זכאות האישה למזונות מבעלה-

חובת המזונות לאישה נוצרת עם הנישואין וממשיכה להתקיים כל עוד לא הותר קשר הנישואין.

עפ"י הדין העברי על בעל לספק את מזונות אשתו וכל צרכיה כל זמן שהם נשואים, באם אין סיבה מוכרת בדיו ,לשלול ממנה זכות זו. האישה יכולה לתבוע מזונות בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, אך רצוי לאישה לפנות לבית המשפט, שם מתנהל דיון, יותר ענייני, יותר ממוקד ויותר יעיל.

במזונות האישה חל הכלל "עולה עימו ואינה יורדת עימו", אשר לפיו החובה לזון את האישה אינה מתפרשת על פני צרכיה ההכרחיים בלבד, אלא יש לזון אותה לפי מעמדה ולפי הרמה אליה הורגלה בבית בעלה. על רמת החיים ניתן ללמוד בין השאר מתכולת הבית, אופני הבילוי ואופי המדור בו התגוררו בני הזוג בעת נישואיהם.

החובה לפרנס את האישה מוטלת רק על הבעל, כפי נכתב במפורש בכתובה, בהקשר זה. אולם, אם לאישה יש הכנסות מנכסים ששייכים לה, ויש בהכנסות אלה כדי לספק את צרכיה , אזי אין מקום לחייב את בעלה במזונותיה, משום שפירות נכסיה שייכים, עפ"י הדין העברי, לבעל, ולפיכך הוא יכול ורשאי לקזז את מזונות האישה כנגד פירות נכסיה וביהמ"ש/ביה"ד יתחשב בהכנסות האישה מנכסיה, בקביעת גובה מזונותיה.

חיוב במזונות כולל את כל צורכי האישה הכוללים: מזון, ביגוד והנעלה, הוצאות רפואיות, אחזקת רכב, הוצאות אחזקת הבית (ארנונה, מים, חשמל, טלפון וכו'), הוצאות שכר דירה או משכנתא, קוסמטיקה ואיפור, בילויים, חוגים וכיוצ"ב. לצורך קביעת המזונות מתחשבים לא רק בהשתכרות הבעל בפועל אלא גם בהכנסתו ממקורות אחרים, כולל מרכושו, וכן בוחנים האם הבעל מיצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו. אישה שעובדת ומשתכרת סכום שמספיק לה לכיסוי צרכיה ורמת החיים לה הורגלה בד"כ לא תהא זכאית למזונות, אך יתכנו מקרים כי הבעל יחויב בהשלמת מזונותיה שכן במקרים בהם אישה עובדת ומשתכרת שכר נמוך יחסית, אך הורגלה לרמת חיים גבוהה יותר מאשר משכורתה מאפשרת לה, היא זכאית ל"השלמת מזונות" מבעלה.

חשוב לומר כי אישה שקיימה יחסי אישות עם גבר אחר או עזבה את הבית בלא סיבה מוצדקת, אינה זכאית לתשלום מזונות מבעלה. יחד עם זאת, באם ישנה סיבה מוצדקת ולו הקטנה ביותר לעזיבתה את הבית יחויב הבעל במזונותיה. באם הבעל הוא זה שעזב את הבית, הוא עדיין יהיה חייב בתשלום מזונות לאשתו, אם היא עומדת ביתר התנאים לקבלת מזונות.

אין כל חובה כי אישה תצא לעבוד. אין אפשרות להתחשב בפוטנציאל ההשתכרות שלה, למעט במקרים חריגים. יכולת ההשתכרות (בהבדל מהשתכרות בפועל) של אישה, כמדד לקביעת שיעור מזונותיה, הינה שיקול שבתי המשפט לענייני משפחה החלו להתחשב בו בשנים האחרונות.
המקרים בהם ראוי להתחשב בפוטנציאל ההשתכרות של האישה, הינם בין היתר, כאשר מדובר בתביעת מזונות של אישה צעירה שנישואיה התערערו זמן קצר לאחר תחילתם, או מקרה בו אישה עבדה במהלך שנות הנישואין, אולם בסמוך לאחר תחילת הליכי הגירושין הפסיקה את עבודתה וכיוצ"ב.
ביהמ"ש קבע כי במקרה בו אישה אינה עובדת וביהמ"ש לוקח בחשבון את פוטנציאל השתכרותה, עדיין על הבעל לספק לאישה את צרכיה ההכרחיים, בעוד שההכנסה הרעיונית או הפוטנציאלית אמורה להילקח בחשבון לצורך חישוב צרכיה האחרים.

חשוב לזכור כי מזונות אישה משולמים עד למועד הגט או עד שניתן בבית הדין הרבני פסק דין שמחייב אותה להתגרש מבעלה.