<<< פרשת  עקב >>>

 

 

פרשתינו  נפתחת  במילים  'והיה  עקב  תשמעון'.   מפרשי  התורה  מפרשים  את  המילה  'עקב'  בשני

 

פירושים,  הפוכים  בתוכנם  :::

 

רש"י  מפרש  ש'עקב'  הכוונה  ל'מצוות  קלות  שאדם  דש  בעקביו'.

 

פרשנים  אחרים  [רמב'ן  ור'  אברהם  אבן - עזרא ]   סבורים  ש'עקב'  הוא  מלשון  אחרית  וסוף.

 

התורה  מדברת  כאן  על  השכר  שיינתן  ליהודי  בסיום  עבודתו.

 

 

 

 

לפי  הפירוש  הראשון  עוסקת  כאן  התורה  ביהודי  שנמצא  בדרגה  נחותה  למדי,  שצריך  לעוררו 

 

להקפיד  על  מצוות  ק ל ו ת.

 

ואילו  לפי  הפירוש  השני,  מדובר  בגמר  העבודה  ושלימותה,  ביהודים  בדרגה  עליונה  שכבר

 

קיימו  את  כל  המצוות  ועתה  הגיעו  לשלב  קבלת  השכר.

 

כיצד  משתלבים  שני  הפירושים  המנוגדים  הללו  ?

 

               

 

ניגוד  זה  מופיע  גם   בשני  הפירושים  של  המושג  'עקבתא  דמשיחא'  :::

 

פירוש  אחד  -  'עקבתא'  מלשון  עקבי  הרגליים,  הדרגה  התחתונה  ביותר  של  האדם.  כלומר,

 

תקופת  שפל  [ כפי  שפירטו  חז"ל  את  הסימנים  השליליים  של  תקופה  חשוכה  זו  ]

 

שבה  אין  רואים  ואין  חשים  את  אור  ה'  -  כשם  שהעקב  קהה  לתחושות  וכמעט  אין  בו  חיות.

 

 

פירוש  שני,  מלשון  עקבות  המשיח  -  [ ראה  ילקוט  שמעוני, עמוס  בסופו,  "צפה  לרגליו  של  משיח".]

 

תקופה  שבה  כבר  שומעים  את  פעמיו  של  המשיח,  לפי  פירוש  זה  מדובר  דווקא  בתקופה  עליונה

 

ביותר,  שבה  כבר  שומעים  את  פעמי  הגאולה  המתקרבת.

 

 

 

 

הסבר  הדבר  טמון  בכך,  שיש  קשר  פנימי  עמוק  דווקא  בין  הדרגה  העליונה  ביותר  והדרגה 

 

התחתונה  ביותר,  בין  הראש  לרגל   ובין  סוף  העבודה  לתחילתה.

 

כאשר  יהודי  מתחזק  ומתגבר  לקיים  את  המצוות  הקלות,  הוא  זוכה  להגיע  לשלימות  המצוות.

 

כאשר  יהודי  מתאמץ  לעבוד  את  ה'  כשהוא  שרוי  בדרגה  נחותה  ביותר,  הוא  זוכה  להגיע  לדרגה

 

העליונה  ביותר.

 

 

 

וכך  גם  בעניין  הגאולה,  דווקא  משום  שזו  תקופת  שפל,  של  חושך  כפול  ומכופל, יכולים  להישמע  בה

 

פעמיו  של  המשיח.   שכן  מסירות  הנפש  הנדרשת  מיהודי  שצריך  לעבוד  את  ה'  בתקופה  זו

 

היא  הכלי  לגילוי  העליון  ביותר,  -  גילוי  אורו  של  משיח.

 

 

 

 

 

שיאו  של  ניגוד  זה  מופיע  בתקופה  הנוכחית  ,מצד  אחד,  עפ'י  כל  הסימנים  ברור  'שהנה  זה  משיח 

 

בא'.  וכבר  נסתיימו  כל  העניינים  שעם  ישראל  היה  צריך  לסיים,  והדבר  היחיד  שחסר  הוא  -

 

תנועה  אחת  של  הקב'ה  שתוציא  את  עם  ישראל  מהגלות  ותביאם  לארץ  הקודש.

 

ועם  זאת,  הגאולה  טרם  באה  ומתעוררת  הזעקה  הגדולה  -  " עד  מתי  "  ???.........

 

 

 

 

דווקא  ה ז ע ק ה  הזאת  היא  המעוררת  את  הקב'ה  להביא  את  הגאולה  בפועל  ממש,  ואת

 

בניין  בית  המקדש  השלישי  שיהיה  מיזוג  של  הבית  הראשון  והשני,  מיזוג  כל  השלימויות

 

ולכן  יהיה  בית  נצחי,  כשם  שהגאולה  תהיה  גאולה  נצחית  -  שאין  אחריה  גלות

 

וכל  זה  יהיה  בקרוב  ממ'ש  !!!!!!!!!!!!!!

 

 

 

****************

ספר  השיחות  תנש'א  כרך  ב'  עמ'  760. 

 

 

 

 

 

<<<   הטכנולוגיה    בשירות    השכינה   >>>

 

 

בפרשת  השבוע  מספר  משה  רבינו  את  סיפורו  של  חטא  העגל,  שבגללו  נאלץ  לשבור  את

 

הלוחות  הראשונים,  לאחר  מכן,  אמר  לו  הקב'ה  "פסל  לך  שני  לוחות  אבנים  כראשונים".....

 

ואכתוב  על  הלוחות  את  הדברים  אשר  היו  על  הלוחות  הראשונים  אשר  שיברת".

 

בהמשך  אף  ציווה  הקב'ה  את  עם  ישראל  לעשות  לו  משכן.  "כדי  שיידעו  כל  האומות

 

שנתכפר  להם  מעשה  העגל".

 

 

 

חז"ל  אומרים  שאחת  הסיבות  שגרמו  לעם  ישראל,  לחטוא  חטא  חמור  זה  היא,  ריבוי  הזהב

 

שהיה  ברשות  ישראל,  שהעבירם  על  דעתם  ועל  דעת  קונם,  היה  אפשר  לחשוב  שלאחר 

 

שהזהב  הכשילם  כ'כ  ,יטיל  עתה  הקב'ה  מגבלות  על  השימוש  בזהב.

 

אולם  בפועל,  אנו  רואים  את  ההיפך -

 

 

החומר  הראשוני  ששימש  לבניין  המשכן -  שאותו  ציווה  הקב'ה  לבנות  כביטוי   לכפרת  חטא 

 

העגל  -  היה  זהב  !!!

 

יתרה  מזו,  אומרים  חז'ל  'לא  היה  העולם  ראוי  להשתמש  בזהב  ולמה  נברא  ?  בשביל  המשכן

 

ובשביל  בית  המקדש".

 

כלומר,  המטרה  הראשית  שעבורה  בכלל  נבראה  כל  המציאות  של  הזהב,  היתה המשכן  והמקדש.

 

ולאחר  שנברא  הזהב  למטרה  זו,  ניתנה  לבני  האדם  אפשרות  להשתמש  בזהב  גם  למטרות

 

של  חולין.  כאן  בא  לידי  ביטוי  העיקרון    שכל  דבר  שקיים  בעולם   נועד  למעשה,  לשרת  את 

 

האמת  האלוקית.   ובלשון  המשנה  " כל  מה  שברא  הקב'ה  בעולמו  ברא  -  לכבודו ".  [אבות  פרק  ו']

 

 

 

אלא  שהקב'ה  העניק  לאדם  יכולת  של  בחירה  חופשית.  שמאפשרת  לו  לעשות  בבריאה

 

שימוש  נכון  ועפ'י  מטרות  שלשמן  נבראה,  או  חלילה  להשתמש  בדברים  לרעה,  כמו  לדוג'

 

להשתמש  בזהב  שנברא  למען  המקדש,  לצורך  עבודה - זרה.

 

אך   גם  ניצול  לרעה  אינו  משנה  את  היעוד  המקורי  שלשמו  נבראו  הדברים,  שכן  הקב'ה  אינו

 

צריך  לאבד  את  עולמו  "מפני  השוטים".  [מסכת  עבודה  זרה ]. 

 

 

אך  גם   האפשרות  לנצל  את  הבריאה  לרעה,  נועדה   בסופו  של  דבר  להוסיף  ב'כבודו'  של

 

הקב'ה.   שכן  טבע  האדם  הוא  ,שכאשר  הוא  עומד  מול  התנגדות  והפרעה  מתעוררים  בו

 

כוחות  פנימיים  חבויים.  ואז  נוצרת  הוספה  והתחזקות  בעוצמת  עבודתו  את  קונו.

 

 

 

 

עיקרון  זה  נכון  לא  רק  לגבי  דברים  שנבראו  בששת  ימי  בראשית,  אלא  גם  לעניין  מכשירים

 

ופיתוחים  טכנולוגיים  שנתגלו  ע'י  האדם.  גם  היכולת  הזאת  נבראה  ע'י  הקב'ה.

 

ואף  עליה  נאמר  :  " לא  בראו  אלא  לכבודו ".  על  כן  ברור  שהיעוד  האמיתי  והמקורי  של 

 

כל  ההמצאות  הללו  הוא  להרבות  כ ב ו ד  -  שמיים  !

 

 

העובדה  שיש  המשתמשים  בכלים  אלה  למטרות  שליליות,  אינה  גורעת  מייעודם  המקורי.

 

ואדרבה,  כאשר  יהודי  משתמש  בדברים  הללו  להפצת  היהדות,  או - אז  הוא  מביא  אותם

 

לתכליתם  ולשלימותם  המקורית,  שלשמה  נבראו.

 

 

******  ספר  השיחות  תשמ'ח  כרך  ב'  עמ'  593.