Ethiostruggle, זהות ומורשת

|| ✧ פורום 2020 ✧

כניסה לאתר




התחבר

חבר חדש

שכחתי סיסמה

מונה כניסות : 10128845

האתר נוסד בנוב' 2006

יצירת קשר כאן

0 Share

המאמרים באדיבות בלוג :: שֶׁבְנָא - זֶ‏הוּ‏ת וּמוֹרֶשֶׁת

הטעויות המרכזיות - חלק 3: ארבעת שבטי השפחות

מאת: dodoel

מי לא מכיר את התיאוריה הדתית המייחסת לנו, ביתא ישראל מוצאה משבט דן. ובכן זה לא מדויק, מדובר על ארבעה שבטים, שבט דן היה השבט הראשון שהיגר מארץ ישראל לארץ חוילה שבכוש ולאחר מכאן התרחשה הגירה נוספת של שבטי נפתלי, גד ואשר לאזור כלומר זוהי תיאורית ארבעת השבטים ולא "תיאורית שבט דן". אבל, העדה אף פעם לא אמרה שהיא משבטים הללו, היא אמרה יהודה! באופן ברור ביותר, מה שעצוב, זה שרבים מהעדה מאמצים זאת מאשר הגרסה של העדה. לפני שאדון בדבר הזה, רוצה לומר כי שהאדם שבגללו נתנו לו את התיאוריה הזו חי במאה ה-9 והוא סיפר ששבט דן היגר לכוש במאה ה-10 לפנה"ס ושאר שלושת השבטים במאה ה-8 לפנה"ס, כלומר הוא סיפר סיפור שקרה 1,820 – 1,570 שנה לפניו.

אין ספק שאדם זה העונה לשם "אלדד הדני" התקיים אך החוקרים תופסים אותו כבדאי, אברהם עפשטיין כותב: "האמת המעטה מעורבת עם הרבה דברים דמיוניים והם דומים לרומאן היסטורי, שמחברו בודה מלבו אלפי פרטים על מקרה אחד אמיתי כדי למשוך את לב הקורא" (ספר אלדד: סיפוריו והלכותיו, במבוא) לפי זה, אלדד אכן ביקר בממלכה יהודית בכוש והוסיף עליה פרטים שהמציא המבוססים כפי הנראה על דברים אמיתיים על מנת למשוך את לב השומע. על מנת להבין זאת לדעתי אלדד ערבב מסורות חבשיות עם מסורות מקראיות, איזה מסורות יש כאן? בקריאה מעמיקה של הטקסט אפשר לשים לב על מכנה משותף, מדוע אלדד דווקא בחר בשבטים אלו? המשותף בין שבטים אלו הוא שהם צאצאי השפחות. המטרה בסופו של דבר זה להוציא לאור את התיאוריה האמיתית על המוצא שלנו – הסברה שכולם מנסים להסתיר שלה יש מקורות רבים.

מיהם שבטי השפחות

בקריאה ראשונה לא נשים לב לאפליה הטמונה במקרא כלפי שבטי השפחות. יעקב אבינו, כולנו יודעים עבד למען רחל 7 שנים ואז לבן עבד עליו ונתן לו את לאה וללאה לבן הביא לה שפחה פרטית: "וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ, אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ--לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה" (בראשית, כ"ט, כ"ד). יעקב הסכים לעבוד שוב 7 שנים בתמורה לרחל, יעקב נישא לרחל ולבן הביא לה גם שפחה פרטית: "וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ, אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ--לָהּ, לְשִׁפְחָה" (כ"ט, כ"ט). לאה הולידה ליעקב ארבעה בנים, רחל הייתה עקרה ולכן רחל החליטה שיעקב יבא בנים משפחתה בלהה שיחשבו בתור בנייה של רחל והיא יולדת את דן ואז את נפתלי (ל', ג'-ח'). לאה מקנאה בדבר ומשכנעת את יעקב לשכב עם שפחתה זלפה היא יולדת לו את גד ואת אשר (ל', ח'-י"ג). לאה לאחר מכאן יולדת עוד שני בנים, רחל מצליחה להרות והולידה את יוסף, יעקב מתכנן לעזוב את לבן ולחזור עם משפחתו לכנען, יעקב שולח שליחים לעשו המבקש להורגו ומתברר כי עשיו בדרך עליו עם ארבע מאות איש. לכן יעקב פיצל את מחנהו לשניים, מחנה אחד שככל הנראה ישחט למוות והמחנה השני שיינצל. "במחנה השחיטה" שם יעקב את בני השפחות ואת בני הגבירות "במחנה ההצלה"! בשאר המקומות בהם מוזכרים שמות השבטים, בני השפחות תמיד נספרו אחרונים. אחד מהדוגמאות הוא מעמד הברכה והקללה: "וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל-הַקְּלָלָה, בְּהַר עֵיבָל: רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר, וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי." (דברים, כ"ז, י"א-י"ד) כל שבטי השפחות, כולם נמצאים על הר הקללה. דוגמה נוספת היא בברכת משה לפני מותו, הוא מברך את שבטי השפחות אחרונים.

עץ משפחתי של אבות האומה - השפחות מסומנות באליפסה

הסברה המחקרית אומרת כי שבטי השפחות אינם עברים במוצאם אלא שבטים מקומיים שהצטרפו לקונפדרציה של שבטי ישראל ולאחר מכאן אותם שבטים "הושתלו" בתורה, לפי התיאוריה המרכזית הנקראת "תורת התעודות" - התורה [חמשת החומשים] נערכו סופית כספר ראשוני באמצע המאה ה-6 לפנה"ס וזאת על סמך הפסוק: "סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית יְהוָה" (מלכים ב', כ"ב, ח') [מכאן אפשר להסיק שאם אבותינו הגיעו לחבש לפני תאריך זה הם היו בלי גרסתה הסופית של התורה המוכרת לנו כיום]. הסברות המחקריות דורשות כך: שבט גד נתפס בתור שבט אמורי וזאת על פי מצבת מישע, שבט אשר נזכר בתעודות מצריות כשבט כנעני מקומי שישב בגליל, שבט דן הוא הדנים שבט שמוזכר בתעודות עתיקות כחלק מגויי הים שפלשו לאזור מאיי הים התיכון והוא אח לעם הפלשתי, שבט נפתלי נתפס כשבט כנעני וזאת ע"פ ממצאים בשטח נחלת השבט (און זית, העם הישראלי, עמ' 156). מכאן ששבטים אלו נתפסו כנחותים במקרא כאשר זה חובר סופית בגלל מוצאם הלא-עברי והיו לגוש אחד.

הדנים מסתכסכים עם הפלשתים וכובשים את ליש

אחד מהשאלות הם מדוע שאלדד הדני דווקא יבחר בשבט דן למסע הארוך לחוילה? ייתכן והדבר מבוסס על ספר שופטים, בספר זה אנו מוצאים את שבט דן כשבט מסכן שהפלשתים השתלטו על רוב נחלתו [בין הנחלים שורק והירקון], לפי ספר שופטים לשבט דן [הדנים] נשארה להם רצועת התיישבות קטנה בין היישובים צרעה ואשתעל על גבול בנימין ויהודה. לפי הסברה המחקרית הדנים [שהרי הם מגוויי הים] הסתכסכו עם אחיהם הפלשתים, בלית ברירה הדנים פנו לברית הישראלית והתמזגו איתם והעדיפו אותם מאשר את אחיהם הפלשתים. הפלשתים מממשיכים לנשל את הדנים מנחלתם, הדנים שלחו מרגלים על מנת שאלו יימצאו נחלה חלופית וכאן אלו מצאו את העיר ליש שבה יישב הכנעני והיא ממוקמת על הגבול עם נפתלי ומנשה. שבט דן מחליט לאסוף את משפחותיו ולהגר צפונה מרחק של כ-165 ק"מ בקו אווירי [ולהבדיל מסע לאגם טאנה מליש הוא כ-2,500 ק"מ בקו אווירי!]. התנ"ך מספר כי שבט דן אף ממנים להם את יהונתן בן משה רבנו וצאצאיו להיות להם לכוהנים. לפי ספר שופטים הדנים ישבו בליש עד גלות הארץ (שופטים, י"ח, ל') מכאן ששבט דן אכן נשאר עד גלות עשרת השבטים, אז איך ייתכן הדבר שהשבט היגר לכוש לפני גלות אשור בימי רחבעם לפי דברי אלדד? גלות דן התרחשה במאה ה-10 לפנה"ס וגלות אשור במאה ה-8 לפנה"ס יש כאן כ-200 שנה הפרש. מכאן אפשר להסיק כי אלדד היה תחת ההשפעה של סיפור ההגירה של הדנים לליש והעתיק אותו לכוש. שאלה נוספת שנשאלת אם אכן אלדד צודק מודע התנ"ך סותר אותו ומדוע הדבר לא מוזכר בספר מלכים?

הבמות שבהם הקריבו קורבנות בליש היא דן [תל דן של היום]

אלדד בסיפורו מזכיר כך את ההגירה לכוש: "לסוף נתנו עצה לילך למצרים ולא על הדרך שהלכו אבותינו וגם לא להחריבה אלא כדי לעבור לנהר פישון לארץ כוש. ויהי כי הקרבנו למצרים וייקחו רעדה כל מצרים וישלחו אלינו אם למלחמה ואם לשלום? ונאמר להם לשלום! נעבור בארצכם לנהר פישון, כי שם נמצא מקום מנוחה. ויהי כי לא האמינו ויעמדו על משמרתם כל מצרים עד שעברנו ארצם והגענו לארץ כוש" כמובן נהר הפישון לכלל הפרשנים הוא נהר הנילוס או העטברה-טקזי, בכלל התיאורים הגיאוגרפים של אלדד מדויקים למדי "מעבר נהרות כוש" זהו משפט שמזכרים הנביאים צפניה וישעיהו לאחר גלות אשור ולא לפני, נהרות אלו הם ללא ספק הטקזי-עטברה והנילוס הכחול [הפישון והגיחון – שניים מנהרות גן עדן], תיאורים מדויקים נוספים הם ארץ כוש וחוילה [המוזכרים בספר בראשית כנהרות בהם עוברים שניים מנהרות גן העדן הגיחון והפישון]. תיאורים נוספים על כך שאלדד הכיר את קרן אפריקה הוא השם אציץ [שיבוש של השם אזניה], שם שניתן לחוף האוקיינוס ההודי מסומליה עד לטנזניה ואף השם מוזכר בכתובות סיניות ואקסומיות. כמובן ששאר התיאורים של אלדד על "בני שמשון" ו"בני משה" הם תלויים בסיפור התנ"כי על שבט דן.

הסיבה להגירה – מסורות חבשיות?

לפי אלדד הסיבה להגירה היא הימנעות מלהשתתף במלחמת האחים בזמן פיצול הממלכה הישראלית, לאחר מות שלמה יורש אותו בנו רחבעם, מלך זה מקשה את עול המיסים על תושבי הממלכה ושבטי הצפון מורדים בו וממנים עליהם את ירבעם למלך. רחבעם כמובן לא עבר על הפיצול בהסכמה ואסף צבא להילחם בצפון, שבטי הצפון מתחילים לאסוף צבא גם הם, שבט דן היה בין גיבורי החיל של הצפון והוא סירב להילחם כנגד רחבעם: "וכשעמד עליהם ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל ועשה שני עגלי זהב נחלקה מלכות בית דוד ונקבצו השבטים ואמרו קומו והילחמו עם רחבעם ועם ירושלים. אמרו לו למה אנחנו נלחמים עם אחינו ועם בן אדונינו דוד מלך ישראל ויהודה, חלילה וחלילה! באותה שעה אמרו זקני ישראל אין לך בכל שבטי ישראל כמו שבט דן גיבורים. מיד אמרו לבני דן קומו והילחמו עם בני יהודה. אמרו לו בחיי ראש דן אבינו אין אנו עושין מלחמה עם אחינו ולא נשפוך דמם"

בקטע הזה אני רואה זכר למה שקרה בממלכת אקסום בתחילת המאה ה-4, במאמר הקודם הבהרתי כי הנוצרים החבשים היו יהודים, ממלכת אקסום התפצלה בין "ביתא יהודה" [הנוצרים] לבין "ביתא ישראל" [היהודים] המורדים היהודים עקב חולשתם היגרו דרומה לסמין ואגם טאנה ששם היהודים היו רוב, עזנה וסזנה סימלו את רחבעם ופינחס היהודי סימל את ירבעם. אין כמעט ספק כי ייתכן שסופר לאלדד הסיפור הוא לא הבין אותו כראוי ופירש זאת ברוח הדברים שנכתבו בספר מלכים א' פרק י"ב פסוקים א' – כ"ד שהם הקבלה למה שקרה בזמן התפלגות אקסום בין נוצרים ליהודים.

ההקשר החבשי של אלדד ויהודית המלכה

האטיופיסט פרופ' אדוארד אולנדורף חקר את הסיפור ומסקנותיו היו שאלדד ידע את השפה הערבית כלומר אלדד אינו נולד בחבש [הוא אינו אתיופי] ותומך בסיפור כי אלדד ביקר בחבש אך הוא עצמו היה מיהודי תימן דבר שמתיישב עם ידיעותיו הגיאוגרפיות על האזור. אבל שוב איך נחקור את העניין אם לא נביא את ההקשר האתיופי? אלדד סיפר את הסיפור בשנת 890 לערך, מה בדיוק קרה בחבש בזמן הזה? יש כמה מאורעות מעניינות ביותר בתקופה זו. קצת אחרי ביקורו של אלדד, ממלכת אקסום עומדת בפני פלישה נרחבת של ברית בין בני האגאו הפגאניים לבין ביתא ישראל, מלכת ביתא ישראל ובתו של המלך גדעון הרביעי – יהודית היא זו שאיחדה את הכוחות הלא-נוצריים ולחמה כנגד אקסום. אקסום הושמדה כליל על ידי הברית הזו והיהודים שלטו ביד רמה בחבש. כמובן שבמחקר יש הטלת ספק בדבר היותה של יהודית מביתא ישראל למרות שיש עדות שמעידה על כך שיהודית נקראה בשם "חווה" והיא בעלת "דין אל-יהודיה" [דת היהודים] במכתב אחר מתקופה זו היא מכונה "בני-ה'עוא" כלומר מלכת בני האגאו (אשכולי, ספר הפלשים, עמ' 195), גדול האטיופיסטים קרלו קונטי רוסני אף העריך כי היא מלכת דמות [ממלכה ששכנה דרומית לנילוס הכחול] כל זה השתנה בשנות השבעים של המאה הקודמת כאשר נמצאו תעודות חבשיות מאותה התקופה. בתעודות שנמצאו באזור וולקית מופיע מלך בשם "דניאל" ששם התואר שלו היה "הדני" שממנו נגזר גם התואר לקיסרי האימפריה האתיופית "הצני" ומכאן "אצה" (Munro-Hay, Aksum A Civilization, p. 221 - 222), כתובת זו מתקשרת להיסטוריון הערבי איבן הקול שכתב על כך באותה התקופה של אלדד:



		"The country of the habasha has been ruled by a woman for many years now: she has killed the king of habasha who was titled Hadani. Until today she rules with complete independence on her own country and the frontier areas of the territory of the Hadani in the southern part of [the country of] the habasha." (Kaplan, The Beta Israel in Ethiopia, p. 45) "ארץ החבש נשלטת על ידי אישה כבר שנים רבות; היא הרגה את מלך חבש בעל התואר הדני. עד היום היא שולטת בעצמאות מלאה על ארצה הנמצאת בגבולות ארצו של הדני בחלק הדרומי של חבש" צריך להבין שחבש העתיקה היא אקסום שלטה באזור צפונית לטקזי בטיגראי ובתקופה זו לא כללה את אגם טאנה ואזור גונדר שהם דרומיים אלייה [למעשה היא לא שלטה באזורי בגמדיר וגוג'אם]. מהעדות הארכיאולוגית והעדות ההיסטורית של איבן הקול נמצא כי המלכה יהודית מוצאה דרומית לוולקית והיא אינה מדמות אלא סביר יותר שהיא מאזור אגם טאנה, גונדר או סמין שהוא אזור מסורתי של ביתא ישראל, אבל זה עדיין לא עונה על השאלה למה דווקא "הדני" – אלא רק מראה כי היה בשימוש מחוץ לסיפור אלדד. מפת האזור בתקופת יהודית ואלדד – ארץ הדני מה הסיפור של שלושת השבטים? גם אם נפתור את הבעייתיות של הגירת שבט דן, עדיין יש בעיה עם שלושת השבטים האחרים נפתלי, גד ואשר, האם להם יש הסבר מדוע הם הופיעו? אלדד אומר על שבטים אלו: "ואח"כ עלה סנחריב מלך אשור והגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה ויוליכם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן. ועוד עלה סנחריב פעם שניה והגלה לשבט אשר ולשבט נפתלי והולך אותם לארץ אשור" כאן אפשר להפריד בין אשר ונפתלי לבין גד, בספר מלכים מוזכר שאשור כבשה את עבר הירדן המזרחי והגלתה לאשור את השבטים חצי המנשה, גד וראובן (דברי הימים ב', ה', כ"ו), אבל ההגליה נעשתה על ידי המלך תגלת פלאסר השלישי ולא סנחריב לאחר מכאן יורשו שלמנאסר החמישי מגלה את שבטי הגליל אשר, דן, נפתלי לאשור. יורשו של שלמנאסר, סרגון השני משלים את המלאכה הורס את העיר שומרון ומגלה את שאר השבטים לאשור, ממלכת ישראל נהרסה ונכבשה סופית בשנת 722 לפנה"ס. כלומר שידו של סנחריב יורשו של סרגון לא הייתה במעל ולא הייתה קשורה לגלות עשרת השבטים – מה שגם זה מתחבר לעניין שבט דן שלפי ספר שופטים הוגלה יחד עם שבטי הגליל לאשור. מכאן רק אפשר להסיק כי יהודים היגרו בתקופת סנחריב לחבש והגליית עשרת השבטים איננה קשורה לעניין – מה שגם הם הוגלו לאשור ולא לכוש או מצרים. גם אם נעיין בנביאים ירמיהו, צפניה וישעיהו הם כולם מתנבאים לאחר גלות אשור על שבט יהודה ולא על עשרת השבטים. בחלק השני על שבטים אלו נאמר על ידי אלדד: "ואחרי מות סנחריב נסעו להם ג' שבטים מישראל והם נפתלי גד ואשר לארץ כוש והיו נוסעים וחונים במדבר עד שבאו אצל גבולם והרגו באנשי כוש" – הנה זהו האקדח המעשן, אם אכן שלושת שבטים אלו היגרו לכוש מדוע הם אינם מוזכרים בתנ"ך מה שגם ממלכת יהודה המשיכה להתקיים לאחר חורבן שומרון כ-136 שנים! המצרים גם הם אינם מזכירים הגירה של שבט לתוכם והאשורים שכתבו כמעט על כל דבר לא מזכירם "בריחתם" של שבטים מהאזור שלהם. מכאן אני מסיק שכל עניין נפתלי, אשר וגד הם למעשה פרי דמיונו של אלדד ואנו גם יודעים שוללים את עשרת השבטים כמוצא של ביתא ישראל כיוון שכולם הוגלו לאשור, כלומר כל ההשערות לפני שנת 722 לפנה"ס מבוטלות. בגדול מה שניתן לקחת כאן הוא שיהודים באופן כללי היגרו לכוש בתקופה כלשהי לאחר גלות עשרת השבטים והם אינם קשורים זה בזה. הגליית עשרת השבטים על ידי מלכי אשור תגלת פלסאר, שלמנאסר וסרגון טעות שמיעה וטעות הבנה? באמצע המאה ה-15 האימפריה האתיופית וביתא ישראל נלחמים זה כנגד זה [תקופת זרע יעקב ובנו באדה מריאם], האתיופים שובים מביתא ישראל יהודים רבים ואלו נמכרים לעבדות, רבים מהם הגיעו לשוקי העבדים במצרים שם הם נפדו ע"י היהודים המקומיים, שבויים אלו נחקרו על ידי מספר רבנים על מוצאם, המפורסם שבהם הוא מפרש המשנה הגדול רבי עובדיה מברטנורא שכותב כך: "וזה ארבע שנים התגרו מלחמה בני ישראל עם השכנים אשר סביבותיהם וישללו ובזזו המה ושונאיהם שבו בהם כמה נפשות אנשים ונשים ומכרום לגויים רחוק. והביאו מהם למצרים ופדו אותם היהודים במצרים. ואני ראיתי שנים מהם במצרים והם שחורים מעט, אבל לא כבני כושיים. ולא יכלו להבחין מהם אם הם שומרים תורת הקראים או תורת הרבנים, כי בקצת דברים היו נראים כשומרים תורת הקראים, במה שאמרו שלא היה נמצא אש בבתיהם ביום השבת, ובשאר דברים נראים כשומרים תורת הרבנים, והם אומרים שמתייחסים לשבט דן. זהו מה שראיתי בעיני ואזני שמעו אף כי שני האנשים לא היו יודעים לשון הקודש אלא מעט מזעיר וגם לשון ערב." (אברהם יערי, אגרות ארץ ישראל, עמ' 133) כמה שאלות נשאלות כאן ראשונה היא באיזה שפה הם דיברו בניהם? והם ידוע מעט ערבית ועברית, שאלה אחרת היא מדוע שהם יגידו שבט דן ולא "ארבעת השבטים" למה לא מוזכרים שבטי גד, אשר ונפתלי האם היה כאן קושי לשוני להבין וקושי תרבותי לקלוט? הסברה שלי אומרת כי הרבנים הגדולים ביניהם גם רבי עובדיה מברטנורא וגם הרדב"ז הוא שכאשר שאלו את היהודים השבויים מביתא ישראל מהיכן הם, ובגלל קושי התרבותי להבין, השבויים היהודים מביתא ישראל ענו להם "אנו מארץ הדני" ["אנו הדני"] כלומר אנו מארץ חבש יש לשים לב כי חבש זה כיוני גיאוגרפי הכולל את השטח בין הנילוס הכחול לים סוף ולא תמיד הוא חופף את שטחי אקסום. הרבניים לא הבינו את אשר אמרו ומחפשים סיפור שדומה לשם "הדני" ונתקלים ב"אלדד הדני" וקושרים את שני הסיפורים. עדויות רבניות היו עוד לפני רבי עובדיה מברטנורא, אך הם לא דיברו על שבט דן כלל וכלל הוא הראשון שהזכיר את שבט דן לאחר אלדד הדני.

ראינו שהשם חבש זה שם לאזור הצפוני באתיופיה הכולל היום את מרכז-צפון אריתריאה, טיגראי ואמהרה והשם "הדני" מתייחס לאזורים בחבש תחת שליטת אקסום ולעיתים שני המונחים היו מקבלים. אבל מה השם של הממלכה היהודית שבה אלדד ביקר? גדעון ויהודית הם שני שמות מפורסמים בעדה ובמורשת שלה. יש לתת כאן תשומת לב השמות "יהודית" ו"גדעון" הם אינם סתם שמות אלא שם תואר למלכי העדה, כלומר כל מלך יהודי שמתמנה על העדה מוכתר בתור "גדעון" ואשתו בתור "יהודית" צריך להבין שהממלכה מכונה גם במסורת העדה בשם "ממלכת הגדעונים" ומכאן גם "ממלכת גדעון". אי הבנה של המונח גדעון גרמה לבלבול אצל רבי אברהם בן אליעזר הלוי כאשר זה חקר אישה יהודייה מחבש ורשם את שהבין - הוא רשם שהמלכים גד ודן היהודים נלחמו כנגד הקיסר תיאדרוס [הראשון, לא השני] חוקרי אתיופיה חקרו את העניין והגיעו למסקנה כי השמות גד ודן הם סירוס של השם "גדעון" ושהרב סירס אותם ככל הנראה בלי כוונה מאחר ולא הבין (אשכולי, ספר הפלשים, עמ' 168 - 169). מזה אפשר להסיק כי אלדד ככל הנראה הכיר את מלך העדה "גדעון" וזו הייתה ממלכת גדעון בה ביקר ובטעות ערבב לשם את השבטים "גד" ו"דן" [ממלכת גד-דן]. לשבט גד הוא הוסיף את השבטים שגלו איתו הם אשר ונפתלי מה שגם שיש קשר בין אותם שבטים שהם שבטי השפחות, זאת גם הסיבה שהוא הוריד את חצי המנשה [שהוגלה עם גד] כדי ליצור קשר בין השבטים הללו!

ממלכת פרסטר ג'ון

תיאורית ארבעת השבטים המיוחסת לעדה, כל השבטים הללו הם חלק מעשרת השבטים והעדה בגלל אלדד נחשבה לחלק מאותם השבטים. בימי הביניים החלה להופיע אגדה על "פרסטר ג'ון" – מלך נוצרי אגדי הנמצא בלב ים של פגאניים ומוסלמים, מלך זה הוא מלך חזק שמכפיף לשלטונו יהודים, פגאניים ומוסלמים. מחבר האגדה אף כתב כי עשרת השבטים נמצאים בממלכתו וסיפוריו דמו לסיפורי אלדד, לסיפור נוספו אגדות נוספות שנכתבו בימי הביניים. כמו שכתבתי במאמר הראשון שלי שחבש של היום נקרא בעבר בשם "הודו", במכתבים של פרסטר הוסכר כי הוא "מלך הודו" – בגלל הבלבול בין חבש להודו, הודו עצמה לא התאימה לתיאור של סיפורי פרסטר, ואז החלו לזהות את פרסטר עם קיסר האימפריה האתיופית. למשל כאשר הקיסר זרע יעקב שלח שליחים לועידת הכנסייה התייחסו האירופים לקיסר האתיופי בשם "פרסטר ג'ון" השלחים האתיופים לא הבינו כלל על מה אותם אירופים מדברים - ועשרת השבטים המוזכרים באגדת פרסטר הפכו להיות אנחנו!

ממלכתו של פרסטר ג'ון – האימפריה האתיופית

אם באמת היינו מהשבטים הללו, אז מדוע כל הנוסעים לאתיופיה שחקרו את העדה כמו ג'יימס ברוס ויוסף הלוי לא הזכירו זאת? יותר מזה בברכות העדה המוקדשות לנשות המייסדות של האומה אין זכר לבלהה וזלפה? האם נראה הגיוני שלא נזכיר את אמותינו? במובן רוחני משהו יש קווי דמיון בינינו לבין שבטי השפחות: "יוֹסֵף [הפרנג'ים] בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר [העביד] אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה [ביתא ישראל]" (בראשית, ל"ז, ב') האם נקבל את תכתיביהם של הפרנג'ים? כמו שבני השפחות קיבלו את תכתיבי יוסף? ואז הוא גרם לכך שהם ישנאו אותו – מקבילות רבה.

מה שניתן בסופו של דבר להסיק זה שאלדד היה יהודי תימני שביקר אצלנו ושמע רבות על מורשת הממלכה, אלדד כאשר הגיע לקיראון וסיפר את הסיפור הוא ערבב מספר דברים שאף סותרים את המקרא והתנ"ך, כמו כן יש לשים לב כי אלדד סיפר להם את הסיפור דרך שמיעה ולא כתב אותו, השומעים הם שכתבו אותו. לטעויות הללו נכנסו עוד מספר אגדות וטעויות וכך נוצרה "תיאורית ארבעת השבטים" ו"עשרת השבטים". מה שניתן לדלות מהסיפור הוא שהיו שני גלי הגירה גדולים של יהודים לחבש באופן כללי, הגל הראשון הגיע דרך מצרים מהנילוס לאחר גלות עשרת השבטים ואינו קשור אליהם. יש כלל ביהדות הרבנית, אין חולקים מבחינה הלכתית רבים ששיכים לדור קודם כלומר הרב עובדיה יוסף שהוא מ"האחרונים" לא יכול לחלוק על הרדב"ז שהוא מ"הראשונים" – כך נוצר מצב שכל רב של היום הסתמך על אלדד הדני והרדב"ז על תיאוריית ארבעת השבטים.

בספרו של אברהם עפשטיין "ספר אלדד: סיפוריו והלכותיו" יש סקירה מאלפת של השוואה בין מה שאלדד הביא על מנהגי אותם שבטים לבין הלכות העדה, אבל אפשטיין שכח שהלכות העדה ידועות רק מהמאה ה-19 ואלדד מהמאה ה-9 אלף שנה הפרש בניהם! חוץ מזה שידוע על תהפוכות הלכתיות בעדה במהלך ההיסטוריה, לכן החלטתי ליצור מאמר זה עם שילוב של מסורות חבשיות, אגדות מהמקרא וכו'. במאמר הבא אדון על ארץ החוילה שאלדד מזכיר והאם לאלדד בכלל קוראים אלדד או שזו גם המצאה ממסורת חבשית-תנ"כית? האם אתיופיה היא גן עדן? על הפישון והגיחון, על צבע עורם של יהודי ארץ ישראל, על ארץ פונט ועל הבעייתיות בסיפור על מלכת שבא, יהיה מעניין

להערות, תיקונים והבהרות dodoels@walla.com

הטעויות המרכזיות - חלק 2: הכרת ההיסטוריה היהודית

מאת: dodoel

איך אדם שאינו מבין את ההיסטוריה היהודית והאתיופית חוקר את תולדות העדה? זה אבסורד, הוא מביא השקפה או יהודית או רבנית, מסרס ומשבש מספר דברים עד שיוצא איזה נזיד עדשים. הכוונה שלי שהוא מטאטא מספר דברים שאינם מתאימים לו. הדבר שהכי כאוב לי הוא השקר של שבט דן, כאן הם ממש ירדו לשפל המדרגה, ביתא ישראל מעולם לא טענו שהם משבט דן מעולם, בדבר המעניין הזה אדון באריכות במאמר הבא. אדם צר אופקים אינו יכול להבין לעולם את ביתא ישראל, לעולם. הוא נכנס לעולם שהוא עולם אתיופי בעל ערכים משלו, להבין את היחס המורכב ביחסי נוצרים-יהודים, ביחס של הנצרות האתיופית ליהדות, ביחס שבין היהודים לנצרות, הבנה בהיסטוריה האתיופית ובתולדות המדינות השכונות כגון סודאן, מצרים ותימן. אי הבנה ברורה תגרור אי הצגת הדברים בבהירות ותגרור אי הבנה של קוראים שיגדפו את הקהילה. כמו שנעשה בתחילת המדינה ואי ההבנה של המורשת העדה גרמה לכך שחלק ראו בה כת נוצרית?! ואני שואל איפה אתם קוראים את הדברים הללו? במספר מאמרים כאן במדור אציג את הראיה שלי כלפי העדה.

התפשטות היהדות הרבנית והדה-לגיטימציה שנעשתה לצדוקים.

ב-1947 התגלה מצבור ענק של מגילות מימי תקופת בית שני, מגילות אלו שברו את כל מה שהעם היהודי חשב עד כה. בעקבות גילוי זה, נערכו במקום חפירות שגילו עיירה ובמערות באזור התגלו מגילות נוספות, המגילות זכו לשם "המגילות הגנוזות". באותם מגילות, לראשונה בתולדות היהדות מונצח הנרטיב הלא-פרושי [אבות הרבניים] של ההיסטוריה היהודית. אותם אלו שכתבו את המגילות היו כוהנים שקראו לעצמם באותם הטקסטים "בני צדוק", כל המגילות היו ספרי קודש, ובהם התגלו לראשונה ספרים בעברית שרק התרגומים שלהם לשפות אחרות היו קיימים, דוגמת ספר היובלים שהיה קיים רק בגרסתו החבשית. כיום הדעה הרווחת היא שאותם "בני צדוק" הצדוקים והאייסים חד הם, הצדוקים קוללו על כך שלא קיבלו את התושב"ע. אך ממה שמתבהר, אותם צדוקים הם אלו שהמשיכו את המסורת המקראית, והפרושים, אבות הרבניים היו כת שהשתלטה על מוקדי הכוח בתקופה החשמונאית-רומית.

המגילות הגנוזות: הכרת היהדות הקדומה.

מה שמסתמן זה, שרוב רובו העם היהודי לפני המאה ה-6/7 לערך היה צדוקי. כת הפרושים שאבה את כללי ההלכות הבסיסיות שלה מהצדוקים ולאחר מכאן ירקה עליהם, הפרושים חיברו את המשנה ולאחר מכאן דנו עליה, הדיונים כולם נכנסו לספרים המכונים התלמוד היא הגמרא. הגמרא נכתבה במאה ה-4 ואט, אט מנהגי קהילות ברחבי המזה"ת קיבלו אותה כחוק וכהלכה שמחייבת. באותו הזמן היו שלושה אזורי שפה עולמיים, הלטינית ששלטה באימפריה הרומית המערבית (מערב אירופה וצפון אפריקה), היוונית ששלטה באימפריה הרומית המזרחית [היא האימפריה הביזנטית] וכן גם באזור נוביה וחבש [אקסום השתמשה בשפה היוונית כשפה שנייה לצד האגעזית] והארמית ששלטה ביד רמה באיראן, בבל, א"י וסוריה. אותם קהילות ששכנו באזורים הלא-ארמיים, לא ידעו ארמית, הנצרות בחיתוליה נכנסת כאן לתמונה, הנצרות בתחילתה הייתה דומה ליהדות ולכן יהודים רבים באזורים הרומיים הימרו את דתם לנצרות [הנצרות היא ממשיכת היהדות ע"פ טענתם], השליחים הנוצרים השתמשו בקהילות היהודיות כביצים שיבקעו ויעזרו לנצרות להתפשט.

במאה ה-7 העולם התעורר לכוח חדש, האסלאם, שהחל בכיבושים ארץ ישראל, סוריה לבנון נפלו בידיו בשנת 638, מצרים ב-639, דרום הקווקז ב-639, איראן ועיראק ב-644, צפון אפריקה ב-652, האסלאם והערבים חדרו גם למרכז אסיה, הם נעצרו בששה מקומות, בניסיון לכבוש את צרפת, בדרום איטליה, בגבולות נוביה [סודאן], בהרי הקווקז, בטורקיה ובגבולות ההימליה. השפה הערבית היא זו שאיחדה אותם, ורוב היהודים היו תחת שליטתה, תודות לשפה הערבית שאיחדה את היהודים הגמרא ופסוקי הלכה יכלו כולם להתפרס בערבית. בבבל תחת שלטון המוסלמים החלה תקופת הגאונים (המאה ה-6/7 ~ המאה ה-11) ואלו עשו הכול על מנת להפיץ את הדת הרבנית, אחד מההתנגדויות הידועות לגמרא היה במאה ה-8 על ידי ענן בן דוד, שקבע שלא ייתכן שהסתמכו על ספר העוקר את המקרא, ענן פילג את יהדות בבל וקבוצתו נקראה בשם "ענניים" שנטמעה מאוחר יותר בקראים. בתחילת המאה ה-8 האסלאם אסף כוחות והצליח לכבוש את ממלכת הוויזגותים [ספרד ופורטוגל], במאה ה-9 המרכז היהודי בבל החלה להיחלש וקם מרכז חדש בספרד, הודות לשליטים המוסלמים היהודים נהנו מחופש רב [תור הזהב בספרד (המאה ה-10 ~ המאה ה-11)], ספרד נהפכה למרכז ההפצה הראשי של היהדות [הרבנית, כן]. בארצות האסלאם היהדות הרבנית פרחה, אך לא כך היה בארצות הנצרות של אירופה, היהודים הרבניים החלו גם להגיע לתוככי צפון צרפת ומערב גרמניה וכך נוצרה יהדות אשכנז שהקהילות היהודיות המפורסמות שלה היו שו"ם [שפייר, וורמס ומיינץ] שבגרמניה. במהלך המאה ה-9 ממלכת הכוזרים שבדרום רוסיה והקווקז קיבלה את היהדות והפכה לאימפריה יהודית.

האימפריה הערבית-מוסלמית במאה ה-8.

במאה ה-12 וה-13 יהודים רבים שחיו בארצות אירופה הנוצריות גורשו, היהודים החלו לנדוד למזרח אירופה, שם תחת שלטון פולין שקראה ליהודים להגיע הם פרחו, פולין אף הצליחה להתרחב ולכלול שטחים דוגמת אוקראינה הכוזרית [האיחוד הפולני-ליטאי] שלאחר נפילת ממלכת הכוזרים במאה ה-11 יהודים היגרו גם משם. במקביל לכך, היו מספר קהילות שלא קיבלו את הגמרא ונשארו צדוקיות ולכן כונו "קראים" [מאמיני המקרא] והתאחדו הלכתית, אותם קראים-צדוקים שלא קיבלו את התושב"ע נתפסו בתור כופרים ומתרסים כנגדם. היסטורית הקראים מעולם לא הציבו איום אמיתי על הרבניים, אבל אל משום מה חשו מאוימים מהם.

בכל מקרה הרבניים בדו מליבם נרטיב חדש על חורבות הצדוקים שאומר: "משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה (שבע"פ) מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה." (משנה אבות, א, א) ואז מחששו שתישכח הם כתבו זאת, לא היה ולא נברא. קחו תנ"ך וקחו גמרא בשני הידיים ותראו את הסתירות הרבות בין השניים, איך ייתכן שאלוהים טועה ואומר שני דברים שונים? הרבניים בעיקר מסתמכים על פסוק זה: "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמאל" [דברים פרק יז', פסוק יא'] כאן יש להם כביכול אסמכתא מאלוהים שאומרת שהם אלו שייקבעו את ההלכה בניגוד למה שאמר ורש"י מפרש כך את הפסוק: "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין" והרמב"ן יפרש לנו אותו בשפה ברורה יותר: "אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך, כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצותם" כאן הרמב"ן לא מותיר ספק, הרבניים מצאו אסמכתא לכך שהם אלוהים, הם אלו שייקבעו את ההלכה אפילו אם היא מנוגדת לכתוב. ובניגוד גמור לפסוק זה נאמר במקום אחר: "לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל-תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (יהושע, פרק א', פסוק ז') מכאן שאין להקשיב לרבניים שעוקרים את הכתוב וכפי שענן בן דוד אמר: "חפשו באורייתא שפיר ואל תשענו על דעתי" במילים אחרות אם אתם דתיים תסמכו רק על הכתוב.

איך כל זה קשור אלינו, ומדוע אלו שמשמרים את הזהות הביתא-ישראלית הם בחזקת כופרים?

כאן הצבעתי על נקודה, כי היהדות הפרושית-רבנית היא למעשה כת שהפכה לדת, ואת הצדוקים שהייתה דת היא הפכה לכת. כלומר הבסיס של היהודים שהגיעו לחבש היו למעשה צדוקים [מתקופת בית ראשון, לא שני] בתחילה ממצרים ואז מתימן, אבל שוב למרות היותם צדוקים איננו יכולים לקבוע עם איזה מטען רוחני הם הגיעו לחבש. עם חלוף השנים ביתא ישראל שיפרו את ההלכות, כלומר היו פסיקות הלכה חדשים שנקבעו ע"י חכמי העדה וכן גם מנהגים חבשיים כללים נכנסו לעדה ואף מנהגים נוצרים עברו "גיור" והותאמו ליהדות (דוגמת מוסד הנזירות). במילים אחרות, לביתא ישראל יש לגיטימיות היסטורית מלאה שיכולה להפוך לזרם בתוך היהדות, בדיוק כמו שהרבניים שכללו את הלכותיהם, גם ביתא ישראל עשו זאת, שניהם התפתחו באופן שונה. בעוד שהיהדות הרבנית מתפשטת לעבר מזרח אירופה, היהדות הקראית מסתגרת סביב עצמה ואינה רוצה קשר עם הרבניים, קשר כזה הפחיד מאוד את מנהגי הקראים מהתבוללות ברוב הרבני. הקהילות האחרונות שקיבלו את הגמרא כהלכה הם קהילות תימן ולאחר מכאן יהודי הודו [קוצ'ין ובני ישראל] על ידי מגורשי ספרד שהגיעו להודו וגם מהגרים יהודים מעיראק שהגיעו לאזור והקימו קהילות בהודו ובמיאנמר [בורמה]. אז מכאן מסתמן כי הקהילה היחידה שהגמרא לא הגיעה אליה ולא ידעה אליה היא ביתא ישראל.

סמין ארץ היהודים והממלכה היהודית האחרונה של ביתא ישראל בחבש.

בתחילת המאה ה-17 נעשה ניסיון להביא את ההלכות הרבניות לתוך חבש וליהודייה. ממספר מקורות נאמר כי רב יהודי-אירופי המכונה "שלמה מוינה" הגיע לחבש, הרב שלמה הגיע בתקופה ממש לא טובה ליהודים בחבש, כדאי להבין בתקופה זו שלט באימפריה האתיופית הקיסר סוסוניוס לאחר שהדיח את דודנו הקיסר החצי יהודי יעקב, סוסיוניוס נתן לגיטימיות מלאה למסדר הישועים הפורטוגזים שהגיעו לאזור יחד עם חיל העזר של כריסטובאו דה גמה על מנת להילחם כנגד המוסלמים. הישועים אשר הגיעו עם מטען אנטישמי מפורטוגל [האינקיוויזציה הפורטוגזית] גרמו לקיסר לפתוח בלחימה אכזרית כנגד הממלכה היהודית בסמין. הישועים מדווחים כי שלמה הגיע על מנת ללמד את ביתא ישראל את תורתו: "עברו שנים רבות מאז הגיע לארץ הזו בשם של סוחר, אך נראה שהוא בא בכוונה ללמד את אגדותיו ליהודי סמין [הממלכה היהודית בסמין] ולאחרים שלא חסרים בארץ זו [שאר ביתא ישראל הפזורים בחבש]. אנו משערים כך משום שנמצאו עמו ספרים רבניים." (כהן וקפלן, פעמים 94-95, עמ' 213) מטרתו של הרב שלמה הייתה ברורה להנחיל את הדת הרבנית יחד עם כתבים רבניים שהביא עמו [משנה וגמרא] לביתא ישראל, הרב שלמה היה עם הישועים תמיד בפולמוסים דתיים חריפים בין הנצרות ליהדות, הישועים דרשו שיגרשו אותו מהאימפריה: "זה אחר זה ביקשו האבות [הכמרים הישועים] מהקיסר לגרשו מחוץ לאזוריהם, והקיסר החליט לעשות כן. אך מכיוון שבארץ זו הצדק אינו מתקיים, ומכיוון שליהודי היו תומכים שעזרו לו, הוא תמיד נשאר." כלומר יהודים מביתא ישראל שכיהנו בממשלו של הקיסר סוסוניוס הגנו על הרב שלמה שלא יגורש מהאימפריה, באחד מהפולמוסים הדתיים, הרב התווכח עם הקיסר ולאחר מכאן גורש מהאימפריה וספריו נשרפו באש בשנת 1626 לערך: "...נגזר עליו לעזוב את אתיופיה. ואשר לספריו הרבניים – אשר היו רבים – הם נזרקו לתוך האש, וכך הם נשרפו, בפקודת הוד מעלתו , ובהסכמתו של הקיסר, לעיני קהל גדול שצפה במחזה." במסורת בעל פה של העדה מוזכרת שריפת כתבי קודש בעברית בתקופה זו [נפילת הממלכה היהודית בסמין] אין כמעט ספק שאלו הם אותם ספרים. כך סוסוניוס סיכל את ההזדמנות שביתא ישראל יקבלו את דת הרבניים בעודם בחבש, אף על פי כן ייתכן שמנהגים רבניים של העדה מוצאם באותה תקופה ובאותה השפעה של הרב שלמה שאף השפיע על תרגום התנ"ך לאגעזית. מה שמעניין זה שאותו הרב שלמה אינו נזכר אצל החוקרים הדתיים ואף הם לא שמו לב להשפעתו הגדולה על יהודי חבש. נראה כי הרב שלמה מהעיר וינה נשכח ממסורת העדה והוא זה שהיה היהודי האירופי הראשון שביקר אצל העדה ולא יוסף הלוי שהגיע רק ב-1868 הפרש של כ-242 שנים!.

נכון, שהינו בחבש לא ידענו את הגמרא ואת כל הלכות התושב"ע, אבל איזה תירוץ יש לנו עכשיו? כלומר יהודי מהעדה שימשך לדבוק במנהגי עדתו, למרות שהוא יודע את הלכות הרבניים [וכולם מכירים אותם, הרי למדנו בביה"ס דתי] יחשב לפי הדת הרבנית ממש כמו קראי דהיינו כופר בתושב"ע. ותאמינו לי הם לא יודעים להתייחס לאנשים ששונים מהם בדת ואינם מקבלים את מרותם ההלכתית. התנגדותם של הכוהנים [קסים] לגיור לחומרא, מראה כי מנהגי העדה לא היו מוכנים להיות רבניים, כלומר התנגדות לדת הרבנית, ולכן אצל חוגים מסוימים ביהדות החרדית הסירוב הזה משמעותו כפירה בתושב"ע, לכן שמנהיגנו הרוחניים התנגדו הם [הדתיים-הלאומיים] שלחו אותנו לביה"ס דתיים [מיסיונריות לשמה]. מכאן שהכוהנים שלא עברו הסמכה לרבנות ואינם מכירים בתושב"ע וביהדות הרבנית נחשבים ככופרים ולכן אינם יכולים לחתן ככל וכלל. וכהן [קס] לא יכול להיות רב יותר מזה שני המושגים הללו מבטלים זה את זה בשורשם, או שאתה כהן או שאת רב אי אפשר להחזיק את החבל בשני הקצוות. לכן מבחינת הרבניים זה מצווה [חובה דתית] להפוך את ביתא ישראל לרבניים וכל הדרכים כשרות. שימו לב, הרבנות מינתה "רב ראשי ליהדות אתיופיה", ואני שואל מה הם בדיוק זוממים? נוסף על כך הידעתם שחלק מהרבנים האתיופים רשומים בתור "קסים" והרבנות מכשירה אותם כרבנים תחת השם קסים? איזה זלזול, באיזה זכות היא עושה זאת?

הרב יוסף הדנה: "הרב הראשי" של יהדות אתיופיה מטעם הרבנות.

אז לאיזה ייחס עלינו לצפות מהרבניים אם לא נקבל את מרותם או גרוע מכך אם העדה תהיה זרם מוכר, ואני אביא פה במילה אחת את היחס של היהדות הרבנית ליהדות הקראית שזה יהיה אותו יחס גם כלפינו במילה אחת הקראים מבחינת הרבניים הם ממזרים כולם. מכאן שיש שני ברירות, אחד שימור המורשת של העדה, שנייה היטמעות מוחלטת ברבניים, אין מוצא שלישי, לא ייתכן שיהודי רבני ימשיך לשמור את מסורותו הביתא-ישראלית הסותרת את הדת הרבנית ולא ייתכן שילוב בין השניים, כלומר האתיופי היהודי יהפוך לרבני-אתיופי ואם זה יהיה כולם אז שוב כפי שאמרתי ביתא ישראל=>יהדות אתיופיה ביתא ישראל תהפוך ליהדות אתיופיה או שהוא יהיה ממזר בגדר כופר בתושב"ע כאשר ירצה לשמר את תרבותו כמו אכילת בשר שנשחט ע"י כוהן.

מדוע דווקא השם ביתא ישראל ומי נתן אותו לקהילה?

כידוע ממה שכתבתי, עלינו להיות גאים בשם "ביתא ישראל" ולזרוק מהחלון את השם "יהדות אתיופיה" שם מלאכותי שנוצר על מנת להראות שעדתנו השונה הלכתית מהרבניים איננה שונה – חרטא, השם הזה נכפה עלינו ויש כאלו שלא רוצים שנרגיש שונה אז אומרים "יהדות אתיופיה", לא! את השם לא תיקחו מאיתנו, לקחתם הכל לפחות לא את זה!. מאז העלייה ניכרת בספרות על העדה השם ביתא ישראל, מאחר וראשי העדה בשנות השמונים הכריזו כי אינם רוצים שהשתמשו בשם הבזוי פלשים. אך מה אנו יודיעם אליו? מי נתן את השם? אנחנו לעצמנו? במספר מאמרים שמתיימרים להיות "מדעים" [במיוחד מאמרים דתיים] הם טוענים כי השם הובא על ידי העדה, שאנחנו העדה נתנו את השם הזה לעצמנו, על מנת להראות קשר לעם ישראל לארץ ישראל ולדת ישראל, לא היה ולא נברא לא אנחנו הבאנו את השם הזה בכלל.

בעבר חבש הייתה מלאה ביהודים או יותר מדויק בשבטים יהודים, העיר אקסום לפי המסורת הוקמה על ידי יהודים ואף הקיסרים החבשים עד היום טוענים למוצא יהודי, בתחילת המאה ה-4 הופך הנוצרי פרומנטיוס למחנכם של יורשי העצר החבשי עזנה וסזנה, כאשר הקיסר אלה-אלמדייה נפטר יירשה אותו אשתו הקיסרית סופיה, כאשר יורשי העצר הגיעו לבגרות הם עלו לכס השלטון במשותף, אחד מצעדים הראשונים היה להכריז על הנצרות כדת הממלכה, היהודים התנגדו לכך ונוצרה מלחמת אזרחים בין אלו ששמרו את היהדות לבין אלו שקיבלו את הנצרות. הנוצרים התעקשו כי הנצרות היא ממשיכת היהדות והם לא עשו שום פסול, היהודים התנגדו לכך נחרצות. לא ידוע רבות על מלחמת האזרחים, אך המלחמה נחקקה עמוקות בזיכרון החבשי עד שכל מורד במלכות החבשית כונה "יהודי". אקסום בזמן זה ראתה את עצמה בתור ציון החדשה, הקיסר ראה את ממלכתו מתפלגת לשניים והשוואה זאת לפילוג הממלכה הישראלית לאחר מות שלמה. הקיסרים ראו את עצמם בתור רחבעם ובתור ממשיך הממלכה "כממלכת יהודה", את המורדים היהודים ומנהיגם פינחס מצאצאי שבט לוי שהנהיג את היהודים ראה בתור ירבעם בן נבט ואת כל המורדים ראה באופן גורף כ"ממלכת ישראל" ולכן כינה אותם "ביתא ישראל". בסופו של דבר היהודים המורדים היגרו להרי סמין ששם היה רוב יהודי מוצק והקימו את הממלכה היהודית בסמין תחת שלטון פינחס שייסד את שושלת הגדעונים.

לפי ג'יימס ברוס (ספר שני, עמ' 485) שכתב את המסורת הזו היהודים התנגדו לשם "ביתא ישראל" וראו את עצמם בתור "ביתא יהודה" השם שהנוצרים גנבו, עם הזמן הנצרות האתיופית קיבלה את השם "ביתא קריסטיאן" והיהודים אימצו בחום את השם ביתא ישראל כאנטי לשם הנוצרי. הנוצרים קידשו את אקסום בתור ירושלים החדשה, היהודים שמרו נאמנות לירושלים הארץ-ישראלית. לאחר ההתנצרות עזנה אימץ את השם "אברהא" ["מביא אור"] ואחיו סזנה שכיהן לצידו אימץ את השם "אצבחא" ["מעלה השחר"]. מסורת גורסת כי באותה מלחמה היהודים איבדו את אחיזתם בארון הברית והקיסרים הפקידו אותו בכנסייה באקסום. מכאן שהשם ביתא ישראל מסמל את העקשנות של אבותינו שדבקו ביהדות גם כאשר זה גרם למלחמה איומה. השם ביתא ישראל מסמל יותר מסתם שם, הוא מסמל את התודעה שלנו, התודעה הלאומית-דתית שלנו כקבוצה אחת שלחמה כנגד מגמות ההתנצרות החבשיות, שם של גבורה למרות שקיסרים נוצרים הביאו לנו את השם אנו מרוצים ממנו.

מטבע אקסומי מזהב בדמות הקיסר עזנה ["אברהא" – "מביא אור"]

אז מהי היא האישה הכושית שהייתה אשת משה?

במאמר הקודם שכתבתי שבו הסברתי את הטעות של כוש וחבש, הזכרתי גם את האישה הכושית שהיא ממש כושית מארץ כוש היא אתיופיה העתיקה בצפון סודאן האזור המכונה כיום נוביה. המקרא לא נותן לנו מידע לגבי משה ותפקידו כנסיך מצרים, אף לא פעם אחת. פירושים ומסורות רבים נכתבו על היותו נסיך מצרים והסיפור הידוע ביותר שמשה רבנו היה מלך כוש במשך 40 שנה מה שנותן את ההסבר לאן נעלמו שנים אלו.

משה היה נסיך מצרים בתקופה בה האימפריה המצרית שלטה על כל האזור מסוריה כולל את כוש, כוש הייתה תחת שלטון מצרי שנים רבות. כוש החלה למרוד במצרים ומשה רבנו נשלח עם גייסות מצרים להשמיד את המרד, משה השמיד את צבאה של כוש וצר על עיר הבירה שבא [היא מרואה]. תוך כדי המצור בתו של מלך כוש ששמה תרביס התאהבה במשה ועשתה עסקה, שניהם התחתנו והעיר תיכנע, וכך היה משה נישא לנסיכה הכושית. את הסיפור הזה מזכיר ההיסטוריון היהודי בן המאה ה-1 יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים, עמ' 62 - 63). ההיסטוריון ההלניסטי סטראבון מספר שמשה היה שליט מצרים התחתונה, ארתפנוס כותב על מערכה כנגד כוש ואף שממשה יסד עיר בשם חירמופוליס. פילון האלכסנדרוני כותב דברים דומים ליוסף בן מתתיהו.

מדרשי חז"ל מזכירים את המאורע, בילקוט שמעוני (שמות רמז קס"ח) נכתב כי משה ברח לכוש לאחר שהרג את העברי ולא למדיין. שמו של מלך כוש היה קוקנוס והוא נלחם כנגד הארמים [ייתכן הכוונה לארם ממלכה עתיקה ששכנה באזור], מלך כוש מינה למושל זמני את בלעם בן בעור אך לא ידע כי בלעם זומם לקחת את המלוכה והצליח לשכנע את העם להמליכו. כאשר המלך חזר צבא בלעם תקף אותו ומלך כוש החליט לצור על העיר ולא ידע איך לכבושה. משה הגיע לאזור וגילה לחיילי כוש איך לכבוש את העיר, משה התחבב על מלך כוש וזה היה יד ימנו, כאשר מלך כוש נפטר משה נהפך למלך כוש ונשא את בתו, לאחר 40 שנה בעקבות גילוי אלוהי הוא עזב את כוש ואשתו. במדרש ספר הישר (שמות, עמ' קטו-קיח) מופיע סיפור דומה על קוקנוס המעורב עם סיפורו של יוסף בן מתתיהו, שמה של אשתו הכושית לפי אותם מדרשים היא אדוניה. הגיוני יותר שמשה היה נציב על כוש מטעם השלטונות המצרים שהרי כוש בתקופה זו הייתה תחת עול מצרי.

לפי מספר מסורות ואגדות אחרות למשה היה בן מהאישה הכושית שיירש אותו בתור מלך כוש שמו היה אגאוא שמזוהה עם אמנחטופ מלך כוש, לפי הזיהוי אגאוא מזוהים בתור אביו המייסד של עמי האגאו ואף שושלת זגוואה ששלטה בחבש יחסה לעצמה ייחוס ממשה רבנו. מרים נענשה על כך שדיברה רעות על אשת משה, מקורות רבניים מוסרים שהיא התנגד לנישואים הללו עם "שחורים" שהרי ה' גזר על בני חם להיות עבדים [המקרה הראשון על רקע גזעני], סיבה אחרת אומרת כי משה מעולם לא הביא בן ממנה ולכן נענשה. כך או כך ה' העניש אותה קשות ולדעתי משה היה בעל ילד מאשתו הכושית, נראה להם הגיוני שהוא התחתן בלי ליל כללות ???

להערות, תיקונים והבהרות dodoels@walla.com

הטעויות המרכזיות שלנו כצעירים, בבואנו להבין את מורשתנו

מאת : dodoel

בימינו אנו, רוב יוצאי אתיופיה הם בוגרי חינוך דתי, ולכן ההשקפה היא רבנית כלפי ביתא ישראל. כלומר על מנת להסביר את ביתא ישראל יש להשתמש בנקודת מבט רבנית של מי שחונך במערכת החינוך הדתית-רבנית, סתירה שיש בדבר אצל יוצאי אתיופיה שנובעת מאותו חינוך זוהי אמיתותה של היהדות הרבנית, כלומר שיש רק צורה אחת של יהדות וזוהי היהדות הרבנית, השקפה זו שהיהדות הרבנית היא כל מהותה של היהדות מתנגשת בבואם להבין את מסורת עדתם. הדבר הראשון שיש להבין הוא שעצם השם "יהדות אתיופיה" או "יהודי אתיופיה" הוא שם רבני מובהק שבא למחוק את עצם הזהות העצמית הדתית-הלכתית של יוצאי אתיופיה, זהו ניסיון "לנרמל" את השיטה ההלכתית של יוצאי אתיופיה, עצם השימוש בשם "יהדות אתיופיה" הוא עלבון היסטורי למורשת העדה. רוב צעירי העדה מקבלים את התכתיבים שהיהדות הרבנית מביאה להם כלומר שיהדות יש אחת והיא רבנית, ויהדות אתיופיה מבחינת השיטה הדתית אינה שונה מיהדות שבדיה, זוהי טעות ממדרגה ראשונה. "הפלשים לא קבלו מהיהדות ההיסטורית [הרבנית] ולא כלום – אך הובאו לידי וויתור רב על נחלתם שלהם" (אשכולי, ספר הפלשים, עמ' 197) עצם העובדה שיש דתיים וחרדים ממוצא אתיופי מראה שאנו בשיא התהליך שיגמר במוזיאון וביום שבו ילך לעולמו אחרון הקסים, ביתא ישראל כבר כולה תחדל מלהיות וכולם יהיו רבניים והטרנספורמציה של "ביתא ישראל" ל"יהדות אתיופיה" יושלם ועל זה נאמר "האתיופים כבר לא אתיופים".

וויתרנו על נחלתנו: תפילין וציצית, סממנים רבניים מובהקים.

היהדות הרבנית היא היהדות ההיסטורית?

במדינת ישראל הדת הרשמית היא הדת היהודית האורתודוכסית, אותה אורתודוכסיה היא תגובה ליהדות הרפורמית שרצתה שיוני ביהדות הרבנית אלו שהתנגדו לשינוי התעקשו לדבוק ביהדות מבלי שיוני כלשהו ולכן נקראו אורתודוכסים (הדוקים בדתם). אותה יהדות רבנית, גם היא צאצאית של זרם קדום יותר בעם ישראל ששורשיו נטועים בתקופת בית שני, היהדות הרבנית מושתת על התושב"ע ולא על המקרא, התנ"ך איננו רלבנטי ליהדות זאת (כאשר אברך אומר אני לומד תורה, הוא איננו מתכוון לתנ"ך אלא לתושב"ע לרבות הגמרא). והנה כבר שוני מהותי בין ביתא ישראל ליהדות הרבנית, בביתא ישראל התנ"ך הוא מהות הכל. כפי שהזכרתי הרבניים מוצאם מתקופת בית שני, היהודים תחת שלטונם של החשמונאים היו מפולגים למספר זרמים דתיים הראשיים היו הצדוקים והפרושים, הצדוקים הם היו אלה ששימרו את היהדות ובראשם היו הכהנים, כאשר הכהנים זלזלו והפכו לנטל בעם, הפרושים שהיו קרובים יותר לרחשי הציבור זכו בתמיכה. עם הזמן הפרושים השתלטו על מוקדי הכוח העיקריים של הדת ולאחר חורבן הבית היו למנהגי העם, אותם פרושים הם אבות הרבניים. אך התנ"ך איננו משתנה ועם הזמן התפתחת אופנה של תורה שבע"פ ולאחר מכאן נכתבת המשנה ואז במאה ה-4 נכתבת הגמרא. הפרושים עשו הכל כדי לסלק מעמדות שליטה אנשים שלא תמכו בדרכם, הם גידפו לרוב את שאר הזרמים האחרים לרבות הקראים, הצדוקים וכו'.

לאחר שניצחו את הזרמים הללו וראו שאינם מהווים איום הם עברו לניקיון הבית, כלומר "סילוקם" מבחינה הלכתית של בית שמאי והעדפה של בית הלל שהיה גם שושלת ההנהגה הרוחנית לאחר חורבן הבית ועמדו בראש הסנהדרין. עם הזמן רוב היהודים בעולם היו לרבניים והשם יהודי הפך למקביל לרבני והם אלו שלקחו מונופול על היהדות, ההלכה של ביתא ישראל היא מנוגדת לעיתים לדרכם ולכן ראו בעדה זו כעדה לא-רבנית ולרוב ראו בה צדוקית או קראית בגלל הלכותיה, לכן היו מספר רבנים שבגלל אותה "המלחמה" בין הרבניים ללא-רבניים, ראו בביתא ישראל התגלמות קראית וסירבו לעזור לה בעת משבר. האורתודוכסיה ממשיכתה של היהדות הרבנית לא יכולה להשלים עם שום זרם אחר זולתם הרי הם "היהדות המקורית" ולכן קיום זרם נפרד ששמו ביתא ישראל מנוגד להשקפתם (פלורליזם הוא מונח זר). ומכאן רעיון ה"רבניזציה" של ביתא ישראל, בשנים 1984 – 1995 נשלחו באופן גורף ביתא ישראל לחינוך הדתי על מנת "להנחיל להם את המורשת היהדות ההיסטורית" או במילים שלי "הרס המורשת הביתא-ישראלית", זוהי מיסיונריות וכפייה דתית שבה עשו שימוש במנגנון החינוך של מדינת ישראל כדי לכפות דת אחרת על אוכלוסיה מסוימת וניצול חוסר החוק כלפי חופש דת ואי תקיפותה של מגילת העצמאות כחוק שיש לכבד: "לא על הזרות שביהדותם יש לתמוה, אלא על זאת שלא חדלו לשמור אמונים לתורת משה ולא נטמעו מזמן בסביבה הנוצרית" (וורמברנד, ארדאת, עמ' 9)

הזרמים ביהדות, האורתודוכסיה וביתא ישראל בהשוואה לאחור.

אי ההכרה בעדה כזרם נפרד אנכרוניזם מטורף

אנכרוניזם שמשמעותו כשל בתיאורך קיים אצל חלק מהחוקרים ולרבות רבנים ודתיים בדר"כ משתמשים בהלכות העדה ומשווים אותם להלכותיהם שלהם או להלכותיהם של זרמים ועדות קדומות בעם ישראל. כאן יש בעיה, את הלכות העדה מכירים באופן ברור ומחקרי רק מהמאה ה-19 ואילו אותם זרמים היו קיימים בעבר במאות הראשונות יש כאן פער של אלפי שנים, דת מטבעה מתפתחת עם הזמן היא לא קופאת, אך אותם חוקרים מניחים משום מה שביתא-ישראל קפאה ומשווים אותה לכתות יהודיות אחרות, זוהי טעות חמורה ביותר. אחד אומר הם אייסים, השני הם צדוקים, השלישי הם קראים והרביעי הם יהדות עתיקה, כולם טועים. ואני מצטט: "...הדברים שבהם שונים מנהגי הפלשים ממנהגינו [הרבניים], הם מן הדברים השונים במחלוקת בין הפרושים והצדוקים והשומרונים, ובין יורשיהם הרבניים והקראים... המחלוקת הכיתתית אינה ידועה לפלשים... ומשום כך אנו מוצאים את מנהגיהם עתים מתאימים למנהגי הכתות ועתים מתאימים למנהגי הפרושים והרבניים" (אשכולי, ספר הפלשים, עמ' 29) נוסף על כך בעבר הייתה תפיסה כי אנשי אפריקה "קפאו" ולא התפתחו ולכן כל השוואה כזו לכתות שהיו קימות לפני אלפי שנים יש בהם נימה טיפה גזענית.

לפני עשרות שנים קמה אסכולה חדשה ובהגותו של גדול חוקרי היהדות שלום בארון שאמרה כי יש להבין את תולדות היהודים בהקשר המקומי שלהם, כלומר הבנה של יהדות פולין כחלק מתולדות פולין ולא כחלק מהיסטוריה יהודית אחידה תוביל להבנה טובה יותר של תולדות היהודים בארץ זו, השקפה נוספת שהביא בארון היא התנגדות להצגתה של תולדות היהודים כ"היסטוריה של דמעות" קרי היסטוריה של רדיפות, השקפות חדשות אלו נכנסו למחקר על העדה: "חקר היהדות האתיופית בהקשר האתיופי הכללי אין משתמע ממנו ככלל שלילת מקורם היהודי של בית[א] ישראל או מקומם בתולדות ישראל, אלא שהוא מרכיב חיוני בכל ניסיון של הבנה מלאה ושלמה של תולדותיהם ומורשתם, תוך שימוש באותם עקרונות המאפיינים את חקר תולדות היהודים בכל אתר ואתר" (קפלן, פעמיים 22, עמ' 17) המחקר החדש על העדה שילב בתוכו את האלמנטים של חקר אתיופיה וכך החלה הבנה טובה יותר של תולדות העדה. עם זאת נוצרה בעיה, ההתקדמות בחקר אתיופיה היא חבש גילתה שארץ זו נוטפת יהדות מכל הכיוונים, דבר אשר רק מקשה על חקר העדה.

המורשת היוד-נוצרית החבשית: אריה יהודה סמל יהודי מבוהק המחזיק בידו שרביט ולראשו כתר ושניהם עם צלב.

"אף היסטוריון אינו יכול להטיל ספק בזהות הישראלית (יהודית) של הפלשים, הידועה משכבר הימים" (קפלן, פעמיים 33, עמ' 35) המחקר על העדה לא אמור להשפיע על מעמדה של העדה כחלק מעם ישראל, הלכה לחוד ומדע לחוד: "האמת ההלכתית-משפטית יכולה להיות או לא תואמת את האמת המדעית" (קורניאלדי, זהות ומסורת, עמ' 25) צביעותם של אנשי הלכה המשתמשים במחקר מדעי ולא במחקר הלכתי הוא צבוע כלפי העדה, יהדות אשכנז אצל חלק מהחוקרים נתפסת כתופעה כוזרית, יהדות תימן נתפסת כעדה מיוהדת של חמיר, יהדות צפון אפריקה מהברברים וכו' לא קם שום אדם שיפקפק ביהדותם של עדות אלו ועשה שימוש במחקר מדעי על מנת לקבוע את "יהדותם" (או שמה נאמר "רבניותם"). אותם אנשים במיוחד רבנים, הרב י"א הרצוג, הרב וולדינברג ורבני העדה החרדית למשל, מתנהגים בצביעות כאשר הם משתמשים במחקר המדעי על ביתא ישראל (וכן גם על יהודי הודו) אך לא על שאר העדות היהודיות, ואף הרב עובדיה יוסף תקף אותם על שימוש זה בפסיקתו המחודשת על העדה בשנת 1985.

"אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה" (סעדיה גאון, האמונות והדעות, מאמר שלישי, פרק ז')

אופס, טעות בתרגום או כוונת תחילה?

נושא אחר הוא זיהויה של המדינה הנקראת היום בשם "אתיופיה" עם "ארץ כוש" המקראית הכנסת השוואה זו לתוך הפה היא סירוס של ההיסטוריה, לאתיופיה של היום אין ולא היה שום קשר לארץ כוש ולאתיופיה העתיקה. השימוש בשם "אתיופיה" ו"יהדות אתיופיה" הוא טעות ואי השימוש בשם "ביתא ישראל" הוא זלזול גמור כלפי יוצאי אתיופיה ומורשתם, אם לא ניתן להשתמש בשם אתיופיה כלפי אתיופיה אז מהו השם המדויק שיש להשתמש על מנת לתאר אותה?

כיום כמעט כל אדם יזהה לרוב תמיד בין אתיופיה לחבש, כלומר חבש היא אתיופיה שהרי אתיופיה היא כוש, אז מה נוצר כאן חבש=>כוש, זוהי טעות. לשם חבש אין שום קשר לשם כוש או לשם אתיופיה. "חבשת"/"חבשתווי" זהו שם שמוזכר במספר מקורות ארכיאולוגים בצפון אתיופיה, אריתריאה, תימן, מצרים וסודאן כשם שניתן לעמים מקומיים ששכנו בין ים סוף לנהר הטקזי. רובנו מכירים את השם "חבשים" או הבשה/חבשה משם נגזר הכינוי שכיום מתאר את העמים דוברי השפות האתיופיות-שמיות, אותם דוברי שפות שמיות הם צאצאים למהגרים ערבים שחצו את הים האדום מתימן התיישבו בצידו השני, העמים הללו הביאו את מורשתם התרבותית לעם המקורי שיש באזור שניטמע בקרבם, עם זה שנטמע בקרב אותם ערבים הוא האגאו שהוא כינוי הכולל בתוכו "עמים דוברי שפות כושיות מרכזיות". המונח חבשים מתייחס לאדם שמורשתו היא שמית אתיופית ו\או כושית מרכזית ("אגאו"), הבסיס התרבותי של העמים החבשים הם הערביים מתימן, והבסיס הגזעי הוא האגאו המקומי, כלומר תופעה נרחבת של "שמיזציה" של העמים המקומיים. בהתאם לכך השם "חבש" מתאר אזור גיאוגרפי-היסטורי של העמים החבשים, כל השטח מהנילוס הכחול עד לים סוף של הרמה האתיופית הוא חבש, מכאן שמבחינה מדויקת יש להשתמש כלפי יוצאי אתיופיה בשם "יוצאי חבש" או "יהודי חבש" (למרות שאני נגד השימוש בשם "יהדות" או "יהודי" לפני שם האזור או המדינה כלפי יוצאי אתיופיה).

טעות שנייה שלרוב לא אהודה בקרב העדה הוא השם "כוש"/"כושים" שכיום מזוהה לרוב עם האדם השחור, הטעות הנעוצה היא הזיהוי של כל השחורים בשם "כושים" איננו נכון. השם כושים בתקופות קדומות בא לתאר אדם שהוא מארץ כוש ובוודאי בראייתם של אותם אנשים בעלי עור לבן צבעו שחור ולא לתאר את כלל העמים השחורים של אפריקה, זה דומה לכך שמכנים אנשים בעלי עיניים מלוכסנות בשם "סינים" והם בכלל קוריאנים. ניקח את התנ"ך בתור דוגמא ובתור ספר שבגללו זוהתה כוש עם אתיופיה המודרנית: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח" (במדבר י"ב, א')

במה הכוונה בשם "כושית" המפרשים הרבניים של ימי הביניים פירשו כושים=שחורים ומכן שאשתו של משה היא ציפורה שצבע עורה הוא שחור, אך אותם מפרשים חיו בזמן שבו הכינוי כושים היה לשחורים ולכן הזיהוי של האישה הכושית עם אישה שחורה איננו נכון, צריך להשתמש במונח "כוש" בזמן ימי התנ"ך, כלומר לאישה שהיא מארץ כוש. בעבר מדרום למצרים, שכנה ממלכה בשם "כוש" הממלכה כללה את האזור המכונה היום בשם "נוביה" והיום רוב שטחה מצוי בצפונה של סודאן, כוש ההיסטורית וגם של התנ"ך היא ממלכה ששכנה בסודאן ולא באתיופיה היורשת של חבש ההיסטורית. במאה ה-3 לפנה"ס בימיו של תלמי השני שליטה ההלניסטי של מצרים, תורגם התנ"ך לשפה היוונית, היהודים והן המצרים קראו לממלכה שמדרום למצרים בשם "כוש" אבל היוונים קראו לאותה ממלכה בשם "אתיופיה", לכן בתרגום כל מקום שכתוב כוש תורגם אתיופיה, ומהיוונית תורגם התנ"ך לשפות לועזיות רבות ובהם האנגלית, וניקח את הדוגמה הקודמת:

" And Miriam and Aaron spoke against Moses because of the Ethiopian woman whom he had married; for he had married a Ethiopian woman"

אדם שיקרא היום את הפסוק הזה ושאינו יודע את התהליך שהביא לתרגום עלול לחשוב שמדובר באישה אתיופית מאתיופיה של היום וזה לא נכון. כמובן שאותם מתרגמים לא העלו בדעתם כי השם אתיופיה ישומש לאחר מאות שנים לאחר מותם כשם של ממלכה שאיננה באותה טריטוריה לה התכוונו. התרגום כמובן אינו הבעיה, אלא השימוש שעשו החבשים בשם "אתיופיה". במאה הראשונה לספירה אנו עדים על התארגנות של ממלכה דרומית לממלכת כוש, באזור חבש. אותה הממלכה שמרכזה עתיד להיות באקסום פרחה ואף הפכה לאימפריה עולמית בזמנה. אותה הממלכה היא ממלכת אקסום שבחלקה הייתה מושתת על תרבות ההלניסטית-יוונית והיא עתידה לקבל את הדת הנוצרית בשנת 333, כאשר זאת קיבלה את הנצרות בראשותו של הקיסר עזנה היא החלה להשתמש בשם "אתיופיה" כשם הנוצרי של הממלכה וזנחה את השם "חבש" שסימן את דתה ותרבותה הקודמת. מספר שנים לאחר מכאן צבאות ממלכת אקסום, פלשו צפונה לתוך ממלכת כוש והרסו את עיר בירתה מרואה, כוש הייתה מספר שנים תחת שלטון החבשים, והממלכה האתיופית-אקסומית כללה תחתה את כוש וחבש יחד. לאחר מכאן אזור כוש היה עתיד להיפלש על ידי עמים מדרום סודאן הדוברים שפות נילו-סהריות (הידועים בכינוי "שנקלה") בייחוד הנובים, שהצליחו לכבוש את כוש מידי אקסום ולהקים שלושה ממלכות (מקוריה, נובטיה ואלודיה) על חורבותיה של כוש העתיקה ואקסום המשיכה להיקרא בשם אתיופיה עד לימנו אנו. כל מקום שנאמר כוש במיוחד בכתבים עתיקים לרבות התנ"ך הכוונה לכוש היא אתיופיה העתיקה בצפון סודאן ולא לאתיופיה של היום היא חבש.

הודו היא כוש-אתיופיה או חבש-אקסום?

במקורות מהתקופה הרומית-ביזנטית אנו עדים לתופעה חדשה בלבול בין כוש להודו, אף בתלמוד כל מקום שנקרא "הודו" תורגם בתרגום יונתן לשם "כוש" מדוע? התלמוד נוצר במאה ה-4 הסביבה בא הוא נוצר היא רומית-ביזנטית, כלומר יש להבין את ההשוואה במובן הביזנטי ובמובן של אותה מאה ולא במובן של היום, החוקר מאיירסון פרסם מאמר על כך (Philip Mayerson, A Confusion Of Indias). כפי שהזכרתי השם כוש הוא אתיופיה, במאה ה-4 בזמן כתיבת הגמרא כוש חדלה מלהיות וממלכת אקסום היא חבש אימצה את השם "אתיופיה" גרם לכך שניתן לה גם התרגום העברי לשם, כלומר חבש הפכה לכוש בשוגג. ובגמרא כל מקום שנאמר כוש הכוונה לחבש היא אתיופיה של היום. הנזיר קוסמוס בן המאה ה-6 שביקר בחבש כותב על קיומה של הודו גדולה הכוללת בתוכה את חבש, סין, סרי לנקה ותת היבשת ההודית, הבלבול המשיך עד לאמצע ימי הביניים, בכתביהם של בנימין מטודלה ומרקו פולו אנו עדים לזיהוי זה:"חבש היא ארץ גדולה...והיא מכילה את הודו האמצעית"(The Travels, Vol. 2, Chap. xxxv) הבלבול גרם לאי בהירות כלפי ארצו של המלך האגדי פרסטר ג'ון. לא ידוע על מקור הראשוני של הטעות וההכללה, בימים עברו לחבש היו קשרים חזקים עם הודו והסחר בין שני האזורים היה פורה (Munro-Hay, Aksum, p. 54) ואף עד היום הכינוי "חבשי" ניתן בחלקים מהודו לכל אדם כהה עור שמוצאו מאפריקה ללא קשר למוצאו בין ההשפעות ההודיות על חבש הם שיוני כיוון הכתיבה של הכתב החבשי משמאל לימין והשפעות תרבותיות אחרות. נראה שכאשר תורגם בגמרא שהודו היא כוש הכוונה לחבש ולא להודו של היום ומכאן גם לא הכוונה לכוש של המקרא, המתרגם הבין את הלך הרוח ותרגם כפי שהבין בתקופתו את המונחים.

הקשרים המסחריים והתרבותיים בין הודו לחבש.

אז מכאן, לאן?

מה שהעלית במאמר זה, הוא רק הקצה והוא רק מבוא להבנה של תולדות העדה. אי אפשר להבין את תולדות העדה מבלי להבין את תולדות אתיופיה, אין גם לצאת מנקודת הנחה שאותה יהדות רבנית היא היהדות אלא היא רק פסיפס, שחלקו די גדול ביהודים. מכאן גם הכרה בביתא ישראל כזרם או דת שאיננה קשורה בהכרח ליהדות הרבנית, קשר כזה רק יגבל אותנו וייצור בעיות מתודולוגיות. ואסכם זאת כך בהצלחה לכל אלו שמעוניינים להבין את מורשתם.

dodoels@walla.com