מראות החכמה אשר ראה חנוך בן ירד בן מהללאל בן קינן בן אנוש בן שת בן אדם: וזה ראשית דברי החכמה אשר נשאתי קולי לדבר ולהגיד ליושבי ארץ: שמעו ראשונים וראו אחרונים את דברי הקודש אשר אדבר לפני אדון הרוחות: טוב להגידם לראשונים ולא נחשוך ראשית החכמה גם מן האחרונים: עד היום הזה לא ניתנה מעולם מלפני אדון הרוחות כחכמה הזאת אשר קיבלתי בהתאמצי לעשות רצון אדון הרוחות אשר מאיתו ניתן לי חלק בחיי נצח: שלשה משלים היו לי ואשאם ואביעם לשוכני ארץ:
המשל הראשון כאשר תופיע עדת הצדיקים והחוטאים יהיו נדונים בחטאיהם וגורשו מעל פני הארץ: וכאשר יופיע הבחיר לעיני הצדיקים אשר מעשיהם נשקלים בידי אדון הרוחות תופיע אורה לצדיקים ולבחירים היושבים על הארץ: ואיפה משכן החוטאים ואיפה מקום המנוחה לאשר כיחשו באדון הרוחות נוח היה להם שלא נברָאו כאשר יגלו מסתרי הצדיקים והחוטאים ידונו והרשעים יטרדו מלפני הצדיקים והבחירים:
וארא שם איש בא בימים וראשו כצמר לבן ואתו אחר ופניו כמראה אדם ופניו מלאים חן כאחד המלאכים הקדושים: ואשאל את המלאך ההולך אתי ומראני את כל הנסתרות על בן האדם ההוא מי הוא ומאין הוא ומדוע הלך עם ראש הימים: ויען ויאמר אלי הוא בן האדם אשר לו הצדקה ואיתו תשכון צדקה והוא מגלה את כל אוצרות הכתרים כי אדון הרוחות בחר בו ובחלקו יתרון בצדקתו לפני אדון הרוחות לעולם: ובן האדם הזה אשר ראית יסיר את המלכים ואת התקיפים ממושבותיהם ואת בעלי הכח מכסאותיהם ופתח מוסרות החזקים ושבר שיני החוטאים: והוא יוריד מכסאותיהם ומממלכותיהם את המלכים אשר לא ירוממו וישבחו אל עליון ולא יודו מאין ניתנה להם המלוכה: והוא יפיל את החזקים וימלא פניהם בֹּשת וחושך יהי משכנם ורמה תהי משכבם ולא יקוו לקום ממשכבם יען כי לא עילוּ את שם אדון הרוחות: והם בעלי ברית לעירי השמים וירימו ידם נגד עליון וידרכו על הארץ וישבו עליה והם רודפים את הדבקים בשם אלהי הרוחות: וכל מעשיהם יוכיחו רשעתם וחילם בעשרם ואמונתם באלהים אשר עשו ידיהם ובשם אדון הרוחות יכחשו:
ובעת ההיא נקרא בן האדם ההוא אל פני אדון הרוחות ושמו בא לפני ראש הימים: ובטרם השמש והאותות יבראו ובטרם כוכבי השמים יעשו נקרא שמו מלפני אדון הרוחות: הוא יהיה מטֶה לצדיקים והקדושים עליו ישענו ולא יפלו ואור לגויים יהיה ותקווה לאבלי לב: כל יושבי הארץ לפניו יפלו והשתחוו ושבחו וברכו והללו את שם אדון הרוחות: ועל כן נבחר ונסתר מלפניו בטרם תברא תבל ועד העולם: וחכמת אדון הרוחות גילתה אותו לקדושים ולצדיקים כי ישמור את חלקם יען שנאו וימאסו בעולם הרשע הזה וישנאו את כל מעשיו ודרכיו והם בשם אדון הרוחות יוָשעו ובחפצו יחיו והוא יהיה נוקם חייהם:
כי חכמה נשפכה כמים וכבוד לא יחדל לפניו עד עולם כי אדיר הוא בכל מסתרי הצדק: והרשעה כצל תעבור ולא תקום כי הבחיר יעמוד לפני אדון הרוחות וכבודו לעולמי עולמים וגבורתו מדור לדור: ובו תשכון רוח החכמה ורוח הבינה ורוח דעת וגבורה ורוח הנאספים בצדק: והוא ידין את הנסתרות ואיש לא יוכל לדבר שקר לפניו כי הוא הבחיר מלפני אדון הרוחות אשר רצה בו:
וכך צוה אדנָי למלכים ולתקיפים ולרמים ולישבי הארץ ויאמר פיקחו עינכם והרימו קרניכם למען תדעו להכיר את הבחיר: ואדון הרוחות הושיבו על כסא כבודו ורוח הצדק נשפך עליו ודבר פיו ימית את החוטאים וכל הרשעים יכחדו מלפניו: וקמו ביום ההוא כל המלכים והתקיפים והרמים מושלי הארץ וראוהו והכירוהו בשבתו על כסא כבודו ובצדק ישָפטו בפניו וכל דבר שקר לא יֵאמר לפניו: ובא עליהם חִיל כאשה בצירֵיה בבוא ילדה על פי רחם והיא חלה בלדתה: והביטו אלה אל אלה וחתו והורידו את פניהם וחִיל יאחזמו בראותם את בן האדם יושב על כסא כבודו: והמלכים והתקיפים וכל מושלי הארץ יברכו וישבחו וירוממו את המושל על כל נעלם: כי מקדם היה בן האדם נעלם והעליון שמרהו לפני חילו ויגלהו אל הבחירים:
ועדת הבחירים והקדושים תזרֵע וכל הבחירים יעמדו לפניו ביום ההוא: וכל המלכים והתקיפים והרמים ומושלי הארץ יפלו לפניו על פניהם והשתחוו וקִווּ לבן האדם ובקשוהו ושאלו רחמים מאתו: ואדון הרוחות יאיץ בהם כי ימהרו לצאת מלפניו ופניהם ילבשו בשת וצלמָות יכסה פניהם: ונמסרו אל מלאכי המשפט להפרֵע מהם על דכאם את בניו ואת בחיריו: והיו לראווה לצדיקים ולבחירים ושמחו על ענשם כי חרוֹן אדון הרוחות יתן פניו בהם ורוותה מדם חרבו:
ביום ההוא ישב הבחיר על כסא הכבוד וברר את מעשיהם ומקומות מנוחתם יהיו לאין מספר ונפשות הצדיקים בקרבם והקוראים בשם קדשי תחזקנה למראה בחירי: יהי שם אדון הרוחות מבורך:
והמשל השני הזה על הכופרים בשם אדון הרוחות ומשכן הקדושים: אל השמים לא יעלו ואל הארץ לא יבואו זה גורל החוטאים הכופרים בשם אדני הרוחות ועל כן נשמרו ליום צרה ומצוקה:
ביום הצרה אשר בו יצא הרע על החוטאים מתוך האוצר הוא יוכיח לאחרים כי ישובו ויעזבו מעשי ידיהם והוא צדיק גם בדינו ובפני כבודו לא יעמדו הפושעים: כבוד לא יהי להם מאת שם אדון הרוחות אך בשמו יושעו ואדון הרוחות ירחמם כי רבים רחמיו: ואשר לא ישובו יאבדו לפניו בדין ומאז לא ארחמם אמר אדון הרוחות:
ובמקום ההוא ראיתי את מעין הצדקה אשר לא ידל ומסביב לו הרבה מעינות חכמה וכל הצמאים ישתו מהם ומלאו חכמה ומשכנם עם הצדיקים והקדושים והבחירים: ובימים ההם תהי שׁיבה לקדושים ולבחירים ואור הימים עליהם יגה ותפארת וכבוד ישובו אל הקדושים וינצחו בשם אדון הרוחות:
שם ראו עיני עמק רחב ועמוק וכל היושבים על הארץ ועל הים ועל איי הים יביאו אליו מתנות ואשכרים ומנחות והעמק העמוק ההוא לא ימלא: ויהי אחרי כן וארא שנית שפעת עגלות אשר באו על הרוחות ממזרח וממערב דרומה והן נושאות אנשים עד עת הצהרים: והד שאון עגלותיהם נשמע ובהיות הרעש הרגישו הקדושים מן השמים ועמודי הארץ נעו מיסודותם וישמע רעש מקצה השמים ועד קציהם ביום אחד: ויפלו כלם וישתחוו אל אדון הרוחות וזה סוף המשל השני:
ואחל לשאת את המשל השלישי על הצדיקים ועל הבחירים: ברוכים אתם הצדיקים והבחירים כי מפואר יהיה גורלכם: והצדיקים יהיו כאור החמה והבחירים יבלו חייהם באור חיי נצח לבלי קץ וימי הקדושים לאין מספר: ובקשו את האור ומצאו צדק אצל אדון הרוחות ושלום יהיה לצדיקים עם אדֹני העולם:
בחודש השביעי בארבעה עשר לחודש במשל ההוא ראיתי איך הרעישו את שמי השמים רעש גדול וצבא העליון והמלאכים אלפי אלפים ורבוא רבבות הזדעזעו זעזוע רב: וראש הימים ישב על כסא כבודו והמלאכים והצדיקים עמדו מסביב לו: ורעדה גדולה אחזתני ופחד החזיקני ומתני התחלחלו וכליותי נפתָחו ואפֹל על פני: ומיכאל שלח מלאך אחר מן הקדושים ויקימני ובהקימו אותי שבה רוחי כי לא יכלתי לשאת את מראה הצבא הזה ואת תנודת השמים ורעשם: ומיכאל אמר אלי מה לך כי נרעשת ממראה כזה: עד היום גברו רחמיו והוא היה רחום וארך אפים אל יושבי הארץ: וכאשר יבוא יום הדין אשר הכין אדון הרוחות אל כל אשר לא יכנעו: היום ההוא הוכן ובו לבחירים ברית ולחוטאים פקודה ומשפט הצדק והגמול יבוא אל הכופרים הנושאים את שמו לשוא:
וביום ההוא יהיו שני תנינים נפרדים תנין נקבה הנקרא לויתן השוכן בתהומות ים על מעינות המים: והזכר אשר שמו בהמות והוא ממלא בחזהו מדבר שממה ושמו דונדין אשר מקדם לגן ושם ישכנו הבחירים והצדיקים אשר משם לֻקח אבי הזקן האדם הראשון אשר ברא אדון הרוחות: ואבקש מאת המלאך האחר להראותני את כח התנינים ההם איך נפרדו ביום אחד והשלכו האחד אל תהמות ים והשני אל ארץ יבשת המדבר: ויאמר אלי אתה בן האדם בזה תאבה לדעת את אשר נסתר: ומלאך השלום אשר איתי אמר אלי להראות גודל ה׳ נבראו אלה שני התנינים הערוכים לסעודה: כאשר ינוח עליהם משפט אדון הרוחות לבל יהי משפט אדון הרוחות לשוא והמית את הבנים עם אמותיהם והבנים עם אבותיהם ואחרי כן יהיה המשפט כרחמיו וכאורך אפו:
ואחרי כן יאמר לקדושים בשמים לבקש מסתרי הצדקה נַחֲלת האמונה כי האיר כשמש על הארץ והחושך חלף: והיה אור אשר לא יסוף ובמספר הימים לא יבוא כי בראשונה יכחד החושך והאורה תכונן לפני אדון הרוחות:
והצדיקים והבחירים ימלטו ביום ההוא ולא יוסיפו לרְאות את פני החוטאים והרשעים: ואדון הרוחות ישכון עליהם ועם בן האדם ההוא יאכלו והקיצו לעולמי עולמים: והצדיקים והבחירים ינשאו מן הארץ ופניהם לא יפלו עוד ולבשו בגדי תפארת: ואלה יהיו בגדיהם בגדי חיים מאת אדון הרוחות ובגדיהם לא יבלו ותפארתם לא תחלוף מלפני אדון הרוחות: ותהי שמחה גדולה להם ויברכו וישבחו וירוממו כי שם בן האדם ההוא נגלה אליהם: והוא ישב על כסא כבודו וכל המשפט ניתן לו לבן האדם והוא הסיר את החוטאים אשר תעו ויכחידם מעל פני הארץ: בכבלים יאסרו בירכתי שחת וכל מעשיהם יאבדו מעל פני הארץ ומאז והלאה לא יהי עוד מָשְחת כי בן האדם הופיע וישב על כסא כבודו: וכל רע יחלוף ויעבור מפניו ומאמר בן האדם יקום לפני אדון הרוחות זה משל חנוך השלישי:
לא - חנוך חוזר לשנה לפני לקיחתו השמימה
והמלאכים הקדושים ההם הקריבוני וישימוני על הארץ לפני פתח ביתי ויאמרו אלי הודע הכל לבנך למתושלח: והראית לכל בניך כי כל בשר לא יצדק לפני ה׳ כי הוא בוראם: שנה אחת נעזבך עם בניך עד התחזקת וציוות ללמֵד את בניך וכתבת להם והעידות הכל לבניך ובשנה האחרת יקחוך מקרבם: יאמץ לבך כי הטוב יודיע צדקה לטוב צדיק עם צדיק ישמח וברכו זה את זה: והחוטאים עם החוטאים ימותו ופושע עם פושע יטבע: ועושי צדקה ימותו על מעשי בני האדם ובשל מעשי הרשעים יאספו: ויכלו לדבר אלי ואבא אל אנשי ביתי בברכי לאדון העולם:
ועתה מתושלח בני קרא אלי את כל אחיך ואספה לי את כל בני אמך כי הדיבר קורא אלי ורוח נשפכה עלי למען אראכם את כל אשר יקרה אתכם עד העולם: וילך מתושלח ויקרא אליו את כל אחיו ויאסף את בני משפחתו: וידבר אל בני הצדק ויאמר שמעו בנֵי חנוך את דברי אביכם והאזינו היטב לאמרי פי: העידותי בכם ואגידה לכם אהובי אהבו יֹשר ולכו בו ואל תקרבו אל איש ישר בלב ולב ואל תתחברו אל אנשי לב ולב: רק בדרך צדק תלכו בני ונּחָה אתכם בדרכים טובות וחסד אליכם יחובר: כי ידעתי אשר החמס ירב ומשפט גדול יעשה על הארץ וכל הרשעה תתום ושרשה וכל בנינה יהרס:
התבוננו אל כל המעשים אשר בשמים ואל המאורות אשר בשמים הם לא ישנו את דרכיהם ולא יעברו חק מערכתם והם יעלו ויבאו כלם במשפט איש בעתו: ראו את הארץ והתבוננו אל המעשים הנעשים עליה מראשון ועד אחרון כי לא ישונה כל מעשה האלהים בהֵרָאֹתו: ראו את החורף איך מלאה כל הארץ מים ועננים וטל ומטר ינוחו עליה: התבוננו וראו את העצים הנראים כמו ייבַשו וישירו את עליהם זולתי ארבעה עשר עצים אשר לא ישירו כי אם יעמדו בעליהם הישנים עד בא חדשים תחתיהם לאחר שנים ושלשה חרפים: ושובו והתבוננו אל ימי הקיץ בהיות השמש ממעל לארץ ואתם תבקשו מסתור וצל מלהט השמש והארץ גם היא תֵחר מלָהב חֹרב ואתם לא תוכלו לדרוך על הארץ ועל הסלעים מרוב חומם: התבוננו בהתכסות העצים עלים ירוקים ובעשותם פרי ושימו לבבכם אל כל אלה ודעו כי החי לעולם עשה את כל אלה: וראו איך הימים והנהרות יפעלו את פעולתם יחד ומעשיו יבאו לפניו שנה שנה ומפניו יכנעו ולא יוחלפו כי אם כאשר צווה אלהים כן יעשה כל:
ומי מכל בני האדם אשר יוכל לשמוע את קול הקדוש ולא יחרד ומי יוכל חשוב מחשבותיו: ומי הוא אשר יוכל לדעת מעשי השמים ובריאתם ומי תכן רוח או נפש ומי יוכל לדבר עליהם או לעלות ולראות את כל קצותיהם ולהכירם או לעשות כמוהם: ומי בכל האנשים אשר יוכל לדעת מה רחב הארץ וארכה ואשר הראו לו את מידת כל: היש אדם אשר יוכל להשיג ארך השמים וגבהם ועל מה נוסדו ומה מספר הכוכבים ואיפה ינוחו כל המאורות:
הנה כתוב ביד חנוך הסופר ויכתוב חנוך את כל החכמה הזאת המהוללה בפי כל אדם והשופטת את כל הארץ: לכל בניו היושבים על הארץ ולכל הדורות הבאים אשר יעשו ישר ושלום:
לב
ואחרי כן הואיל חנוך להגיד מתוך הספרים: ויאמר חנוך: על בני הצדק ועל בחירי העולם ועל נטע היושר אדבר אליכם בני אני חנוך: ואודיעכם את הדברים האלה כאשר נגלו אלי במראה השמים ואשר ידעתי מדברי מלאכי הקודש ואשר למדתי מעל לוחות השמים: ויחל חנוך להגיד מתוך הספר ויאמר אני נולדתי השביעי בשבוע הראשון בהיות עוד משפט וצדק: ואחרי יקום בשבוע השני רשע גדול ותרמית תצמח ואז יהיה הקץ הראשון לאדם וככלותו תגדל הרשעה וחק יושם לחוטאים: ואחרי כן בסוף השבוע השלישי אדם יבָּחֵר לנטע משפט צדק ואחרי כן יצמח נטע הצדק לנצח: ואחרי כן בשבוע הרביעי בסופו יראו מראות הקדושים והצדיקים ובריתו לדורי דורות ונחלה תנתן להם: ואחרי כן בסוף השבוע החמישי יבנה בית לתפארת ומלכות עד עולם: ואחרי כן בשבוע הששי יתעוורו כל אשר יחיו בו ויסירו כולם את ליבם מן החכמה ובו אדם יעלה ובסופו בית המלכות ישרף באש וכל זרע השורש הנבחר יפוזר: ואחרי כן בשבוע השביעי יקום דור תהפכות ורבים יהיו מעשיו וכל מעשיו יהיו מעשי תהפכות: ובסופו יבחרו הצדיקים הנבחרים מנטע צדק העולם אשר תנתן להם שבעתיים חכמת כל בריאתו: והיתה עוד רשעה על הארץ וכל מעשי רשע וחמס ופשע ירבו פי שנים: וכאשר ירבו חטא ורשע ונאצה וחמס בכל המעשים וכחש ופשיעה וטמאה יגבָּרו תבוא פורענות גדולה מן השמים על כל אלה והאדון הקדוש יצֵא בזעם ועברה לעשות משפט עלי ארץ: ואז יעקר החמס משרשיו והרשעה והתרמית ימחו מתחת השמים: וכל צלמי הגויים והיכליהם ומגדליהם ינתנו לשריפת אש והכחידום מהארץ והם יושלכו אל משפט האש ואבדו בזעם ובמשפט איום לעולם: וצדיקים יקיצו משנתם וחכמה תקום וניתנה להם:
ואחרי העקר שרשי הרשע והחוטאים בחרב ישמדו והמחרפים בכל מקום יכרתו וכל חורשי חמס וכל עושי מעשי חרוף בחרב יאבדו: אז יהיה השבוע השמיני שבוע הצדק והחוטאים ימסרו בידי הצדיקים וחרב תנתן להם לעשות משפט צדק בבני החמס: ובאחריתו יקנו בתים בצדקתם ובית יבנה למלך הגדול לתפארת עד העולם: ואחרי כן בשבוע התשיעי יגלה משפט הצדק לכל העולם וכל מעשי הרשעים יחלפו מן הארץ וכל אדם יביט אל דרך הישר: ואחרי כן בשבוע העשירי בחלק השביעי בו יהיה משפט עולם על העירים הגדולים אשר בו יקח נקם מן המלאכים: והרקיע הראשון יעבור ויחלוף ורקיע חדש יראה וכל צבא השמים יאירו שבעתים: ואחרי כן יהיו שבועות רבים בלי מספר עד העולם וכלם יהיו בטוב ובצדק וחטא לא יזכר עוד עד עולם:
לג
ועתה אומר לכם בני אהבו צדק ולכו בו כי ראוים דרכי הצדק לאחוז בהם ודרכי הרשע יכלו פתאום ואבדו: ולאנשים ידועים בדור יגלו דרכי החמס והמוֶת והם ירחקו מהם ולא ילכו בם: ועתה אמר אני לכם הצדיקים אל תלכו בדרכי רשע ובדרכי מות ואל תקרבו אליהם פן תאבדו: ובקשתם ובחרתם לכם צדק וחיים והלכתם בדרכי שלום וחייתם והייתם מאושרים: ושמרתם את דברי במחשבות לבבכם ואל ימחו מעל לבבכם וידעתי כי החטאים יפתו אנשים לבזות את החכמה לבל ימצא לה מקום וכל עצה לא תחסר להם:
אוי להם לבונים בתי חמס ורשע ושמו תרמית יסודם כי פתאום יהרסו ואין שלום להם: אוי לבונים בתיהם בחטא כי מכל יסודותיהם יהרסו ובחרב יפלו והרוכשים זהב וכסף פתאום במשפט יאבדו: אוי לכם עשירים כי בטחתם בעשרכם ומעשרכם תפרדו כי לא זכרתם את העליון בימי עשרכם ועשיתם נבלה ורשע: ולכן תהיו מוכנים ליום שפוך דם ויום חושך יום הדין הגדול: כן אומר אני לכם ומודיע לכם כי בוראכם יפילכם ולמפלתכם לא יהא רחמים ובוראכם ישמח לאובדנכם: וצדיקיכם יהיו בימים ההם תוכחה לחטאים ולרשעים:
מי יתן עיני מים ואבכה עליכם ושפכתי עליכם כענן מים למען ינוח לי מיגון לבבי: מי נתן לכם לזרוע שנאה ולעשות רשע הלא משפט יבוא עליכם החוטאים: ואתם הצדיקים אל תיראו מפני החוטאים כי ישוב אדני הרוחות ונתנם בידכם ועשיתם בהם משפט כחפצכם: אוי לכם המטילים קללות וחרמים שאין להם התרה רפואה תרחק מכם מפני חטאיכם: אוי לכם הגומלים רעה לאחיכם ולשכניכם כי כמעשיכם תיגמלו: אוי לכם עדי שקר והשוקדים על חמס כי פתאום תאבדו: אוי לכם החוטאים על רדפכם צדיקים כי תמסרו אותם לרשע ויכבד עליכם עֻלו:
קוו צדיקים כי פתאום יאבדו החטאים מפניכם ולכם יהי השלטון עליהם כחפציכם: וביום מצוקת החטאים ירומו בניכם ועלו כנשרים והוגבהו מדיות קנכם: ואתם הסובלים אל תיראו כי רפואה תהי לכם ואור בהיר יאיר לכם ושֵמע מנוחה תשמעו מן השמים:
לד
אוי לכם חוטאים כי עשרכם ידמה אתכם לצדיקים אך לבכם יוכיח כי חטאים אתם ויעיד נגדכם לזכרון רשעתכם: אוי לכם האוכלים חלב חטה ועוז שרש המעין ישתו ואת הענווים תרמסו בכוחכם: אוי לכם השותים מים מכל מקור כי פתאום יבוא גמולכם וכליתם ויבשתם כי עזבתם מקור מים חיים: אוי לכם עושי רשע ותרמית וגידופים זכרון יהיה נגדכם לרעה: אוי לכם עריצים המדכאים צדיקים בכוחם כי יום מפלתכם ויום משפטכם בא וימים רבים וטובים יבאו לצדיקים:
דעו החטאים כי תהיו לחרפה ואבדתם ביום משפט הרשע: ידוע יהי לכם כי העליון יזכור להשמידכם ומלאכי שמים ישמחו למפלתכם: מה תעשו חטאים ואנה תנוסון ביום המשפט ? ולא יהיה גורלכם כגורל הצדיקים והדבר יהיה בכם לעדה כי חברים היתם לחטאים: ובימים ההם כשמעכם קול תפילת הצדיקים תבוא תפילת הצדיקים אל אדון הרוחות ולכם נכונו ימי משפט: וכל דברי רשעתכם יקראו לפני הגדול הקדוש ופניכם יחפו והוא יזרה כל מעשה הנוסד ברשע: אוי לכם חטאים אשר בים וביבשה כי רעה פקודתכם נגדכם: אוי לכם האוצרים כסף וזהב בלא צדק ואומרים עשׂוֹר עשרנו ויהי לנו רכוש ונאצור כל אשר חפצנו: ועתה נעשה ככל אשר יזמנו כי אצרנו כסף ואוצרותינו מלאים כמו מים ורבים עבדים בבתינו: אכן כמים ימסו שקריכם כי עשרכם לא יקום ומהרה יעזב מכם כי אספתם את כל אלה ברשע והיתם לקללה רבה:
ועתה אני נשבע גם לכם הכסילים כי רעות רבות תראו על הארץ: יען אתם הגברים תשימו עליכם עדיים יותר מן הנשים ורקמה יותר מן הבתולות במלכות ובגודל ובשלטון ובכסף ובזהב ובארגמן ובכבוד ובאכל כמים ישפכו: ועל כן אין בכם תורה וחכמה ועל כן יאבדו יחד עם עשרם יחד עם כל תפארתם וכבודם ובחרפה ובהרג ובעוני גדול תשלכנה נפשותיהם אל תנור האש: נשבעתי לכם חטאים כי כהר אשר לא יהיה לעבד וכגבעה לא תהיה שפחה כן החטא לא נשלח על הארץ רק האדם בנפשו ברא אותו ובקללה רבה יהיה כל עושהו: ורחם משׁכּיל לא נתן לאשה כי אם בגלל מעשי ידיה תמות בלי בנים: נשבעתי לכם חטאים בקדוש הגדול כי כל מעשיכם הרעים גלוים בשמים וממעשה לחצכם לא כסה ולא נסתר דבר:
ואל תדמו בנפשכם ואל תאמרו בלבבכם כי לא ידעתם ולא ראיתם כי כל חטא נכתב יום יום בשמים לפני העליון: וידעתם מעתה כי כל רשע אשר הרשעתם יכתב יום יום עד דינכם: אוי לכם האוילים כי באולתכם תאבדו יען כי אל החכמים לא תשמעו ואת הטוב לא תבקשו: ועתה תדעו כי נכונים אתם ליום אבדון ולכן אל תקוו לחיות כי אם תחלפו ומתֵּם כי אין לכם כפרה: והיו נכונים ליום הדין הגדול ליום מצוקה וחרפה גדולה לנפשותיכם:
לה
אוי לכם ערלי לב עושי רע ואוכלי דם השמחים לאכול ולשתות ולשבוע מכל הדברים הטובים אשר שם אדני העליון על הארץ לרוב לא יהי שלום לכם: אוי לכם אוהבי מעשי רשע אל תקוו לטוב דעו כי בידי הצדיקים תנתנו והם יערפוכם והמיתוכם ולא ירחמו עליכם: אוי לכם השמחים במצוקת הצדיקים כי לא תאספו אלי קבר: אוי לכם המבטלים את דברי הצדיקים כי לא תהיה לכם כל תקוה לחיים: אוי לכם כותבי שקר ודוברי רשע אשר יכתבו שקריהם למען ישמעו אליהם אנשים: ופועלי רשע לשכניהם לא יהי להם שלום אך פתאום מות ימותון: ואוי לכם עושי רשע ומתפארים בדברי שקר וכבוד אבד תאבדו וחיים טובים לא יהיו לכם: אוי לכם ההופכים דברי יושר ועוברים חקת עולם ועושים נפשם כאנשים בלי חטא ברגלים תירמסו על הארץ:
בימים ההם הִכּוֹנו הצדיקים לשאת את תפילותיכם ולשימן לעדות לפני המלאכים למען ישימו עון החטאים לזכרון לפני העליון: ובימים ההם יתעוררו העמים ומשפחות הלאומים יקומו ביום הכליון: ובימים ההם יצאו השדודים וטרפו את ילדיהם ועזבום וילדיהם יאבדו על ידם ואת עולליהם בעודם יונקים יעזבו ולא ישובו אליהם ועל אהוביהם לא ירחמו: וגם נשבעתי לכם החטאים כי ליום שפך דם הוכנה החטאת:
והמשתחוים לאבנים ועושים פסילי זהב וכסף ועץ וחמר ואלו בלא דעת המשתחוים לרוחות רעות ולשדים ולכל משגה האלילים לא ימצאו כל תשועה מהם: ואשמו באולת לבם ועינהם תתעורנה בפחד לבם ובמראות חלומותיהם: באלה ירשיעו ופחדו כי כל מעשיהם עשו בשקר וישתחו לאבן לכן כהרף עין יאבדו: ובימים ההם אשרי כל לוקחי דברי חכמה ומבינים בה ושומרים דרכי עליון והולכים בדרך צדקו ואינם מרשיעים עם הרשעים כי הם יוָשעו:
אוי לכם מפיצי רע בין אחיכם כי ביסורים תמותו: אוי לכם מניחי יסודות תרמית ושקר והשופכים רוח מָמֵר על הארץ כי בזה יסופו: אוי לכם בוני בתיהם בעמל אחרים וכל חומר בניינם לבני חטאת וקורות רשע אומר אני לכם לא יהי שלום לכם: אוי להם עוזבי נחלת עולם ודרך אבותם ונפשותם דבקו באלילים ותֹעי כי לא תהי להם מנוחה: אוי להם עושי רשע ועוזרי חמס והורגי אחיהם במסתרים: כי הוא יוריד את כבודכם והביא כאב אל לבכם והעיר את חרון אפו והשמידכם כולכם בחרב וכל הקדושים והצדיקים יזכרו את חטאתיכם:
לו
ובימים ההם יהרגו אבות ובניהם במקום אחד ואחים יפלו יחד עד אשר ישטפו נחלים מדמם: כי איש לא ימנע את ידו מהמית את בניו ואת בני בניו והחוטא לא ימנע את ידו מאחיו הנכבד: מעלות השמש ועד בואו ימיתו איש את אחיו והסוס עד צואר יחצה בדמי החטאים והעגלה עד גבהה תטבע: בימים ההם ירדו המלאכים אל מקומות הסתר ואספו יחד למקום אחד את מורידי החטא והעליון יקום ביום הדין לעשות דין גדול בחטאים: ועל כל הצדיקים והקדושים יפקיד שומרים מתוך מלאכי הקודש לשמרם כבת עינו עד שומו קץ לכל רשע וחטא ואם גם יישנו הצדיקים שנה כבירה לא יפחדו: והחכמים ילמדו את האמת ובני הארץ יראו את החכמים בבטחונם והבינו את דברי הספר הזה[2] והכירו כי עשרם לא יוכל להצילם במהפכת חטאותיהם:
אוי לכם חטאים ביום המצוקה הגדולה כי תציקו אל הצדיקים ותשרפום באש כי גמול מעשיכם יעשה לכם: אוי לכם עקשי לב שוקדי מזמות רע והמיעצים לרשע, פחד יבוא עליכם ולא תעזרו: אוי לכם חטאים מדברי פיכם וממעשי ידכם אשר עשתה רשעתכם בלהבת אש נושבת תשרפו: ודעו כי מן המלאכים ידרוש את מעשיכם ויעידו השמש והירח והכוכבים על חטאותיכם ועל עשותכם על הארץ משפט רשע בצדיקים: והעיד בכם כל ענן ואד וטל ומטר כי כלם ימנעו בגללכם מרדת עליכם והם את עונותיכם יפקֹדו: וכאשר ירדו עליכם הכפור והשלג בקרתָם וכל סופות שלג בכל מכותיהן בימים ההם לא תוכלו לעמוד בפניהן:
בני השמים התבוננו אל השמים ואל כל מעשי העליון ויראתם מפניו ואל תרעו לפניו: אם יסגור את חלונות השמים ועצר את המטר ואת הטל מרדת בגללכם על הארץ מה תעשו: התביאו שי אל המטר כדי שלא ימנע מרדת עליכם והאם הטל יקבל זהב וכסף מאתכם: בעת ישלח את זעמו עליכם בגלל מעשיכם לא תוכלו לקרוא אליו כי דברתם דברים קשים של גאווה ובוז נגד צדקו ולא יהי שלום לכם:
הלא תראו את מלחי האניות בנוע אניותיהם מפני הגלים ומסערות הרוחות והם בצרה גדולה: ולכן יִראו פן ירד כל הונם וטובם אתם אל הים כי טובות לא ינבא להם לבם כי הים יבלעם ואבדו בתוכו: הלא הים כולו וכל מימיו וכל תנועתו מעשי העליון הם והלא הוא עשה חק למעשיו ושם חול גבול לו: ומגערתו יבש הים וכל דגתו וכל אשר בו ימות ואתם החטאים אשר על הארץ לא תיראו מפניו? הלא הוא עשה את השמים ואת הארץ וכל אשר בהם ומי נתן דעת ובינה לכל מתנועע על הארץ ובים? הנה יִרְאו מלחי האניות את הים והחטאים לא יִרְאו את העליון:
בימים ההם אשר ישלח עליכם אש נוראה אנה תנוסון ואיפה תושעו וכאשר ישלח קולו נגדכם הלא תבהלו ותפחדו: וכל המאורות יבהלו בפחד גדול וכל הארץ תבהל ותרעד ותחת: וכל המלאכים ימלאו את פקודתם וביקשו להיסתר מפני הכבוד הגדול ובני הארץ ירעדו ויחילו ואתם החטאים תקֻללו לעולם ולא יהי שלום לכם:
לז
ואתןָ נפשות הצדיקים אל תיראנה וקוו אל היום אשר בו תמותו בצדק: ואל תעצבו אם נפשכם לשאול ירדה ביגון ואם בחייכם בשרכם לא ראה בטובה כראוי לטובכם וחיכיתם ליום משפט החטאים וליום קללה ותוכחה: ואחרי מותכם יאמרו עליכם החטאים כמותנו אנו מתו הצדיקים ומה שכר יקבלו הם בעד מעשיהם: הראיתם את הצדיקים מה אחריתם כל חמס לא נמצא בהם עד מותם: הלא כמונו מתו גם הם ביגון ובחשך ומה יתרון להם עלינו מעתה נשוינו: ומה יקבלו אם יַראו בוראם הנה מתו גם המה ומעתה עד נצח לא יראו אור: אומר אני לכם חטאים רב לכם לאכול ולשתות ולחמוס ולחטוא ולהפשיט אנשים עירומים ולצבור עושר ולראות ימים טובים: כי תאבדו ותהיו כלא הייתם ונפשותיכם ביגון שאול תרדנה:
אוי לכם החטאים המתים בכובד חטאיכם: הדומים לכם יאמרו עליכם מאושרים החטאים הם ראו כל ימיהם בטוב: ועתה מתו באֹשר ובעֹשר ולא ראו צרה ורצח בחייהם וימותו בכבוד ומשפט לא נעשה בהם בחייהם: אך נפשותיהם שאול תורדנה ואומללים יהיו במצוקתם הגדולה ובחשכה ובלהבה בוערת תבואנה נפשותיהם בעת בוא המשפט הגדול לכל דורות העולם אוי לכם כי לא יהי שלום לכם:
ואם תאמרו אתם החטאים כל חטאינו לא ידרשו ולא יכתבו דעו כי בכל זאת חטאיכם נכתבים יום יום: ועתה הראיתי לכם כי אור וחשך יום ולילה יראו את כל חטאיכם: אל תרשיעו בלבכם ואל תשקרו ואל תטו דברי יושר ואל תכחישו דברי הקדוש והגדול ואל תרוממו את אליליכם: כי כל שקריכם וכל רשעתכם לא לצדקה יהיו לכם כי אם לחטאה גדולה: ועתה ידעתי את הסוד הזה כי החטאים יחליפו הרבה ויטו דברי יושר וידברו דברי רשע וישקרו ויעשו מעשים גדולים ויכתבו ספרים לחזק על דבריהם: אכן כאשר יכתבו באמונה את כל דברי בלשונותיהם ולא ישנו ולא יחסרו מדברי כי אם יכתבום באמונה את כל אשר העידותי בראשונה עליהם: אז ידעתי סוד אחר כי ספרים ינתנו לצדיקים ולחכמים ללמוד בם להיות לשמחה וליושר ולחכמה רבה: ואז כל הצדיקים אשר למדו בהם את כל דרכי היושר יאמינו בהם וישמחו בם ויבואו על שכרם:
לח
ועתה נשבעתי לכם הצדיקים בכבוד הגדול והמפואר והגיבור ובעז מלכותו וגדלו נשבעתי לכם: כי ידעתי רזים וקראתי את החקוק על לֻחות השמים וראיתי את הספרים הקדושים ומצאתי את הכתוב בהם על הצדיקים: כי כל טוב ושמחה ותפארת נכונו להם ורשומים לנפשות המתים בצדק וכי רב טובה תנתן להם חלף עמלם ורב חלקם מחלק החיים: ונפשותיהם לא תאבדנה וזכרונם לא יסוף מלפני הגדול לכל דורות העולם:
ואתם הצדיקים והטובים אשר בחיים אל תאמרו לאמר בחיי מצוקתנו רב עמלנו: וכל צער ראינו ורעה רבה מצאתנו ואכלתנו ומעטים היינו ותקצר רוחנו בעמלנו ונכרתנו ולא מצאנו עֹזר לנו במאֹמר ובמעשה: ובדבר עוננו נכחדנו ולא ראינו חיים מיום ליום קיוינו להיות הראש ונהי הזנב: רבות עמלנו ולא היה לנו שכר בעמלנו ונהי מאכל לחטאים ולחומסים והם הכבידו את עולם עלינו: ושונאינו ומכינו משלו בנו ולפני שונאינו כפפנו את ערפנו והם לא ריחמו עלינו: ביקשנו ללכת מאיתם להמלט ולנוח ולא מצאנו מקום להמלט ולהיושע מהם: ובריבנו עמם צעקנו אל המושלים במצוקתנו ושִוענו נגד הבולעים אותנו והם לא ראו צעקתנו ולא שמעו קולנו: והם עזרו לחומסים ולבולעים אותנו ואשר המעיטונו והם הסתירו את חמסם ולא הסירו מעלינו את על הבולעים אותנו: ויזרֻנו וימיתנו ויסתירו את רצחם ולא זכרו כי הרימו את ידיהם נגדנו:
נשבעתי לכם הצדיקים כי המלאכים יזכירוכם לטובה בשמים לפני הכבוד הגדול ושמותיכם יכתבו לפניו בראשונה: קוו כי לפנים היתם עצובים בצרה ובעני ועתה תֵראו תזהירו כמאורות שמים ושערי שמים יפתחו לכם: ובזעקכם זעקה משפט יופיע לכם כי כל מצוקתכם תבוא על המושלים ועל כל אשר עזרו לחומסיכם: אל תיראו צדיקים בראותכם את החטאים עושים חיל ומצליחים בדרכיהם אל תתחברו אליהם כי אם תרחקו מחמסם: קוו ואל תעזבו את תקוותכם כי שמחה גדולה תהיה לכם כמלאכי שמים: ואני ובני נתחבר אתכם לעולם בדרכי יושר בחייהם שלום יהי לכם שמחו בני היושר אמן:
מה עליכם לעשות עליכם לא להחבא ביום הדין הגדול פן תמצאו כחטאים ומשפט עולם ירחק מכם לכל דורות העולם:
לט
ועתה מתושלח בני כל אלה אספר לך וכתבתי לך וגיליתי לך הכל ונתתי לך ספרים על כל אלה ואתה בני תשמור את הספרים מיד אביך למען תמסרם לדורות העולם: חכמה נתתי לך ולבניך אשר יהיו לך למען אשר יתנו לבניהם לדורות את החכמה הזאת הנעלית ממחשבתם: והמבינים אותה לא ינומו והקשיבו ללמוד את החכמה הזאת ונעמה לאוכליה ממאכלי תאווה: אשרי כל הצדיקים ההולכים בדרך צדקה ואין בהם חטא כחוטאים:
ואתם קשי לב לא נאמנתם ולא עשיתם את מצוות ה׳ כי אם פשעתם ותדברו גבוהה ודברים קשים תגדילו בפיכם הטמא לא יהי שלום לכם: לכן תקללו את ימיכם ושנות חייכם תכרתנה ותרבינה בקללות עולם ולא יהי לכם חסד: בימים ההם יהיה שמכם לקללת עולם לכל הצדיקים ובשמכם יקוללו כל המקללים וכל החוטאים יחד: ולבחירים תהי אורה ושמחה ושלום והם ירשו ארץ: ואז תנתן לבחירים חכמה והם יחיו כולם ולא יחטאו עוד לא בזדון ולא בשגגה כי הם החכמים ענוים יהיו: ולא ישובו לפשוע ולא יאשמו כל ימי חיהם ולא ימותו במגפת קצף ומספר ימיהם ימלאו וארכו ימיהם בשלום ושנות שמחתם תרבינה באושר עולם ובשלום כל ימי חייהם:
ולנפשות הענוים ואשר עינו את בשרם ואשר ניתנו לחרפה ביד אנשים רשעים שכרם נכון מאת האלהים: אשר אהבו את האלהים ולא אהבו זהב כסף או כל דבר טוב אשר בעולם ואך לעינוים נתנו את בשרם: ואשר מעולם לא התאוו למאכלי הארץ כי אם חשבו את נפשם לרוח עובר וישמרו זאת וה׳ הרבה לנסותם ונפשותיהם נמצאו טהורות למען יברכו את שמו: וכל ברכותיהם הנכונות כתובים בספרים והוא יעד להם את שכרם כי נמצאו אוהבים לאל מנפשותיהם ואף אם נרמסו ברגלי אנשים רעים וישמעו מפיהם כלימות ובוז ויהיו לחרפה:
אתם אשר עשיתם טוב תחכו לימים ההם אשר יסופו עושי רשע ויסוף כח הרשעים: ואתם חכו עד אשר יחלוף החטא כי שמות החטאים ימחו מספר החיים ומספרי הקדושים וזרעם יכחד לעולם ונפשותיהם תומתנה ובאש תשרפנה והילילו במקום מדבר שממה אין שם ארץ:
ועתה אקרא לנפשות הטובים אשר מדור האור ואהפוך את כל אשר נולדו בחושך אשר בבשרם לא קיבלו את הכבוד כראוי לאמונתם: ויביא את אוהבי שם קדשו אל אור זֹרֵח ויושיבם איש איש על כסא כבודו: ויזהירו לעולם כי צדק משפט האלהים ולנאמנים הוא יתן אומן במושב צדיקים: ויראו את אשר נולדו בחשך משלכים אל החשך והצדיקים יזהירו: והחטאים ראו בזהרם ויאנחו וגם הם ילכו אל אשר נכתבו להם שם ימים ועתים.
מ
ועתה מתושלח בני אראך את כל המראות אשר ראיתי ואספרם לפניך: שני מראות ראיתי לפני נשאי אשה את אמך והאחד לא ידמה לשני וארא מראה נורא ועליהם התפללתי אל אדני:
שוכב הייתי בבית מהללאל אבי הזקן וארא במראה והנה התמוטטו השמים ויבקעו ויפלו לארץ: וכאשר נפלו לארץ וארא והנה הארץ נבלעה בתהם גדולה והרים נתלו על הרים וגבעות על גבעות טבעו ועצים גבוהים נעקרו משרשיהם ויפלו ויטבעו בתוך התהום: ודבור בא אז לפי ואשא קולי לקרוא ואומר גוועה הארץ: ומהללאל אבי הזקן העירני כי שכבתי אצלו ויאמר אלי למה תצעק ככה בני ולמה תייליל: ואגיד לו את כל המראה אשר ראיתי ויאמר אלי נוראות ראית בני מראה קשה בחלומך מסתרי כל חטאת הארץ בתהֹם תטבע וחרבן גדול תחרב: ועתה בני יען כי אמונה בך קומה והתחננת לאדון הכבוד למען ישאר שארית על הארץ ולבל יחריב את כל הארץ: בני כל זה יבוא מן השמים על הארץ וחרבן גדול יהיה על הארץ:
אחרי זה קמתי ואתפלל ואתחנן ואשאל ואכתב את תפילתי לדורות עולם ואראך הכל מתושלח בני: וכצאתי וארא את השמים ואת השמש יוצא במזרח ואת הירח יורד במערב וכוכבים אחדים ואת הארץ כלה וכל דבר כאשר הכינהו מבראשית: ואברך את אדון המשפט וארוממנהו אשר הוציא את השמש מחלונות המזרח ויעל ויזרח על פני השמים וינשא וילך בדרך אשר הראהו: ואשא את ידי בצדק ואברך את הקדוש והגדול ואשיח ברוח פי ובלשון בשר אשר עשה אלהים לבני אדם למען ידברו בה ויתן להם רוח ולשון ופה למען ישיחו בהם: ברוך אתה ה׳ המלך הגדול והגבור אדון כל בריאת השמים ואדני כל הארץ וממשלתך ומלכותך וגדלך יעמדו לעולם ולעולמי עולמים ושלטונך לכל דורי הדורות: וכל השמים כסאך לעולם וכל הארץ הדום רגליך לעולם ולעולמי עולמים: כי אתה עשית כל ואתה תמשול בכל וכל דבר לא יפלא ממך: חכמה לא תעבור ממכון כסאך ולא תחלוף מפניך ואתה תדע ותראה ותשמע הכל ואין כל דבר נסתר ממך כי בידך הכל: ועתה מלאכי שמיך הרשיעו ועל בשר אדם יהיה אפך עד יום הדין הגדול: ועתה אלהים ואדני ומלך גדול אתחנן ואשאל ממך לקבל תפילתי להשאיר לי שארית עלי ארץ לבלתי השחית בשר אדם ולעשות הארץ שממה להיות חרבן עולם: ועתה אדני מחה מעל הארץ את הבשר אשר עורר את אפך ובשר הצדק והיושר תקים לנטוע זרע עולם ואל תסתר פניך מתפילת עבדך אדני:
מא - חזון אחרית הימים וגורל האומות
ואחרי כן ראיתי חלום אחר והנני מראך בני את כל החלום: וישא חנוך את קולו ויאמר אל מתושלח בנו אליך בני אדבר דברי הטה אזנך לשמע מראה חלום אביך:
לפני נשאי את עדנה אמך וארא במשכבי והנה בן בקר יוצא מן הארץ ובן הבקר היה לבן ואחריו יצאה פרה ואתה יצאו עגלה ושני בני בקר אחד מהם שחור והשני אדום: ויגח בן הבקר השחור את האדום וירדפהו על הארץ ומאז לא יכלתי לראות עוד את בן הבקר האדום:
ובן הבקר השחור גדל ועגלת הבקר באה אתו וארא פרים רבים יצאו ממנו אשר דמו אליו והלכו אחריו: והפרה הראשונה יצאה מאת פני בן הבקר הראשון לבקש את בן הבקר האדום ולא מצאתו
ותקונן קינה גדולה עליו ותחפשהו: וארא עד אשר בא אליה בן הבקר הראשון וינחמה ולמן העת ההיא לא געתה עוד:
ואחרי כן ילדה בן בקר לבן אחר ואחריו ילדה בני בקר ופרות שחורות: וארא בשנתי את בן הבקר הלבן ההוא והנה גדל גם הוא ויהי לבן בקר גדול לבן וממנו יצאו בני בקר לבנים לרוב וידמו לו: והם החלו להוליד בני בקר לבנים רבים אשר דמו האחד להשני: וארא עוד בעיני כאשר ישנתי וארא את השמים ממעל והנה כוכב נפל מן השמים ויקם ויאכל וירעה בין הפרים ההם: ואחרי כן ראיתי את הפרים הגדולים והשחורים (קין) והנה החליפו כולם את רפתיהם ומרעיהם ואת בני בקרם ויחלו לתנות האחד עם השני:
ועוד ראיתי במראה ואביט אל השמים והנה ראיתי כוכבים רבים יורדים ונופלים מן השמים אל הכוכב הראשון ההוא ויהיו לבני בקר בין בני הבקר השחור ההוא וירעו עמהם: ואביט אל הכוכבים וארא והנה כלם מוציאים ערותיהם כסוסים ויחלו לעלות על הפרות ותעֻברנה כלן ותלדנה פילים גמלים וחמורים: וכל הפרים יראו וחרדו מפניהם אך הם החלו לנשכם בשיניהם ולבלעם ולנגחם בקרניהם: ויחלו לבלוע את הפרים ההם והנה כל בני הארץ החלו לרעוד ולפחד ולברוח מפניהם: ועוד ראיתי בהחילם לנגח זה את זה ולבלוע זה את זה והארץ החלה לזעוק:
ואשא עיני שנית אל השמים וארא במראה והנה ירדו מן השמים דמויות אנשים לבנים אחד יצא מן המקום ההוא ושלושה עמדו: והשלושה אשר יצאו באחרונה אחזוני בידי וישאוני מעם משפחות הארץ ויעלוני אל מקום גבוה ויראוני מגדל נישא מעל לארץ וכל הגבעות היו שפלות ממנו: ויאמרו אלי שבה פה עד אשר תראה את כל אשר יבוא על כל הפילים והגמלים והחמורים ועל הכוכבים ועל הפרים:
מב
וארא אחד מן הארבעה ההם אשר יצא בראשונה והוא אחז את הכוכב הראשון ההוא אשר נפל מן השמים ויאסור את רגליו ואת ידיו וישליכהו אל תהום והתהום צרה היא ועמוקה ונוראה וחשוכה: ואחד מהם שלף חרב ויתנה אל הפילים והגמלים והחמורים ויחלו להכות זה את זה וכל הארץ רעדה בגללם: עוד אני רואה במראה והנה אחד מן הארבעה אשר יצאו השליך עליהם אבנים מן השמים ויאסף ויקח את כל הכוכבים הגדולים אשר ערוותיהם כערוות סוסים ויאסרו את כלם בידיהם וברגליהם וישליכום אל תהום הארץ:
ואחד מן הארבעה הלך אל הפר הלבן ויוֹדָע לו סוד מבלי שיחרד הוא נולד פר ויהי לאדם ויבן לו תיבה גדולה וישב בתוכה ושלושה פרים ישבו אתו בתיבה והיא מכסה עליהם: ואשא את עיני לצד השני וארא גג גבוה ועליו שבע ארובות והארובות מזילות מים רבים אל תוך קדרה אחת: וארא עוד והנה מעינות נפתחו בארץ על פני החצר הגדולה ההיא והמים ההם החלו לגבור ולהתנשא על הארץ וארא את הקדרה עד אשר כל פניה כסו מים: והמים והחשכה והאד גברו עליה וארא את גבה המים ויגבהו המים מעל גֹבה הקדרה ויזרמו מעל הקדרה ויקומו על הארץ: וכל בקר הקדרה נאספו יחדיו עד אשר ראיתי בטובעם ויבָּלעו ויֹאבדו במים: וכל הפרים והפילים והגמלים והחמורים צללו עד הקרקע עם כל החי עד אשר לא יכלתי עוד לראותם והם לא יכלו להמלט ויאבדו ויצללו בתהמות והתבה שטה על פני המים:
וארא עוד במראה עד אשר ארבות המים הורחקו מעל הגג הגבה ומעינות הארץ נסכרו ופיות אחרות נפתחו: ויחלו המים לרדת אל תוכן עד אשר נגלתה הארץ והתבה נחה על הארץ והחשך חלף והופיע האור: והפר הלבן אשר היה לאדם יצא מן התיבה ושלשת הפרים אתו ואחד משלשת הפרים היה לבן ואחד מהם היה אדֹם כדם ואחד שחור והפר הלבן נפרד מאתם: ויחלו להוליד את חית השדה ואת העופות ויהיו כלם מהם למשפחותיהם אריות ונמרים וזאבים וכלבים וצבועים ותנים וחזירי יער ושועלים ושפנים וחזירים ונצים ואיות ודיות ונשרים ועורבים ויחלו לנשוך איש את רעהו ובתוכם נולד פר לבן:
והפר הלבן ההוא אשר נולד בתוכם הוליד פרא ופר לבן איתו. ויפרה וירבה הפרא חמור הבר במאד: והפר הלבן ההוא אשר נולד ממנו הוליד חזיר יער שחור ושה לבן וחזיר היער ההוא הוליד חזירים רבים והשה ההוא הוליד שנים עשר צאן:
מג
וכאשר גדלו שנים עשר הצאן ההם ויתנו את האחד מהם לחמורים והחמורים ההם נתנו גם הם את השה ההוא לזאבים והשה גדל בין הזאבים: ואדני הצאן הביא את עשתי עשרה הצאן להיות עם האחד ולרעות אתו בין הזאבים וירבו ויהיו לעדרי צאן רבים: ויחלו הזאבים לירוא מפניהם וילחצום עד אשר איבדו את בניהם וישליכו את עולליהם אל נהר מים רבים והצאן החלו לזעוק על אודות עולליהם ולשוע אל אדוניהם:
ושה אשר ניצל מן הזאבים ברח וימלט אל חמורי הבר: וארא את הצאן בבכותם ובזעקם ובבקשם את אדניהם בכל כחם עד אשר אדני הצאן ירד לקול הצאן מזבול מרום ויבא אליהם וירעם: ויקרא אל השה אשר נמלט מן הזאבים וידבר אליו על הזאבים אשר יעיד בהם לבלתי נגע בצאן: והשה הלך אל הזאבים כדבר האדון ושה אחר פגשהו וילך איתו ושניהם הלכו ויבאו יחד אל אספת הזאבים וידברו אליהם ויעידו בהם לבל יגעו עוד בצאן: וארא אז את הזאבים בלחצם מאד את הצאן בכל כוחם והצאן זעקו: ויבא אדוניהם אליהם אל הצאן ויחלו להכות בזאבים ההם והזאבים החלו לילל והצאן תחרשנה ויחדלו לזעוק מאז:
וארא את הצאן עד אשר יצאו מן הזאבים ועיני הזאבים חשכו ויצאו הזאבים ההם לרדוף אחרי הצאן בכל חילם: ואדני הצאן הלך אתם לנחותם וכל צאנו הלכו אחריו ופניו היו מאירים ונכבדים ונוראים למראה: ויחלו הזאבים לרדוף אחרי הצאן עד אשר הגיעו אל ים מים: וים המים נבקע והמים עמדו מזה ומזה לפניהם ואדונם הוליכם ויתיצב בינהם ובין הזאבים: ולא ראו עוד הזאבים את הצאן ההולכים בתוך ים המים וירדפו הזאבים אחרי הכבשים וירוצו אחריהם אל תוך ים המים: ובראותם את אדני הצאן וישובו ויברחו מפניו וים המים התאסף ויהי עד מהרה כמבריאתו והמים שטפו ויגבהו עד כסותם את הזאבים: וארא עד אשר אבדו כל הזאבים אשר רדפו אחרי הצאן ויטבעו: והצאן עברו בתוך המים ביבשה ויצאו אל המדבר אשר אין שם לא מים ולא דשא ויחלו לפקוח עינהם ויראו וארא את אדני הצאן ברעותו אותם ובתתו להם מים ודשא ואת השה בלכתו ובנחותו אותם: והשה עלה על ראש הסלע הגבוה ואדני הצאן שלחהו אליהם:
מד
ואחרי כן ראיתי את אדני הצאן עומד לפניהם ומראהו גדול ונורא ונשגב וכל הצאן ראוהו ויראו מפניו: וכלם פחדו ורעדו מפניו ויצעקו אל השה אשר אתם אשר היה בתוכם ״לא נוכל לעמד לפני אדנינו להביט אליו״: והשה אשר נחם עלה אל ראש הסלע ועיני הצאן החלו להתעור ולסור מן הדרך אשר הראה להם והשה לא ידע זאת: ויקצוף אדני הצאן עליהם קצף גדול ויודע זאת לשה ההוא וירד מראש הסלע ויבא אל הצאן וימצא את רובם עינהם עיורות והם סוררים: ובראותם אותו ויראו וירעדו מפניו ויחפצו לשוב אל מכלאותיהם: והשה לקח עוד שיות אחרים אתו ויבֹא אל הצאן אשר סררו ויחל להמיתם והצאן יראו מפניו וישב את הצאן אשר סררו וישובו אל מכלאותיהם:
וארא במראה הזה עד אשר היה השה לאיש ויבן בית לאדני הצאן ויבא את כל הצאן אל הבית ההוא: וארא עד אשר שכב השה אשר פגש את השה אשר נָחָם וארא עד אשר כל גדולי הצאן גועו והקטנים עמדו במקומם ויבאו אל מרעה ויקרבו אל נחל מים: ואז השה מנהלם אשר היה לאדם נפרד מאתם וישכב וכל הצאן בקשוהו ויצעקו על אודותיו צעקה גדולה: וארא עד אשר חדלו מצעוק על אודות השה ויעברו את נחל המים:
ותקומנה שיות אחרות למנהלים תחת המנהלים אשר שכבו ויעזבום ותנחֵנה אותן: וארא עד אשר באו הצאן אל מקום טוב אל וארץ נחמדה ונכבדה וארא עד אשר הצאן שבעו והבית ההוא בתוכם בארץ החמדה: ופעמים נפקחו עינהם ופעמים עֻוְרוּ עינהם עד אשר קם שה אחד וינהלם וישיבם כלם ועינהם נפקחו: והכלבים והשועלים וחזירי היער החלו לבלוע את הצאן עד אשר הקים אדני הצאן שה אחר איל אחד מקרבם אשר נהלם: והאיל החל לנגוף מזה ומזה את הכלבים את השועלים ואת חזירי היער ההם: והשה ההוא אשר נפקחו עיניו ראה את האיל אשר היה בקרב הצאן ואשר עזב את כבודו ויחל לנגוף את הצאן וירמוס עליהם וילך בלא דרך: וישלח אדני הצאן את השה אל שה אחר ויקימהו להיות לאיל ולנהל את הצאן תחת האיל אשר עזב את כבודו: וילך אליו וידבר אליו לבדו ויקימהו לאיל ויעשהו לנגיד ולמנהל הצאן ובכל אלה הכלבים לחצו את הצאן: והאיל הראשון רדף אחרי האיל השני ויקם האיל השני ויברח מפניו וארא עד אשר הפילו הכלבים את האיל הראשון:
מה
והאיל השני קם וינהל את הצאן והצאן גדלו ורבו וכל הכלבים והשועלים וחזירי היער יראו ויברחו מפניו והאיל נגף ויהרוג את החיות הרעות ולהחיות הרעות לא היה עוד כל כח בין הצאן ולא חמסו עוד מהן דבר: והאיל הוליד כבשים רבים וישכב ושה קטן היה תחתיו לאיל ויהי לנגיד ויהי מנהל את הצאן:
והבית היה גדול ורחב ויבנה למען הצאן מגדל גבוה וגדול לאדני הצאן והבית היה שפל והמגדל היה רם וגבוה ואדני הצאן שכן במגדל ושלחן מלא הקריבו לפניו: ועוד ראיתי את הצאן תועים שנית והולכים בדרכים רבות ויעזבו את ביתם ההוא ואדני הצאן קרא לאחדים מקרב הצאן וישלחם אל הצאן והצאן החלו להרוג בהם: ואחד מהם ניצל ולא נהרג ויברח ויצעק על הצאן ויבקשו להמיתו אך אדני הצאן הצילהו מיד הצאן ויעלהו ויושיבהו אצלו: ועוד שיות רבים שלח אל הצאן מקרבם להעיד בהם ולקונן עליהם: אחרי כן ראיתי בעזבם את בית אדני הצאן ואת מגדלו ויסורו כולם מדרכיו ועינהם עֻורו:
וארא את אדני הצאן בשלחו בעדריהם הרג רב עד אשר זעקו הצאן על ההרג ההוא וישובו אליו: ויתנם ביד האריות והנמרים והזאבים והצבועים ובידי השועלים ובידי כל החיות הרעות והחיות הרעות החלו לטרוף את הצאן: וארא והנה עזבו את ביתם ואת מגדלם וימסרו כלם בידי האריות ובידי כל החיות הרעות לטרוף ולבלוע אותם: ואני החילותי לזעוק בכל כחי ולקרוא אל אדני הצאן ולהראות לו על הצאן הנבלעים על ידי כל החיות הרעות: והוא החשה גם אם ראה זאת כי הם נבלעים ונאכלים ונחמסים ויעזבם להיות נבלעים בידי כל החיות: ויקרא לשבעים רועים ויתן להם את הצאן לרעות אותם וידבר אל הרועים ואל נעריהם ויאמר מעתה ירעה כל איש מכם את הצאן וכל אשר אצווכם תעשו: ואני אמסור אותם לכם במספר והגדתי לכם את מי מהם תאבדו ואבדתם אותם וימסור להם את הצאן:
מו
ויקרא אל איש אחר ויאמר אליו התבונן אל כל אשר יעשו הרועים לצאן כי יאבדו מהם יותר מאשר צויתים: וכל כליון אשר יֵעשה ביד הרועים וכל יתרה וכתבת בספר כמה יאבדו במצותי וכמה בשרירותם וכתבת על כל רועה ורועה כל אבדה אשר יעשו: וקראת לפני את אשר יאבדו וכמה נָתּנוּ לאבד למען יהיה לי לעד נגדם: וידעתי כל מעשה הרועים ומדותי וראיתי את אשר יעשו אם ישמעו למצותי אשר צויתים אם לא: אך הם אל ידעו זאת ואל תודיעם ואל תזהירם כי אם תכתוב כל אבדות הרועים ואיש איש בעתו והבאת הכל לפני: וארא עד אשר הרועים רעו איש עִתו ויחלו להרוג ולאבד יותר מאשר צֻווּ ויתנו את הצאן ביד האריות: והאריות והנמרים אכלו ובלעו את רב הצאן וחזירי היער אכלו עִמדם וישרפו את המגדל ויחריבו את הבית: ואתעצב הרבה מאד על המגדל כי נחרב בית הצאן ואחרי כן לא יכלתי לראות אם באו הצאן אל הבית:
והרועים והנלוים אליהם נתנו את הצאן לכל החיות הרעות לבלעם ואיש ואיש מהם בעתו במספר קבל והאיש האחר כתב בספר לאחד אחד את הנשמדים: וכל אחד משבעים הרועים המית והשמיד יותר מחֻקוֹ ואני החילותי לבכות ולילל על אודות הצאן: וארא במראה גם את הסופר ההוא בכתבו אחת לאחת את כל הנשמדים בידי הרועים יום יום ויהי עולה ומניח ומראה את אשר נרשם בספרו לאדני הצאן כל אשר עשו וכל אשר אִבדו כל איש מהם וכל אשר נתנו להשמיד: והספר נקרא לפני אדני הצאן ויקח את הספר מידו ויקרא בו ויחתמהו ויניחהו למשמרת:
ואחרי כן ראיתי ברעות הרועים שתים עשרה שעה והנה שלושה מן צאן שבו ויבאו ויחלו לקומם כל אשר נפל מן הבית ההוא וחזירי היער ניסו להפריע בעדם ולא יכלו: ויחלו לבנות שנית כמקדם ויקימו את המגדל ויקראו לו המגדל הרם וישובו לערוך שולחן לפני המגדל אך כל הלחם אשר עליו היה טמא ולא טהור: ועם כל אלה נתעוורו עיני הצאן ולא יראו וימסרו אותם בידי רועיהם להשמיד וגם עיני רועיהם נתעורו וירמסו את הצאן ברגליהם ויבלעום: ואדני הצאן החשה עד אשר נפוצו כל הצאן על פני השדה ויתערבו בתוך החיות והרועים לא הצילום מידי החיות: והאיש הכותב את הספר העלהו ויראהו ויקראו לפני אדני הצאן ויתחנן לפניו בעדם ויראהו בספרו את כל מעשי הרועים ויעד לפניו נגד כל הרועים וישימהו לפניו ויצא:
מז
וארא עד אשר שלשים ושבעה רועים רעו ככה את הצאן וכלם כילו את עתותיהם ואחרים ניתנו לרעותם בידהם כל רועה בעתו: ואחרי כן ראיתי במראה את כל עוף השמים באים הנשרים הדיות האיות והעורבים והנשרים היו מנהלים את כל העופות ויחלו לבלוע את הצאן ולנקר את עינהם ולבלוע את בשרם: והצאן זעקו כי נאכל בשרם על ידי העופות ואני ראיתי ואבךּ בשנתי על הרועים ההמה אשר רעו את הצאן: וארא עד אשר נבלעו הצאן על ידי הכלבים והנשרים והאנפות ולא השאירו להם בשר ועור וגידים: ולא הותירו רק עצמותיהם לבדן וגם עצמותיהם נפלו לארץ ויתמעטו הצאן: וארא עד אשר היו עוד עשרים ושלושה רועים וישלימו כל אחד בזמנו שמונים וחמישה מועדים:
והנה טלאים נולדו לצאן הלבנים ההנה ויחלו לפקוח את עיניהם ולראות ולקרוא אל הצאן ולהעירם: הם צעקו אליהם ואלה לא האזינו אל דבריהם כי חרשים היו מאד ועינהם כהו מאד: וארא במראה והנה התנפלו העורבים על הטלאים ויתפשו מן הטלאים ויקרעום לקרעים ויבלעום:
וארא עד אשר צמחו קרנים לטלאים והעורבים גדעו את קרניהם וארא עד אשר צמחה קרן גדולה לאחד מן הצאן ועינהם נפקחו: ויבט אליהם ויקרא אל הצאן והאילים ראוהו וכלם רצו אליו:
ועם כל אלה ראיתי עד אשר הנשרים והדיות והעורבים והאנפות היו טורפים את הצאן ויעטו אליהם ויבלעום עד אשר נדָמו הצאן אך האיל בכה וצעק: והעורבים נלחמו ויריבו אתו ויבקשו להוריד את קרנו ולא יכלו לו: וארא עד אשר באו הרועים והנשרים והדיות והאיות ויקראו אל העורבים כי ישברו את קרן האיל ההוא וילחמו ויריבו אתו והוא רב אתם ויקרא לעזר כי יבוא אליו: וארא עד אשר בא האיש אשר כתב את שמות הרועים ויביאם לפני אדני הצאן הוא ירד לעזרת האיל ויעזרהו ויושיעהו ויראהו הכל: וארא עד אשר בא אדני הצאן אליהם בחרי אף וכל אשר ראוהו נפוצו וכלם נפלו בצלו מלפניו: ויקבצו יחד כל הנשרים והאריות והעורבים והאנפות ויבאו עִמדָם כל חית השדה כלם באו יחד ויעזרו זה לזה לגדוע את קרן הטלה ההוא:
מח
וארא את האיש אשר כתב את הספר במצות האדון עד אשר פתח את הספר על השמד אשר הביאו שנים עשר הרועים האחרונים וכי השמידוּ הרבה יתר מן הראשונים וישם אותו לפני אדני הצאן: וארא עד אשר בא אדני הצאן אליהם ויקח בידו מטה זעמו ויך את הארץ והארץ נבקעה וכל החיות וכל עופות השמים נפלו מתוך הצאן ויבלעו בארץ ותכס עליהם: וארא עד אשר נתנה חרב גדולה אל הצאן ויצאו הצאן אל כל חית השדה להמיתן וכל החיה ועוף השמים נפוצו לפניהם:
וארא עד אשר הוקם כסא בארץ החמדה ואדני הצאן ישב עליו והאחד אשר כתב את הספרים לקח את כל הספרים החתומים ויפתח אותם לפני אדני הצאן: ויקרא האדון אל האנשים ההם אל ארבעת המלאכים הלבנים הראשונים ויצו עליהם להביא לפניו למן הכוכב הראשון אשר הלך בראש הכוכבים אשר ערְוֹתיהם היו כערוות סוסים ויביאו את כלם לפניו: וידבר אל האיש אשר כתב לפניו ויאמר אליו קח את שבעים הרועים אשר מסרתי בידם את הצאן והם לקחו אותם וימיתו מהם יותר מאשר צויתים: וארא והנה כלם אסורים והם עומדים לפניו: ומשפט היה בראשונה על הכוכבים וימצאו חייבים וילכו אל מקום הגזרה ויושלכו אל תוך עמק מלא אש ולהבה ומלא עמודי אש: ושבעים הרועים נשפטו וימצאו חיבים וישלכו גם הם אל תוך מעמקי האש ההיא:
וארא בעת ההיא והנה נפתח עמק אחד כזה בתוך הארץ והוא מלא אש ויביאו את הצאן העיורים ההם וישפטו כלם וימצאו חייבים ויֻשלכו אל תוך עמק האש ההוא ויבערו וארא את הצאן ההם והם בוערים ועצמותיהם בוערות והעמק היה מדרום לבית ההוא: ואקום לראות עד אשר כסו את הבית הישן ההוא וישאו את כל העמודים ואת כל קורות הבית וצעצועיו ויכסום וישאום וישליכום אל מקום אחד בדרום הארץ: וארא עד אשר הביא אדני הצאן בית חדש גדול וגבוה מן הראשון ויקימהו במקום הראשון אשר היה: כל עמודיו היו חדשים וצעצועיו היו חדשים וגדולים מן הראשון הישן אשר נִשא משם וכל הצאן היו בתוכו: וארא את הצאן אשר נשארו וכל החיות אשר על הארץ וכל העופות אשר ברקיע השמים נופלים ומשתחוים לצאן ומתחננים אליהם ונשמעים להם לכל דבר:
ואחרי כן אחזוני בידי שלושת לבושי הלבן שהביאוני מעלה לראשונה ויד האיל אחזה בי גם כן ויקחוני ויעמידוני בתוך הצאן ההם לפני היות המשפט: והצאן היו כלם לבנים וצמרם גדול וצח:
וכל האובדים והפזורים וכל חיות השדה וכל עוף השמים נאספו בבית ההוא ואדני הצאן שמח שמחה גדולה כי היטיבו מעשיהן ותשבנה אל ביתו: וארא עד אשר הניחו את החרב אשר ניתנה לצאן וישיבוה אל הבית ותֵחָתֵם לפני האדון: ועיני כלם נפקחו ויראו את הטוב ולא היה בתוכם איש אשר לא ראה: וארא כי הבית היה גדול ורחב ומלא מאד וכל הצאן נקראו אל הבית ולא הכיל אותם: וארא והנה נולד פר אחד לבן וקרניו גדולות וכל חיית השדה וכל עוף השמים יראו מפניו ויתחננו אליו בכל עת: וארא עד אשר שוּנוּ כל משפחותיהם וכלם היו לפרים לבנים ואדון הצאן שמח על כל הפרים:
ואני ישנתי בתוכם ואיקץ וארא הכל:
זה המראה אשר ראיתי בשנתי ואיקץ ואברך את אדון הצדק ואתן לו שבח: אחר בכיתי בכי גדול ודמעותי לא חדלו עד אשר לא יכלתי נשֹא עוד ובראותי נזלו דמעותי על המראה אשר ראיתי
כי הכל יבוא וקם וכל מעשי האדם לפרטיהם הוראיתי: בלילה ההוא זכרתי את החלום הראשון עליו בכיתי ואתאבל על ראותי את המראה ההוא: ואנכי חנוך לבדי ראיתי את מראה הקץ וכל איש לא יראה כאשר ראיתי אני:
ויהי אחרי כן וינשא חנוך ברכב רוח ויאסף שמו מבין כל יושבי הארץ ויהי אצל אדון הרוחות:
נוסף לספר חנוך:
שנת 1056 לידת נח - מתושלח קורא לחנוך
ואחר ימים נשא מתושלח בני אשה לבנו למך ותהר לו ותלד בן: ובשרו היה לבן כשלג ופיו אדום כפרח שושן ושער ראשו וקווצתיו כצמר צחר ועיניו יפות ובפקחו את עיניו האירו כשמש וכל הבית היה מאיר מאד: ויקום ביד המילדת ויפתח את פיו ויברך אל אדון הצדק: ולמך אביו ירא מפניו וינס ויבא אל מתושלח אביו: ויאמר אליו בן מוזר נולד לי משונה ואיננו כאדם והוא דומה לבני אלהים בשמים ודמותו משונה ועיניו כקרני השמש ופניו מאירים: ונראה שהוא איננו ממני כי אם מן המלאכים ואירא פן יהיה אות בימיו על הארץ: ועתה אבקש ממך אבי ואתחנן לפניך כי תלך אל חנוך אבינו וידעת ממנו את האמת כי עם המלאכים שבתו:
וישמע מתושלח את דברי בנו ויבוא אלי אל קצות הארץ ואבוא אליו ואומר אליו הנני בני כי באת אלי: ויען ויאמר בשאלה גדולה באתי אליך ומפני מראה קשה קרבתי: ועתה אבי שמעני ללמך בני נולד בן אשר אין דומה לו וברייתו איננה כבריָת איש ומראהו לבן משלג ואדום מפרח שושן ושער ראשו לבן מצמר צחר ועיניו כקרני השמש וכאשר פקח את עיניו האיר כל הבית: ויקום בידי המילדת ויפתח את פיו ויברך את אדון השמים: ולמך אביו פחד וינוס אלי ולא יאמין כי הוא ממנו כי בדמות מלאכי שמים הוא ועתה באתי אליך למען תודיעני את האמת:
ואען אני חנוך ואומר אליו האלהים עושה חדשה על הארץ ואני כבר ראיתי זאת במראה ואודיעך כי בימי ירד אבי עברו מלאכים ממלאכי השמים את דבר אל עליון: ויחטאו ויעברו חק וידבקו בנשים ויחטאו עמהן וישאו מהן ויולידו מהן בנים ויולידו על הארץ גבורים לא ברוח כי אם בבשר: ומשפט גדול יהיה על הארץ וכליון גדול יבוא עליהם והארץ תטהר מכל טומאה והיה מבול וכליון גדול שנה אחת: והבן הזה הנולד לכם ישאר על הארץ ושלשת בניו ימלטו אתו כאשר יגוע כל אדם אשר על הארץ: ועתה הודע ללמך בנך כי הנולד הוא בנו באמת וקראת שמו נח כי הוא ישאר לכם והוא ובניו ימלטו מן הכליון אשר יבוא על הארץ על כל החטא ועל כל החמס אשר יֵעשה על הארץ בימיו:
ואחרי כן ירב החמס על הארץ מאשר נעשה בראשונה כי ידעתי את מסתרי הקדושים כי הוא האדון הראני והודיעני ואקרא אותם בלוחות השמים: וארא כתוב עליהם כי מדור לדור יחטאו עד אשר יקום דור צדק והרשעה תכלה והחטא יעבור מן הארץ וכל טוב יבוא עליה: ועתה בני לך והודעת אל למך בנך כי הבן אשר נולד הוא באמת בנו: ויהי כשמוע מתושלח את דברי חנוך אביו כי הראהו את כל המעשים בסוד וישוב ויקרא את שם הבן נח כי הוא ינחם את הארץ אחרי כל הכליון:
מ
ועתה מתושלח בני אראך את כל המראות אשר ראיתי ואספרם לפניך: שני מראות ראיתי לפני נשאי אשה את אמך והאחד לא ידמה לשני וארא מראה נורא ועליהם התפללתי אל אדני:
שוכב הייתי בבית מהללאל אבי הזקן וארא במראה והנה התמוטטו השמים ויבקעו ויפלו לארץ: וכאשר נפלו לארץ וארא והנה הארץ נבלעה בתהם גדולה והרים נתלו על הרים וגבעות על גבעות טבעו ועצים גבוהים נעקרו משרשיהם ויפלו ויטבעו בתוך התהום: ודבור בא אז לפי ואשא קולי לקרוא ואומר גוועה הארץ: ומהללאל אבי הזקן העירני כי שכבתי אצלו ויאמר אלי למה תצעק ככה בני ולמה תייליל: ואגיד לו את כל המראה אשר ראיתי ויאמר אלי נוראות ראית בני מראה קשה בחלומך מסתרי כל חטאת הארץ בתהֹם תטבע וחרבן גדול תחרב: ועתה בני יען כי אמונה בך קומה והתחננת לאדון הכבוד למען ישאר שארית על הארץ ולבל יחריב את כל הארץ: בני כל זה יבוא מן השמים על הארץ וחרבן גדול יהיה על הארץ:
אחרי זה קמתי ואתפלל ואתחנן ואשאל ואכתב את תפילתי לדורות עולם ואראך הכל מתושלח בני: וכצאתי וארא את השמים ואת השמש יוצא במזרח ואת הירח יורד במערב וכוכבים אחדים ואת הארץ כלה וכל דבר כאשר הכינהו מבראשית: ואברך את אדון המשפט וארוממנהו אשר הוציא את השמש מחלונות המזרח ויעל ויזרח על פני השמים וינשא וילך בדרך אשר הראהו: ואשא את ידי בצדק ואברך את הקדוש והגדול ואשיח ברוח פי ובלשון בשר אשר עשה אלהים לבני אדם למען ידברו בה ויתן להם רוח ולשון ופה למען ישיחו בהם: ברוך אתה ה׳ המלך הגדול והגבור אדון כל בריאת השמים ואדני כל הארץ וממשלתך ומלכותך וגדלך יעמדו לעולם ולעולמי עולמים ושלטונך לכל דורי הדורות: וכל השמים כסאך לעולם וכל הארץ הדום רגליך לעולם ולעולמי עולמים: כי אתה עשית כל ואתה תמשול בכל וכל דבר לא יפלא ממך: חכמה לא תעבור ממכון כסאך ולא תחלוף מפניך ואתה תדע ותראה ותשמע הכל ואין כל דבר נסתר ממך כי בידך הכל: ועתה מלאכי שמיך הרשיעו ועל בשר אדם יהיה אפך עד יום הדין הגדול: ועתה אלהים ואדני ומלך גדול אתחנן ואשאל ממך לקבל תפילתי להשאיר לי שארית עלי ארץ לבלתי השחית בשר אדם ולעשות הארץ שממה להיות חרבן עולם: ועתה אדני מחה מעל הארץ את הבשר אשר עורר את אפך ובשר הצדק והיושר תקים לנטוע זרע עולם ואל תסתר פניך מתפילת עבדך אדני:
מא - חזון אחרית הימים וגורל האומות
ואחרי כן ראיתי חלום אחר והנני מראך בני את כל החלום: וישא חנוך את קולו ויאמר אל מתושלח בנו אליך בני אדבר דברי הטה אזנך לשמע מראה חלום אביך:
לפני נשאי את עדנה אמך וארא במשכבי והנה בן בקר יוצא מן הארץ ובן הבקר היה לבן ואחריו יצאה פרה ואתה יצאו עגלה ושני בני בקר אחד מהם שחור והשני אדום: ויגח בן הבקר השחור את האדום וירדפהו על הארץ ומאז לא יכלתי לראות עוד את בן הבקר האדום:
ובן הבקר השחור גדל ועגלת הבקר באה אתו וארא פרים רבים יצאו ממנו אשר דמו אליו והלכו אחריו: והפרה הראשונה יצאה מאת פני בן הבקר הראשון לבקש את בן הבקר האדום ולא מצאתו
ותקונן קינה גדולה עליו ותחפשהו: וארא עד אשר בא אליה בן הבקר הראשון וינחמה ולמן העת ההיא לא געתה עוד:
ואחרי כן ילדה בן בקר לבן אחר ואחריו ילדה בני בקר ופרות שחורות: וארא בשנתי את בן הבקר הלבן ההוא והנה גדל גם הוא ויהי לבן בקר גדול לבן וממנו יצאו בני בקר לבנים לרוב וידמו לו: והם החלו להוליד בני בקר לבנים רבים אשר דמו האחד להשני: וארא עוד בעיני כאשר ישנתי וארא את השמים ממעל והנה כוכב נפל מן השמים ויקם ויאכל וירעה בין הפרים ההם: ואחרי כן ראיתי את הפרים הגדולים והשחורים (קין) והנה החליפו כולם את רפתיהם ומרעיהם ואת בני בקרם ויחלו לתנות האחד עם השני:
ועוד ראיתי במראה ואביט אל השמים והנה ראיתי כוכבים רבים יורדים ונופלים מן השמים אל הכוכב הראשון ההוא ויהיו לבני בקר בין בני הבקר השחור ההוא וירעו עמהם: ואביט אל הכוכבים וארא והנה כלם מוציאים ערותיהם כסוסים ויחלו לעלות על הפרות ותעֻברנה כלן ותלדנה פילים גמלים וחמורים: וכל הפרים יראו וחרדו מפניהם אך הם החלו לנשכם בשיניהם ולבלעם ולנגחם בקרניהם: ויחלו לבלוע את הפרים ההם והנה כל בני הארץ החלו לרעוד ולפחד ולברוח מפניהם: ועוד ראיתי בהחילם לנגח זה את זה ולבלוע זה את זה והארץ החלה לזעוק:
ואשא עיני שנית אל השמים וארא במראה והנה ירדו מן השמים דמויות אנשים לבנים אחד יצא מן המקום ההוא ושלושה עמדו: והשלושה אשר יצאו באחרונה אחזוני בידי וישאוני מעם משפחות הארץ ויעלוני אל מקום גבוה ויראוני מגדל נישא מעל לארץ וכל הגבעות היו שפלות ממנו: ויאמרו אלי שבה פה עד אשר תראה את כל אשר יבוא על כל הפילים והגמלים והחמורים ועל הכוכבים ועל הפרים:
מב
וארא אחד מן הארבעה ההם אשר יצא בראשונה והוא אחז את הכוכב הראשון ההוא אשר נפל מן השמים ויאסור את רגליו ואת ידיו וישליכהו אל תהום והתהום צרה היא ועמוקה ונוראה וחשוכה: ואחד מהם שלף חרב ויתנה אל הפילים והגמלים והחמורים ויחלו להכות זה את זה וכל הארץ רעדה בגללם: עוד אני רואה במראה והנה אחד מן הארבעה אשר יצאו השליך עליהם אבנים מן השמים ויאסף ויקח את כל הכוכבים הגדולים אשר ערוותיהם כערוות סוסים ויאסרו את כלם בידיהם וברגליהם וישליכום אל תהום הארץ:
ואחד מן הארבעה הלך אל הפר הלבן ויוֹדָע לו סוד מבלי שיחרד הוא נולד פר ויהי לאדם ויבן לו תיבה גדולה וישב בתוכה ושלושה פרים ישבו אתו בתיבה והיא מכסה עליהם: ואשא את עיני לצד השני וארא גג גבוה ועליו שבע ארובות והארובות מזילות מים רבים אל תוך קדרה אחת: וארא עוד והנה מעינות נפתחו בארץ על פני החצר הגדולה ההיא והמים ההם החלו לגבור ולהתנשא על הארץ וארא את הקדרה עד אשר כל פניה כסו מים: והמים והחשכה והאד גברו עליה וארא את גבה המים ויגבהו המים מעל גֹבה הקדרה ויזרמו מעל הקדרה ויקומו על הארץ: וכל בקר הקדרה נאספו יחדיו עד אשר ראיתי בטובעם ויבָּלעו ויֹאבדו במים: וכל הפרים והפילים והגמלים והחמורים צללו עד הקרקע עם כל החי עד אשר לא יכלתי עוד לראותם והם לא יכלו להמלט ויאבדו ויצללו בתהמות והתבה שטה על פני המים:
וארא עוד במראה עד אשר ארבות המים הורחקו מעל הגג הגבה ומעינות הארץ נסכרו ופיות אחרות נפתחו: ויחלו המים לרדת אל תוכן עד אשר נגלתה הארץ והתבה נחה על הארץ והחשך חלף והופיע האור: והפר הלבן אשר היה לאדם יצא מן התיבה ושלשת הפרים אתו ואחד משלשת הפרים היה לבן ואחד מהם היה אדֹם כדם ואחד שחור והפר הלבן נפרד מאתם: ויחלו להוליד את חית השדה ואת העופות ויהיו כלם מהם למשפחותיהם אריות ונמרים וזאבים וכלבים וצבועים ותנים וחזירי יער ושועלים ושפנים וחזירים ונצים ואיות ודיות ונשרים ועורבים ויחלו לנשוך איש את רעהו ובתוכם נולד פר לבן:
והפר הלבן ההוא אשר נולד בתוכם הוליד פרא ופר לבן איתו. ויפרה וירבה הפרא חמור הבר במאד: והפר הלבן ההוא אשר נולד ממנו הוליד חזיר יער שחור ושה לבן וחזיר היער ההוא הוליד חזירים רבים והשה ההוא הוליד שנים עשר צאן:
מג
וכאשר גדלו שנים עשר הצאן ההם ויתנו את האחד מהם לחמורים והחמורים ההם נתנו גם הם את השה ההוא לזאבים והשה גדל בין הזאבים: ואדני הצאן הביא את עשתי עשרה הצאן להיות עם האחד ולרעות אתו בין הזאבים וירבו ויהיו לעדרי צאן רבים: ויחלו הזאבים לירוא מפניהם וילחצום עד אשר איבדו את בניהם וישליכו את עולליהם אל נהר מים רבים והצאן החלו לזעוק על אודות עולליהם ולשוע אל אדוניהם:
ושה אשר ניצל מן הזאבים ברח וימלט אל חמורי הבר: וארא את הצאן בבכותם ובזעקם ובבקשם את אדניהם בכל כחם עד אשר אדני הצאן ירד לקול הצאן מזבול מרום ויבא אליהם וירעם: ויקרא אל השה אשר נמלט מן הזאבים וידבר אליו על הזאבים אשר יעיד בהם לבלתי נגע בצאן: והשה הלך אל הזאבים כדבר האדון ושה אחר פגשהו וילך איתו ושניהם הלכו ויבאו יחד אל אספת הזאבים וידברו אליהם ויעידו בהם לבל יגעו עוד בצאן: וארא אז את הזאבים בלחצם מאד את הצאן בכל כוחם והצאן זעקו: ויבא אדוניהם אליהם אל הצאן ויחלו להכות בזאבים ההם והזאבים החלו לילל והצאן תחרשנה ויחדלו לזעוק מאז:
וארא את הצאן עד אשר יצאו מן הזאבים ועיני הזאבים חשכו ויצאו הזאבים ההם לרדוף אחרי הצאן בכל חילם: ואדני הצאן הלך אתם לנחותם וכל צאנו הלכו אחריו ופניו היו מאירים ונכבדים ונוראים למראה: ויחלו הזאבים לרדוף אחרי הצאן עד אשר הגיעו אל ים מים: וים המים נבקע והמים עמדו מזה ומזה לפניהם ואדונם הוליכם ויתיצב בינהם ובין הזאבים: ולא ראו עוד הזאבים את הצאן ההולכים בתוך ים המים וירדפו הזאבים אחרי הכבשים וירוצו אחריהם אל תוך ים המים: ובראותם את אדני הצאן וישובו ויברחו מפניו וים המים התאסף ויהי עד מהרה כמבריאתו והמים שטפו ויגבהו עד כסותם את הזאבים: וארא עד אשר אבדו כל הזאבים אשר רדפו אחרי הצאן ויטבעו: והצאן עברו בתוך המים ביבשה ויצאו אל המדבר אשר אין שם לא מים ולא דשא ויחלו לפקוח עינהם ויראו וארא את אדני הצאן ברעותו אותם ובתתו להם מים ודשא ואת השה בלכתו ובנחותו אותם: והשה עלה על ראש הסלע הגבוה ואדני הצאן שלחהו אליהם:
מד
ואחרי כן ראיתי את אדני הצאן עומד לפניהם ומראהו גדול ונורא ונשגב וכל הצאן ראוהו ויראו מפניו: וכלם פחדו ורעדו מפניו ויצעקו אל השה אשר אתם אשר היה בתוכם ״לא נוכל לעמד לפני אדנינו להביט אליו״: והשה אשר נחם עלה אל ראש הסלע ועיני הצאן החלו להתעור ולסור מן הדרך אשר הראה להם והשה לא ידע זאת: ויקצוף אדני הצאן עליהם קצף גדול ויודע זאת לשה ההוא וירד מראש הסלע ויבא אל הצאן וימצא את רובם עינהם עיורות והם סוררים: ובראותם אותו ויראו וירעדו מפניו ויחפצו לשוב אל מכלאותיהם: והשה לקח עוד שיות אחרים אתו ויבֹא אל הצאן אשר סררו ויחל להמיתם והצאן יראו מפניו וישב את הצאן אשר סררו וישובו אל מכלאותיהם:
וארא במראה הזה עד אשר היה השה לאיש ויבן בית לאדני הצאן ויבא את כל הצאן אל הבית ההוא: וארא עד אשר שכב השה אשר פגש את השה אשר נָחָם וארא עד אשר כל גדולי הצאן גועו והקטנים עמדו במקומם ויבאו אל מרעה ויקרבו אל נחל מים: ואז השה מנהלם אשר היה לאדם נפרד מאתם וישכב וכל הצאן בקשוהו ויצעקו על אודותיו צעקה גדולה: וארא עד אשר חדלו מצעוק על אודות השה ויעברו את נחל המים:
ותקומנה שיות אחרות למנהלים תחת המנהלים אשר שכבו ויעזבום ותנחֵנה אותן: וארא עד אשר באו הצאן אל מקום טוב אל וארץ נחמדה ונכבדה וארא עד אשר הצאן שבעו והבית ההוא בתוכם בארץ החמדה: ופעמים נפקחו עינהם ופעמים עֻוְרוּ עינהם עד אשר קם שה אחד וינהלם וישיבם כלם ועינהם נפקחו: והכלבים והשועלים וחזירי היער החלו לבלוע את הצאן עד אשר הקים אדני הצאן שה אחר איל אחד מקרבם אשר נהלם: והאיל החל לנגוף מזה ומזה את הכלבים את השועלים ואת חזירי היער ההם: והשה ההוא אשר נפקחו עיניו ראה את האיל אשר היה בקרב הצאן ואשר עזב את כבודו ויחל לנגוף את הצאן וירמוס עליהם וילך בלא דרך: וישלח אדני הצאן את השה אל שה אחר ויקימהו להיות לאיל ולנהל את הצאן תחת האיל אשר עזב את כבודו: וילך אליו וידבר אליו לבדו ויקימהו לאיל ויעשהו לנגיד ולמנהל הצאן ובכל אלה הכלבים לחצו את הצאן: והאיל הראשון רדף אחרי האיל השני ויקם האיל השני ויברח מפניו וארא עד אשר הפילו הכלבים את האיל הראשון:
מה
והאיל השני קם וינהל את הצאן והצאן גדלו ורבו וכל הכלבים והשועלים וחזירי היער יראו ויברחו מפניו והאיל נגף ויהרוג את החיות הרעות ולהחיות הרעות לא היה עוד כל כח בין הצאן ולא חמסו עוד מהן דבר: והאיל הוליד כבשים רבים וישכב ושה קטן היה תחתיו לאיל ויהי לנגיד ויהי מנהל את הצאן:
והבית היה גדול ורחב ויבנה למען הצאן מגדל גבוה וגדול לאדני הצאן והבית היה שפל והמגדל היה רם וגבוה ואדני הצאן שכן במגדל ושלחן מלא הקריבו לפניו: ועוד ראיתי את הצאן תועים שנית והולכים בדרכים רבות ויעזבו את ביתם ההוא ואדני הצאן קרא לאחדים מקרב הצאן וישלחם אל הצאן והצאן החלו להרוג בהם: ואחד מהם ניצל ולא נהרג ויברח ויצעק על הצאן ויבקשו להמיתו אך אדני הצאן הצילהו מיד הצאן ויעלהו ויושיבהו אצלו: ועוד שיות רבים שלח אל הצאן מקרבם להעיד בהם ולקונן עליהם: אחרי כן ראיתי בעזבם את בית אדני הצאן ואת מגדלו ויסורו כולם מדרכיו ועינהם עֻורו:
וארא את אדני הצאן בשלחו בעדריהם הרג רב עד אשר זעקו הצאן על ההרג ההוא וישובו אליו: ויתנם ביד האריות והנמרים והזאבים והצבועים ובידי השועלים ובידי כל החיות הרעות והחיות הרעות החלו לטרוף את הצאן: וארא והנה עזבו את ביתם ואת מגדלם וימסרו כלם בידי האריות ובידי כל החיות הרעות לטרוף ולבלוע אותם: ואני החילותי לזעוק בכל כחי ולקרוא אל אדני הצאן ולהראות לו על הצאן הנבלעים על ידי כל החיות הרעות: והוא החשה גם אם ראה זאת כי הם נבלעים ונאכלים ונחמסים ויעזבם להיות נבלעים בידי כל החיות: ויקרא לשבעים רועים ויתן להם את הצאן לרעות אותם וידבר אל הרועים ואל נעריהם ויאמר מעתה ירעה כל איש מכם את הצאן וכל אשר אצווכם תעשו: ואני אמסור אותם לכם במספר והגדתי לכם את מי מהם תאבדו ואבדתם אותם וימסור להם את הצאן:
מו
ויקרא אל איש אחר ויאמר אליו התבונן אל כל אשר יעשו הרועים לצאן כי יאבדו מהם יותר מאשר צויתים: וכל כליון אשר יֵעשה ביד הרועים וכל יתרה וכתבת בספר כמה יאבדו במצותי וכמה בשרירותם וכתבת על כל רועה ורועה כל אבדה אשר יעשו: וקראת לפני את אשר יאבדו וכמה נָתּנוּ לאבד למען יהיה לי לעד נגדם: וידעתי כל מעשה הרועים ומדותי וראיתי את אשר יעשו אם ישמעו למצותי אשר צויתים אם לא: אך הם אל ידעו זאת ואל תודיעם ואל תזהירם כי אם תכתוב כל אבדות הרועים ואיש איש בעתו והבאת הכל לפני: וארא עד אשר הרועים רעו איש עִתו ויחלו להרוג ולאבד יותר מאשר צֻווּ ויתנו את הצאן ביד האריות: והאריות והנמרים אכלו ובלעו את רב הצאן וחזירי היער אכלו עִמדם וישרפו את המגדל ויחריבו את הבית: ואתעצב הרבה מאד על המגדל כי נחרב בית הצאן ואחרי כן לא יכלתי לראות אם באו הצאן אל הבית:
והרועים והנלוים אליהם נתנו את הצאן לכל החיות הרעות לבלעם ואיש ואיש מהם בעתו במספר קבל והאיש האחר כתב בספר לאחד אחד את הנשמדים: וכל אחד משבעים הרועים המית והשמיד יותר מחֻקוֹ ואני החילותי לבכות ולילל על אודות הצאן: וארא במראה גם את הסופר ההוא בכתבו אחת לאחת את כל הנשמדים בידי הרועים יום יום ויהי עולה ומניח ומראה את אשר נרשם בספרו לאדני הצאן כל אשר עשו וכל אשר אִבדו כל איש מהם וכל אשר נתנו להשמיד: והספר נקרא לפני אדני הצאן ויקח את הספר מידו ויקרא בו ויחתמהו ויניחהו למשמרת:
ואחרי כן ראיתי ברעות הרועים שתים עשרה שעה והנה שלושה מן צאן שבו ויבאו ויחלו לקומם כל אשר נפל מן הבית ההוא וחזירי היער ניסו להפריע בעדם ולא יכלו: ויחלו לבנות שנית כמקדם ויקימו את המגדל ויקראו לו המגדל הרם וישובו לערוך שולחן לפני המגדל אך כל הלחם אשר עליו היה טמא ולא טהור: ועם כל אלה נתעוורו עיני הצאן ולא יראו וימסרו אותם בידי רועיהם להשמיד וגם עיני רועיהם נתעורו וירמסו את הצאן ברגליהם ויבלעום: ואדני הצאן החשה עד אשר נפוצו כל הצאן על פני השדה ויתערבו בתוך החיות והרועים לא הצילום מידי החיות: והאיש הכותב את הספר העלהו ויראהו ויקראו לפני אדני הצאן ויתחנן לפניו בעדם ויראהו בספרו את כל מעשי הרועים ויעד לפניו נגד כל הרועים וישימהו לפניו ויצא:
מז
וארא עד אשר שלשים ושבעה רועים רעו ככה את הצאן וכלם כילו את עתותיהם ואחרים ניתנו לרעותם בידהם כל רועה בעתו: ואחרי כן ראיתי במראה את כל עוף השמים באים הנשרים הדיות האיות והעורבים והנשרים היו מנהלים את כל העופות ויחלו לבלוע את הצאן ולנקר את עינהם ולבלוע את בשרם: והצאן זעקו כי נאכל בשרם על ידי העופות ואני ראיתי ואבךּ בשנתי על הרועים ההמה אשר רעו את הצאן: וארא עד אשר נבלעו הצאן על ידי הכלבים והנשרים והאנפות ולא השאירו להם בשר ועור וגידים: ולא הותירו רק עצמותיהם לבדן וגם עצמותיהם נפלו לארץ ויתמעטו הצאן: וארא עד אשר היו עוד עשרים ושלושה רועים וישלימו כל אחד בזמנו שמונים וחמישה מועדים:
והנה טלאים נולדו לצאן הלבנים ההנה ויחלו לפקוח את עיניהם ולראות ולקרוא אל הצאן ולהעירם: הם צעקו אליהם ואלה לא האזינו אל דבריהם כי חרשים היו מאד ועינהם כהו מאד: וארא במראה והנה התנפלו העורבים על הטלאים ויתפשו מן הטלאים ויקרעום לקרעים ויבלעום:
וארא עד אשר צמחו קרנים לטלאים והעורבים גדעו את קרניהם וארא עד אשר צמחה קרן גדולה לאחד מן הצאן ועינהם נפקחו: ויבט אליהם ויקרא אל הצאן והאילים ראוהו וכלם רצו אליו:
ועם כל אלה ראיתי עד אשר הנשרים והדיות והעורבים והאנפות היו טורפים את הצאן ויעטו אליהם ויבלעום עד אשר נדָמו הצאן אך האיל בכה וצעק: והעורבים נלחמו ויריבו אתו ויבקשו להוריד את קרנו ולא יכלו לו: וארא עד אשר באו הרועים והנשרים והדיות והאיות ויקראו אל העורבים כי ישברו את קרן האיל ההוא וילחמו ויריבו אתו והוא רב אתם ויקרא לעזר כי יבוא אליו: וארא עד אשר בא האיש אשר כתב את שמות הרועים ויביאם לפני אדני הצאן הוא ירד לעזרת האיל ויעזרהו ויושיעהו ויראהו הכל: וארא עד אשר בא אדני הצאן אליהם בחרי אף וכל אשר ראוהו נפוצו וכלם נפלו בצלו מלפניו: ויקבצו יחד כל הנשרים והאריות והעורבים והאנפות ויבאו עִמדָם כל חית השדה כלם באו יחד ויעזרו זה לזה לגדוע את קרן הטלה ההוא:
מח
וארא את האיש אשר כתב את הספר במצות האדון עד אשר פתח את הספר על השמד אשר הביאו שנים עשר הרועים האחרונים וכי השמידוּ הרבה יתר מן הראשונים וישם אותו לפני אדני הצאן: וארא עד אשר בא אדני הצאן אליהם ויקח בידו מטה זעמו ויך את הארץ והארץ נבקעה וכל החיות וכל עופות השמים נפלו מתוך הצאן ויבלעו בארץ ותכס עליהם: וארא עד אשר נתנה חרב גדולה אל הצאן ויצאו הצאן אל כל חית השדה להמיתן וכל החיה ועוף השמים נפוצו לפניהם:
וארא עד אשר הוקם כסא בארץ החמדה ואדני הצאן ישב עליו והאחד אשר כתב את הספרים לקח את כל הספרים החתומים ויפתח אותם לפני אדני הצאן: ויקרא האדון אל האנשים ההם אל ארבעת המלאכים הלבנים הראשונים ויצו עליהם להביא לפניו למן הכוכב הראשון אשר הלך בראש הכוכבים אשר ערְוֹתיהם היו כערוות סוסים ויביאו את כלם לפניו: וידבר אל האיש אשר כתב לפניו ויאמר אליו קח את שבעים הרועים אשר מסרתי בידם את הצאן והם לקחו אותם וימיתו מהם יותר מאשר צויתים: וארא והנה כלם אסורים והם עומדים לפניו: ומשפט היה בראשונה על הכוכבים וימצאו חייבים וילכו אל מקום הגזרה ויושלכו אל תוך עמק מלא אש ולהבה ומלא עמודי אש: ושבעים הרועים נשפטו וימצאו חיבים וישלכו גם הם אל תוך מעמקי האש ההיא:
וארא בעת ההיא והנה נפתח עמק אחד כזה בתוך הארץ והוא מלא אש ויביאו את הצאן העיורים ההם וישפטו כלם וימצאו חייבים ויֻשלכו אל תוך עמק האש ההוא ויבערו וארא את הצאן ההם והם בוערים ועצמותיהם בוערות והעמק היה מדרום לבית ההוא: ואקום לראות עד אשר כסו את הבית הישן ההוא וישאו את כל העמודים ואת כל קורות הבית וצעצועיו ויכסום וישאום וישליכום אל מקום אחד בדרום הארץ: וארא עד אשר הביא אדני הצאן בית חדש גדול וגבוה מן הראשון ויקימהו במקום הראשון אשר היה: כל עמודיו היו חדשים וצעצועיו היו חדשים וגדולים מן הראשון הישן אשר נִשא משם וכל הצאן היו בתוכו: וארא את הצאן אשר נשארו וכל החיות אשר על הארץ וכל העופות אשר ברקיע השמים נופלים ומשתחוים לצאן ומתחננים אליהם ונשמעים להם לכל דבר:
ואחרי כן אחזוני בידי שלושת לבושי הלבן שהביאוני מעלה לראשונה ויד האיל אחזה בי גם כן ויקחוני ויעמידוני בתוך הצאן ההם לפני היות המשפט: והצאן היו כלם לבנים וצמרם גדול וצח:
וכל האובדים והפזורים וכל חיות השדה וכל עוף השמים נאספו בבית ההוא ואדני הצאן שמח שמחה גדולה כי היטיבו מעשיהן ותשבנה אל ביתו: וארא עד אשר הניחו את החרב אשר ניתנה לצאן וישיבוה אל הבית ותֵחָתֵם לפני האדון: ועיני כלם נפקחו ויראו את הטוב ולא היה בתוכם איש אשר לא ראה: וארא כי הבית היה גדול ורחב ומלא מאד וכל הצאן נקראו אל הבית ולא הכיל אותם: וארא והנה נולד פר אחד לבן וקרניו גדולות וכל חיית השדה וכל עוף השמים יראו מפניו ויתחננו אליו בכל עת: וארא עד אשר שוּנוּ כל משפחותיהם וכלם היו לפרים לבנים ואדון הצאן שמח על כל הפרים:
ואני ישנתי בתוכם ואיקץ וארא הכל:
זה המראה אשר ראיתי בשנתי ואיקץ ואברך את אדון הצדק ואתן לו שבח: אחר בכיתי בכי גדול ודמעותי לא חדלו עד אשר לא יכלתי נשֹא עוד ובראותי נזלו דמעותי על המראה אשר ראיתי
כי הכל יבוא וקם וכל מעשי האדם לפרטיהם הוראיתי: בלילה ההוא זכרתי את החלום הראשון עליו בכיתי ואתאבל על ראותי את המראה ההוא: ואנכי חנוך לבדי ראיתי את מראה הקץ וכל איש לא יראה כאשר ראיתי אני:
ויהי אחרי כן וינשא חנוך ברכב רוח ויאסף שמו מבין כל יושבי הארץ ויהי אצל אדון הרוחות:
נוסף לספר חנוך:
שנת 1056 לידת נח - מתושלח קורא לחנוך
ואחר ימים נשא מתושלח בני אשה לבנו למך ותהר לו ותלד בן: ובשרו היה לבן כשלג ופיו אדום כפרח שושן ושער ראשו וקווצתיו כצמר צחר ועיניו יפות ובפקחו את עיניו האירו כשמש וכל הבית היה מאיר מאד: ויקום ביד המילדת ויפתח את פיו ויברך אל אדון הצדק: ולמך אביו ירא מפניו וינס ויבא אל מתושלח אביו: ויאמר אליו בן מוזר נולד לי משונה ואיננו כאדם והוא דומה לבני אלהים בשמים ודמותו משונה ועיניו כקרני השמש ופניו מאירים: ונראה שהוא איננו ממני כי אם מן המלאכים ואירא פן יהיה אות בימיו על הארץ: ועתה אבקש ממך אבי ואתחנן לפניך כי תלך אל חנוך אבינו וידעת ממנו את האמת כי עם המלאכים שבתו:
וישמע מתושלח את דברי בנו ויבוא אלי אל קצות הארץ ואבוא אליו ואומר אליו הנני בני כי באת אלי: ויען ויאמר בשאלה גדולה באתי אליך ומפני מראה קשה קרבתי: ועתה אבי שמעני ללמך בני נולד בן אשר אין דומה לו וברייתו איננה כבריָת איש ומראהו לבן משלג ואדום מפרח שושן ושער ראשו לבן מצמר צחר ועיניו כקרני השמש וכאשר פקח את עיניו האיר כל הבית: ויקום בידי המילדת ויפתח את פיו ויברך את אדון השמים: ולמך אביו פחד וינוס אלי ולא יאמין כי הוא ממנו כי בדמות מלאכי שמים הוא ועתה באתי אליך למען תודיעני את האמת:
ואען אני חנוך ואומר אליו האלהים עושה חדשה על הארץ ואני כבר ראיתי זאת במראה ואודיעך כי בימי ירד אבי עברו מלאכים ממלאכי השמים את דבר אל עליון: ויחטאו ויעברו חק וידבקו בנשים ויחטאו עמהן וישאו מהן ויולידו מהן בנים ויולידו על הארץ גבורים לא ברוח כי אם בבשר: ומשפט גדול יהיה על הארץ וכליון גדול יבוא עליהם והארץ תטהר מכל טומאה והיה מבול וכליון גדול שנה אחת: והבן הזה הנולד לכם ישאר על הארץ ושלשת בניו ימלטו אתו כאשר יגוע כל אדם אשר על הארץ: ועתה הודע ללמך בנך כי הנולד הוא בנו באמת וקראת שמו נח כי הוא ישאר לכם והוא ובניו ימלטו מן הכליון אשר יבוא על הארץ על כל החטא ועל כל החמס אשר יֵעשה על הארץ בימיו:
ואחרי כן ירב החמס על הארץ מאשר נעשה בראשונה כי ידעתי את מסתרי הקדושים כי הוא האדון הראני והודיעני ואקרא אותם בלוחות השמים: וארא כתוב עליהם כי מדור לדור יחטאו עד אשר יקום דור צדק והרשעה תכלה והחטא יעבור מן הארץ וכל טוב יבוא עליה: ועתה בני לך והודעת אל למך בנך כי הבן אשר נולד הוא באמת בנו: ויהי כשמוע מתושלח את דברי חנוך אביו כי הראהו את כל המעשים בסוד וישוב ויקרא את שם הבן נח כי הוא ינחם את הארץ אחרי כל הכליו
שנה 1650 נח קורא לחנוך
ובימים ההם ראה נח את הארץ והנה שקעה וקרוב הִשמדה: וישא את רגליו וילך משם אל קצוי ארץ ויקרא אל חנוך אביו הזקן ויקרא נח שלוש פעמים בקול מר שמעני שמעני שמעני: ואז היה רעש גדול על הארץ וקול נשמע מן השמים ויפול נח על פניו: ואחר אחזוֹ חנוך אביו הזקן בידו ויקימנו ויאמר אליו מדוע צעקת אלי צעקה מרה ותבך: ויאמר אל חנוך הגידה לי מה קרה על הארץ שהארץ ככה עיפה ותנוע כי ירֵאתי פן אאבד איתה: ויאמר אליו אכן שאלתי מאת אדון הרוחות על הרעש הזה על הארץ: ופקודה יצאה מלפני ה׳ על יושבי הארץ כי מלאה שחיתתם יען אשר לָמדו את כל מסתרי המלאכים וכל חמס בני השטן וכל מסתרי כוחותיהם וכל כח המכשפים וכח החבָּרים וכח עושי פסילי מסכה לכל הארץ: ואיך יתהווה הכסף מעפר הארץ ואיך תֵעשׂה מתכת מזֻקקת מן הארץ: כי עופרת ובדיל אינם מוּצָאים מן הארץ כמו הכסף כי מעין הוא המוציא אותם ומלאך עומד בתוכו ונעלה הוא המלאך ההוא: ויאמר אליו ברשעתם נחתם משפטם ולא יֵחָשבו לפני האדון וידעו כי הארץ תכחד וכל היושבים עליה: ולא תהי להם פליטה לעולם על הורותם להם את הנסתרות והם נָדונו לעד:
ואדון הרוחות חִזֵק את שמך להיות בין הקדושים וישמרך בין היושבים על הארץ ויחזק מזרעך את זרע הצדק למלכות ולכבוד גדול ומזרעך יצא עם צדיקים וקדושים בלי מספר לְעולם: ואחרי כן הראהו את מלאכי החבלה הנכונים לבוא ולפתח את כל שפעת המים אשר מתחת לארץ למען יביאו משפט וכליון על כל יושבי הארץ ושוכניה: ואדון הרוחות פקד על המלאכים היוצאים בל ירימו את הידים כי המלאכים ההם היו על שפעת המים: ועתה בני אדון הרוחות יֹדֵע כי טהור הנךּ ונקי מאשמה זאת בנסתרות: ויצא נח מאת פני חנוך:
ובימים ההם היה דבר ה׳ אל נח ויאמר אליו נח חלקך בא לפני חלק בלי אשם חלק אהבה וישר: ועתה יעשו המלאכים תבת עץ והיה כהשלימם את המלאכה ושמתי את ידי עליה ושמרתיה וממנה יצא זרע חיים וחליפה (תחלופה) תבוא בה והארץ לא תשאר בלי יושב: ואני אחזק את זרעך לפני לעולמי עולמים והפיצותי את השוכנים אתך על פני הארץ ולא ידיחו את זרעך כי זרעך יבורך וירב על הארץ בשמי: ואכלא את המלאכים אשר עשו רשע בנחל הבוער אשר הראך לפני כן חנוך אביך הזקן במערב בין הרי זהב וכסף וברזל והמתכת המזקקת והעופרת: וירא את הנחל ההוא אשר בו הייתה הֶמיה גדולה והֶמיית המים: וכאשר המתכת ההיא נמסה באש יצאה ההמייה והיה שם ריח גפרית ויחובר אל המים ההם: ונחל המלאכים אשר החטיאו את האנשים בער מתחת לארץ ההיא: ובנחלים האלה נמשכו נהרות אש אשר בהם נדונו המלאכים אשר התעו את יושבי הארץ:
בימים ההם המים ההם יהיו למלכים ולתקיפים ולרמים וליושבי הארץ למרפא הנפש והבשר כי רוחם מלאה תאווה למען יוָסרו בבשרם כי כחשו באדון הרוחות והם ראו משפטם יום יום ובשמו לא יאמינו: וכרוב שרפת גויותיהם כן ישונה רוחם לעולמי עולמים כי לפני אדון הרוחות לא ידבר איש דבר דופי: כי המשפט יבואם על האַמִינם בתאות בשרם וכָפְרַם ברוח ה׳: ובימים ההם ישונו גם המים ההמה וכאשר ידוֹנו המלאכים ההמה ישנו מעיני המים ההם את חומם וכעלות המלאכים ההם ישונו מי המעינות ההם והתקררו: ואשמע את מיכאל עונה ואומר המשפט הזה אשר בו ישפטו המלאכים עֵדות הוא אל המלכים ואל התקיפים ואל מושלי הארץ: כי מי המשפט האלה המה מרפא למלכים ולתאוות גופם והם לא יראו ולא יאמינו כי המים ההם ישונוּ והיו לָאש הבוערת לעולם:
ואחר כך נתן לו חנוך אביו הזקן את תורת כל הנסתרות ואת דברי ספר המשלים ויאספם יחד למענו:
