פרשת  פנחס.

 

 

 

 

 

פנחס  זכה  לשכר  נפלא  על  שהרג  את  זמרי  והמדיינית,  הקב'ה  אומר  על  פנחס  כי

 

הוא "השיב  את  חמתי  מעל  בני  ישראל"      ולכן  שכרו  -  "הינני  נותן  לו  את  בריתי  שלום  ...

 

ברית  כהונת  עולם".    חז"ל  גם  אומרים  "פנחס  הוא  אליהו".   הרי  שמעשהו  של  פנחס

 

מקשר  אותו  גם  לבשורת  הגאולה  הקרובה.

 

 

 

שכר  זה  ועליה  זו  באו  לאחר  שלב  של  שפל  חמור,  עם  ישראל  הידרדר  לחטא  קשה  ביותר

 

של  זנות  עם  בנות  מואב,   והדבר  עורר  עליהם  חרון -  אף  גדול,  עד  שפרצה  בעם  מגיפה

 

נוראה,  הקב"ה  אומר  בפרשתינו  שרק  בזכות  מעשהו  של  פנחס  "לא  כיליתי  את  בני  ישראל

 

בקנאתי".   ואולם  מתוך  הירידה  הזאת  צמחה  עלייה  גדולה  -  הן  לפנחס  שנעשה  כוהן

 

והן  לעם  ישראל  שדווקא  לאחר  המגיפה  ציווה  ה'  לפקוד  את  בני  ישראל  "מפני  חביבותם".

 

                                                 

 

 

מעניק  הקב"ה  לפנחס  את  שכרו  על  ש'השיב  את  חמתי  מעל  בני  ישראל  בקנאו  את  קנאתי  בתוכם'.

 

ומה  שכרו  ?  'הינני  נותן  לו  את  בריתי  שלום'.    כלומר,  הקב'ה  נתן  לו  את  ברית  הכהונה

 

ושצאצאיו  אחריו  יהיו  כוהנים.

 

 

חז'ל  אומרים  "פנחס  זה  אליהו".  גם  אליהו  הנביא  היה  קנאי  כפנחס,  כפי  שהוא  אומר  - "קנא  קינאתי

 

לה'  אלוקי  צבאות'.  הוא  אף  דיבר  על  עם  ישראל  באופן  לא  חיובי.  על  כך  נתן  לו  הקב'ה  "את

 

בריתי  שלום"  ====  שאליהו  הנביא  יבוא  לכל  ברית  מילה,  כדי  שייווכח  עד  כמה  מסורים  בני  ישראל

 

אל  הקב'ה,  ושומרים  את  בריתו.

 

 

 

'בריתי  שלום'  גם  רומז  להתחברות  בין  הגוף  לבין  הנשמה.  רואים  בבירור  אצל  אליהו  הנביא  דבר  זה, 

 

כי  נשמתו  לא  עזבה  את  גופו  אלא  הוא  עלה  'בסערה  השמיימה'  בגופו  הגשמי.

 

היכולת  הזו  לעלות  עם  הגוף  לשמים,  נבעה  מזיכוך  מוחלט  של  הגוף  הגשמי.  אליהו  זיכך  כ'כ

 

את  גופו,  עד  שהגוף  לא  היה  עוד  מחסום  בפני  הרוחניות,   אלא  הוא  עצמו  נעשה  כלי  להשראת 

 

הקדושה  הרוחנית.  לכן  לא  היה  צריך  למות  ולהיקבר,  אלא  גופו  הגשמי  היה  יכול  להתעלות

 

ולקבל  את  כל  הגילויים  הרוחניים.

 

 

 

בנקודה  זו  יש  יתרון  לאליהו  הנביא  אפילו  על  משה  רבינו,  אמנם  גם  משה  רבינו  היה  בעל  גוף

 

מזוכך,  גופו  היה  קדוש  עוד  מרגע  היוולדו  שהרי  כשנולד  "נתמלא  הבית  כולו  אור".   דבר  המעיד

 

שהגוף  לא  הסתיר  את  אור  הנשמה,  אלא  אור  הנשמה  בקע  והאיר  גם  מבעד  לגוף.

 

 

אך  בכ'ז  משה  רבינו  מת  וגופו  היה  טעון  קבורה,  שכן  אור  הנשמה  לא  חדר  בו  כ'כ  עד  ששינה

 

את  גשמיות  הגוף  מיסודה.  כל  עוד  שרתה  בתוכו  הנשמה  ,לא  הסתיר  הגוף  את  אור  הנשמה

 

אבל  גופו  עצמו  לא  נתעלה  מגשמיותו.

 

לעומתו  אליהו  הנביא  זיכך  לגמרי  את  גופו  עד  שהגוף  עצמו  נעשה  כלי  לקדושה  ולרוחניות.

 

                                     

 

 

 

עפ'י  זה  יובן  מדוע  אליהו  הנביא  הוא  מבשר  הגאולה.  כי  עניינה  של  הגאולה  -  לזכך  לגמרי  את 

 

גשמיותו  של  העולם  הזה  עד  שהגשמיות  עצמה  תהיה  כלי  לקדושה  האלוקית.

 

בישעיה  מ'  ה'  -  נאמר  על  הגאולה  כי  "ונגלה  כבוד  ה'  וראו  כל  בשר".

 

כלומר,  הבשר  עצמו  =  הגשמיות  עצמה  תראה  "כי   פי  ה'  דיבר".

 

 

 

 

 

 

לאחר  פרשת  פנחס  מתחילים  ימי  'בין  המיצרים'.  ואכן  מוטיב  זה  של  עלייה  שפורצת  דווקא

 

מתוך  הירידה  ,קיים  גם  בימי  אבל  אלו,  ימי  אבל  על  הצרות  והחורבן,  שהביאו  את  הגלות

 

הארוכה  והנוראה.  אך  בסופו  של  דב ר.............דווקא  מתוך  הסבל  של  הגלות,  צומחת  הגאולה

 

האמיתית  והשלימה.

 

 

נשאלת  השאלה  -  למה  עשה  ה'  כך  -  שהגילוי  הגדול  של  הטוב  [=הגאולה ]  יצמח  דווקא  מתוך

 

שלב  של  ירידה  וחשיכה  ?  הלא  הקב"ה  היה  יכול  לעשות  שהטוב  יינתן  ישירות  ,בלי  הקדמה 

 

של  סבל,  של  העלם  והסתר,  של  גלות.  ???

 

ובלשון  הצמח - צדק  :::  "יכול  לתקן  שלא  ע'י  ייסורים...........  כי  הוא  כל - יכול ".

 

 

 

 

 ההסבר  הוא  ששלימות  הטוב  והאור  היא  דווקא  כאשר  הם  צומחים  מתוך  הרע  והחושך,  דווקא

 

כאשר  החושך  נהפך  לאור  והרע  מתהפך  לטוב,  -  זוהי  השלימות  הגדולה  ביותר  שניתן  להגיע 

 

אליה.     אור  שבא  מתוך  החושך  וטוב  שבא  מתוך  הרע  ===   הם  האור  והטוב  הנעלים  ביותר.

 

 

 

 

הטוב -  כשהוא  לעצמו,  עדיין  אינו  מבטא  את  השליטה  המוחלטת  של  הקב"ה  על  כל  המציאות.

 

אולם  כאשר  הרע  עצמו  מתהפך  לטוב  או - אז  מתגלה  מלוא  עוצמתו  של  הטוב,  עד   שאפילו  הרע

 

עצמו  מ ש ת ע ב ד  לו  מתהפך  ונעשה  ט ו ב .

 

 

 

 

זהו  הטעם  הפנימי  לכל  הירידות  שקודמות  לעליות !  ולכל  עניין  הגלות  והחורבן.  מאחר  שהקב"ה 

 

רוצה  שעם  ישראל  יגיע  לשלימות  הטוב  והאור,  יש  לעבור  לפני  כן  שלב  של  ירידה  וחושך  כבד

 

ודווקא  מתוכם  מפציע  אור  הגאולה.

 

              

 

כשיהודים  נדרשים  לעבור  את  שלב  הירידה  והחושך  ,וגם  אז  הם  מוסיפים  להתמיד  בדביקותם

 

בקב"ה  ואף  הופכים  את  החושך  לאור  -  בכך  הם  מכינים  את  עצמם  ואת  העולם  כולו  לקראת 

 

שלימות  הטוב  שיתגלה  בגאולה  האמיתית  והשלימה  -  שאז  יתגלה  גם  הטוב  שהיה  טמון  בכל

 

עניין  החורבן  והגלות.

 

 

*****  ספר  השיחות  תשמ'ט  כרך  ב'  עמ'  581 .