<<<  פרשת  נשא  >>>

 

על  הפסוק  "איש  איש  כי  תשטה  אשתו "     [במדבר ה,  יב' ].

 

הפותח  בפרשתינו  את  דיני  האשה  שסטתה  מדרכי  הצניעות,  דורשים  חז'ל  "אין  אדם

 

עובר  עבירה  אלא  אם  כן  נכנס  בו  רוח שטות"

 

הביטוי  'תשטה'  במובן   של  'סטייה'  מדרך  הישר, וגם  משמעות   של  'שטות'  ויש  קשר

 

בין  השתיים.

 

 

 

מאמר  חז'ל  זה  מעניק  הסבר  לתופעה  שלכאורה  היא   תמוהה  :  כל  יהודי  ,יהיה  מי  שיהיה

 

חש  בנפשו  קשר  עמוק  של  אהבה   לקב'ה.

 

הוא  יבחר  ללא  היסוס  למסור  את  נפשו  על  קידוש  ה'  והעיקר  -  שלא  לעבוד  עבודה  זרה  !

 

***  כיצד  אפוא,  ייתכן  שיהודי  עובר  עבירה  ה מ פ ר י ד ה   ומרחיקה אותו   מהקב'ה  ?

 

איך  קורה  שהוא  מתיר  לעצמו  לעשות   מעשה  העומד  בסתירה  לאמונתו  הפנימית  ?

 

 

התשובה  היא  שנכנסה  בו   'רוח  שטות'.  השתלטה  עליו   רוח  זרה,  רוח  של  שטות,

 

שכיסתה  על  אמונתו   שבלב.  

 

היא גרמה לו  שלא  לחוש  את   ה ח ו מ ר ה   שבמעשיו  ואת  הפירוד  מהקב'ה  שנגרם  אח'כ

 

ע'י  החטא.

 

 אילו  אכן  היה  מרגיש  את  משמעותו  האמיתית  של  חטא  ועוון  ואת  העובדה  שהחטא 

 

מרחיקו  ממקור  הקדושה  -  לא  היה חוטא  בשום  אופן.

 

 

 

מהי  אותה  'רוח  שטות' ?   =  ז ו    התאווה.   המשיכה  של  האדם  אל  הגשמיות  והחומריות

 

שגורמת  לאדם  לאבד  את  התחושה  הרוחנית ואת  הרגישות  לדבקותו   בקב'ה.

 

הוא  משלה  את  עצמו  שלא  קרה  דבר  ושעל  אף   החטא   הוא  נשאר  קרוב  אל  ה'.

 

התאווה  מסתירה   ממנו   את   האמת,  שכל   חטא    אפילו   חטא   קטן,   פוגם   בקשר  שלו

 

אל  הקב'ה.

 

 

 

 

מצד  שני,  מאחר  שעיקרו   של  החטא  הוא   אותה  'רוח  שטות'   שמכסה על  האמת, הרי  שגם

 

אם  האדם   חוטא  אין  פירוש   הדבר   שהוא  עצמו  רע.

 

להיפך,  בתוך  תוכו  הוא  טוב,   דבק  בקב'ה  ואינו  רוצה  לחטוא,   אלא  שהשתלטה   עליו  'רוח

 

שטות'   והיא  שגרמה  לו  לעבור  עבירה,  החטא  הוא  דבר  זר  לו  ואינו  חלק  ממנו.

 

 

 

היבט  זה  על  עניין  החטא  אנו  לומדים  מהפסוק   'כי  תשטה   אשתו'   ואין  זה  מקרי.

 

יש  קשר  מהותי  בין   הנושא  הכללי  של  חטא  ועוון לבין  חטאה  של  אשה   שסטתה

 

תחת  בעלה. 

 

 

 

*עם  ישראל  כ-  אשה  *

 

הקשר  בין   הקב'ה  לבין   ישראל    נמשל  רבות   לקשר  שבין  איש  לאשתו  [ כמו  לדוג'

 

בשיר  השירים ]  הקב'ה  הוא  ה'איש'   וכנסת  ישראל   משולה   ל'אשה'.

 

כשיהודי  חוטא  אפוא,  לקב'ה  הרי  הוא   כמו  אשה  שמפנה  עורף   לבעלה,  כמו  אותה

 

אשה  שסטתה.

 

ועל  כן  דווקא   המקרה   של  אשה  שסטתה  הוא  המקום  שבו  התורה  רואה לנכון  ללמדנו

 

את  מהותו  של  החטא.

 

 

 

הקשר  עם  האשה  שסטתה  מלמד  אותנו  גם  צד  חיובי  .

 

סוטה  איננה  אשה  שחטאה  בוודאות, אלא  רק  הביאה  את  עצמה  לידי  חשד  והתורה

 

מבטיחה  שאם  תימצא  טהורה,  -  השכר  שלה  יהיה  'וניקתה  ונזרעה  זרע' =  היא  תלד

 

בברכה  ובקלות, כך  גם  יהודי  -  אף  על  פי  שחטא,   הרי  בפנימיות  לבבו  נשאר  דבוק

 

בקב'ה   וסוף  כל   סוף   יעשה   תשובה   כי  לא יידח  ממנו  נידח   =

 

הקב'ה  הבטיח  שלא  יישאר  שום  יהודי  בגלות.  ה ו א    גואל את  כווולם   -  כל  יהודי

 

בעיתו ובזמנו   בקרוב  ממ'ש.   אגיט  שבת'   יקרים  !!!!