פרשת  ויצא.

 

"ויצא  יעקב  מבאר  שבע  וילך  חרנה'".

 

וככל  ענייני  התורה  יש  גם  בעניין  זה  פשט -רמז -  דרוש  -  וסוד.   ולא  באופן  שהם  ד'  תורות.  שהרי 

 

התורה  היא  'תורה  אחת'.  כיוון  שכל  שכל  הרבדים שבתורה  קשורים  זה  בזה.

 

הפירוש  הפשוט  בפסוק  "ויצא  יעקב  מבאר  שבע  וילך  חרנה"   הוא  ------  שיעקב  יצא   מבאר  שבע  שבארץ

 

ישראל  [  המקום  שבו  דרו  הוריו  ]  והלך  לחרן  שבחוץ  לארץ  ל- גלות.

 

והמשך  הדברים  הוא  שעוד  בהיותו  בדרך  נטלו  ממנו  הכל,  כך  שהגיע  לחרן  בעירום  ובחוסר  כל.

 

ואף  על  פי  כן,  על  ידי  זה  שהעיד  על  עצמו  ש"עם  לבן  גרתי  "  ותרי'ג  מצוות  שמרתי ".

 

חזר משם  ברכוש  גדול  יותר  ממה  שהיה  לו  לפני  זה,   --  בנים  ובנות  צאן  ובקר,  עבדים  ושפחות

 

וכו'.   עיקר  הברכה  התבטאה  בכך  שהיתה  מיטתו  שלימה.  בנים  ובני  בנים  עוסקים  בתורה  ומצוות.

 

 

                                     

 

 

 

וכמו  כן  ישנו  עניין  זה  גם  ברוחניות  -----  כאשר  יהודי  יוצא  מ'באר  שבע'  ברוחניות ---  כלומר, 

 

ממקום  של  תורה  ותפילה,  ויוצא  לעולם  אשר  'עולם'  זהו  עניין  של  'חרן'.

 

מלשון  ," חרון  אף  של  מקום ".  [  עפ'י  פירוש  רש'י ]

 

ואף  על  פי  כן  כאשר  הנהגתו  בעולם  היא  עפ'י  תורה,  "עם  לבן  גרתי ".  "ותרי'ג  מצוות  שמרתי"

 

אזי  לא  זו  בלבד,  שאינו  מאבד  מאומה  אלא  אדרבה  הוא  מרוויח  יותר. 

 

זוכה  לבנים  ובנות  לנכדים  ונכדות,  עוסקים  בתורה  ובמצוות.  והולך  ומתעלה  ברוחניות  לגבי  מדרגתו

 

הקודמת  כמבואר  בחסידות,  בעניין  העילוי  שנתווסף  אצל  יעקב  בבואו  מחרן.

 

 

                             

 

ובפרטיות  יותר  :::   עניין  ירידת  הנשמה  בגוף  ----  שהנשמה  החצובה  מתחת  כסא  הכבוד  ירדה 

 

מאיגרא  רמה  לבירא  עמיקתא.  [  עפ'י  לשון  חז'ל  במסכת  חגיגה  ה ,ב.  ]

 

אשר  עם  היותה  'ירידה'  גדולה  ביותר,  הרי  זו  ירידה  לצורך  ע ל י ה.    כי  כאשר  הנשמה  משלימה

 

את  התיקון  שלה,  את  התפקיד  שלה  כאן,  את  הכוונה  האלוקית  שלשמה  ירדה  לעולם  הזה,

 

אזי  מתעלה  הנשמה  לדרגה  נעלה  וגבוהה  יותר  ממה  שהיתה  קודם.

 

 כמו  כן,  ישנו  עניין  זה  בכללות  חיי  האדם,  הסדר  הוא  שבשנותיו  הראשונות  נמצא  ב'חדר'  וב'ישיבה'

 

שאז  מתעסק  רק  בענייני  קדושה  ובשנים  לאחר  מכן,  בבוא  הזמן  כשצריך  להיות  'ריחיים  על  צווארו'

 

אז  יוצא  אל  העולם  לקיים  מה  שנאמר  'וברכך  ה'  אלוקיך  בכל  אשר  תעשה'.

 

אשר  גם  במצב  הטוב  ביותר  הרי  זה  בכל  זאת  עניין  של  עשיה  בעולם.

 

וכך  בכל  יום  לגופו  -------------

 

התחלת  היום  היא  בעבודת  התפילה.  ואחר  כך  לימוד  התורה,  "מבית  הכנסת  לבית  המדרש".

 

ואחר  כך  "הנהג  בהם  מנהג  דרך  ארץ"  ביציאתו  לעולם,  שזהו  עניין  של  ירידה  ויציאה  מד'  אמות

 

של  תפילה  וד'  אמות  של  תורה.

 

ועל  דרך  זה  במשך  ימי  השבוע,  תחילה  ישנו  יום  השבת,  שבו  אין  עוסקים    בעבודת  חול,  ומתמסרים

 

לגמרי  לענייני  קדושה,  ואחר  כך  באים  ששת  ימי  המעשה.

 

ישנה  הוראת  תורה  שכאשר  'ויצא  יעקב  מבאר  שבע'.............   והלך  אל  'חרן'  =  חרון  אף  של  מקום,  ---

 

גם  בזמן  שעוסקים  בענייני  העולם,  קובעים  עיתים  לתורה  וכו',   אזי  זוכים  לבנים  ובנות  צאן  ובקר  וכו' 

 

[רכוש ]  והיינו  לא  זו  בלבד,  שלא  נעשה  עניין  של  ירידה  אלא  אדרבה,  נפעלת  ע ל י ה  בכל  העניינים

 

שעוסקים  בהם.

 

                                         

 

וכך  הוא  גם  בזמן  הגלות,  רואים  אנו  שלא  נאבדים  אלא  אדרבה,  לוקחים  ומעלים  את  כל  ענייני  הגלות

 

גופא  כמו  שכתוב  "וניצלתם"  גו'  [  שמות  ג'  ]  לרוקן  את  הכל  ,את  כל  העניינים  שיש  להם  מציאות

 

"ובנערינו  ובזקנינו  נלך  בבנינו  ובבנותינו  נלך "  לקראת  משיח  צדקנו  אל  הגאולה  האמיתית  והשלימה 

 

במהירה  בימינו  בקרוב  ממ'ש  !!!!!!!!!!!!!!!!!!