משמורת והסדרי ראיה-

אדם מוגדר כקטין עפ"י החוק עד הגיעו לגיל 18, מגיל 18 ואילך אדם נחשב לבגיר. כל עוד ילד נחשב לקטין, עניין המשמורת שלו נתון למו"מ ולהסכמה בין הוריו, ואם יש ביניהם מחלוקת לעניין זה, אזי העניין נתון להכרעת ביהמ"ש.

עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות - 1962 ,לעניין ילדים עד גיל 6, לאם הקטינים יש עדיפות יחסית על פני האב, משום שבחוק מצויה הנחייה, על פיה, ילדים עד גיל 6 יימסרו להחזקת אימם. אולם ההוראה מאפשרת לביהמ"ש להפעיל שיקול דעת, ואף לקבוע אחרת.

אמת המידה המנחה בעת דיון בענייני משמורת ילדים היא טובתם. בשקלו של ביהמ"ש את טובת הקטין בוחן ביהמ"ש, בין היתר, את שאלת הקשר שבין הקטין לבין ההורה הלא משמורן, את יכולת ההורה המשמורן לאפשר קשר זה, את רצונו של הילד, תחושותיו ודעותיו, את גילו של הילד וכשריו המתפתחים, את שלומו הגופני והנפשי של הילד (שהוא פועל יוצא, בין היתר, של המסוגלות ההורית של הוריו), את קשריו ויחסיו של הילד עם הוריו ועם אנשים משמעותיים אחרים ואת עמדותיהם וכיוצ"ב.

כיום, נוטה ביהמ"ש להתחשב בדעתו ורצונו של הקטין. ביהמ"ש קבע לאחרונה בפסקי דין רבים כי "אמנם יש להבטיח לילד, המסוגל לחוות דעה משלו, את הזכות להביע דעתו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, אך לא בכל מקרה ולא בכל מחיר", כמו כן נפסק כי "שיקול טובת הילד הוא שיקול ראשוני אך הוא אינו שיקול על ויש להביא בחשבון את הצורך בעריכת איזונים, בין היתר, עם זכויותיהם של הורי הקטין".

משמורת משותפת- משמורת משותפת היא דבר טוב ויפה. עם זאת, מקובל, בחוגים הידועים דבר בהתפתחות הילד ובצרכים של ילדים מהוריהם שמשמורת משותפת מתאימה, כאשר ההורים יכולים לספק שני בתים בקרבת מקום זה לזה, ומעבר לכל, כאשר יש הדברות שוטפת בכל צרכי הילדים, על מנת שההורים ישתמשו בסמכויותיהם ולקבל החלטות ללא קושי, כדבר טבעי ובשגרה. כדי שביהמ"ש יוכל לאמץ הסדר שכזה תוך שמירת טובתו של הקטין, צריך שיתקיימו תנאים מסוימים. הסדר כזה מצריך רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים השרויים בקרע ובמתח עקב הפירוד שחל ביניהם.

הרעיון המרכזי בהגדרה של "משמורת משותפת" הוא שהילדים התגוררו אצל הוריהם לסירוגין, כאשר זמן הביקור שלהם במחיצת ההורים מתחלק שווה בשווה, לערך.

כאשר הורים חלוקים בדעתם בנושא המשמורת המשותפת, בית המשפט הוא זה שאמור להחליט בעניין. בית המשפט בדרך כלל מבקש חוות דעת/המלצות של מומחה או פקיד סעד שהוא ממנה, בשאלה אם משמורת משותפת תהיה לטובתו של הילד. ככלל, כאשר הורים גרים בסמיכות זה לזה ומשתפים ביניהם פעולה, עשויה להישקל בחיוב המשמורת המשותפת.

הסדרי ראיה- מקובל כי ההורה שאינו ההורה המשמורן רואה את ילדיו בימי חול, פעמיים בשבוע, בשעות אחר הצהריים ועד לשעות הערב וכן בכל סופשבוע שני שבו הילדים לנים אצל ההורה שאינו משמורן, החל מיום שישי ועד למוצאי שבת.

כמו כן נהוג כי בחגים ובמועדי ישראל,הילד ישהה לסירוגין אצל האב ואצל האם. בחופשות נהוג שבמחצית מכל חופשה, הילדים יהיו אצל הורה אחד ובמחצית האחרת של כל חופשה אצל משנהו.

ראוי להדגיש כי בדרך כלל בתי המשפט אינם מתירים הסדרי ראיה הכוללים לינה, לפני שהקטין מגיע לגיל שנתיים.