פרשת  ויקרא.

 

מחר  שבת,  ערב  ראש  חודש  ניסן  =  חודש שכולו  ניסי -  ניסים.

 

בראש  פרשת  השבוע  כתובה  המילה  'ויקרא'  והאות  'אלף'   היא  'אלף  זעירא'

 

אות  קטנה  זו  רומזת  לענוותנותו  של  משה  רבינו,  שלמרות  כל  מעלותיו  הנשגבות

 

היה  'עניו מאוד  מכל  האדם  אשר  על  פני  האדמה'.

 

 

אין  זו האלף  החריגה  היחידה  בתורה,   יש  אלף  נוספת  בדברי   הימים,   האלף  של

 

המילה  'אדם'  [ האמורה  על  אדם  הראשון ]   והיא  אלף  רבת'י.

 

היא  מציינת  את  מעלותיו  העצומות  של  אדם  הראשון,  יציר  כפיו  של  הקב'ה  ואת

 

העובדה  שהכיר  במעלת  עצמו.

 

                           

 

רוב  אותיות  התורה  הן  אותיות  בינוניות,  הדבר  מתאים  ליעודו  הכללי  של  האדם

 

שעליו  להיות  במדרגת  'בינוני'    והוא  יכול  להגיע  לזה  ע'י  התורה.

 

אך  פה ושם  יש  גם  אותיות זעירות  ואותיות   גדולות    שגם  מהן  עלינו  ללמוד  דרכי

 

התנהגות.  

 

 

 

האל'ף  הגדולה  שבמילה  'אדם'  מתארת  את  גדולתו  הנפלאה  של  אדם  הראשון,  שהקב'ה

 

בעצמו  העיד  עליו  שחוכמתו  מרובה  מחוכמת  מלאכי  השרת.

 

היא  מלמדת  את  האדם  שעליו  להכיר  את מעלותיו  ואת  הסגולות   המיוחדות  שניחן  בהן.

 

כשם  שעל  האדם  להכיר  את  מגרעותיו,  כך  עליו  להכיר  גם  את  מעלותיו. 

 

 

 

 

אלא  שהכרת    המעלות  אינה  צריכה  להביא  לזחיחות  הדעת,   אדם  הראשון  גם  מייצג  את

 

הנפילה  בחטא  עץ  הדעת,  מזה  אנו  יכולים  ללמוד  שההכרה  במעלות  האישיות  כשהיא  לעצמה

 

עלולה  להביא  לידי  חטא.

 

לצד  הכרת המעלות  נדרש  האדם  שתהיה  בו  תחושת  שיפלות  וענווה,  כפי  שמסמלת  האלף

 

הזעירה  של  משה  רבינו.

 

                   

 

 

משה רבינו  הכיר  גם  כן  את  מעלותיו  אפילו  פסוק  זה  עצמו  שבו  כתובה  האלף  הזעירה   מבטא

 

את  חיבתו  של  הקב'ה  למשה    -  'ויקרא  אל  משה'   =   הקב'ה  קרא לו  בקריאת   חיבה.   [עפ'י

 

פירוש  רש'י על  הפסוק ]

 

 

 

משה  ידע  שהוא אשר  קיבל  תורה  מסיני  והכיר  את  מעלותיו  המיוחדות  אלא  שאמר  בליבו

 

כי  מעלותיו  אלה  ניתנו  לו  במתנה  מלמעלה,  ואין  הוא  צריך  להתגאות  בזה

 

שכן,  אם  מישהו  אחר היה  זוכה  בתכונות  ובסגולות  הרוחניות  הללו

 

היה  מן  הסתם  מגיע  לדרגה  גבוהה  לאין  ערוך  ,בדרך  זו היה  משה  עניו  מכל  האדם.

 

 

 

 

בכל   יהודי  יש  חלק  מנשמת  אדם  הראשון  וכן  ניצוץ  מנשמת  משה  רבינו  .מזה  מובן

 

שיש  בנו  הכוח  ללמוד  מן  המעלות  שבשניהם.:::

 

מצד  אחד,  על  היהודי  לדעת  שמכוח היותו   בן  אברהם   יצחק  ויעקב,  הוא  יורש  מהם

 

מעלות  נפלאות.

 

עליו  להכיר  בערך  עצמו  ולא לחשוב  שהוא  אינו  ראוי  ללימוד  תורה  ולקבלת  ענייני  קדושה.

 

 

 

 

מצד  שני  עליו  לזכור  שמעלות  אלה  לא  באו  בזכות  יגיעתו  ועבודתו,  אלא  ניתנו  לו  במתנה

 

מלמעלה.    על  כן  עליו  להיות  שפל  בעיני  עצמו  ולא  להתגאות  .

 

דווקא  ע'י  הענווה  זוכים  ל'קריאה  של  חיבה'    כפי  שקרא  הקב'ה למשה, ומגיעים  אל

 

השלימות  האמיתית  בגאולה  האמיתית  והשלימה  תיכף  ומיד  ממ'ש  !

 

 

 

***  ליקוטי  שיחות  כרך  י'ז.