פרשת  ואתחנן.

 

 

ההתגלות  של  הקב'ה  על  הר  סיני  לעיני  כל  ישראל,  נפתחה  במילים  'אנוכי  ה'  אלוקיך'.

 

האות  הראשונה  שבאמצעותה  נוצר  הקשר  בין  הקב'ה  לעם  ישראל,  היא  אפוא  האות  א'.

 

מכאן  שהיא  מסמלת  את  הקשר  והחיבור  בין  האדם  לבין  הבורא.

 

 

 

כאשר  האדמו'ר  הזקן  חיפש  מלמד  [מורה]  לבנו,  זימן  אליו  אברך  ואמר  לו  "עליך  מוטלת

 

מצווה  לפרנס  את  משפחתך  ועליי  מוטלת  מצוות  'ושיננתם  לבניך'  -  הבה  נתחלף"

 

שאל  האברך  'איך  עליי  ללמד  את  הילד  '?

 

 

ענה  הרבי  :  'מתחילים  בלימוד  אלף - בית,  האות  הראשונה  שמלמדים  ילד  יהודי  היא 

 

האות  א'.  מהי  א'  ?

 

 

 

'נקודה  למעלה  ונקודה  למטה,  וקו  של  יראת  שמיים  מחבר  ביניהן'.

 

 

רבנו  הזקן  הוסיף  וביאר,  שהנקודה  העליונה  מסמלת  את  הנשמה  והנקודה  התחתונה

 

מסמלת  את  הגוף.

 

שני  אלה,  הנשמה  והגוף  הם  לכאורה  דברים  נפרדים  לגמרי.,  בעלי  שאיפות  מנוגדות

 

ואין  שום  קשר  ביניהם.  החיבור  בין  השניים  נעשה  ע'י  קו  של  יראת  שמיים.

 

 

שתי  הנקודות  שבאות  א'  מרמזות  גם  על  הקב'ה  והאדם  -  הנקודה  העליונה  היא  הקב'ה.

 

שהוא  אין -  סוף  ולמעלה  מכל  הגדרה  והשגה.

 

הנקודה  התחתונה  היא  האדם  התחתון  שנברא  מוגבל,  והקשר  ביניהם  נעשה  ע'י  הקו  -

 

התורה  והמצוות.

 

 

 

הקב'ה  והאדם  מרומזים  דווקא  בנקודה  מכיון  -  שנקודה -  אין  לה  שטח  ומציאות. 

 

לכן  היא  מסמלת  את  ההתבטלות  הגמורה  ואת  העדר  תחושת  המציאות.

 

הקב'ה  מרומז  בנקודה  משום  שאין  ל נ ו   אחיזה  בו,  ואין  אנו  יודעים  עליו  אלא  נקודה  בלבד.

 

= שהוא  קיים.  זו  הנקודה  העליונה.

 

 

גם  האדם  מרומז  בנקודה,  משום  שהדרך  היחידה  העומדת  לפניו  להתחבר  עם  הקב'ה  היא 

 

להיות  בבחינת  נקודה  -  בתחושה  של  התבטלות  גמורה  והעדר  הרגשת  מציאות  כלפי  הבורא.

 

זו  הנקודה  התחתונה.

 

 

 

 

החיבור  בין  האדם  לבין  הבורא,  נעשה  ע'י  קו  של  יראת  שמיים,  -  ע'י  התורה  והמצוות.

 

כשיהודי  לומד  תורה  ומקיים  מצוות,  הוא  נהפך  מ'נקודה'  שאין  לה  שום  מציאות  לחלק 

 

באות  א'  של  'אנוכי  ה'  אלוקיך'.

 

 

זה  היסוד  וההתחלה  של  מתן  תורה,   וזה  גם  היסוד  לחינוכו  של  ילד  יהודי.  כאשר

 

משתיתים   את  החינוך  על  יסוד  זה,  מקבל  הילד  את  הכוחות  לגדול  כראוי  ולצאת  אח'כ

 

לעולם  כדי  לעשות  ממנו  דירה  לו  יתברך.   

 

 

בכוח  החינוך  הזה  הוא  מאיר  את  העולם  כולו  באור  התורה  והמצוות  ומצליח  להחדיר

 

בבריאה  את  ההכרה,  שאמיתת  כל  המציאות  היא  'אנוכי  ה'  אלוקיך'.

 

 

 

 

 

"קול  גדול  ולא  יסף".

 

בפרשתנו  מתאר  משה רבנו  לפני  הדור  שעומד להיכנס  לא'י  את  מעמד  הר  סיני.  את  קול  ה'

 

שמע  העם  בסיני  הוא  מתאר  כך -  'קול  גדול  ולא  יסף'.

 

פירוש  אחד  הוא  - קול  גדול  שלא  פסק.  כלומר  ממשיך  ומתגלה  בכל  תקופה  ובכל  דור  ע'י

 

הנביאים  והחכמים  שבכל  דור.

 

פירוש  שני,  שלא  היה  לו  בת  קול,  כלומר  ללא  ה ד.

 

ההד  הוא  קול  שחוזר  מעצמים  שונים.  כאשר  הקול  פוגע  בקיר  בהר  וכו'  הוא  מוחזר  בחזרה.

 

התנאי  לכך  היא  שאותו  עצם  שמחזיר  את  ההד  יהיה  קשיח  ובעל  יכולת  החזרה.

 

אם  כן,  כשהקב'ה  אמר  'אנוכי  ה'  אלוקיך'  היה  זה  בקול  גדול  כל כך,  שום  דבר  לא  היה  יכול

 

לעמוד  מולו,  הקול  חדר  אל  תוך  כל  המציאות  ולא  הוחזר  ממנה.

 

 

כל  חלקי  הבריאה,  גם  הדומם  ,ספגו  לתוכם  את  הקול  האלוקי  והושפעו  ממנו.  במעמד  הר  סיני

 

היה  מצב  דומה    לזה  שיהיה  לעתיד  לבוא,  בגאולה  האמיתית  והשלימה  -  'ונגלה  כבוד  ה' 

 

וראו  כל  בשר'  -  אפילו  הבשר  הגשמי  יחוש  את  הגילוי  האלוקי  וכך  היה  גם  בעת  מתן  תורה.

 

כל  המציאות  קלטה  וספגה  את  הגילוי  של  הקול  האלוקי.

 

 

************ ליקוטי  שיחות  כרך  ד'  עמ'  1092 .