מתוך מאמרו של האדמו'ר הזקן בליקוטי תורה.
.
עניין התפילה הוא ע ב ו ד ה שבלב. כלומר ל ב האדם יתפעל ויתעורר באהבה רבה
ותשוקה עזה להתדבק בקב'ה.
ככתוב " ד ע את אלוקי אביך ועבדהו בלב ש ל ם " === כלומר שכדי לעבוד את ה' בלב
שלם, האדם צריך לדעת ולהבין ולהשיג את גדולתו של הקב'ה = 'דע את אלוקי אביך'.
כי העבודה שבלב, היא לפי ה ד ע ת.
רק כאשר אנו מבינים בשכלנו דבר מה, לעומקו לאורכו ולרוחבו הוא יעורר אצלנו התפעלות
והתלהבות שתביא לידי עשיה.
על כן ה' מצווה אותנו לדעת ללמוד אותו. כדי שהחיבור בינינו יהיה של אהבה וחשיקה וחפיצה
גם מצידנו. שהרי הקב'ה אוהב אותנו [ זה בטוח ]
אך אנחנו שידינו רפויות מתורה ומצוות, אנו זקוקים ללימוד ולדעת את ה' ! כדי שיהיה לנו
כיף וחשק בעשיית המצוות.
העיקר הוא ל ה ע מ י ק דעתו בגדולת ה'. ולתקוע מחשבתו בה'. בחוזק ואומץ הלב והמוח
עד שתהא מחשבתו מקושרת בה' בקשר אמיץ וחזק, כמו שהיא קשורה
בדבר גשמי שרואה בעיניו, ומעמיק בו מחשבתו, כי ד ע ת היא לשון ה ת ק ש ר ו ת.
והנה עיקר העמקת הדעת וההתבוננות המעוררת אהבת ה' היא ההתבוננות בעניין 'אחדות' ה'.
שה' הוא א ח ד ויחיד. כפי שאומרים בקריאת שמע.---------
'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' א ח ד'. וע'י זה ניתן אח'כ לקיים את המשך הפסוק 'ואהבת' את ה'
אלוקיך.'
|