|
עידן סובול / מְקָאמוֹת
1. סְטוּץ
"נתנה פסק-דין בלי שהכירה את התיק"
(מעריב 11.2.2004)
[מוקדש לשופטת שתוך כדי הקראת פסק-דין בערעור
נוכחה פתאום לדעת שאינה יודעת
מה נגנב ואיך נגנב ואם בכלל נגנב ואיך זה שאם נגנב נשאר בסופו של דבר יותר ממה שהיה לפני שנגנב
ואיך צומח יש מאין ולמה יש דברים שאינם מחזיקים מים ואיך מחלקים פוֹרְץ (נפיחת אחוריים) לשניים
וכיוצא באלה תמיהות שאפילו בעל "הכול שפיט" המבריק כמו נעליים שצוחצחו בגוטאלין המפורסם "קיווי" לא מסוגל להבין
קל וחומר - להחליט, גם כשהוא משקיע בסוגיה היורידית המיפלצתית הזאת מאמץ עליון עד כדי שפיכות דמים
כמו זה שהוא נוהג להשקיע בתחתון בשעה שהוא מנסה להיפטר מעצירות קשה כקריעת ים-סוף
עד שטחוריו כמעט יוצאים לו מהאף
ונהפוך הוא: תמיד למחרת העצירות תוקפת אותו סראַצ'קע שמהפכת את בני מעיו
וכך הולך וחוזר חלילה בכול פעם שנדמה לו שנחה דעתו לאחר שחקק "בסופו של יום" שחור על-גבי לבן
"נחה דעתי"]
היא לא ראתה את הנאשם
היא לא שמעה את הנאשם
היא לא רִחרחה את הנאשם
היא לא מיששה את הנאשם
היא לא טעמה את הנאשם
היא לא ידעה מאיִן בא הנאשם
היא לא ידעה במה הוא נאשם
היא לא ידעה מדוע הגיש ערעור
היא לא רצתה לדעת כי היה לה ברור
שערעור וברבור וגרגור חד-הם
שהגיע העת להפסיק להיתמם
ואחרי שבן-אדם הורשע
הוא חייב להפנים את ההרשעה
עד שירגיש אשם ומנוול
מהביצים עד בלוטת האִצטרובל
ולא נותר לו אלא להביע חרטה
גם אם הוא לא עשה מה שעשה
מפני שהמשפט אמור לעשות משפט
ולא צדק – קיביני מאט
(אגב, בלוטת האצטרובל נקשרה לה
איכשהו עם רנה דקארט
והביצים כנראה עם.. בעלה)
אז מה אם היא נתנה פסק-דין
מבלי שהכירה את התיק?
היא מעולם גם לא לקחה סמים
לא הכניסה שום פין לנרתיק
מחוץ למסגרת הנישואין
ואין לה מושג אם הגודל קובע
או שגם הוא סתם מתעתע
זה נכון שסופר חייב לדעת לספר
משורר לשורר פסנתרן לנגן
רקדן לרקוד צייר לצייר פסל לפסל
רופא לרפא מאהב לזיין
ורק שופט/ת יכול/ה להסתפק
ואפילו להגיע לשיא עִם
מזג שיפוטי...
יש אומרים ששמעו שאומרים
שאותו ייצור מסתורי המכונה
בפי מומחים (לְ-מה?) "מזג שיפוטי"
שקול כנגד ראייה, שמיעה
טעם, ריח, מישוש
ואפילו אביונה!
מדהים אה?
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-10059-00.html?tag=13-20-12
********************************************************************************************
2. כבודו
(מקאמה משפטית)
"דע מאין באת ולאן אתה הולך"
פרקי אבות
כבודו שפט כבודו הכריע כבודו גזר
כבודו התעלם כבודו התרעם כבודו נזף
כבודו עיין כבודו השווה כבודו החליט
כבודו הקל כבודו נמלך כבודו החמיר
כבודו נימק כבודו ציין כבודו סתם
כבודו הזהיר כבודו התעלם
כבודו חתם
כבודו גינה כבודו הוקיע כבודו סירב
כבודו חשד כבודו תמה כבודו עיכב
כבודו התרשם כבודו התנשם כבודו צרח
כבודו שיהק כבודו גיהק כבודו נפח
כבודו זועזע כבודו סבר כבודו התחשב
כבודו ביקר כבודו הגביל כבודו התעלם
כבודו ביטל כבודו התפלפל כבודו סִרְהֵב
כבודו קצף כבודו איים כבודו קנס
כבודו שלל
כבוד שוב התעלם
כבודו אסר
כבודו נעתר כבודו פטר כבודו פסל
כבודו בחן כבודו התעלם כבודו הנחה
כבודו שקל כבודו טָרָה כבודו דחה
כבודו התריס כבודו העיר כבודו הורה
כבודו התעלם כבודו התפלסף כבודו תהה
כבודו הסתייג כבודו גער כבודו ציווה
כבודו העדיף כבודו התייחס כבודו פירש
כבודו לחץ כבודו מנע כבודו גיבש
כבודו הציע כבודו שוב התעלם כבודו שיבח
כבודו בז כבודו רגז כבודו העיר
כבודו הרעים כבודו הכביד כבודו הבהיר
כבודו הודיע כבודו שמע כבודו שאל
כבודו התעלם כבודו שתק כבודו פסק
כבודו התעלם כבודו הסכים כבודו התיר
כבודו עיכב כבודו התעלם כבודו הרשיע
כבודו הפתיע כבודו שוב שב והתעלם כבודו זיכה
כבודו נטה לצד אחד כבודו נטה לצד שני
כבודו עייף כבודו התבאס כבודו נזכר
כבודו גיחך כבודו התאושש כבודו מיהר
כבודו עשה אֶן-דָן-דִינו סוֹף עַל הַקָטִינוֹ
כבודו הכתיב כבודו זירז טִינוֹ-טִינוֹ..
כבודו פלט פתאום: אֶלִיק בֶּלִיק בּוֹם!
"מה?" שאלה הכתבנית. "נחה דעתי!
נ-ח-ה ד-ע-ת-י !!!" – השיב כבודו בקול עצבני
"את ההוא מחקי ובמקומו: נחה דעתי
לא דעת כבודו -- רק נחה דעתי , מובן?
מחקי גם את המובן – רק נחה דעתי!
בדיוק כך. תודה. הוך כמה שזה מתיש.."
היו פעמים שכבודו הסכים עם כבודו אַחֵר
לרוב מחמת אדישות והיו פעמים שהסתייג
כדי לאותת שהוא קיים או משהו כזה
אבל גם כשהחל לכרסם בו ספק אם הים
הוא אותו ים והשמיים אותם שמיים
ואם הוא באמת אלוהים עדיין
כבודו את עצמו מעולם לא פסל
מפני שאם יש דבר שכבודו לא מסוגל
זה לפסול את עצמו גם כשזה צו
המצפון וצו המוסר וצו הכבוד
והס מלהזכיר את צו הגורל
כי כבודו קרוב אצל עצמו עד כדי כך
שהוא וכבודו חד-הם ושום כבודו
לא מוחל על כבודו גם כשהוא באַקאַקט
ואפילו עמוק בדרעק – גם שם
הוא מזכה את עצמם (אותו ואת כבודו) מחמת הספק
כי כבודו בלי כבודו הוא לא-אֵל ולא-מלאך
הוא – שוֹמִי ארץ! שוֹמוּ שמיִם!
בשר ודם ממש כך לפחות לכאורה
כי הרי כבודו בלי כבודו לא מחזיק מים
ובסופו של דבר בגלל מנהגי טהרה
ואחרי מות קדושים אמור ...מה?
לא נדע לכאורה בסופו של דבר
אם כבודו היה נקי או מלוכלך
ומתי טבל ושרץ בידו ומתי לא
כי יום אחד כמו כל בשר ודם
יובהל כבודו לבית החולים ומשם
יובל בנחת לבית העולם ושם
שם ינוח כבודו בשלום על משכבו
אחרי טהרה הגונה
ומעליו או מתחתיו תנוח דעתו
וינוחו הכרעותיו ואפילו ציפורניו
ושערו שימשיכו להתארך כמינהגם
גם כשכבודו כבר יעשה פאַרצן אִין זאַמד
יחדלו מהמעשה הנורא בעגלא ובזמן קריב
ומלבד שירת ציפורים חסרות-טאקט שלא באשמתן
יוכל השקט להיות מושלם כמעט
כי רק הרימה והתולֵעָה יתלחשו כהרגלן
באופן בלתי-נשמע:
"נורא- נורא נורא-נורא
את העור והבשר כרסמנו כבר
ממש עד העצמות וגם כמובן
את המוח שבתוכן עד שלכאורה
לא נשאר דבר – שום דבר
כי את הכבוד של כבודו
לא מצאנו בו משום מה".
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-10059-00.html?tag=13-20-12
...............................................................................................
3. מחזה שַׁדַּי
בראשיתו של יום ראיתי
דבר מדהים: שופט מכובד
עומד ערום וחותם טיפין טיפין
במה שנִראה כמו דם
על מה שנִראה כמו חוזה
עם מי שנִראה כמו השטן
מאחר שבאותו זמן היה זה מחזה
לא יאומן מה גם שערפילי בוקר
הִקנו למעמד תוספת מסתורין
החלטתי לנצור את הדבר בליבי
לפחות עד סופו של יום – והמבין
יבין שהיו לי סיבות טובות להעמיד
פני פוקר ולא לשתף איש
בחזיון המביש שֶנִראה
כעלול לעלות ביוקר
גם לרואהוּ וגם לשומעהוּ
אם לא יהיה בידיו מה שנקרא
דבר מה נוסף בעובי של קוֹרָה
עבה כקורת בית-הבד לפחות
כי הרי מדובר במי שאמור לשפוט
עולם ומלואו (וכול אדם הוא הלא
עולם ומלואו גם בשעה שהוא מוצג
על-ידי כול מיני בעלי עניין לעת מצוא
כגרגר אבק או ככלי ריק או כדג רקק
שלא לדבר כבר על מקק שהינו
בר-מעיכה על פי כול דין) וסמכותו
מגיעה עד כדי כך שהוא מוסמך
לא לפסול את עצמו גם במקרה שסרח
מקצה העולם ועד קצהו ביושבו
על כס הכבוד ובדמוֹתו את עצמו
לאלוהים בשעה שאינו אלא נאד
נפוח שמחמת תאוות כבוד ושררה
אצה לו דרכו לחתום על חוזה עם השטן
למען יהפכוֹ מנאד-שלום לנאד-מחוזי
ושמא אף לנאד-עליון. עד כאן! כי
גם השטן אצה דרכו לִזכות
בנשמת אותו שופט שמרגע שחתם
בראשיתו של יום למכּוֹר משפט
החלה הספירה לאחור לקראת
היבלעו באותו חור שחור שהבא בשעריו
חייב לנטוש כול תקווה! והינה ממש עכשיו
הגיע זמנו לשלם את המחיר כלומר:
להירקב בתוך עצמו עד העור והעצמות!
וכבר מותר לגלות שכול מי שנתן ידו
לאותו מעשה נבלה מובהק דינו כדין
מי שמכר את נפשו ישירות לשטן
ועובדה שרובם כבר אינם איתנו כאן
בשל כול מיני רעות חולות ומיתות משונות.
17/3/2007
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-10059-00.html?tag=13-20-12
......................................................................................................................................................
4. משנה מקום
[מקאמה לאלפיון העליון]
הוא ישב במקום טוב בַּאמצע:
באמצע החיים; באמצע השליש
העליון ברשימת מאה העשירים
הגדולים ביותר במדינה; באמצע
משא ומתן לרכישת רשת נוספת
של בתי מלון; באמצע השיגעון
לרכוש עוד ועוד; באמצע הקשר
הדיסקרטי בין הון לשלטון; באמצע
הרומן עם המאהבת העשירית
או העשרים אבל מי סופר
כשיש לו גם בנק וגם
חברת ביטוח וגם וגם?
הוא התגאה (כמעט כמו כול בעל
הון גדול) שהוא Self Made Man
נכון שבסופו של יום הוא הודה
(אבל רק בינו לבין עצמו כמובן)
שהוא לא פסח על שום פִּרצה בחוק
שאִפשרה לו לרמות ולשקר ולהונות
ולקנות בזול ולמכור ברווח גדול
כול מה שאפשר להעביר דרך הפרצות
בחוק וזו הרי (כפי שיודע כול מי שעוסק
בעשיית הון) בעייתו ויש אומרים גדולתו
של המחוקק ... כי זאת ועוד: כול נאד
בממשל יודע שבלי הפרצות היפות הנ"ל
שמאפשרות קשר משוכלל באופן יוצא מן הכלל
בין הון לשלטון – הוא עלול לגור עד סוף ימיו
בדירת שיכון מחורבנת ולחיות על
משיכת-יתר ואפילו, חס ושלום, להזדקק
למתן בסתר או, השם ירחם, אפילו גרוע מזה: בגלוי
ממש מול פני האומה במקרה של, לא עלינו,
מחלה יקרה מאלה שאינן כלולות, ולדעתו בצדק,
בסל התרופות המיועד לאלה מבין החולים
שהם גם, לרוע מזלם, מקרב דלת העם
כמו שנועד להם למשל, באופן לגמרי טבעי,
כפיצוי על רוע מזלם, ואפילו
ללא צורך בחקירת יכולת:
בית תמחוי.
באמצע אחד הימים הטובים
אחרי שֵינה טובה על עשרה
או עשרים מיליגרם VABEN
( BENZODIAZEPINE למי שמתעניין)
הוא קם רענן והחליט להקים
מכון מחקר שיחקור סביב השעון
מה מביא בסופו של יום למותם
של אלה שיש להם הכול (מוות מיותר
וחסר הגיון לדעתו ולדעתם של אלה שיש להם
הכול); "אילו רק היה אפשר לחיות לנצח"
אמר לעצמו לא פעם "אני בטוח שהייתי
מצליח להשתלט כמעט על יבשת שלמה
בלי מלחמות! אם כי יש להודות שבגלל
קוצר הזמן אין לפעמים ברירה אלא לעשות
מה שעשה נפוליאון שאילו היה מנצח בווטרלו
כול אירופה הייתה נראית אחרת היום
ויכול מאוד להיות שאפילו האנגלים
היו מדברים צרפתית כשפת-אם; כן-כן
הכול הוא עניין של ניסוי וטעייה..."
הוא חשב והרגיש ואמר עוד דברים
אבל פתאום באמצעו של יום חול רגיל
חדל ליבו לפעום ושום תרגיל ושום הון
לא עזר; נכון שהמעבר על פני הארון
היה מהמם עד כדי כך שעיתונאים (בייחוד
אלה ששירתו בעיתונים שהיו בבעלותו) טענו
בלהט שאפילו הנשיא יוכל להתקנא בבבוא היום
באורכו של המעבר ונכון שטכס הקבורה היה
גדול מהחיים: מי לא היה שם מי לא נידחק
לומר מילה של כבוד אחרון לתוך מיקרופון
זה או אחר מול מצלמות הטלוויזיה של
תחנה זו או אחרת (שכמה מהן היו בבעלותו)
היו שם שרים (שכמה מהם היו בבעלותו)
ופרלמנטרים (שכמה מהם היו בבעלותו)
ומנכ"לים (שכמה מהם היו בבעלותו)
וגנראלים (שכמה מהם היו בבעלותו)
ושופטים (שכמה מהם היו בבעלותו)
וכול מיני מכובדים אחרים (שרבים מהם
היו כמובן בבעלותו); אפילו הכלב שלו
התרוצץ שם בין שלל אנשי השם וכשכש
בזנבו ורִייר ונבח על ימין ועל שמאל
ועל המרכז ועל כול מה שעמד או זז
ואפילו הרים מפעם לפעם רגל והשתין
על מצבה מרשימה של גדול אומה
זה או אחר שרבים מהם כבר מצאו כך
את מנוחתם הנכונה ולא העלו בדמיונם
שמישהו ירים עליהם ביום מן הימים יד
או רגל כאחד ההיסטוריונים החדשים
ויעשה זיך אויספישן על זִכרם קבל עם
וְעדה לא-עלינו אבל מה למען השם
הכלב אשם...
בסופו של יום מה נישאר מהאיש היקר
(שהגיע כמעט לראש רשימת המאה הנ"ל)
שלפני רגע גמרו עליו את ההלל וכמעט כבר
גמרו לכסות בעפר? אם אתם שואלים אותי
וגם אם אינכם שואלים: לא הרבה יותר מִמ"ר
בגוש-חלקה-שורה-מיספר.
10.10.2007
.................................................................
5. בְּרִירָה טִבְעִית
[שעשועון אבולוציוני]
הכול התחיל בזה שילד תמים אמר:
"אין חיה כזאת" וזרק אבנים
על ג'ירפה כלואה בְּבֵּיבָר;
"אין ילד כזה" צייצה ציפור-נוד חופשית
וליֶתֶר ביטחון נסקה ועפה
לחפש חום-תום-ואהבה במקום אחר;
"אין אהבה נִצחית" אמר דון ז'ואן
"לא כאן ולא בשום מקום אחר בעולם"
ויצא מוּתָשׁ וחפוי-ראש מהאישה ה- 1003;
"אין מצב שמישהו יבין אֵי-פעם
מה נשים רוצות" אמר בעקבות פרויד
פסיכואנליטיקן מתוסכל לפציינט אומלל
"אתה יכול לנסות אבל זה לא יעבוד"
הוסיף ומבלי להניד עפעף או להרים גַּבָּה
גָּבָה במזומן את התשלום המקובל בענף...
"מה שנשים רוצות" ניסה קוף מְנוּסֶּה
לומר "זה בדיוק מה –..." אבָל מִיד נִתְהַסָּה
כי אז טרם בָּשַׁל הזמן שֶׁקוֹף יגיד
אפילו "נָפִיחַ בָּצֵק בְּגִיד"
אפילו "הוּ-הַה מי זה בא"
אפילו "כזה כאילו"
כי באותה עת עדיין התגורר על עץ
ולא מיהר לרדת כדי להִתנחל
במערה טִבעית ולבדוק תשתית
כדי להקים עליה בַּיִת מִקַשׁ וְטִיט
ולהתחיל לחוש גאוות-רכוש
למרות שאין דבר טִבעי מִזה...
כך זה היה דורות על דורות עד שבאופן בלתי-צפוי
התרחשה מוטציה והרצוי הפך למצוי
בקצב מדהים וחסר תקדים:
עין אחת קיבלה פתאום אַ וַויְיטְן קוּק
החלה להשקיף ימה וקדמה צפונה ונגבה
ועוררה תאוות פריצה...
אז מה הפלא שכשזה קורה כול פה מתחיל למלמל
משהו כמו 'שְׁמַע ישראל' או 'שמע ישמעאל'
או שמע אחר – וזה באמת לא משנה
כי ממילא אין שומע ואין עונה
ואם אין שומע ואין עונה – הכול מותר
בְּיִחוּד אם תוך כדי ריבוי טבעי חייתי
נוצר עַם שֶׁכְּמוֹ כול עם מתחיל עד מהרה
לראות בעצמו עַם-נִבְחַר – עַם-עוֹלָם
תחילה לתפארת המליצה ואחר-כך
בּוּם טְראח!
זה שם המשחק וזה המשחק:
הרבה אש הרבה דם והרבה כָּחָל וְשָׂרָק.
כי הרֵי "כול העולם במה וכול האנשים שחקנים"...
"לא-לא! אין מחזה אמיתי בלי התחלה, אמצע וסוף"
אמר פרופסור לאחדות המקום והזמן לְתלמידים חסרי-מעוף
שנועדו ללכת בדרכו והלכו בדרכו והלכו בדרכו והלכו בדרכו
הלכו ודידו וקִרטעו ונפלו וזחלו
והתגבבו זה על זה והתהפכו זה על זה
ולאט-לאט בשקט-בשקט הפכו לחלק בלתי-נפרד
מהמימסד .."כמה טוב להיות מימסד!"
אמרו ראשי המימסד וממלאי-מקומם
וסגניהם ועוזריהם ועוזרי עוזריהם
ועזרו לעצמם ולקרוביהם ולמקורביהם
כי הציבור הרחב עִניין אותם פחות מִקש וּגבבה
ובזה הרי אין ולא היה ולא יהיה שום חדש...
ויש אומרים שהכול התחיל בזה שלִפני עידן ועידנים
אמר לעצמו יוצר משולהב "אין דבר כזה
שאין דבר כזה" ויצר את אלוהים
ואלוהים קם על יוצרו.
3.3.2009
ושירים שהולחנו ובוצעו
http://www.allsongs.co.il/index.php?sType=2&sStr=%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%9F+%D7%A1%D7%95%D7%91%D7%95%D7%9C&sResults=1&artID=32867&artName=%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%9F+%D7%A1%D7%95%D7%91%D7%95%D7%9C
| 
