<<<  פרשת  ויגש  >>>

 

 

ארבע  גלויות  גלה  עם  ישראל,  הראשונה  היא  'גלות  מצרים'  ,השניה  -  גלות  בבל,

 

השלישית -  גלות  אשור,  והגלות  הרביעית -  זו  שאנו  עדיין  נמצאים  בה -  גלות  אדום.

 

 

על  ראשיתה  של  הירידה  לגלות  מצרים  מספרת  פרשתינו,  פרשת  ויגש.   הקב'ה  נגלה 

 

ליעקב  אבינו  והבטיחו  "אנכי  ארד  עמך  מצרימה  ואנכי  אעלך  גם  עלה"

 

ויעקב  ירד  למצרים  מלווה  בהבטחה  הזו  של  הקב'ה,  ביחד  עם  בניו,   כך  החלו  210

 

שנות  הגלות  במצרים.

 

 

 

 

מכמה  בחינות  היתה  גלות  מצרים  קשה  מכל  שאר  הגלויות  האחרות  :

 

1.  בגלויות  האחרות  היתה  לעם  ישראל,  התורה.  אשר  ממנה  ינקו  את  הכוחות  לעמוד

 

      בתלאות  הגלות,  ואילו  גלות  מצרים  היתה  ק ו ד ם  שניתנה  התורה  על  הר  סיני.

 

2.  גלות  מצרים  היתה  הראשונה,  ומטבע  הדברים  היתה  קשה  יותר.  כמו  כל  דבר 

 

      הקורה   בפעם  הראשונה,  שהשפעתו  על  האדם  חריפה  יותר.

 

3.   במצרים  היה  מרוכז  כל  העם  היהודי,  כך  שקשיי  הגלות  הוטלו  על  העם  כולו.

 

       לעומת  זאת,  בגלויות  האחרות  פוזר  העם  בין  עמים  רבים,  ובשעה  שמדינה 

 

       אחת  מכבידה  את  עולה  על  היהודים  ,הרי  במדינות  אחרות  חיים  היהודים

 

       בשלווה  יחסית,  ואף  מנסים  לסייע  לאחיהם  הנמצאים  במדינה  הקשה.

 

 

 4.  מצרים  עצמה  היתה  מדינה  קשה  ביותר.  היא  היתה  סגורה  ומסוגרת  ולא  היה

 

       אפשר  להעלות  על  הדעת  יציאה  ממנה,  וכפי  שחז"ל   מספרים  ש'אפילו  עבד

 

       לא  היה  יכול  לברוח  ממצרים'.

 

 

 

 

בגלות  קשה  זו,  היתה  גם  מטרה  חיובית  -  היא  היתה  הכנה  למתן  התורה  על  הר  סיני.

 

מצרים  היתה  'כור  הברזל'  שבה  נצרף  ונזדכך  העם  היהודי  ונעשה  ראוי  ומוכן  לקבלת

 

התורה.

 

ישראל  היו  צריכים  לרדת  אל  מצרים  שהיתה  בשיא  הטומאה  אז,  ולברר  שם  את  ניצוצות

 

הקדושה  שהיו  כלואים  במצרים,  להעלות  משם  את  הטוב  ששייך  לקדושה ,  זה  היה  תפקידם

 

של  ישראל  בגלות  ובכל  גלות  אחריה.

 

 

 

 

   הסבר  העניין  רמוז  גם  בשם  'מצרים'.  מלשון  מי- צרים.  כאשר  יוצרים  מיצר  באפיקו  של  נהר

 

הרי  בתחילה  נראה  הדבר  כהגבלה  והפרעה  לזרימה.

 

אולם  כשמתבוננים  בזרימת  המים  רואים  שדווקא  המיצר  הזה  גורם  תגובה  הפוכה  -  הוא  מגביר

 

את  מהירות  הזרימה  ואת  עוצמתה.  עד  שבמקום  המיצר,  הנהר  רועש  וגועש.

 

 

 

כך  גם  הגלות,  מטרתה  לעורר  אצל  היהודי  את  הכוחות  הנעלמים,  רבי  העוצמה  החבויים 

 

במעמקי  נשמתו,  כוחות  אלה  אינם  מתגלים  בד'כ  בימים  כתיקונם,  בשיגרה  הרגועה.

 

רק  לחץ  הגלות  מ א ל ץ   את  היהודי  להשתמש  בכוח  מסירות  הנפש  שבקירבו  ואז

 

מתגלים  כוחותיו  הפנימיים.

 

 

 

משמעות  הדבר  היא  שיש  לנצל  את  ימי  הגלות  שבהם  אנו  מצויים  להתחזקות  יתירה 

 

בתורה  ובמצוות  ,וכשם  שע'י  גלות  מצרים  יצאו  בני  ישראל,  'ברכוש  גדול'  וזכו  לקבלת

 

התורה,  כן  יהיה  לנו  בקרוב  ממ'ש  בגילוי  הרבי  מלך  המשיח,  מאחר  והעולם  כבר  תוקן

 

והתברר  - הסתיימו  הבירורים  אמר  הרבי  מה'מ.

 

 

ואנו  רק  מצפים  לגילוי  של  המלך  בגאולה  האמיתית  והשלימה  שקורית  כבר  עתה.