מזונות ילדים

הלכה פסוקה היא, כי אב חייב במזונות ילדיו עד גיל 6 מכח דין תורה ולאחר גיל 6 ועד לגיל 15 מכח תקנת חכמים.

במסגרת זו על האב לספק לילדיו את כל צורכיהם ההכרחיים. לגבי ילדים מגיל 15 ועד 18 החיוב הוא מדין צדקה בלבד ותלויה ביכולתו של האב-הנתבע.

אכן, הטלת החיוב במזונותיו ההכרחיים של קטין על שכמו של האב בלבד עלולה, לעיתים, להביא לתוצאה בלתי מאוזנת או שיוויונית. כך, כדוגמא, כאשר האב משתכר שכר נמוך מאוד אשר בקושי רב יש בו סיפק לצרכיו שלו ואילו האם הינה אשת קריירה העושה חיל בעבודתה. במצב דברים שכזה הטלת מלוא צרכיו החיוניים של הקטין על האב בלבד נראית בלתי הוגנת ובוודאי שכך הם פני הדברים כאשר לבני הזוג יש מספר ילדים ונטל האב גדל.

לעניין החיוב מדין צדקה שווים האב והאם, ומחייבים כל אחד (או רק אחד מהם) הכל לפי יכולתו של כל אחד מהם ובהתחשב בצרכיו של הקטין.

בשורה של פסקי-דין נקבע, כי במסגרת צורכיהם ההכרחיים של הילדים, נכללות הוצאות מזון, ביגוד, מדור (מקום מגורים והוצאות אחזקתו) , חינוך בסיסי (לא כולל חוגים וכיו"ב) ובריאות. מעבר לצרכים אלה החיוב הוא מדין צדקה ותלוי ביכולתו של הנתבע.

החיוב מעבר לצרכיה ההכרחיים של הקטין הוא "מדין צדקה", והוא כולל את החובה לספק לקטין את האמצעים הדרושים לשם קיום רמת החיים אשר הוא הורגל אליה או שהוא ראוי לה. קיומו של חיוב זה ושיעורו הינם בהתאם ליכולתו הכלכלית של האב.

לאחרונה ניתנו מספר פסקי דין מפיו של בית המשפט העליון אשר יש הסבורים כי הם יוצרים שינוי במגמת פסיקת המזונות לקטינים באופן של אימוץ עקרון השיוויון ודחיקת את רגליו של החיוב ההלכתי על פי המשפט העיברי.

כך לשונו של בית המשפט בפרשת אוחנה –

"בהערכת המזונות שעל אב לשלם לילדיו נוהג בית המשפט לקחת בחשבון את צרכיו של הילד וכן את גובה הכנסתו של אב ויכולתו הכלכלית.

במסגרת זו, ממילא נלקחת בחשבון גם יכולתה הכלכלית של האם, וזו משליכה על היקף צרכיו של הילד ועל היקף המזונות שעל האב לשלם..."

ודוק – בית המשפט אינו מבטל את חובתו האבסולוטית של אב יהודי לשאת בהוצאותיו ההכרחיות של בנו הקטין שטרם מלאו לו 15, כל שמבקש הוא - לאמוד את שיעורו של החיוב תוך התחשבות בהשתכרות האב.

בית המשפט לא ביקש לחלוק על הקביעה שעל האב לבדו לשאת בצרכיהם ההכרחיים של קטינים וכל ביקש היה לאזן את שיעורם של המזונות מעבר לצרכים אלו על פי הכנסות הצדדים.

מגמה זו של ביהמ"ש העליון המכוונת להשתת חיוב הורים במזונות ילדיהם הקטינים על עקרונות הצדק והשוויון בין שני ההורים, בין בצעידה עם הדין האישי ובין בצעידה במקביל לו, תואמת את הגישה שננקטה בכל הנוגע להשתת החיוב במזונות אישה על עקרונות אלה.

בדרך כלל משולמים דמי מזונות עד גיל 18, אלא אם כן יש הסכם אחר בעניין זה או שבית משפט קבע כי המזונות ישולמו, עד אשר ישלים הילד את לימודיו בבית הספר התיכון או עד לסיום שירות החובה הצבאי .אולם אם הילד עובד, לאחר גיל 18 , אין הוא זכאי למזונות .אם ילד מתגייס לשירות החובה בצה"ל, אזי בימ"ש נוטה לפסוק לזכותו מזונות בשיעור של כ- 1/3 מדמי המזונות ששולמו לו עד גיל זה.