מיסטיקה מאגיה   
בניית אתריםגולשים  באתר
 
 המילה מאגיה מעוררת אסוציאציות סותרות. מצד אחד קסמים אפופי מסתורין ומצד שני בורות, אמונות טפלות ואפילו שרלטנות. במשך אלפי שנים פיתח האדם את המאגיה לדרגת אומנות מופלאה. כל תרבות וכל תקופה צבעה אותה בגוונים שונים והוסיפו לה עוד ועוד רבדים. ברחבי העולם ניתן למצוא עשרות ומאות וריאציות, שיטות, טכניקות ותתי ענפים של התורה. אבל מה זו בעצם מאגיה? לא קל להסביר, ובכל זאת אנסה.
ההגדרה המקובלת למאגיה בקרב חוקרים אקדמיים היא זו של סיר ג'יימס ג'ורג' פרייזר, המופיעה בספר "ענף הזהב" שיצא לאור בשנת 1890. על פי פרייזר, מאגיה היא פרקטיקות שמטרתן להכפיף כוחות רוחניים או על טבעיים לגורמים אנושיים.

הגדרה זו השפיעה רבות על החקר האנתרופולוגי והתאולוגי של מאגיה במאה השנים האחרונות, אך ביסודה יש שגיאות כבדות משקל. פרייזר יוצא מנקודת הנחה שהעוסק במאגיה כופה את רצונו באלימות על הכוח הרוחני כדי להשיג את מטרותיו. בכך הוא גם מפריד את הפרקטיקה המאגית מכל פרקטיקה דתית אחרת, שהרי בעוד המאגיה היא כפיה אלימה כלפי עולם הרוח, הדת היא עבודה אמונתית ופולחנית בשיתוף עם הרוח או עבור הרוח.

אך ההפרדה בין מאגיה לדת היא מלאכותית. דורין וליאנט, מכשפה ויקנית, כתבה בקריצת עין באחד מספריה, כי דת היא מנהגים, אמונות ופולחנים שלך, ואילו מאגיה היא מה שמישהו אחר נוהג, ושלא מוצא חן בעיניך! אי אפשר להפריד מאגיה מדת. היא ענף של האמונה הדתית, הפולחן הדתי והקשר של האדם עם האלוהות או עם כוחות עצומים ממנו. כמו כן, אבסורדי לומר שהעוסקים במאגיה מנסים להכפיף את רצונם בכוח על כוחות רוחניים. להיפך, אחת מן המטרות המוצהרות של כל עבודה מאגית היא להבין את העולם הטבעי והרוחני, ולחיות על פי הזרמים הטבעיים והאמיתיים שלו. אף אדם שעוסק במאגיה ומבין את טיב אומנותו לא יעלה על דעתו שיש בכוחו לעשות כל דבר שהוא נגד האלוהות או נגד כוחות רוחניים.

הגדרה מפורסמת נוספת למאגיה מופיעה בגרימואר "מפתח שלמה" מימי הביניים. על פי מפתח שלמה, מאגיה היא "הידע הנעלה, המוחלט והאלוהי של הפילוסופיה הטבעית, מתקדם בתוצאותיו ונפלא בפעולותיו, המנצל הבנה נכונה של המשמעות הפנימית והנסתרת של הדברים; כך שכשנעשה שימוש בגורמים הנכונים עבור האנשים המתאימים, תיווצרנה תוצאות מוזרות ומדהימות. כאשר מכשפים מחפשים בעומק ובחריצות בתוך הטבע, הם ידעו, עקב מיומנותם, כיצד לצפות לתוצאה מסוימת, שהאדם הפשוט יחשוב לנס".

כאן אנו מתקרבים יותר למשמעותה האמיתית של המאגיה. מדובר בתורה רוחנית שעל דגלה חרוטים ידע, תבונה, הבנה ומחקר. אדם שעוסק במאגיה הוא אדם ששואף לדעת. ומדובר כאן הן בידע מדעי, הן בחוכמת חיים הנרכשת בניסיון, והן בתובנות פילוסופיות, רוחניות או אמונתיות. הידע וההבנה מאפשרים למכשפה לפעול בצורה נכונה, לעשות את הדבר המתאים, להשפיע וליצור שינויים.

הגדרתו של המכשף מקרגור מאת'רס, ממייסדי מסדר שחר הזהב, תומכת ברעיון זה. מאת'רס מגדיר מאגיה כ "תורת השליטה בכוחות הסודיים של הטבע". הכוחות "הסודיים" הם בעצם הסיבות והמניעים לכך שדברים מתרחשים: מבנה פסיכולוגי, פעולתם של הורמונים או אנזימים, תנועת אלקטרונים, רגשות, השקפות עולם, שאיפות אנושיות - כל אלו הם כוחות שמקיימים את האנושות, משנים אותה, ובעצם "מסובבים את העולם". מי שעוסק במאגיה אמור להכיר ולהבין את כל הכוחות הללו.

ההגדרה הפופולרית ביותר כיום למאגיה, וגם המקובלת ביותר בקרב העוסקים בתורת הנסתר, היא זו של המכשף אליסטייר קראולי. קראולי היה חבר במסדר שחר הזהב, מייסד תלמה, סופר, ואחת מן הדמויות המשפיעות ביותר על דמותה של תורת הנסתר המודרנית. אליבא דקראולי, מאגיה היא "התורה והאומנות של גרימת שינוי בהתאמה עם הרצון". הגדרה זו, הנשענת על רעיונותיו של המכשף הצרפתי מן המאה ה-19 אליפז לוי, לא מתייחסת למטרה של המאגיה (הבנה, ידע) אלא לצורה שבה פועל אדם שכבר רכש את אותה הבנה עמוקה של עצמו ושל העולם. אדם כזה יודע להפעיל את כוח הרצון שלו בצורה כזאת שתשנה את הסביבה שלו. על פי קראולי, כל מעשה מכוון שיש מאחוריו מחשבה תחילה הוא בעצם מעשה מאגי.

קראולי גם קבע ש"ניתן לבצע כל שינוי דרוש באמצעות הסוג המתאים של דרגת כוח בדרך המתאימה באמצעי המתאים עבור האוביקט המתאים". כיוון שכל מעשה בכוונה תחילה הוא מעשה מאגי, הרי שאם מעשה מאגי נכשל, סימן שהמכשף לא מילא את כל התנאים הדרושים להצלחה.

למשל, אפשר לומר שכתיבת מאמר זה היא מעשה מאגי. קדמו לו רכישת ידע מעשי. משך מספר שנים אני לומדת את אומנות המאגיה. כמו כן רכשתי ידע במחשבים שמאפשר לי לבנות עמודי אינטרנט. לאחר מכן, בעקבות שיחות עם מספר אנשים, הגעתי להכרה ולתובנה כי רוב הציבור הישראלי אינו מבין מהי מאגיה. לבסוף, החלטתי לכתוב מאמר שיסביר את הנושא באינטרנט, מדיה נגישה ופופולרית. עמוד אינטרנט זה הוא ביטוי של הידע והתובנה, שהתרחש תודות לכוח הרצון שלי. וכך, גם ציור, פיסול, התעלסות, בישול, ריפוי, ואפילו ניהול ישיבה מוצלח הם מעשים מאגיים...

המאגיה, כאמור, היא חלק בלתי נפרד מאמונה דתית. השימוש בכישוף כאומנות למען האדם והקהילה וכענף התפתחות אישי הוא אוניברסלי וקדום ומהווה חלק בלתי נפרד מכל הדתות והאמונות האנושיות. המאגיה היא חלק בלתי נפרד מן הדת, אבל כיוון שהיא מערכת של כלים ניטרליים, היא יכולה להיות חלק מכל דת שהיא. בכל תרבות צובעים את המאגיה בצבעים אחרים, מעניקים לה טעם שונה וניחוח אחר, אך בבסיס נותר תמיד אותו גרעין של מיומנויות ליבה רוחניות.

ניתן לומר שהעוסקים במאגיה רוכשים ידע, חוקרים ונמצאים בחיפוש מתמיד אחר תובנות חדשות כאשר שתי מטרות לנגד עיניהם: להתקרב אל האלוהות ולהתפתח כבני אדם. בין אם אמונתו יהודית, נוצרית, שמאנית או פגנית - המכשף הוא אדם שמבקש להבין את הטבע והאופי של אלוהיו. הוא לומד עוד ועוד כדי להבין טוב יותר את פעולות האלוהות ושואף להתקרב אליה, וליצור יחסים אישיים עימה. יש הבוחרים לעשות זאת על ידי הקדשת חייהם למדע ופיצוח הסודות הפיזיים של היקום. אחרים בוחרים לעשות את הדבר באמצעים פילוסופיים, או באמצעים אמוציונליים.

כמו כן, העוסק במאגיה הוא אדם שמבקש להתפתח ולצמוח הרבה מעבר לממוצע האנושי. המעשה המאגי משפיע לא רק על המודעות והסביבה, אלא משנה את המכשפה עצמה. מדובר בעצם בהקדשת חיים שלמים לתהליך ארוך ומפרך של מצוינות. מעבר לתחומי הידע המקובלים, מכשפים משתמשים במגוון טכניקות כדי לאמן את מוחם, להשליט על עצמם משמעת, לחשל את האישיות, ולתרגל את כוח הרצון, שכאמור, הוא המכשיר האולטימטיבי לגרימת שינוי. בין השאר נעשה שימוש במדיטציה, דרמה, תפילות, סמלים, דמיון מודרך, אמצעים פסיכולוגיים שונים, מניפולציה של קול וצליל, ריטואלים טרנספורמטיביים, ועוד.

השיטה המסורתית לכשפים כוללת שלושה מרכיבים: דיבור, מעשה ומחשבה. המכשפה משתמשת במחשבות שלה, ביצירתיות הדמיון שלה ובכוח הרצון שלה כדי ליצור מציאות. היא מוציאה את מחשבותיה לפועל בעזרת דיבור ומעשה. הדיבור יכול לבוא בצורת לחש קסם, המהווה הצהרת כוונות של המכשפה. המעשה הוא אקט ריטואלי שמשנה את הלך המחשבה, הסביבה והאדם - ומשלים את ההוצאה לפועל של המציאות החדשה.

אחת הטכניקות היותר מפורסמות והפחות מובנות של המאגיה היא השימוש במערכת סמלים מורכבת מאוד. שיטה זו נקראת "התאמות" בפי המאגים והיא קשורה להרמטיקה, שיטת מאגיה מערבית עתיקה ומכובדת. טבלת האזמרגד של הרמס, היא טקסט מתורגם ליוונית ממקור ערבי, שהחוקרים מתקשים לתארך אותו, אך הוא הופיע מתישהו בין המאה ה-7 לבין המאה ה-11 לספירה.

בטבלת האזמרגד מופיע המשפט "מה שלמעלה הוא מה שלמטה, ומה שלמטה הוא זה שלמעלה, והם מחוללים את הנס האחד והיחיד". אחת ממשמעויות המשפט היא שהעולם בו אנו חיים הוא השתקפות זעירה של העולם הרוחני והאלוהי. על פי רעיון זה, לכל רעיון, מחשבה, ישות אלוהית או כל דבר שקיים בעולם האלוהות יש מקבילה בעולם החומר של בני האדם. אותה מקבילה מוחשית היא סמל לרעיון וגם כלי, שדרכו ניתן להגיע לאותו רעיון. הצבע הסגול, למשל, הוא מקבילה, התאמה וסמל של מלכות וכהונה.

עשבים שונים ומשונים, צבעים, אבנים, נרות, מקלות, חתולים שחורים, מטות קסם, גביעים, קדרות, מטאטאים ושאר הדברים המוזרים שניתן למצוא באמתחתם של העוסקים במאגיה - הם בעצם סמלים. הסמלים הללו הם הפטיש והמסמרים של המכשפה. הם הכלים שלה לאימון הרגש, השכל וכוח הרצון. מערכת הסמלים הזאת היא בעצם השפה של המאגיה. היא פועלת על רבדים רגשיים, אינטואיטיביים ומנטליים של האדם ומסייעת לו להוציא לפועל את רצונותיו. מכשפות מדברות זו עם זו, ועם אלוהים וכוחות רוחניים אחרים באמצעות שפת הסמלים.

וכך למשל, בכישוף להתמודדות עם אהבה נכזבת המכשפה עשויה להפריח באויר עלי כותרת של ורד חיוורייני. תוך כדי צפייה בריחוף העלים באויר היא תפזם לעצמה לחש בחרוזים: "הלך אהובי ואיני דומעת, יבוא אחר אני יודעת". ריח הורד המתוק וצבעם הרך של עלי הכותרת ירגיעו את לבה המסוכסך של שבורת הלב. הפרחת העלים לאויר תעניק לה תחושה של שחרור ופיזום הלחש ייתן דחיפה קלה לבטחון העצמי שלה. זוהי דוגמא תרשימית ופשוטה מאוד לשימוש במערכת סמלים כדי להשפיע על רבדים רגשיים ומנטליים, וכדי לגרום שינוי. במערכת ההתאמות כל דבר ביקום מגיב למשהו שמתאים לו. גם רגשות, מחשבות, אמונות, תחושות ודמיונות יוצרים התאמות ולכן יכולים לגרום לשינוי.

קשה לי לומר מדוע הטכניקה של מערכת הסמלים עובדת. הרבה מן הסמלים הם בעצם ארכיטיפים שקיימים בתת מודע הקולקטיבי האנושי, כפי שתיאר הפסיכואנליטקן יונג (למשל, קדרת המכשפה היא סמל של רחם ונשיות). אפשר אפילו לומר שבמהות שלהם, הסמלים המאגיים דומים לצורות של אפלטון. הם קיימים בנבכי כל מוח אנושי, אך המכשפה היא זאת שיודעת איך לשלוף אותם משם בצורה מודעת. אך אפשר גם לומר, שמערכת הסמלים עובדת מפני שמיליוני אנשים ברחבי העולם, בעבר ובהווה, מאמינים בה. ואפשר גם לומר, שבדומה לתפילה, השימוש במערכת הסמלים הוא דרך להתקשרות עם האלוהות - והיא יוצרת את השינוי.

ג'יימס ג. פרייזר, בספרו שהוזכר קודם, קובע כי כל מעשה מאגי מבוסס על חוק הזיקה. על פי חוק הזיקה, כל הדברים קשורים זה בזה בקשרים בלתי נראים. פרייזר מציע כאן תשובה אחת לשאלה, כיצד עובדת מערכת הסמלים. הוא מייחס את אותו "קשר" בין כל הדברים, שכמובן לא ניתן להוכחה, לאמונה טפלה ולבערות. מטרתו המרכזית של פרייזר בספר "ענף הזהב" היתה להראות שהמאגיה היא איוולת של כל הדתות, כולל הנצרות. פרייזר צדק בכך שהמאגיה משותפת לכל הדתות, אך ניתן עוד להתווכח על השאלה, האם אמונה דתית היא איוולת. בכל מקרה, אותם קשרים בלתי נראים שפרייזר מדבר עליהם, נחשבים על ידי רוב העוסקים במאגיה מערבית לערוצים אלוהיים או למעשי ידי אלוהות.

שיטת ההתאמות, או התורה שמשייכת כל סמל לרעיון, אובייקט, רגש, מחשבה או פעולה - היא מורכבת מאוד. כדי להשתמש בסמלים בצורה יעילה, המכשפה צריכה להבין אותם לעומקם. כאן אני שבה לנושא רדיפת הידע והמצוינות. הבנת הסמלים של האנושות בעצם דורשת ידע כללי נרחב בתחומי הידע האנושיים השונים. המכשף החרוץ הוא אדם שמקדיש את עיתותיו ללימוד שפות, תרבות, ספרות, היסטוריה, פילוסופיה, דתות, מיתולוגיה, תאולוגיה ומדע. כל התחומים הללו מסייעים לו הן להבין את מערכת הסמלים והן להתקרב אל האלוהות.

בכל מקרה, מה שמבדיל את המכשפה נקיית הדעת מן השרלטנים והמתיימרים להטיל כישופים "על טבעיים" היא ההכרה בכך שההתאמות הן בסך הכל מערכת של סמלים, שיש לה משמעות אמונתית/דתית. היא מכירה במגבלות שלה, ומודעת להבדל בין מדע לדת, ובין אמונה לאמונה טפלה. היא תדע למשל, שורד חיוורייני ולחש בחרוזים לא יכולים להיות תחליף לטיפול פסיכולוגי אם שבורת הלב מן הדוגמא שלעיל תשקע בדכאון.

אם להיות פואטיים, מאגיה היא משימה תובענית ובלתי פוסקת, אבל גם אהבה ויצירה. אהבה לידע, יצירת מציאות, בריאה עצמית כל יום מחדש בצורה אחרת. היא מחויבות ועול כבד, אבל גם התפעלות וקסם. היא חיים של תהייה על פשרם של דברים, תגליות והרפתקאות.

אחת השאלות הנפוצות ביותר לגבי מאגיה היא, האם מדובר בתורה מסוכנת. אני אוהבת להשוות את אומנות המאגיה לאמנות הציור. בעזרת כשרון ציור אני יכולה לעצב כרזות שטנה נגד מיעוטים או ליצור איורים של כלניות. התוצאות הסופיות, הציורים או הכוונות שלי בעת ציור אותם ציורים - לא אומרות שום דבר על אומנות הציור עצמה או על טכניקת הציור. ציור הוא לא טוב או רע. אני כבן אדם בוחרת איך להשתמש בו - לטוב או לרע. כך גם מאגיה. הטכניקות והשיטות של המאגיה מעניקות לעוסק בה כלים מסוימים. אם יבחר להשתמש בהם לרעה, זה לא אומר שהמאגיה מרושעת או מסוכנת, אלא שהגבולות המוסריים שלו כאדם לוקים בחסר. בצורתה הטהורה המאגיה היא א-מוסרית וניטרלית. היא פשוט אומנות ככל אומנות אחרת: מערכת של כלים, כישורים ומיומנויות. כוונת המכשפה במעשה המאגי קובעת את טיבה המוסרי של הפעולה.

לכל תרבות או דת יש גם ראייה שונה לגבי איזו פעולה מאגית נחשבת מוסרית, ואיזו נחשבת בלתי מוסרית. מערכת הערכים של מכשפה ויקנית שונה ממערכת הערכים של מכשפה עממית מן המזרח התיכון, ושתיהן שונות לחלוטין ממכשפה מקסיקנית. בכל מקרה, אתיקה של המאגיה היא תחום חשוב שמתווה גבול ברור בין המכשף ההגון לבין מאחז העיניים. לימודי מוסר וכן לימודי פילוסופיה ותאולוגיה הם מתחומי העיסוק החשובים ביותר של המאגים והמכשפות.

שאלה נפוצה נוספת ששבה ועולה היא, האם כל אדם יכול ללמוד מאגיה. ושוב, הרשו לי להשוות את המאגיה לציור. יש אנשים שנולדים עם כשרון טבעי לציור. ובכל זאת, גם כאלו שאין להם כשרון טבעי יכולים ללמוד קומפוזיציה, אור וצל, פרספקטיבה וכולי - וליצור איורים חינניים. אולי לא

טואול בניית אתרים