|
פרק-5
לא האמנתי....
זה לא מה שאני חושבת שזה.... הן לא עושות את זה!!
כבר ראיתי את המבטים שלהן... עם החיוך הזה שמספר הכל!
והרגשתי צביטה בלב....
ניגשתי ללי, היא לא הסתכלה אלי אפילו.
ניגשתי לגלי, היא חיבקה את אור בכוונה וחיכה חיוך שאומר:
"תוכלי תלב!"
אמרתי לה: "למה את עושה את זה?! אני לא עשיתי לך שום דבר רע!"
"אווי אור... אם הייתי יכולה להגיד לה משו? הייתי אומרת לה שהיא מגעילה
מעצבנת והכי גרוע? סכסכנית! כמה חבל שאם אני ידבר איתה יעשו גם עלי חרם =]"
"אווי נכון גלי, נראלי שאסור לנו להיות אפילו קרובות אליה! בואי נברח....!!"
הם צחקו והלכו משם, אבל אני כבר לא שמעתי מה שהן אמרו,
פשוט לא האמנתי שהיא מסוגלת לעשות לי משהו כזה....
זה כ"כ כאב לי שלא יכולתי להסתכל עליה אפילו....
אני חושבת שבחיים אף אדם לא פגע בי ככה... רציתי לברוח מבית ספר...
פתאום מור נכנס לכיתה, הוא הסתכל עלי...
חיכתי אליו אבל הוא עשה לי פרצוף עם חיוך עצוב שאומר:
"אני מצתער... אין לי ברירה..."
יופי! עכשיו גם הוא?! ממש תענוג לבוא לבית ספר כל יום!
מה אני יעשה עכשיו?!
אז כן זה כבר לא יפתיע אתכם אבל רצתי לשירותים
המקום האידיאלי לבכות בו....
לא יצאתי מהשרותים כל השעה הראשונה עד ששמעתי מישהוא נכנס,
הורדתי את המים שיחשבו שאני לא סתם שם...
"ספיר את לא צריכה לעבוד עלי, אני מכירה אותך מספיק טוב כדי לדעת
שאת שם כי את מדוכאת, את יוצאת או שאני נכנסת...?"
זאת הייתה יובל, יובל היא חברה שאני מכירה הכי הרבה זמן...
ההורים שלנו חברים מאז שאנחנו קטנות ועכשיו בחטיבה
אנחנו באותה כיתה. היא מכירה אותי הכי טוב ואני אותה
אבל אנחנו לא החברות הכי טובות... אולי בגלל ההורים....
"יובל אני לא רוצה לצאת עזבי אותי בבקשה!"
"חחחח נראלך! אני לא זזה מפה עד שאת לא יוצאת או נותנת לי להיכנס!"
"טוב אז מצידי את יכולה לחכות פה עד מחר!"
"נוו בבקשה ספייר.... את יודעת שאת יכולה לסמוך עלי!"
"נכון אבל פשוט אין לי כוח לדבר! לכי לפני שיתפסו אותך ויעשו גם עליך
ח=ר=ם=!"
" חחח ממש לא אכפת לי שיעשו! אני לא צריכה אותם אני צריכה אותך
אותך ואת ליאור [החברה הכי טובה שלה, היא נמצאת בכיתה אחרת וכולם אוהבים אותה....]
"אם יעשו עליך חרם ליאור גם לא תדבר איתך!"
"היא כן היא לא מושפעת מושפעים ממנה =\"
"טוב אז תלכי ותהיהי מושפעת יאללה ביי!"
~צלצול~
"טוב ספיר הלכתי לשיעור אנגלית... ממש חבל לי שאת לא רוצה לספר לי כלום..."
נשארתי לבד, כמה מפתיע עד סוף היום...
ברחתי הביתה אבל תנחשו מה?
גם שם לא הייתה לי מנוחה.. כן איך 2 ילדות יכולת להרוס לך את כל החיים...
נכנסתי הבייתה ועל השולחן חיכה לי פתק:
"הלכתי לישיבה תזמיני לעצמך משהו לאכול, אמא"
בדיוק מה שאני צריכה... קצת שקט....
התקשרתי לפצריה והזמנתי לי פיצה עם פטריות
השליח מהפיצה הדיעה אחרי רבע שעה והביא לי את הפיצה
ישבתי לאכול ואז שמעתי צלצול בדלת
חשבתי שזאת אחותי אבל מסתבר שזאת ממש ממש לא היא.....
היה שם רק פתק קטן ועליו היה כתוב מס' טלפון:
0529095423
"תתקשרי אלי, אני יודע מה הבעיה שלך"....
מי זה?! התקשרתי וענו לי:
"אוו ספיר אני שמח שהתקשרת... אני ישמח לדבר איתך אבל לא בטלפון
ניפגש בגן בעוד שעה, אאה ובתיאבון...."
איך הוא יודע מה אני עושה עכשיו?! אוקי הוא ממש מלחיץ!
אבל בכל זאת.. אולי הוא באמת מבין משהו...
הגעתי לפגישה, אחרי כמה דקות שמעתי צליל מאחורי...
"מי זה..?"
המשך בפרק הבא =]
| 
