פסח  -   להיוולד  ולהיות  באמת  בן -  חורין.

 

 

 

חג  הפסח  איננו  רק  הראשון  מבין  שלושת  הרגלים,  אלא  הוא  גם  היסוד

 

והשורש  שלהם.   היציאה  ממצרים  היתה  השלב  המכין  לקבלת  התורה  בחג

 

השבועות, וגם  חג  הסוכות נחוג  לזכר  היציאה  ממצרים  -  'כי  בסוכות הושבתי את

 

בני ישראל  בהוציאי  אותם  מארץ  מצרים'.

 

 

מהותו  העיקרית  של  חג  הפסח,  היא  עובדת  היותו  'זמן  חירותינו'.   זהו  החג  שבו  יצא

 

עם -  ישראל  מעבדות  לחירות,  ונעשה  עם  עצמאי.

 

דבר  זה  מתואר  בתורה  במילים  "הניסה  אלוקים  לבוא  לקחת  לו  גוי  מקרב  גוי  במסות

 

באותות  ובמופתים  גו'  ככל  אשר  עשה  לכם  ה'  אלוקיכם  במצרים  לעיניך".

 

ההגדרה  "גוי  מקרב  גוי"  מבטאת  את  המשמעות  האמיתית  של  היציאה  ממצרים.

 

 

 

 

 

 

 

לביטוי  'גוי  בקרב  גוי'   יש  משמעות  כפולה :::

 

מצד  אחד  הוא  מבטא  את  העובדה  שהיהודים  במצרים  כבר  היו  מסגרת  של  עם  'גוי'.

 

הם  דיברו  בשפה  משלהם, חיו  בארץ  משלהם  [ארץ  גושן]   ,שמרו  על לבוש   מיוחד  להם

 

וכך  הלאה.

 

אך  מצד  שני,  הם   היו  ב'קרב  גוי'  -  בני  ישראל  היו  כפופים  לעם  אחר  ותלויים  בו.

 

 

 

חכמינו  ז'ל  מדמים  מצב  זה  לעובר  [תינוק]   במעי  אימו.

 

מצד  אחד  העובר  הוא  מציאות  לעצמו  -  יש  לו  ראש,  ידיים,  רגליים,  וכל  שאר  האיברים.

 

אך  האמת  היא  שהוא  אינו  חי  חיים  עצמאיים,  לאן   שאימו   הולכת  - לשם  גם   הוא   הולך.

 

מה  שאימו  אוכלת,  זה  גם   מזונו  שלו, הוא  תלוי  בה  באופן  מוחלט.

 

 

 

 

 

כזה  היה  גם  מצבם  של  בני  ישראל  במצרים, מצד  אחד  הם  היו  עם,  בכל  המובנים,

 

אך  מצד  שני,  הם  היו תלויים  לחלוטין  במצרים,  עד  שנדמה  היה  שגם  הם  סוגדים 

 

לאלילות  המצרית.

 

 

הדרך  לחירות ולהיחלצות  מהקשר  הטבורי  עם  מצרים  היה  בהקרבת   קרבן  הפסח,   בני

 

ישראל  נצטוו  לקחת  את  השה,  =  האליל  המצרי,  לשחטו  ולאוכלו.   עוז -  רוחם  של  בני

 

ישראל,  בשחטם  את  העבודה  הזרה  המצרית,  היה   הצ ע ד  הראשון  לקראת  השחרור

 

מהקשר  עם  העם  המצרי.

 

 

 

 

 

ובנקודה  זו  טמונה  גם  המשמעות  הנצחית  של  היציאה  לחירות.

 

יכול  אדם  לדמות  שהוא  אדם  עצמאי  ובן  חורין. הוא  מביט  על  עצמו  באופן  שיטחי, ונדמה  לו

 

שבגלל  שיש  לו  שכל ורצונות  משלו,   הוא   באמת  עצמאי.  אך  כשיעמיק  בדברים  יראה

 

שבעצם  הוא  קשור  בטבורו  לסביבה  שבה  הוא  חי,  בעצם  הוא  עבד,  עבד  לסביבה  [מה  יחשבו

 

עליו]  עבד  לגויים  שמסביב  [עובד  את  ההשקפות  של  העמים   מסביב  ואת  לבושיהם  ומנהגיהם]

 

והגרוע  מכל  ----  שעוד  נדמה ל ו   כי  זו  משמעותה  של  חירות.....

 

 

 

 

 

 

 

 

חג  הפסח  מעניק  לנו  כוחות  להגיע  לחירות  אמיתית  ,הצעד  הראשון  לכך  הוא  'לשחוט'

 

את ה'אלילים'  שהאדם  [אולי  מבלי  דעת]  סוגד  להם.

 

לחדול  מלהיות  תלויים  בהנחות  העולם,  במנהגיו  ובפיתויים  הגשמיים.

 

להגיע  להכרה   האמיתית  ש'עבדיי  הם'  -  עבדים  לקב'ה.   ולא  עבדים  לעבדים  !

 

להתחיל  להיות  אנו -  עצמנו  !

 

 

 

***   מדברי  הרבי  מה'מ  הגדת  הפסח  מהדורת  תנש'א.