בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"במכחול וצבע" 

סדנאות רישום וציור לילדים נוער ומבוגרים
 
 
 
 

דבר ציור

 

הציור הוא כמו דיבור, הוא חלק מהתפתחות האדם כילד. בתחילת חיי והוא אוחז בחמש אצבעות את כלי הכתיבה,משרבט,עד שלבסוף הוא מגיע לבשלות של ציור. בדרך כלל ילדים מפסיקים לצייר בגיל 13 ואינם ממשיכים להתפתח.

פעילות הציור היא פונקציה מוחית מורכבת המתאפיינת בהתבוננות במציאות, בעיבוד של מידע והעברתו אל הדף. האדם מאופיין בחשיבה, דיבור, כתיבה ובציור. יש המפתחים את הציור שבהם ויש העוצרים תהליך זה.

מי שבוחר לו לעסוק בציור עובר למסלול של למידת שפה על כל מרכיביה, שסגנונותיה הם  נושא הדקדוק  שבשפה.

כשהציור הופך להרגל וכלי ביטוי, נראה שהציור אצלו הוא כלי להבעת דעות פוליטיות, או דרך למחקרים והדיינות פילוסופית.

הציור הוא דו שיח בינו לבין עצמו או סביבתו.

 

 

ציור כשפה

 

הציור מתאפיין במרכיביו:קו, נקודה, צורה, אור וצל, צבע פרספקטיבה. ציירים בראשית דרכם לומדים ציור באמצעות מילולית ובהתבוננות בעשייה בציור עצמו. לא הכל ניתן לתת בהסבר מילולי אין הדגמות כמו במתמטיקה.

ציירים נוטים להישאר בשקט משום שהבעתם נמצאת בתחום השקט, הידיים והמוח עובדים יחדיו. הכתם והצורה הם המילה , הם הביטוי של המציאות.

 

למה לצייר?

 

בניגוד למהנדס רופא מורה או נגר האמן עוסק בציור מבלי שיבין למה, רק אוחז בעפרון או במכחול ומורח צבע.

יתר בעלי המקצוע בוחרים בעבודתם לשם פרנסה בטוחה. והאמן לשם הרוח שבו.
 
 
 
משמעות הצבע שבציור
 

 

הציור שאנו מציירים בנוי כולו הקווים, צורות וצבעים. לכל אחד מהם משמעות משלו, הפעם אדבר על הצבע שבציור.

אצל כל אדם, יוצר הצבע זיכרונות ומשמעויות שונות.  אצל הצייר הצבע מקבל מעבר לזה משמעויות נוספות, משמעויות של תשומת לב, של גבולות מרחבים.לדוגמה : הצהוב של קנדינסקי-כתם צהוב, לעומת השער הצהוב של מרלין מונרו. כל אחד מהם מושך תשומת לב שונה. הצהוב של קנדינסקי נותן לנו שטח –כתם, ואילו שערה הצהוב של מונרו מסמל לאורך הדורות את סמל המיניות.

כציירים אנו לוקחים מצבים מסויימים ,נותנים להם מושגיות בעזרת צבע,מעמידים אותם במקומות מסוימים ומקבלים משמעויות שונות שהופכות לחוויה צבעונית.

אנו הציירים יוצרים על הבד מפגש בין כל הדברים שדברנו: בין המציאות, הדמיון(סיפור שבציור) והצבע(הדגשה של צבעים מסוימים) ומציגים בפני הקהל, ומחפשים דרך לגרות את מוחו.

כיום, הציור המודרני מנשה לעשות ניסיון של השתחררות מיצירת סיפור על בד, להשתחרר מהסיפור הפיגורטיבי ולהשתמש בצורות וקווים-מופשט לביטוי המתרחש.

 

 

 

 

5 טיפים לערבוב צבעים 

טיפים אלו יעזרו לקבל את התוצאות של ערבוב צבעים 

אני מאמינה שרב האמנים מקדישים זמן לחקר הצבע בו הם עובדים כדי לקבל תוצאות של צבעים מעורבבים, וכן, התוצאות הן רבות. צבע מעורבב, לפעמים משמש להתחלה של ציור, משמש רקע טוב (גיבוי) להמשך יתר הציור. למדו כמה עקרונות, אמצו אתגרים וקבלו ערבובים. הכי גרוע, תקבלו צבע בוצי. אם אתם לא רוצים לבזבז את הצבע ולהשליכו בדרך זו, השתמשו עם מעט לבן כדי לצור גוונים שימושיים, או צבעי רקע. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם ביצרת ערבובים. 

 

ערבוב צבע טיפ מס'' 1: הכנסת כהה אל הבהיר 

 

משתמשים במעט מהצבע הכהה כדי לשנות את הגוון הבהיר שבצבע, אמנם זה לוקח הרבה זמן ומחשבה להבין כיצד לשנות את הצבע מהבהירות שבו כדי להוציא את הכהות שבו. לכן, לדוגמה, תמיד הכניסו יותר כחול ללבן כדי להכהות אותו, אחר כך נסו להבהיר את הכחול ע"י הכנסת יותר לבן. 

 

ערבוב צבע טיפ מס'' 2: הכנסת אטום אל השקוף 

 

באותו יישום משתמשים כאשר מערבבים צבע אטום וצבע שקוף. הכניסו מעט מהצבע האטום לצבע שקוף. הצבע האטום יצר שינוי או השפיע על הצבע השקוף, וייצר צבע שונה 

 

ערבוב צבע טיפ מס'' 3: הצמד לפיגמנט בודד 

לבהירות בצבע, בדקו ששני הצבעים שאתם מערבבים, הם כל אחד מהם עשויים מפיגמנט אחד בלבד, כך שהערבוב שלכם משני פיגמנטים. 

 

ערבוב צבע טיפ מס'' 4: ערבבו את החומים המושלמים והאפורים המושלמים 

 

ערבוב החום האידיאלי והאפור היוצרים הרמוניה עם הצבעים ע"י יצירתם מצבעים משלימים,(כתום-אדום+צהוב, ירוק-כחול+צהוב, סגול-אדום+כחול), לקבלת יחס של כל צבע צור מרקם אחיד. 

ערבוב צבע טיפ מס'' 5: אל תערבבו יותר מידי 

 

אם, כאשר מערבבים 2 צבעים ביחד על פלאטה, אתם לא מערבבים ומערבבים עד שהם מעורבבים לחלוטין, לגמרי, בהחלט משולבים, אלא עצרו מעט לפני כן, כך תקבלו מרקם מעניין יותר כשתשימו צבע מעורבב על הבד. או קחו על גבי המכחול מעט צבע אחד ומעט מהצבע השני ועל גבי הציור, ע"י משיכות המכחול צור צבע חדש. 

נקודות חשיבה לציור פורטרט
אנשים די פוחדים כשהם מתבקשים לרשום פני אדם. אולי בגלל הפחד שהרישום שהם יצרו אינו דומה למציאות. לפעמים, כשאדם מרגיש שהוא יכול לרשום, רישום שאינו פני אדם, אלא רישום דומם כללי, הוא לא יתקשה לרשום. הדמיון שלנו, הוא זה המתקשה לקבל את התוצאות. הדמיון הוא בעצם יוצר את האיכות של הרישום, להידמות לאדם שמציירים.נמצא שרישום כללי של אדם שאינו מוכר, קל יותר לציור בדרך כלל, אבל כשמתבקשים לצייר פורטרט של אדם מסוים, מוכר, נכנסים לקיפאון. למה קשה לצור דמיון ? אני חושבת שזה חוזר אל החשיבה הלוגית שלנו ונטייה לצור "סמל". תמונה של "סמל" שיש לנו בראש, של אדם מסוים שאינו נראה כפי שהוא, ואנו מרגישים שהוא צריך להראות דומה ברישום שלנו. מה שאנו צריכים לעשות כשאנו יוצרים רישום פורטרט,לחשוב בדומה לרישום של נושאים אחרים שיש לנו בטבע. שימו את המחשבות בצד, ציירו את מה שאתם באמת רואים בעיניכם. ושיצא לנו מה שיצא. 
ישנם שלושה "חוקים" שאנו צריכים להבין כדי לצור פורטרט בצורה מכובדת: 1.פרופורציות ופרספקטיבה, 2.רישום מדויק של קווי מתאר, 3.יצירת צלליות מדויקות. בהתחשב בזה שאנו לומדים רישום פורטרטים בפרופורציה ופרספקטיבה. חשוב להשיג לדיוק ודמיון בפרופורציות . 

 

האם עיני האדם קרובים אחד לשני, או האם הפה רחב מדי, חשוב לבדוק כדי שהרישום לא יקבל פרופורציות נכונות, מה שתצטרכו הוא להשתמש במדידה עם העיפרון איתו אנו רושמים (שהוא כלי מדידה מצוין ומדידת עין תוך כדי רשום של פורטרט חי). אנו באמת צריכים להיות ערניים למדידות שלנו, המוח שלנו הולך ל"הילחם" בנו כדי לשנות את דעתנו.בפורטרט חייבים לצייר מה שאנו רואים בשילוב עם המדידות של עין-עיפרון, 
נקודות חשיבה/ביצוע 
צעד ראשון 
לפני שנתחיל, הסתכלו סביבכם על אנשים שונים. המסקנה היא שלכל אחד בסופו של דבר יש את אותם פרטי פנים. פנים המורכבים מזוג עיניים, אף אחד, פה אחד, שתי אוזניים ושיער. 
שימו לב לכמה אנשים פנים צרות ורזות, לכמה מהם פנים עגולות, לאחרים פנים צרות בתחתית ורחב מעבר למצח. 
שימו לב, לאנשים צעירים, יש עור חלק ולמבוגרים קווים מסביב לעיניים והפה. 
לאנשים מסוימים יש חיוך קטן ולאחרים יש גדול. לבסוף השיער שבדרך כלל עושה את השינוי המשמעותי של האדם. 
לפני הולדת המצלמה, הייתה זו עבודת הצייר לצייר את תמונת הפורטרט. הישיבה הייתה זו דרך ארוכה ויקרה מאוד. כל זאת כדי לשמר את הפנים כפריט היסטורי מאוחר יותר. 
צעד שני 
הסתכלו בראי והחליטו, האם הפנים שלנו עקרונית עגולים או בצורת אליפסה. האם העור שלנו חלק או בעל קמטים? האם אנו בעלי שיער מלא או בעלי שיער המרוחק מהפנים? 
צעד שלישי 
בזמן שאנו מסתכלים במראה חשבו על בנית הפנים. עיניים שלנו נמצאים בערך בחצי הדרך אמצע האליפסה של תבנית הראש. 
המרחק בין בעיניים הם בערך רוחב עין אחת. הפה נמצא בשליש התחתון של הפנים. האוזן ממוקמת בין נקודת האמצע של העין וקו סיום האף. 
צעד רביעי 
ועכשיו לעשייה עצמה, רשמו צורת אליפסה שתייצג את הפנים שלכם. ציירו בצידי הראש שני קווים של הצוואר. זכרו שהראש שלכם הוא החלק הכבד של הגוף. הוא מלא במוח. לכן הוא זקוק לצוואר חזק שיחזיק אותו כלפי מעלה אותו נצייר מנקודת מפגש האוזניים התחתון. ציירו שני קווים עקומים המייצגים את הכתפיים. הם חייבים להיות מתחת לגליל הצוואר , עשו אותם בצורה כזו שיראו כאילו יוצאים החוצה מהדף. הכתפיים רחבות לכן הן חייבות להיות גדולות וחזקות. 
צעד חמישי 
ציירו קו חלש לרוחב, קו החותך את נקודת האמצע של האליפסה שרשמתם. על הקו רשמו את עיניכם. זכרו, הם לא חייבים להיות רחבים יותר מרחב עין אחת בניהם. הבטו שוב במראה. האם אתם רושמים את מראה העיניים או מה שאתם חושבים שהן נראות לכם כך. חלקו את החלל בין העיניים ועד הלסת לאורך האליפסה לחצי. רשמו בקו חלש אחר קו החותך את האליפסה (שליש תחתון). בקו זה רשמו את הפה. התבוננו שוב במראה ובדקו, האם הפה רחב ומלא, האם השפתיים דקות? 
צעד שישי 
הסתכל על האף במראה.השוו את גודל האף לגודל הפה. גודלו כגודל רוחב העין בערך האם לאף יש קו מתאר משני צידיו?לא, אין ואתם לא חייב לצייר קו מתאר סביב לאף. אנו יכולים להגדיר את צד האף עם הצללה בלבד. גשר האף הוא הנקודה הגבוהה שבפנים ותופסת את רב האור. מקום זה יישאר הכי גבוה וצדי האף יהיו מוצללים. 
צעד שביעי 
התחילו לצייר את השיער אך אל תתחילו להיות "מרושלים" בשלב זה. בזהירות ציירו את השיער שאתם רואים. ציירו אותם בזהירות רבה. שימו לב לכך שהשערות אינם באותו אורך. ציירו את מה שאתם רואים ולא מה שאתם חושבים שאתם רואים. 
צעד שמיני 
הוסיפו צל כדי להגדיר את המאפיינים שלכם. שימו לב לצלליות הפה, מתחת לעיניים ובצידי האף. שימו לב שהמקומות הכי בהירים הם הגשר של האף וקצה הסנטר. שימו בכל המקומות האחרים צלליות של אפור. שימו לב כיצד הצבע משנה את המראה של השיער. הוסיפו צל לאזורי הצוואר, מתחת לפנים בגוון יותר כהה מכל הפנים עצמם, מכיוון שאיזור זה מוצלל ע"י הסנטר. 
 
רישום בקווים התחלה לציור בצבע או בפחם
דרך טובה להתחלת ציור היא לרשום את קווי המתאר של הדומם שמולנו או הנוף שאנו רואים או הדמות היושבת או שוכבת מולנו. 
1. כדי לצייר ציור יש לצייר את הקווים החיצוניים של הצורה שרואים. ולהדגיש את אותם קטעים בהם יש הצללה. 
לפני כל רשום מומלץ לעשות "חימום" של היד ולחדד את קו המחשבה בעזרת רישום "עיוור". רישום "עיוור" הוא רישום של המקור עליו אנו מביטים אך ללא הורדת העיניים ממנו אל הדף, ובעזרת היד המציירת והעין מטיילת על גבי הפרטים רושמים על גבי הדף את הפרטים אותם אנו רואים. 
2. חשוב מאוד להתחיל עם אובייקט פשוט. הסתכלו במקור שלפניכם על אותם הצורות אותם אתם יוצרים יותר מאוחר לדף. הסתכלו במיוחד על הקווים החיצוניים של הפריט. 
ציירו את הצורות הגדולות יותר תחילה או יותר נכון את הצורות הגיאומטריות שהדמיון נותן לנו בראיה ראשונית במקור, לאחר מכן הוסיפו פרטים. זכרו, יש לצייר אך ורק בקווים ולא הכתמים. 
3. עכשיו, בחרו משהו קשה יותר. נעליים הם דוגמה מצוינת לרשום עם קווי מתאר. 
צרו רשת קווי מתאר לקווי הנעל אותו אתם מציירים. הוסיפו לו מאוחר יותר את כל קווי התפרים והעיצובים המופיעים בנעל. 
4. ועכשיו, בשלב זה אתם מוכנים לעבור ולצייר ציור עם מס'' של דוממים. 
ארגנו לכם ביחד מס דוממים מעניינים וציירו אותם. 
זכרו, יש להתחיל עם הצורות הבסיסיות ולאחר מכן הוסיפו את הפרטים. 
אל תחששו לצייר דוממים תלת מימדים. נסו לעשות אותם שטוחים בעזרת עיניכם וציירו אך ורק את הצורות שאתם רואים.
5. השימוש בפחם: 
• פחם- אנשים רבים הרגילים להשתמש בגרפיט ללא מאמץ מוצאים את השימוש בפחם כחומר שורט את הניר. לפני שנים, יצרו עפרונות פחם בעלי מרקם חלק כמו הגרפיט. הנותן הרגשה טובה של סחיבה כמו כל פחם אחר, והוא אינו מלכלך את הידיים. 
• עפרונות פחם- יש עובדים עם שני סוגי עפרונות פחם האחד נותן הרגשה חלקה ושחור עמוק יותר. והשני עיפרון הנותן הרגשה שקופה ורכה. אם משתמשים בשני העפרונות הללו במשולב עם גרפיט נקבל מצב אידיאלי ברישום. 
• נייר לפחם- ניתן לעבוד על נייר חלק לחלוטין, או, על נייר בעל טקסטורה מחוספסת לקבלת צורות מחוספסות יותר. מומלץ לעבוד על נייר אריזה חום לקבלת מרקם רך ומחוספס יחד. 
כמה "כללים בציור" שלא תמיד מיושמים
ככל שנרצה לצייר לפי נוסחאות וכללים ספציפיים שנקבעו לנו בתיאוריה, במציאות הם לא תמיד עובדים כך. חשוב יותר לראות את מה שמציירים מאשר לעבוד על פי הכללים המסורתיים שבציור. 
להלן כמה "כללים בציור", שציירים לא ממש משתמשים: 
1. כדי לגרום אובייקט לסגת אל האופק, יש להשתמש בצבעים קרים. 
הסיבה שכלל הזה לא תמיד עובד: בציור מצב בתוך נוף או התרחשות כל שהיא מחוץ למבנה, בשעות הערב,ניתן עדיין לראות את האובייקטים הרחוקים, ההרים הרחוקים ואפילו את השמים שמאחורי ההרים, בצבעים חמים אפילו יותר חמים מכל חלק אחר בציור כולו. 
אם מציירים את ההרים או השמיים בצבע קר, הציור לא ייראה ממש ריאליסטי, יש להוסיף נגיעה חמה ברקע השמיים לרוב היא נעשת בקו האופק. 
2. צריך לצייר עצמים רחוקים בצורה דקה ואת אלו שקרוב בצורה רחבה. 
לא תמיד, העצמים הדקים או העבים ניתנים להחלטתו של הצייר, שתיהם יכולים להראות טוב בכל מרחק. 
דק או עבה לא ממש משנה. לפעמים העצם המרוחק ביותר יכול להיות עבה יותר מאשר האובייקטים בקדמת התמונה. (אבל עדיין יש להתייחס לפרספקטיבה הנכונה) 
3. תמיד לצייר את הקרוב אלינו תחילה, ואז אובייקטים רחוקים. 
הדרך הזו ברוב המקרים אינה נכונה. יש להתחיל בחלק החשוך או האחורי, תמיד! אם החלקים הכהים והאפלים ביותר הם הדבר הרחוק ביותר ברקע, התחילו משם. 
הסיבה שצריך להתחיל עם צבעים כהים תחילה היא, כי הצבעים בהירים נוטים לכסות את הצבעים הכהים או ליצור בהירות ביתר קלות. 
4. האוקר הוא צבע קר. הירוק הוא צבע חם.s 
בציור הכל נלקח בצורה יחסית. אם נקיף את צבע האוקר עם צבע כחול נראה שהצבע חם לעומת הכחול. ואילו צבע אדום cad צבוע מסביב לירוק sap ייראה קר. 
 
השוואה דומה ניתן לעשות עם כל שני צבעים בכל פעם, האחד יהיה חם והשני יהיה קר יותר. 
 
5. לא ניתן לערבב רק צבעים 2 או 3 ביחד בו זמנית. שכן בדרך זו תקבל תערובת של בוץ. 
 
לא נכון. זה פשוט תלוי איך מערבבים אותם. לעיתים קרובות אני משלבת צבעים רבים יחד, רק כדי לגעת פה ושם ולגרום צבע שלי להראות מעט חם או קר. 
 
אין כאן מעשה של קסם, הכל נעשה בזהירות רבה משום שהבעיה היא, שכאשר מערבבים שני צבעים יחד, כמו אדום, ירוק או כחול וכתום. לרוב מקבלים באמת צבע בוץ. 
 
6. התחל בנקודת מוקד. 
 
לא להתמקד יותר מדי על אזור אחד של הציור, בעיקר בהתחלה. צריך לעבוד על הציור כולו ביחד בצורה אחידה והרמונית, כדי לנסות ולבנות את כל חלקי הציור ביחד. 


 

 
    דף הבית
    עבודות אשיות
    צור קשר
    קישורים לאתרים
    מאמרים-רחל

החלה ההרשמה לשנת הפעילות הבאה לקבוצות הילדים הנוער והמבוגרים