יו"ד  בשבט :  יום  היארצייט  של  האדמו'ר  הריי'צ,  יצא  לאור  המאמר שלו  " באתי  לגני "  בשנת  תשמ'ט.

 

                                              

לפני  הסתלקותו  במוצאי  שבת  ט'  בשבט  אמר  את  המאמר  הנ'ל.

" באתי  לגני  אחותי  כלה "  -  כתוב  במדרש  רבה,  - לגני  לגנוני.  =  למקום  שהיה  עיקרי  בתחילה. כשעיקר  השכינה  היתה  בתחתונים.  כלומר......  לפני  חטא  עץ  הדעת,  השכינה  היתה  במלואה  בכל  העולמות  כולל  בעולם  התחתון  שלנו  -  עולם  העשיה.

אלא  שלאחר  חטא  עץ  הדעת,  נסתלקה  השכינה  מלמטה  למעלה,  עד  לרקיע  השביעי.  ואחרי  כן  עמדו  שבעה  צדיקים  והורידו  את  השכינה  מלמעלה  למטה,  עד  שבא  משה  שהוא  השביעי,  וכל  השביעין  חביבין. {ויקרא  רבה]  ומשה  הוריד  את  השכינה  למטה  בארץ.

עניין  זה  נעשה  בעיקר  ע'י  המשכן -  שעשה  משה  כמו  שנאמר  "ועשו  לי  מקדש  ושכנתי  בתוכם " [ פרשת  תרומה].  וזהו " צדיקים  יירשו  ארץ  וישכנו  לעד  עליה "

זה  שצדיקים  יירשו  ארץ שהוא  גן  עדן,  הוא  מפני  שהם  משכינים וממשיכים  שלום  [ מלשון  המשכה  מלמעלה  למטה ולהיפך.] 

הם  גורמים  לכך  שה'  =  שוכן  עד  מרום  וקדוש  יהיה  בגילוי  למטה  !!!!

המילה  'ארץ'  כאן  היא  כפשוטו  בארץ  שלנו  כאן  למטה.

מה  שכתוב  במאמר 'צדיקים  יירשו  ארץ'  =  ארץ  הוא  גן  עדן.  אך  הכוונה  לא  לגן עדן  למעלה  שם  שוכנות  הנשמות  בלא  גופים.  אלא  הכוונה  לגן  עדן כמו  שהוא  בארץ  הגשמי.  כמו  שהיה  בראשית  כלומר,

כשאדם  הראשון  היה  בו  בגופו  הגשמי,  קודם  שחטא,  שאז  היתה  עיקר  השכינה  בתחתונים.

 

כתבתי  לכם  מעט  'טעימה'  מהמאמר  המופלא  של  האדמו'ר  הריי'צ  בשם  'באתי  לגני'......... 

                             

 

תקופה  ראשונה  :  מסירות  נפש  ברוסיה.

 

לידתו  ביום  י"ב  תמוז  1880.  ב-1895  התחיל  לעבוד  בעבודת  הכלל  כעוזרו  של  אביו,  האדמו"ר  הרש"ב.

ב-1902  נסע  לפטרבורג  בענייני  הכלל  ונאסר  שם  בגלל  עסקנותו  בענייני  יהדות.     ב-1920  קיבל  את  הנשיאות.  באותה  שנה  הניח  את  היסוד  לפעילות 

למען  החזקת  היהדות  והתורה,  ייסד  את  ישיבת  'תומכי- תמימים'  בוורשה.

שלח  רבנים  למס'  ערים,  ייסד  חדרים  בנה  ישיבות  במחתרת.  עודד  שוחטים  ומגידי  שיעור  להתמיד  במלאכתם  ובנה  מקוואות.  ב-1927  ייסד  את  'אגודת  חסידי  חב"ד  בארה"ב  וקנדה.     

 

תקופה  שניה  :  מסירות  נפש  בלאטביה  ובפולין.  {1928}

 

ב- 1934  ייסד  ישיבות  'תומכי - תמימים'  בערים  אחדות  בפולין.  ב- 1939  ייסד  את  'אגודת  חסידי  חב"ד  העולמית.

 

תקופה  שלישית :  מסירות  נפש  באמריקה. 

 

ב- 1940  התיישב  בברוקלין  וייסד  את  ישיבת  'תומכי  תמימים'  המרכזית.

ב - 1948  הקים  את  'כפר - חב"ד  ליישוב  בארץ.                                                                                               

 

תקופת  נשיאותו  של  האדמו"ר  הריי"צ  ברוסיה  היתה  בעת  השלטון   הקומוניסטי  הרוסי.  שילטון  זה  בדמות  מלאכי  חבלה  ומשחית,  השתמש  בכל  כוחות  הרשע  שלו  בכל  האמצעים  השטניים  שבידו  על  מנת  למגר  ולהכחיד  את  היהדות.  כשמטרתו  העיקרית  לגלות  יהודים  המקיימים  תורה  ומצוות  ולהענישם  במאסרים  ובמעצרים,  בהפחדות  בחקירות  ובעינויים.  בשלילת  רשיון  מגורים  ובמניעת  כל  אמצעי  פרנסה  בשנות  מאסר  והגלייה,  למקומות  קפואים  ומרוחקים  בתנאים  לא - אנושיים  שאי - אפשר  לשרוד  אותם.

 

אולם  הרבי  הריי"צ  ללא  חת  ומורא  ללא  שום  הסבר  הגיוני  ושיכלי,  השליך  חייו  מנגד  ובמסירות  נפש  החל  לשקם  לבנות  ולייסד  להקים,  לבצר  ולבסס  חיים  יהודיים  מושתתים  על  אדני  התורה  והמצוות.  תוך  שימת  דגש  על  הפצת  תורת  החסידות.

הרבה  יהודים  אנשי  מעשה,  רבנים,  צדיקים  מחסידיו  של  הרבי  הלכו  בעקבותיו  באש  ובמים.  "אנשי  מסירות  הנפש"-  גרזני  מסך  הברזל  -  אלו  הם  הרבי  וחסידיו.

 

                           

                                         

 

שיחת  קודש  של  הרבי  על  חמו,  האדמו"ר   הריי"צ : 

 

" כל  עבודתו  של  הרבי  הריי"צ  כל  ימי  חייו  היתה  עבודה  של  מסירות  נפש.  ברוסיה  הקומוניסטית  מסירות  הנפש  שלו  היתה  בפועל  ממש.  הוא  פעל  לחזק  את  היהודים  בקיום  המצוות  בלימוד  התורה  ובהפצת  היהדות.

כל  פעולה  כזו  סיכנה  את  החיים.  על  פי  טבע  ועפ"י  הגיון  לא  היה  לפעולות  מסוכנות  אלה  סיכוי  להשיג  את  המטרה  .אבל  הרבי  לא  וויתר  על  שום  פרט  קטן  ביותר.  כי  מסירות  הנפש  שלו  היתה  בלי  הגבלות  ובלי  חשבונות.

 

מה  שהתרחש  בעת  השחרור  מן  המאסר,  ב-ג'  תמוז  תרפ"ז  מבטא  בדיוק  את  מהות  מסירות  הנפש  שלו.  ב-א'  ראש  חודש  תמוז  הודיעו  לרבי  שהוא  משוחרר  מן  המאסר  ומגורש  לקוסטרומה,  ועליו  לצאת  לשם  ברכבת  באותו  יום.  הרכבת  הם  אמרו,  תגיע  ליעדה  בשבת.  כשהרבי  שמע  זאת  הוא  סירב  להשתחרר,  הוא  נשאר  בכלא !

כדי  לא  לחלל  שבת.  רק  ביום  א'  יצא  הרבי  מן  הכלא  אל  מקום  גלותו.

 

להישאר  בידי  אלה  שבמוחם  כוונות  רשע  ובידם  הכוח  לבצען  זוהי  סכנת  נפשות  ממש.  אך  הרבי  לא  עשה  חשבון  אם  הוא  מחוייב  לנהוג  כך  עפ"י  הלכה  ,אם  יש  אפשרות  לצאת  קודם  כל  ואחר  כך  לחפש  דרכים  שלא  לחלל  את  השבת.  הרבי  עמד  במסירות  נפש  על  כל  פרט  וקידש  את  ה' !   זו  היתה  דרכו  של  הרבי !

 

מינקות  חינך  אותו  אביו  למסירות  נפש  לכל  דבר  שבקדושה,  הוא  גם  הראה  לבנו  דוגמא  חיה.  הרבי  הריי"צ  מספר  כי  בהיותו  ילד  קטן לקחו  אביו  באחד  הלילות  של  סוכות  להתוועדות  חסידים.  כשנרדם  בסוכה  באה  אימו  לקחתו  הביתה.  אביו  התנגד  ואמר 'אין  דבר  שיישן  בין  חסידים'  אמו  פחדה  שיהיה  קר  לילד.  אביו  אמר 'כשיישן  בין  חסידים  הוא  יתחמם  וחום  זה  יספיק  לו  לדורי  דורות'

 

 

 

                                                      

                         

 

 

את  החינוך  למסירות - נפש  כינה  אביו  האדמו"ר  הרש"ב  בשם  " עקידה ".  במעמד  מרגש  במיוחד  הקריב  האב  את  בנו  בהיותו  בן  15.  על  כך  כותב  הרבי  הריי"צ  : { ספר  השיחות  תש"ד }

 

"ביום  ה'  י"ב  תמוז  ביום  בו  מלאו  לי  15  שנה  לקחני  אבי  לאוהלי  קודש,  מקום  מנוחתם  של  אביו  הרבי  מוהר"ש,  וזקנו  הרבי  ה"צמח-צדק"    כשהגענו  לאוהלי  הקודש  ונכנסנו  לבית  הכנסת  שלפני  ה'אוהל'    פתח  אבי  את  ארון  הקודש  ואמר  "אני  מביא  היום  את  בני  לעקידה.  בעקידה  -  יש  עוקד  ונעקד.  אברהם  אבינו  עליו  השלום  עקד  את  יצחק  בנו  כדי  שלא  יהיה  בו  פסול  ח"ו  גם  אני  רוצה  שהעקידה  תהיה  כפי  הרצוי."

אבי  פרץ  בבכי  חזק.  אני  לא  הבנתי  את  פשר  הבכי  ולמרות  זאת  הצטרפתי  לבכיו.

 

לאחר  מכן  למד  איתי  אבי,  ליד  ארון  הקודש  הפתוח  חצי  פרק  ב'איגרת  הקודש'   בעניין  'חגרה  בעוז  מותניה'.

ופנה  אליי  ואמר :  " בפני  האבות  הקדושים  אני  רוצה  לכרות  איתך  ברית"

אבי  העמיד  אותי  מולו  הניח  את  ידיו  הקדושות  עליי  ואמר :

"מהיום  אני  מוסר  בידך  את  העבודה  בעסקנות  הכלל  בעניינים  גשמיים  ורוחניים."

אבי  הוסיף  ואמר  שהעבודה  מתחילה  מן  המותניים.  לאחר  מכן  באים  שכל  ומידות  .מותניים  זקוקים  לחגורה,  וחגורה  היא  עוז.

עוז  זהו  מסירות  נפש  ומסירות  נפש  היינו  "כך  ולא  אחרת" !  והסביר  לי  את  הדברים  באריכות...

 

מאסרו  של  הרבי  הריי"צ  ברוסיה  בשנת  תרפ"ז,  הסעיר  את  העולם  היהודי.  בכל  מקום  שאליו  הגיעה  הידיעה  המחרידה  היא  השרתה  הלם  ותדהמה.    בחצות  הלילה  מגיעה  חוליה  של  הבולשת  החשאית  לביתו  של  הרבי.  לאחר  חיפוש  בכל  הבית  נעצר  הרבי  והובל   לבית  הסוהר.

 

מאסרו  של  הרבי  היה  יום - לשנה.  יום  אחד  של  מאסר  כנגד  כל  שנה  של  נשיאותו.  30  ימים  כנגד  30  שנים.

בי"ב  תמוז  השתחרר  ויום  זה  נקבע  אצל  חסידי  חב"ד  כיום  הגאולה  .

אחרי  שהרבי  יצא  מרוסיה,  שאלוהו  להרגשתו  אחרי  כל  מה  שעבר  עליו.

ענה  הרבי :  " אם  מישהו  ירצה  למכור  לי  במיליארד  רגע  אחד  של  ייסורים  מן  הסוג  שסבלתי,  לא  אקנה.

ואם  מישהו  ירצה  לקנות  אצלי  במיליארד  רגע  אחד  מייסוריי  בעבר  -  לא  אמכור ".                                                    

 

                          

 

   צירפתי  לכם  לינק  של  תמונות  [ תגלגלו  כלפי  מטה ]  תמונות  של  הרבי  ומעשיו  בהילולא  של  האדמו'ר  הריי'צ

   עלייה  לתורה  ותפילה  על  הציון  של  חמו.  התוועדות  וכו'  תמונות  מיו'ד  שבט  ............תיהנו  !

 

                 http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=25912