האם  קנ י  המנורה  היו  עגולים  או  ישרים  ?

 

רבים  מציירים  את  קני  מנורת  המקדש  כעגולים  אך  מתברר  שהציור  הזה  שגוי,  הוא  נובע

 

מכך  שהתרגלנו  לראות  את  הציור  של  המנורה  בשער  טיטוס  ברומא,  אך  זו  איננה  המנורה

 

המקורית  שהיתה  במקדש,  המנורה  המצויירת  היא  חסרת  רגליים,  ויש  עוד  פרטים  המוכיחים

 

כי  המנורה  המופיעה  בתבליט  אינה  מנורת  המקדש .

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני  כמה   עשרות  שנים  נתגלה  כתב  היד  המקורי  של  פירוש  המשניות  להרמב'ם.  יש  שם  ציור

 

של  המנורה  שצייר  הרמב'ם  בכתב  ידו.  וממנו  עולה  כי  קני  המנורה  היו  אלכסוניים  ולא  עגולים.

 

כך  קובע  גם  רש'י  [בפירושו  בפרשת  תרומה]  'ושישה  קנים  יוצאים  מצידיה,  לכאן  ולכאן 

 

באלכסון  נמשכים  ועולים'.

 

 

 

 

על  יסוד  זה,  הורה  הרבי  מליובאוויטש  מה'מ  כי  בציורי  המנורה  וכמו  כן  בבחירת  חנוכיית  הקנים

 

לחנוכה,  יש  להתנתק  מהצורה  המעוגלת  שנעשתה  לכבודו  של  טיטוס  הרשע  מחריב  המקדש,

 

ולחזור  לצורה ה אלכסונית  המקורית.

 

 

 

 

 

***  צורת  האש  שעל  המזבח ***

 

 

 

אל  המזבח  החיצון  הוביל  כבש  [מעלה]  שאורכו  שלושים  ושתיים  אמה,  על  הכבש  הזה  עלה

 

הכהן  בצעדים  מדודים,  'עקב  בצד  אגודל'  ובהדרת  כבוד.  

 

על  המזבח  בערה  אש -  תמיד  כל  השנה  . על  קרנות  המזבח  ועל  בסיסו  הזו  הכוהנים  את

 

דם  הקורבנות  להזכיר  למביא  הקורבן,  כי  הקורבן  הוא  למעשה  תחליף  וכפרה  על  האדם 

 

ועל  נפשו.

 

 

חז'ל  מספרים  כי  בימי  הבית  הראשון  היתה  רבוצה  על  המזבח  אש  שמיימית  שדמתה

 

בצורתה  לאריה.  אש  זו  סימלה  את  ישראל  הרבוצים  בשלווה  ובמנוחה  בארצם,  כאריה.

 

 

 

 

 

 

*** חום  הלחם  שעל  שולחן  הפנים  ***

 

 

השולחן  היה  עשוי  עץ  ומצופה  זהב,  עליו  הונחו  שתים - עשרה  חלות  לחם - הפנים,  שנאפו

 

בדרך  מיוחדת.  החלות  היו  על  השולחן  שבוע  שלם,  והוחלפו  מדי  שבת  בשבתו.

 

חז'ל  מספרים  כי  בלחם  הזה  אירעו  כמה  וכמה  ניסים  קבועים  :::

 

 

הלחם  נשאר  ט ר י    וחם  !!!  לאחר  שבוע  כשבאו  להחליף  את  הלחמים,  נשאר  טרי  וחם

 

אף  על  פי  שעמד  שבוע  שלם  על  השולחן.

 

חתיכה  קטנה  של  הלחם  היתה  משביעה  ומעולם  לא  נמצא  פסול  בלחם.

 

 

 

 

*** הסוד  המקצועי  ומזבח  הקטורת ***

 

עוד  כלי  שרת  שעמד  בהיכל  היה  מזבח  הקטורת  ,שהיה  גם  הוא  מצופה  זהב.  פעמיים  ביום

 

היו  מקטירים  קטורת  בהיכל,  בבוקר  ובין  הערביים,  כל  מי  שזכה  להקטיר  את  הקטורת  היה 

 

מצליח  במעשיו  ופרנסתו  היתה  מזדמנת  בנקל.

 

לכן  חיפשו  לעבודה  זו  כוהנים  שטרם  הקטירו  קטורת  מימיהם,   כדי  לזכות  בכך  את  כל  הכוהנים.

 

אחד - עשר  סממנים  הרכיבו  את  הקטורת  ומקצתם  הובאו  מארצות  רחוקות.

 

הכנת  הקטורת  נחשבה  'סוד  מקצועי'  של  בית  אבטינס,  שהיו  ממונים  על  מלאכת  הקטורת.

 

 

 

*** משמרות  הכוהנים ***

 

שמואל  הנביא  ודוד  המלך  חילקו  את  הכוהנים  ל24  משמרות.  כל  משמרת  היתה  בת  שבוע 

 

אחד.  ולכל  משמר  הזדמן  לעבוד  בבית  המקדש  פעמיים  בשנה.

 

בשלושת  הרגלים  כאשר  כל  ישראל  עלו  לרגל,  לבית  המקדש  והעבודה  היתה  רבה

 

כל  הכוהנים  היו  עובדים  יחדיו,  כדי  לעמוד  בעומס  העבודה.

 

 

 

***  שמירה  בלילה ***

 

יום  העבודה  במקדש  נפתח  בערב  שלפניו,  שמשים  מיוחדים  הכינו  בעבור  הכוהנים

 

את  בגדי  הכהונה  ליום  המחרת.  לכל  משמר  היו  ארבעה  'חלונות'  שהיו  כעין  ארונות - קיר.

 

באחד  הונחו  מצנפות,  בשני -  כותנות,   בשלישי -  מכנסיים,  וברביעי -  אבנטים.

 

 

מצוות  - עשה  היא  לשמור  על  בית  המקדש,  מפני  כבוד  המקום.  הכוהנים  היו  שומרים  בשלושה

 

מקומות  בתוך  המקדש  והלוויים  שמרו  בעשרים  ואחד  מקומות  מחוץ  למקדש.

 

 

המשנה  מתארת  את  הביקורת  שנערכה  למערכת  השמירה.

 

'איש  הר  הבית  היה  מחזר  על  כל  משמר  ומשמר,  ואבוקות  דולקין  לפניו,  וכל  משמר  שאינו

 

עומד,  אומר  לו  איש  הבית  'שלום  עליך'  [כדי  לבדוק  שאינו  ישן ]  מי  שנמצא  ישן 

 

בשמירה  היה  נענש.

 

 

***  סיור  בוקר ***

 

 

 הבוקר  בבית  המקדש  החל  בשעה  מוקדמת  מאוד.  קודם  עלות  השחר.

 

הממונה  היה  דופק  על  הדלת  ומעיר  את  הכוהנים,  הם  היו  ממהרים  לבית  הטבילה 

 

וטובלים  לקראת  עבודת  הקודש.

 

לאחר  מכן  היו  הכוהנים  יוצאים  לסיור  ביקורת  בעזרה,  הם  התחלקו  לשתי  קבוצות  :::

 

קבוצה  אחת  פנתה  ימינה,  [מזרחה ]  והלכה  סביב  ההיכל.

 

הקבוצה  השניה  פנתה  שמאלה  [מערבה ]  .  שתי  הקבוצות  היו  נפגשות  משמאל

 

לשער  ניקנור,  ואנשיהן  היו  אומרים  איש  לרעהו  'שלום  הכל,  שלום'.

 

כלומר,  הכל  תקין.

 

 

 

'כל  העוסק  בהילכות  בית  המקדש  כאילו  עוסק  בבניינו'.