'
בֶּן שְׁמנֶה שָׁנָה, יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ, וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלָיִם; וְשֵׁם אִמּוֹ, יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת:וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ה'; וַיֵּלֶךְ, בְּכָל דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו, וְלֹא סָר, יָמִין וּשְׂמֹאול... מלכים ב כא', יח'- כג'
 
יאשיהו מוציא מההיכל ומירושלים את כל הכלים העשויים לבעל ולאשרה, מנקה את כל הארץ בכל מקום בו היו מצבות, במות ומזבחות עוד מתקופת ירבעם בן נבט. הוא גם הורג את כל כהני הבמות ושורף את עצמותיהם. לאחר נקיון זה, הוא מצווה לעם לעשות פסח וכך מעיד עליו הכתוב
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ, אֶת כָּל הָעָם לֵאמר, עֲשׂוּ פֶסַח, לַה' אֱלֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב, עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה: כִּי לא נַעֲשָׂה, כַּפֶּסַח הַזֶּה, מִימֵי הַשּׁפְטִים, אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל; וְכל, יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה: כִּי, אִם בִּשְׁמנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ, יֹאשִׁיָּהוּ: נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה, לַה' בִּירוּשָׁלָיִם. מלכים ב כג', כא'- כג'
 
אנו רואים אם כן את צדקותו של יאשיהו שנאמר עליו
וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ, אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאדוֹ כְּכל, תּוֹרַת מֹשֶׁה; וְאַחֲרָיו, לא קָם כָּמהוּ. מלכים ב כג', כה'
ובכל זאת, גזרה היוצאת מפי המלך אין להשיב, ולא שב ה' מחרון אפו שנאמר
אַךְ לֹא שָׁב ה', מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר חָרָה אַפּוֹ, בִּיהוּדָה עַל, כָּל הַכְּעָסִים, אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ, מְנַשֶּׁה: וַיֹּאמֶר ה', גַּם אֶת יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי, כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי, אֶת יִשְׂרָאֵל; וּמָאַסְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי, אֶת יְרוּשָׁלִַם, וְאֶת הַבַּיִת, אֲשֶׁר אָמַרְתִּי יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם: מלכים ב כג', כו' - כז'
 
בימיו, אשור שולטת בעולם אך בבל מצליחה לגבור עליה וכובשת אותה.
אשור ובבל נמצאים בצפונה של ישראל, ומלך בבל מתכנן לרדת דרומה ולכבוש גם את ארץ מצריים וכל איזור הנילוס. פרעה נכו, מלך מצריים מחליט להקים ברית עם אשור כנגד בבל, ועל כן הוא צריך לעלות צפונה ולעבור דרך ישראל. הוא מבקש רשות מהמלך יאשיהו וגם מרמז לו שזה יהיה גם לטובת ישראל כנגד מזימותיו של בבל לכבוש את העולם.
אַחֲרֵי כָל זֹאת, אֲשֶׁר הֵכִין יֹאשִׁיָּהוּ אֶת הַבַּיִת, עָלָה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ, עַל פְּרָת; וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ, יֹאשִׁיָּהוּ: וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם כִּי אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי, וֵאלֹהִים, אָמַר לְבַהֲלֵנִי: חֲדַל לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר עִמִּי, וְאַל יַשְׁחִיתֶךָ: דברי הימים ב לה', כ' - כא'
 
יאשיהו מסרב בחשש שזוהי אמתלה כדי להיכנס ולהילחם בו, ויוצא לקראתו למלחמה בבקעת מגידו, אך נהרג שם ומוחזר לקבורה בירושלים.
וְלֹא הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ, כִּי לְהִלָּחֵם בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ, וְלֹא שָׁמַע אֶל דִּבְרֵי נְכוֹ, מִפִּי אֱלֹהִים; וַיָּבֹא, לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ: וַיֹּרוּ, הַיֹּרִים, לַמֶּלֶךְ, יֹאשִׁיָּהוּ; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי, כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד: וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן הַמֶּרְכָּבָה, וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלִַם, וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו; וְכָל יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִַם, מִתְאַבְּלִים, עַל יֹאשִׁיָּהוּ: דברי הימים ב לה', כב' - כד'
 
בכל זאת נשאלת השאלה: למה יצא יאשיהו לקראתו למלחמה ולמה קרא כדבר הזה דווקא עם מלך צדיק כמו יאשיהו? אומר רש"י: וילך לקראתו - שדרש "וחרב לא תעבור בארצכם" אפילו חרב של שלום לא תעבור בארצכם ולא ידע חטא ליצני הדור...
יאשיהו ראה את עצמו עובד ה' באמונה וחשב שכול העם כמוהו ועל כן סמך על הפסוק.
הילקוט שמעוני מפרש שטעותו של יאשיהו הייתה בכך שלא שאל לדבר ה' מפי הנביא והחליט לבד לצאת למלחמה.
 
ממשיך הכתוב ואומר:
וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ, עַל יֹאשִׁיָּהוּ, וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם, וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵל; וְהִנָּם כְּתוּבִים, עַל הַקִּינוֹת. דברי הימים ב לה', כה'
 
פסוק זה מדבר על פרק ד' של מגילת איכה, אשר כתב ירמיהו על המלך יאשיהו, בו מדובר על עניין של צדיק ורע לו ורשע וטוב לו.
 
יהואחז בנו למרות היותו קטן בשנתיים מאחיו יהויקים אשר לו הייתה זכות המלוכה נמשח למלך אחרי יאשיהו. אך מלכותו של יהואחז נמשכה כשלושה חודשים בלבד ונלקח בשבי במצריים כאשר רצה לנקום את מות אביו, ומת שם.
 
יהויקים, או אליקים בן יאשיהו מקבל את שמו יהויקים מנכו מלך מצריים ונמלך אחריו, אך גם הוא לא הלך בדרכיו של אביו הצדיק ויעש הרע בעיני ה'.למרות זאת הקב"ה אל רחום וחנון רוצה לסלוח לישראל, רק שיחזרו מדרכם הרעה ושולח את ירמיה הנביא להודיע על כך.
וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית, לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה; הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה, אֶל יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת ה', לֵאמֹר: קַח לְךָ, מְגִלַּת סֵפֶר, וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה, וְעַל כָּל הַגּוֹיִם--מִיּוֹם דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ, מִימֵי יֹאשִׁיָּהוּ, וְעַד, הַיּוֹם הַזֶּה:אוּלַי יִשְׁמְעוּ, בֵּית יְהוּדָה, אֵת כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם--לְמַעַן יָשׁוּבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וְסָלַחְתִּי לַעֲוֹנָם, וּלְחַטָּאתָם: ירמיה פרק לו', א' - ג'
 
ירמיהו מכתיב לברוך בן נריה, את כל דברי ה' על מגילה ומצווה אותו לקרא אותה באזני העם בבית ה' ביום צום. אולי דבר זה יעזור וישראל יחזרו בתשובה.
וַיְהִי בַשָּׁנָה הַחֲמִשִׁית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי, קָרְאוּ צוֹם לִפְנֵי ה' כָּל הָעָם, בִּירוּשָׁלִָם; וְכָל הָעָם, הַבָּאִים מֵעָרֵי יְהוּדָה--בִּירוּשָׁלִָם: וַיִּקְרָא בָרוּךְ בַּסֵּפֶר אֶת דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ, בֵּיתה, בְּלִשְׁכַּת גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן הַסֹּפֵר בֶּחָצֵר הָעֶלְיוֹן, פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' הֶחָדָשׁ, בְּאָזְנֵי, כָּל הָעָם. ירמיה פרק לו', ט' - י'
 
המלך יהויקים שומע על כך ומבקש לשמוע גם הוא את תוכן המגילה. אך במקום להתחרט על מעשיו קורע ושורף את המגילה באש
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת יְהוּדִי, לָקַחַת אֶת הַמְּגִלָּה, וַיִּקָּחֶהָ, מִלִּשְׁכַּת אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר; וַיִּקְרָאֶהָ יְהוּדִי, בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ, וּבְאָזְנֵי כָּל הַשָּׂרִים, הָעֹמְדִים מֵעַל הַמֶּלֶךְ: וְהַמֶּלֶךְ, יוֹשֵׁב בֵּית הַחֹרֶף, בַּחֹדֶשׁ, הַתְּשִׁיעִי; וְאֶת הָאָח, לְפָנָיו מְבֹעָרֶת: וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי, שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה, יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר, וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח עַד תֹּם, כָּל הַמְּגִלָּה, עַל הָאֵשׁ, אֲשֶׁר עַל הָאָח: וְלֹא פָחֲדוּ, וְלֹא קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם--הַמֶּלֶךְ, וְכָל עֲבָדָיו, הַשֹּׁמְעִים, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: ירמיה פרק לו', כא' - כד'
 
אחר המעשה הזה שולח ה' שוב את ירמיה לכתוב מחדש את כל דברי המגילה אשר שרף יהויקים, ולא זו בלבד אלא גם להודיע לו על גזירה הקרבה ובאה.
וַיְהִי דְבַר ה', אֶל יִרְמְיָהוּ--אַחֲרֵי שְׂרֹף הַמֶּלֶךְ, אֶת הַמְּגִלָּה וְאֶת הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר כָּתַב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ, לֵאמֹר: שׁוּב קַח לְךָ, מְגִלָּה אַחֶרֶת; וּכְתֹב עָלֶיהָ, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָרִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַמְּגִלָּה הָרִאשֹׁנָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה: וְעַל יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה תֹאמַר, כֹּה אָמַר ה': אַתָּה שָׂרַפְתָּ אֶת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת, לֵאמֹר, מַדּוּעַ כָּתַבְתָּ עָלֶיהָ לֵאמֹר בֹּא יָבוֹא מֶלֶךְ בָּבֶל וְהִשְׁחִית אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְהִשְׁבִּית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה... וְיִרְמְיָהוּ לָקַח מְגִלָּה אַחֶרֶת, וַיִּתְּנָהּ אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסֹּפֵר, וַיִּכְתֹּב עָלֶיהָ מִפִּי יִרְמְיָהוּ, אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּאֵשׁ; וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים, כָּהֵמָּה. ירמיה פרק לו', כז' - לא'
 
אומר רש"י : דברים רבים כהמה - מתחלה היו שלש אלפא ביתין איכה ישבה, איכה יעיב, איכה יועם, והוסיף עליה אני הגבר שכל אות משולשת בה.
 
רש"י מדבר על פרק ג' במגילת איכה שכתב ירמיהו הנביא על יהויקים מלך יהודה, המתחיל ב" אני הגבר" ובו שלשה פסוקים על כל אות.
 
יהויכין בנו מלך אחרי יהויקים, גם הוא לא הלך בדרכי ה'. מלכותו של יהויכין לא האריכה ימים ולאחר שלשה חדשים בשנת שמונה למלכות נבכדנאצר, החלה גלות בבל.
וַיָּבֹא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, עַל הָעִיר; וַעֲבָדָיו, צָרִים עָלֶיהָ: וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה, עַל מֶלֶךְ בָּבֶל, הוּא וְאִמּוֹ, וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְסָרִיסָיו; וַיִּקַּח אֹתוֹ מֶלֶךְ בָּבֶל, בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה לְמָלְכוֹ: וַיּוֹצֵא מִשָּׁם, אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית ה', וְאוֹצְרוֹת, בֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיְקַצֵּץ אֶת כָּל כְּלֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכַל יְהוָה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר ה': וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, עֲשֶׂרֶה (עֲשֶׂרֶת) אֲלָפִים גּוֹלֶה, וְכָל הֶחָרָשׁ, וְהַמַּסְגֵּר: לֹא נִשְׁאַר, זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ... מלכים ב כד', יא' - טז'
 
צדקיהו, או מתניה בן יאשיהו נמלך אחרי יהויכין. הוא אחרון מלכי יהודה ובתקופתו נחרב הבית. גם הוא הולך בדרכי אבותיו ועושה הרע בעיני ה'.את שמו צדקיהו קיבל מנבכדנאצר מלך בבל הרומז לו בכך, לדברי רש"י " ה' יצדק עליך את הדין אם תמרוד בי".
וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי ה', כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה, יְהוֹיָקִים: כִּי עַל אַף ה', הָיְתָה בִירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה, עַד הִשְׁלִכוֹ אֹתָם, מֵעַל פָּנָיו; וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ, בְּמֶלֶךְ בָּבֶל: מלכים ב כד', יט' - כ'
 
צדקיהו אם כן, מורד במלך בבל ועל כן בא המצור על ירושלים בי' בטבת ונמשך שנתיים עד שהחומה הובקעה בט' בתמוז.
וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ (של צדקיהו), בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי (טבת) בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם, וַיִּחַן עָלֶיהָ; וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק, סָבִיב:וַתָּבֹא הָעִיר, בַּמָּצוֹר, עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ: (המצור נמשך שנתיים) בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ (תמוז), וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר; וְלֹא הָיָה לֶחֶם, לְעַם הָאָרֶץ: וַתִּבָּקַע הָעִיר... מלכים ב כה', א - ד'
 
יש אומרים שנבכדנאצר היה בתחילת המצור וחזר אחרי זמן מה לרבלתה ויש אומרים שנבכדנאצר לא היה כלל בירושלים, אלא רק נבוזראדן היה והוא רוכב על מרכבה ובה דמותו של נבוכדנאצר.
צדקיהו ניתפש ומובא למשפט על בגידתו, בניו נשחטים לעיניו והוא נלקח לגלות לבבל לאחר שדקרו את עיניו ועיורו אותו
וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל, רִבְלָתָה; וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ, מִשְׁפָּט:וְאֶת בְּנֵי, צִדְקִיָּהוּ, שָׁחֲטוּ, לְעֵינָיו; וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ, עִוֵּר, וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם, וַיְבִאֵהוּ בָּבֶל: שם ו - ז'
 
ולאחר כשלושה שבועות, נשרף בית המקדש
וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי (אב), בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ (בשבעה נכנסו גויים להיכל ואכלו ושתו, וקלקלו בו שמיני ותשיעי, ובתשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו את האש והיה דולק והולך עד סוף העשירי) הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים, עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם: וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה', וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל, שָׂרַף בָּאֵשׁ... וַיִּגֶל יְהוּדָה, מֵעַל אַדְמָתוֹ. שם ח - כא'
 
פרק ה' של מגילת איכה מיוחס לתקופה זו של צדקיהו, אין כבר סדר א - ב' כמו בפרקים הקודמים, המצב מבולבל כפי המצב השורר בירושלים באותם הימים בזמן החורבן.
 
אנו רואים אם כן שמגילת איכה מדברת על תקופות שונות, לפחות על פרק זמן של 22 שנה: אחת עשרה שנה, מלכות יהויקים ו-11 שנה, מלכות צדקיהו. אך מדובר בה גם על תקופתו של יאשיהו, כך שסביר להניח שהיא נכתבה במשך למעלה מעשרים ושתיים שנים.
 
מהם המסרים שרצה ירמיה הנביא להעביר אלינו ולשם כך ריכז את כל הפרקים הללו במגילה אחת?
כדי לברר זאת, עלינו לעיין היטב בתוך המגילה עצמה.
 
פרק א
 
ירושלים מרגישה לבדה, לאף אחד כבר לא איכפת ממנה
  • הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁבבָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם... פסוק ב'
  • טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ, וַתֵּרֶד פְּלָאִים, אֵין מְנַחֵם לָהּ... פסוק ט'
  • עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם... פסוק טז'
  • פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ, אֵין מְנַחֵם לָהּ צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב... פסוק יז'
  • שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי, אֵין מְנַחֵם לִי כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ... פסוק כא'
ירושלים מרגישה בודדה, נבגדת, אין מי שינחם אותה. אך לא זו בלבד היא גם מרגישה מנודה
  • חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם, עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה; כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ, גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר
  • פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ, אֵין מְנַחֵם לָהּ--צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב, סְבִיבָיו צָרָיו; הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה, בֵּינֵיהֶם
יתרה מכך היא מרגישה אפילו שהיא הופכת ללעג בעיני כל.
         זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם, יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ--כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ, אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם; בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר, וְאֵין עוֹזֵר לָהּ--רָאוּהָ צָרִים, שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ
 
זהו מצבה של ירושלים בודדה, אין מנחם לה, מנודה , ואפילו שוחקים לה.
 
מצב דומה אנו מוצאים באיוב. איוב היה עשיר גדול, כולם באו אליו, דרשו בשלומו, והנה אומר הקב"ה לשטן
וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן, הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו, אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ
 
איוב עובר פורענות אחר פורענות אך לא נשבר
וַיֹּאמֶר עָרֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה, ה' נָתַן וה' לָקָח, יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָך:ְ בְּכָל זֹאת, לֹא חָטָא אִיּוֹב וְלֹא נָתַן תִּפְלָה, לֵאלֹהִים
 
מתי הוא כן נשבר? אומר לנו הכתוב
אַחַי, מֵעָלַי הִרְחִיק; וְיֹדְעַי, אַךְ-זָרוּ מִמֶּנִּי: חָדְלוּ קְרוֹבָי; וּמְיֻדָּעַי שְׁכֵחוּנִי: גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי, לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי; נָכְרִי, הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם:לְעַבְדִּי קָרָאתִי, וְלֹא יַעֲנֶה; בְּמוֹ-פִי, אֶתְחַנֶּן-לוֹ:רוּחִי, זָרָה לְאִשְׁתִּיוְחַנֹּתִי, לִבְנֵי בִטְנִי:גַּם-עֲוִילִים, מָאֲסוּ בִי; אָקוּמָה, וַיְדַבְּרוּ-בִי:תִּעֲבוּנִי, כָּל-מְתֵי סוֹדִי; וְזֶה-אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ-בִי. פרק יט', יג' - יט'
 
רק כאשר הוא מרגיש לבד ועזוב מכל, חבריו עזבו אותו, הם היו קרובים אל כספו ולא אליו. הוא מרגיש נבגד ובודד אז הוא מגיע לסף שבירה וזהו בדיוק מה שקרה לירושלים.
 
אומר לנו הקב"ה על ידי ירמיהו: נרצה או לא נרצה, לא משנה כמה שננסה להדמות לגויים ולהתחנף אליהם, תמיד נהיה לבד. אך עלינו לבחור בין איכה ישבה בדד לבין הן עם לבדד ישכון.
אם עם ישראל עושה רצונו של מקום שנאמר: אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש - וקדוש פירושו נבדל, נבדל מן הגויים, אזי מתקיים בו הכתוב:
וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב, אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ; אַף שָׁמָיו, יַעַרְפוּ טָל: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּה', מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ; וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ.
 
לא זו בלבד אלא שאומר לו הקב"ה הנך יפה רעיתי
לפני מותו קיבץ רבי אליעזר בן הורקנוס את תלמידיו ובישר להם שאף אחד מהם לא ימות מיתה רגילה. רבי עקיבא שהיה אחד מהם שאל :האם גם אני? ענה לו רבו : " לא זו בלבד, אלא שלך תהיה קשה מכולן". מסופר שרבי עקיבא בכה וביקש ממנו "רבי, למדני תורה" והיה מלמדו שיר השירים.
אמר לו רבי עקיבא " די אינני יכול יותר" פסק רבי אליעזר הגדול ובאותו רגע פרחה נשמתו. מה מעשה זה בא ללמד אותנו?
אמר רבי עקיבא: למדני תורה - איך ללמד את הדורות הבאים לא לראות בצורה מצומצמת, לראות שאנחנו חלק ממהלך אלוקי, תלמד אותי את הסוד הגדול הזה.
אומר לו רבי אליעזר: בא ונפתח את הכתובה - את שיר השירים, בו נאמר:"הנך יפה רעייתי" על כן אמר רבי עקיבא "כל השירים קודש ושיר השירים קודש קדשים".
 
מסביר לנו רבי אליהו הגאון מווילנה שלכל אות יש בן זוג .
ביחידות: א - ט = 10    ב- ח = 10      ג - ז = 10      ד - ו = 10     ה' לבד
בעשרות: י - צ = 100   כ - פ = 100    ל - ע = 100   מ - ס = 100   נ' לבד
במאות : ק - ץ = 1000 ר - ף = 1000  ש - ן = 1000 ת - ם = 1000 ך' לבד
 
אותיות הנך נשארות לבד. על כן גם כלפי ישראל, מתי את הנך יפה רעיתי? רק כאשר את מקיימת את הפסוק הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב
 
 
פרק ג'
כאמור לעיל, פרק זה נכתב על תקופתו של מלך יהויקים.
אומר ירמיהו הנביא דברים קשים ביותר שכמום לא נאמרו בכל התנ"ך כולו. הוא למעשה מתאר מצב "אחור באחור " - ישראל בכי רע והקב"ה לא מקשיב.
בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי, שִׁבַּר עַצְמוֹתָי:בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף, רֹאשׁ וּתְלָאָה:בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי, כְּמֵתֵי עוֹלָם:גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא, הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי:גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ, שָׂתַם תְּפִלָּתִי:
 
אך אנחנו מוצאים גם בפרק זה דברי עידוד
חַסְדֵי יְהוָה כִּי לֹא תָמְנוּ, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו:חֲדָשִׁים, לַבְּקָרִים, רַבָּה, אֱמוּנָתֶךָ:חֶלְקִי יְהוָה אָמְרָה נַפְשִׁי, עַל כֵּן אוֹחִיל לו: טוֹב ה' לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ:טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם, לִתְשׁוּעַת ה': טוֹב לַגֶּבֶר, כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו:
 
מצד אחד אומר לנו הנביא שהקב"ה שתם תפילתי ולא שומע, ומצד שני אומר לנו שחסדי ה' לא תמו וכדאי לפנות אליו. נשאלת השאלה, אם כן, האם הקב"ה שומע או אינו שומע?
 
נראה לנו שירמיהו מבלבל אותנו. הוא מתחיל בדברים מאוד קשים ובאמצע הכל מתהפך. מהו ההסבר?
אמרו חכמים שהתשובה נמצאת בפסוק זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי, עַל כֵּן אוֹחִיל ואין זאת אלא תורה, שנאמר "זאת התורה". גם דוד המלך אומר בתהילים : לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי
ירמיהו בא ללמד אותנו שמותר לשאול אפילו שאלות קשות אך תמיד צריך לזכור שבמרכז נמצא הקב"ה.
 
כאשר מסתכלים מן הצד אנחנו רואים את המצב כפי שמתואר בחלק הראשון של פרק ג'. הכל חושך, בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי, שִׁבַּר עַצְמוֹתָי. אך עלינו לדעת ולהבין שהקב"ה הוא הטוב והמיטיב שנאמר בהמשך הפרק מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא, הָרָעוֹת וְהַטּוֹב:מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי, גֶּבֶר עַל חֲטָאָו:נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד ה'.
 
סוד הבריאה הוא להיטיב לנבראיו וסוף מעשה במחשבה תחילה. ענין הזמן לא קיים אצל הקב"ה ועל כן סוף המעשה והמחשבה אחד הם. אל לנו לבחון דברים באמצע תהליך, אלא רק בסופו. אנחנו חלק ממהלך.
הוא הדבר אשר מבקש ירמיהו ללמד אותנו בפרק זה של מגילת איכה. ירושלים חרבה, המקדש חרב, ששה מליון יהודים נספים באותה תקופה, יש הרבה שאלות, שאלות קשות אותן מותר לשאול, אך תמיד יש להסתכל על המצב כחלק ממהלך אלוקי. דבר זה אפשרי רק אם נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ופותחים את הכתובה, דהיינו אם לומדים תורה.
 
פרק ה'
המגילה מסתיימת בפסוקי נחמה ולמעשה היתה אמורה להסתיים בפסוק הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָ חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. אך ירמיהו מצא לנכון להוסיף עוד פסוק כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד
לכאורה פסוק זה בא לקלקל את הכל. במקום לסיים בנחמה בא ירמיהו ומסיים ברע. פסוק זה מקלקל כל כך שאנחנו מיד חוזרים על הפסוק הקודם הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָ חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.
 
מתרץ ריש לקיש ואומר שלהיפך הוא. פסוק זה בא לנחם אותנו עוד יותר אלא שצריך רק לדעת איך לקרוא אותו. פסוק זה לא בא לקבוע כפי שנראה לעין מצב שהקב"ה מאס בנו ואז קצף עלינו, אלא להיפך - כך צריכים לקרוא אותו בצורת שאלה כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ? קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד, שהתשובה עליה היא שלילית. הקב"ה לא מאס בעמו כי אם כך היה, ח"ו לא היתה אפשרות לתקומה. אלא שהקב"ה רק קצף עלינו - אמנם עד מאוד, אך ידוע שרוגז לא נמשך לעולמי עד. בנים אנחנו לה' יתברך ולא יתכן נתק מוחלט בין אב לבניו. אם נשכיל ונבין זאת, ניתן לבקש ולזכות ל- הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָ חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם
 
 
בין המצרים
תקופה זו נקראת בין המצרים. חז"ל דימו זאת לצוואר של גוף האדם - מקום צר המפריד בין הראש לבין לב האדם. אנחנו רוצים לקיים את מצוות ה', הלב שלנו מבין שזו היא הדרך הנכונה, אך משום מה רצון זה אינו מצליח להגיע אל המוח כדי לקבל את הפקודות המתאימות. הכל נתקע במצר הזה. "עם קשה עורף" נאמר. איך לפתוח את המצר, רק אם נדע לשאול את עצמנו "איכה?" איפה אני - מי אני בכלל. עלינו לשים את הקב"ה במרכזו של עולם ולא את עצמנו.
 
מִן-הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ אם נפתח במעט את המצר, אזי הקב"ה יעננו בגדול - במרחב שנאמר: "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם"
 
שלושה התנבאו בלשון איכה
· משה אמר: אֵיכָה אֶשָּׂא, לְבַדִּי, טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם, וְרִיבְכֶם.
· ישעיה אמר: אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה.
· ירמיה אמר: אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד
שלושתם דנים בנושא של איכה אך למעשה אנחנו מוצאים את המילה הזאת כבר הרבה קודם, כאשר הקב"ה שואל את אדם הראשון - וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים, אֶל הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה
 
הקב"ה שואל את אדם הראשון איפה אתה? האם אתה מסתתר או האם אתה מסוגל לעמוד לפני ביושר?
פרק שלישי של מגילת איכה מתחיל ב "אני הגבר" . כשאדם שם את עצמו במרכז ומתבטא במושגים כגון "אני הגבר" או "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" אזי באות כל השאלות הקשות, מאחר וההבנה והראיה שלו מצטמצמות ואינו רואה את המהלך כולו אלא רק מה שעובר עליו באותו רגע. אך כאשר הוא שם את הקב"ה במרכז, אזי הבנתו וראייתו מתרחבות והוא מבין שהכל הוא לטובה.
 
האר"י הקדוש מוסיף ואומר שבכל ימי בין המצרים, יכוון האדם בתפילת שמונה עשרה בברכת מגן אברהם, בשם ה' לא כנהוג בכל ימות השנה שהוא מידת הרחמים אלא יכוון בנוסף באותיות שלפני אותיות ה' - דהיינו אותיות טדה"ד.
  • בין י"ז בתמוז לר"ח אב ישנם 13 ימים כמנין ט"ד
  • בין ר"ח אב לט' באב ישנם 9 ימים כמנין ה"ד
רוצה רבנו האר"י ללמד אותנו שבתקופה זו, אנחנו זקוקים מעבר למידת הרחמים הרגילה, גם לזכותו של משה ולמידות הרחמים שהוא התפלל עליהן:
  • 13 מידות של רחמים כאשר עבדו את העגל שאמר משה: ה' ה', אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.
  • 9 מידות של רחמים בחטא המרגלים שאמר משה: ה', אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, נֹשֵׂא עָוֹן, וָפָשַׁע; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.
יהי רצון שנזכה ויקוים בנו הפסוק:
שִׂמְחוּ אֶת-יְרוּשָׁלַםִ וְגִילוּ בָהּ כָּל-אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל-הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ
 
 
אמן ואמן
 
 להורדה לקובץ doc
 
 
 
  ערך וליקט בעזהי"ת   דוד אטלי