 באותה תקופה גם הכרתי זוג צעיר שניהל את בית חב"ד בעירי. התחברתי עם האשה והוזמנתי אליהם מדי פעם לארוחות שבת. באותה תקופה לא הכרתי את ספר התניא ולא את הרבי בגדולתו. לאחר 8 חודשים כשנסעתי לישיבה בירושלים הליטאית היה חסר לי הניגון ששר בעלה בשולחן שבת. רוב הבנות שלמדו איתי בשיעורים בת"א עברו לגור בישיבות בי"ם כמו: נתיב בינה, נוות-בית, נווה-י"ם. נסעתי גם אני עם אבי לי"ם כדי להתרשם מהמקומות הללו ולראות היכן כדאי להיות. לבסוף בחרתי בנווה-י"ם {היכן שהיו תנאים נוחים למפונקת כמוני} נכנסתי לראיון אצל רב הישיבה סיכמנו על תאריך התחלה ואכן ביום א' בפרשת "ויחי" בחורף, הגעתי למקום החדש. המקום נמצא על ראש הר בשכונת הר-נוף המקסימה, נוף עוצר נשימה ,מרגישים את האויר של קדושה בי"ם,
הכרתי בנות נחמדות שגם כמוני עזבו את אורח החיים החילוניים ובאו ללמוד יהדות וכמובן להיות במסגרת מתאימה כדי להשתדך עם בחורים שגם כן חזרו בתשובה. {היו שם בנות מכל העולם שבאו ללמוד}
סדר היום היה לימודים משעה 09 בבוקר עד 20 בערב. למדנו רק את הפשט, הנגלה של התורה- הרבנים שם דיברו נגד החסידות באופן חד- משמעי. { היום לאחר 10 שנים אני יודעת שיש ישיבות ליטאיות שלומדים את ספר התניא }
במשך הזמן הרבה בנות נהיו ברסלביות וידעו שהן בוחרות בדרך הזאת .
כל שבת היו מחלקים אותנו לזוגות כדי שנלך להתארח אצל משפ' ליטאיות מהאזור ונאכל אצלם את ארוחת השבת. בהיותי אצל אותן משפ' תמיד נמשכתי אל ארון הספרים ותמיד הייתי מוצאת אצלם איזה ספר ששייך לחב"ד ,כששאלתי מה זה? הם ענו שקיבלו את זה מתנה לבר-מצווה של הבן וכו' כמובן הילוויתי מהם את הספרים וקראתי אותם בשעות הפנאי. ובצורה הזו התוודעתי די מהר לגדולה של הרבי מליובאוויטש, לדאגה שלו לכל נשמה יהודית בעולם , לכלל- ישראל, ממש כמו משה רבינו - רועה של ישראל, כך גם הרבי נשמה כללית שכל יהודי יכול להתחבר אליו והרבי גם יודע איפה כל נשמה מונחת, מה עבר ועובר עליה ומה תפקידה בעולם הזה.
כשלמדתי את דברי התורה העמוקים שלו שהם מכילים גם את הנגלה של התורה וגם את הסוד של התורה- שזו הפנימיות של התורה= זו תורת החסידות. ואז כבר השיעורים הליטאיים לא היו מספקים ושיעממו אותי מאוד-מאוד....................
נסעתי לרח' ישעיהו בי"ם וקניתי ספרים מספריית חב"ד- כמו ספר החת"ת = חומש-תהילים-תניא שמאוגדים ביחד בספר אחד. וכך מסביר הרבי יש לנו את הנגלה של התורה - זה החומש, תהילים- שיש להם כוח אדיר ועושים טובה לקורא אותם ואף לצאצאיו עד סוף כל הדורות. וכמובן ספר התניא שהוא משול לנשמה של התורה . הנגלה- זה הגוף, והסוד, הפנימיות- זה הנשמה שמפיחה חיים בתוך הגוף.
תליתי בחדרי פוסטר גדול של הרבי עם האדמו"ר הקודם שהיה חמיו. וכך חדרי הפך לבית- חב"ד קטן.
הבנות קראו לי "תלמיד-חכם" כי הייתי קוראת הרבה ומשלימה את החסר.......
שכנתי לחדר היתה ברסלבית והבנות דווקא מאוד התעניינו ושאלו שאלות . האם-בית שכל ערב באה לגשש ולחקור אחר כל בת ומה מעשיה בשעות הפנאי שאלה אותי מי זה בתמונה שעל הקיר? מה זה חת"ת? מה זה תניא?
כל פיפס שהיה מתרחש בחדרי הבנות היה מדווח לרב ,והם הבינו מהר מאוד שמקומי לא איתם. עם הבנות שנהיו ברסלביות, לא היתה להם בעיה כי היה להם קשר עם ישיבה של חוזרים בתשובה והם הפגישו ביניהם ושידכו.
אך עם ישיבות של חב"ד לא היה להם קשר.
הגיע הקיץ ועימו החופש הגדול, הרבנים הפסיקו ללמד והיינו כל היום חופשיות .עכשיו הייתי בבעיה כי ידעתי שמקומי לא איתם -ידעתי שדרכם לא אמצא את השידוך החב"די שאני מחפשת. מצד שני לא ידעתי לאן אלך- כיוון שבאותו זמן {בשנת 1996] לא היו פנימיות לבנות בחב"ד, רק בצפת היה את מכון-אלטה אך לא רציתי להתרחק כ"כ מהוריי, צפת נראתה לי רחוקה מדי ומנותקת.
דרך אגב, היום כבר יש הרבה ישיבות לבנות של חב"ד- בי"ם, ברמת-אביב וכו'.
בשהותי בי"ם קשרתי קשרי ידידות עם משפ' חבדי"ות מהרחוב הסמוך. מדי פעם עליתי אליהם לפתוח בספר "אגרות-קודש" כדי לשאול את הרבי מה לעשות ולאן לפנות עכשיו? הרבי ענה לי שעליי לעשות "ופרצת" במקום שאני נמצאת בו ולהפיץ את אור החסידות שם. בידע המועט וההתחלתי שהיה לי הסברתי לבנות על החסידות, והצעתי להן שנלך בשבת אחה"צ לשיעור תניא, אצל אחד המשפ' שבסביבה . ביום ו' הלכתי אליהם והודעתי לאשתו שאולי נבוא בשבת לשיעור אך זה בסימן שאלה כי אינני יודעת אם יבואו בנות. בשבת אחה"צ הלכנו מס' בנות אליהם אך הרב לא היה.
וואו, איזו אכזבה. כי לא ידעתי אם תהיה עוד הזדמנות כי היתה במקום הרבה התנגדות.
אם אתם סקרנים לדעת מה היה? ובכן בשבת שלאחריה שוב כינסתי את אותן בנות שהתעניינו והלכנו לשיעור -הרב היה בבית ואכן לימד אותנו קצת חסידות- האמת שאז לא הבנו כלום . הוא דיבר על ספירות ו"ספירת הכתר" ו"מלכות"- זה היה יותר מדי גבוה בשבילנו ,בשביל מתחילות.
זהו השיעור היחיד שהספקתי לקחת את הבנות אליו, כי אח"כ כבר חזרתי לבית הוריי. כיוון שהרב קרא לי לשיחה ואמר לי ש"מיציתי את עצמי," שם ומאחר ובחרתי לי דרך מסויימת אני צריכה לעזוב ולחפש את עצמי......... כמובן שהייתי מאוד מעוניינת לעזוב אך לא ידעתי לאן ?
נחזור קצת בזמן אחורה : ואספר לכם עוד מהקורה אותי בפנימייה.
שבת אחת בבוקר צחקתי עם חברתי בקשר לחב"ד, ועשינו רעש צחקנו בקול רם וצעקנו, ואז בחורה אחת מקומה 7 שהיתה מבוגרת יותר דיווחה לאם-בית על כך ועל כמה שזה מסוכן שאני יכולה להשפיע על הבנות.
באותו קיץ יפעת מהחדר הסמוך סיפרה לנו שקורים לה דברים מוזרים בחדר- שנפל לה קלסר כבד מהמדף המלא ספרים מבלי שאף אחד יגע במדף
טוב, לא כ"כ התייחסנו. לאחר כמה ימים בבוקר מוקדם לפני שהתעוררתי, לפני שפקחתי עיניי, הרגשתי שמישהו מושך אותי בידיים ,העיניים שלי סגורות וכ"כ קשה לי להיאבק איתו כי הוא היה מאוד חזק ופשוט הרגשתי שאין לי כוח נגדו ובלב פנימה קראתי "שמע-ישראל" פעם ועוד פעם ועוד
עד שהוא שיחרר את ידיו ממני ועזב אותי ורק אח"כ יכולתי לפקוח את עיני והרגשתי את כולי מותשת אחרי מלחמה....
מה שהבנתי בשלב יותר מאוחר, זה שזה היה איזה ש-ד שניסה להפחיד אותי ולהבריח אותי כדי שלא אכניס למקום הזה אור אמת של חסידות ולא אקח את הבנות לשיעורים וכו'
כל אותו זמן היתי מודאגת מכך שלא ידעתי לאן פניי מועדות
פתחתי את הספר התניא ויצאו לי המילים "להמשיך אור בכלים"- אודה על האמת, באותו זמן הייתי בתחילת הדרך של הבנת החסידות וזו הסיבה שלא כ"כ הבנתי מה עליי לעשות ואיך לעשות את זה. אתם אולי לא תאמינו אך מה שבסוף כן הצליח להבריח אותי הביתה היה עכבר גדול שנכנס לקומה שלנו שהיתה קומת קרקע, וכ"כ נגעלתי ופחדתי לפגוש אותו במקלחת או משהו ,שברחתי הביתה כל עוד נפשי בי......
היום אני יודעת שהייתי צריכה באותה תקופה לקחת את הבנות לעוד שיעורים כדי שייכנס בהן עוד אור של חסידות אך לצערי בגלל שהייתי יותר מדי מודאגת מהבעיות שלי "מה יהיה,? וכו' לא הייתי פנויה למשימה הזאת שהטילו עליי משמים .כמובן שהיום אני יודעת יותר ועל זה כבר נאמר "had i know better"
המיצר שהייתי נתונה בו אז גבר עליי- במקום שאני אגבור עליו. כי תמיד יש לנו מיצרים שמעיקים עלינו וסוגרים עלינו מכל הכיוונים בדמות של כל מיני בעיות שנופלות עלינו משמים - ועצתי לכם פשוט להרים את הראש למעלה ולבקש מהקב"ה עזרה כי רק עליו אנחנו יכולים לסמוך באמת שיסדר את העניינים בשבילנו.....
בבית הוריי המקמתי לי בחדרי ושם התפללתי ולמדתי וגם הייתי יוצאת כל ערב לשיעור תורה. קניתי כלים חד-פעמיים ואת כל מצרכי המזון קניתי בבני-ברק . אח"כ התגלגל לידי הקונטרס של האדמו"ר הרש"ב על מלחמת בית-דוד שבו היה כתוב ש"כל רך הלבב יחזור לביתו" ואכן הצטערתי שלא המשכתי במשימה שהטילו עליי- להאיר את הישיבה באור של פנימיות התורה.
אך האמת שאז לא הייתי מודעת באמת לתפקיד שלי וגם לא היו לי הכלים שהיום אני יודעת אותם כדי להתמודד עם המצב שהייתי נתונה בו אז.
| 