"ורגמוהו  כל  העם  באתרוגיהם"  [  סוכה  מח,  ב' ].

 

 

בחג  הסוכות  קיימת  מצוות  ניסוך  המים  בבית  המקדש,  וזה  הבסיס  לשמחה

 

הגדולה.  -  שמחת  בית  השואבה.

 

שעליה  אמרו  "כי  מי  שלא  ראה  אותה,  כאילו  לא  ראה  שמחה  מימיו."

 

השמחה  על  שאיבת  המים  לצורך  ניסוכם  על  גבי  המזבח.

 

אז  למה  כ'כ  שמחים  ?  ?  ?

 

 

 

 

 

 

 

 

כי  ביום  הכיפור  אכן  הקב'ה  כיפר  על  חטאיהם  של  היהודים  שחזרו  בתשובה  על

 

מעשיהם  הרעים,  והתחרטו  חרטה  אמיתית,  אך  עדיין  לאחר  הכפרה,  נשארה  הזוהמה

 

והליכלוך  של  החטאים  שעשו,  ואין  מי  שינקה.

 

 

על  כן  ניסוך  המים  ע'ג  המזבח,  באה  לנקות  ול ש ט ו ף  את  כל  הזוהמה  שנשארה.

 

ולכן  כ'כ  השמחה  רבה  .................  שאכן  התכפרו  המעשים  לישראל   ועתה  זכו  גם

 

לדף  חלק  לגמרי,  להתחלה  חדשה  אמיתית  אצל  הקב'ה.

 

מה  שנקרא  'טבולה  רסה'  =  דף  חלק.  שאפילו  לא  ניכר  עליו  הרושם  =  הרשימו  של  מה

 

שהיה  פעם,  בעבר.

 

 

                                 

 

 

 

הגמרא  במסכת  סוכה  מספרת   על  ארוע  לא  נעים,  שקרה  באחד  מימי  חג  הסוכות,  הכוהן

 

המנסך  את  המים  היה  צדוקי  =  [ כת  שקידשה  רק  את  התורה  שבכתב  ושללה  את 

 

התורה  שבעל פה. ]

 

אותו  כוהן  לא  רצה   לקיים  את  מצוות  ניסוך  המים  שאינה  מופיעה  במפורש  בתורה  שבכתב

 

אלא  ברמז  בלבד,  ובמקום  לנסך  את  המים  על  המזבח  ,ניסכם  על  רגליו.

 

המעשה  עורר  תסיסה  עזה  בקהל,  "ורגמוהו  כל  העם  באתרוגיהם".

 

 

סיפור  זה,  ככל  עניין  בתורה,  נושא  עימו  הוראות  נצחיות  .  ולשם  כך  יש  להתבונן  בפרטי 

 

הסיפור.  הצדוקי  היה  יכול  להימנע  לגמרי  מניסוך  המים,  אך  הוא  בחר  דווקא  לנסכם  על

 

רגליו,  פרט  נוסף  שראוי  לשימת  לב,  עונשו  של  הצדוקי  לא  בא  ע'י  בית  הדין  אלא

 

ע'י  המוני  העם  דווקא.

 

 

                                

 

 

 ביסודה  של  שיטת  הצדוקים  עמדה  ההנחה,  שיש  להתייחס  לתורה  במושגים  שכליים  בלבד.

 

הצדוקים  שללו  את  יסוד  האמונה  וקבלת  העול  שבתורה,  לכן  קיבלו  רק  את  מה  שכתוב

 

במפורש  בתורה.  והתנגדו  לקבל  את  הדברים  התלויים  באמונה  -  אמונה  במסורת  חכמינו  ז'ל.

 

הלא  היא  התורה  שבע"פ.

 

 

 

 זו  המשמעות  הסימלית  של  העובדה  שהצדוקים  קיימו  את  מצוות  ניסוך  היין  ושללו   את 

 

ניסוך  המים.  ביין  יש  טעם,  והוא  מסמל  קיום  מצוות  מתוך  הבנה  והרגשה.

 

לעומתו,  במים  אין  טעם.  ולכן  הם  מסמלים  את  קבלת  העול  והאמונה.

 

הצדוקים  הסכימו  לקבל  רק  את  מה  שיש  בו  הבנה  והכרה,  ודחו  את  הצדדים  העל -  שכליים

 

שבתורה.

 

 

הצדוקים  גם  שללו  את  סמכותם  של  חכמי  התורה  לקבוע  פסקי  הלכה  לדורות  וסברו  שגם

 

הם  יכולים  לפרש  את  התורה  עפ'י  הבנתם.

 

אמנם  היה  ברור  גם  להם  כי  אי  אפשר  שכל  אדם  יפרש  את  התורה   כפי  העולה  על  רוחו.

 

ולכן  סברו  שהמוני  העם  אכן  צריכים  לציית  להןראות  המנהיגים,  אבל  הראשים  והמנהיגים

 

יכולים  לפרש  את  התורה  עפ'י  דעתם  הם.

 

 

 

 

 

 

לכן  רמז  הצדוקי  בניסוך  המים  על  רגליו -  הרגליים  =  האנשים  הפשוטים,  הם  הזקוקים

 

לקבלת  עול  ולהתבטלות,  אבל  הוא  הכוהן, [ הצדוקי ] יכול  לתפוס  את  התורה  בשיכלו 

 

ועפ'י  הבנתו.

 

 

על  כך  באה  התגובה  הראויה  -  לא  הראשים,  לא  הכוהנים  ,הענישו  את  הצדוקי  אלא......

 

המוני  העם.    לאמור:  כשיש  צורך  להתמודד  עם  טענותיו  של  צדוקי  -  אין  להיכנס  עימו

 

לפילפולים  שכליים,  [ ראש ]   אלא  דווקא  מתוך  התקיפות  והנחישות  של  יהודי  פשוט

 

[ כל  העם ]  דווקא  ע'י  אמונה  פשוטה    וקבלת  עול  יכול  עם  ישראל  לעמוד  באתגרי

 

הדורות  ולזכות  לגאולה  האמיתית  והשלימה.

 

 

 

************************  ליקוטי  שיחות  כרך  ב'  עמ'  429.