 אבות ב' משנה א' : רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור {יעבור} לו האדם - כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.והווי זהיר במצווה קלה כבחמורה שאין אתה יודע שכרן של מצוות. והווי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.
הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין.
השאלות במשנתנו : 1. איזו היא דרך ישרה - הרי מובן שהדרך הישרה היא דרך התורה ומקרא מלא דיבר הכתוב "כי ישרים דברי ה'" 2. שיבור - שיעבור לפי הפשט, ולפי החסידות- שיברור לו האדם. יש לנו את עבודת הבירורים בעולם הזה, לברור בין טוב לרע.
האם זהו דבר שניתן לאדם עצמו לברר ולהחליט בשיכלו ? הרי על זה ניתנה לנו התורה.
3. כל שהיא תפארת לעושיה....." שיהא נוח לו ויהיו נוחים בני אדם ממנו. כיצד אפשר לומר שבחירה והחלטה זו תלויה בכך שאדם מרגיש שהנהגה מסויימת יפה טובה ונוחה לו - ולאחרים. מה עוד שרבי מדייק "כל שהיא תפארת " כלומר כל דבר שנוח לו היא הדרך הישרה.
דרך אגב. במישנה היכן שכתוב "רבי" הכוונה לרבי יהודה הנשיא.
הביאור : איזו היא דרך ישרה - מהי השלימות בקיום המצוות שהן = המצוות הדרך הישרה.
שיבור לו האדם - כאשר האדם בוחר בהן הוא מקיים אותן לא רק מתוך קבלת עול אלא הוא מבין בשיכלו כיצד הן דרך ישרה ובוחר לעשות אותן. שכן, למרות שיסוד כל התורה הוא קבלת עול מלכות שמיים ,בזה בלבד עדיין לא מספיק אלא על האדם להבין ולהרגיש בשיכלו ומידותיו את הטוב, היוקר והנחיצות של התורה.
וגם הנפש הבהמית שלו צריכה להבין את ולשתף פעולה עם הנפש האלוקית [ אלו שני ביטויים ליצר הרע וליצר הטוב ששוכנים בלב של היהודי } כנאמר "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך" ורש"י מפרש בשני יצריך.
הרי היה יכול להיות כתוב "ואהבת........בכל ליבך" אך כתוב ל ב ב ך להורות לנו על שני היצרים שקיימים אצל היהודי.
"כל שהיא תפארת לעושיה-" יש לקיים את התורה כך שיהיה ניכר שהיא מפארת ומאירה את מקיים המצווה. ו"תפארת לו מן האדם" - החיות= החשק וההתלהבות והטוב-טעם בעסק התורה צריכים להיות עד כדי כך שגם האנשים שסביבו רואים על ידו את יופי התורה.
והנה עניין זה, שנבין את יוקר התורה בשכל - זה שלב שני בתהליך. ראשית חוכמה היא קבלת עול. ורק לאחר מכן יש להשתדל להגיע לידי הבנה שיכלית.וזהו אחד הרמזים בכך שמישנתנו מופיעה בתחילת פרק ב'.
התחלת פרק א' היא "משה קיבל תורה מסיני"= קיבל מלשון קבלת עול. לאחר קבלת העול שקיבלנו תורה בהר סיני בא השלב השני - בחירה שיכלית באדם "שיבור לו האדם".
לפי זה נבין מדוע פרק א' נלמד בכל שנה בחודש ניסן שזהו חודש הגאולה, יציאת בנ"י ממצרים שבאה מלמעלה {ללא עבודת האדם למטה} וזה מתאים לנקודה המודגשת בתחילת פרק א' "משה קיבל תורה מסיני"
קיום התורה מצד ציווי מלמעלה.
ואילו עבודת חודש אייר היא ספירת העומר. מהי הספירה ? עבודה האדם למטה, בבירור וזיכוך הנפש הבהמית.
ונקודה זו מתאימה לפרק ב' - "שיבור לו האדם"= שיברור לו האדם.
יש לבאר גם את המשך המישנה : "והווי זהיר במצווה קלה כבחמורה" יש לדקדק בזה: התנא לא מדבר על קבלת עול כי לגביה אין הבדל בין קלה לחמורה. אנו מקבלים עול על כל התורה כולה בעיסקה אחת.
אלא מצד השכל והרגש שלגביהם יש הבדל בין קלה לחמורה- ולמרות שיש הבדל ביניהן עלינו להיזהר בשתיהן באותה מידה. לא לזלזל בקלה ולהחמיר בחמורה יותר.
שכן, שלימות העבודה היא כאשר השכל והרגש חדורים ביחד עם קבלת עול.
בשני אופנים ניתן להגיע לדרגת "יבור לו האדם" :
1. שהאדם נלחם בחושך של נפשו הבהמית באמצעות תעניות וסיגופים המחלישים ומבטלים את התאוה של העולם הזה. דרך זו איננה הדרך הישרה כיוון שהיא שוברת את האדם וגורמת לו צער וע"י הסבל שלו הוא לא מועיל לאף אחד - לא לעצמו לא למשפחתו לא לסביבה. על זה נאמר "את החושך לא מגרשים במקל"
וכדברי הרמב"ם: "מי שאומר שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יישא אשה ולא יישב בדירה נאה הרי זו דרך רעה ואסור לילך בה"
הדרך ה- 2. שהיא הדרך הישרה, היא הוספת אור וטוב וקדושה. האדם אינו נלחם עם גופו או מנסה לשבור את גופו ואת צרכיו הטבעיים, אלא הוא ר ו ת ם גם את גופו ואת נפשו הבהמית ביחד עם נפשו האלוקית לאותה משימה- שמירת התורה והמצוות. מסביר להם בשכל מדוע זה טוב בשבילם שגם הם יבינו וירגישו זאת והוא מנצל אותם להוספה בעבודת ה' ואז - ממילא נדחה החוצה החושך והרע של נפשו הבהמית .
כי מעט אור - דוחה הרבה חושך .
כמבואר בתורת החסידות שבדורות אלו אין להרבות בתעניות כי אנו חלשים יותר מהדורות הקודמים מבחינה גופנית. אך לאו דווקא ברוח.
החסידות מסבירה את יוקר התורה ונחיצותה כך שגם הנפש הבהמית מסוגלת להבין זאת. כך שגם גופו הגשמי ונפשו הבהמית כלומר, היצר הרע שבו, ירגישו שהתורה היא היא הדרך הטובה והישרה לו לאדם וגם לסביבתו.
דבר נוסף שהאיר לנו הבעל שם-טוב הקדוש : " דע מה למעלה ? -ממך"
כלומר, מה שבא עליך מלמעלה מאורעות שמתרחשים איתך, צרות שקורות ח"ו, מה שבא עליך מלמעלה- דע לך שזה מ מ ך. כלומר, עקב מעשיך/ דיבוריך/ הנהגותיך וכו' כך אתה גם מושך אליך מקרים מסויימים שיקרו לך. הכל תלוי באיזה שביל, נתיב בוחר לו האדם ללכת ושם הולכים איתו ביחד מלמעלה וממטירים עליו שפע כזה או אחר שמתאים לבחירות המסויימות שעשה באותו יום . לאדם יש יכולת בחירה- כתוב הרי "ובחרת בחיים" בחרת בטוב.
אין טוב -אלא תורה. ע ל ו ו ה צ ל י ח ו !!!
| 
