חברי המורים . עלינו לנצל את גודל השעה, כדי להוביל מהלך מכונן,במערכת החינוך בישראל . גם אם נשיג הכפלת שכר, צמצום מספר הילדים בכיתה והחזרת שעות לימוד שנגזלו מאיתנו, אין בכך עדיין, אלא להחזירנו, אל אותם כיתות, מהם יצאנו לשביתה, ב4 באוקטובר . שכר סופו להישחק, ולא ירחק היום ונידרש לשוב להיקרא למאבק. מספר הילדים בכיתות הוא חשוב כשלעצמו, ומתן תוספת שעות לתלמידנו, חשובה אף יותר. כל אלה ככל שהם בנפשנו, אין בהם עדיין כדי לשנות באורח מהותי, את היחסים הפדגוגיים, בין מורים , תלמידים, הורים, מנהלים ומשרד החינוך . לפיכך, ברצוני להציע לכל באי הפורום המלומד הזה, ולכל מורי ישראל, באשר הם להתלכד, סביב מסמך מכונן, שבו נעצב את תשתית העבודה הפדגוגית שלנו, המורים . מסמך זה יובא לכל בית אב בישראל. מסמך זה יובא לחתימתו של נשיא המדינה,ראש הממשלה ומשרד החינוך והוא יהווה תשתית, עליה נסמכת עבודת המורה .
בידי נוסח ראשוני של מבוא, וראשי פרקים, המהווים טיוטה ראשונה בלבד . לפני שאני מביא אותו בפניכם, חברי המורים, רציתי לשמוע את דעתכם, לגבי מסמך כזה .
שמו של המסמך נתון בידינו : מגילת ההוראה לישראל, מגילת החינוך לישראל ועוד מה דעתכם ?
אכן הגיעה השעה למגילה שכזו. הרעיון נפלא, וכל הכבוד לאיציק על היוזמה.
את הדברים יש לנסח היטב ולתלות לראווה בשערי בית הספר, לפרסם בעיתונים השונים ולעשות הדים רבים. והרי ברור לכולנו, שמה שלא נעשה אנחנו למעננו- לא יעשו אחרים במקומנו( האוצר, החינוך, ראש הממשלה...שכחתי מי זה...תזכירו לי....זה שלא שומע? לא רואה? לא מדבר?....)
זכויות וכבוד משיג רק זה אשר בטוח בצדקת דרכו. כך הם בדיוק פני הדברים בקרב ציבור המורים.
הגיע הזמן באמת לנסח את התקנון הזה , אבל רצוי לעשות את זה מהר ככל האפשר כדי לא לפספס את הרגע בו אנחנו עוד שווים משהו . כי אחרת שוב נתחיל לשקוע בעבודה ללא הערכהוללא כבוד , על התשלום אני כבר לא מדברת ראיתי את זה בתום השביתה. אני מוכנה לעזור תמיד.
לכול המעוניין להרוויח / לעשות / לקבל הרבה כסףחינם / מהיר / קל או מחפש עבודה או מעוניין בעבודה / הכנסה נוספת מהבית מדריך מצויין באינטרנט מלמד אך לעשות/להרוויח כסף מצפיה בפירסומות באינטרנט (באתר bux.to).
בהסתכלות על חינוך העבר, בו התחנכתי, בו היה כבוד אל המורה אני רואה לנכון לשים דגש על כמה עניינים:
א. יש לקום בכניסתו של המורה לכיתה, עד שיבקש לשבת..ק"ח בפני מנהל.
ב. יש להגיע בלבוש נאות- הן מצד התלמיד והן מצד המורה(לא פעם אני נחשפת ללבוש לא הולם של תלמיד בלשון המעטה, ולצערי ישנם גם מורים החוטאים בכך) בכלל אני בעד להחזיר את חולצות התכלת עם הצוארון- בעיקר כדי לטשטש את הבדלי המעמדות בכיתה ובביה"ס.
ג. יש לפנות למורה בגוף שלישי, כגון "המורה" או "מורתי" ולא בשם הפרטי (נמאס מהסחבקיה.. אני מזמן לא חברה של בני עשרה- אני מורה וכבודי הוא במקום מונח).
ד. יש לחזק את מעמד המורה, במתן לגיטימציה לעונשים חינוכיים, כגון סיכומים בכתב יד על אישים תקופות, מדינות וכו''. כמו כן, יש להתייחס בחומרה לכל סוג של אלימות המופנית כלפי תלמידים ובטח כלפי מורים.
לשם כך צריכה להיות הנהלה חזקה שתגן על מורי ביה"ס ותקבע כללים חמורים לעניינים אלה.
ה. יש לאפשר למורים לדרוש מהתלמידים להיות בכיתה עם הצלצול ולא להמתין לו במסדרון. כך השיעור לא יבוזבז על חיפוש אחר תלמידים אבודים.
"אתה חושב שתיכנס לכיתה, תעמוד רגע, תמתין לשקט...תאמר להם את שמך, תכתוב אותו על הלוח, תיגש ללמד...ידיהם של מאה ושבעים תלמידים ירטטו באוויר והם יקראו, מר מק'קורט, אני, אני, אני רוצה להגיד משהו...אתה מקווה שהם ירצו להגיד משהו. אתה מת להגיע כבר אל שלי, קיטס וביירון...הכיתות שלך יאהבו את הרומנטיקה והמרד, את קריאת התיגר. גם אתה בעצמך תאהב אותה ובחלומותיך אתה רומנטיקן פרוע. אתה רואה עצמך על בריקדות." (מק'קורט, פ. 'המורה', עמ' 13)
נא הפיצו את הקישור לאתר זה לכל מכריכם. המאבק יוצא מגבולות התקשורת המסורתית ועובר למרחב הציבורי האמיתי
[oferko]
