<<<  פרשת  תרומה.  >>>

 

 

""""  לקדש  את  הצד  הגשמי  של  החיים   """"""

 

 

 

 

בסוף  הפרשה,  שבה  מסופר  על  ציווי  ה'  לבנות  את  המשכן,  מוזכרות  היתדות.

 

כידוע,  המשכן  היה  אוהל  -  "אוהל  מועד" -  והיתדות  נקשרו  לשיפולי  היריעות

 

והחזיקו  אותן  שלא  ינועו  ברוח.

 

                                      

 

 

רש"י  דן  בשאלה  -  אם  היתדות  היו  תקועות  בקרקע  המדבר  או  שהיו  תלויות  בלבד

 

וייצבו  את  היריעות  בזכות  כובדן,  "איני  יודע  אם  תחובין  בארץ  או  קשורים  ותלויים

 

וכובדן  מכביד  שיפולי  היריעות  שלא  ינועו  ברוח"

 

לבסוף  מכריע  רש"י  "ואומר  אני  שהם  תקועין  בארץ".

 

 

לשאלה  זו  יש  משמעויות  רבות  גם  הילכתיות,  אבל  יש  בה  היבט  רעיוני  עמוק.

 

אחד  ההבדלים  בין  המשכן  לבית  המקדש  הוא,  שהמשכן  נבנה  בעיקר  מחומרים

 

הלקוחים  מן  הצומח  והחי  [ עצי  שיטים,  יריעות  עיזים  וכו' ]  ואילו  בית  המקדש 

 

נבנה  מהדומם  [ אבנים ].

 

במובן  זה  יש  מעלה  לבית  המקדש  ,שהקדושה  שלו  חדרה  עד  לחלקים  התחתונים

 

יותר  של  הבריאה  -  סוג  הדומם.

 

 

 

 אך  גם  במשכן  היתה  קדושה  בדומם  -  בקרקע  המשכן.  כאשר  המשכן  הועמד  במקום

 

כלשהוא,  שרתה  בו  קדושה.

 

למשל,  בפרשת  סוטה  אומרת  התורה  "ומן  העפר  אשר  יהיה  בקרקע  המשכן  ייקח  הכהן  וגו''

 

ומכאן,  ששרתה  בו  קדושה.

 

השאלה  היא  עד  כמה  חדרה  הקדושה  לתוך  העפר  הגשמי.

 

                            

 

 

<<<  אבני  המקדש  >>>

 

יש  לומר,  שזו  המשמעות  הפנימית  בדיון  של  רש"י  בעניין  היתדות  :   אם  היתדות  לא

 

היו  תקועות  בקרקע  ,כי  אז  הקדושה  שחדרה  לקרקע  המשכן,  היתה  חיצונית  בלבד   שכן,

 

העפר  עצמו  לא  נטל  חלק  במשכן.

 

אבל  אם  היתדות  היו  תקועות  בקרקע  הרי  אז  נוצר  קשר  פנימי  יותר  בין  הקדושה  לבין  הקרקע

 

וקרקע  המשכן  נתקדשה  בקדושה  פנימית.

 

 

 

 

ומאחר  שרש"י  נוטה  לומר  שאכן  היתדות  היו  תקועות  בקרקע  ,  מכאן  שאכן  נוצר  קשר  עמוק

 

ופנימי  בין  קדושת  המשכן  לבין  הקרקע  הגשמית,  וע'י  המשכן  נתקדש  גם  הדומם  התחתון

 

ביותר  -  הקרקע  של  המדבר.

 

מובן  שאח'כ  ע'י  בית  המקדש  שנבנה  מאבנים  העמיקה  חדירת  הקדושה  לתוך  הדומם  הגשמי.

 

                               

 

 

<<<  מקדש  מעט  >>>

 

 הקדושה  של  המשכן  והמקדש  האירה  כידוע,  בכל  העולם.   היא  העניקה  כוחות  מיוחדים  לכל

 

יהודי  לקדש  את  הדברים  שעימם  הוא  בא  במגע.

 

כשיהודי  עוסק  בתורה  ובמצוות  הוא  מחדיר  קדושה  בחפצים  המשמשים  אותו  לענייני  תורה  ומצוות.

 

 

 

זו  המשמעות  בכך  שבתי  כנסת  ומדרשיות  -  גם  אלו  שבחוץ  לארץ,  הם  'מקדש  מעט'  ויש

 

בהם  קדושה.  שכן,  ע'י  היהודים  שלומדים  בהם  תורה   ומתפללים  שם  לה'

 

הם  מקדשים  את  הקירות  הגשמיים  ועושים  מהם  'מקדש'  קטן.

 

 

 

לכן  בבוא  הגאולה   עתידים  גם  בתי  הכנסת  ובתי  המדרשיות  שבחו"ל  לעלות  לארץ  ישראל

 

כמאמר  חז"ל    שזהו  ביטוי  להתפשטות  הקדושה  האלוקית  בעולם  כולו.

 

 

 

<<<  אש  האהבה  לה'   >>>

 

יש  גם  הוראת -  דרך  ניצחית  בעבורינו  .  אמנם  אין  לנו  בית  מקדש,  אבל  ליבו  של  כל  יהודי

 

הוא  בבחינת  'משכן  לה'.    יהודי  צריך  להשכין  את  הקב'ה  בתוך  ליבו  ונפשו  ובכל  הדברים

 

שעימם  הוא  בא  במגע.

 

 

 

אומרת  לנו  התורה  :  לא  די  להשכין  את  הקב'ה  בצדדים  הרוחניים  של  החיים  -  בתורה,  בתפילה

 

במצוות  -  אלא  צריך  שגם  הצדדים  הגשמיים  של  החיים  יהיו  משכן  לה'.

 

זו  אכן  משימה  קשה  ולכאורה  בלתי  אפשרית.

 

אך  כאשר  נשליך  את  עצמנו  לתוך  אש  האהבה  לה',  ייעשו  הדברים  מעצמם,  בכוחו

 

האינסופי  של  הקב'ה,  כשם  שנעשתה  המנורה  מאליה  בתוך  האש.

 

 

 

 

 

 

***  ליקוטי  שיחות  כרך  ו'  עמ'  162.