פרשת  'כי  תבוא.

 

                     

 

<<<  ניקוי  כלים  לקראת  ראש  השנה >>>

 

פעמיים  בשנה  אנו  קוראים  בתורה  פרשיות  של  תוכחה  :::

 

פעם  אחת  לפני  חג  השבועות  -  בפרשת  בחוקותי.

 

ופעם  שניה -  לפני  ראש  השנה  בפרשת  'כי  תבוא'.

 

אלא  שבין  קריאת  התוכחה  לחג  עצמו  מפרידים  בקריאה  של  פרשיות  אחרות :

 

לפני  שבועות  -  פרשת  במדבר  ולעיתים  גם  'נשא'.  ולפני  ראש  השנה  -  פרשת  ניצבים

 

ולפעמים  'ניצבים - וילך'.

 

ההסבר  לכך  הוא  :  שפרשות  התוכחה  אינן  כפי  הנראה  בפשטות,  רק  אזהרות  על  עונשים

 

וצרות,  אלא  יש  להן  מטרה  לטהר  ולזכך  את  האדם  ,כשם  שיש  צורך  לשטוף  כלי  ולמרקו  היטב

 

לפני  ששמים  בו  דברים  יקרי  ערך  ,כך  לפני  חג  השבועות  ולפני  ראש  השנה  יש  צורך  בטהרה

 

רוחנית,  שנעשית  ע'י  פרשיות  התוכחה.

 

 

 

 

ההבדל  הבולט  בין  התוכחה  שבפרשת  'בחוקותי'  [שקוראים  לפני  חג  השבועות ]  לבין  התוכחה

 

שבפרשת  'כי  תבוא'  [שקוראים  לפני  ראש  השנה ]  הוא,  שבפרשת  בחוקותי  יש  49  קללות

 

ואילו  בפרשת  כי  תבוא  יש  98  קללות  =  כפליים.

 

 

הואיל  וכאמור,  מטרת  התוכחה  היא  לטהר  ולזכך  את  כלי  הנפש,  הרי  הכפלת  הקללות  שבתוכחת

 

כי  תבוא,  מלמדת  שלקראת  ראש  השנה  וחודש  תשרי  יש  צורך  בהכנה  כפולה  מזו  שלקראת

 

חג  השבועות.

 

בחג  השבועות  ניתנו  הלוחות  הראשונים  ואילו  ביום  הכיפורים  [בחודש  תשרי ]  ניתנו  הלוחות 

 

השניים.  שעליהם  נאמר  :  'כפליים  לתושיה'   [שמות   רבה ].  בכך  באה  לידי  ביטוי  מעלת

 

חודש  תשרי  על  חג  השבועות.

 

 

                                         

 

 ההבדל  העיקרי  בין  חג  השבועות  לבין  חודש  תשרי  הוא,  שהשפע  הרוחני  שניתן  בחג  השבועות

 

הוא  בבחינת  מתנה  מלמעלה.  ואילו  השפע  של  חודש  תשרי  בא  לאחר  הקדמת  העבודה  שלנו

 

[ העבודה  הרוחנית  שעשינו  בחודש  אלול  כמובן ].

 

הלוחות  הראשונות  ניתנו  מלמעלה  כחסד  מאת  הקב'ה  ואולם,  הלוחות  השניים  באו  בעקבות

 

עבודת  התשובה  של  בנ"י,  לכן  גדולה  מעלתם  עד  שהם  בבחינת  "כפליים  לתושיה".

 

 

 

דבר  זה  מאפיין  את  חודש  תשרי  כולו,  כל  מהותו  של  חודש  זה  סובבת  סביב  העבודה  הרוחנית

 

שלנו.  זה  מתחיל  בחודש  אלול  -  חודש  שלם  של  תשובה  והתעוררות  וממשיך  לראש  השנה 

 

לעשרת  ימי  תשובה עד  ליום  הכיפורים.

 

השפע  הרוחני  שניתן  לנו  בחודש  זה,  א י נ ו  כמתנה  מלמעלה,  אלא  הוא  תוצר  של  עבודתינו

 

הרוחנית  ,עבודת  הנבראים,  על  כן  זה  שפע  עילאי  יותר.

 

 

 

 

 

 

 

 

<<<  הגלות  כ-  מירוק.  >>>

 

 

 

 משום  כך  דרושה  טהרה  רוחנית  גדולה  יותר  לקראת  ראש  השנה,  ככל  שהשפע  יקר  ועילאי

 

יותר,  כך  יש  צורך  למרק  יותר  את  הכלים.  וזו  מטרת  התוכחה -  להכין  אותנו  לקראת  השפע

 

הרוחני  העליון  של  חודש  תשרי.

 

 

מכאן  אנו  למדים,  שגם  צרות  הגלות  הן  בפנימיותן  זיכוך  והכנה  לקראת  השפע  הנפלא  של

 

הגאולה.  וככל  שקשיי  הגלות  כבדים  יותר,  כן  אנו  מבינים  כמה  נשגב  הטוב  שיהיה  בבוא

 

הגאולה  האמיתית  והשלימה  בקרוב  ממ'ש.

 

****** [ליקוטי  שיחות  כרך  ב'  עמ'  392 ].

 

 

                                      

 

 ^^^  ניסים   וחסדים    ^^^

 

"אתם  ראיתם  את  כל  אשר  עשה  ה'  לעיניכם ".   [דברים  כ'ט ]

 

לאחר  פרשת  התוכחה  ו'דברי  הברית'  שכרת  משה  רבינו  עם  בנ"י  קרא  משה  לכל  העם

 

ואמר  "אתם  ראיתם  את  כל  אשר  עשה  ה'  לעיניכם.....  המסות  הגדולות.....  האותות  והמופתים

 

הגדולים  ההם".  ואז  הוסיף  :::

 

"ולא  נתן  ה'  לכם  לב  לדעת  ועיניים  לראות  ואוזניים  לשמוע  עד  היום  הזה."

 

פס'  זה  דורש  ביאור  :::  וכי  עם  ישראל  לא  הכיר  עד  כה  בניסי  ה'  ?   הלא  בתורה  עצמה

 

מסופר  במפורש  כי  בנ"י  הודו  לקב'ה  על  הניסים  ואף  אמרו  שירה  !!!  ???

 

יתרה  מזו  -  אלה  מבנ"י  שלא  יכלו  לעשות  את  הפסח  במועדו  ,אף  באו  וזעקו  'למה  ניגרע' ?

 

והרי  קורבן  הפסח  הוא  ביטוי  להכרה  בניסי  ה'  ביציאת  מצרים.

 

 

 

התשובה  טמונה  בדברי  רש'י  המפרש  את  הפס'  "ולא  נתן  ה'  לכם  לב  לדעת"  כך  :

 

"להכיר  את  חסדי  ה'  ולהידבק  בו".  לפי  פירוש  רש'י  ,משה רבינו   לא  התכוון  כאן  לניסים

 

הגדולים  של  יציאת  מצרים  וקריעת  ים  סוף,  אלא  ל'חסדי  הקב'ה'  המפורטים  בהמשך  -

 

,ואולך  אתכם  ארבעים  שנה  במדבר  וגו'.

 

 

נס  הוא  מאורע    יוצא  מן  הכלל,  מחוץ  לגדרי  הטבע,  כשקורה  נס,  הוא  מעורר  מטבעו 

 

התפעלות  והתעוררות  גדולה.  לכן  אין  פלא  שבנ"י  הכירו  בניסי  יציאת  מצרים  ואף  אמרו

 

עליהם  שירה.  אולם  כאן  דיבר  משה  על  הניסים  השוטפים  של  40  שנות  המדבר,

 

כאשר  הניסים  כבר  לא  הורגשו  כניסים  אלא  נתפסו  כחלק  ממציאות  החיים  הטבעית.

 

על  כך  אמר,  ש"לא  נתן  ה'  לכם  לב  לדעת"  -  "להכיר  את  חסדי  הקב'ה".

 

אותם  חסדים  יום -  יומיים  של  שנות  המדבר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"""""" תשוקה  להתקרב  """""""""

 

 

רש"י  מוסיף  שהחסדים  הללו  לא  הביאו  את  בנ'י  "לידבק  בו".  זה  ההבדל  בין  הניסים

 

לחסדים  :  נס  מעורר  יראה,  אמונה  וכו'.  ואילו  הענקת  חסד  מעוררת  קירבה.

 

לו  היו  בנ'י  מכירים  בחסדי  ה'  היה  הדבר  צריך  להביאם  לתשוקה  'לידבק  בו'  ועל  כך

 

אומר  להם  משה,  שעד  היום  הזה  "לא  נתן  ה'  לכם  לב  לדעת".

 

 

 

ברור  אפוא,  שאין  כאן  כוונה  לומר  שלא  היה  לישראל  לב  לדעת  את  ניסי  ה'  ואכן  רש'י

 

מבאר,  כי  זה  החידוש  שנתחולל  באותו  יום,  שבו  הגיעו  לדרגה  של  תלמיד  העומד  על 

 

דעת  רבו,  לאחר  40  שנה,  וכפי  שאמר  להם  משה  [עפ'י  רש'י } :

 

"היום  הזה  הבנתי  שאתם  דבקים  וחפצים  במקום".

 

                                         

 

 

:::::::: כוחה  של  ברית   ::::::::::::::

 

 

דבריו  אלה  של  משה  רבינו  היו  הכנה  לקראת  הכניסה  לא'י.  אם  בשנות  המדבר,  כאשר

 

כל  צורכי  העם  סופקו  ע'י  הקב'ה  בדרך  ניסית,  היה  בכ'ז  חשש  שלא  יכירו  בחסדי  ה'.

 

על  אחת  כמה  וכמה,  כאשר  ייכנסו  לא'י  -  שם  הכל  מתנהל  בדרך  הטבע.

 

 

לכן  הזהירם  משה  "ושמרתם  את  דברי  הברית  הזאת".  =  שמירת  הברית  האלוקית 

 

בקבלת  עול,  שבכך  מבטלים  את  ההעלם  וההסתר  של  העולם  הגשמי  ומגלים  את 

 

האמת  האלוקית.                                     [ ליקוטי  שיחות  כרך  י'ד  עמ'  99 ].