|
 קוראים יקרים פה ארשום לכם שיעורים בתניא בשפה מובנת ופשוטה. כדאי ואף מומלץ לרכוש ספר תניא כדי שתקראו אותו בשפה המקורית שלו כפי שהאדמו"ר הזקן כתב אותו. מה עוד שתרוויחו להוסיף קדושה לבית כשתכניסו את הספר הקדוש הזה לבתיכם.
טוב, אז נתחיל.... פ ר ק א' 
במסכת נידה פרק ג' כתוב שמשביעים את הנשמה רגע לפני שהיא יורדת לעולם הזה בתוך גוף ונולד תינוק מתוק וטהור.... רגע לפני הסצינה הזאת, "משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע. ואפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, הייה בעיניך כרשע"
ניתן לקרוא את המילה משביעים בשני אופנים : 1. בשין - מלשון שבועה. ועוד פירוש לצרף לכך 2. בשין = sin מלשון לשבוע = masbiim כלומר לא רק משביעים את הנשמה בשבועה ומטילים עליה כזו שליחות בעולם למטה אלא גם נותנים לה את הכוחות הדרושים לשליחות הזאתי.
לידתו של יהודי היא הרי לשם כוונה מיוחדת - לבצע את תכלית בריאתו .הנשמה יורדת לעולם הזה ומתלבשת בגוף כדי לבצע שליחות אלוקית מיוחדת בעולם הזה. כדי שהאדם יוכל לבצע תכלית וכוונה זו משביעים אותו לפני לידתו שיהיה צדיק ולא רשע.
ואילו רק בעיני עצמו בלבד שיראה את עצמו תמיד כמו רשע. שלא יחזיק מעצמו צדיק ואז יגיע לגאווה שהיא המקור לחטאים. וגם אם יראה את עצמו צדיק יחשוב שאין לו עוד מה לעשות מה לשפר מה ללמוד כי הוא הרי צדיק מושלם. אך לא - עליו תמיד לבדוק מה עוד ניתן לו לשפר במידותיו ועוד ללמוד תורה ולא לטעות בגאווה שהיא מוקצית מחמת מיאוס אצל הקב"ה. כי ברגע שאדם מתגאה - מיד אוטומטית ה' מוריד אותו ועושה לו בושות ליד אנשים וגורם לו להתבייש עד כדי כך שכל הדם בפנים שלו יורד למטה והוא חיוור כסיד מבושה.
וזאת למה ? כי הגאות - הגאווה היא המידה היחידה ששייכת לקב"ה ולא לאדם היהודי. כתוב שאם אדם גאוותן - ה' אומר "אין אני והוא יכולים לדור = לגור בכפיפה אחת" תחת קורת גג אחת.
לכן מיד ה' גורם לו בושה כדי להוריד אותו מגאוותו המטופשת שהרי לא הוא ברא את עצמו אז על מה יש לו בכלל להתגאות ???.
השבועה האמורה מורכבת משני חלקים בחלק הראשון משביעים אותו כיצד עליו להיות - צדיק. בחלק השני משביעים אותו כיצד יחזיק את עצמו בעיני עצמו-- שיחשוב את עצמו כ- רשע.
במשנה בפרקי אבות פרק ב' כתוב: " ואל תהיה רשע בפני עצמך" הרי שיש פה סתירה בין שני הפסוקים.
וגם אם יהיה בעיניו כרשע יירע לבבו ויהיה עצוב ולא יוכל לעבוד את ה' בשמחה. הרי אנו יודעים שעיקר גדול בעבודת ה' הוא לעבדו מתוך שמחה בלבד.:
כשיהודי מקיים מצווה עליו לעשות זאת מתוך חדווה גדולה, על שזכה לעבוד את מלך מלכי המלכים הקב"ה, כשמונע את עצמו מעבירה עליו להיות שבע רצון על שעלה בידו בגלל רצונו של ה' להימנע מעשיית עבירה. כיצד אפשר לומר שמשביעים אותו לחשוב את עצמו כרשע ?
הרי לא יוכל אז לעבוד את ה' מתוך שמחה . הרי מובן שכשם שהחלק הראשון בשבועה "תהי צדיק" נוגע ליכולת ביצוע שליחותו בעולם הזה כך גם נוגע לכך החלק השני של השבועה.
אם יחזיק את עצמו כרשע יהיה שקוע בעצבות . דבר שיש בו בודאי משום הפרעה לקיום שליחותו בעבודת ה' מתוך שמחה. "ואם לא ירע לבבו כלל מזה יכול לבוא לידי קלות חס ושלום"
כי אם לא יעריך כ"כ את חומרתה של עבירה הוא עלול לחטוא ולא לשים לב אפילו כי יהיה במין אופוריה שהוא צדיק.
בשפת החסידות מדובר בשתי דרכי התמודדות עם הרע :
1. "א ת כ פ י א " 2. א ת ה פ כ א .
1. הדרך הראשונה היא כפיית הרע , מלחמה מתמדת בו. הרע קיים במלוא תוקפו מנסה להפריע ולמשוך את האדם לכיוון שלו. ואילו האדם מתגבר על הרע מתמודד איתו וכופה את הטוב על הרע.
2. הדרך השניה - היא הפיכת הרע לטוב. האדם כ"כ מתגבר על הרע עד שהוא משנה את מהותו לטוב. כבר אין משיכה אל הרע ואין לו מלחמה עם הרע ואין לו התמודדות עם הרע. שכן אין לו שום משיכה לכיוון השלילי.
יציאת מצרים היתה ניצחון של הדרך הראשונה - הטוב גבר על הרע, ניצח אותו עד שהרע נאלץ להיכנע ולוותר. הרע נשאר רע, אלא שנוצח. לכן נאלצו בנ"י לברוח ממצרים, כדי שלא ליפול שוב לזרועות הרע,
אבל בגאולה העתידה יש ביטוי ניצחון בדרך השניה - הפיכת הרע לטוב. כי אז יתוקן העולם כל הרע שבו ייעלם. ויישאר רק טוב צרוף. ממילא ייעלם כל הצורך להילחם ברע ולהתמודד עימו, ולכן לא יהיה עוד צורך בבריחה בחיפזון.
בגאולה העתידה יתהפך הרע לטוב, ואפילו החיות הרעות יחדלו מלהשחית ויהפכו טיבעם ויביאו תועלת. ככתוב בישעיה יא, ו`. כי אז יגיע העולם לבירור אמיתי ושלם.
בגאולה העתידה לבוא, הקב"ה ישמיד לחלוטין את היצר-הרע וכל חילותיו המשחיתים מן העולם. כתוב שכל הרע יבולע לנצח ולא יהיה קיים יותר שום רע בעולם.
לכן תוכל להיות מציאות של "גר זאב עם כבש".
פאשטייעסט ? אז יאלה חבר`ה לעבודה תתחילו להפוך את הרע שבקירבכם לטוב, כלומר את היצר הרע שיש לו תאוות ורצונות שליליים - הפכוהו לטוב.
אז...... הצלוחה לכולם !!!!!  מהי הייחודיות שבכל אחד מאיתנו ?
עיקר העבודה להכיר באמת -מי אתה -תסתכל על עצמך כמו שאתה באמת, כשאדם לומד חסידות - עיקרה לגלות לנו איפה אנו באמת חיים, מה המציאות שלנו הפרטית והכללית, ללמוד שיש בו ערך ייחודי אמיתי אינסופי שהקב"ה הכניס בו,
יש בך נשמה אלוקית "חלק אלוק ממעל ממש"-מה זה אומר עלינו? שלחיים שלנו יש חשיבות מאוד מאוד גדולה, היא נובעת כי הקב"ה מחשיב אותי כי חלק ממנו מתגלה דרכי,פירושו שיש לך תפקיד חשוב כלפי הקב"ה,
האדמוה"ז כותב ב"ליקוטי תורה" -שלכל אחד יש נקודה ייחודית שלא קיימת באף אחד אחר ,כתוב במשנה:"הווה שפל רוח בפני כל אדם"-מה המשמעות?
בספר התניא הוא מסביר "בפני כל אדם מ מ ש,- אל תשלה את עצמך כשאתה מסתכל על יהודי אחר שזה סתם שאומרים תהא שפל רוח בפניו ,מכיוון שיש בו עניין ייחודי ,יש בו מעלה שקיימת רק בו ולא קיימת באף אחד אחר! אתה צריך לקיים את זה כלפיו והוא כלפיך,
כל הנשמות ביחד הן כמו מ ע ג ל- כל נקודה במעגל היא הכי למטה וגם היא הכי למעלה ביחס לכל הנקודות,
לכל אחד יש מעלה מיוחדת שהוא מעל כולם ולכל אחד יש חסרונות שהוא מתחת לכולם,
אתה צריך לדעת שיש לך תפקיד בעולם שרק אתה יכול לעשות אותו,
לכל נשמה יש לה חלק בעולם שנברא בשבילה ורק היא יכולה לתקן אותו "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם" כתוב במשנה,
וכך אדם יכול להבין מה תפקידו ושליחותו באמת, שרק הוא יכול לעשות כי ניתנו לו כוחות משמים לכך,הקב"ה נותן לאדם תפקיד וגם את הכוחות למלאות את אותה שליחות ותפקיד.
פרק ד' : לגבי הנ ש מ ה - כתוב "ויפח" מורה מילה זו על פנימיות החיות והשפע. שכן, הנופח - נופח מתוכו ומפנימיותו. כמו אדם שמנפח בלון - ההבל פה שנפח איתו הוא מפנימיותו של אותו אדם. ככה ממש הקב"ה שנפח באדם נשמת חיים - הוא נפח נשמה באדם מתוכיותו ופנימיותו {של הקב'ה}.
הרי שהנשמה נמשכה תחילה מפנימיות החיות והשפע של ה' = אינסוף ב"ה.
אלא שלאחר מכן בגלל כניסת הנשמה בגוף "ואח'כ ירדה בסתר המדרגה ע'י בחינת האותיות" - כפי שהדבר במלאכים המתהווים מאותיות . כאן הן האותיות שבמאמר "נעשה אדם וכו'" מהן נברא האדם, כדי שהנשמה תתלבש בגוף האדם שבעולם הזה התחתון.
הרי שהנשמה נמשכה תחילה מפנימיות החיות והשפע ורק מפאת התלבשותה בגוף, נמשכה ע'י בחינת האותיות שהן בחינה של חיצוניות. { האותיות הדיבור של ה' הוא חיצוני לו. הנשמה שהוא נפח אותה באדם מתוכו היא מפנימיותו של ה'. }
הרי שההבדל בין מלאכים לנשמות הוא שנשמות הן מפנימיות האלוקות = שם הויה.
ומלאכים הם מבחינה של חיצוניות = שם אלוקים. ולכן נקראו המלאכים גם בשם 'אלוקים' כמו שכתוב :, "כי ה' אלוקיכם אלוקי האלוקים כו'" "ויבואו בני האלוקים להתייצב "וכו'....- המלאכים באו להתייצב לפני ה' הרי שהמלאכים נקראים בשם 'אלוקים'.
איזה עניין יש בנשמה שבו נראה שהיא חלק משם הויה. כלומר שאותם דברים שיש בשם הויה יש גם בנשמה ? רבינו הזקן מסביר שבשם הויה נכללות עשר הספירות ובמקביל ישנם בנשמה עשרה כוחות שהם כמו עשר הספירות. כנודע ממאמר אליהו :
ב"פתח אליהו" שבהקדמת תיקוני הזוהר "אנת הוא דאפיקת עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין סתימין," וכו'
= אתה הוא זה שהאצלת עשרה תיקונים וקוראים להם עשר ספירות. להנהיג בהם עולמות סתומים = נעלמים שאינם מתגלים ועולמות גלויים וכו'.
"אנת חכים ולא בחוכמה ידיעא" = אתה חכם אתה בעל החוכמה אך לא בחוכמה הידועה לנבראים. "אנת מבין ולא בבינה ידיעא" = אתה מבין אתה בעל כוח הבינה אך לא בבינה הידועה לנבראים וכך הלאה כל עשר הספירות. עשר הספירות הן : חוכמה - בינה - דעת - חסד - גבורה - תפארת - נצח - הוד - יסוד -מלכות.
"וכל העשר ספירות נכללות ונרמזות בשם הויה ברוך-הוא. היוד של שם הויה - היא בחינת נקודה בלבד. מרמזת לחוכמתו יתברך.- ספירת החוכמה שהיא בבחינת העלם והסתר קודם שבאה לבחינת התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה. והקוץ שעל היוד {בכתב סופרים} רומז לבחינת רצון העליון ב'ה - בחינת כתר.
ספירת הבינה נכללת באות הא - ה שבשם הויה. כי לאות ה יש התפשטות לרוחב המורה ומרמז על הרחבת הביאור וההבנה וגם לאורך - המורה על בחינת ההמשכה וההשפעה מלמעלה למטה לעלמין סתימין - לעולמות סתומים ונעלמים שנמשכת ויורדת אליהם השפעה מספירת הבינה. כדי שתהיה להם השגה והבנה באלוקות.
ואח'כ כשנמשכת המשכה זו והשפעה זו יותר למטה ל'עלמין דאתגליין' = לעולמות הגלויים, נכללת המשכה זו באותיות ו"ה של שם הויה .כי האות ו' מורה על ההמשכה מלמעלה למטה כציור האות ו' - קו מלמעלה למטה,
טעם נוסף המשכה זו הנמשכת לעולמות הגלויים, היא ע'י מידת חסדו וטובו של ה' ושאר מידותיו הקדושות הנכללות בד"כ במספר 6 כמספר האות ו'. שבפסוק מדברי הימים א' : "לך ה' הגדולה ...... עד......לך ה' הממלכה". מידת מלכותו של ה' נקראת בשם "דבר ה' ".-עניין של דיבור ולא מידה כמו שאר המידות.
כמו שכתוב בקוהלת ח': "באשר דבר מלך שלטון" וכך בחינת מלכות למעלה היא עניין של דיבור ונכללת במידת המלכות באות ה אחרונה של שם הויה.
כיצד מרמזת האות ה על בחינת המלכות ? כי פנימיות ומקור הדיבור הוא ההבל העולה מן הלב ומתחלק ל-5 מוצאות הפה : אחהע מהגרון, הרי שפנימיות הדיבור היא העניין של הבל וגם הברת ה היא בחינת הבל לבד ככתוב: ,"אתא קלילא דלית בה מששא" = אות קלה שאין אפשרות למשש אותה היא הבל בלבד.
לכן מרמזת האות ה על בחינת מלכות ודיבור שפנימיותו הוא עניין ההבל.
ואף שאין לו לקב'ה דמות הגוף ח'ו, כיצד אפוא מתאים לייחס למעלה הבדל מאותיות שיש בהן ממשות לאות שאין בה ממשות ? אך דיברה תורה כלשון בני אדם.
באדם קיים הרי הבדל זה כך גם למעלה מציינים הבדל זה שכן, ברוחניות העניינים יש גם למעלה הבדל בין האות ה לבין שאר האותיות. גם "דבר ה' " מורכב כביכול, מ- כ"ב אותיות המתחלקות ל- 5 חלקי המוצאות.
מהן באות האותיות שלמטה ובהן נברא כל יצור - כל הנבראים.
רבינו הזקן הסביר כאן איך כל עשר הספירות נכללות ונרמזות בשם הויה. עכשיו גם יסביר איך גם בנשמה שהיא חלק משם הויה, ישנם עשר בחינות וכוחות שעניינם זהה לעשר הספירות.
נשמתו של יהודי היא חלק משם הויה. כי ה' נופח את הנשמה מתוכו. שלא כמו שאר הנבראים - שנבראו משם אלוקים - מהדיבור שה' דיבר "ויהי" וכו'... והדיבור הוא חיצוני לפה.
אלא כדי שתוכל הנשמה להתלבש בגוף של עולם הזה היה עליה לרדת בסתר המדרגות ע'י הדיבור למעלה במאמר "נעשה אדם". לכן כתוב על הנשמה "ויפח" שזה בא מהפנימיות של ה'.
מכיוון שהנשמה היא חלק משם הויה לכן יש בה גם כן עשר ספירות .
פרק ח' - מהי התשובה ?
בפרק הקודם פרק ז' הסביר האדמו"הז שני דברים המהווים את הדרך הישרה והאמיתית להגיע ל"תשובה תתאה" : 1. ההתבוננות ברחמנות הגדולה שעל נשמתו ועל מקור נשמתו.
2. חשבון נפש והתעמקותו בעניין גלות השכינה, שהוא גרם ע"י חטאיו . חשבון נפש זה מביא את האדם להיות
בעל "לב נשבר" שיש לו לב שבור ובכך הוא שובר את רוח ה'סטרא אחרא'.
והנה אחרי העמקת הדעת ברחמנות הגדולה שעל נפשו האלוקית שירדה והיתה שבויה ב'קליפות' עקב מעשיו וחטאיו.- עתה יוכל לבקש באמת באמת 'מעומקא דליבא' = מעומק הלב. יוכל לבקש את הבקשה שבפסוק :
"כרוב רחמיך מחה פשעיי ומחטאתי טהרני " - זה פס' מתהילים שאומרים בשעת 'תיקון חצות'
וגם בקריאת 'שמע' שעל המיטה. { לפני שהולכים לישון } שלפניהם הוא הזמן המסוגל לחשבון נפש.
הרי שאחרי חשבון הנפש יכול האדם לבקש באמת בקשה זו. כי הוא מצטער כיצד הוריד את נשמתו האלוקית מאיגרא רמה לבירה עמיקתא. = מרום המעלות הגבוהות היא נפלה לבור עמוק עקב חטאיו של היהודי ועל כך הוא עכשיו מרחם על נשמתו ומצטער. ובצער הזה הוא יעורר רחמים העליונים מי"ג מידות הרחמים. הנמשכות מרצון העליון ב"ה. הנרמז בקוצו של יוד.- של שם הויה.
ישנן עבירות הפוגמות באות יוד של שם הויה. או באות ה' של שם הויה וכן הלאה.
וע"י הפגם נפסקת ההשפעה משם הויה שממנה באה חיות ליהודי, ונמשך ממנה חיות לקליפה וסטרא אחרא, אך בשעה שהוא ממשיך רחמים העליונים מי"ג מידות הרחמים, שהם באות מהרצון העליון שלמעלה משם הויה,
בא ע"י כך התיקון באותיות של שם הויה ובהשפעת שם הויה על נשמתו.
ולכן מפני שהן באות מדרגה זו, הי"ג מידות הרחמים מנקים כל הפגמים וכמו שכתוב { שלח י'ד י'ח } :
"נושא עוון ופשע ונקה" ושוב אין יניקה לחיצונים לקליפות ולסטרא אחרא. מהשפעת הא = האות ה' תתאה, { ה' התחתונה האחרונה של שם הויה.}
כי הרי ע"י החטאים והעוונות יש להן יניקה מה' תתאה של שם הויה.
אך כאשר עשה תשובה ומושך מי"ג מידות הרחמים - מנקה הדבר את העוונות והפשעים ואין להן יותר יניקה מה' תתאה . ובזה תשוב ה' תתאה למקומה להתייחד עם שם הויה - היא תחזור להתאחד עם י' ה' ו'.
זוהי משמעות המילה תשובה - תשוב ה'. שה' האחרונה שבשם הויה תשוב למקומה, לשלוש האותיות הקודמות לה. וככה ממש נעשה למטה בנפש האדם - שוב אין עוונותיכם מבדילים בין הנפש לבין האלוקים.
לגבי י"ג מידות הרחמים מפרשים חכמינו ז"ל, את המילה "ונקה" = מנקה הוא לשבים. לרחוץ ולנקות נפשם מהלבושים הצואים = הם החיצונים והקליפות המקיפות את האדם החוטא והכוונה לטומאה של העבירה.
כמו שכתוב בגמרא { מס' סוטה ג' ב' } : "מלפפתו" = העבירה מלפפת ומקיפה את האדם ונעשית לבוש לאדם החוטא. ורק התשובה מנקה אותו מלבושים צואים אלה.
"ומאחר שרוח עברה ותטהרם," כתוב באיוב לז' כ'א = הפירוש שהרוח מטהר השחקים {השמיים} מעננים = כלומר שהרוח מפזר ומבטל את מציאות העננים בשמיים.
אותו הדבר בדיוק - הרוח של מחילה וטהרה עברה את הנפש וטיהרה אותה.
ואז תוכל הנפש הטהורה לשוב עד הויה ב"ה ולעלות מעלה מעלה למקורה ולדבקה בו יתברך ביחוד נפלא כמו שהיתה מאוחדת איתו בתכלית היחוד בטרם ירדה למטה והתלבשה בגוף האדם.
וזוהי תשובה שלימה. אופן התשובה שהנשמה תהיה מאוחדת איתו יתברך, בתכלית וזוהי תשובה שלימה. זו תשובה עילאה = עליונה.
כמו שכתוב בזוהר : תשובה עילאה דיתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקודשא בריך הוא וכו'...."
שתשובה עילאה היא שיעסוק בתורה מתוך יראה ואהבה לקב'ה ואז זוכה לאות ו' שהיא בחינת בן י"ה = בינה
בינה - שהיא בחינת תשובה עילאה = שובה של ה' ראשונה. של שם הויה.
הכוונה היא לאהבה ויראה הנולדות מחוכמה ובינה שהן כנגד י"ה של שם הויה.
מעלת בעלי תשובה על צדיקים גמורים היא :
הרי לכאורה עניין של לימוד התורה ביראה ובאהבה ,אינו עניין המיוחד לבעלי תשובה. גם צדיקים גמורים שלא חטאו אף פעם בימיהם גם כן לומדים תורה ביראה ובאהבת ה'. במה אפוא מתבטאת מעלתם של בעלי התשובה ?
הרי זה כמו שכתוב בזוהר {פרשת חיי שרה קכ'ט ב' } : בעלי התשובה ממשיכים על עצמם "ברעותא דליבא יתיר ובחילא סגי " = בעלי התשובה ממשיכים { מושכים } על עצמם רצון פנימי של הלב יותר וביתר כוח כדי להיות קרוב יותר למלך. להיות קרוב יותר לקב"ה, התקרבותם לקב"ה היא ברצון ובתוקף חזק יותר מאשר הדבר קיים אצל צדיקים גמורים.
אצל הצדיקים גמורים אין עליות וירידות עבודת ה' שלהם היא דבר שבשיגרה והיא ברצף ללא הפסקות.
בעלי התשובה כשם שהיתה להם תשוקה לדברים האסורים ברגע שניקו את הטומאה וחזרו בתשובה אמיתית ושלימה, אותה תשוקה חזקה וחיות מופנית לעבודת ה' ולדברים שבהיתר ובקדושה.
| 
.jpg)
