סיום העבודה. אני עובדת בחנות , מספר שנים בודדות, מוכרת. כן. גם חברה. נאמר לי פעמים רבות שכדאי להמשיך, או למצוא משהו נוסף, אפילו במקביל. אך לא בא לי כרגע. תודה. בנוגע לעבודה- אני נהנת לפצלח ארגזים מאוד, אני שומרת את העיסוק לשעות הערביים, כשכל אחד מחפש עצמו. נושמת לי את אוויר הבישולים הרוסיים מהבניין ליד. ולעיתים אף מזמזמת שיר. ממש נחמד שם. כשמשעמם לי, אני מדלגת לי אל הקיוסקאי , במסגרת העבודה כמובן,בחזה מתוח,בדרך מסדרת את השיער על שמשת אחת המכוניות של הדיירים המסכנים מעל, או השכנים המחורבנים . על שמשת האוטו הראשון יש תמיד אבק או חרא של יונים, אוטו כתום ,בזכרוני.
מגיעה לקיוסק בחיוך ומוכנים לי דיאט קולה ומסטיקים על הדשבורד שלו. זו ההפסקה הסמוייה שלי.
חוזרת לחנות ומשרתת אנשים באדיבות יתרה, לעיתים אף בטלפון.
בשש לערך מחשיכות עיניי ומתעצבת לי. ואז נגמר לו יום. כיביתי את מכונת הצילום וסגרתי את דלתות השירותים.
מגיעה הביתה. בעוד שבדרך מעשנת ומעשנת ומעשנת.
לפעמים עוצרת לארק עם חברה שלי. כמו היום.
לפעמים עוצרת בסופר וקונה שקיות אשפה איכותיות. כמו היום.
ואז פותחת את ארון הבגדים . ותורמת ותורמת ותורמת ותורמת את בגדיי החמודים.
אני מניחה שהקריסה החלה בין היתר כתגובה ישירה לפעילותי של הליל הקודם.
התחושה הייתה בי עוד בבוקר, שוחחנו אם זכרוני אינו מתעתע בי . "את תהיי מלכה" ענית.
הובטחו לי חרובים, או תשובה אידיוטית כזו. "תזרמי,נטע. יש לך מחוייבות .קומי על הרגליים ולכי לעבוד,קטן עלייך.נשמה, מחכה לך כתר, אוצי על רגלייך". הגעתי. פרצופי תחת מכל עבר."שמע ישראל", מלמלתי. חרוב?ניסיתי לטחוב את ידי, ניסיתי להרים שולחן באופן מגוחך, בעיקר ליטפתי עצמי-את שדיי. כי הבנתי שמלכה לא אהיה היום.
"מציאון? כן! מציאון" יש מה לעשות בבריכת חרא הזו. 'נטע, עבודה. באת לעבוד לא יותר מזה'.
סידרתי קופסאות לפי גודל, אירגזתי מיני דברים קטנטנים וחלודים. הרגשתי שייכת, לרגע.
ואז שוב , מלחמה. קחי נשימה.
התרסקתי על כורסא. רגליי מורמות, והכל צונח. "שמע ישראל"
לברוח? לא לברוח? לברוח? לא לברוח? לברוח . אחושרמוטה לברוח.
ברחתי.
יום ראשון.
ויהי אור.
ויהי אור. אין ספק.
תחושות של יום אחד אין זה מסמל את מחשבותיי עליך .
מה שכן. היכולת שלך להתגייס במפתיע ולהיות נוכח לחלוטין לוקה בחסר.
לתוכנית סטיילינג חדשה בערוץ האופנה הישראלי בהוט שיעלה בסוף מרץ, אנחנו מחפשים זוג בנות: חברות, אמא ובת, קולגות, ספורטאיות, בנות זוג, בעלות מקצועות ותחביבים מיוחדים, או כל ציוות נשי מעניין - שמעוניינות לחוות ייעוץ סטיילינג יחדיו, ע"י צוות סטייליסטיות מובילות בתעשייה.
במהלך התוכנית הן יקבלו עצות על על דרכים לנצל באופן מיטבי את ארון הבגדים הפרטי, פריטים שחובה להוסיף או פריטים שכדאי להיפרד מהם.
יש ואדם נתקף ממעשיו שכן הם נלוזים שכן הם מעמידי פנים או אפילו אדישים לכאב צלול. כאב שאת פזית אולי שותפה לו ולכן חסרת סבלנות. אני מודה לך על הערות את כותבת בחן רב ומתוך ידיעה כך נדמה. אולי תשירי לנו משהו?
שלום קוראים לי דן ואני בן 15 כתבתי שיר ראפ ממש טוב ואני רוצה לפרסם אותו איך אני עושה את זה זה שיר שמדבר על המצב של המדינה והוא קאבר לשיר אין לי ארץ אחרת ואני אשמח לדבר עם מי שמבין
ב- 26.9.2011 בשעה 20:30 תתקיים תחרות משוררים חובבים במרכז האמריקני בירושלים בהשתתפות המשורר גלעד מאירי. כולם מוזמנים להגיע ולקרוא משיריהם בכל סגנון ובכל שפה! התחרות פתוחה לקהל, ללא הרשמה מראש וללא תשלום.
אתר ספרים ברשת מציג ספרי משוררים ומשוררות וסופרים עצמאיים כלומר שמימנו את ספריהם-לחשיפה באתר המסחרי שלהם בחינם. אתר הספרים הוא כל כך גדול שספרי הכותבים יחשפו מיד בכל הרשתות. שווה לנסות, הם לא לוקחים פרוטה ולא מתנים בכלום. הלקוחות המבקשים את ספרי הכותבים-מתכתבים ישירות עם הסופר/משורר.
לאחרונה נערך משפט הפרת זכויות יוצרים של חמשיר ולצערי אני בצד המפסיד ...
אשמח לקבל סיוע בנושא הבא כמובן בעד תגמול הוגן
.לטענתה של התובעת, שנתמכה בעדותה של חברתה, מעיין שומרון (להלן: "מעיין"), היא התבקשה על ידי מעיין לחבר עבורה נוסח מיוחד ומקורי של הזמנה לחתונתה, שעמדה להערך ביום 14.8.2003. מעיין סיפרה לתובעת כי ביקרה בבית הדפוס של הנתבעים ואף הראתה לה דוגמאות שונות של הזמנות לחתונה, אלא שהן לא מצאו חן בעיניה. התובעת נעתרה לבקשתה של מעיין וחיברה בתוך מספר דקות את הטקסט הבא, שהוא נשוא התביעה (להלן: "השיר"):
"זה קורה אחד למליון,
כשלפתע פוגשים את האדם הנכון.
חלק אומרים שזה כתוב בגורל, וחלק אומרים שזה רק מזל.
למזלנו הגורל הזה היה כתוב לשנינו,
ואת ברית הנישואים אנו חולקים בינינו.
ולכן כאן ביום של אושרינו,
נשמח אם תהיו חלק ביום המיוחד של שנינו."
תוכלו לעיין בפס"ד הסיפור מעט מורכב אבל מי מבינכם שיוכל לאתר פרסום קודם לטענת התובעת 14.8.03
של החמשיר הנ"ל יסייע מאוד בתחושת המועקה שאני חש
שכן במשפט נטען מצידנו כי שנה קודם לכן בערך כבר פירסמנו הזמנות לחתונה וע"ג החמשיר הנ"ל
ומרגע שטענו כך חובת ההוכחה עברה אלינו (התנהלות משפטית טובה יותר הייתה מותירה לה את נטל ההוכחה)
אני חדשה פה..אני רוצה לשתף אתכם בשירים שכתבתי. כבר כמה שנים אני כותבת שירים ובימים האלה ביניתי לעצמי בלוג. רוב השירים הם על מקרים אמיתיים שחייויתי. הבלוג שלי: http://mariasong.webs.com
[ אורח ] פזית
