בניית אתרים בחינם

 

 

אל"מ מזיד עבאס יגאל  אגדה מהלכת וששים שנות מדינה

 האתר הרשמי של אל"מ מיל 

מזיד עבאס -יגאל-

    

   פעולות התגמול    מאמרים כללים 7    מאמרים כללים 8    מאמרים כללים 10    מאמרים כללים 11    40 שנה למלחמת יום כיפור
   גת הגלילית    הערכות מצב    הדמיון ביננו לבין הכורדים במינהגים.ובשמחות ובליבוש    ספר אורחים    כללי    יצירת קשר
   מבצע שלום הגליל    שעת האפס..נבואות שהתגשמו    פינות חשובות מאולם האורחים    פינות חשובות בגינה שלפני הכניסה לבית מזיאד עבאס
 
    מזיאד עבאס ראשי
    מזיאד כללי
    חייו של מזיאד (יגאל)
    תמונות מחייו של מזייד
    תמונות מחייו הצבאיים
    סיפורים מחייו ***
    תעודות הערכה וצל"שים
    פעולות התגמול
    חברים מספרים על מזייד
    בני המשפחה מספרים
    נאומים מפרי עטו
    מאמרים אישי
    מאמרים כללים 1
    מאמרים כללים 2
    מאמרים כללים3
    מאמרים כללים 4
    מאמרים כלליים 5
    מאמרים כללים 6
    מאמרים כללים 7
    מאמרים כללים 8
    מאמרים כללים 9
    מאמרים כללים 10
    מאמרים כללים 11
    מבצע צוק איתן
    40 שנה למלחמת יום כיפור
    מאמריו בעיתונות
    גת הגלילית
    קטעים מן העיתונות
    תגובות אישיות
    הרצאותיו של מזייד
    תקרית מעלה עקרבים ומעלות
    הערכות מצב
    ניחומי אבלים
    התיחסות מנהיגים
    נער הפלא (סרטים)
    ראיונות עם מזיד יגאל ברדיו
    תודות והערכות למזייד
    תמונות נדירות ממלחמת יום כיפור
    ,תמונות נדירות מן העבר
    סיפורים ופתגמים בערבית
    דברי חוכמה
    ממינהגי עדתינו
    הדמיון ביננו לבין הכורדים במינהגים.ובשמחות ובליבוש
    הלחימה בחווה הסינית
    איסר חלמיש ז"ל
    הגליל במלחמת השחרור
    כבוד לאמל נסר אלדין
    ערפאת לפני רמאללה
    פלסטין בשנת 1900
    יום העצמאות
    ראשי הממשלה בישראל
    ישראל מהאוויר
    השריפה בכרמל מהאוויר
    חילות האויר לפני הראדאר
    צרכי הביטחון הבסיסיים של ישראל
    האם אנחנו לקראת מלחמה
    מלחמת לבנון הראשונה
    האמת על הסכסוך הישראלי- פלסטיני
    התכחשויות
    ספר אורחים
    הסגולות בצמחי המרפא
    ברכות ואיחולים
    כללי
    בריאות וצמחי מרפא
    יצירת קשר
    سيرة نبي الله شعيب عليه السلام
    מלחמת ששת הימים
    מבצע שלום הגליל
    שעת האפס..נבואות שהתגשמו
    פינות חשובות מאולם האורחים
    פינות חשובות בגינה שלפני הכניסה לבית מזיאד עבאס
    בית יגאל עבאס
    בית מורשת מזיאד עבאס
    مسك الختام واخر كلام !!!
    الايمان بالله..وتوقعات الرحيل

















 

ליגאל ידידי,

שמחתי לקרוא את סיפורך בעיתון מעריב, אותו כבר שמעתי ממך בעבר

בזמן שירותנו הצבאי--.

מאחל לך בריאות ואושר והצלחה בכל מעשיך, כפי שהיה עד עכשיו.

אשמח שניפגש ברגע שאסיים את שרותי בבייג"ין-נחדש ימינו כקדם.

בידידות

מתן וילנאי

שגריר ישראל בסין

11/11/2015



******************************

כל הכבוד.

 

מאחל לך ולמשפחתך בריאות וכל כל טוב.

 

פורסם בפייסבוק (גמלאי צהל)

יגאל בן שחר,,פתח תקוה


תודה לך ידידי על המאמצים

ועל פרסום הכתבה לגמלאים

תשמור על הבית,ועל הסובבים

עשינו כמיטב יכולתנו כול החיים

לכול תקופה ,היו תמיד  מנהיגים

ולכול מערכה היו תמיד,,הגיבורים

ואנחנו לא מנהיגים ולא גיבורים,,פשוט עשינו למען הדורות הבאים

כי כך חונכנו בתקופת היותנו ילדים,, בבית ספרנו וגם ,,בבית ההורים

אני ,,בחיים,,לא עישנתי סיגריות ולא שתיתי משקאות חריפים

תודה לכול החברים,,ממני (מזיאד) ,,מאשתי,,ומהילדים





****************************************************************************** 

מאל"מ מ"יל מזיאד עבאס

 

הערכת מצב לגבי השכנה סוריה, עכשיו זה הזמן המתאים שישראל תעזור לאזרחים ותסייע למורדים בסוריה! התייחסות לתפקידה של מדינת ישראל במציאות המתפתחת.

שפע מאמרים פורסמו אודות ההתקוממות העממית בסוריה נגד שלטון המיעוט של אסד, אך מעט התחדש בהם. חלק מהכותבים התמקדו בהשפעות המרד בסוריה על העולם הערבי וחלקם התייחסו להשלכות האפשריות על התהליך המדיני עם ישראל.מה שחסר באופן בולט הוא התייחסות לתפקידה של מדינת ישראל במציאות המתפתחת.סוריה היא מדינת אויב ונכון להתייחס אליה כך, אך הצופה האובייקטיבי אינו יכול להתעלם מהעדויות והסרטונים היוצאים מהרחוב בסוריה ומגיעים לאתרים כגון יו טיוב וכדומהמול עינינו מתרחש טבח אזרחים על ידי שלטון טוטליטרי אכזר. מבט לאחור, אל אירועי ההתקוממות נגד חאפז אל אסד ב חמה (טבח חמאה) בשנות השמונים, מלמד מה צפוי לאזרחי סוריה, המערערים על שלטון המיעוט של אסד הבןכשכנים הגאים בערכינו , וכבעלי דחף לאומי לסייע לנזקקים בכל קצוות העולם, יש לישראל מה להציע בתחום הסיוע ההומניטרי, והיא אף יכולה להרוויח מההתקוממות בסוריה, ולנצל לטובתה את חוסר היציבות בעולם הערבי. ישראל צריכה לבסס את מדיניותה מתוך תפיסה, שאנו המדינה החזקה באזור, ולא רק מבחינה צבאיתשכנינו יכולים ללמוד מאיתנו רבות גם בתחומי הכלכלה והמערכת השלטונית, על ישראל ליזום ולהוביל את השינויים באזור, באופן עצמאי ומבלי לחכות להסכמה חיצונית. לישראל יש עוצמה צבאית ומערך סיוע הומניטרי שיכולים לשמש כאמצעי להשפיע על תוצאות המהלכים המתרחשים בחצר האחורית של המדינה.שנים האחרונות הפגינה מדינת ישראל את עוצמתה והגדילה באופן משמעותי את מתן סיוע הומניטרי ברחבי העולם, ע"י משלוח צוותי הצלה וחילוץ לכל סוגי האסונות, מרעידת האדמה ההרסנית בטורקיה, דרך קריסת המערכות בהאייטי, חילוץ הכורים בצ'ילה, וכלה בסיוע לנפגעי הצונאמי והדליפה הרדיואקטיבית ביפן. באופן יחסי נראה שלמדינת ישראל יש את מערך ההצלה והחילוץ הבינלאומי הכי גדול ויעיל.בהתאם למסורת זו, של הגשת סיוע לנזקקים ברחבי העולם, ישראל צריכה היום להגיש סיוע לאזרחי סוריה, המדוכאים על ידי צבאו של אסד הבן. יתכן והקמת בית חולים שדה בדירעה תהיה בלתי אפשרית בשלב זה, אך ניתן להצניח מזון, תרופות וציוד לא אמל"חי לטובת התושבים הסובלים שם.אין כעת כל ערבון שתוצאת ההפגנות המיוחלת, מהפכה בסוריה, תוביל להקמת הנהגה שוחרת שלום עם ישראל. עם זאת, על ישראל ליטול יוזמה וליצור ערוץ בריא עם העם הסוריזה לא חלום נאיבי. הכול יודעים ששונאי ישראל לא יעמדו בתור ארוך, בהמתנה לחתום על חוזה שלום עם ישראל, רק הודות לקבלת סיוע הומניטרי מאיתנו. אפקטיביות הסיוע תבוא לידי ביטוי רק בשילוב עוצמה צבאית של צה"ל. למזלנו צה"ל יודע גם את זה לעשות.סוריה מהווה מרכיב חשוב באסטרטגיית כוחות האזור. מיקומה הגיאוגרפי, וגבולותיה הנושקים לישראל, ירדן, לבנון, עירק וטורקיה, מאפשרים מעבר כוחות וציוד בין מדינות אלו. ברית סוריה–איראן–חיזבאללה, לדוגמה, איפשרה מעבר אמל"ח מתקדם וטילים בליסטיים מאיראן לחיזבאללה בלבנון.ע"פי הדיווחים, איראן מודאגת מחוסר היציבות בסוריה ועתיד שלטון המיעוט שם. כעת שמורים בסוריה אמצעי לחימה איראניים בשווי מילירדי דולרים. במקרה של חילופי שלטון בסוריה, הרוב הסוני יתפוס את השלטון, וספק מה יהיה מעמד נכסים אלו.בנתונים אלו, סיוע הומניטרי של ישראל לרוב המדוכא בסוריה יכול להביא לשיפור בטחוני עתידי, עבור ישראל, בכך שנבהיר לכל שלטון חדש שיצמח שם, שמטרתנו היא למנוע מצוקה הומניטרית ולשמור על שקט בגבול צפוני זה במשך 40 שנה נוספותקובעי מדיניות בישראל צריכים להיות ערים לכך, שמעמד ארה"ב כשוטר הבינלאומי האיזורי הולך ודועך. ארה"ב אומנם מהווה מעצמת על, אך מצבה הכלכלי הרעוע, ופריסת צבאה מעבר ליכולתה (על אף הצלחתה בחיסול בין לאדן), דורשים מישראל ליטול אחריות על הובלת האזור, מתוך מעמד של יציבות, עוצמה ועצמאות. חלפו הימים בהם על ישראל לחכות ל"אישור" אמריקה בעניינים המתרחשים בחצר האחורית של המדינה.בתוך כך, על ישראל לנצל את חוסר היציבות במדינות האזור על מנת ליטול יוזמה ולעשות "טיפול שורש" להנהגת הטרור, שקיבלה חסות והגנה במדינות כמו סוריה ולוב. יש לבצע חיסולים ממוקדים (כמורשת אמריקה בפקיסטן) כדרך פעולה לגיטמית ומבורכת לחיסול איום אמיתי על אזרחי המדינה.במשך שנים ההנהגה הבכירה של החמאס והג'יהאד האיסלאמי קבלו מקלט בטוח בסוריה. יש לפעול במהרה, לפני שראשי המרצחים יבינו שהמקלט כבר אינו בטוח עבורם, וימלטו למדינות אחרות, רחוקות ומסובכות יותר לפעולה בהן.

ע"י שילוב של סיוע הומניטרי למדוכאים ויד קשה נגד אויבים מושבעים, תשדר ישראל עוצמה צבאית ומוסרית, היא יודעת לגמול חסד לאזרחים מסכנים, כשם שהיא יודעת לעשות דין באנשי טרור אויבי ישראל וההישג העיקרי יהיה, שישראל תייצב את מעמדה הנכון, כמעצמת על בכול  האזור!!


 

 

תגובות (7)

 

 7 חיים נתיב שלום
מאת עמאד, ב- 12-06-2011, 23:37

גם אם יש בין הפליטים דרוזים ,אין שום מניעה מקבלתם ,על תקן אורחים רצויים
הם יכולים לגור בין קרוביהם עד שיעבור המשבר בסוריה
דבר כזה יתקבל בעולם הנאור בשמחה רבה,יוסיף נקודות חיוביות לזכות המדינה
ואם מותר ליהודי לעלות ארצה,מותר לדרוזים בסוריה לעבור לרמת הגולן
כמחווה לנאמנות הדרוזים בישראל למדינה, מה שחל על הנוצרים בלבנון שעברו לישראל יכול להתבצע עם הדרוזים בסוריה

 

 6 הזדמנות נדירה
מאת עמאד, ב- 12-06-2011, 20:43

מה שמעניין מזיד עבאס אתה ואיוב קרא חושבים באותו כוון ,אבל ממשלה נתניהו אוטמת את הראש בחול .קיימת הזדמנות נדירה לעזור לעם הסורי בסבל שהוא עובר ,הסורים כעם מיוחד יחזיר למדינת ישראל על מחווה כזאת בכינון יחסים דיפלומטים,והזדמנות פז להשארת רמת הגולן בחכירה לעשרות שנים.

 

 5 הצהרת כוונות,לסיוע הומניטרי,סביר:
מאת מזיאד עבאס,, ב- 12-06-2011, 18:04

הבהרות למר חיים נתיב,ולאחרים
אינני מתכון לקלוט אפילו עולה אחד מסוריה,,אם כי אפשר לצאת בהצהרת כוונות ,לידיעת כול העולם,שישראל מתכוונת להצניח דברי מזון,וציוד רפואי מעל לערים,דרעא,ג"סר אלשע"ור,וחמאה
ושישראל מקימה בית חולים שדה באיזור גבעת הצעקות וקוניטרה ,,וזה כוול הסיפור:

 

 4 מאמר מאוד מעניין
מאת מהא, ב- 12-06-2011, 07:28

אבל לדעתי ישראל לא צריכה להתערב בכלל 
שאחרים יתערבן כמו טוןרקיה למשל

 

 3 חשיבה נכונה מאוד
מאת חייל, ב- 11-06-2011, 23:56

ישראל היום נמצאת במצב רגיש ומבוקר גם שתוקפים אותה הפתרון חשיבה מעמיקה והעיקר לדעת לקבל החלטות נכונות

 

 2 הגזמת אדוני הגנראל
מאת טיטו, ב- 11-06-2011, 23:51

חשבתי שיש לך קולוניל ראיה נכונה לגבי המזרח תיכון אך לצערי טעיתי ובגדול כי מה יש לישראל בסוריה ומי הולך להחליף את השלטון ומה יהיה אחר כך ועל כן כדי להיות צופה מרחוק ועם יד על ההדק

 

 1 ישראל נמצאת במילכוד - מה תעשה באם פליטים יגיעו לגד
מאת חיים נתיב, ב- 11-06-2011, 23:43

למזיאד שלום רב 
המאמר שלך מעורר מחשבות שלא ניתן להתעלם מהם
לדעתי, ישראל נמצאת במילכוד שכן האינסטינק הראשוני, של כל מי שצופה במה שקורה בסוריה, הוא שצריך להתערב ולעזור, מדובר באנשים מסכנים, נרדפים ויחד עם זה מאד אמיצים
אך מיד מנגד מתעורר ההגיון הפוליטי/מדיני שלפיו, אסור להתערב בנעשה בסוריה שכן כל התערבות אפילו הומניטרית לחלוטין תפורש ותנוצל ע"י הממשל הסורי להסית את האש, הזעם והכעס לכוון ישראל ואולי אף להשתמש בו כדי להצדיק את הטבח במפגינים בתואנה שהם משתפי פעולה עם ישראל וארה"ב. יתר על כן, כל תזוזה ו/או פעולה מצד ישראל יכולה לגרור את כל האזור למלחמה כוללת
אחת הדילמות הקשות שבהם תעמוד ממשלת ישראל היא מה לעשות באם אלפי פליטים (לא מפגינים) יגיעו לגדר ויבקשו מקלט/עזרה וכדי לחדד את הדילמה, מה תעשה ממשלת ישראל באם בין הפליטים יהיו דרוזים. אין ספק, כי הדילמות שלפניהם עומדת ממשלת ישראל הן מאד מורכבות וקשות. אני מקווה שבממשלה יש מי שחושב על כל התרחישים האפשריים ומתכונן אליהם
 
בברכה 

 
 
 
 
 
 
 
 אלוף משנה  ( יגאל)מזייד עבאס :ואחיו אלוף משנה זיד :הכבוד והעלבון 13.12.09   

 

פתיחה.

הכבוד והעלבון הם שני קטבים שמחברת ביניהם ציפייה שנכזבה. מעשיו של יגאל מזייד עבאס, אהבתו למדינת ישראל ותרומתו לביטחונה, ראויים להערכה וכבוד. אולם הציפייה הנכזבת והיחס אותו קיבל, במקרה המתואר בכתבה זו, מובילים אל הקוטב הנגדי, העלבון.

הכבוד.

מזייד (יגאל) עבאס, כיום אלוף משנה במילואים בן 73, נלחם את מלחמתה של מדינת ישראל עוד לפני שקמה. במרץ 1948, החודש שבו החריף לרעה מצבו של היישוב היהודי במלחמת העצמאות, נמצא קיבוץ יחיעם, במבצר הצלבני ג'ידין, במצור מכל עבר. אש מרגמות ונשק קל נורתה על הקיבוץ, שנוסד שנתיים לפני כן, ללא הפסקה. הקיבוץ הצעיר סבל ממחסור בנשק, תחמושת, מזון, מים וציוד רפואי. דרך האספקה היחידה הייתה מהאוויר. עזר וייצמן, טייס בחיל האוויר, טס מעל הקיבוץ והטיל לקרקע אספקה שבדרך כלל נפלה בידי אנשי "צבא ההצלה" שצרו על הקיבוץ. חברים יהודים הגיעו לביתו של כאמל אבו מזייד בכפר ג'ת וביקשו את עזרתו.

 

בשעת בוקר מוקדמת, כאמל לקח את בנו, נער בן 11, מזייד עבאס, ואת הפרה היחידה שהייתה לו, ושניהם הלכו בואדי, מסתתרים מפני כוחות "צבא ההצלה" שצרו על קיבוץ יחיעם. כשהגיעו למרגלות המבצר הצלבני ההרוס, שבו שכן הקיבוץ, שלח אותו אביו במעלה ההר, נתון לחסדי הגורל. כאמל אמר לבנו שאם הערבים יגלו אותו, עליו להגיד שהפרה ברחה והוא איבד את דרכו. אולם חייו של מזייד היו באותו בוקר בסכנה בכל מקרה, מכיוון שהיה יכול להיפגע בחילופי האש.  מזייד הגיע לגדר והתחיל לצעוק בערבית. לקראתו יצא בחור שעלה לארץ מהונגריה ולא הבין כלל את צעקותיו. הבחור כיסה את עיניו של מזייד והוליך אותו כשהרובה הדרוך בגבו. כך עלה למבצר. המפקדים ידעו ערבית ומזייד הסביר להם מי עומד מאחורי שליחותו. אחר כך, במשך מספר שבועות, הביא מזייד מצרכי מזון לקיבוץ הנצור.

 

המעשה נודע וסופר ומאז זכה מזייד לכינוי "נער הפלא". כאמל אבו מזייד, כאשר נודע לו שכוח ובו מאות מערביי הכפרים ומהחיילים שב"צבא ההצלה", מתכוננים לתקוף את השיירה שנועדה לצאת ליחיעם ב- 27 במרץ 1948, שלח שליח למפקד גדוד 21 מחטיבת כרמלי, בן עמי פחטר ולמפקד השיירה, איתן זייץ. למרבה הצער, המג"ד בן עמי העריך, ככל הנראה, שהכוח בשיירה יתגבר על הכוח שיתקוף אותה ופקפק במידע שמסר השליח. השיירה יצאה לדרכה ובאזור בית הקברות של הכפר אל-כאברי, הותקפה. 47 (מתוך 92) הלוחמים נהרגו בקרב.

 

לאחר מלחמת העצמאות, ביוזמתם של חברי קיבוץ יחיעם, התקבל מזייד ללימודים בתיכון בקיבוץ שער העמקים. הייתה זו התפנית ששינתה לחלוטין את דרכו של מזייד. מזייד התקבל יפה בקיבוץ, אך מגבלות התנועה תחת הממשל הצבאי הסבו לו קשיים רבים. כאשר התנוסס שמו על סידור העבודה, באו שוטרים ושלחו אותו לביתו. הבעיה נפתרה כאשר הציעו הוריו המאמצים, באסיפת הקיבוץ, להעניק לו את השם יגאל.

 

מאז ועד היום, מלווה השם העברי את מזייד עבאס. יגאל הושפע מהאידיאולוגיה של מפ"ם והקים קינים של "השומר הצעיר" בכפרים הדרוזיים. ב-3 במאי 1956, היה יגאל בין הצעירים הדרוזיים הראשונים שהתגייסו לצה"ל. יגאל, עקב היכרותו הקרובה עם החברה בישראל, ידיעת העברית וההשכלה, עזר למגויסים הדרוזיים בראשית דרכם.

הצבא הכיר בכישרונותיו ובתוך זמן קצר, סיים את קורס המ"כים והיה לקצין הדרוזי הראשון מבין המגויסים בגיוס החובה. דרכו הצבאית הייתה מיוחדת במינה והוא המשיך לפרוץ את הדרך עבור הדרוזים. הוא היה הדרוזי הראשון שהגיע לדרגת רב סרן.

אומץ ליבו ומסירותו היו לשם דבר ופעמיים, בשנים 1964 ו- 1975, קיבל ציון לשבח על פעולות קרביות נועזות בהן סיכן את חייו ופעל באומץ לב ובנחישות. בפעם הראשונה היה סגן ובפעם השנייה היה מפקד גדוד. לאחר מלחמת ששת הימים, פנה יגאל לדרך אחרת.

 

הוא מילא תפקידים שונים שדרשו את ידיעת השפה הערבית, במסגרת משרד הביטחון, במקביל למילואים ביחידה הדרוזית. הוא הקים את החוג הציוני הדרוזי וחיזק בכל השנים את הקשרים והמחויבות ההדדית בין מדינת ישראל, צה"ל והעדה הדרוזית ובין היתר יצר את הקשרים בין מדינת ישראל לדרוזים בלבנון במלחמת "שלום הגליל".

מזייד ואחיו זיד, שניהם בנים לאב אחד, היו מושלים צבאיים ביהודה ושומרון. מזייד היה מושל חבל בנימין, שכלל את העיר רמאללה וזיד היה מושל טול כרם וקלקיליה. האוכלוסייה הערבית העריכה מאוד את שניהם והיחסים ההדדיים התבטאו באמון ובכבוד. מזייד פעל למען קידום השלום בין ישראל לירדן ולתנועה הלאומית הפלסטינית. בין היתר אף ניסה לאתר את הנווט השבוי רון ארד, אך הדבר לא עלה בידו. פעמים רבות ניסה לשכך כעס בקרב הדרוזים, שפרץ עקב העדר שוויון מלא ומקרים שבהם עלבו יהודים בצעירים דרוזים. ביתו היה למקום עלייה לרגל להנהגה בישראל. על הקיר בכניסה צילומיו עם עזר וייצמן, יצחק רבין, שמעון פרס ורבים אחרים.

 

בדבריו בעל-פה ובכתב, בספריו ובשיחות עימו, הוא חרד לחברה ולמדינה בישראל וקורא להתעוררות, לאהבת העם והמדינה ולתיקון הפגעים והחולשות. בדמותו ובסיפור חייו, הוא הוכחה לחיוניותה של ישראל ולאפשרות ליצור זהות ישראלית שתכלול את כל בני הדתות והעדות החיים במדינה.

 

העלבון.

בשנת 1966 הגיעו לביתו של מזייד כמה אורחים. מטרתם הייתה לרכז קרקעות כדי שניתן יהיה להקים את מצפה גיתה ואת אזור התעשייה תפן. לא היו אז כבישים והתנועה הייתה קשה מאוד. כל העובדים התארחו בביתו של מזייד. ביניהם היו צבי דלומי ממושב עופר ויצחק שוויקה, חיפאי מאנשי הקרן הקיימת לישראל ויוסף גרינברג. בטיפול בקרקעות המשיך מזייד את דרכו של אביו, כמאל, שסייע ליוסף נחמני, איש הקרן הקיימת לישראל. שכנים, קרובים ובני הכפר ג'ת היו בעלי הקרקעות ממזרח לכפר.

 

מזייד ואביו סייעו להחלפת הקרקעות בקרקעות אחרות, שעליהן נבנה מאז הכפר ג'ת. מאחורי ביתו של מזייד, הייתה חלקה של שבע מאות מטרים ותהום עמוקה שהובילה לדרך עפר, כיום הכביש המוביל לינוח ולתפן. על סף התהום, קבר מזייד את אביו, כאמל.

 

אי אפשר היה לתת את התהום הזו לאף אחד מאנשי הכפר וכיום היא נמצאת בתוך השטח הבנוי של הכפר ג'ת. בין מזייד לאנשי הקק"ל הוסכם כי החלקה והתהום יהיו בבעלותו של מזייד. בתמורה, וויתר מזייד על חלקה בגודל של 4.32 דונמים באזור שבו הוקמה גיתה.

מזייד הזמין קבלן מירכא שמילא את התהום ב- 153 משאיות וכך נוצר משטח. על המשטח שנוצר ועל החלקה ניטעו זיתים. ב- 10 באפריל 1975 קיבל מכתב מהקרן הקיימת לישראל ובו אישור כי "הנך רשאי לנהוג בחלקה…מנהג בעלים לכל דבר".

 

חלפו כמה עשרות שנים, "נער הפלא" עשה רבות בשרות המדינה, התבגר ופרש מהצבא. בניו ונכדיו התגייסו לצה"ל וממשיכים בדרכו. הוא סבל גם מכמה בעיות בריאות קשות והצליח להתמודד עימן.

 

בשנת 2009 פנתה אליו חברת הימנותא ודרשה את הזכויות על השטח. מזייד הציע פיתרון של פשרה- הוא מוכן לחכור את השטח ל- 49 שנים, למרות שקיבל אותו בהסכמה. אך הצעתו נדחתה והוא קיבל הודעה מהחברה, לפיה עליו "לסלק את ידו" מהחלקה "ולהחזיר את החזקה בה…תוך 30 יום", מתאריך המכתב: 19 בנובמבר 2009.

 

סוף דבר. בין הציפייה המוצדקת לכבוד והערכה לבין העלבון הנובע מהיעדרם, מחברת ההפתעה.

מזייד מופתע מעצם העלבון שעלבו בו ומהעדר הכבוד כלפיו. מדינה נמדדת גם ביחסה לאוהביה. כבוד המשפט, החוק והתקנות לא ייפגע אם נימת הדברים  תהייה מכבדת ואם ייעשו המאמצים למצוא פיתרון בדרכי שלום.

מדוע לא ניתן למצוא פיתרון מכובד, שיעריך את תרומתו רבת השנים של יגאל למדינת ישראל? מדוע לפגוע ולהעליב אדם האוהב את מדינת ישראל ומסור לה בכל מאודו? תקוותי היא, שרשימה צנועה זו תסייע לפיתרון ראוי, שיכבד את מזייד ואת מדינת ישראל.

                                                                                                                 כתבתו של דר"ישראל בן דור

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

 

 

 

 

 

       
בניה ועריכה של כרים בריק נסים ואייל עבאס