|
פרשת דברים.
ספר 'דברים' שאותו אנו מתחילים לקרוא בשבת זו, שונה מארבעת החומשים שקדמו לו,
ספר זה נקרא 'משנה תורה'. משום שבעיקרו הוא חזרה על האמור בספרים הקודמים
[אם כי יש דברים חדשים והוא גם מסביר ומפרט דברים שנאמרו בספרים האחרים ].
אולם השוני המעניין ביותר של ספר זה בא לידי ביטוי בדברי הגמרא [מגילה] שאת הספר
הזה אמר משה רבינו 'מפי עצמו'.
מה זאת אומרת 'מפי עצמו' ???????????
וכי ספר דברים לא נאמר 'מפי הגבורה' ? הלא הרמב"ם פוסק 'שאם אדם אומר אפילו על
מילה אחת מהתורה, שמשה רבינו כתבה מ ע צ מ ו הריהו 'כופר'. על אחת כמה וכמה ס פ ר
שלם בתורה !!! ברור אפוא, ש'מפי עצמו' לא בא לומר שמשה רבינו כתב ספר זה משיכלו
וממחשבתו שלו.
את ההסבר הראשוני לשאלה זו נותן ה'תוספות' הוא מפרש את המילים 'מפי עצמו' =
ברוח הקודש. כלומר, כל מילה שבספר נאמרה ברוח הקודש, ולכן כל מילה היא דבר ה'
ממש. אם כן, מהו ההבדל בין ספר זה לספרים הקודמים - הלא גם את דברי התורה
הכתובים בספרים הקודמים העביר הקב'ה לעם ישראל באמצעות משה רבינו ?
התשובה היא שאת דברי התורה בספרים הקודמים העביר משה לעם ישראל, כשליח בלבד.
מבלי שאישיותו ושכלו ומחשבתו יעמדו באמצע, ואילו בספר 'דברים' התלבשה השכינה בשיכלו
ובמחשבתו של משה רבינו כך שמבחינה מסויימת הדבר נראה כ'מפי עצמו'. אך לאמיתו של
דבר זה היה 'ברוח הקודש' וכמאמר 'שכינה מדברת מתוך גרונו של משה'.
בצורה זו של העברת דבר ה' יש יתרון. כאשר התורה מועברת אל העם דרך שיכלו והשגתו
של משה רבינו, היא מותאמת יותר לדרגתו ולצרכיו של העם, וזו אכן הסיבה שבספר זה הוסברו
ונתבארו דברים רבים שהיו סתומים בספרים הקודמים.
צורך זה בהעברת התורה דרך השגת שיכלו של משה נבע מהעובדה, שבני ישראל עמדו אז
לקראת כניסתם לארץ. התחיל בעבורם שלב חדש בעבודת ה', לא עוד ניתוק מהעולם - עד עתה
במדבר, היתה להם הנהגה ניסית, הם קיבלו הכל מוכן - המן היה המזון שירד להם משמיים והיה
לו טעם כפי שכל אחד רצה, כך טעם המן. הלבוש שלהם לא התבלה ולא התלכלך וגדל עימהם
על גופם, התרגלו להנהגה ניסית מבלי צורך שהם 'יעבדו' בשביל משהו.
ועתה הכל הולך להשתנות..............כניסה לא'י כבר ההנהגה בדרך הטבע, עבודה ע צמית כדי
להשיג מזון, לבוש ,פרנסה, וכו'... וכבר יש העלם והסתר של האלוקות [ לא כמו במדבר שראו
את הענן ואת עמוד העשן שליוו אותם לכל מקום] והמשכן שהלך עימם בכל חניה במדבר.
מעתה יש לחיות חיים טבעיים בתוך העולם והמשימה היא - להחדיר קדושה בתוך העולם
הגשמי. משום כך היה צורך לקרב יותר את התורה אליהם וזו משמעותו של ספר דברים =
ספר 'משנה תורה'.
לאמיתו של דבר, ספר 'משנה תורה' מהווה מפנה רב חשיבות בצורת ההעברה הכללית של
התורה, השלב הראשוני - היה בשני הדיברות הראשונים, שאותם שמע כל העם מפי הגבורה.
השלב השני - היה מסירת התורה באמצעות משה רבינו כאשר הוא משמש שליח
להעברה בלבד.
ובמשנה תורה מתחיל שלב חדש - העברת התורה דרך שיכלו והשגתו של בן אדם, כאשר
השכינה מתלבשת במחשבתו של משה רבינו.
כאן בפרשה, משה רבינו מוכיח את העם לאחר כל שנות המדבר, שספג מהם ושתק ורק לימד
עליהם כף זכות מול הקב'ה, הפעם משה 'פותח' על העם צרור של תוכחות על כל מעשה
ומעשה שעשו או שדיברו ורגנו אפילו באוהליהם, ודיברו לשון הרע.
הפעם משה מפסיק לשתוק 'ולבלוע' אלא מוכיח את העם - יחד עם זאת הוא גם מלמד
זכות על העם. מכאן שיש לכבד את מי שמוכיחים אותו ולהוכיח בצורה עדינה ומכובדת.
חז'ל אמרו שארבעים ושניים המסעות שעברו בני ישראל, במדבר היו הכנה לקראת הכניסה
לא'י. כאשר עם ישראל יצא ממצרים וקיבל את התורה, עדיין היה העולם כולו מלא כוחות
תקיפים של רע של טומאה והתנגדות לקדושה.
את ההתמודדות הזו מול הכוחות הרעים האלה, ניהלו בנ'י בימי שהותם במדבר, ובכך
הבטיחו שעם כניסתם לארץ לא יופרעו עוד ע'י הכוחות התקיפים הללו.
'חזון ישעיהו בן אמוץ' = הפטרת השבת.
פרשת דברים נקראת בכל שנה בשבת שלפני ט' באב, ההפטרה נפתחת במילים 'חזון
ישעיהו בן אמוץ'. לכן נקראת השבת 'שבת חזון'.
רבי לוי יצחק מבארדיטשוב מביא פירוש מעמיק ואומר - שבשבת זו מראים לכל יהודי
במחזה, מרחוק את בניין בית המקדש השלישי, שייבנה במהירה בימינו.
אם כן מי רואה את המחזה הזה של הבית השלישי ?
האם רק צדיקים ובעלי נשמות גבוהות ?
אמנם, בחושינו הגשמיים איננו יכולים לראות את מראה ביהמ'ק השלישי בשבת חזון,
אולם הנשמה שחושיה רוחניים ומעודנים יותר קולטת את המחזה הרוחני ויש לכך
השפעה גדולה אם כי לא תמיד מודעת.
שנזכה כווולנו לראות את בית המקדש השלישי בעין הבשר שלנו למטה מעשרה טפחים,
בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממ'ש אכי'ר.
גיט שבת' כוולם !
[ ליקוטי שיחות כרך ט' עמ' 24 ].
| 
