|
סיפור אמיתי שקרה לי לפני כמה שבועות :::
יצאתי לסידורים בעיר עם הילדה בעגלה, היה יום חורפי והשמש החמימה זרחה.
כאשר סיימתי את סידוריי כעבור כמה שעות
חזרתי ברגל עם העגלה לכיוון הבית..........
קרוב לביתי יש שורת בתים פרטיים - ובעודי הולכת נזכרתי באימי ע'ה
ונצבט ליבי מדוע איננה חיה, איזה כיף היה אם הייתי יכולה עכשיו
לעלות אליה הביתה, היכן שגדלתי, לאכול את המטעמים שבישלה
לצחוק איתה ובעיקר להרגיש את חום ה'חממה' שבתוכה גדלתי
ובה הייתי נטולת דאגות.............
ובעיקר שתפנק את הבת הקטנה שלי...............תחבק אותה תשיר איתה
תצחק איתה וכו'............. כמו כל סבתא.........
אך לצערי זה נמנע ממני.
הדמעות החלו לצוץ בעפעפי העיניים............
ובעודי 'בוכה' בליבי פנימה...........
יצאה לה אישה זקנה מאחד הבתים כשעברתי לידה, והחלה לומר -
'איזו ילדה מתוקה' 'איך קוראים לך' ?
ומחבקת אותה ואומרת לה 'בואי לסבתא רחל'
'חכי חכי'........... 'אני חייבת להביא לה במבה וסוכריה על מקל'
ומיהרה להיכנס לביתה ולהביא..........
וכשחזרה המשיכה לדבר עם הילדה באהבה כ'כ וחום 'סבתאי'
חייכתי וצחקתי וכמובן דיברתי עימה קצת.............
והבנתי מ י ד שבעצם הקב'ה כאן פשוט נתן לי מיד את החום הזה
שהיה חסר לי..........
החום שהתגעגעתי אליו.......................
פשוט את אותו דבר שהיה חסר לי באותו ר ג ע - את ה'חסר' הזה
הקב'ה פשוט מ י ל א במיידיות.
וכמובן הודיתי לה' על חסדיו הרבים..........
ורוצה לומר לכם שכ'כ נעים לקבל את חיבוקיו וליטופיו של הקב'ה !
פיקחו עיניים וראו גם אצלכם שזה קורה והודו לה'.
יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !
| 