סיפור  מהבעל  שם  -  טוב  זיע"א.        

הבעל  שם-טוב  הקדוש  היה  כפרי  פשוט  ולימד  ילדים  קטנים  בחדר,  לפני  שהוא  התגלה  בגיל  40  כרב  גדול  וקדוש  אשר  תיקן  גלגולים רבים  של  יהודים  והראה  להם  את  הדרך  נכונה  בה  הם  צריכים  ללכת.  מורינו  הבעל  שם-טוב =  הבעש"ט  {בקיצור}  הוריד  את  תורת  החסידות  הכללית  לעולם  הזה.

מהתמצית  שהוא  הוריד  לעולם,  נוצרו  אח"כ  הרבה  חסידויות.

הבעש"ט  נחשב  לאברהם  אבינו  של  תורת  החסידות.  כי  הוא  גילה  אותה  בעולם  הזה,  כפי  שאברהם  אבינו  גילה  לעולם  שיש  בורא,  והוא  הקב"ה  בזמן  שכל  העולם  היו  עובדי-אלילים.

 

מורינו  הבעש"ט  היה  מספר  סיפורים  -  מספר  הסיפורים  צריך  להיות  החכם  מכולם,  מכיוון  שבמעשה  הסיפור  טמונה  חוכמה  נפלאה  ,שהוא  מלביש  אותה  במשל  -מלביש  את  הסיפור  בלבוש  שונה, מפשט  אותו  .בעזרתו  אפשר  גם  למי  שאין  לו  השגה  גבוהה  ,להבין  חוכמה  עליונה  כיוון  שהיא  יורדת  עד  אליו, והוא  רואה  אותה  בלבושים  שמוכרים  לו  ויכול  לתופסה  בשיכלו.

 

מובן  שעל  מנת  להמשיל  משלים  בצורה  אמיתית  ונכונה  נחוצה  חוכמה  מיוחדת.כך  גדילה  יכולתו  להלבישה  בלבושים  ,למשול  לה  משלים  ולהורידה  למטה  כך  שיוארו  רבים  בעקבותיה.

 

רפואת  הסיפור  האמיתי  ,סיפור  הלקוח  משנים  קדמוניות  היא  ביכולתו  להביא  את  מה  שלמעלה  מעלה  -  למטה  מטה.  את  האור  הזה  האיר  לנו  הבעש"ט.

מה  שייחד  אותו  היתה  פשטותו -  בכובע  פרווה  של  כפרי  פשוט,  בלשון  עממית  ובאהבת  כל  ישראל - אהבה  אמיתית.

 

אודות  סיפור  של  הבעש"ט  על  הפסוק  "ואתה  קדוש  יושב  תהילות  ישראל"  :

 

בתקופה  שבה  היה  הבעש"ט  הקדוש  עדיין  נסתר  והיה  נודד  מעיר  לעיר  ומכפר  לכפר  היתה  אחת  מהנהגותיו  הקדושות  לשאול  כל  יהודי  ,אנשים  ונשים,  מבוגרים  וצעירים,  לגבי  מצב  בריאותם  ומצב  פרנסתם,  והיה  מרוצה  לשמוע  את  תשובותיהם  מלאות  האמונה  שנהגו  להשיב  לו  היהודים-  בביטויים  שונים  של  ביטחון  בה'  כמו :  ברוך ה',  או  השבח  לאל  וכו'.

 

פעם  אחת  הגיע  הרבי  הבעש"ט  לישוב  מסויים  ונהג  שם  בדרכו  הקדושה  בעבודת ה'  בזיכוי  היהודים  -אנשים  נשים  וילדים,  בזכות  נעצומה  של  שבח  והלל  לשמו  הקדוש  של  הקב"ה  .    באותו  יישוב  התגורר  יהודי  זקן  מופלג  תלמיד  חכם  גדול,  שהיה  פרוש  מכל  ענייני  העולם  הזה  וכבר  יותר  מיובל  שנים  הוא  יושב  יומם  ולילה  ולומד  את  התורה  בפרישות  מן  העולם  ובקדושה.

כל  ימיו  היה  יושב  בתענית  ומעוטר  בטלית  ובתפילין  עד  לשעת  המנחה  המאוחרת  ורק  לאחר  תפילת  ערבית  היה  טועם  מעט  לחם  ומים.

 

כאשר  ניגש  הבעש"ט  שהיה  לבוש  בבגדי  כפרי  פשוט,  לגאון  זה  בחדר  פרישותו  שבפינת  בית  הכנסת,  ושאל  אודות  מצבו  הבריאותי  ואם  יש  לו  כל  צורכו  ,לא  התייחס אליו  הלה  כלל.    הבעש"ט  שאלו  שאלות  אלו  מס'  פעמים  עד  אשר  הגאון  כעס  ביותר  והורה  לבעש"ט  באצבעו  לכיוון  הדלת  לאות  שייצא  החוצה.

 

אמר  הבעש"ט  לאותו  גאון :  רבי,  מדוע  אינך  מספק  לקב"ה  כביכול,  את  פרנסתו ?

בשומעו  את  הדברים  האלה  נהיה  הגאון  הזקן  נבוך,  כיצד  יהודי  כפרי  פשוט  זה  מדבר  על  הקב"ה ? מה  צריך  לספק  לו  פרנסה ?

 

הבעש"ט  שידע  את  מחשבותיו  של  הגאון,  אמר  לו  :  "היהודים  ניזונים  מהפרנסה  שמספק  להם  הקב"ה,  וממה  מתפרנס  ה'  כביכול ?

על  כך  אומר  דוד  המלך  בתהילים  " ואתה  קדוש"  וממה  פרנסתך ?  "יושב  תהילות  ישראל "  =  הקב"ה  יושב ,מתפרנס  מתהילות  ותשבחות  שמשבחים  אותו  ישראל,  אשר  מודים  ומשבחים  אותו  על  הבריאות  ועל  הפרנסה  שהוא  מעניק  להם.  ועבור  מילות  שבח  אלה  שמשבחים  בנ"י  מברכם  הקב"ה  בבני- חיי- ומזוני  רוויחי.  כלומר,  מברכם  בבנים,  חיים  בריאות,  פרנסה  ברווח.

 

יש  להבין  אמנם,  כדי  ש"ואתה  קדוש  [אשר  מצד  עצמו  ה'  הוא  קדוש  ומובדל  מכל  העולמות }  יהיה  יושב  - כלומר  יורד  "ונמשך"  למטה  ,אשר  המשכה  זו  נקראת  "בשם  ישיבה  כמו  היושב  שמשפיל  קומתו."   יש  צורך  בעבודתם  של  ישראל . אך  לכאורה  אפשר  להגיע  לכך  גם  באמצעות  לימוד  התורה.

ואם  כך,  מדוע  אמר  זאת  הבעש"ט  לגאון,  אשר  למד  תורה  יומם  ולילה  במשך  יותר  מיובל  שנים, -"מדוע  אינך  מספק  פרנסה  לקב"ה" ? ובמיוחד  כאשר  אף  אז  כאשר  הבעש"ט  אמר  לו  זאת  הוא  היה  שקוע  בלימודו ?

 

אף  אם  נבאר  שמגיעים  לידי  "ואתה  קדוש"  דווקא  באמצעות  תהילות  ישראל,  יכול  היה  הבעש"ט  לעורר  את  הגאון  לשבח  את  הקב"ה  על  לימודו  "בפרישות  ובקדושה"  .  מדוע  היה  צריך  לשאול  אותו  אודות  עניינים  גשמיים  -  בריאות  וכדומה ?

ההסבר  לכך  הוא :

                                                    

תכלית  הבריאה  היא  שתהיה  דירה  לה'  יתברך  בתחתונים-  זה  מושג  בחסידות  שפירושו  -  כאן  בעולם  העשיה  שלנו  נעשה  דירה  לה'  שיוכל  לדור  איתנו  בה.  שמהדברים  הגשמיים  הארציים,  הנחותים  נקדש  אותם  ונעשה  מהם  דירה  לה'.

ודירה  זו  נעשית  בעיקר  ע"י  עבודת  האדם  בתחתונים-  לא  כ"כ  באמצעות  לימוד  תורה  או  ע"י  שבח  לה'  על  לימוד  תורה,  כי  לימוד  התורה  קשור  לחלק  הנעלה  שביהודי-  לנפש  האלוקית  שבו=  לנשמה  שלו.

והקב"ה  רוצה  שנקדש  את  הנפש  הבהמית  שלנו  ונשתמש  בה  לקדושה,  את  החומר  נשתמש  בו  לקדושה.  {  לדוג'  יין-  אפשר  לשתות  ולשתות  ולהשתכר  ולעשות  שימוש  שלילי  בשתיה.  אך  אם  על  כוס  היין  נקדש  בערב שבת  ,הרי  שהשתמשנו  באותו  חומר -יין,  למטרה  נעלית,  כדי  לשמוח  בשבת,  אך  לא  לשם  הוללות.

 

ע"י  שבח  לקב"ה  על  בריאות  ועל  פרנסה  ,עניינים  הקשורים  ל ג ו ף  ולנפש  החיונית  שזורמת  בדם,  על  ידי  שיהודים  חשים  ומכירים  בכך  שאף  צרכיהם  הגשמיים  באים  מאת  ה'  והם  מודים  לו  על  כך  -  ע"י  כך  עושים  דירה  לה'  יתברך  בתחתונים.

 

לפיכך  כאשר  ראה  הבעש"ט  שהגאון  יושב  בחדר  פרישות  ,מנותק  מכל  ענייני  העולם  ואינו  בא  במגע  עם  ענייני  הגוף  הנפש  הבהמית  ועם  חלקו  בעולם  העשיה,  עם  התחתונים.    שהרי  אכל  רק  את  הנחוץ  וההכרחי  ביותר  לקיומו  .אך  לא  עסק  בזיכוך  ובבירור  הגוף  והנפש  הבהמית    וחלקו  בעולם.

הוא  אמר  לו  "מדוע  אינך  מספק  פרנסה  לקב"ה  "  כדי  שיתקיים  העניין  של  "נתאווה  הקב"ה  להיות  לו  יתברך  דירה  בתחתונים".

 

ולכן  אמר  הבעש"ט  שפרנסתו  של  הקב"ה  היא  על  תהילות  ושבחי  ישראל  אשר  מודים  ומשבחים  לה'  יתברך  על  הבריאות  ועל  הפרנסה  אשר  הוא  מעניק  להם."

 

כאשר  יהודי  מבין  ויודע  שכל  דבר  שיש  לו  בעצם  תלוי  בברכת  ה'  .בראותו  בעיני  בשר  את  הטוב  והתוספות  שנותן  לו  ה'  הרי  הוא  בודאי  משבח  את  ה'  על  כך.  הרי  הלל  זה  לה'  הוא  ה"תהילות  ישראל"  המביאות  לידי  "ואתה  קדוש  יושב"  שהעניין  של  "ואתה"  -כשהכוונה  לעצמותו  יתברך - קדוש  ומובדל  הוא  "יושב"  ויורד  למטה  לדירה  בתחתונים-  בעולם  הזה  התחתון.