החיים היפים

פרק 1-דניאל!

היי.. קוראים לי שירן, אני בת 12 אבא שלי מנהל עסקים ואמא שלי עורכת דין. וכן אני לא ענייה, בכלל לא ענייה, אני אפילו מאוד עשירה אפילו הכי עשירה... אבל זה לא אומר שאני הכי מאושרת! אני לא לומדת בבית ספר רגיל עם כול הילדים ואין לי חברים וחברות! יש לי הכול! אבל אני בכלל לא רוצה להיות אחת שיש לה הכול חוץ מחברים...

יום אחד רגיל אחרי שהמורה הפרטי לימד אותי קצת חומר באנגלית יצאתי החוצה לנשום אוויר ולשחות בברכה ביקשתי ממרתה קצת לימונדה כדי להתרענן נכנסתי לברכה וצפתי על פני המים, פתאום שמעתי קולות צחוק ודיבור של ילדים מעבר לשער הגינה רצתי בזהירות כדי שלא להחליק לשער וראיתי חברות ילדים כמה בנים ובנות צוחקים ביחד ומדברים בדרך הביתה מבית הספר. כול כך קינאתי בהם.. לא ראיתי אותם ממש לכן ניסתי לטפס יותר גבוה מעבר לשער אבל טיפסתי גבוהה מידי\: פאצ'ו, הכלב השומר של הווילה שבה גרתי נבח מעלי והבהיל אותי. נפלתי אל מאחורי השער אל הילדים, הילדים הסתכלו עלי ובניהם אחד ממש מיוחד ממש יפה שהסתכל עלי במבט אחר ישבתי לי שם עם רגל מדממת מסתכלת על הילדים והם עלי. זה היה במשך כמה שניות עד שהילד המיוחד בא, הושיט לי את ידו ועזר לי לקום אמרתי "תודה" הוא ענה "אין בעד מה" הסתכלנו כמה שניות אחד על השני בעיניים עד שילדה אחת שהייתה שם הפסיקה את זה ואמרה "יאללה דניאל אתה בא או לא?!" צלצלתי למרתה שתפתח לי את השער אחרי שהילדים הלכו, היא שאלה איך נפלתי ודאגה לי כול כך אבל אני עדיין הרהרתי בילד ההוא-דניאל בארוחת הערב אמא אבא ואני ישבנו לאכול ארוחת ערב שהשף החדש שאבא שכר מצרפת- פבלו באמצע הארוחה אמרתי לאבא "אבא, אני רוצה ללכת לבית ספר רגיל כמו כול הילדים" אבא הסתכל עלי בעיניים פעורות וגם אמא כך "מדוע החלטת כך פתאום?" הוא ניגב את פיו במפית שהייתה מונחת על ברכיו "את אינך יודעת מהו בית ספר רגיל!" הוא המשיך "החינוך שם גרוע ואת לא רגילה ללכת לבית ספר רגיל!" "אז מה! אני רוצה ללכת לבית ספר רגיל! אם שמת לב אבא אין לי חברים וחברות בכלל! אני כול הזמן לבד!" עניתי לו בכעס "דברי יפה אל אביך!" נזפה בי אמא "אנחנו נדבר על זה יחד עם אמא" אמר אבא והמשכנו את הארוחה בלילה לפני השינה שמעתי את אבא ואמא מדברים במטבח "היא בכלל לא רגילה לזה!..." אמרה אמא "היא צודקת רוזה אין לה חברים בכלל!" יצאתי מהמיטה על קצות האצבעות לכוון המטבח ואז שמעתי אותם יותר בברור "זאת החלטה שלך!" שמעתי את אמא אומרת והם התקרבו לחדר השינה  ונכנסו לישון, הלכתי לחדר השינה שלי נכנסתי למיטה ונרדמתי. חלמתי שאני כבר לא עשירה ואני הולכת לבית ספר רגיל! וראיתי שם גם את דניאל.. הוא התקרב אלי אך התעוררתי לפני מהחלום בדיוק לפני שהוא החל לדבר שמעתי את מרתה קוראת להתעורר מהקומה מתחת "שירן!!! ארוחת בוקר לכי צחצחי שינים!" קמתי התארגנתי וכשאר ירדתי למטה מרתה מסרה לי 2 מעטפות אחת מאבא ואמא והשנייה מדניאל..

פרק 2- המכתבים

פתחתי את המכתב הראשון מאבא ואמא:

שירונוש!

אבא ואני החלטנו לרשום אותך לבית ספר כבר הבוקר אז לאנדרו לא יבוא ללמד אותך.

באהבה!

אבא ואמא~

המכתב מדניאל:

שלום ילדה,

רוצה להפגש עם חברי בברכה?

דברי איתי בפלאפון:

055...

אני פשוט לא  מאמינה~?

שייאו~

דניאל~!?@

אבא אמאא?!

בית ספר רגיל;?

צלצלתי מהר את המספר של דניאל

וענה לי קול:

"הלו"..

רוצים המשך?!

תגיבו;@!$#

פרק 3-ארגון לבית הספר

..."הלו?" עניתי

"כן?"

ענה לי הקול

"אפשר לדבר עם דניאל בבקשה?"

שאלתי

"הוא בבית הספר!"

ענה הקול

"מי זה?"

ניתקתי

נכון, חשבתי כולם עכשיו בבית הספר!

אחכה עד שעה מאחורת יותר ואז אתקשר

אבא ואמא נכנסו לבית עם שקיות מלאות קניות ללימודים שלי בבית הספר הרגיל~!

איך שאני אוהבת אותם! את ההורים שלי!!

חשבתי על הבריכה עם דניאל ואז על איך ההורים שלי בכלל יסכימו שאני אלך?!?

הם פחדנים אני הבת היחידה שלהם ויכולים לקחת אותי ככופר!@

עזבתי את זה

חיבקתי את ההורים שלי חזק חזק ונתתי להם המון נשיקות

אמרתי להם שאני אוהבת אותם והם ענו את אותו הדבר

פתחתי את השקיות וראיתי

ילקוט, קלמר, מחברות יפות ועוד..

"יש לנו בשורות משמחות שירן!"

אמר אבא

"את תיהיה בכיתה ו'2 בבית ספר אלונים!(:

חייכתי וכל כך שמחתי

מרתה סידרה לי את כל הדברים ואמרה לי שאני צריכה להתארגן למחר

הלכתי להתרחץ והתארגנתי מראש

בחרתי בגדים סידרתי את התיק וכל הזמן רק התפללתי

"הלוואי שדניאל יהיה בכיתה שלי!"

"הלוואי שנלך ביחד לבריכה!"

ואז?

נרדמתי

...........................

.................

.........

"שירנווש?!"

שמעתי את קולה של מרתה

וישר קפצתי מן המיטה!

בית ספפר!!!!

איזהה כיף!!!

[שלא כמוכם היא ממש שונה חח...]

פרק 4-סוף סוף בבית

הגעתי לבצפר,,

הייתי מוכנה גם לוותר על כל הכסף כדי שאהיה בכיתה של דניאל.

אבל כנראה שלא תמיד יד הגורל לצידי.

כשהגעתי לכיתה ו'2 כולם התלחששו..

עד שקם אחד הילדים וצעק"הנה הילדה העשירה והמפונקת" וכולם פרצו בצחוק..

זה לא כל כך הזיז לי,,אפילו שאם לומר את האמת-זה טיפה מעליב,,כי אני ממש לא מפונקת!!.

הבטתי בכיתה בסקרנות,,ידעתי שדניאל למד בבית הספר הזה אבל כנראה שהוא לא איתי בכיתה.

המורה הפסיקה את כל הליחשושים והציחקוקים,,

ואמרה לי לשבת ליד ענבל.ילדה שהדבר היחיד שמעסיק אותה זה להוציא כינים מהראש ולהרוג אותם מול הפרצוף שלי,אולי בגלל זה כולם קוראים לה"אבו כינים".

נגעלתי,,והתרחקתי ממנה כמה שיותר.

הרבה בנים ניסו להתחיל איתי,,אני בטוחה שזה רק בגלל הכסף.ו..כבר חיכיתי שהיום הזה יגמר!!
אין מצב שאני באה לכאן גם מחר!!!
לא רוצה!! לא רוצה שיעורים משעממים,לא רוצה בנים מעצבנים,לא רוצה סנוביות עם כינים,והכי חשוב-לא רוצה בלי דניאל.

בסוף היום..חיטטתי קצת בפלאפון עד שהגעתי לשער בית הספר ששם חיכתה לי הלימוזינה עם 5 המשרתים האהובים עלי.בפלאפון ראיתי שתי הודעות

1-

מתגעגע=חסוי

2-

מצטער,,אני לא אוהב אותך..

...

אחת מההודעות נשלחה ע"י דניאל..

פרק 5-ההודעה

ואתם יודעים איזו הודעה נשלחה ע"י דניאל??

הודעה מ'ס 2!!

איזה אסון!!!!
מה?!הוא לא אוהב אותי??אבל איך??כולם אוהבים אותי!!
טוב אולי לא אותי אבל את הכסף שלי!!למה דווקא הוא לא אוהב את הכסף?

מה?הוא מקנא?לא,אין סיכוי,הוא לא נראה אחד כזה..

אלה המחשבות שעברו לי בראש עד שנתקעתי בשער בצפר,,וואאאייי,,זה כאב!!
מיד לקחו אותי המשרתים לבית,בלימוזינה.

בדרך ראיתי את דניאל.החלטתי לשבור את ליבו,,ולהתנקם בו!!

אמרתי לנהג שיעצור,ואמרתי למשרת האהוב עלי שיאמר לדניאל שאני שונאת אותו,

ושיש לי 20 חברים וממילא אין לי עוד מקום בשבילו!!

אפילו שזה לא נכון,,כי אין לי בכלל חברים,וגם אין לי חברות...!.

"אהההההההההההההההההההההה"

אמא שלי צרחה לי באוזן,מה כבר אמרתי לה??

שאני רוצה שטרקטור יהרוס את ביתו של דניאל כדי שאוכל לצחוק עליו בגאווה??

סו ווט!!!כולה מה ביקשתי??אבל אז באה תשובה..

"מתוקה,,אני לא יכולה לבקש מאף אחד שיעשה זאת.כי הרי את יודעת שהתושבים אומרים שאנו לא תורמים מספיק לקהילה.את רוצה שיהיה שם רע להורייך??אם לא,אנא ממך,הפסיקי נא לבקש בקשות מטופשות כאלו"

אוףףףף,,למה היא מדברת בקול כל כך נעים שאי אפשר לסרב לה??

אבל אז צץ במוחי רעיון מדהים.....

אני אלך לביתו של דניאל(עם שומרי ראש,כמובן.)

ואומר לו בהחלטתיות'חובה עליך לחלק את כל העלונים הללו למסיבה שלי,עד מחר!!זה מובן??'

מרוב פחד הוא ירוץ לחלק את העלונים.אה..ועל איזו מסיבה אני מדברת??

על מסיבה המדהימה שתכננתי כדי להשפיל את דניאל בפני הציבור.

ו..על הסיבה הזאת..תשמעו בפרק הבא..

.......

פרק 6-הארגון למסיבה

אחרי שסיימתי את שעורי הבית אמרתי למשרת האהוב עלי (דרך אגב, שמו קרי)

"קריי,, לך למפעל של אבא ותכין לי עלוני הזמנה לממסיבה של השנה"..

אמרתי וחיוך שובב עלה על פני.

"כן גברת שירן הייקרה"

בינתיים הוצאתי פנקס ועט מהארונית ורשמתי את המוצרים לקנייה:

"500 חבילות צ'יפס..

600 דוריטוס....

200 בלונים..

ועווד שכאללה"

עד שסיימתי קרי הגיע ונתן לי עלון מעוצב לדוגמא

נתתי לו את הפרטים ומה שצריך לרשום על ההזמנה בפתק ובינתיים ביקשתי ממרתה שתכין לי שייק תפוזים לחיי הרס החיים של דניאל ... חחחח

בקשתי מאבא רשות להקים את המסיבה באולם הצמוד שלנו לבית וכמובן אבא הסכים ואמר שהוא מאוד גאה בהחלטות שלי, כך התושבים יסתמו סופסוף את הפה על זה שאנחנו אנוכיים..

הוא אפילו הסכים להזמין את אבריל לאבין בתמורה של 20,000 $ השכרה שתשיר לנו ותיהיה איתנו באותו הערב..

לא סיפרתי לו על זה שאני מזמינה את כל הביצפר חוץ מאת דניאל...

הריי זה ייהרוס את הכל!!

קרי חזר עם כל העלונים בחבילה 900 עלונים לחלק...

החלטתי לתת לעצמי את הכבוד לדבר עם דניאל ולדבר איתו בקשר לחלוקת העלונים...

חייגתי את המספר שלו ושמעתי את קולו עונה "הלו?" דנייאלל חחשבתי ללעצמי איזה קול יש לוו אני פפשווט מתתה עעלליו "הללווו???" אמר דניאלל "הללוו!!" עניתי

"שלום דניאל,, ממדברת שירן!"

פרק 7- דניאל לא עוזב

"היי שירן" אמר דניאל "שתווקק,,, אני מארגנת מסיבה ואני רוצה שתחלק את כל העלונים האלה לכל הביצצפפר!!!" צצעקתי "ולא תצפפה לקחת בעצמך הזמנה!!" 

"מה קרה לך?" אמר דניאל "אני שולחת את קרי להביא לך את העלונים תתחיל כבר היוםם שמעתת?!?" ניתקתי ממה הוא מתנהג כאייללו לא קרה כלום?

אני שונאת את ההתנהגות הזאת!!!

הגיע כבר הערב והלכתי להתקללח ואז לישון

בלילה חלמתי על דניאל

חלמתי על המסיבה שתיהיה וחלמתי על דניאל

שכן בא למסיבה אבל כשראתי אותו התעוררתיי..

הלכתי לביצפר

וכקרי הסיע אותי הביתה חזרה אמרתי לו עצור לי במרכז העיר אני רוצה לקנות בגדים למסיבת השנה!!1

בדרך לחנות ראיתי את דניאל מסתובב עם איזה ילדה מגעילה!

אחת כזאת פפאקצה רצחח....

"היי שיירן אפשר לדבר איתך?"

הוא עוד מעז לדבר איתי?

חצצוף!!

"סיימת לחללק את ההזמנוות?!" שאלתי בקשיחות

"הסתכלנו אחד על השני בעיינים

והוא אמר "למה את כל כך קשה?"

התרכחתילאט לאט כשראיתי שדניאל מתקרב אלי

לאט לאט..

רוצצים הממשךך?

תתגיביוו!!