בניית אתרים בחינם

 
 
 
    תהילים א-נ
    תהילים נא-ק
    תהילים קא-קנ
    קודים בתנך
    המשיח בתנך
 לתגובות serafim@hotmail.co.il
 
   
 
 
 
 

אבן

 

אבן הוא אחד השמות  שבהם מסתתר המשיח בתנ"ך בדבקות  עימו נמצאים המושגים "סלע" ו "צור" שאף הם משמותיו.

 ובכול אחד מהם נדון במפורט  במקומו.

כעת המושג  אבן יש בו מלכתחילה את הדימויים של חוזק, אבן היא גם אחד מחלקי הבית, בית שניבנה מאבן נחשב לחזק ולעמיד במיוחד. נוסיף לכך עוד נקודה  שהמשיח  שהוא בן מסתתר מאחורי מילים המקושרות לבן ( א-בן, אב-בן ,בינה)  לכן מה שנעשה יהיה קודם כול ללכת לתנ"ך ולראות את המקומות  שבהם המילה אבן קשורה למשיח ולראות איזו אינפורמציה מוספת ניתן לקבל מכך .

 

המקום הראשון שאנו מתעכבים עליו נמצא בספר בראשית פרק כח 

" יא) ויפגע במקום וילן שם כי-בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא...טז) וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי:

יז) ויירא ויאמר מה- נורא המקום הזה אין זה כי אם-בית אלהים וזה שער השמים:

יח) וישכם יעקב בבקר ויקח את-האבן אשר-שם מראשתיו וישם אותה מצבה ויצק שמן על-ראשה

כ) וידר יעקב נדר לאמר אם-יהיה אלוהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן-לי לחם לאכל ובגד ללבוש

 כא) ושבתי בשלום אל-בית אבי והיה יהוה לי לאלהים

כב) והאבן הזאת אשר-שמתי מצבה יהיה בית אלוהים וכל אשר תתן-לי עשר אעשרנו לך"

(א)

 אם נעקוב אחר הפרטים ניראה מספר נקודות מעניינות   בהקשר לאבן.

 ראשונה  "ויפגע במקום חז"ל אומרים לשון פגיעה היא לשון  תפילה יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר: "ויפגע במקום וילן שם" ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי" וכמו ישעיה נט " וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע"

גם בברית החדשה לשון הזה שגור בעניין תפילה  כמו " וַאֲנִי בַּעֲדָם מַפְגִּיעַ לֹא בְעַד הָעוֹלָם אֶפְגַּע בְּךֳ כִּי אִם־בְּעַד אֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי כִּי־לְךֳ הֵמָּה׃ "

ו"( כו) וְכָזֹאת גַּם־הָרוּחַ עַזֹר יַעְזָר־לָנוּ בְּרִפְיוֹנֵנוּ כִּי מָה אֵפוֹא לְהִתְפַּלֵּל לֹא נֵדַע כַּאֲשֶׁר נָכוֹן לָנוּ אַךְ הָרוּחַ הַהוּא מַפְגִּיעַ בַּעֲדֵנוּ בַּאֲנָחוֹת עָמְקוּ מִסַּפֵּר" ואם כן ניראה לפי הפשט  "ויפגע במקום " זה אומר  התפלל .

 המילה במקום  אי אפשר להבינה כפשוטה סתם התפלל במקום שהרי צריך לזכור שהמקום הוא אחד משמות האלוהים לפי  הכתוב במסכת יומא " עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו."  אם כן ויפגע במקום   יכול להיות תפילה באותו המקום או פגיעה (בין לשון היזק בין לשון תפילה ) בקב"ה .

המילה  ה"מקום" אינה מילה פשוטה בפרק הנ"ל היא חוזרת מספר פעמים באופן מתבלט למדי  כשיעקב כול אותו הזמן  אינו עוזב את המקום ועל כן מפליא שמזכירים כה רבות על המקום  "ויקח אבן מאבני המקום וישם מראשותיו ,----" וישכב במקום ההוא "---"ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש יהוה במקום הזה"----" מה נורא המקום הזה אין זה כי אם  בית אלוהים ושער השמיים "----"ויקרא את שם  המקום ההוא בית אל "

 לשים אבן תחת הראש בשביל לישון זה הדבר הכי לא נוח לעשות  מי שניסה לעשות דבר כזה יודע שעדיף כבר לישון על היד מאשר על אבן  ואם בני אדם טועים וקטנים כמונו מבינים הדבר הזה קל וחמור שיעקב אבינו  שהיה מלא רוח הקודש וחוכמת  אלוהים הוא בוודאי ידע זאת ואם כן למה עשה כן יעקב ? ולמה מדגישים כול הזמן את עניין המקוםהתשובה היא זו  האבן הנ"ל ששם יעקב למראשותיו היא משיח אלוהי יעקב  אשר הוא  " אבן מאסו הבונים " כיוון שהניחו יעקב תחת ראשו נעשה אבן הראשה ( זכריה ד 7) והוא קרוי הראשה על שום  שאבן מאסו " הייתה לראש פינה והוא  ראש הסולם שראה יעקב בחזונו  ועליו כתוב " ועלה הפורץ לפניהם " ויעקב שם האבן הזה למראשותיו  שזה אחר ראשו למלא הכתוב "וכמסתר פנים ממנו " ו"בצלו חמדתי " והוא אבן מאבני המקום שהוא  א-בן בנו של אלופו של עולם המרומז  באות א  לשון הפגיעה במקום היא קשורה במשיח כי מה שפגע יעקב במשיח זה כמו פגיעה  במקום שניאצו יהוה על ידי שניאצו המשיח  כמו שכתוב  במלאכי ב " בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי חילל יהודה קודש יהוה אשר אהב –ובעל בת אל נכר"  וזה מתחבר היטב עם הכתוב  בתהילים פט " ואתה זנחת ותמאס התעברת עם משיחך נאורתה ברית עבדך חיללת לארץ ניזרו " כי מה שעשו ישראל עם המשיח זה מהעברה וכעס שהכעיסם עברה צריך לחבר עם שניים  כי עברה(זעם) תחובר ללשון עבירה  "עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו." וזכור מה שאמרו חז"ל  בנדרים כב " כול הכועס מיני גיהנום שולטים בו" ומה שאמרו לא מליבם בדוהו שדבריהם נוספו וביארו דברי שלמה שאמר "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה "  שנעשים כמלאכי מות בעולם  להכשיל הרבים לכרות עצה לפח ולמוקש וכשלו בם רבים . וביז  הוסיף שם  " אך מרי יבקש רע ומלאך אכזרי ישולח בו " ישולח בו לטרפו נפש בחינת "חיה רעה  אכלתהו טרוף טורף יוסף "ומה שנתכוונו האחים לומר כי לא היו דוברי שקר  הם ב בחינות א) חיה רעה טרפתהו חיה רעה שבקירבם שנתעברה בהם  ועל כן היו בעלי עברה . ב) טרוף טורף יוסף כי חשבוהו למטורף  כי מטורף  בא מלשון טרף היינו החיה הרעה היא היצר הרע טרפה הגיונו ודעתו של אדם כשם שאמרו חז"ל  " אין אדם עובר עבירה  אלה אם נכנס בו רוח שטות " ורבי נחמן ז"ל  אומר בליקוטי מוהרן " התורה הקדושה היא מכניע את היצר הרע שרוצה לעשות את האדם משוגע ממש, חס ושלום. כי בעל עברה הוא משוגע): 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח-שטות'. וכמו שהמשוגעים צריכים להכותם ולשום עליהם שמות, כמו כן ממש התורה שעוסקין הוא בחינת מקלות ושמות, שבזה מכין ומכניעין את היצר הרע ומגרשין מן האדם את השגעון והרוח שטות שנכנס בו, בחינת 'ומחינן ליה באלותא, דחקיק עליה שמות' וכו', כנ"ל ומפה  תיראה  סמיכות העניין של השיגעון  לעבירה   כי היצר הרע  בהשיאו האדם לחטא  לוקח בינתו וחוכמתו  כשם שלא  הלך הנחש אלה לחווה כי האדם הוא הדעת  ואין פונים אל השכל היכן שאפשר לפנות אל הלב. וכן  כשבא אל האדם אשר הוא קשה להסיטו אי אפשר לנצחו אלה אם  ינטול דעתו ועל כן  הסיטרא אחרא כמו הקדושה  פועלות בכיוון הזה הסיטרא אחרא  שודדת  דעתו כי עניין שד בריבוי שדים  הוא מלשון שדידה  ועל זה הוסיף דוד בתהילים "מקוטוב  ישוד צהרים " וקוטוב הזה שם של שד  עליו גם כתוב "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי, וְשֶׁן-בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח-בָּם, עִם-חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר" (דברים, לב כד ועיקר שלטונו בשעות הצהריים .כדרך בני אדם  שבהילחמם מפילים ראשונה המלך והעם מיד מובס כי היצר הרע  הוא יודע כוחו  של השכל  עליו כתוב "חוכמת אדם תאיר פניו " כי  כשיש לו הרועה  לא יילך הכבש  לאיבוד  אבל אחר שיירחק מהרועה ויהא  מסתבך ומתבלבל בטעויותיו ותאוותיו  עד ישמע הרועה מרחוק הלוך וחלוש הלוך וחלוש    לא יטה אוזנו וליבו עוד לקול הרועה כי לעולם יעדיף הקרוב על הרחוק  והוא הנאמר " תעזבנו יום יעזבך יומים" ועל כן ציוונו הקב"ה במצוותיו  כי ע"י המצוות  חוזרים לשכל ההוא  שאבד עקב חטאינו  כי עיקר גלות שאדם גולה היא גלות הדעת  שאינו יודע מהיכן גלה ולא יודע  להיכן יבוא ולא מכיר בעוזרהו ונוטלהו בדרך שנאמר בישעיה "בכול צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כול ימי עולם " ועל כן משנטל דעתם היצר  הרע  ככתוב הושע ד " זנות ויין ותירוש  יקח לב עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו  כי רוח זנונים התעה  ויזנו מתחת אלוהיהם –וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן היין"  מהו נבלעו מין היין ? ישעיה ט "זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב ויהיו מאשרי  העם הזה  מתעים ומאושריו  מבולעים " והוא האמור  בירמיה  נא " אכלנו הממנו נבוכדנצר מלך בבל הציגנו ככלי ריק  בלענו כתנין מלא כרשו מעדני הדיחנו " שזוהי אכילת בבל את ישראל מה שהתעום בכחשיהם ונטלו מישראל דעתם  עטרת ראשם משיחם קדוש ישראל  ובכחשיהם שמהו  לחרפה "וצבי  עדיו לגאון שמוהו וצלמי תועבותם  שיקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לנידה ונתתיו ביד הזרים לבז" כי הצבי הוא המשיח  כיוון שעשו בו שיקוציהם  בחינת " רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם " "ואתה זנחת ותימאס התעברת עם משיחך נאורת ברית עבדך חללת לארץ ניזרו " "ואחמול על שם קודשי  אשר חיללוהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה "

)ונעשו אוררי הברית הזו היא הברית החדשה מה שמרבים על זה דברי ניאוץ ומזימה  להשחיר פנים  ולהגדיל השנאה  כי שרי עשו מושלים בישראל כאשר מושלים בקרב הגויים המאמינים וכיוון שסמאל סימא עיניהם לא יראו גם לא יבינו  שהרכיבו אנוש בראשם  המדברים דיבורי תהפוכות להטות משפט עניים  לעשות מר למתוק וחושך לאור  ואותם  מרשיעי הברית הם נמצאים עד ימינו וכול מטרתם שלא יגיעו העם אל ידיעת האמת ויוכל להכירם  בכך שלא תפריע להם כול עבודת השטן המתחדשת בכול יום בארצנו הקדושה ואין מהם פוצה פה ומצפצף  כי הם עצמם עזרו ברעה הזו  באשר בגללם החשכה  ובשלם עזב האלוהים את הארץ באופן שלא תוכר האמת  ויפתח הפתח לכול מנאץ ודובר נבלה לומר נאצות על עליון כי אין תוקף לדבר יען לא פעלו להשיב יהוה לעמו שהרי כתוב " לכן יחכה יהוה לחננכם "  נימצא שבידינו הוא  וכיוון שלא קירבו אלה הרחיקו  נעשתה הארץ כאילו ללא אלוהים שהרי רק על פי ישראל יפול דבר כי אין גילוי אלוקות בגויים כתוב בעמוס "רק אותכם ידעתי מכול משפחות האדמה ..." וכיוון   שאדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נידמו  כי באין בינה נידמו ישראל ואינם קוראים ומבקשים את המשיח  באמת אלה כול מיני מאחזי עיניים  המרפאים אותם רפואות אליל אשר את רפואתם  לא יביאו אלה אך יוסיפו פצעים חינם  כולו  פצע וחבורה  ומכה טריה לא זרו ולא חובשו ולא רוככה בשמן " ועל כן בראות העם כי  ישועתם אינה קרבה ותחת  זאת נעשתה רחוקה עוד יותר ככתוב " ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה " על כיוון שראו שדברי חכמיהם לעו ונעשה להם הדבר  למצוות אנשים מלומדה סיפור ככול סיפור אין יתרון בו על אחריו ורבים ניטשו מאוהל  זלזלים ונטישות.. אבל כאשר מדברים מהדבש המתוק הזה מאיר העיניים  אז הם  מתרעמים  ומתגעשים נעמדים כול רועי הצאן כנגד יהוה  המבקש להשיב עמו אליו כי הנה ישדוד את נחלתם חרמם בו תישמן כירסם  ונעשה להם ימין יהוה לאויב  וכשם שהפכו בפירושיהם מלאך יהוה  שנגלה ליעקב למלאכו של עשו ומלאכו של עשו לסמאל יוצא עשו הקודש לטומאה כן גם נתחלף להם קדוש יהוה אשר אהב לסמאל ולא שקטו ולא נחו עד אשר יהפכו הכול לעיוורים כמותם  למען לא תמצא בהם הרשעה  אכן דינם לא ינום  ואש שמורה להם  בזעף תלהבוכשם שעשו בכתובים כן עשו  בעולם המעשה כי בדומה לאחאב ואיזבל  שמו לעצמם חוקה לא לנוח ולא לשקוט עד אשר יכריתו כול עובדי אל עליון מהארץ  למען לא ישמע שם יהוה  בטחו בכוחם ובהוותם  כי רבתה  אכן נפילתם פתע מהרה תבוא . כי אותה האבן הקדושה היא משיחנו  האבן שראה דניאל בחזונו  היא עתידה לסלק ההר הגדול  ועתידה להיעשות עצמה להר מלוא כול הארץ . והאבן הזו  עליה אמר כבר ישעיה " והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלים וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו "

כיוון שחלם יעקב  חלמו גם בניו יוצאי קירבו  מה שנאמר  בתהילים " בשוב יהוה את  שבית ציון היינו כחולמים " ומה שאמר יעקב " אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי "  ואינו לגבי המקום  שעל זה קשה שכבר אמר ישעיה " מלוא כול הארץ כבודו "  ואם כן מה ייחוד המקום הזה מכול אתר אחר " ואין אתר ריק ממנו  ואפילו בשאול תחתיות רחמנא ליצלן אפילו שם יש  הקבה  וגם משם אפשר לקרוא אליו אלה מה רצה  יעקב אבינו מלא רוח הקודש לומר בדבריו אלו?  לא הפשוט מה שאנו מבינים רצה לומר כי הוא היה משיג יותר מאיתנו  אלה אחרת רצה לומר . דע לך  שיש  לכול דבר גבולו שלו  וכשם שיש מקומות על הארץ ומה שרואים ממקום אחד אין משיגים במקום אחר  כן לגבי השגות על האדם ועל האלוהים . כי על משיח נאמר " מראש צורים אראנו " כשאני על הצורים אז אני משגיח שהוא ראש . אבל מה הבעיה שיש מקומות נמוכים ונפולים כאלו  שעליהם אמר דוד המלך "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך  ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני " ודרגה  הזו של בהמה זו דרגה של שפלות  נמוכה מאוד ששם אור בצמצום רב עד שלא ניכר ממנו ואז  לא רק שלא מכירים ממנו  הודו וגדולתו עוזו וקודשו אלה אפילו אפשר לראות בו השפל שבשפלים  כי הקדושה והאלוהות  אינם במה בגבוה לפני בני אדם כי האדם רואה לעיניים והאלוהים יראה ללבב  ועל כן  משבא המשיח נאמר בו  " הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות " כי מלכות  המשיח באה  בהסתר האור  כשם שמשה היה מליט פניו שלא יראו בני ישראל אורה של תורה כי לא יכלו לקבל האור הזה מחמת שפלותם . שלא יכלו לקבל הקודש בדרגה הזו והיה נחמץ כול העניין כי במקום שהיו מכירים בקודש הזה היה נתפס אצלם כירידה גדולה וסוג של שיגעון  ועל כן בחוכמה היה מליט פניו, ומה שנאמר במשה נאמר ביותר במשיח  שמשה  היה בדיוקנו . כי אורו של משיח זה בכלל השגה עצומה כזו  שצריך  להכניס אותה בתוך כלי  מגושם ומעובה מאוד מאוד על מנת להסתיר האור כי כמה שהאור גדול וחזק יותר כן יש להכניס אותו בקליפות ועטיפות רבות יותר ויותר כדי שיצומצם. ועל כן היה צורך דווקא בקליפה כזו שיופיע להם כעני ורוכב על חמור .
 " ויפגע יעקב וילן שם" פגע מלשון פגיעה וילן מלשון תלונה.כמו  
 אחרי הגילוי בחזון הוא לוקח את האבן הזאת  ויוצק שמן על ראשה  כלומר הוא עושה אותה למשיח- הדברים הם רמז לכך שהמשיח  כביכול במצבו הנוכחי  עודנו נרדף וסובל ורק יעקב עמו יכולים להכתיר אותו למלך ולמשיח ואז מתחילה המלוכה בעולם. יעקב נשבע שאם האלוהים ישמור אותו בדרכיו  אז האבן הזו שהוא שם למצבה הוא יעשה לבית אלוהים כלומר לבית מקדש נזכור שישוע לפי דבריו אמר על עצמו שהוא בית מקדש, נזכור שהכתוב בישעיה ח מדבר על המשיח במילים הבאות " והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלים וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו " כלומר המשיח צריך להיות בית מקדש בעצמו.זה גם מסביר מה שנאמר " גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון  מין הראשון "  ראשון ואחרון הם משיח בהתגלות ראשונה ובשניה  כמו בנבואת בלעם " אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב " שתי ביאות . ומילים "ראשון" ואחרון מרמזות על המשיח . מילה אחרון  כמו " ואני ידעתי גואלי חי ואחרון ל עפר יקום " ומילה ראשון  "יהוה קנני ראשית דרכו " " הראשון אדם תולד ולפני גבעות חוללת " ועניין הכבוד הוא כמו הכתוב " הראשון  הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים " מילים הקל הוא מה שהקלו בו והכביד שיתגלה בכבודו .

 

הסיפור הבא שיש לו קשר למילה אבן אף הוא קשור ביעקב אבינו אנו קוראים את הדברים הבאים בבראשית כט"ב וירא והנה באר בשדה והנה-שם שלשה עדרי-צאן רובצים עליה כי מן-הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על-פי הבאר: ג) ונאספו-שמה כל-העדרים וגללו את-האבן מעל פי הבאר והשקו את-הצאן והשיבו את-האבן על-פי הבאר למקמה: ד) ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו: ה) ויאמר להם הידעתם את-לבן בן-נחור ויאמרו ידענו: ו )ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם-הצאן: ז) ויאמר הן עוד היום גדול לא-עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו: ח )ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל-העדרים וגללו את- האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן: ט )עודנו מדבר עמם ורחל באה עם-הצאן אשר לאביה כי רעה הוא: י) ויהי כאשר ראה יעקב את-רחל בת-לבן אחי אמו ואת-צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את-האבן מעל פי הבאר וישק את-צאן לבן אחי אמו: יא) וישק יעקב לרחל וישא את-קלו ויבך"

  וודאי יאמרו מה הקשר למשיח בסיפור הזה ? אומר את הדברים הבאים יעקב אבינו מגיע לארץ בני קדם  אל מקום הבאר ושם 3 עדרים של צאן העדרים והרועים חיכו להיאסף כול העדרים כי רק בעת היאסף הכול תוסר האבן והצאן יוכלו לשתות מין המים שהאבן מסתירים.  לאחר חילופי דברים עימם יעקב אומר להם " הן עוד היום גדול לא עת היאסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו "  כלומר

עת היאסף הצאן הוא עת כינוס צדיקים שעליה נאמר  בצפניה  " כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם יהוה לעבדו שכם אחד " יעקב אומר לכו לכם לדרכיכם זו עדיין לא העת שכול העדרים יכונסו יחד  תשקו תוציאו מים מהבאר  לתת לעדריכם ולכו. הרועים עונים ליעקב אנחנו לא יכולים לשתות מהמים עד אשר יאספו כול העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר . ואז בעודם מדברים מגיעה רחל- "האהבה"  וכשיעקב רואה אותה הוא ניגש ומגלה את האבן מעל הבאר מה שלא יכלו לעשות כול העדרים  .הרמז הוא שהמשיח הוא לעת עתה באר סתומה העמים המאמינים אינם יכולים להוציא מים מהבאר הזו כי הם יוכלו להוציא את המים רק בזמן עתיד כשיקבצו כול העדרים. אבל יעקב -ישראל הוא יכול לגלות את האבן הזאת מתי שיחפץ-עת האהבה -רחל  ולתת מהמים הגנוזים בבאר מה שלא יכלו לעשות הכול. האבן שיעקב מגלה הוא המשיח העולם צמא להתגלות של המשיח שתבוא דרך יעקב.

רק עם שיכול היה לסבול סבל כה נורא מהסתר הפנים ויכול היה לעמוד בכול התלאות העוברות עליו ולשמור על אמונתו ולהמשיך בדרכו רק עם כזה יכול להאיר את הפנים לכול באי עולם  לעתיד לבוא ובמהרה בימינו אמן.

 

בראשית מט בין הנבואות שנתן יעקב אבינו לכול שבטי ישראל אנו מוצאים את הנבואה הבאה שניתנה ליוסף " בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל מאל אביך ויעזרך..."

הנבואה הזו נתפסת בקרב הנוצרים כנבואה רגילה בלי כול משמעות משיחית  לעומת זאת דווקא ביהדות הרבנית  שבה נפוץ הדיבור על משיח בן דוד ומשיח בן יוסף מגלים פה את המשיח. ובעיקר את הסבל שעתיד היה לסבול מבעלי חצים  שרבו איתו כמו כן ניתן להיווכח שהמילים הם נבואה משיחית  על שום  הכינויים " אביר יעקב " ו " רועה אבן ישראל "

האבן הזו שהיא המשיח  באבן הזו ניצח דוד את גולית  ועל האבן הזאת כתב ישעיה בפרק כח " לכן כה  אמר אדוני יהוה הנני יוסד בציון אבן אבן בוחן פינת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש " האבן הזו היא אבן בוחן שבוחנת יציבותו של הבית  ונכונות בנייתו. והיא אבן בוחן ללבבות האנשים שעל ידה יוודע מי מזרע ישראל ומי מזרע עמלק. והיא אבן הפינה  ומוסד הבית.. וכול המאמין בה לא ימהר לעשות בחופזה כאנשים שאין להם אמונה איך יפול הדבר לבסוף והחושבים שברוב מעשיהם יפלו הדברים וגם לא יחשה מלדבר אודותיה.

ובזכריה ג אנו קוראים8 " כי הנני מביא את עבדי צמח כי הנה האבן אשר  נתתי לפני יהושוע על אבן אחת  שבעה עינים הנני מפתח פיתחה נאום יהוה צבאות ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד "  אני מביא אליכם את צמח משיח צדק  והוא אבן אחת שלה 7 עיניים  הם 7 עיני יהוה המשוטטות בכול הארץ( זכריה ד10)  שהם שבע רוחות  המשוחות על  משיח יהוה כנאמרבישעיה יא "ונחה עליו רוח יהוה רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יהוה " ואבן הזאת עתידה למשות עוון כול הארץ  ולסלק רוח הטומאה ואני עתיד לפתח פיתחה שעתה הוא סגור ויפתח לעת קץ כנאמר זכריה יג " ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנידה והיה ביום ההוא אכרית את שמות העצבים מן הארץ  ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ "

ועל האבן הזאת נאמר בתהילים קיח  22 " אבן מאסו הבונים  היתה לראש פינה מאת יהוה הייתה זאת היא נפלאת בעינינו " שבוני ישראל מאסו בה והוא הכתוב באיוב לח " מי שם ממדיה כי תדע או מי נטה עליה קו על מה אדניה הוטבעו או מי ירה אבן פינתה "  אבן הפינה הוא המשיח שבו מאסו הבונים והאבן הזו נורתה   שלא בידי אדם ככתוב בדניאל ב34 " וראית אבן שנעקרה שלא ביד אדם פגעה ברגלי הצלם העשויות ברזל והחרס והצקה אותו לעפר..והאבן שפגעה בצלם היתה הר גדול שמילא את כול הארץ ופירוש החלום הוא  שהאבן תהא מלכות שלא תחרב לעולם והיא תפורר את כול המלכויות"וכיוון שהאבן הזו היא יסוד הארץ על כן נאמר " וצדיק יסוד עולם " הנו זה שצדיק הוא יסוד העולם האבן שהעולם נכון עליה.

רש"י מוסיף על אבן את הנוטריקן הבא   אבן ישראל, ל' נוטריקון אב ובן 

 

ובפירוש הרמב"ן  לדברים ל"ב מצאתי פסוק ב ואמר יערף כמטר לקחי. כי מה שלקח מן השמים ואמרתו על הארץ יערף על ישראל ותזל עליהם כטל. כי שם ה' אקרא, בשמים, הבו גדל לאלהינו, בארץ, ועם כל ישראל ידבר: וכן אבן יהושע, רמז על הארץ הזאת, כי משם רועה אבן ישראל, וכבר פירשתיו (בראשית מט כד), וכן אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת ה' היתה זאת וגו' (תהלים קיח כב כג), ועל כן אמר יהושע (יהושע כד כז) האבן הזאת תהיה בנו לעדה, וכן כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים וגו' (זכריה ג ט), והמשכיל יבין:
 
 
 

אור-אור הגנוז

באנו לחקור על המשיח כאור. וצריך התחלה וממה נתחיל ? אם לא מראשית כלומר בראשית

תחילת דבר יהוה מה הוא אומר "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור וירא אלוהים את האור כי טוב ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך קרא לילה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד " מה משמעות העניין הרי דברים קל וחומר ומה באת הפליאנו?

העניין הוא כזה שהאור לשימושו של עולם נעשה ביום הרביעי פסוקים 14-19 נשאלת השאלה מה בא לברוא האור ביום הראשון אם אינו אור לשימושו של עולם שהרי אור לשימושו של עולם ניברא ביום הרביעי? כעת נאמר שהאור הראשון הזה שניברא הוא אורו של משיח והוא קרוא גם אור הגנוז כמו שמאיר עינינו הזוהר הקדוש בדברו :

פרשת אמור.

אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם. רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (תהלים לא) מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ וְגוֹ'. מַה רַב טוּבְךָ, כַּמָה עִלָּאָה וְיַקִּירָא, הַהוּא נְהוֹרָא עִלָּאָה דְּאִקְרֵי טוֹב, דִּכְתִּיב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. וְדָא הוּא אוֹר הַגָנוּז, דְּבֵיהּ עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא טַב בְּעָלְמָא, וְלָא מָנַע לֵיהּ בְּכָל יוֹמָא, בְּגִין דְּבֵיהּ מִתְקַיֵּים עָלְמָא, וְקָאִים עָלֵיהּ. אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ, דִּתְנָן, נְהוֹרָא עִלָּאָה עָבֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד בָּרָא עָלְמָא, וְגָנִיז לֵיהּ לְצַדִּיקַיָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ.

פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ. פָּעַלְתָּ, בְּזִמְנָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, הַהוּא נְהוֹרָא הֲוָה קָאִים וְנָהִיר מֵרֵישָׁא דְּעָלְמָא לְסַיְיפֵי דְּעָלְמָא. כַּד אִסְתָּכַּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאִינּוּן חַיָּיבִין דִּזְמִינִין לְקַיְּימָא בְּעָלְמָא, גָּנִיז לֵיהּ לְהַהוּא נְהוֹרָא, דִּכְתִּיב (איוב לח) וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם. וְזַמִּין לְאַנְהָרָא לְצַדִּיקַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְדָא הוּא אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, וּכְתִיב (מלאכי ג) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ.

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ קָאִים לְמֵיהַךְ לְהַהוּא עָלְמָא, וְהוּא בְּבֵי מַרְעֵיהּ, אַתְיָין עָלֵיהּ ג' שְׁלוּחִין, וְחָמֵי תַּמָּן, מַה דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ לְמֵחֱמֵי כַּד אִיהוּ בְּהַאי עָלְמָא. וְהַהוּא יוֹמָא, יוֹמָא דְּדִינָא עִלָּאָה הוּא, דְּמַלְכָּא בָּעֵי פִּקְדוֹנָא דִּילֵיהּ. זַכָּאָה הַהוּא בַּר נָשׁ, דְּפִקְדוֹנֵיהּ אָתִיב לְמַלְכָּא כְּמָה דְּאִתְיְיהִיב לֵיהּ בְּגַוִיהּ. אִי הַהוּא פִּקְדוֹנָא אִתְטְנָּף בְּטִנּוּפֵי גּוּפָא, מַה יֵימָּא לְמָארֵי פִּקְדוֹנָא.



הזוהר הקדוש - זוהר חדש-זה שייך לפרשת שלח לך
... '. וְדָא בַּת עַיִן דְּאִתְּמַר בָּהּ כְּסוּת עֵינַיִם דְּצָרִיךְ לְאִתְכַּסָּאָה בֵּינִי חַיָּבַיָּא, בְּגִין הַהוּא אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ, דְּאִיהוּ בַּעְלָהּ דְּאִיהוּ רָז צָרִיךְ לְכַסָּאָה לֵהּ מִבֵּינַיְהוּ דְּלֹא אִתְפַּס עָלֵהּ. בְּגִין דַּחֲשׁוֹכָא דְּאִיהוּ נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי מְקַנֵּא עַל נְהוֹרָא דְּאִיהוּ אוֹר הַגָּנוּז, דְּאִתְּמַר בֵּהּ וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ (שמות). וְהָכֵי מָאן דְּאִתְגְּלֵי לֵהּ אוֹר דְּאִיהוּ רָ'ז בֵּין חַיָּבַיָּא. צָרִיךְ לְכַסָּאָה לֵהּ עַד דְּיֵיתוּן צַדִּיקַיָּא לְאַנְהֲרָא בֵּינַיְהוּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק. וְאִי לָא ...

ותקצר העת להביא כול המקומות מהזוהר המדברים מהורא הוא אור המשיח אור הגנוז שנסתר מהעולם הזה שעליו פותחים " מה רב טובך אשר צפנת ליראיך " (תהילים לא ) ומהו הטוב הזה שצפן ליראיו הוא המשיח אור הראשון שהקבה צפנו עד לזמן העתיד לבוא והוא צפנו מפני הרשעים ככתוב באיוב לח15 " וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר " ועליו כתוב במשלי כז " צפניה צפן רוח ושמן ימינו יקרא " ואור הגנוז הזה הוא מה שכתוב תהילים קיב 4 " וזרח בחושך אור לישרים " תהי צז " אור זרוע לצדיק " כי האור הזה הוא זרוע הכוונה יש להיכנס פנימה על מנת לראות באור הזה כמו שכתוב " כול כבודה בת מלך פנימה "(תהי מה ) כי כבוד הוא משיח והכבוד הזה מתגלה כשנכנסים פנימה כמו שגם אומר ישעיה ישעיה ב10 " בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד יהוה ומהדר גאונו "

ונאמר שם " וירא אלוהים את האור כי טוב " ולפי דברי ישוע מרקוס 10 "

ויהי בצאתו לדרך והנה איש רץ אליו ויכרע לפניו וישאל אותו רבי הטוב מה אעשה ואירש חיי עולם  ויאמר לו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים ואם כן האור הזה הוא הטוב הוא האלוהים ומשה שלא היה אלה מעין הקדמה או תיאור של המשיח כי הו מכונה גואל ראשון מול משיח המכונה גואל אחרון ואחרי כן נתערבבו להם כמשיח בין יוסף ובן דוד " עליו נאמר שמות ב " ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב ותצפנהו שלשה ירחים "

וצריך היה לברוא את האור בראשונה כי הוא סיבת הסיבות וממנו כול התולדות כי זה הכתוב " באורך ראינו אור ועמך מקור חיים " כי בלי האור הזה לא יתגלה מה יש לברוא כי הוא אור הדעת והוא מאיר החיסרון כי עלידו כתוב "וירא אלוהים את האור כי טוב " " וירא אלוהים את כול אשר עשה והנה טוב מאוד " פרק א 31 על כורחך תאמר שבכול יום בריאה גם הייתה הבטה כזו כי מה שאמר בכול יום משהוא זה היה לפי ההבטה וראיית החיסרון שהיו באותו היום כי הוא היה מביט באור המשיח


 

אמת

כול המציאות של העולם הזה בנויה על שקר,אפילו המילה עולם עניינה העלם מהו הדבר הנעלם העתיד להתגלות " ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל מגערתך יהוה מנשמת רוח אפך " הגערה היא נשמת רוח אפו והיא מוסדות תבל העתידים להתגלות שזה צדיק יסוד עולם אשר בו ניברא העולם והוא ניסתר מין העין ושמו מחורף בקרבם ועתיד להתגלות כיוצר הכול והוא העלים בכוונה עצמו מהעולם בנותנו להם פתח להאמין בו כי האמת א תחילה שזה אלופו של עולם וללא האלף זה בחינת "מת "שזה שקר כי כול המציאות שאינה מחוברת ומקושרת עם צדיק יסוד עולם זה שקר ומוות.

צריך להבין שמוות וחיים זה דבר אחר לגמרי ממה שאנחנו חושבים אנחנו רואים אדם זז ומדבר ואומרים הוא חי והקב"ה מסתכל ואומר מת כי עניין החיים רמוז בתהילים שנאמר בהם " כי לא המתים יהללו יה ולא כול יורדי דומה ואנחנו נהלל יהוה מעתה ועד עולם "

מה שחיים בלא להלל האלוהים זה בחינת מתים .אנחנו מזהים את האמת עם המציאות שאנו חיים בתוכה העולם הזה חוקי הטבע אבל צריך להבין שכול העולם הזה זו אשליה גדולה עם חוקיו והגיונו האמת היא רוחנית היא שמימית היא אינה מהעולם הזה ויכול כול העולם להתקיים וכולם מדברים דברים נוכחים ממה שנימצא ואף על פי כן זה שקר גדול ועל זה אומר ישעיה הנביא " והוסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד כי כשלה ברחוב אמת ונוכחה לא תוכל לבוא ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל וירא יהוה וירע בעיניו כי אין משפט " אם אין אמת אז גם אין משפט ואין צדקה איך אפשר שיתקיימו אלו בלי שורשם הרוחני , בלי האמת האלוהית כול מה שיש זה סובייקטיביות כזו או אחרת אני חושב כך ואתה חושב אחרת מצוות אנשים מלומדה, מסורות, חוכמות אנשים כולם יש להם גבול ומידה לכולם השפעה עד גבול מסוים כול כוח יגיע לסיומו על ידי כוח חזק ממנו ומנוגד לו ,

ב

הצדיק יסוד עולם הוא האמת. ובלעדיו אין אמת ומי שאינו מכיר בו הוא מרוחק מהאמת.

וכול עבודת האלוהים אם חסרה הצדיק הזה היא עבודה ריקה.וזה הכתוב בהושע ה " בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את יהוה ולא ימצאו חלץ מהם "המתבונן מהארץ יכול לחשוב שכול העבודה מתקיימת הנה הם הולכים עם צאן ובקר הנה הכוהנים מקריבים העולות הכול ניראה כשר אבל באמת זו אלילות גדולה כי הם מקריבים אבל בלי (יהוה)

שזה מה שמבדיל עבודת קודש מעבודת אלילים .כי מאחר שכפרו בצדיק יסוד עולם אז כיחשו בעצם האלוהות והם עובדים אלוהים שאינו אמת כמו שמעיד על כך הכתוב דברי הימים ב טו 3 " וימים רבים לישראל ללא אלוהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה וישב בצר לו על יהוה אלוהי ישראל ויבקשהו וימצא להם ובעיתים הה אין שלום.."

יש אלוהים אבל לא אלוהי אמת . נשבעים ביהוה אבל זה לא אמת ישעיה מח "שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה יצאו הנשבעים בשם יהוה ובאלוהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה " מזכירים את שם "יהוה" אבל לא באמת איך זה אפשרי?

התורה מספרת שבעת שעלה משה אל ההר עשה להם אהרון עגל זהב ושם נאמר " ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרון ויקח מידם ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים וירא אהרון ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרון ויאמר חג ליהוה מחר וישכימו ממחרת ויעלו עולות ושלמים וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק " יש פה עניין מוזר

אהרון לוקח את הזהב מהעם יוצר פסל ואז אומרים לשון רבים "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים " כול זה קורה בעת הסתרה כשמשה נעלם מעיניהם ומרמז על הענינים שיקרו אחר הסתלקותו העניין המוזר היא האחדות שיש בעם כולם עושים הפעולה יחד בתיאום שאין למעלה ממנו אין פוצה פה ומצפצף אין מוחה בנקל לתאר מה היה קורה אילו לא היה יורד אליהם משה ולאחרי כן חמת יהוה הם היו מחזיקים בעבודה הבדויה הזו עד היום הילדם הנולדים היו רואים את פסל העגל ואבותיהם המחונכים על "ושיננתם לבנייך" היו משבחים ומקלסים את פעולת העגל שהוציאם ממצרים ונקרא בשם "אלוהי ישראל " ו"יהוה" אם משהוא היה מנסה למחות או להציב איזה סימן שאלה מיד היה מועלה על נס ככופר במידה של חסד היה זוכה לנידוי ובדין לסקילה .כך הופך שקר לאמת בכוח המורת בכוח שלטון הרוב בכוח סמכותם של כוהנים או זקנים. ולכן היות ואנו רואים פעמים רבות בדברי הנביאים המדברים על כך שישראל נמצאים ללא אלוהי אמת וגם הושע בחזותו על הדברים שעתידים לקרות העיד " והיה ביום ההוא נאום יהוה תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי והסירותי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם" אם כן עבודת הבעלים ממשיכה עד ימינו שלנו ועדיין לא נכרתו שמות הבעלים מפינו ירמיה הנביא בפרק ב מביא טענה מהקב"ה שישראל אומרים " איך תאמרי לא נטמאתי אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא דעי מה עשית בכרה קלה משרכת דרכיה " טענתם שהם לא חטאו הם לא נמשכו בעבודת הבעלים הם נאמנים אבל האמת שהם הלכו אחריהם לכאורה מוזר איך הם הולכים אחריהם וטוענים שלא הלכו והרי זה דבר ברור? והתשובה שהבעלים היו כדוגמת עבודת אהרון עבודתם יכולה הייתה להתחפש לאמונת האמת אין להם בעיה שהעם יגידו " כי חג ליהוה מחר " ממשיכים להשתמש בשם אבל בכוונה מכוונים למשהוא אחר לגמרי ומכחשים ביהוה.

כך יכול להיווצר המצב המתואר בתהילים סב" אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה " הם מברכים את אלוהים בם המוכר "יהוה " "אלוהם" ומקללים אותו בשם המשיח "ישוע" ועל כן רבו המקומות שאלוהים מעיד שהם מנאצים אותו ישעיה א " עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל "

ישעיה נב5 " ועתה מה לי פה נאום יהוה כי לוקח עמי חינם מושליו יהללו נאום יהוה ותמיד כול היום שמי מנואץ- לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא "

כיוון שגדוליהם לקחו העם כולו בכחשיהם הם מהללים אותו ומופיעים לעיניהם כצדיקיו ויראיו ואין העם יודעים ש"אך משאתו יעצו להדיח " והם מקללים שם קודש שם המשיח וזה העניין של " כול היום שמי מנואץ" וזה מתרחש על שום שאין יודעים שזהו השם הקדוש והתשובה לכך " לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא "

ואם כן עניין המשיח הוא אמת כי עבודת אלוהים בלי המשיח זו השתחוות לאלוהות ריקה

וזה העניין של " כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני וליבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה " זה שדחו את ישוע זה מראה שלבם רחק ממנו והוא כדברי ישוע עצמו "אלו אלוהים היה אביכם הייתם אוהבים אותי שכן אני מאת האלוהים יצאתי ובאתי הן לא מעצמי באתי הוא שלחני מדוע אינכם מבינים את דיבורי? מפני שאינכם יכולים לשמוע את דברי אתם מאביכם השטן ואת מאויי אביכם חפצים אתם לעשות.."

וזה העניין שבדברי הימים כתוב " וימים רבים לישראל ללא אלוהי אמת " כי דחו את המשיח ולפי כך ללא אלוהי אמת. וזה הכתוב בירמיה י 10 " ויהוה אלוהים אמת הוא אלוהים חיים ומלך עולם " דייקא אמת שזה המשיח שמכונה אמת. ועל זמננו ושלטון החושך על זה אומר ישעיה נט "כי כשלה ברחוב אמת ונכחה לא תוכל לבוא ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל וירא יהוה וירע בעיניו כי אין משפט" ואז עתיד המשפט לבוא על ידי מגיד משנה (יחזקאל כא 32)

ובהושע ד אומר " שמעו דבר יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלוהים בארץ " (הצדיק אבד ואין איש שם על לב )אך איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה ....והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו....כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם.......צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזחותיהם " ע"רוח זנונים תעו באלוהיהם והלכו בעצת הכוהנים אשר דחוהו "אך איש אל ירב " כי הם מוטה כולו ולא יעזור ליחיד להטות הרבים כי בין כה וכה נהר שוטף יזרום ורפואתו בהמשך זרימתו שיביא יהוה הרעה עליהם עד יעטה עליהם רוח ממרום ואז יבושו מזבחותם. וזה הכול מחובר בעניין המשיח כי הוא חסד ואמת ודעת אלוהים ועל כן אין להם שם שום דעת אמיתית שבכוחה לשנות לב האדם שיבוש ממעשיו ויחזור בתשובה אמיתית הכול חזיונות ריקים בעת פקודתם יאבדו. כי לא יכלו לעצור הרעה כי לא באמת יסודם.

ועניין נוסף להגות בו הוא הכתוב בדניאל "ותושלך אמת ארצה ועשתה והצליחה "

שזה מסובב על ירידת המשיח לעולם "מי עלה שמים וירד " והכתוב בתהילים " אמת מארץ תצמח "היה עליה להתחיל בתחתית המדרגה שזה עניין הופעת המשיח כעבד בזוי ואנחנו לא חשבנוהו ואחריתו " הנה ישכיל עבדי ירום ונישא וגבה מאוד " ומפרשים שגבה על מלאכי השרת ועל אברהם . ולמעלה מזה הכתוב בו בדניאל ז " רואה הייתי בחזיונות לילה והנה עם ענני שמים בא אחד הדומה לבן אדם ועד עתיק יומין הגיע והובא לפניו שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו וכול העמים האומות והלשונות עבדו לו שלטונו שלטון עולם שלא יסור וממלכתו לא תיכלה "

ובתהילים קיט " ראש דברך אמת ולעולם כול משפט צדקך " כי המשיח שהוא מכונה ראש כי הוא ראש בריאה וראשון לה והוא אשר ראה יעקב " סולם וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו ויהוה ניצב עליו" וזה הכתוב בהושע ב " ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל " כי ע"י שישימו אותו לראשם יעלו בסולם ההוא וזה עלו מין הארץ שהוא הדרך לעלות מפה . והוא שמכונה ראש הוא האמת


וזה ה




ו


 

אחת הנקודות העומדות לרוב בויכוח על דמות המשיח בין היהודים לבין הנוצרים או יותר נכון בין תאולוגים או אנשי דת נוצרים ליהודים שהרי רוב העם גם פה גם שם אינו נותן עינו בכתובים וליבו בחקירה אלה יותר מסתמך על מה שנאמר לו. הוא עניין הבן.

המשיח כבן יהוה- היהדות התלמודית מתנגדת התנגדות נמרצת וחריפה לאפשרות שלאלוהים יהיה בן היא דוחה את הרעיון הזה כאלילות גמורה. ויהודים אינם מוכנים לקבל רעיון כזה שנראה להם כמתנגד לכול אושיות אמונתם. האמת היא שגם לי עצמי היה קשה בהתחלה לקבל רעיון כזה שבן אדם יכול להיות בן אלוהים. אבל אחרי ברור ממושך עולה שהרעיון הוא נכון ומיוסד היטב על הכתובים. לאחר שמתברר לאור הכתובים שישוע הוא המשיח ולאחר שבוחנים את דמות המשיח לאור הכתובים אי אפשר לברוח מהמסקנה הזו. ובדיון הקצר הזה אביא רק חלק מהדברים . אביא רק פסוק אחד מספר ישעיה שדי בו להסביר הרבה והוא מישעיה ט 5 " כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ, אל גיבור, אבי עד שר שלום " תרגום יונתן בן עוזיאל רואה בפסוק הזה נבואה משיחית ואומר שה' הוא פלא יועץ וכו' והוא יקרא שמו של הילד " שר שלום " לדעה זו מסכימים רש"י, רד"ק מצודת דוד והמלבי"ם אולם הם תעו בדבריהם ופורשם זר מאוד לרוח השפה העברית מבחינה פילולוגית כי אם נכונים דבריהם צריך היה לומר " פלא יועץ אל גיבור אבי עד קרא שמו שר שלום" ואז היו הדברים מובנים ומתאימים לפירושם אולם הואיל והקדים המילים " ויקרא שמו " נאלצים אנו להסיק ששמו מתחיל במילים מיד אחרי כן " פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום " ולכן פירושם מוטעה ונסוג מפני פירושנו ומי שרוצה לעקם הכתובים בצורה משונה מוטלת עליו החובה להביא סימוכין והוכחות ממקומות אחרים בכתבי הקודש ורק אז יוכל להרשות לעצמו לבאר כך.

ביהדות התלמודית מקובל להבין פסוק זה כמתייחס על המשיח והם דורשים אותו לרוב בהקשר לשם האחרון " שר שלום " אבל די מתעלמים מההתחלה .לדוגמהמסכת דרך ארץ זוטא פרק השלום

מה מזבח שאינו אוכל ולא שותה ולא מריח ולא נבנה אלא לכפרתן של ישראל נקרא שלום מי שהוא אוהב שלום ורודף שלום ומקדים שלום ומשיב שלום ומטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים על אחת כמה וכמה רבי יוסי הגלילי אומר אף שמו של משיח נקרא שלום שנאמר (ישעיה ט) אבי עד שר שלום א"ר יהושע גדול הוא השלום שישראל נקראין שלום שנאמר (זכריה ח) כי זרע השלום למי השלום לזרע השלום רבי יוסי הגלילי אומר גדול הוא השלום שבשעה שמלך המשיח נגלה לישראל אין פותח אלא בשלום שנאמר (ישעיה נב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום

אותו בן שנולד לנו( לעם ישראל ) נולד בתוכנו כבן אדם רגיל נקרא (אל גיבור) ו ( אבי עד ) ואם כן ואם אנחנו מבינים שאלוהים יש רק אחד ואין עוד אל מלבדו ממילא נבין שאותו ( אל גיבור ) הוא בן האלוהים חלק מהאלוהים . הדברים קצת קשים להסברה אבל אשתמש בעוד דוגמאות כדי להסביר זאת . למעשה יש חלק באלוהים שקוראים לו זרוע וימין יהוה, החלק הזה הוא חלק באלוהים עצמו. וכתבי הקודש מייחסים לזרוע ולימין יהוה דווקא מגוון פעילויות כמו גאולת ישראל ממצרים ואפילו בריאת העולם , בהמשך הכתובים מדברים שהזרוע הזו שהיא עתיקה ואין לה ראשית כמו לאלוהים עצמו. תתלבש בנקודה מסוימת בזמן בתוך בן אדם כמו שאנו רואים מישעיה נג1

" מי האמין לשמועתנו וזרוע יהוה על מי נגלתה ויעל כיונק לפניו וכשורש מארץ ציה לא תואר.."

גם בתהילים פט נאמר על בן האדם המכונה דוד ( פעמים רבות משיח מכונה דוד ראה מאמר שמופיע פה על דוד ) ונאמר בו " מצאתי דוד עבדי בשמן קודשי משחתיו אשר ידי תכון עימו אף זרועי תאמצנו " בקרב הרבנן יש מדרשים המתייחסים למילה " מצאתי " כמרמזת על המשיח כמולדוגמה בנות לוט שגם עליהן נאמר שהן נימצאות ומהם יוצאים עמוני ומואבי.שני עמים הקשורים במשיח. אבל גם המילה " תאמצנו " קשורה במשיח כי זרוע יהוה מאמצת אותו כמו שניראה גם בתהילים פ 16 " וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אמצת לך....תהי ידך על איש ימינך על בן אדם אמצת לך "

אני אביא עוד מקומות העוסקים במשיח כבן תחת המילה בר ולעד ראשון בינינו אביא מזמור ב בתהילים המזמור הזה בחלקו השני מפסוק 6 עד סופו מפורש בספרות הרבנית לרוב על מלך המשיח ובתוך כך גם בתלמודים שלהם סמכות ראשונה.כמו " תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקב"ה שאל ממני ואתן לך שנאמר :אספרה אלחוק,וגו' אני היום ילדתיך..וכוון שראה משיח בן יוסף שנהרג..איני מבקש ממך אלה חיים... שנאמר ( תהילים כא:ה) חיים שאל ממך נתת לו " סוכה נב :א ובספר הזוהר נאמר על נשקו בר :נשקו בר אנת הוא רבן דישראל רב לתתא רבן דמלאכי השרת ב"ר לעילא ברא דקודשא בריך הוא ושכינתא חסר ג"ם לאשלמא רמ"ה עלייהו אתמר לגבי משיח בן יוסף: כלומר מפרש שהוא רב המלאכים והבן של הקב"ה והשכינה הדמות של " אספרה אל חוק יהוה אמר אלי בני אתה אני הים ילידתיך שאל ממני ואתנה גויים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ" מפורשת לרוב על ידם כמשיח לרוב מתייחסים לבקשת המשיח ולמה שה' עתיד לתת לו אבל אי אפשר שלא לשים לב שלאותה דמות אומר האלוהים " בני אתה אני היום ילדתיך " הפסוק הזה יראה מוזר כי דיבור כזה אל תינוק בן יומו הוא חסר כול משמעות. אבל יש לו משמעות רבה אם אנחנו מבינים שהאב והבן היו יחד נצח שלם לפני הביאה בבשר וגם אחריה הם מאוחדים לנצח שלם.

ורק לכאורה כשהבן מתגלם בלבוש בשר כביכול הוא נולד. אבל נולד רק לעולם החומר בעולם הרוח הוא ניצחי ללא תחילה. אם כן ראינו שהמשיח הוא בן יהוה ושהכתובים אינם סותרים אלה רק משלימים ומדגישים עובדה זו. אבל אם אנחנו כברעוסקים בפרק ב הבה נביט למטה על הכתוב " נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כול חוסי בו " אם אנחנו מבינים

שהמשיח הוא בן יהוה לבטח לא נתקשה להבחין שהמילה בר המופיעה גם היא בפרק הזה מרמזת לבן, והמחבר מתריע אותנו שעלינו לנשק את הבן( ירצו אחרים יפרשו נשק- כמו קרב ולא כמו נשיקה אבל אין בכך לשנות המשמעות ) ואנו רואים שהבן הזה הוא דמות מתווך ראשונה במעלה ולפי איך שמתייחסים אליו האנשים כן יהוה מתייחס אליהם כי נאמר בו " נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו-אשרי כול חוסי בו " מצד אחד כעס וחמה שפוכה כמו גם אובדן דרך לאלו המתרחקים ממנו ומנאצים אותו ומנגד ההבטחה החוזרת כחוט השני בספר תהילים ( חוסי בו ) ( טוב לחסות בו) כול עניין המחסה שבספר תהילים מתייחס לחוסים במשיח. כמובן שמאוחר יותר עם החיכוך עם הפרשנות הנוצרית נצטרכו לבטל הפירוש הזה ולכן אנו מוצאים שאחרי חכמי התלמוד ( שכתבו דבריהם ברוח הקודש לפחות לפי התפיסה הרבנית)

מופיעים שלל פירושים שכול מגמתם הסטה וריחוק כמו שרש"י מפרש " רבותינו דרשו את העניין על מלך המשיח ולפי משמעו יהיה נכון לפרשו על דוד עצמו " אבן עזרא אומר " הנכון בעיני כי זה .. על דוד ביום המשחו על כן כתוב אני היום ילדתיך או על משיח "


אמנם נכון הוא שהמילה בר היא מהארמית אבל זה לא צריך להפתיענו כי יש עירובים רבים בתנך שהם מלשון ארמי

האבן עזרא מפרש :נשקו בר. הנה עבדו את ה' כנגד על ה' ונשקו בר כנגד על משיחו והנה פירוש בר כמו מה ברי ומה בר בטני וכן כתוב בני אתה ומנהג גוים בעולם לשום ידיהם תחת יד המלך כאחי שלמה או העבד תחת ירך אדוניו או לנשק את המלך וזה המנהג עד היום בארץ הודו ופן יאנף שב אל השם הנזכר בפסוק הראשון ואם הוא רחוק כמו תבלעמו ארץ איננו שב אל מלת מי כמוכה באלים רק אל אמר אויב וככה והקימו את המשכן עד בואם ויש אומרים כי נשקו מגזרת נשק והטעם נשקו כלי בר והנה בר כמו ברי לבב והיה ראוי להיותו בור או יהיה תקנו הבר או כלי הבר.


בעמוס ה כתוב " שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו לכן יען בשוסכם על דל ומשאת בר תקחו ממנו-בתי גזית בניתם ולא תשבו בם כרמי חמד נטעתם ולא תשתו את יינם "

עתידים ישראל להתנקם במוכיח ויהיו שוסים רכושו ( משאת בר) כמו ( נבואת הבן ) תקחו ממנו שיהיו אונסים אותו לכחש ולחדול ממה שידע ויען הרעות האלו שעתידים לעשות למאמיני האמת יבוא חורבנם.

תהילים עב 16 " יהי פיסת בר בארץ בראש הרים -ירעש כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו " פסוק אחרון מובא רבות בתלמוד כמדבר על המשיח אבל בראשון מיעטו לדבר כי הוא דיבור של סוד. לעתיד לבוא יעמוד המשיח בראש הרים כמו שכתוב " והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש הרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כול הגוים" ולבנון שזה ישראל ירעש מפריו שהם בניו המעידים על בשורתו והם יחוללו הרעש בעת האחרון ויהיו מוחיכים אותם בלויית אותות ויהיו ישראל מזדעזעים ושבים לעבודתו. ויציצו עדיו מעיר מושב שהיו עד עתה מסתתרים משלטון כנעני וערל.


משלי יא26 " מונע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר " אלו המונעים את הבר-הבן מהלאום הוא ישראל יהיו העם מקללים אותם שבשלם כול הסובל הבא על ישראל ועליהם נאמר " עד מתי רשעים יעלוזו יביעו ידברו עתק יתאמרו כול פועלי און עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו "ואין לך יתומים אלה ישראל שנאמר מדרש רבה שמות פרשה מו

"שהמגדל נקרא אב ולא המוליד כך היתומים אלו ישראל שנאמר (איכה ד) יתומים היינו ואין אב אפוטרופוס שלהם הטוב הנאמן זה הקב"ה" והם נרצחים ע"י הרשעים האלו מיתה שהיא בסתר כלומר בעולם הבא . ועתידים לברך המשביר והבן.

בר נפלי


אמר ליה רב נחמן לר’ יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי? (בן הנפילה או בן הנפל )

אמר ליה: מאן בר נפלי?

אמר ליה: משיח/

ומשיח בר נפלי קרית ליה?! (למשיח קראת בר נפלי ?)

אמר ליה: אִין (כן), דכתיב "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" (עמוס ט).

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: דור שבן-דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטין (במדרשים נכתב: "מתים"), והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזירות קשות מתחדשות. עד שהראשונה פקודה, שניה ממהרת לבוא.

(סנהדרין צו ע"ב - צז ע"א)

(א)


לפירוש המהרש"א "אימת אתי בר נפלי כו’: הא ודאי דקרי ליה בלשון נפילה על שם נפילת בתולת ישראל וגו’, וקאמר עד אימת יהיה אותה נפילה, שיהיה להם תקומה ואמר ליה "מאן בר נפלי?" ו"אמאי קרית ליה למשיח בר נפלי": דהוי ליה לקרותו נפלי, על שם נפילת ישראל, וקאמר על שם מלכות בית-דוד שנפלה בגלות קרי ליה בר נפלי, כדכתיב: "אקים את סוכת דוד הנופלת". ועד אימת יהיה אותה נפילה? עד שתשוב המלוכה לבן-דוד, ואמר ליה כו’.


( אי אפשר שלא ישים ליבו שבפירוש על שמו (בר נפלי ) מוסיף המהרש"א עוד טעם מלבד עניין סוכת דוד הנופלת בהזכירו פסוק מעמוס ה " נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל נטשה על אדמתה אין מקימה " פה נימצא דורש טעם אחר מלבד עניין הסוכה הנופלת יש להעמיק בטעם למה דרש דווקא הפסוק הזה שהרי קודם דיברו רק מבית דוד "סוכת דוד הנופלת " ואילו הוא דיבר מכול ישראל "נפלה בתולת ישראל "

דברי תלמוד חמורים פחות שלא דיברו מנפילתה ומזכירים הנפילה רק בדברם על תקומתה " ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת " ואילו הוא מזכיר נפילה שאין עמה תקומה "נפלה לא תוסיף קום ". יש להקשות בשני עניינים א) אם תאמר שמשיח הוא מקים הנפולים מה תעשה לעניין ההמשך ? “ דור שבן דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטין (במדרשים נכתב מתים) ואם כן איך הוא מקיימם? ונימצא שדווקא על ידו הם מתים- דבר שני הרי נאמר "יהודה וחזקיה בני רבי חייא היו יושבים בסעודה לפני רבי, ולא היו אומרים ולא כלום. אמר להם [רבי יהודה הנשיא למלצרים]: הגבירו את היין על הדרדקים, כדי שיאמרו דבר. כיוון שהשתכרו, פתחו ואמרו: אין בן דוד בא עד שיִכלו שני בתי אבות מישראל, ואלו הן: ראש גולה שבבבל, ונשיא שבארץ ישראל, שנאמר: "והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל" (ישעיהו ח, יד). אמר להם [רבי יהודה הנשיא לבני רבי חייא]: בנַי, קוצים [עלבונות] אתם מטילין לי בעיני?! אמר לו רבי חייא: רבי, אל ירע בעיניך, יין ניתן [בגימטריא] בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין – יצא סוד.

"יהודה וחזקיה בני רבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמי רבי, ולא הו קא אמרי ולא מידי. אמר להו: אגברו חמרא אדרדקי, כי היכי דלימרו מילתא. כיון דאיבסום, פתחו ואמרו: אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל, ואלו הן: ראש גולה שבבבל, ונשיא שבארץ ישראל, שנאמר: 'והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל' (ישעיהו ח, יד). אמר להם: בניי, קוצים אתם מטילין לי בעיניי?! אמר לו רבי חייא: רבי, אל ירע בעיניך, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין – יצא סוד"( בבלי, סנהדרין לח ע"א).

ואם כן לפי פירושם אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי האב מישראל לא ברור האם הוא בא בסיום נפילתם או שמא הוא עצמו המייצר הנפילה הזו אבל עיון בדברי ישעיה שהובאו למעלה מגלה שלמשיח חלק מרכזי בנפילה . לפי פירושם שנתנו לכתוב ניראה להם שעתיד המשיח לבוא אחר שיכלו שני בתי האב מישראל . עניין נכנס יין יצא סוד כיוון שהמשיח הוא הסוד " סוד יהוה ליראיו ובריתו להודיעם " ובתהילים נה מדבר מסוד משותף שלו ושלהם כי דרך ישוע הייתה להיכנס אל בתי הפרושים ולסעוד עימם ולא כדרך שפירשו שהיה מבקרם תדיר ולאויב להם כי אם רק הם והוא ידעו הסוד ההוא כי עמוק הוא וקשה לפרשו ולדרשו כי דבר דק הוא ועל זה כתוב " כי לא אויב יחרפני ואשא לא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלוהים נהלך ברגש " כי אף שהם אויבים זה היה לפי רצונו כי עוד לא באה השעה לגאולה שזה בסוד "הרכבת אנוש לראשנו(תהי' סה -לץ תכה ופתי יערים (משלי יט )


למה ראה המהרשא טעם להוסיף עניין " נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל " ומה ראה לסמוך לזה משיח? רבי משה הדרשן פרשת מקץ על הפסוק " ופרעה חולם " בוא וראה שלא כמידת הקב"ה מדת בשר ודם. בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטיה והקב"ה אין אמונתו כן אלה בדבר שהוא מכה בו מרפה זהו הדרש " כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך " וכן אתה מוצא בישראל בדבר אשר הכם בו בדבר מרפאם : חטאו בבתולה שנאמר " ושם עשו דדי בתוליהן " (יחזקאל כג-3) ולקו בבתולה שנאמר " נשים בציון עינו בתולות בערי יהודה " ומנחמם בבתולה שנאמר " שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה עד מתי תתחמקין הבת השובבה..."

'וָאֱהִי שׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵם פְּרוּצִימ' – והמילה פרוצים כתובה עם מ"ם רגילה, לא סופית. כתוב שם ברד"ק במקום, שכתוב בנביא על אותו הילד שיוולד 'לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם' – המילה למרבה כתובה עם מ"ם סגורה, סופית. אומר הרד"ק: 'המ"ם סתומה בכתוב, וקרי במ"ם פתוחה ובהפך זה בעזרא המ"ם פרוצים, מ"מ פתוחה בסוף התיבה, בכתוב, ויש בו דרש כאשר יסתמו חומות ירושלם שהם פרוצים כל זמן הגלות ולעת הישועה יסתמו הפרוצים ואז תפתח המשרה שהיא סתומה עד מלך המשיח' יש חשיבות לסגירת חומות ירושלים. 'בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם'


וזה עניין מנחמם בבתולה כנאמר בישעיה ז " הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל ...” כי אמו מרים בתולה הייתה וזה שנאמר על הפסוק " יתומים היינו ואין אב " (איכה ה3) אמר רבי ברכיה אמר הקב"ה לישראל אתם אמרתם לפני "יתומים היינו ואין אב " אף גואל שאני עתיד להעמיד מכם אין לו אב שנאמר" הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח (זכריה ו12) וכן אמר (ישעיה נג2) “ויעל כיונק לפניו " ועליו דוד אומר " מרחם משחר לך טל ילדותיך (תהילים קי3) ויהיה מצרף לזה הכתוב בתהילים " בני איש עד מה כבודי לכלימה תאהבון" שאינו מבני איש והכתוב בבראשית רבה " ותקרא שמו שת כי שת לי אלוהים זרע אחר " רבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר נסתכלה באותו הזרע שהוא בא ממקום אחר " ואי זה? זה מלך המשיח" אומר הקבה עלי לבראותו בריה חדשה . ועניין מנחם בבתולה שממנה יוצא "מנחם"



שאין תקומתם לא בידם ולא מאחר מי מקימם?


ובדבר זה על הולדת הבתולין של המשיח תימצא תרוץ על קושיה בדברי המה"רשא

כי לפי דבריו קשה על שום מה יקראהו בר נפלי? (בן הנופלת )שאם תאמר שכיוון שיהיה משויך אל הנופלים.(והרי שם בר נפלי-בן הנופלת מראה שהוא מבניה ) אז לא יוכל להיות להם למקים .שהרי נאמר " אין מקימה" ובתולת ישראל שם קיבוצי להכליל כול זרע ישראל ואם אחד מבני ישראל (המשיח)יהיה מקימם אזי אין הפסוק מתקיים אחר אשר הבטיחם "לא תוסיף קום"(מעצמה) ובסיפא של הפסוק "אין מקימה "(מאחר).

והכוונה באומרו "אין מקימה " אינו שאין להם תקומה כלל שהרי הבטיחונו נביאים הרבה על תקומת ישראל אלה שתקומתם אינה בידם כי אם בידי הקב"ה ונעשית בדרך הקמת המשיח שהוא יקים הנפולים האלה .כדוגמת הכתוב " ישראל נושע ביהוה תשועת עולמים "(ישעיה מה ) ויוסיף "סומך יהוה לכול נופלים וזוקף לכול הכפופים "וכוונתו שהמשיח הוא יקים את ישראל ויושיעם כי שמו משותף עם עתיק יומין כדרך הכתוב ירמיה כג " הנה ימים באים נאום יהוה והקימותי(עניין התקומה כמו נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הקם על משיח אלהי יעקב כי באמת הם אחד אותו הגבר הקם להעיר המשיח ודוד ) לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח וזה שמו אשר יקראו יהוה צדקנו" וכן מה שאמר " הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך.השמר מפניו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו " (שמות כג) ואם יקשה בעינייך שהמשיח הוא מלאך הבט במלאכי ג " ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר יהוה צבאות " והאדון הוא מלאך הברית שזו תקבולת ונשתמש פה בשני שמות שונים לתאר שתי ביאותיו כי בביאה ראשונה היה (מלאך הברית)  ויתורץ שהמשיח הוא מלאך הברית כי הוא הכניסם בברית התורה  והוא המדבר עם משה על ההר והוא האומר (שופטים ב) " ויעל מלאך יהוה מן הגלגל אל הבוכים ויאמר אעלה אתכם ממצרים ואביא אתכם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם ואומר לא אפר בריתי אתכם לעולם " ובמדבר כ " וישלח מלאך ויציאנו ממצרים " ועתיד להעביר ישראל בברית החדשה האמורה בירמיה  לא  ו(ב) שעניינו להביא הגויים תחת אלוהי ישראל אבל ביאתו השניה אינה כראשונה כי ראשונה לא הייתה פתאום כי דניאל פירט החשבון הברור עד ביאת המשיח ועל כן בביאה ראשונה אי אפשר לדבר על פתאום אבל לגבי ביאה שנייה אינה מרומזת בשום כתוב באופן ברור והיא עניין ה"פתאום" ועניין פתאום שיבוא לתכלית נקמה להינקם מאויביו והם לא שיערו זאת כי לא ידעו הסוד ועל כן יהא עבורם פתאום אבל האמת אומר  גילה זאת דוד באומרו  ב עניינים  שניהם במקום אחד (תהילים סד )  א ) " לירות במסתרים  תם פתאום ירהו ולא ייראו " והבא אחריו בזמן " וירם אלוהים חץ פתאום היו מכותם " ועניין מכותם ועניין פתאום מרומז באחד " לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום יבוא שיברה " והמשכיל ידע שאמת הוא והכול על זמן אחרון דיבר  והוא יבוא כאדון כדרך הכתוב בישעיה ח " הראשון הקל ארצה...והאחרון הכביד דרך הים " כי על ראשון הקלו בחינת " נראהו ולא מראה ..ולא חשבנוהו " אבל על האחרון " וגורו ממנו כול זרע ישראל-ופחדו אל יהוה ואל טובו באחרית הימים " ונקל לראות זהות בין " בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח " לבין " ישראל נושע ביהוה תשועת עולמים " ומסיפא של הפסוק תדע ששם המשיח הוא יהוה צדקנו . " מה שמו של מלך המשיח... יהוה שמו שנא' (ירמיה כג) וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו... שילה שמו של המשיח (בראשית מ"ט) שנאמר עד כי יבוא שילה..." (איכה רבתי א, 16 על איכה א', ט"ז; ראה גם סנהדרין צ"ח, ע"ב)"

ובתהילים מה אומר דוד? " כסאך אלוהים עולם ועד שבט מישור שבט מלכותך אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלוהים אלוהיך שמן ששון מחבריך" הנה ראשונה אומר כסאך אלוהים עולם ועד על דרך תהילים כא " חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים עולם ועד " ואלה יהיו למקצת עדים לפנייך מכבוד המשיח שהוא ככבוד יהוה וזה יהיה לעת קץ שידעו ישראל מי היה כדרך שיעקב נלחם במלאך שבתחילת הלילה נידמה לו לאיש (האיש ההוא) אולם לעת השחר " כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותינצל נפשי " ועל כן מחרף המשיח כמחרף אלוהים ועל זה אמר דוד בתהילים " יראי יהוה הללו כול זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כול זרע ישראל " ובישעיה לג " פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים " וחכמיהם אמרו " יתי ולא אחמיני ".


עוד זה מדבר וזה בא

והנה יוסיף לנו דניאל באומרו " בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא, וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא, עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט (עליא) עִלָּאָה בְּמַלְכוּת (אנושא) אֲנָשָׁא, וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ, וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עליה " (דניאל ד)

"בגזירת מלאכים נחרץ המעשה ובמאמר קדושים נהיה הדבר למען ידע כול חי כי שולט האל העליון בממלכת בני אדם לאשר יחפוץ יתננה ואת השפל באנשים יקים עליה " (תרגום)

והנה באומרו שאת השפל שבאנשים יקים עליה נתכוון למשיח שהוא השפל ביותר כמו " צעיר באלפי יהודה " כי על מי נאמר " ואנוכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי מעם " עני ורוכב על חמור " וישעיה בפרק נג יוסיף תארים הרבה לגלות בזיונות וחרפות המשיח אשר על זה מדברת התורה באמרה " הליהוה תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קונך הוא עושך ויכוננך ( ואם תקשה לפרש לכמה כיוונים אחרים יכוונך לדרך ישר באומרו יזבחו לשדים לא אלוה אלוהים לא ידעום חדשים מקרוב באו לא שיערום אבותיכם צור יולדך תשי ותשכח אל מחוללך וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני מהם" ואף שאויבינו יחפצו לפרש זה ידבר על אותם שיצאו מעול הדת ובאמונות אליליות חדשות יאחזון תיראה ברור שאין כך הדבר שההם אינם אלה מיעוט וכאן מדבר על כול העם כיחידה אחת גם שאומר בסוף " ואמר אי אלוהימו צור חסו בו אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרוכם יהי עליכם סתרה " ומבואר שיש להם עד היום אליל שהם חוסים בו והקב"ה כביכול מתווכח עימם ואומר להם בעת צרתם יבואו האלילים שחסיתם בו והוא יושיעכם וזה רטורי כי כמובן לא יושיעם אבל לבסוף " ראו עתה כי אני הוא ואין אלוהים עמדי אני מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל " ואם אוזן מילים תבחן ראה שדיבור הנ"ל יתחבר עם הכתוב בישעיה נב " ועתה מה לי פה כי לוקח עמי חינם מושליו יהללו כול היום נאום יהוה ותמיד כול היום שמי מנואץ -לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני " מפה תיראה שאי אפשר שיהיה מצב כזה שבו מצד אחד מושלי העם מהללים את יהוה ומצד שני הוא יתברך יגיד "ותמיד כול היום שמי מנואץ " אלה אם יש שם שלו שניסתר מהם שאינם מבינים ששם הזה הוא השם הקדוש של הקב"ה במילויו כי שם "יהוה" הוא כמו "אהיה אשר אהיה " כלומר אינו גילוי כי אם כינוי ריק כמו הכינוי אלוהים שיכול לסבול כול דבר עד שאף אלילים קרויים לעתיתים אלוהים. אבל השם ההוא הקדוש הוא הגילוי האמיתי של יהוה ולכן כשמחרפים השם ההוא זה כמו שמחרפים אותו יתברך ואם תשמע לקולי ועל מילותי לא תסמוך חקור עניין ניאוץ שמו במקרא ותיראה שמדבר הרבה מאוד בעניין הזה ולא רק בזמני קדם אלה עד זמננו אנו וניאוץ השם היה עיקר חטאת ישראל ולא כדברי המהתלות שהפיחו בעלי התלמודים שבדברם על שינאת חינם שבשלה נחרב הביית בדו הסיפור על קמצא ובר קמצא כמה לעג ואיוולת בסיפור הזה ועד מה הוא מדגיש את שינת העם הזה העיוור לאמת וחסר חוש מידה שמושליו באמת יכולים להאכיל אותו בכול אשר בדו מלבם ובמצב הזה של האיוולת יובן למה גאולתנו מתאחרת .

וגם תיראה שעזיבת האלוהים מביאה לפי הפסוק להסתר פנים וכול הדיוט יודע שמצב הסתר הפנים נימשך אלפים בשנים ואינו דבר חדש כמו החילוניות שפשתה בעמנו במאות האחרונות ועיקר חיזוקה לאחר השואה אבל הסתר הפנים הוא בן אלפי שנה וגם מכול הצרות הכתובות שם תיראה שזה מתאר את היסטוריית ישראל (דברים לב 15-38) וכן לפי פירושם מה שייחסו הקמת הסוכה הנופלת למשיח הוא מטעם שהוא יקימה ככתוב בעיון יעקב " כדכתיב "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת": לרמוז כשיהיה ישראל בדיוטא התחתונה, אזי יקים אותם, כדכתיב "כי שחה לעפר נפשנו… קומה עזרתה לנו", אזי ישלח עזרתם מקודש, או דלכך קרא דוד הנופלת, לפי שנגזר על דוד להיות נפל, אלמלא לא נתן אדם במתנה שבעים שנה משניו, ועל שם כך נקרא "הנופלת.” ורבים חוזרים בפירושיהם על העניין הזה של דוד שניתנו לו 70 שנה משנותיו של אדם הראשון שדוד עצמו כנפל ואילולי אדם הראשון נותן לו ע שנים לא היה לו קיום וזה לפי נוטריקון א,ד,ם א-דם, ד-וד, מ-שיח. והנה תדע שזו דרך החכמים שהיו רומזים בדבריהם על עניין עמוק שהוא סוד שאשר לו הדעת הוא יבין עומק כוונותיהם ואילו לאשר בחוץ הכול ברמזים בחינת " לא ישמיע בחוץ קולו "וכדרך הכתוב לאלו דחית בקנה רצוץ לנו מה אתה משיב? (מדרש רבה פרשה כט) ועל זה אמר שלמה " חכמים יצפנו דעת " ועל כן אף שמלכודות בפיהם שוחה עמוקה ולשונם חלקלקות תהגה עדיין הלוך את חכמים וחכם. כיוון שהם צפנו הדעת אי אפשר לך בלא צפניהם ומי המעיד על זה ונשמע ? משיח והיכן שמעת זה מפיו ? זה שאמר " אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות רועים " ומהו בעקבי הצאן ? - "נאצה ביעקב" " כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלוהים אחרים ועבדום וניאצוני והפר את בריתי " (דברים לא) " עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי" דבר אחר מהו בעקבי הצאן ? ביקשם בתמרורים שנאמר " הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים שיתי לבך למסילה דרך הלכתי שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה-עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא יהוה חדשה בארץ נקבה תסובב גבר" חטאו בתמרורים שנאמר " הִכְעִיס אֶפְרַיִם, תַּמְרוּרִים; וְדָמָיו, עָלָיו יִטּוֹשׁ, וְחֶרְפָּתוֹ, יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו" ופקדם בתמרורים שנאמר " כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ."לא תאמר שבניה אינם אלה היא בוכיה על המשיח כנאמר במגילת איכה אף היא לירמיה " עַל-אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, עֵינִי- עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם--כִּי-רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם, מֵשִׁיב נַפְשִׁי; הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים, כִּי גָבַר אוֹיֵב "

ומה שדיבר דניאל בראשונה הוא יאושר מהמשך דבריו דניאל ז (תרגום ) בית הדין ישב וספרים נפתחו....רואה הייתי בחזיונות לילה והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן אדם ועד עתיק יומין הגיע והובא לפניו שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו וכול העמים האומות והלשונות עבדו לו שלטונו שלטון עולם שלא יסור וממלכתו לא תכלה " דומה לבן אדם אבל אינו אדם – הרבנים פירשו הפסוקים האלו על המשיח למרות שעניין ביאתו של בן האדם מהשמיים עם העננים חורגת מגבולות האדם הרגיל שאותה מנסים הם לשייך למשיח גם התיאור (כבר אנש) בתרגומו (כבן אדם ) מראה שזה אינו אדם רק יש לו חזות של אדם אם לעקוב בתשומת לב ניראה את זה גם ב בפרק י " והנה כדמות בני אדם נוגע על שפתי ואפתח פי ואדברה ואומרה אל העומד לנגדי...והיך יוכל עבד אדוני זה לדבר עם אדוני זה " אם תעקוב היטב תיראה זאת גם בפגישת יהושוע עם שר הצבא המלאכי (יהושוע ה) זה אותו אחד זהו ישוע המשיח .הוא השפל אנשים העתיד לקום ולמלוך .ונפילתו ונפילת ישראל קשורים זה בזה.



תוספת מדברי בלעם

הנה נביא קוסם בלעם בן בעור בבואו למלא מצוות בלק לקוב שם ישראל נמלא רוח אלוהים והקב"ה הניע שפתיו דובב שפתי ישני- בורא ניב שפתיים- אדוני שפתי תפתח ונעשה לו על כורחו שלא הבין שיכלו אשר מולל פיהו ו בין יתר דבריו הוסיף ואמר.

"כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל- הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה " טוב הדבר בלעם מודיענו שעתה יאמר פעולת האלוהים " כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל " כלומר הדברים שיבואו אחר יתארו פעולתו יושם לב על האופן המוזר שבו מפרט הפסוק "ליעקב ולישראל " והרי הם אחד וראוי היה לו לנקוב באחד השמות בלבד או לפתח דבריו על דרך התקבולת שבה משתמשים בדימויים שונים אך שווים במשמעותם בצלעות הופכיות להדגיש העניין ולהוסיף הטעמים. כמו "עם כלביא יקום-וכארי יתנשא " משמעותם דומה אך יש שינויים זעירים בין (יקום לבין יתנשא ) בין (לביא לבין ארי ) בקימתו הוא עודנו לביא אך בהתנשאו נעשה לארי .אולם השמות יעקב וישראל הן שתי דרגות שונות שעבר הן יעקב אבינו והן העם היוצא מזרעו . וכיוון שישראל חרף שזהו שמם עודם בית יעקב מבחינת (עוקבה =רמייה ) "סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל " והפיכתם לישראל לא אירעה עד עתה כי לא שבו אל אלוהיהם אלוהי אמת אל חי ועתידים להפוך לישראל כאשר אמר ישעיה בדברו "והיה העקוב למישור ) המעבר מיעקב לישראל הוא קשור בתקומה כי בהיאמר להם מה פעל אל וניסתר מהם בשל אנשי לצון יפיחו קריה במשמעות השלילית כמו (תיפח נפשם של מחשבי קיצים " רש"י –יפיחו-כמו ילהיבו כלהבת אש הנפוח ברוח. מי זה מחשיך עצה במלין בלי דעת.


ומוסיף בלעם (במדבר כד 9 ) " אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו..כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו-מברכיך ברוך ואורריך ארור "

והנה שוב ניראה מדברי בלעם שההקמה תהיה חיצונית (שלא מתוך העם עצמו )" מי יקימנו ? אגב זה אותו ה"מי" של " מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחופניו " ה"מי" שמתחבר עם ה"אלה "להיות ל "אלהים"- "מי ברא אלה " אותו המי של " מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל " הוא שאמר בתהילים " אספרם מחול ירבון הקיצותי ועודי עמך "

­ בהקשר לדברי בלעם לפני שעוזבים את הפרק צריך להזכיר צלע שלישית שאמר גם בלעם " אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר(ישלוט ע"פ תרגום אונקלוס) כול בני שת " עיקר העניין הוא שהפסוקים האלו מדברים ממשיח וזו הייתה טענת רבי עקיבא על בר כוכבא שהוא המשיח ח"ו וזו הייתה טענת שבתאי צבי כי שבתאי שם כוכב כמו " דרך כוכב מיעקב לעניין הכוכב למה הכוכב מקושר למשיח שהרי משיח מקושר לשמש וירח אבל מה עניין כוכב מאיפה זה נלמד?

הרמב"ם דווקא מפרש אחרת " "אראנו ולא עתה" (במדבר כד,יז), זה דויד; "אשורנו ולא קרוב" (שם), זה המלך המשיח. "דרך כוכב מיעקוב" (שם), זה דויד; "וקם שבט מישראל" (שם), זה המלך המשיח. "ומחץ פאתי מואב" (שם)–זה דויד, וכן הוא אומר "ויך את מואב, וימדדם בחבל" (שמואלב ח,ב). "וקרקר כל בני שת" (במדבר כד,יז)–זה המלך המשיח, שנאמר בו "ומושלו מים עד ים" (זכריה ט,י). "והיה אדום ירשה" (במדבר כד,יח)–לדויד, שנאמר "ותהי אדום לדויד, לעבדים" (ראה שמואלב ח,ו; וראה שמואלב ח,יד). "והיה ירשה שעיר–אויביו" (במדבר כד,יח)–זה המלך המשיח, שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את הר עשו"


צריך להוסיף לגבי פירוש הרמב"ם מה שאומר " וקם שבט מישראל " דווקא היה ניראה לנכון לפרש שבט כשבט ממש אחד משנים עשר שבטי ישראל והוא שבט יהודה כי בדבר בלעם על ישראל כארי ולביא אשר בקומו יקום לטרף ובשוכבו מי יקימנו זה מתאים עם דברי יעקב בברכתו ליהודה " גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו " זה כול כך אחד עם ברכת בלעם עד שניראה חשוד ואפילו החיבור בין הקימה או מי יקימנו בהקשר ללביא והשכיבה או ההתנשאות בהקשר לאריה. האבן עזרא מוסיף שהשכיבה והרביצה אצל הארי יבואו אחר אכילת הטרף. אבל המשך דבריו על "לא יסור שבט מיהודה " אין בהם תועלת כי מוטים הם. וניראה לבאר ההיפך מדבריו כי בלעם הפך דבריו ודיבור הראשון צריך להיות אחרון וכן להפך .

כי בתחילה נתקיימה בהם השינה השכיבה והרביצה כארי אחר אשר נפלו בפח התלמודי והם בכהות עיניים עד היום כאשר מעדים עליהם הנביאים ישעיה כט " כי נסך יהוה עליכם רוח תרדמה ויעצום את עיניכם את הנביאים ( שהם קרויים עיניים כנאמר ליתרו ) ואת ראשכם החוזים כיסה " "במחשכים הושיבני כמתי עולם אמר ר' ירמיה זה תלמודה של בבל "

לפי פירוש הרמב"ן " דרך כוכב מיעקב: בעבור כי המשיח יקבץ נדחי ישראל מקצה הארץ, ימשילנו לכוכב הדורך ברקיע מקצה השמים, כמו שנאמר בו (דניאל ז יג): "וארו עם ענני שמיא, כבר אנש אתה" וגו’. ואמר שהוא רואה לזמן רחוק, שידרוך כוכב מקצה השמים ויקום ממנו שבט מושל, ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת, בן אדם [הראשון],שהוא אבי כל האומות. והזכיר "פאתי מואב", להודיע לבלק כי עמו לא יפול ביד ישראל עתה, אבל באחרית הימים לא ינצל מואב מיד השבט המושל בו. וטעם ‘פאתי מואב’ -לומר כי זה השבט יקרקר כל בני שת, יינצל מואב מידו, אע"פ שהם קצוצי פאה, ואין להם שם באומות, ולא ילחמו בישראל.

האור החיים הקדוש " אראנו ולא עתה וגו’: כפל הדברים במלות שונות, גם כפל לומר דרך כוכב וגו’ וקם שבט וגו’, גם כפל לומר ומחץ וגו’ וקרקר וגו’, כל הנבואה במלך המשיח נאמרה.

ויתבאר על פי דבריהם ז"ל (סנהדרין צ"ח), שאמרו בפסוק בעיתה אחישנה’ - "זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה", והוא ריחוק מופלג (וזה לך האות: הן אנו בתחילת מאה הששית לאלף השישי), וכנגד שני קיצים אלו דיבר הכתוב:

כנגד ‘אם זכו’ -אמר ‘אראנו’, פירוש לדבר שאני עתיד לומר, אבל אינו עתה בזמן זה אלא בזמן אחר, ויכול להיות שאינו רחוק כל כך, שאמרו ז"ל: אם היו ישראל חוזרים בתשובה כמצטרך היו נגאלים מיד אפילו לא יעבור עליהם אלא יום אחד בגלות, דכתיב (תהלים כ ב) ‘יענך ה’ ביום צרה’:

וכנגד קץ בעיתה אמר ‘אשורנו’, כמו שצופה מרחוק, והוא אומרו: ‘ולא קרוב’, כי הקץ של בעיתה ארוך עד למאוד בעוונות. ואומרו ‘דרך’ וגו’, פירוש זאת היא הנבואה שאמר עליה ‘אראנו’ וגו’.

וכפל הענין, ושינוי הלשון, יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו, שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה, ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמור בספר הזוהר, מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ, ואין ישראל ראויים לה, תהיה באופן אחר, ועליה נאמר: שהגואל יבא ‘עני ורוכב על חמור’.

והוא מה שאמר כאן: כנגד גאולת אחישנה, שהיא באמצעות זכות ישראל, שרמז במאמר ‘אראנו ולא עתה’, אמר: ‘דרך כוכב’-שיזרח הגואל מן השמים. גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא, כאמור בספר הזוהר. וכנגד גאולת בעיתה, שרמז במאמר ‘אשורנו ולא קרוב’, אמר: ‘וקם שבט מישראל’, פירוש: שיקום שבט אחד מישראל, כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו ‘ושפל אנשים יקים עלה’ -שיבוא ‘עני ורוכב על חמור’, ויקום וימלוך, ויעשה מה שנאמר בסמוך.

דברי הברית החדשה על כוכב המשיח בצמצום יאמר שבמתי הלכו חכמי המזרח אחר כוכבו של מלך המשיח והחכמים שואלים "היכן מלך היהודים אשר נולד? כי ראינו את כוכבו במזרח ובאנו להשתחוות לו "כלומר הם החכמים ראו כוכב מסויים שעל פי הבנתם ידעו שהכוכב הזה מקושר לישראל ולאדם מסויים מתוכם משיח. וכן חזון יוחנן כב " אני ישוע שלחתי את מלאכי להעיד לכם את הדברים האלה בקהילות אנכי שורש דוד וצאצאו כוכב נוגה השחר "



אגב הפעם היחידה שבה מופיעה בנוסף לזו המילה "כוכב " ביחיד היא בעמוס ה "הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל ונשאתם את סכות מלככם ואת כיוון צלמכם כוכב אלוהיכם אשר עשיתם לכם ..." לפי הניראה היה עניין הכוכב מקושר עם האלוהים "כוכב אלוהיכם " לפי כול שאר הקונטקסט ניראה שמוכיחם על עבודת אלילות (מלככם=מולך, כיוון=כוונים "והנשים לשות בצק לעשות כוונים למלכת השמים (ירמיה ז) כיוון יכוון עם אותות השמיים . אגב עניין סוכות מלככם יפורש לכמה עניינים הספורנו מפרש סוכות מלככם כמו "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם ליהוה אלוהיך " מפרש המילה "הסכת" כמו צייר לדעתו ברגע שיצוייר היטב במחשבתם ויתבוננו וישמעו אז חייב להתקיים בהם " ושמעת בקול יהו ה אלוהיך " לפירוש אחר " הס ואחר כך כתת " יש פה היפוך סכות מלככם מעורב בכוכב במלך שקר כנגד סוכות מלככם מעורב בכוכב כנגד אמת כי מלככם שקר ישעיה ח " ועבר בה נקשה ורעב והיה כי ירעב והתקצף במלכו ובאלוהיו ופנה למעלה" וישלים (ישעיה יז ) " ביום ההוא ישעה האדם (ישראל) על עושהו ועיניו אל קדוש ישראל (משיח) תראינה ולא ישעה אל המזבחות מעשה ידיו ואשר עשו אצבעותיו לא יראה (כי הם מחשיכי עצה)"

ומלכם יש לו סמל צורת כוכב כנגד כוכב של משיח כי הוא מחקה אותו בכול אורחותיו מה משיח נחש אף הוא נחש מה משיח רוכב על עב שנאמר ישעיה יט " הנה יהוה רוכב על עב קל" ועל מלכם כתיב " אעלה על במתי עב אדמה לעליון " מה משיח ראש שנאמר " וראשו מגיע השמימה-על כן ירים ראש-ראש דברך אמת-ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד (משיח) ועלו מין הארץ " -ויוכיחני שמן ראש " וכן מלך שקר שנאמר בו "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים " –מחץ ראש על ארץ רבה-מחצת ראש מבית רשע "

ועניין סוכות למשיח שאמר בישעיה א "ונותרה בת ציון כסוכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה" ובישעיה ד " ביום ההוא יהיה צמח יהוה לצבי ולכבוד ....וברא יהוה על כול מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כול כבוד חופה וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם ומטר " מה עניין של צל מחרב ומחסה מזרם וממטר ?

מחרב מהו ? " וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון "

מזרם מהו ? " זרמתם שנה יהיו בבוקר כחציר יחלף "- "כי רוח עריצים כזרם קיר " (קיר נטוי גדר הדחויה –כהקיר בור מימיה כן הקרתה רעתה

ועניין מטר הוא רוח משפט וגבורה ליהוה בקומו לערוץ ארץ ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער" יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי " מהו יערוף כמטר לקחי? אם לא תנטלו אמרתי וזלזלו בה לשון תיזל כרום זולות לבני אדם אז יערוף כמטר לקחי לקחת אשר הקשו עורפם יערוף מזבחותם ישדד מצבותם .


ועניין "בר נפלי " נבאר שיורכב מכמה עניינים:

א) הוא בר לשון בן וסוד בר ראה באורכה בשם (בר) ורק דרך קיצור נאמר שאמר דוד בתהילים ב " נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כול חוסה בו " ובר כאן הכוונה על משיח שעליו מפרשים המזמור ולמעלה אומר לו " אדוני אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גויים נחלתך..." וכוונתו הייתה לומר נשקו הבן שאם אין כן חרון אף עליכם.

על דרך הכתוב בשיר השירים " אמצאך בחוץ אשקך גם בוז לא יבוזו לי " ועניין בר כמו במשלי " מונע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר " כי על ידי שמונע מהם את הבר לשון טהור לשון לבנון שמזכה ורוחץ אותם מטומאתם נוחלים ארץ ואם תאמר בר ממש עניין תבואה ומספוא אינו יוצא נכונה כי מה עניין שקבהו והרי אינו פוחד ממיתתם וודאי אינו פוחד מקללתם. ואם מונע מהם את הבר יתקוממו לו ויפילוהו ואין להם הספק בלנאץ שמו. אבל עניין בר תמורתו לעולם הבא שהוא רוחני ולא ניגלה לעין ועל כן לא יחושו במונעו הבר מהם כי בוודאי יבטיחם על טועה ורק באחריתם ידעו אשר נעשה ואז יקבוהו. אבל עניין "ברכה לראש משביר " כי מילת (משביר עולה ישם בר) כי על ידי שנמנע מהם נחלו קללה אבל אותו שישם בר הוא מביא להם מלוכת הראש שהוא המשיח ונעשה על ידיו "מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש " ועניין היות המשיח (בר=בן) עומדת לרועץ לכול קהל היהודים עד היום הזה כי ניראה כאילו סותר יסודות אמונתם ובאמת אינו כן כי עקרונות הרמב"ם מאוחרים בשנים ולא אמונתנו היום כאמונת אבותינו שנשתנתה רבות וקיצצו בנטיעות באופן כזה שמה שאבותינו האמינו וידעו יחשב היום לכפירה. כי הפרושים בשלטונם כי רב בתוקף וביד רמה סילקו כול סימני ואותות המשיח כדי שלא יוכר על ידם. ואם יביט בתהילים מה יראה שמדבר שם משני אלוהים וכן פירוש הרד"ק על מיכה ה שאומר על "מוצאתיו מקדם " שזהו אל מקדם לימי עולם וכן מה שניראה לפי העיון בתנך שהיו בני אדם שראו את אלוהים פנים אל פנים ואילו היו שנאמר להם "כי לא יראני האדם וחי " מכאן שיש לו חלק שאפשר לראות ויש חלק שאין אתה יכול לראותו ונאמר גם בתלמוד ששם המשיח יהוה (יהוה צדקנו ) אבל עיקר העניין ששמו המלכודות למען יהא נידח מהם ועל כן זו עיקר נפילת המשיח "נצחוני בני נצחוני " וכן תיראה שהיה בצרה גדולה כמו בזכריה ט " צדיק ונושע הוא ורכוב על חמור ועל עיר בן אתונות " ועניין מה שנושע הוא כעניין מה שצדיק שהיה דינו לפני כן (ישעיה נג) " ועם פושעים נמנה " ובדניאל "ונצדק קודש ". ובחבקוק ג " יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד צוואר " ובתהילים קי " אדוני על ימינך מחץ ביום אפו מלכים ידין בגויים מלוא גויות מחץ ראש על ארץ רבה " ומלכים ירמוז על רבנן- "רבנן איקרי מלכים (גיטין סב )" ועיקר הניצחון בדעת כי אין לו עוצר אם ירצה לנצחם ולהשמידם אבל צריך שהניצחון יהא בדעת לחפור בארות אשר סתמום פלשתים "בכוחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב " אבל עיקר התבונה היא להשפיע במי אשר אין בו התבונה הזו וכיוון שחסר אותה גם אינו חפץ בה כמו " ראשית חוכמה קנה חוכמה " כי חייבת להיות לו מידה של ראשית חוכמה כדי שיראה שחסר אותה ויבקשה וחוכמת יסוד הזאת נמצאת בלב ששם עיקר החוכמה ושם עיקר הכסילות וכיוון שחסרו לב חסרו בינה וכול חוכמתם טועה כי רוח חוכמה היא הפותרת נכונה ואם אין בו רוח חוכמה יכול בחוכמות להדיח ככה שאי אפשר לתקן (ישעיה כט ) " וידעו תועי רוח בינה ורוגנים ילמדו לקח " וזה ירמיה כג " לא ישוב חרון אף יהוה עד עשותו ועד הקימו מזימות ליבו באחרית הימים תתבוננו בה בינה "

ועד אז הוא כמו בנפילה כי הם הרשעים שולטים ומשתמשים בכתרו כי עדיין לא השכילו לא שמו על לב הכול הולכים באורחותיהם ואין איש שם על לב וכיוון שאין אכפת להם מחורבן המלכות כי אין בהם נקודת אמת אז אין יכולה האמת להתגלות . "כי כשלה ברחוב אמת נכחה לא תוכל לבוא " כי מאחר והעם שמעו דברי אמת וימאסום שמעו דברי שקר ואהבום הצדיקו עליהם הדין " מושל מקשיב לדברי שקר כול משרתיו רשעים " ועל כן צריך חוכמה איך להשפיע עליהם שהרי הם שבויים בידי המלך הרע.

ובמיכה ז " אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך יהוה אור לי " וזה יחבר עם איכה ג " אני הגבר ראה עוני בשבט עברתו אותי נהג וילך חושך ולא אור.....ישב בדד וידום כי נטל עליו (ולא יפתח פיו- לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו-הלא אני מחשה ומעלים ואותי לא תיראי ) יתן למכהו לחי ישבע חרפה (והוא כדברו המכה אותך על לחי ימין הושט לו את שמאל )

ישעיה ל " לכן כה אמר קדוש ישראל יען במאסכם בדבר הזה ותבטחו בעושק ונלוז ותשענו עליו לכן יהיה לכם העוון הזה כפרץ נופל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום יבוא שיברה " כפרץ הוא משמותיו של המשיח כי הוא יוצא מזרעו והרבנים ראו רבים מהפסוקים המדברים על פרצה כמדברים בעניין המשיח בעיקר מזכירים את " עלה הפורץ לפניהם פרצו ויעברו שער ויצאו בו ויעבור מלכם לפניהם ויהוה בראשם "



גבר-גיבור

 

בספרות הקבלית  ידועה  הגבורה ככוח המשפט והיא החמישית מבין עשר הספירות והיא זו שמביאה את הצדק לעולם ספירת הגבורה: הספירה החמישית הוא הרצון המוביל גם הגבול שמלמד את האדם הגשמי לא להיאחז יותר מידי בחומר, האחיזה בחומר גורמת לתחושת החוסר. אם יתאחדו חסד וגבורה (הדין) תיווצר מידה של רחמים מייצגת את יצחק אבינו. גרם שמים כוכב מרס. ספירת הגבורה - נמצאת ביד שמאל ומוליכה את האנרגיה של קבלה - היכולת שלנו לקבל את עצמנו כפי שאנו, וכן היכולת לשלוט ביצרים וברגשות השליליים, סבלנות וסובלנות.

 

(א)

פתח דברך יאיר מבין פתאים. אנחנו טוענים שהמשיח הוא  הגבר והגיבור .

א) מאין אנחנו שואבים מחשבה זו על מה אנחנו מסתמכים?.

המילה גבר מופיעה למאות פעמים בכתובים לעיתים בהקשרה הגלוי והברור ולעיתים במובן סתום  כשהיא בהקשרה הרגיל אין טעם לעסוק בה הכול ברור אבל בהקשרה הסתום  צריך לבחון לעיתים  עבדת היותה סתומה נובעת מקושי שלנו בהבנה ולעיתים כיוון שיש שם סוד לא מפוענח אתחיל בהבאת העדים לפני.

א)      דברים י 17  נכתב  " כי יהוה אלהיכם הוא אלוהי האלוהים ואדוני האדונים האל הגדול הגיבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד " עכשיו צריך לעצור ולראות שיש דבר מוזר בין תיאוריו והוא  עניין הגיבור  כול השאר זה מאוד מובן גודלו, נוראותו,יושרו  אבל מה עניין הגבורה ? והרי עניין הגבורה שואב ישירות מעשיית מעשים  שהם בבחינת פרץ היכולת לפרוץ גבולות ולהתגבר על מה שהיה בלתי אפשרי לפני כן לדוגמה  מעשהו של גדעון  יציאה בראש צבא בן שלוש מאות איש כגד צבא של עשרות או מאות אלפים  זו  דוגמה  לגבורה עילאית . הדוגמה של אליהו כנגד נביאי הבעל שהוא מבקש לשנות ולשלש שפיכת המים על המזבח כשהמים הם כוח מונע לאש  זה עניין של גבורה כי נצרך להתגבר על מכשולים שהם כשלעצמם  חזקים  מיכולת הרגילה ונצרך להתעלות הכוחות . אבל הקב"ה שהוא מרומם בהרבה מהעולם הזה וכול מה שבתוכו  איזה עניין יש לו פה בגבורה ? מה הכוח המונע  והנלחם כנגדו שעליו הוא צריך להתגבר ?   עדיין אין לנו תשובה אבל מהפסוק אפשר להבין שקיימת מציאות כזו אבל  שגור בפינו שאין דן יחידי  ועל כן לא נחרוץ משפט לפי העד הראשון.ולא נביא עוד עדים שעדותם  זהה כי אין טעם להרבות באותה העדות.

ב)       ישעיה  לג אנחנו קוראים " תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גבורתי פחדו בציון חטאים רעדה אחזה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם "  אם כן הרחוקים  הם מין הגויים  הם ישמעו  בבחינת אינו רואה אבל שומע  מעדות שמיעה בגדר שמועה  אבל הקרובים (ישראל) ידעו  גבורתו .  ומיד אחר כך עניין הפחד  בציון שיפחדו החטאים ורעדה שתאחז בחנפים. זה ממש מדבר בעד עצמו עד שכמעט לא צריך להוסיף דבר . הגבורה של יהוה הלא היא ידו משיחו נסתרת מעיני העם הזה  והמכשולים והחומות וההדחות שבנו הרבנן הם כה גדולים וכה אדירים נהר איתן כזה שזה יהיה ממש בגדר נס  שישראל השבויים בלימודם יפנו אל האמת . כיוון שאותם נביאי שקר עיוורו עיני העם  " אותתנו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה...שמו אותתם אותות " כיוון שסילקו אותותיו ושמו אותותיהם  "ולא איתנו יודע עד מה " אין עוד מי שיודע ונעשה בגדר נעלם גמור  וכיוון שנעלם איך אפשר שיהיה מוכיח באשר אין פעולת המוכיח אלה להוכיח על מה שגלוי וידוע לפניהם  כמו שכתוב (איוב לב )  " וישבתו שלושת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו " כיוון שנעשה בעיני עצמו צדיק אי אפשר עוד להוכיחו בדבר "  וכן המקרה של ישראל שנדמו בעיני עצמם כישרי דרך כמו שכתוב  בישעיה" ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלהיו לא עזב ישאלוני משטי צדק קרבת אלוהים יחפצון " ואם כן כיוון שנדמו לצדיקים בעיניהם וכיוון שהחלו עצמם לדון בכתובים והם עצמם ההוכחה לכתובים  ואפילו יבוא משיח  או אליהו להוכיחם לא ישמעו אם לא ילך לפי מחשבתם  נמצא הכול בהדחה גמורה ואין להם עוד תיקון  ובאותה עת שישלח נביא לפניהם  ויציצו מעיר מושב באותה עת יקים השטן חרונו עליהם בעזרת שלוחיו  וכיוון שהכוח בידם לעשות גלוי  יקום הם ואנשיהם כנגדם יען כי רבים המה ויאמרו בליבם בלענוהו  אבל באותה השעה  הקב"ה  יורה חץ שמוכן עימו מעיתים קדמוניות  והמה יפלו  ואחריתם לא תזכר עוד כי רוח תפיצם  ומלאך יהוה  דוחה .  ואז תיוודע הגבורה  המוסתרת   ופחדו בציום חטאים אלו האומרים עזב יהוה את הארץ לא יפקוד עלינו חטאינו  ורעדה אחזה חנפים אלו כת שקרנים  היודעים הגבורה ומכחשים בה  ושמו בשקר יהבם והציגו עצמם  כיראיו  ועתידים ליפול עם היסוד שאחזו בו ויתגלה לעיני כול היסודות אשר טמנו  ועליהם בנו שיטתם.

ג)        ובישעיה מב  נמצא חיזוק לעניין הנ"ל 13) יהוה כגיבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה  אפעה ואשום ואשאף יחד אחריב הרים וגבעות וכול עשבם אוביש.." והעניין הוא  שוב יהוה  יוצא כאיש מלחמות  והוא יוצא ברוח קנאה  לעשות נקמה באויביו  כשמתארים אותו כגיבור צריך להבין שהוא בא במידת הגבורה שיש פה עניין שצריך להתגבר עליו  מידת הגבורה זה משיח כמו שכתוב  תהילים צח " שירו ליהוה שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קודשו "  נאמר שההופעה הזו היא פתאומית  והיא באה לא באופן מדורג כי לפניה קדמה שתיקה " החשיתי מעולם אחריש ואתאפק " ולבסוף הפעולה החרבת ההרים והגבעות שהם הכוחות שהסתירו לגילוי כמו שכתוב בישעיה מ " כול גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה ונגלה כבוד יהוה .." נמצא שהיה מוסתר בזמן שהגבעות וההרים נושאו.

ד)      עוד מקום שצריך לתת עליו את הדעת הוא  ישעיה  ט שם נכתב " כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום .."  לפי  הספרות הרבנית הנבואה הנ"ל היא על המשיח  כמו שאומר תרגום יונתן בן עוזיאל "שה' שהוא פלא יועץ  וכו' יקרא שמו של של הילד "שר שלום "  גם בפירושו של הגאון מוילנה " ביאור מהגר"א  עושה בעצם  השוואה  בין הפסוק הנ"ל  לבין ישעיה יא 2 " ונחה עליו רוח יהוה רוח חוכמה ובינה ,רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יהוה " הוא שם אותם זה לעומת זה  "ונחה עליו רוח חכמה ובינה הוא פלא יועץ שבבינה נקרא אל עליון": רוח עצה וגבורה הוא גבור יועץ רוח דעת ויראת יהוה הוא נגד אבי עד ורוח  כנגד (שר שלום) מדבריו יוצא שזוהי נבואה משיחית  וגם כול שאר הפרשנים מפרשים את יא 2 כעל המשיח. אבל עיקר העניין הוא שהמשיח מכונה שם" אל גיבור " כלומר  החלק של אלוהים  הקשור בגבורה . הדברים מעניינים כיוון שנאמר במקום אחר בישעיה י " והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו ונשען על יהוה קדוש ישראל באמת שאר ישוב שאר יעקב אל אל גיבור " כלומר החזרה לאלוהים האמיתי היא חזרה דווקא ל"אל גיבור " שהוא המשיח והחזרה למשיח כמוה כחזרה לאלוהים . ומפה נלמד שמידת הגבורה  מיוצגת ע"י המשיח .  וזה מה שנרמז  בספר חזון יוחנן ו כשאמר " ראיתי והנה סוס לבן והיושב עליו נושא קשת: עטרת ניתנה לו והוא יצא מנצח ולמען ינצח " כלומר שני ניצחונות שתי גבורות אמורות כאן האחת שכבר ניצח זה בצייתו עד מוות לאביו בהליכתו אל הצלב והניצחון השני לעתיד לבוא הוא האמור למעלה בהתגברו על אויביו .

ה)       ישעיה כח  " ביום ההוא יהיה יהוה צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו ולרוח משפט ליושב על המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה "  כול הטקסט הזה מדבר מתחילתו פסוק 1  על המלחמה שיש בין ראשי ישראל (עטרת גאות שכורי אפרים )  לבין המשיח (ציץ נובל צבי תפארתו)  תחילתו של המשיח בהיותו (ציץ נובל) בניגוד לעטרת שניתנה לשיכורי אפרים אבל לבסוף כול המצב מתהפך  "ברגלים תרמסנה עטרת גאות שיכורי אפרים והיתה ציצת נובל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים כבכורה בטרם קיץ אשר יראה הרואה אותה בעודה בכפו יבלענה " ואז מדברים על  יום מסוים שבו יהיה יהוה צבאות  לעטרת צבי לשאר עמו  אם נחבר עם הפסוק עליו דיברנו קודם " שאר  ישוב שאר יעקב אל אל גיבור " נקבל תמונה ברורה   רק שארית ישארו מיעקב ישראל והשארית הזו תפנה  חזרה אל אל גיבור  בנבואה בה אנו עוסקים מכונה  יהוה צבאות " ואם רק השארית תחזור ותתן ליהוה הכבוד  "יהיה יהוה לעטרת צבי " משמע שעד אז לא היה  וזה ברור  שהכוונה למשיח שביזו אותו ונידוהו בהשראת ראשיהם  אבל באותו יום הם מתהפכים לשוב אליו . ויהוה הזה יקים ברוח גבורה שארית עמו  ללחום מלחמות יהוה  "משיבי מלחמה שערה " עיקר המלחמה בשער  כמו שכתוב (קכז) לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער  וזה עניין" המשיבי" כיוון שלא התגלתה רוח הגבורה  היו שותקים לם אבל עתה שנגלתה  וישראל שבים אל יהוה הם מתמלאים כולם רוח הגבורה הזו וקמים לעשות שמות באויביהם . והם נהיים עמו ופועלים מלחמתו בעולם וכול הגויים יראים מהם ורואים סימנים שלו עליהם.וזה מה שענה משה (שמות לב) "ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלשה קול ענות אנוכי שומע "  כי תבוא השעה  שלא תהא לו קול ענות גבורה כשצדיקים מושלים בהם ולא קול ענות חלשה כשישראל שבים אל אלוהיהם תחת לחץ המענים קול ענות אנכי שומע כשהעם משחית את דרכיו ואינם שבים אל אלוהיהם אלה בוטחים בהם ובעוצם ידם וחושבים לעולם ירשו ארץ  ולא יקומו לדרוש משפט אלוהיהם אלה ילכו בדרכי עולם  ככול הגויים.

ו)        " מאין כמוך יהוה גדול אתה וגדול שמך בגבורה "  מאין כמוך ? כתוב בתהילים עז " בים דרכך ושביליך במים רבים ועקבותיך לא נודעו " מהו  מאין כמוך ?  והיה צריך לומר "אין כמוך"  אין כמוך שמגיע מהאין והופך להכול . כי אויביך שהם מים רבים ונהר איתן  הם כיסו העקבות כמו שכתוב " אשר חרפו  אויביך יהוה אשר חרפו עקבות משיחך "  היו זורים חול על העקבות  שלא ימצאו  עד אשר ניראה ניצחונם שלם. אבל הקב"ה מנצח להם במידת הגבורה  שאפילו שהם נעשים ליש והוא לאין  הוא יבוא ויסירם ממעמדם  והם יהיו לאין   ושמו ילך ויגדל  "גדול שמך בגבורה " "יהוה אלוהי גדלת מאוד "  וע"י מידת הגבורה שזה ימין יהוה שזה ניצחונות המשיח על אויביו אפילו ממעמד של אין  שניראה כאילו אין לו כול אחיזה במציאות  אפילו לא  כדי לשים הרגל  "צפה  לרגלו של משיח "  יש בו הכוח והחוכמה להפוך המכשולים עצמם לדרכים ומאורות .

ז)       תהילים מה  " חגור חרבך על ירך גיבור הודך והדרך צל רכב על דבר אמת וענוה צדק ותורך נוראות ימינך חציך שנונים עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך "  זהו הגיבור   שהוא החץ  השנון והברור היוצא מאשפתו  ועלידיו ימשח המשיח כי הוא בא להכרית כול אויביו בשער והוא  נמלא ברוח הגבורה שעלידיה יכון המשפט כנאמר במיכה ג " ואולם אנוכי מלאתי כוח את רוח יהוה ומשפט וגבורה להגיד ליעקב פשעו ולישראל חטאתו " והוא היושב על הכסא ככתוב "כסאך אלוהים עולם ועד שבט מישור שבט מלכותך ...על כן משחך אלוהים אלוהיך שמן ששון מחבריך ".
 
 
 

גואל


אנחנו מדברים על המשיח כעל גואל ובראש וברשונה צריך לברר מדוע הוא מכונה גואל?

ואיזו גאולה הוא צריך להביא לעולם הבה ניגש לכתבי הקודש ונברר מדוע המשיח מכונה גואל ומהי גאולתו האם הוא מעין חותמת שבאה לחתום את מעשי החכמים ולשר אותם או שמא פעילותו היא מעל ומנגד התורה?

א) עד ראשון שאנו מביאים הוא ישעיה הנביא שאומר לנו בפרק נט את הדברים הבאים

"ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאום יהוה " צריך לראות מה בפי הפרשנים המקצועים על הפסוק הזה והאם הם מזהים בו את המשיח במילה גואל?

דבר שני שיש לשים שאם הגואל הנ"ל הוא המשיח הרי שהוא מגיע למטרה מסוימת הוא מגיע לציון אבל לא ברור לאילו מהסיבות הוא מגיע האם הוא מגיע לשבות את פשע יעקב או שהוא מגיע לאלו ששבו מפשע יעקב אם הוא מגיע לפי פירוש הראשון אזי תפקידו לסיים את פשע יעקב ולהציל את יעקב ממה שיעקב שבוי בתוכו ישעיה נב 2 "התנערי מעפר קומי שבי ירושלים התפתחו מוסרי צוארך שביה בת ציון " האם התהליך הזה קורה לה מעצמה האם היא צריכה מעצמה להתנער ולצאת מהשבי או שזו פעולה חיצונית מהמשך הדברים ניראה שזו פעולה חיצונית 6 "לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלוהיך ..פצחו רננו יחדיו חורבות ירושלים חשף יהוה את זרוע קודשו לענ כול הגוים ..כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם יהוה ומאספכם אלוהי יעקב " יש פה התערבות של הקבה בגאולת ציון הוא אומנם אומר אליה התנערי קומי ושבי אבל צריך להבין ש "בדבר יהוה שמים נעשו וברוח פיו כול צבאם " דיבורו של הקבה יוצר מציאות כמו בתחילת הבריאה כן בהמשכה כול מה שיוצא מפיו הופך למציאות. ולכן אין הבדל בין שאומר לה להתנער לבין שמעורר אותה בפועל.

ממשיך ירמיה נ 33 "כה אמר אדוני יהוה צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדיו וול שוביהם החזיקו בם מאני שלחם גואלם חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את ריבם למען הרגיע את הארץ והרגיז ליושבי תבל " הנקודה היא ברורה ישראל נמצאת בשבי ואלו ששובים אותם לא מניחים להם לצאת הרבה פעמים מושוות הגאולה האחרונה לגאולה ראשונה כמו שנאמר מיכה ז 15 " כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות "וזה דבר ידוע שהגאולה הראשונה היא כסמל לגאולה האחרונה וניסים ונפלאות שהיו במצרים יהיו בגאולה אחרונה וכן נפוץ הדיבור במדרשים על גואל ראשון ועל גואל אחרון כשגואל ראשון הוא משה וגואל אחרון הוא משיח. אבל הנקודה הנוספת לדמיון היא השבי כי במצרים היו העם נתונים למרות המצרים בלא יכולת לצאת ולשיעבוד מצרים היו מספר חלקים חלק אחד הוא שמצרים החזיקו בכוח את ישראל ועל שום כוחם של המצרים ואוזלת ידם של ישראל לא יכלו לצאת מתוכם אבל זהו רק צד אחד של השיעבוד כי השיעבוד הזה ישלו גם אספקט רוחני כי ישראל נשאו את מצרים בתוך ליבם ואפשר לומר שכול תהליך הגאולה היה כפוי כי הם לא חפצו להיגאל על ידי משה והיו מלינים עליו עד בואם לארץ ברצונם לשוב למצרים . וכדוגמת זה יהא בגאולה אחרונה שהיא ההשלמה של גאולה ראשונה. וכמו שבגאולה ראשונה צריך היה לקבץ ישראל ולהוציאם פיזית ממצרים ואחרי כן גאולה רוחנית על ידי מתן התורה ועבודת המקדש כן בגאולה אחרונה שבזמננו קיבוץ הגלויות הוא רק האתחלתה דגאולה אבל זה לא כול היציאה מהשעבוד כי בציפיתנו לגואל כמו שאמרו חז"ל " בניסן נגאלו ישראל בניסן עתידים להיגאל " אנחנו מרמזים על כך שאין גאולתנו שלמה ונמצא בתלמוד בבלי מסכת ברכות "ור' אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם. “ אבל להבין באמת מהו שאור שבעיסה נמצא שם פירוש רש"י "שאור שבעיסה. יצר הרע שבלבבנו המחמיצנו:”

ואם כן עניין המשיח הוא בביטול שאור העיסה שבליבנו שעל כן גאולתנו לא הייתה שלמה כי מה לי אם הוצאתי ממצרים אבל מצרים בליבי כי במקום שאדם חושב שם הוא נימצא ממש"


ב) לעד שני נביא הדברי תהילים שאמר מזמור קג "ברכי נפשי את יהוה וכול קרבי את שם קדשו ברכי נפשי את יהוה ואל תשכחי כול גמוליו הסולח לכול עוונכי הרופא לכול תחלואיכי הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים " אז מה נו אז אמר "הגואל משחת חייכי ומאין לך שמדבר ממשיח "

צריך לדעת שהמשיח נקרא " בכור המתים " כי הוא ראשון הקמים מין המתים ועל תקומתו מין המתים מרמזים הענינים שאמר באיוב יט 25 “ ואני ידעתי גואלי חי ואחרון על עפר יקום "מהו אני ידעתי גואלי חי א) אף שבני אדם חושבים שגואלי מת אני ידעתי שקם בתחיה גואלי נקרא חי כשם שאמר ישוע מה תחפשו את החי בין המתים " וגם מכונה בעוד מקום "שר החיים" ובתהילים "ועמך מקור חיים"והוא מחייה המתים שנאמר בו שהש"ר ז " וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים " זהו משיח המכונה דוד והוא מחייה המתים ומדובב שפתיהם לאמור דברי חיים שקמים בהם כמו משלי ו " בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך" ובתהילים קיג 7 “ מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון " אחרון על עפר יקום זה משיח שמכונה אחרון על עפר יקום שעתיד להקים ישני עפר . והוא עצמו ראשון הקמים .הגואל משחת חייכי שאינו נותן אותי לממשלת המוות שיש לו רשיון עלי בשל עוונותי אבל הוא בדמו פדני וביונה ב " לקצבי הרים ירדתי הארץ בריחיה בעדי לעולם ותעל משחת חיי יהוה אלוהי "

ישעיה לח17 " ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת אחרי גוך כול חטאי " מהו מאחורי גוך כול חטאי ? מאחורי גווך אל מקום שאין העיניים נשואות ליו דבר אחר אחרי גווך כמו



דוד

הכינוי "בן דוד " הוא אחד מכינוייו של משיח. אולם מי שמתבונן באופן מעמיק יותר בתנ"ך יהיה מוכרח להודות שיש מקומות שבהם הכיתוב דוד אין כוונתו לדוד  אלה למשיח . ידוע העניין שספר התהילים שכתב דוד מלא בדברים שבהם דוד לא מדבר על עצמו. דברים שאינם יכולים להיות עליו בשום אופן. וזה לא סוד שהוא כותב שם הרבה על המשיח ואפילו כשכותב בגוף ראשון במקומות רבים זה כאילו המשיח עצמו מדבר מגרונו. ולא צריכה להיות פליאה בעניין שהרי מעשי אבות סימן לבנים. וכול מה שעשו האבות אברהם יצחק ויעקב  הוא סימן לעתיד לבוא על ישראל עמם. וכשאברהם נותן מעשר למלכיצדק גם הלוי  אשר יוצא ממנו אף הוא מקריב המעשר. כמו גם כשנוח  מקיץ מיינו הוא אינו מקלל את חם ( עושה העברה ) אלה דווקא את כנען אחד מצאצאי חם . כביכול כאילו הצאצאים מצויים באב והאב בצאצאים. וכשחם  מבצע העברה זה בעצם כנען היושב בקירבו שמזיז אותו לעברה זו. כי במציאות הרוחנית אין הפרדות כמו שמתגלים במציאות הארצית .

והאדם ואלוהים באמת היו אחד כמו שאדם ואשתו אחד הם. וכן האדם והיוצאים ממנו אחד הם.

כשאלוהים משייך עצמו וקורא לעצמו אלוהי ישראל זה אומר שהוא קשור קשר בלתי ניתק עם העם. הוא אחד איתו. מעתה ההיסטוריה של ישראל היא גם ההיסטוריה של אלוהים. ולהיפך. אבל דומני שההפרחה החופשית הזו יותר מרחיקה מהעניין מאשר מקרבת

א) לגבי המקומות שבהם  אני רואה  שכשכתוב  דוד אין הכוונה אליו אלה למשיח.

1) ירמיה ל מתאר את חבלי המשיח העתידים לבוא על ישראל  6 "שאלו-נא וראו אם-ילד זכר מדוע- ראיתי כל-גבר ידיו על-חלציו כיולדה ונהפכו כל-פנים לירקון: ז) הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת-צרה היא ליעקב וממנה יושע: ח) והיה- ביום ההוא נאם יהוה צבאות אשבר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק ולא-יעבדו-בו עוד זרים: ט) ועבדו את יהוה אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם" זהו דוד שיקים להם לעתיד לבוא ואיננו דוד המלך שמת ונקבר  לעיני כול אלה משיח היוצא  ממנו.

 

אותו הדבר מוצאים אנו ביחזקאל לד   גם שם התמונה מתוארת כדברים שלעתיד לבוא שהקב"ה מקבץ הגלויות ומחזיר עמו לארצו "  והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז ושפטתי בין שה לשה והקימותי עליהם רועה אחד ורעה אתהן את עבדי דוד הוא ירעה אותם והוא יהיה להן לרועה ואני יהוה אהיה להם לאלוהים ועבדי דוד נשיא בתוכם אני יהוה דיברתי " ועתיד להעמיד דוד  להיות רועם של ישראל נשיאם ומלכם

 

יחזקאל לז 24 "כג ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אתם מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו-לי לעם ואני אהיה להם לאלהים: כד ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם ובמשפטי ילכו וחקתי ישמרו ועשו אותם: כה וישבו על-הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו-בה אבותיכם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד-עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם: כו וכרתי להם ברית שלום ברית עולם"

שוב ניתן לראות שאחרי הטיהור של אחרית הימים שהוא גם הברית החדשה  כמו שנאמר שלא יטמאו עוד בגלוליהם  וזה מאזכר כול הרמיזות ללב חדש ולרחצה  שירחץ ישראל מכול טומאות שנוגעו בם. וכול זה מחובר לדוד  המופיע בתיאורים( רועה,עבד,נשיא) כול השלושה הם תיאורים למשיח שהוא בו זמנית גם רועה גם עבד וגם נשיא.

 

2) הראיה מספר הושע היא רבת עוצמה אף יותר  בפרק ג כתוב  "א ויאמר יהוה אלי עוד לך אהב-אשה אהבת רע ומנאפת כאהבת יהוה את-בני ישראל והם פנים אל-אלהים אחרים ואהבי אשישי ענבים: ב ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שערים ולתך שערים: ג ואמר אליה ימים רבים תשבי לי לא תזני ולא תהיי לאיש וגם-אני אליך: ד כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים: ה) אחר ישבו בני ישראל ובקשו את-יהוה אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל-יהוה ואל-טובו באחרית הימים:"

בעל כורחנו  נצטרך להודות  שכשעם ישראל ישובו אל יהוה אלוהיהם אז גם ישובו לדוד מלכם.

וצריכים אנו לשאול מהו עניין  הזה לשוב לדוד? הרי דוד המלך מעולם לא עזבו אותו וכי למה יצטרכו לשוב אליו ? והתשובה ברורה שבאומרו דוד נתכוון למשיח שמאסו בו  הוא ( ישוע )

וכאשר לא קיבלו את ישוע  שהוא גם ( זרוע,ימין יהוה, בן יהוה, עוז,אמת ,חסד, פני אל, אבי עד ) ממילא לא קיבלו את אדוני עצמו כי כפירה במשיח היא כפירה באלוהים ולכן התשובה היא אל שניהם יחד. ומי שמפרש דוד כרגיל נמצאים דבריו חסרים וצריך לחפש דחקים ומהתלות למען השלם  ובאר סתום.כמו שכתוב בראשית  כו " וכול הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר "

 

3) ראייה נוספת  היא מהכתוב בתהילים פט "אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על-גבור הרימותי בחור מעם: כא מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו: כב אשר ידי תכון עמו אף- זרועי תאמצנו: כג לא-ישיא אויב בו ובן-עולה לא יעננו: כד וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף: כה ואמונתי וחסדי עמו ובשמי תרום קרנו: כו ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו: כז הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי: כח אף-אני בכור אתנהו עליון למלכי-ארץ: כט לעולם אשמר-לו חסדי ובריתי נאמנת לו: ל ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים"

 

מלכתחילה אפשר לחשוב שבאמת מדבר פה על דוד אבל יש פה כמה דברים שלא מסתדרים עם המציאות שאכן זה דוד גם אם נאמר  ש" כתותי מפניו צריו ומשנאיו  אגוף" מדבר מדוד

הרי שהתיאור של  " ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו" שהוא כמו התיאור הנודע ממקום אחר מזמור ע"ב " וירד מים עד-ים ומנהר עד-אפסי-ארץ: ט לפניו יכרעו ציים ואויביו עפר ילחכו: י מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו: יא וישתחוו-לו כל-מלכים כל- גויים יעבדוהו"  שני התיאורים גם יחד אינם מתאימים לדוד כלל ששלטונו מעולם לא נמשך מים עד ים ורוב חייו עברו עליו ברדיפות כאלה ואחרות, ולא היו מקריבים לו עולות  ובוודאי לא משתחווים לו מלכים. אבל התיאורים בהחלט מתאימים למשיח ששלטונו  בכול הארץ.

ועתיד להיות כן ביתר שאת.גם המילה "רדיה "  או "וירד" המדברים על מלכות ושלטון  בכוח כמו גם על ירידה כי  המשיח נימצא כעת לימין האלוהים בשמים אבל עתיד לרדת למטרת שלטון כמו שכתוב במזמור קי "נאום יהוה לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך מטה עוזך ישלח יהוה מציון רדה בקרב אויביך "

ובקמד " הט שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהומם"  פסןקים המדברים על ירידת המשיח לצורך נקמה מאויביו רשעי עמו  המוסתרים במילה "הרים" ועתיד להפיצם כמו "לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח " ולהממם בכול צרה . עוד על רדיית המשיח בנבואת בלעם מוזכר" דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כול בני שת והיה אדום ירושה והיה ירושה שעיר אויביו וישראל עושה חיל וירד מיעקב והאביד שריד מעיר " בידוע שנבואת הכוכב מדברת ממשיח  והיא אחד הטעמים להחלפת שם בר כוזיבא לבר כוכבא שרבי עקיבה דרש עליו הפסוק הנ"ל  וגם לפי לימודי הברית החדשה נצא כזאת מה שכתוב שזרח כוכב המשיח ועל כן הגיעו החכמים מהמזרח  והוא כעין המסופר ממשה שחזו עליו אצטגנין של מצרים קדם לידתו. על כול פנים משיח הנ"ל המרומז בכוכב  שידרוך מיעקב כעין הכתוב במזמור קי " מטה עוזך ישלח יהוה מציון רדה בקרב אויביך"  תחילת מלכותו בציון וכשישראל נעשים משלו  אז מחל בנקמה בכול הגויים כי עתיד שלטונם להימחות מהעולם ע"י מלך המשיח וישראל עמו לכשישובו משקר  שלהם.מה שכתוב "תתן אמת ליעקב" ולפני כן "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל".

עניין שני שעל דוד  קשה יהיה לומר  " הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי אף אני אתנהו בכור עליון לכול מלכי ארץ "  הגם שיש לנו המזמור השני ששם נאמר " אספרה אל חוק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גויים נחלתך ואחזתך אפסי ארץ "

שכול  זה לא נתקיים בדוד ולא היה שלטונו על הגויים וגם לא  פנה אל אלוהים כבן לאביו.

והיו הדברים האלו אצלו רק באופן מרומז על העתיד להתגשם בצאצאו היוצא ממנו הוא ישוע.

וישוע אכן היה מדבר על אלוהים כעל אביו ובזה העניין בדיוק הביא על עצמו חמת צריו.

גם עניין ה"אני אתנהו בכור-עליון לכול מלכי ארץ"  גם הוא קשור במשיח . שהוא בכור בכוח עליון ולא לפי טבע, ועליון למלכי ארץ כמו " נאום אדוני לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך"  שיהיה מלך המלכים וראשון לכול מלוכה. כמו שגם נאמר בו  במזמור ע"ב

ט לפניו יכרעו ציים ואיביו עפר ילחכו: י מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו: יא וישתחוו-לו כל-מלכים כל- גוים יעבדוהו"

 

בעיתיות בהיות ישוע בן דוד

 

בברית החדשה אנו רואים שישוע  מדבר  על הבעייתיות שיש בעובדה שהוא  איננו בן דוד  לפי הבשר באופן מלא ( ישוע לא נולד דרך יוסף אלה מזיווג של רוח הקודש ומרים ) ולכן אינו מצאצאי דוד אלה מעליו.  על בעיתיות זו בהקשר למשיח מצביע ישוע בהביאו את המונולוג הבא מרקוס יב " כשלימד ישוע בבית המקדש אמר כיצד זה אומרים הסופרים שהמשיח הוא בן דוד הלא דוד עצמו אמר בהשראת רוח הקודש נאום יהוה לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך  דוד עצמו קורא לו אדון ואיך הוא בנו.  צריך להבין  שרוב המדרשים פירשו  המזמור הנ"ל  כמדבר על המשיח  כמו שמוצאים  ברבה בראשית פ"ח ובקהלת רבה ע"פ מי יוכל לתקן דוד קרא להמשיח אדוני ,שהוא גדול בנבואה מדוד וכן במדרש תהילים ס,ו ובילקוט רמז תרכ"א ורמז תכ"ט ובאבות של רבי נתן פל"ד ואמר שם: שהוא חביב מכהן צדק שהוא לעולם וכפי הניראה כן הייתה דעת החכמים בזמן ישוע שעל כן לא השיבוהו בריבויי פירושיהם שנתווספו  עם הזמנים . ובמדרש תהילים סימן יח  רבי יודן בשם רבי חמא " לעתיד לבוא הקב"ה מושיב המשיח לימינו ואברהם לשמאלו" ובתרגום תהילים קי תרגם "נאום יהוה לאדוני " אמר ה' למימריה.

והמשיח הוא זרע הבא ממקום אחר  כי זרע האדם הושחת ע"י חטא אדם הראשון  ואילו משיח מבני אדם הראשון איך יתקן קלקול האדם שהרי אף הוא תחת הקילקול אבל חייב להיות מזרע  האישה  כי הקב"ה  אמר עליה  בדברו לנחש " ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב "  והדברים האלו התגשמו במלואם בישוע המשיח כמו שמדבר עליו שלמה באומרו " פורץ גדר ישכנו נחש "  כי הוא פרץ גדרות התורה ועל כן מכונה גם " פרץ" מה שעתידה התורה לפרוץ ימה וקדמה צפונה ונגבה.  ובמדרש רות  כתוב "ורבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר שמה כתיב (בראשית י"ט) ונחיה מאבינו זרע אין כתיב כאן בן אלא זרע אותו הזרע שהוא בא ממקום אחר ואיזה זה זה מלך המשיח"

 

ר' הונא אומר כתיב (בראשית ד') כי שת לי אלהים זרע אחר זרע הבא ממקום אחר ואיזה זה זה מלך המשיח

 

צריך היה הזרע לבוא ממקום אחר  והוא מלמעלה  וזה מה שכתוב  בזכריה " הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל יהוה " מתחתיו שקודם לו היה ולא מיוצאיו שהם מעליו כמו שמוציא הגזע ענפים ואלו פירות ותפרחות. אלה מהשורש  מתחתיו  כמו שכתוב גם  ישעיה יא " ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה...והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים  אליו גוים ידרשו והיתה מנוחתו כבוד "  שורש ישי לנס העמים  וכמו הכתוב במיכה  "ומוצאתיו מקדם ודוד "לפני שם ינון שמו "
 
 

הר


מדרש תנחומא (פרשת תולדות פרק י"ד) מובא: "מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור", זה משיח בן דוד. ולמה נקרא שמו הר הגדול, שהוא גדול מן האבות... ירום מאברהם... ונישא מיצחק... וגבה מיעקב.. ונישא ממשה... וגבה כמלאכי השרת..."


(א)

והנה הקדימנו המדרש והוא יכנה המשיח בשם הר ויביא ראיה לדיעה הזו מזכריה פרק ד והנה עלינו לבחון קודם כול הדעה הזו שעליה ניסמך המדרש ונביא לפני כן שיש לנו הידיעה ש"הר" הוא מכינוי המשיח אולם וודאי לא נקבל כול מקום שבו יכתב "הר" כאילו על המשיח מדבר הבה נבחן את הדברים ראשון ראשון ואחרון אחרון .

קודם כול נהיה חייבים לציין שהפסוק הנ"ל ודרישתו על המשיח הם מוזרים למדי שהרי לפני כן הקדים הפסוק " ויען ויאמר אלי לאמור לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר יהוה צבאות מי אתה הר הגדול לפני זורבבל למישור והוציא את אבן הראשה תשואות חן חן לה " והנה מההבנה הפשוטה של הטקסט ניראה שהשימוש שעושה הפסוק בהר הוא להדגיש כוח רוח יהוה שאפילו אותו הר גדול הנטוע היטב בארץ ומרים ראשו אל על ומסתיר אור השמש אפילו הוא בכוח רוח יהוה יהפוך למישור כלומר יש כאן עניין של השפלת אותו ההר בראשונה שנאמר בו "מי אתה לפני זורבבל ? " כאילו חסר חשיבות לעמוד לפניו ובשנית שמשטחים אותו למישור . בניגוד להשפלת ההר אותה אבן הראשה היא דווקא המקבלת תשואות וניתן לומר שרק אחרי השפלת ההר האבן הזו זוכה להם כך שניראה שהאבן וזורבבל עומדים בניגוד להר הזה.

הבה ניראה מה בפי רש"י גדול פרשני המקרא לומר על כך .

"מי אתה הר הגדול. שרי עבר הנהר תתני פחת עבר נהרא ושתר בוזני וכנותהון שבטלתם המלאכה עד כה מעתה תהיה לפני זרובבל מישור אין לכם שררה וגדולה עוד עליו : והוציא את האבן הראשה. האדריכל יקח את אבן הבדיל בידו להיות אדריכל בראש הבונים והם יבנו הכל כפי דבריו אשר יצוה בבנין נאה ומפואר : תשואות חן חן. יהיה לה לאותה האבן שהכל יאמרו מה נאה בנין זה העשוי על ידי אבן המשקולת הזאת, תשואות חן כמו תשואות נוי כמו תשואות מליאה עיר הומיה (ישעיה כב) קול שאון (שם סו) כולם לשון השמעת קול הם "


הנה אנו רואים שרש"י חולק על המדרש והוא מפרש את ההר על שרי עבר הנהר המנסים כוחם בביטול המלאכה המופקדת בידי זורבבל ואנו רואים גם אצלו שקריאת ה"מי אתה " נעשית למטרת הקטנה או כדבריו "אין לכם שררה וגדולה עוד עליו "

אחר הוא מדבר על האבן והוא מכנה אותה "אבן הבדיל " כנראה מלשון הבדלה לפי דברי ישעיה הנביא כ"ח "לכן כה אמר אדוני יהוה הנני יסד בציון אבן-אבן בוחן פינת יקרת מוסד -מוסד המאמין לא יחיש ושמתי משפט לקו וצדקה למשקולת ויעה ברד מחסה כזב וסתר מים ישטופו....”הנה אנו רואים שרש"י בדבריו רומז על אותה אבן שהיא המשיח אבן ההבדלה כמו שנאמר בו "לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב " כי רק על ידי הדעת שלו ניתן להבחין ביניהם . וכן שנאמר בו ישעיה נ"ג "בדעתו יצדיק צדיק "שהוא המלאך המליץ כדרך שנאמר בבראשית " והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינתם "וכן שנאמר באיוב לג "אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו "

הוא גם מוסיף בדבריו דיבורים על "בראש בונים" פה בדבריו אלו הוא משחק בין כמה טקסטים שניראה שיש קשר פנימי עמוק ביניהם האחד הוא הכתוב בתהילים "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה " שהרי גם פה יש לנו את המשחק בין הבונים שבתחילה מאסו באבן הזו ובין "ראש פינה" פה הוא משחק בין ראש פינה- ראש בונים-אבן הראשה בקיצור נוכל לומר שרש"י החכם בוודאי ראה הקשר והבין האמת לאמיתה שאותה האבן היא המשיח ואילו ההר הגדול אינו המשיח כלל הוא מפרשו על אותם הכוחות המונעים מזורבבל להשלים מעשהו . וניראה שההר הזה הוא ממש כגורלם של ההרים בישעיה הנביא האומר פעם בישעיה ב " והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כול הגויים " כלומר רק אז באחרית הימים הוא יהיה לנכון שעד אז הושם כמוטעה ומתעה בבחינת הנאמר בדניאל ח "ויאמר אלי עד ערב בוקר אלפים ושלוש מאות ונצדק קודש "ורק אז הוא עומד בראש ההרים והגבעות והכול סוגדים לו לבין ישעיה מ שם הוא אומר "קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו בערבה מסילה לאלוהינו כול גיא ינשא וכול הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה ונגלה כבוד יהוה וראו כול בשר יחדיו כי פי יהוה דיבר " כלומר רק על ידי השפלתם של אותם הרים שהתגדלו והתעטרו בכבוד לא להם נתגלה הכבוד האמתי של מלך המשיח .

(ב)

והנה כשיצאו ישראל ממצרים ובאו אל הארץ וניתנה להם תורה וברכותיה וקללותיה ניתנו להם שני הרים האחד לאמור בו הברכות הוא הר גרזים והשני לאמור בו הקללות הוא הר עיבל בדומה לשני שעירים ויקרא טז 8 “ ונתן אהרון על שני השעירים גורלות גורל אחד ליהוה וגורל שני לעזאזל " הנה אנו רואים נכונה שהר אחד יזוהה עם עזאזל הוא הנחש הקדמוני והר אחר יזוהה עם המשיח כי דרך הנחש לחקות אותו בכול כאשר נאמר בו בישעיה יד " ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון אעלה על במתי עב אדמה לעליון " ועל כן נבין נכונה שטעו והתעו באותו המדרש כשפירשו הנבואה ההיא על המשיח כהר אלה רצו לגלות ששם המשיח הוא הר והביאו נבואה זו כי הייתה נראית בעיניהם הכי פחות מזיקה לכיוונם שהרי בוודאי יש נבואות מפורשות ממנה אלה ששם החלפת המילה "הר" במילה "משיח" עשויה לחשוף טפח מהאמת וכנראה שגם יותר מטפח ועל כן הוכרחו להצמיד ראיה ממקום ששם לא יקושר לכלום ולא תיראה דמותו של ישוע מנצרת מהבנת הנבואה בכללותו.

(ג)


הראייה הברורה מכול תימצא לנו בספר דניאל הנביא בפרק ב שם מופיע תיאור חלום של נבוכדנצר המלך בחלומו ראה צלם גדול המורכב כמה חלקים ראשו זהב, חזהו וזרועותיו כסף,בטנו וירכיו נחושת, שוקיו ברזל ורגליו חלקן ברזל וחלקן חרס ואז ראה אבן שנעקרה לא בידי אדם האבן פגעה ברגלי הצלם העשויות ברזל וחרס ופוררה אותן לעפר ואז התנפץ כול הצלם על מתכותיו השונות ונעשה כמוץ הגרנות הרוח נשאה את עפרו ולא נשאר ממנו זכר ואותה האבן שפגעה בצלם נעשתה להר גדול שמילא את כול הארץ.

דניאל גם מפרש את החלום הוא נותן לנו מפתחות להבנת הנבואה החשובה הזו.

המפתח הראשון הוא מה שאומר שנבוכדנצר הוא ראש הזהב של הצלם. אחריו תקום מלכות אחרת חשובה פחות שהיא שווה לחזה והזרועות מהכסף כאן כוונתו למלכות פרס ממלכת פרס ומדי. שתי הזרועות המחוברות לחזה אחד מהוות תיאור מדויק של ממלכה זו. בשנת 550 לפנה"ס התאחדו שני עמים שונים, המדים והפרסים, תחת שלטונו של מלך אחד, ויצרו ביחד מעצמה אחת רבת כוח נבואה זו בחלום התגשמה כאשר כבשה פרס ומדי את בבל בשנת539 לפנה"ס .

ואילו המלכות השלישית שהיא הנחושת תשלוט בכול הארץ כאן כוונתו למלכות יוון שבכיבושי אלכסנדר מוקדון אכן שלטה על כול העולם העתיק שהיה ידוע אז ,חלק זה של החלום הנבואי התגשם כאשר כבשה יוון את פרס בשנת 331 לפנה"ס

ולפי דברי רש "י " ומלכו תליתאה אחרי. אחרת : די נחשא. חסינא כנחשת והיא מלכות יון מלכות אלכסנדרוס מוקדן : (רש"י)

ולפי המצודת דוד "ומלכות השלישית אשר תמלוך אחריה יהיה של נחושת אשר תמשול בכל הארץ והוא מלכות יון הקשין וחזקים כנחושת והיא תמלוך אחרי מדי כמו שהבטן והירכים המה למטה מהחזות והזרועות


המלכות הרביעית שבאה אחרי יוון היא מלכות רומא היא משולה לברזל כי היא הייתה החזקה מכולן והיא פוררה את כול המלכויות והתרבויות העתיקות היותה של ברזל וחרס הוא יורה שהמלכות הייתה חלוקה ואכן רומא נחלקה לשתי ממלכות המזרחית והמערבית בשנת 364 לספירה התחלקה האימפריה הרומית מבחינה פוליטית לשני חלקים – האימפריה הרומית המערבית שבירתה רומא, והאימפריה הרומית המזרחית שבירתה קונסטנטינופול גם המטבע שדניאל נוקט פה "בימי המלכים האלה " שלבטח לא ניתן לפרשו על שאר הממלכות המוזכרות כאן שהרי לא ישלטו באותו הזמן אלה נתכוון על שני מלכי רומא אז תופיע מלכות שלא נעשתה בידי בשר ודם אלה בידי אלוהי השמים והיא למעשה מלכות המשיח על המלכות הזו נאמר " היא תפורר את כול המלכויות האלה ותשים להן קץ והיא תקום לעולם " מכאן נבין שהריסת הממלכות הקודמות ע"י האבן אינו תהליך מהיר וחד פעמי שהרי התיאור " היא תפורר את כול המלכויות האלה " הוא תיאור של תהליך ארוך טווח " פירור המלכויות " הוא אותו תהליך שמתאר גם את רומא שעליה נאמר "”ומלכות רביעית תהיה חזקה כברזל וכאשר הברזל מפרר ומנפץ את הכול וכאשר הברזל משבר כן תפורר ותשבר מלכות זו את כול אלה "

ולפי פירוש רש"י "וביומיהון די מלכיא אנון. ביומיהון של מלכים הללו בעוד מלכותם של רומיים קיימת : יקים אלה שמיא. מלכות הקב''ה שלעולם לא תתחבל מלכו והיא מלכות מלך המשיח : תדק ותסף. תדק ותכלה כל אלו המלכיות : (רש"י)

וכן דברי מצודת דוד "וביומיהון. וביומיהם של אלה המלכים והם מלכות יון ורומי גם היא תמשול ותמלוך בעת התפשטות מלכות רומי כמ''ש למעלה : יקים. יעמיד אלהי השמים מלכות אחת אשר לעולם לא תהיה נשחתה ולא תעזוב מלכותה לעם אחר : תדק. והיא תכתת ותכלה המעט מן המעט הנשאר מכשדים וממדי : והיא. המלכות ההיא תתקיים לעולם והיא מלכות המשיח שיגלה ב''ב : (מצודת דוד)


ההבנה הפשוטה היא שבימי מלכות רומא הופיעה האבן כלומר אותו המשיח והוא שפגע בצלם ופורר את כול ממלכות האליל שהיו בזמנו ,ואותה האבן היא שהפכה להר הגדול המושל בכול הארץ .

מכאן נשיג שלושה עובדות .

א) המשיח יכונה האבן שפגעה בצלם , והוא אבן הראשה אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה ,אבן ישראל , היא האבן האמורה בזכריה ג " הנני מביא את עבדי צמח כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושוע על אבן אחת שבעה עיניים הנני מפתח פתחה האום יהוה צבאות ומשיתי את עון הארץ ההיא ביום אחד " אם כן אותה אבן היא בבחינת סתום ויש לפתח פיתחה ואז נמשה עון כול הארץ ההיא (ארץ ישראל ) והוא סמוך לדבריו בפרק יג " ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנידה "

והוא כהד לדברי שיר השירים פרק ד "כן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום " והוא המשך דברי ישעיה הנביא פרק לב "והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם כפלגי מים בציון כצל סלע כבד בארץ עייפה " ואותו מעין חתום ונסתר עשוי להיות גלוי ביום הרג רב ככתוב בישעיה ל " לכן יהיה לכם העוון הזה כפרץ נופל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום לפתע יבוא שיברה …....והיה על כול הר גבוה ועל כול גבעה נישאה פלגים יבלי מים ביום הרג רב בנפול מגדלים "

ב) והוא יכונה ההר כפי האמור למעלה מספר דניאל וכן הוא ההר בישעיה הנביא פרק ב "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו ליו כול הגויים " ואמר שביום ההוא יהיה לנכון כי עד אז שמוהו לטועה ומתעה כשם שנאמר בצבי ישראל הוא משיחנו אשר בתחילה היו משביעים אותו מרורות ומלעיטים אותו מי רוש ולענה כדרך שנכתב בו ביחזקאל ז "וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבותם שיקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לנדה " יען שמו את קדוש ישראל אשר אהב לקללה וחיללו קדושתו על כן שם להם את המשיח לטומאה כי זה העונש שניראה לו כאילו צרי רפואתו הוא לרעל לו ועל כן ירחק ממנו כדרך הכתוב באיוב ה " אני ראיתי אויל משריש וקוב נוהו פתאום -ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל " כי עיקר הקללה שמתרחקים מישע הוא ישועתנו כדרך האמור בתהילים " רחוק מרשעים ישועה " והנה על פי העברית צריך היה לכתוב "רחוקה מרשעים ישועה " אבל פה נתכוון לישוע המשיח ועל כן יאמר רחק. ואותו הצבי אשר שמו שיקוציהם בו הוא יתגלה להם כקודש כדרך האמור בישעיה כד " מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק " וכן תיראה ותשכיל מישעיה כח עוד באותו העניין שאמר "ביום ההוא יהיה יהוה צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו " ועד כאן יהיו דברי בעניין הזה כמעט המחזיק את המרובה ויהיו דברי בבחינת תהילים קיט " פתח דבריך יאיר מבין פתיים " כי לא עשיתי פה אלה פתח בלבד והחכם וירא האלוהים הוא יקח דברי אלה וימשיך החיפוש בענינים של עוד המקומות אשר ידבר מהר בכתובים ויש עיניו אל משיח אלוהי יעקב כי מין הסתם המפתח הזה הוא יפתח דלתות רבות וכן יכוון דבריו לעניין של המשיח המופיע בעת שלטון רומא , ואפילו ראית שהמפרשים המסורתיים גם פירשו כך ועלינו לשאול ביושר האם שיקרו או טעו הנביאים או כול דבריהם אמת כי אם דבריהם אמת המשיח צריך היה להתגלות בעת התקופה ההיא של רומא כאשר תעיד נבואת דניאל וביאור הדברים שנכתבו על פי חכמיהם , וכן ראוי לך לבדוק עניין הופעת המשיח בתלמוד ובמדרשים דווקא ברומא כמו בסיפור של רבי יהושוע לוי ואליהו הנביא , או דבריהם אם ישאלך אדם איפה אלוהיך אמור לו ברומא וכן עוד רבים ברוח הזה אשר הם נוטים לתת בהם פירושים מדיחים למען הטעות הפתיים שלא יראו מגמת פניהם אבל אם חכם אתה ועיניים לך לבטח תיראה שאין זה סתם ריבוי המקומות שבהם נכתב על המשיח בהקשר לרומא וכן על שום מה הם אומרים שהמשיח מתעכב ודורשים עליו המילים היפות " אם יתמהמה חכה לו כי בוא יבוא לא יאחר "

חיוורא

מה שמו? דבי רבי שילא אמרי: שילה שמו, שנאמר (בראשית מ"ט) עד כי יבא שילה. דבי רבי ינאי אמרי: ינון שמו, שנאמר (תהלים ע"ב) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. דבי רבי חנינה אמר: חנינה שמו, שנאמר (ירמיהו ט"ז) אשר לא אתן לכם חנינה. ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו, שנאמר (איכה א') כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. ורבנן אמרי: חיוורא דבי רבי שמו שנאמר (ישעיהו נ"ג) אכן חליינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים ומענה. אמר רב נחמן: אי מן חייא הוא - כגון אנא, שנאמר (ירמיהו ל') והיה אדירו ממנו ומשלו מקרבו יצא. אמר רב: אי מן חייא הוא - כגון רבינו הקדוש, אי מן מתיא הוא - כגון דניאל איש חמודות.


אמר רב יהודה אמר רב: עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם דוד אחר, שנאמר (ירמיהו ל') ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם, הקים לא נאמר, אלא אקים. אמר ליה רב פפא לאביי: והכתיב (יחזקאל ל"ז) ודוד עבדי נשיא להם לעולם! - כגון קיסר ופלגי קיסר.




***************************


פרשת מצורע עוסקת בנגעי הצרעת והדרכים להיטהר ממנה. הגמרא במסכת סנהדרין מכנה את המשיח "מצורע של


בית רבי" והיא מסתמכת העל הפסוק: "אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה אלוקים


ומעונה" (ישעיה, נ"ג, ד'). הרבי מליובאוויטש מסביר ש'מצורע' מתייחס למשיח בזמן הגלות - לפני בואה של הגאולה.


למרות שהוא אינו המופיע, המשיח פועל גם בזמן הגלות והוא נושא על כתפיו וסובל את צער מכאובי הגלות של

עם ישראל, ולכן הוא נקרא 'מצורע

"אור החיים" מפרש שתהליך טהרת המצורע רומז לתהליך התגלותו של המשיח ותהליך הטהרה שיעבור עם ישראל

תוך כדי היציאה ממצב של גלות. "יום טהרתו" מכוון כנגד יום הגאולה. ואופן הגאולה מרומז ב"שתי ציפורים חיות"

ו-"עץ ארז ושני תולעת ואזוב" שבהם משתמשים בתהליך טיהור המצורע.

העובדה שהמשיח מכונה "מצורע" מלמדת על אופי הסבל שהוא סובל לפני הגאולה. מבארת תורת החסידות שצרעת

היא פגיעה חיצונית ב"עור בשרו", היא אינה פוגעת באיברים פנימיים של הגוף ואפילו לא בבשר עצמו, אלא רק

בחלק החיצוני ביותר - בעור. כלומר פנימיות האדם אינה נפגעת, היא נשארת בתכלית השלמות. הנגע פוגם אך ורק

בחלק החיצוני.


********


"חיוורא דבי רבי" (=מצורע מבית רבי). וכי כך יאה למשיח, לכנותו 'מצורע'? מסביר המהר"ל10, שיש בזה רמז עמוק למהותו של המשיח: "כי המצורע הוא נדחה מן מחנה ישראל ואין לו שייכות אל העולם, ולכך כתיב: 'בדד ישב'. ומפני כי המשיח גם-כן הוא נבדל מן עולם-הזה לגמרי, לכך קודם שיבוא המשיח הוא דומה כמו מצורע... כי המשיח הוא שכלי לגמרי, ואילו העולם-הזה הוא גשמי". זו תכונתו של המשיח קודם התגלות



חיוורא וישעיה נ"ג

מהתלמוד במסכת סנהדרין ניראה כאילו המקור לעניין חיוורא או משיח מצורע הינו מישעיה נ"ג אותו הפרק שבכול שיחה עם נוצרים הופך משום מה כמתאר את עם ישראל,משה,ירמיה ובעצם מי לא מלבד המשיח האמתי ישוע.

לעניין צרעת המשיח חשיבות רבה מאוד שכן הגישה רווחת שמשיח צריך להיות מחיה מתים,מגרש שדים,מרפא מחלות, לכאורה היינו מצפים שאדם זה ייצג את הבריאות במיטבה אבל זה דווקא העניין שעושה את המשיח באמת לדבר אדיר. בריאות טובה ואנשים בריאים לעולם לא הגיעו לדרגות גאונות לעולם לא הביאו בשורה חדשה ,אדם כזה הוא במקרה הטוב טכנאי מוצלח אבל מעבר לטכניקה או רוב לימוד (ישבן רחב) אין לו שום דבר לחדש רק מי שעבורו הקיום הפך למשימה בלתי אפשרית צריך לברוא עצמו ולברוא עמו טעמים חדשים אדם כזה העומד מול כוחות התהום והתהו ובהו המאיימים לכלותו בתוך בדידות יאוש והרס מצב שבו הרוב הגדול נכנעים מאזלת יד אדם כזה יש בו אמירת כן לחיים כנגד כול הסיכויים הוא בורא עולמות במלחמתו עם האין והוא מסוגל לתת משמעות חדשה למצב כדי למלט נפשו ממוות.

סוד המשיח הוא דווקא הייסורים הגדולים שהיו מנת חלקו בהיותו נידחה מעמו עליו לפעול בהסתר(לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ)-יושב בסתר עליון) להיות תת קרקעי (ומתחתיו יצמח ובנה )

ולדעת לשתוק גם כשרצונו העז לצרוח ולהשתיק (לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו ) כול קיומו אינו נשען על ההגיוני והבטוח הוא אינו נבנה ואינו נשען על שום כוח אחר מלבד אלוהיו (כשרש מארץ ציה ) סבלו כפול בתוך תוכו חווה כאבים עזים ומרירות לענה ( איש מכאובות) וכלפי חוץ כאב נוסף (נבזה וחדל אישים..ידוע חולע וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנהו ) רואה ומשגיח בכול רואה כיצד האמת נעשית לשקר והשקר נעשה לאמת והוא אינו מוחה אינו נלחם מתוך ההבנה של " אל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להישמע " כיוון שסוד המשיח היה סגור מהעם כי היו רחוקים מלדרוש אלוהים ולא עלו אלה עד (חגוי הסלע וסתר המדרגה ) ממילא הדיבור עימם חסר כול משמעות (אין אומר ואין דברים בלא נשמע קולם) שהרי מדובר בדרגות הופכיות ועל כן " אין ישראל נדרשים ללימוד מלך המשיח שנאמר אליו גויים ידרשו לא ישראל " יציאתו לגויים היא כיציאת המצורע מחוץ למחנה " מי יתנך כאח לי (מוזר הייתי לאחי ) יונק שדי אמי (ויעל כיונק לפניו-יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן )אמצאך בחוץ(עניין טמא -מצורע-משיח בשערי רומא בין סובלי נגעים אשקך- נשקו בר" והנה אם עיניים לך תיראה משם שעיקר הנגע של המשיח הוא מקושר עם ישראל "ידוע חולי " חולה לא נאמר רק ידוע חולי הינו שבעיניהם הוא כחולה "ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלוהים ומעונה " זה אנחנו חשבנהו אבל באמת לא כך היה הדבר כי אנחנו ראינו בחולייו שהם מעצמו ובאמת לא היו אלא עבורנו "מפשע עמי נגע למו " הוא עבורם עד היום כנגע ונזהרים ממנו כמו מאש עד אשר יבוש כול איש שיהא שמו מקושר בשם ישוע בעדת ישראל וזאת מקול מחרף ומגדף אויב ומתנקם עד תבוא שעתם צלמם בעיר תבזה עת נפילתם קרבה תמוט גדר הדחויה אשר יעצו להדיח ויגלה כבוד אלוהי ישראל אשר חשבו להשכיח שמו בלא אלוהים לסמוך העם על הבל וריק על אלוהים מעשה ידיים לא יושיע מעשה חכמים הבל נסכו וזהו פשע יעקב אשר נאצו קדוש ישראל דנוהו גדוליהם בצואה תוססת אחר הכם לא נסוגו ותחזקנה ידיהם לעשות תושיה העמיקו לשחת לימדו לשונם רמייה לנאץ אביר יעקב שר פניו אשר בכול צרתם לו צר והוא גאלם וינטלם כול ימות עולם והמה דיברו עליו כזבים וימררוהו בחצים עליו פתחו פיהם על כן שנאתיה ואקראנה לחרב ויצא מבת ציון כול הדרה יפולו משמיים אל ארץ עד תרבה הבכייה עד יעורו שמיים משנתם ותרד חרבי על אדום אסיר כוסי מתוך פיה אתן בנפש אויביה ישובו לי יראיך אדרך לם כוכב והוא למו הולך דרך למען ישובו אל אל אמת ירחצם מטומאתם ממוות יגאלם ישבר דלתות נחושת ובריחי ברזל יגדע בחבלים ימשכם באהבתו אותם אהבת עולם ישפיל גאים אז ידרשוהו יקראוני ולא אענה תחת כי קראתי ולא עניתם מפי כהן נגע צרעת לקדוש עליון עד יבוא אליהו לטהרם ויצדק קודש ועמי תלואים למשובתי .

אכן חולינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלוהים ומענה " כמה ימי עבדך מתי תעשה באויבי משפט? ואהי נגוע כול היום ותוכחתי לבקרים אם קדם לא שמעו למוכיח מה תוסיף תוכחת לבוקר ? תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב...בבוא כשואה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבוא עליכם צרה וצוקה אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני תחת כי שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו "

מהו אביעה לכם רוחי ? “ ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי-צפניה צפן רוח-אז חלף רוח ויעבר ואשם זו כוחו לאלוהיו-הרינו חלנו כמו ילדנו רוח ישועות בל נעשה ארץ ובל יפלו יושבי תבל"

מהו אודיע דברי אתכם ? זה אליהו שנאמר בו " שובו לבצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך "-כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים – ואולם אנכי מלאתי כח את רוח יהוה ומשפט וגבורה להגיד ליעקב פשעו ולישראל חטאתו "

מהו בבוא כשואה פחדכם ? קרוב יום יהוה הגדול-קרוב ומהר מאוד קול יום יהוה( אליה) מר צורח שם גבור (משיח) יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שואה ומשואה יום חושך ואפלה יום ענן וערפל"( צפניה א) – (ישעיה לז 3) “ ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד משבר וכוח אין ללידה" (ישעיה ח) “ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנודח " (יחזקאל לח 8 ) “ מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת מחרב מקובצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כולם ועלית כשואה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה אתה וכול אגפיך ועמים רבים אותך "….. “ והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל נאום אדוני יהוה תעלה חמתי באפי ובקנאתי באש עברתי דברתי אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכול רמש הרומש על האדמה וכול האדם אשר על פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכול חומה לארץ תפול "

 ישעיה כט " והיה לפתע פתאום מעם יהוה צבאות תפקד ברעם וברעש ובקול גדול סופה וסערה ולהב אש אוכלה והיה כחלום חזון לילה המון כול הגוים הצובאים על אריאל וכול צוביה ומצודתה והמציקים לה "

 

 חסד


"הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים. הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצווה לאומים. הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו למען יהוה אלוהיך ולקדוש ישראל כי פארך " (ישעיה נה)


  אחר אשר דיבר מהטיית האוזן והשמיעה יוסיף עוד כי ירמיה הנביא מעיד עליהם " ושלח יהוה אליכם את כול עבדיו הנביאים השכם ושלח ולא שמעתם ולא הטיתם את אזנכם לשמוע....ולא שמעתם אלי נאום יהוה למען הכעיסוני במעשה ידיכם לרע לכם " (ירמיה כה )

" על מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר יהוה היה להם לחרפה ולא יחפצו בו "

ועל מלך המשיח מעיד ישעיה שלא יחפצו לשמוע לו " מי האמין לשמועתנו וזרוע יהוה על מי נגלתה ? “ אגב ישעיה עצמו מעיד בפרק ו שיהוה גזר מעין חרשות על העם עד זמן אחרית כי ישעיה עצמו נבהל מאוד מהגזירה ושאל"עד מתי אדוני? “ והתשובה שלא איחרה לבוא " עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה וריחק יהוה את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ ועוד בה עשיריה ושבה והייתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קודש מצבתה " בלא להיכנס לעיון מדוקדק ביותר בכול הסימנים הללו. ניתן לקבוע בוודאות שהם עדיין לא אירעו לסימן ראשון תהא לנו עניין השמיעה עד היום העם אינו שומע לאלוהיו מחציתו שומע לרבניו ומחציתו אינו שומע כלל אלה רק למאוויי ליבו השמיעה הזו לו הייתה מתרחשת הייתה צריכה להיות אירוע דרמטי בעל השלכות עצומות על עם ישראל ועל העולם כולו נשים לב שאין העניין של השמיעה מדבר מיחידים או קבוצות אלו או אחרות אלה בכללות כול העם. לעניין העשירייה יוסיף לנו ישעיה ה " הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה והושבתם לבדכם בקרב הארץ באזני יהוה צבאות אם לא בתים רבים לשממה יהיו גדולים וטובים מאין יושב כי עשרת צמדי כרם יעשו בת אחת וזרע חומר יעשה איפה " מיד בהמשך אנו רואים שמתבצע תהליך הגאולה שעיקרו גילוי ישיר של האלוהים כך שלא ניתן לייחס זאת על אחת מהגלויות שעבר ישראל. גם תהליך השמיעה אינו בידיהם אלה בידיו ישעיה מדבר על פתיחת האוזן האישית שלו שבעקבותיה תבוא גם הפתיחה הקולקטיבית " בבוקר בבוקר יעיר לי אוזן לשמוע כלימודים אדוני יהוה פתח לי אוזן ואנוכי לא מריתי אחור לא נסוגתי " ולגבי הפתיחה הקולקטיבית " אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלוהיכם נקם יבוא גמול אלוהים הוא יבוא וישעכם -אז תפקחנה עיני עיוורים ואוזני חרשים תפתחנה "(ישעיה לה ) “ הלוא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשב ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר ומאופל ומחושך עיני עורים תראנה ….כי אפס עריץ כלה לץ נכרתו כול שוקדי און " כלומר כוח העיוורון מתלבש באנשים שלהם ממשלת העיוורון ובהכרת אותם רשעים שוקדי און אז ישמעו ויראו. עד אותה העת אי אפשר לפנות אליהם ולומר " הטו אזנכם ולכו אלי -שימעו ותחי נפשכם " יען כי השמיעה היא המקור והיסוד לתוצאות הבאות בעקבותיה "לכו אלי " ו "תחי נפשכם" .

לגבי " אכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאומים "

צריך להבין שזו ברית חדשה שעל כן נאמר " אכרתה לכם ברית עולם " ואינה הברית שכבר ניתנה בסיני אף על פי שטועים הנוצרים מאוד באמרם שברית סיני עברה כלתה תחת הברית החדשה שבאה בעקבותיה וטענתם זו היא כסילות ממדרגה ראשונה עיניים להם ואינם רואות שעל ברית סיני אמר כבר כמה פעמיים שהיא ברית עולם " ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם " הנה את אשר הבטיח הקב"ה מקדם אי אפשר עוד לא לשנות ולא לעוות ואין סמכות ביד שום אדם יהא אשר יהא לבטלה וגם הפסוקים הידועים מירמיה לא המדברים מברית חדשה שהם מטיחים אותם כלפי היהודים להראות להם שהובטחה ברית חדשה עיניים להם ולא יראו שהברית החדשה הזו אינה הפרה של ברית סיני אלה מילוייה "כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאום יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלוהים והמה יהיו לי לעם " (ירמיה לא ) אלה שהתורה לא הייתה בשלמות כי לא נתגלה עדיין החסד שבמשיח כי התורה היא דין וחוק והמפר הדינים הוא נמצא תחת השבט המוסרות והאלות הכתובים בה ואין משחרר ועל כן ישראל בנסותם לקיים התורה לא הוצדקו ולא ראו ברכות התורה האמורות בה יען לא קיבלו את "חסדי דוד הנאמנים " כי חסדי דוד הנאמנים זהו משיח היוצא מבית דוד והמכונה דוד כמו שאמר בהושע ג "אחר ישובו בני ישראל ובקשו את יהוה אלוהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל יהוה ואל טובו באחרית הימים " והרי גם לא עזבו את דוד והתכחשו לו וגם בהיותו אדם הוא שוכן קבר מזמן ועל שום מה ישובו דווקא ליהוה אלוהיהם ולדוד מלכם ? כי דוד הזה הוא משיח ובתרגום יונתן בן עוזיאל פירש שהם " ישמעו במשיח בן דוד מלכם " מצודת דוד " אחר ימים רבים ישובו בני ישראל אל ארצם ואז יבקשו את יהוה לשאול ממנו צרכם כי ישוב וישרה שכינתו ביניהם ואת דוד מלכם -וגם יבקשו את מלך המשיח "

ונימצא בדברי חז"ל בעניין הפסוקים האמורים "ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים " אמר רב יהודה אמר רב , עתיד הקב"ה להעמיד להם דוד אחר " (סנהדרין צח ב) הרד"ק מפרש " חסדי דוד הנאמנים הוא המשיח כי יקרא שמו דוד וכן נאמר עליו ודוד עבדי נשיא להם לעולם...הוא יהיה המורה לעמים"

ובפירוש רש"י לתהילים פו על הפסוק "
עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה יְהוָה עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי


מפרש רש"י -עשה עמי אות לטובה שיהא ניכר לאחרים שמחלת לי ויראו שונאי – האות ויבושו ולא שמע לו הקב"ה ליתן האות בימיו אלה בימי שלמה בנו כשדבקו השערים זה בזה ולא נפתחו עד שאמר (ד"ה ב6) “אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך "

וחסדי דוד כי דוד הוא משיח וכן שדוד היה מתהלך בדרך של חסד (שמואל ב טז ) הקב,ה היה אף הוא מתהלך עמו בחסדים מה שהיה מזרע מואביה ומה שעל אף חטאיו לא היה פוקד עליו כדוגמת שאול והיה מקיים בו "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אשרי אדם לא יחשוב יהוה לו עון " והוא היה מכיר המשיח והיה מתפלל אליו כניראה מרבים מהמזמורים ומה שהיה נישען על המשיח היא הסיבה להצלחתו ומה שהתמלא ברוח יותר מכול מלכי ישראל ויהודה כי היה דבוק בבוראו וכול תולדתו וכול תנועותיו הכול למען בוראו הוא המשיח הוא החסד.

ועתה נעזוב עניין הזה לסקור המקומות המדברים בכתובים ממידת החסד היא המשיח ולא יהיה כדברי לומדי הקבלה שהם מדברים מספרות ומייחדים על ספרת החסד כי זה להם ללא תועלת אחר אשר כיחשו במשיח אלוהי יעקב והם דומים לאדם הנמצא לפני ביתו של פלוני היכול להושיעו והוא זועק בכול מיני שמות זרים לעזרה והאיש אשר יכול להושיעו לא יצא אליו לעזרו יען לא בשמו קרא .ועיקר עניין המשיח הוא הכרת שמו להיות פונים בשמו ומתולדות ישראל תבין שהגישה אל החסד נסתרה מעיניהם כי מי שישר ליבו על כורחו יודה שהיו בהם דין על גבי דין והחסד לא ניגלה להם כי גם ישעיה הנביא אומר בפרק מ " נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד יהוה כפלים בכול חטאותיה " ואיך נערב בזרות פינו לדבר על חסד אחר אשר הודיענו כי לקחה מיד יהוה כפלים בכול חטאותיה .וגם ירמיה הנביא בדברו על הברית החדשה (לא) מוסיף אחר תיאור כול התמורות העתידות להתחולל בישראל " נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה..ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את יהוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" ואחר שאמר כול השינויים שיהיו בברית החדשה הזו שעדיין לא נתקיימה הסיבה המחוללת לאותה הברית " כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכור עוד " כי עד ימינו אנו מתקיים בנו הכתוב (ירמיה יז) “ חטאת יהודה כתובה בעת ברזל בצפורן שמיר חרושה על לוח ליבם ולקרנות מזבחותיכם " ורק אחר המלחמה ההיא עת ישובו תהא להם הסליחה ככתוב (ירמיה נ) “ בימים ההם ובעת ההיא נאום יהוה יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר " ועד אז " ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נושא עון " יען כי הטעום גדוליהם והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו על כן על בחוריו לא ישמח אדוני ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כולו חנף ומרע וכול פה דובר נבלה" מהו כול פה דובר נבלה ?אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנוכי ובתוך עם טמא שפתים אנוכי יושב כי את המלך יהוה צבאות ראו עיני " יען כי המלך הוא המשיח אשר ניאצו ישראל ושמו להם לחוק לנאץ שמו והוא החסד אשר דיברנו מקודם עליו אומר דוד " מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם " היינו תדע שזה הפתח לחסד דרך המשיח מה שנאמר בתורה " נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה- פוקד עון על בנים ועל שלישים ועל רבעים" (שמות לד) “ כי אנכי יהוה אלוהיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים לשונאי " והנה המביט נוכחה יראה איזה חלק מהפסוק נחלו אובותינו ואנחנו בצער נצטרך להודות שנפל גורלנו בחלק שונאיו עליהם נפקדים הפשעים לשלישים ולרבעים וכי הקב"ה שונא לישראל והרי נאמר כבר " כי נער ישראל ואוהבהו " ( הושע יא) “ אהבתי אותכם אמר יהוה ואמרתם במה אהבתנו הלו אח עשו ליעקב נאום יהוה ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי " “ רק אתכם ידעתי מכול משפחות האדמה ...”

הרי הוא אוהבם אהבת עולם ואיך נחלו החלק אשר לשונאי? והביאור הפשוט הוא שבמילת (שונאי ) אין הכוונה מילת (שנואי) לא שהם שנואים עלי להפך אני אוהבם ובהם בחרתי וחפצתי אך אני שנוא עליהם יען דחו את משיחי " כי חילל יהודה קודש יהוה אשר אהב --ובעל בת-אל נכר" (מלאכי ב 11) יען כי בעל בת אל נכר דיברו עלי רעות כיחשו אלות דברי כזב התעו את עמי כהתעות שיכור בקיאו ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים. זאת הייתה להם יען בחרו בעוולה חרשתם רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי כחש כי בטחת בדרכך ברוב גיבוריך רברבי עשו שבקרבך . ואותי לא ידעת אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני (משיח) בצר להם ישחרנוני. “מרחוק יהוה ניראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד " מרחוק על שום מה ? “והוסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד כי כשלה ברחוב אמת ונוכחה לא תוכל לבוא " יען כי חזקו עלי דבריכם ופתח לא פתחתם סגרו פימו בפה שלכם אתם סוגרים לי השערים פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה ואביט ואין איש ואציץ ואין עוזר בעד החרכים אתבונן כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק חומות בניתים לרחק את שמי " אני חומה ושדי גמגדלות " לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ (משיח) נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום (יבוא אל היכלו) לפתע( והיה כאבק המון זריך ) יבוא שיברה " אהבת עולם אהבתיך (בכול צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כול ימי עולם " משכתיך -”משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו " לרמז משיח ומשכן.

משכתיך חסד- בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה (הושע יא) משחתיך חסד- הוא הנאמר "ואני נסכתי מלכי על ציון הר קודשי" כי ישפוך עליהם רוח "הרינו חלנו כמו ילדנו רוח ישועות "”והיה איש כמחבא רוח "זהו צפניה עליו נאמר " צפניה צפן רוח ושמן ימינו יקרא "(משלי כז) “צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם " הושע ד 19 “ מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחופניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כול אפסי ארץ " משלי ל

הושע ד 1 “ שמעו דבר יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלוהים בארץ " ומסיים " צרר רוח בכנפיה ויבשו מזבחותם " כי מילת אמת=חסד=דעת אלוהים=למשיח כי מה שהם לומדים אינו דעת אלוהים אלה מחשבת אנשים מצוות אנשים מלומדה מסורות אנוש " רבו תורתי כמו זר נחשבו " הושע ח ואינו דעת אלוהים כי הדעת הזה אי אפשר ללמוד מאיש ולא מספר כי הוא דעת רוחני שנצוק עם רוח יהוה " כי בער אנוכי מאיש ולא בינת אדם לי ולא למדתי חוכמה ודעת קדושים אדע " כי ראשונים אינם כי אם מעצור לאחרונים ועל כן אין תועלת בלימוד אנושי כי הלימוד נובע מהרוח ובהיות רוח תועה לא יגיעו אל האמת "וידעו תועי רוח בינה " ישעיה כט ואומר בתחילת דבר " יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני וליבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חוכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר " עד שלא מסיר הראשונים אין מגיעים לאחרונים "וידעו תועי רוח בינה " ישעיה כט

ירמיה כג "לא ישוב אף יהוה עד עשותו ועד הקימו מזימות ליבו באחרית הימים תתבוננו בה בינה "

"כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוהים מעולות " כי על ידי החסד הוא המשיח יבואו אל שינוי הלב בחינה של מה שדוד אומר "לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי " ובזאת יקושרו דברינו היטב מה שאמרנו כי תחילת העניין הוא ברוח נכון שהוא היסוד עליו יש להוסיף והעושה הפך העניין שבונה נדבכי דעת ללא הרוח הנכון אלי האמת לא יגיע וגם ימוט בניינו כהר נופל יבול. כי על ידי בניין המשיח תתווסף אהבת אלוהים בלב איש ויחפץ בחיבור עם אלוהיו ואלי שקר וכזב לא ילך אחר טעם הטעם הנפלא "טעמו וראו כי טוב יהוה " כי במילים "חפצתי" ו "זבח" ידבר מרצייתו הפנימית של האדם והעניין הזה הוא כמו שנאמר "השבעתי אתכם בנות ירושלים מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ " כי זו תכלית כול הגאולה שיהא הלב חפץ בו יתברך ואז עת גאולתנו והיפוך מכך כשאין חפצים בו יתברך אלה בדברים החיצוניים המתלבשים בשמו אז נאמר "נבלע ישראל עתה היו בגויים ככלי אין חפץ בו " כלי שאין חפץ בו כלומר בתוכו אין חפץ אז הוא בגוים ועל שום מה אירע כך ? על שום שנבלע " ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאושריו מבולעים " אחר אשר גדוליהם הכהו ליבם ולא הביאום באמת לשוב מעוונותיהם ולרחוץ לבם אז נתבטל כול ההוד והחשיבות של ישראל ולא נגלה אורם ועתיד להיות מתוקן על ידי המשיח ככתוב " הנני שולח מלאכי ופינה הדרך לפני ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית -אשר אתם חפצים- הנה בא
 


יד

ביהדות יש הימנעות מכול הגשמה של יהוה וזה לאור המגע שלהם עם הנצרות שדרשה על ישוע שהוא בן האלוהים והאלוהים הנגלה בבשר, לכן שמה לעצמה היהדות מטרה להתרחק מכול הגשמה ובכול המקומות בכתובים כשמתואר יהוה כמו ביחזקאל א או . בישעיה ו הם טוענים שלמעשה הנביא לא ראה את יהוה באמת אלה במעין חזון וידועים דבריהם שמשה היה רואה באספקלריה מלאה בניגוד ליתר הנביאים שראן בבלתי מאירה וזאת כדי להימנע מהתיאורים המחייבים של הנביאים שתיארו ממש את הכסא והיושב עליו , כמו כן נוהגים לטעון ששפחה כנענית על הים ראתה מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי שוב כדי למעט מהחזיונות הגלויים. כי הם יעצו לבאר שהקבה הוא אין סוף ואין לו דמות ולא ישיגו משיגי הדמות וזאת בניגוד לפשט המקרא המתאר בבירור מה הדמות שלו כן דרך המקרא לתאר יד יהוה או ימין יהוה או ליבו או אפו על זה אמרו בתחילה " דיברה תורה בלשון בני אדם " ואחרי כן הגיעו גם ל "דיברה תורה לשון הבאי " כלומר הבל והכול כדי להתחמק מפשט הכתובים ובגלוי שאם התורה אמרה איזה משהוא עלינו לקבל דברי התורה כשלם ודעתנו כחלקית ועולם לא תהא דעתנו אשר נחשוב עולה על דבר יהוה כי דבר התורה יכול להכיל כול הפירושים ואין בנימצא שום פירוש שיכיל כול דבר יהוה כי היא מוקה מני ים ואין אנו יכולים לרדת לעומק דעתה אלה בחלקיות וכלליות רבה ואם התורה העידה על מין יהוה ויד יהוה איך נאמר לומר שאין לו יד וזה רק דיבור כדרך בני אדם והדבר קרוב לאלילות כי נמצאנו בוחרים את יהוה ואינו שונה מיצירת אליל ועל כך מעידים הנביאים מלאכי ג 8 " היקבע אדם אלוהים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה במארה אתם נוארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו " במילים אחרות כאשר אנחנו קובעים את האלוהים מי יהיה ומי לא יהיה ומטים דברי הכתובים לפי דעתנו ובייחוד כשמחסרים איפה שיש דיעה ברורה שאין לחסר או מוסיפים דברים שהוא לא אמרם זה נקרא שקובעים את האלוהים ואינו כה שונה מיצירת אליל כי יש הבדלים ודמיון בין כול שני דברים וע"י שינוי ההגדרות כבר מרחיקים מהאמת ויוצרים איזה שקר אלוהים אח שאינו האלוהים ואינו מזדהה עם דברי תורה ונביאים וזה אליל ואפילו יהיו שומרים כול התורה ומצוותיה אסור להם לחסר בלוהים ולקבעו כי זה כמו שמחליפים האלוהים הנ"ל באלוהים אחר וזה היה העוון של ישראל שהיו קובעים את יהוה מותר לאמור איזו דיעה בעניין אך אי אפשר לקבוע בדיוק מי האלוהים ומי אינו האלוהים ומה דמותו ומי ראה אותו ומי אינו אנחנו כולנו בבחינת הטוב שבנחשים רוצץ ראשו כי כול דברינו מחשבות בני אדם ואין חזון גלוי ואין בת קול ואין גילוי שכינה אלה מחשבות אדם שה' יודע כי המה הבל בישעיה מה 9 " הוי רב את יוצרו חרש את חרשי אדמה היאמר חומר ליוצרו מה תעשה ? ופעלך אין ידים לו? הוי אומר לאב מה תוליד ולאשה מה תחילין כה אמר יהוה קדוש ישראל ויוצרו האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצווני אנוכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני ידי נטו שמים וכול צבאם צויתי "

ישראל רבים עם יוצרם בחרשי חרשים הם סודות חרישים שאין אוזן שומעת תוכם והמה מצווים אותו איך בר העולם ובעזרת מה ברא ונתנו לפירושם תוקף של אמת יחידאית ואמרו לו שפעלו אין ידים לו והוא עונה להם בתמורה ידי נטו שמים ואתם אומרים יד יהוה רק אלגוריה רק דיברה תורה בלשון בני אדם. אפשר ועולם ומלואו נוצרו ביד יהוה ואנחנו ממעטים בה וטוענים רק משחק מילים באמת אין לאלוהים יד שדרכה יתר הכול . אבל מחשבות אד המה הבל ועל כן נלך אחר הציווי " האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצווני " ונשמע מה אומרות אותיות התורה על השאלה מהו הבן הזה ואיך נתקשר אל פועל היד ?

מצוות זכירת וחגיגת הפסח ומצוות תפילין מקושרים ביד יה

שמות יג "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם מארץ מצרים מבית עבדים כי בחוזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ "

9 " והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוציאך יהוה ממצרים "


הוכחה ראשונה לשקר  היד היא עצמאית וריבונית

שמות יז 15 " ויבן משה מזבח ויקרא שמו יהוה נסי ויאמר כי יד על כס יה מלחמה ליהוה בעמלק מדור דור " עיקר המלחמה בעמלק קשורה ביד היושבת על הכסא כי המה העמלק מכחשים ביד וזהו אשר פירש רבי עקיבא על הכיסאות בדניאל"אחד לו ואחד לדוד, דברי רבי עקיבא" "אמר לו רבי יוסי: עקיבא - עד מתי אתה עושה שכינה חול (שאתה מושיב בשר ודם אצלו)? אלא אחד לדין ואחד לצדקה "

"אחד לדין ואחד לצדקה, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' אלעזר בן עזריה: עקיבא, מה לך אצל הגדה? כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות. אלא אחד לכיסא ואחד לשרפרף, כיסא לישב עליו, שרפרף להדום רגליו, שנאמר: 'השמים כסאי והארץ הדום רגלי ,

ממה ניסו לברוח החכמים ? למה היו צריכים להרבות בפירושיהם? למה לא חיברו עם הפסוק יד על כס יה והיו צריכים לחפש כול מיני אמתלאות להסביר מי יושב על הכיסא השני ?

העמלק כול תפקידו המלחמה ביושב על הכסא שהוא יד יה וכיוון שהם מצמצמים את האלוהים כס- במקום כסא יה במקום -יהוה זה עיקר המלחמה של העמלק להשכיח שם יהוה וזאת עושים ע"י טינוף השמנים "הרע אויב בקודש שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות -אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא איתנו יודע עד מה "להשכיח הסודות של הקדושה לערפל המושגים מתוך זה משיגים את רצונם ע"י שמבלבלים המושגים כי כול העולם הרוחני הוא ערטילאי ומופשט ואינך בטוח במה שאתה רואה לכן ע"י מילים מכניסים משמעויות זרות ומחיקים הדימוי המדוייק עד שנעשה זר לחלוטין בבחינת " ריבו תורתי כמו זר נחשבו " "וביד הנביאים אדמה " שהם מדמים היד שלי לדברים אחרים להעלים הכוונה המקורית כדי שלא ישובו ישראל בתשובת אמת אלה יהיו נתונים למרותם.

ובשירת האזינו מוכיחם דברים לב " כי ידין יהוה עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה אזלת יד ואפס עצור ועזוב ואמר אי אלהימו צור חסו בו אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוהים עימדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל " תבוא לפניו מידה של רחמים כי אזלה מהם היד והם עצור ועזוב כי בלא יד יה אי אפשר להם לכנוס אל הקודש ונמצאו מסילות שוממות ומי הביאם לזה ? רוח זנונים הטעה ויזנו מעל אלוהיהם חסו בזרים אלילים לא ידעו אבותיהם נטעו נטעי נעמנים וזמורת זר ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים הם מלך זקן וכסיל ופמלייתו מלאכי משחית.כיוון שבו חסיתם כי הוא חיזק ידכם לעשות המזימה מצאו בו נחמה יקום ויעזרכם אולם הכול מעשי תעתועים ובאמת אי אפשר להיסמך על הסיטרא אחרא עם כול הטובות והעוצמות שהוא נותן הוא מלאך שקר ובעת פקודה יעזבכם . וכול זה קרה לכם כיוון ששמתי עליכם סתרה שתהא האמת מסתתרת ולא תראו פשעכם וממילא לא תוכלו לשוב ממנו אולם עתה אחר שימלתם חובכם הגיעה עת גאולתכם ראו כי אני הוא הביטו ורו שלא כאשר יעצתם הייתה ואשר כיחשתם בו הוא הוא האלוהים ואין מידי מציל שאני הוא היד היושבת על הכס לפניה ישתחוו כול באי עולם כי אני עתיד להגלות לפניכם ולפני כול באי עולם כול הנמצא הכתוב בספר ועתידה ידי לעשות נקמה בגויים וזעם את אויביו על כן ראו להכין עצמכם לפני בוא המלך שימרו תורתי אשר נתתי והיטהרו כי קרוב מאוד היום אשרי כול המחכה הכינו עצמכם במה שתוכלו להתקרב אלי ולצאת מהשקר שאתם אחוזים בו.עוד מעט ותהא ידי עליכם וניבאתם ונמלאתם רוח ישועות.ודעו כי הכול ידי עשתה "שאל נא בהמות ותורך ועוף השמים ויגד לך או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים מי לא ידע בכול אלה כי יד יהוה עשתה זאת אשר בידו נפש כול חי ורוח כול בשר איש "(איוב יב7)

ואם אתם שואלים מי היד דעו כי יד יהוה היא הזרוע אשר עליה נאמר שהיא עתידה למגר כול כוחות גהנום מהעולם כול כלים ריקים נחש בריח ונחש עקלתון ולמחוץ ראש על ארץ רבה מאכל לציים ועתידה להיחשף לפני כול העמים ויראו כול גויים הארץ את ישועת אלוהינו (ישעיה נב10)והזרוע הזו הייתה נמצאת לימין משה ביציאת מצריים ומפניה נפתח ים סוף (ישעיה סג12) והזרוע היא מידת הגבורה וזרוע מקושר בימין ככתוב תהילים פט 14 " לך זרוע עם גבורה תעוז ידך תרום ימינך "
 

ימין

בו יגלה סוד ימין יהוה המקושר בזרו ויד איך הימין יהוה הוא המשיח.

אנו יוצאים לסיור בכתבי הקודש ולעד ראשן נביא הסיפור המסופר בספר בראשית לה ממות רחל אמנו " " ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה ויהי בהקשותה בלדתה ותאמרלה המילדת ל תיראי כי גם זה לך בן ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אני ואביו קרא לו בנימין " בתוך הסיפור הקצר הזה שכולו בשפה ברורה יש כול כך הרבה קושיות אר הניסיון לפתרן יכול להוליד חיפושים ונימוקים הרבה אבל בראש ובראשונה נשאלת השאלה מדוע רחל קוראת לו "בן אוני " ואילו יעקב קורא ו "בנימין" שהוא (בן-ימין) וההסבר הפשוט הוא שרחל תמיד הייתה נסמכת על כוחות ועזרים תחתונים ולא על עליונים לשיטתה הכול מקורו בארץ לכן גם גנבה את התרפים מבית אביה כי היו נראים לה הדבר היקר ביותר רבו הפרושים למעשה זה שלה ולרוב מפרשים שכיוונה לשם שמים . אבל פשט הדברים אינו מראה כן . היא שומרת אותם גם אחרי כן בשום מקום לא נזכר שנפטרה מהם ולפי פשט העניין ניראה שליעקב אין כול חלק בזה אולי הוא אפילו אינו יודע על המעשה. רחל יודעת שאלוהים קרוב ליעקב הוא משתף אותה ואת לאה (לא) בהתערבות האלוהית עבורו "ויאמר אלי מלאך אלוהים בחלום יעקב ואומר הנני...אנוכי האל בית אל אשר משכת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך "

מפה נבין שהן ידעו גם על ההתגלות בבית אל. אם כן היא יודעת על התערבות האלוהים בחיי יעקב על הבטחותיו וחזיונותיו ובכול זאת מסתמכת על התרפים שמציעים יכולת ניחוש נגישה ועל ידיה גם שליטה בנסתרות התרפים מייצגים דרך שבה אין צורך לחכות להתגלות אלוהית ניתן לשאול אותם על כול דבר ודבר בחיינו היום זו תפיסה שאל לאדם לחכות להדרכת האלוהים השליטה בידינו ועל כן היא קוראת לבנה "בן-אוני" כמובן בלא למעט בסבל הרב שסבלה בלידתה אותו ושאכן כילתה כול כוחותיה בעניין הזה עד שנירא כאילו הרך הילוד לקח כוחותיה. לעומת זאת אנחנו רואים אצל יעקב תמיד ניסיון לייחד שם שמיים ולצאת מהעירבוב של עבודות זרות שדבקו בעבודת אלוהים אנחנו רואים שאחרי סיפור שמעון ולוי בשכם בן חמור יעקב מנהיג טהרה גדולה בביתו (לה) "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כול אשר עימו הסירו את אלוהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי ויתנו אל יעקב את כול אלוהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים ויטמון אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם "עד הנה היו אלוהי הנכר עם רחל ועם בניו והמשיך הויכוח בין התפיסה הארצית שהאדם יכול להשפיע על המתרחש בכוחותיו ""ויתנו אל יעקב את כול אלוהי הנכר אשר בידם " בידם דייקא כי זו הייתה מחשבתם שיכולים לפעול פעולות אלוהיות בידיהם ובכוחם . ועיקר עניין האלוהים בא להם משמועה מדבר יעקב "ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי " מדוע לא בלשון רבים הרי גם היו עמו בדרך ? שלא היו דבוקים בתכלית במחשבה אחת עימו ועל כן שעיקר אחזקת האלילים בא להם מאת רחל היא קוראת שם הילד "בן אוני " אבל יעקב שהיה בהנהגה רוחנית אחרת לגמרי והיה מכיר את האלוהים העונה אותו בכול צרותיו אשר התגלה לו בבית אל קרא את הילד "בן-ימין" כי הוא היה מכיר ימין יהוה הוא המשיח .והוא ידע הסוד שבקריאת שם הוולד נוצקת המשמעות לחייו ולא היה רוצה שיהיה בנימין המשך של הניסיון הארצי להשיג בכוחות אנושיים קדושה או הצלחה כי הוא ידע שהבשר זה בחינת "טוב שבנחשים רוצץ ראשו " ועל זה אמרו האבות "ויקרא שמו נוח לאמור זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה יהוה " כי מעשינו אף הם נגזרים מהאדמה שאנחנו אשר אררה יהוה ואם כן גם הם בקללה ואיך יוכלו להושיענו שאמר דוד " אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלוהים כופרו" כי כול זה הוא עבודת האדמה והוא מלכודת שמדמים כאילו בהם או במעשיהם או בגדוליהם יש הישועה כמו שבימינו יש המדמים כאילו צדיק זה או אחר יש בו הכוח להושיעם והכול נמשך " ממעשנו ומעצבון ידינו מהאדמה אשר אררה יהוה " ובייחוד נמשכו ישראל אחר המעשים כאילו מעשיהם יושיעום וזה שאמר (שופטים י) "ותקצר נפשו בעמל ישראל " וישעיה משיב "אני אגיד את צדקתך ומעשיך ולא יועילוך " ונמצאו דומים לאדם השקוע בבוץ ומנסה לנקות במי בוץ את בגדיו שלא יועיל לנקיונו אלה ירבה ליכלוכו כן עניין הנשענים על כוח עצמם ומעשיהם שהם בבחינת קין המגיש ליהוה מכול פרי האדמה כי לא קיבל את ימין יהוה הלא הוא משיח שהוא בכור הצאן כי הוא בכור הבריאה ובכור מתים הראשון לתקומה ונקרא צאן שהוא "שה האלוהים הנושא חטאת עולם " וישעיה אומר עליו "כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה " וירמיה מעיד עליו "ואני ככבש אלוף יובל לטבוח.."

ונשליך עתה עניין יעקב בבנימין אחר גבנו כי כול זאת לא הבאנו אלה לראות שהיה יעקב מכיר עניין המשיח שהוא ימין יהוה ולראות שהדיאלוג או הויכוח בין מעשי האדמה שמהם התפתחו האלילויות השונות לבין ישועת אלוהינו בימין יהוה נעוץ כבר בשנים קדמוניות. וניפנה לראות מה יכולים להוסיף אנו מידיעת הימין דרך התנך?

חבקוק ב " הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר למען הביט אל מעוריהם שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל תיסוב עליך כוס ימין יהוה וקיקלון על כבודך " מדוע על אותו אדם רשע תיסוב כוס ימין יהוה ? מפה עניין הכוס עניין שלילי הוא במהותו ואינו כעניין שאומר דוד " תערוך לפני שולחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה " ועניי שני למה נאמר כוס ימין יהוה ? והרי היה די לומר כוס יהוה?

והעניין הוא שיש ליהוה שתי כוסות אחת נקראת "כוס חמת" והשנייה "כוס ישועות" וכשמכעיסים אתו שלא רוצים למצוא חן בעיניו ואין מתקרבים לטהרה ולדברי תורה ומצוות ולכבוד יהוה אז נותן להם "כוס החמת" כי בחרו להתרחק והוא מרחיקם עוד יתר בתכלית הריחוק . אבל כשרואה באדם משהוא טוב שמנסה בכול כוחו להתקרב אליו אפילו בדלותו ועוניו עושה מה שביכולתו במדרגה שנימצא בה אז הקבה מביט עליו באהבה ושולח לו כוס הישועות. וזה הכתוב בישעיה נא "כה אמר אדוניך יהוה ואלוהיך יריב עמו הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה את קובעת חמתי לא תוסיפי לשתותה עוד ושמתיה ביד מוגיך אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעוברים " ובדומה לו נזכר בסוף איכה ד20 " רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ גם עליך תעבור כוס תשכרי ותתערי תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום גילה על חטאותיך "

עיקר העניין הוא בימין יהוה הוא רוח אפינו משיח יהוה ועיקר עניי הכוס הוא מחשבת עוועים היינו שמתרחקים דווקא ממה שנזקקים לו יותר מכול " אשר אמרנו בצילו ניה בגויים " ועל העניין הזה שאמרו להתרחק ממנו ולהיות בצילו ולא באורו " שיי ושמחי בת אדום " כי נפילת ישראל והתרחקותם מכבודם קדוש ישראל שהוא כוחם ועוצם ידיהם ושמו נקשר בשמם היא לשמחה לאדום מלכות הרישעה ביודעם שזנחו אלוהיהם והוא עיקר כוחם ועל כן ינתנו ישראל למרמס להם והם עמלו ביותר להרחיק שם המשיח מישראל להגדיל שינאה לבנות קיר נטוי וגדר הדחויה בחושבם להרחיק ישראל ממשיחם שעל כן יוותר שלטונם כי כוח ישראל בא להם מכוח משיחם אבל ללא הועיל כי כול עניין הכוס הזו שנתן הקב"ה בידי ישראל היא לכפר עוונם כמו שנאמר "תם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותך" וכשהתכפר עוונם לגמרי אז יפקוד יהוה את אדום להחריבה חורבן שלם ויעלו מושיעים מהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה" והוא העניין הרמוז בארון יהוה שניתן בידי פלשתים לרעתם וכן עתיד המשיח לכלות כול האוחזים בו לרמייה עד ישיב המלכות לישראל שזו מנוחתו ונחלתו "

וזה העניין הכוס בתהילים קטז " כוס ישועות אשא ובשם יהוה אקרא " כי עניין הישועה שמכירים שם יהוה הוא ישוע כמו שעניין כוס חמת הוא שמכחשים בשמו .וזה הכתוב בישעיה נב " לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני "

ומשיח נקרא ימין כמו בתהילים קמב " הביט ימין וראה ואין לי מכיר " שעניינו הביטה אלי ימין יהוה וראה שאין לי מי שיתמוך בי מלבדייך ולמה תחשה ממני ועלייך נסמכתי ?

וזה עניין "שויתי יהוה לימיני תמיד " שדמות האלוהים נסתרה והעניין הוא איזו דמות משווה בנפשו ולפי זה יבדלו עבודות הלילים מבודת אלוהים לפי הדמות אשר חקק בליבו והם משווים לו צלם מסכה מעשי חרש ולא אלוהים ואני משווה דמות ימין תמיד וזו הייתה כוונתו באומרו בתהילים מד " אם שכחנו שם אלוהינו ונפרוש כפינו לאל זר הלא אלוהים יחקור זאת כי הוא יודע תעלומות לב " כי זה עניין לחקירה פנימית איזו דמות נחקקה בלב האדם בסוד (ישעיה מ) "ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו "

תהי קמד" שלח ידיך ממרום פצני והצילני ממים רבים מיד בני נכר אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר " והוא הכתוב בתהילים יז "הפלה חסידך מושיע חוסים ממתקוממים בימינך " כי ימין של מים רבים היא שקר מעשה ידי חרש והם נביאי הבעל הנאספים על אליהו וימני שלי משיח ובימינך חסיתי ומשפט האלוהים נעשה בימינו בין חוסים בימין שקר לבין חוסים בימין אמת . יגלו מעשייך ומשפטך ועצתך אשר מקדם יעצת . וידעו הכול " מה רב טובך אשר צפנת ליראיך " צפנת דייקא כי אינו גלוי למראה עיניים ועתיד להתגלות במשפט אליהו לעיניהם . ונקרא" צפנת" על שם צפניה הוא הצדיק הנעלם יסוד עליון יסוד עולם.

"עתה ידעתי כי הושיע יהוה משיחו יענהו משמי קודשו בגבורות ישע ימינו אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם יהוה אלוהינו נזכיר " ומשיח המוזכר כאן אינו "ישוע" אלה "ישראל" כי ישראל מכונים משיח כמו "בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך" ומשיח גדול מדוד ועל שום מה הוא צריך התערבותו של דוד בעבורו? אלה הם ישראל המכונים משיח וכיוון שחטאו ונפלו מאור הקדושה יש להם מגן עליון המשתדל בעבורם תמיד כמו "מגננו ראה אלוהים והבט פני משיחך " ועתידה לבוא עת הצרה הזו לישראל למען ימצאו האמת וזה הנאמר " אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי " שעתידים ישראל להביט על הריהם לחפש בהם הישועה ולא ימצא מענה אלוהים עמדם ועל כן "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ"

עיקר הנסיון שנשענו ל הריהם ועל כן מביטים אליהם בצרה הזו אבל "עתה ידעתי כי הושיע יהוה משיחו יענהו משמי קודשו בגבורות ישע ימינו " כי יבוא גילוי כזה ותינתן מלכות בגבורה ויהא אור ישראל מאיר וקדושו ללהבה ויאכלו ימין ושמאל כול סביבותיהם ויתגלה בעולם שהוא וישראל אחד הם ועל שום שעזבוהו וכיחשו בו היה גורלם כאשר היה. ועל ידי שישראל אוחזים בשם אלוהיהם שוב אין לשום כוח בעולם שלטון עליהם ותתקיים בהם נבואת בלעם "וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כול בני שת והיה אדום ירושה והיה ירושה שעיר אויביו וישראל עושה חיל "

והימין מחוברת לשם "שמן " צפניה צפן רוח ושמן לימינו יקרא " והם אחד כי ימינו היא השמן שהוא עניין משיחה והוא גם צפניה בהיותו צפון ונעלם מהם והוא צפן להם את רוח הקודש אשר יקבלו ישראל ועתידים לקיים נבואת משה רבנו במדבר יא "ומי יתן וכול עם יהוה נביאים כי יתן יהוה רוחו עליהם "

וימין יהוה הייתה מושיעה לישראל במצרים שכתוב שמות טו " ימינך יהוה נאדרי בכוח ימינך יהוה תרעץ אויב וברוב גאונך תהרוס קמיך תשלח חרונך יאכלמו כקש וברוח אפיך נערמו מים ניצבו כמו נד נוזלים..16" ושם הכול תיאורי משיח ימין יהוה ובהמשך "רוח אפיך" ולפי איכה רוח אפו הוא משיח כמו שנאמר שם "רוח אפנו משיח יהוה נלכד בשחיתותם" ועל ידי משיח נפתח הים " מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב "(קיד)

ישעיה סג "מוליך לימי משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם "

(עז)"ראוך מים אלוהים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהומות" והיו רוגזים על שום שהעלימו שמו שנאמר (עז) " בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו "

 

ישע-ישועה  

 

בזאת אגלה לך עוד אחד מהמפתחות אשר יכול לפתוח דלתות רבות במקרא ובלעדיו יהיו סתומות וסגורות מאין עובר והיא מילת ישע בהטיותיה השונות המצביעות על המושיע ישועת אלוהינו הוא ישוע  וניגלה בזאת דרך המילה הזו לכול דורשו ככתוב  תהילים  פה " אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו " אך מאותם מכחישי עוזו להם כתוב  תהילים קיט " רחוק מרשעים ישועה  כי חוקך לא דרשו " רחוק דווקא ולא רחוקה כי הוא ישוע עליו אנו מבשרים  אשר בדבריהם הכחישוהו.ומה שמתרחקים ממנו זה בחינת קללה  כי הקבה מקלל בזה  שמרחיק מהבן ככתוב באיוב  ה "אני ראיתי אויל משריש ואקוב(אקלל) נוהו- פתאום ירחקו בניו מישע (ישוע) וידכאו בשער ואין מציל " זה השער ליהוה צדיקים  יבואו בו  וכי תאמר  לפי מעשיהם אינם צדיקים ואיך תאמר צדיקים שאמר שרק צדיקים יבואו בו ?ישיב כתוב עליו בישעיה נג " בדעתו יצדיק צדיק " וגם "אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים "   מי ששם את אשמו עליו אין עליו עוד אשמה ועל זה כתב דוד  לד " תמותת רשע רעה ושונאי צדיק יאשמו פודה יהוה נפש עבדיו ולא יאשמו כול החוסים בו " כול מי שחסה בו אין עליו עוד אשמה  והקב"ה אינו מביט על חטאיו .אבל אותם שהם צוררי צדיק האמת הוא ישוע כפי בשורתנו  הם ידוכאו בשער ולא ישיגו אורחות חיים. כאשר דור המדבר  לא נכנסו אל הארץ המובטחת כי אם נשאו עוון תזנותם ארבעים שנה.

ובתהילים כ אמר "עתה ידעתי כי הושיע יהוה משיחו יענהו משמי קודשו בגבורות ישע ימינו " ואם תאמר  איך אתה אומר כי ישע הוא המשיח והנה פה כתוב כי ישע ימינו יושיע המשיח אם כן אינם אחד? אענך שלא בדעת שאלת על זה  כי לימוד הרבנים על מה שישראל הוא הכתוב  בישעיה נג יש בו מידת האמת כי אכן עם ישראל מכונה משיח. וזה  מצריך ראייה ארוכה  ולא אביא כול הלימוד רק אתמצת   שהנה  גם בפרק כ הנל בהמשך אומר " אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם יהוה אלוהינו נזכיר " כלומר המשיח הזה הוא קולקטיב  וכתוב בחבקוק ג12 " בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד צואר סלה"  הנה כי כן תראה שמתכוון פה על משיח שהוא עם ישראל. ואחרון אביא הכתוב בפד "מגננו ראה אלוהים והבט פני משיחך " כיוון שחטאו ישראל בנאצם  את קדוש ישראל הוא ישוע  אין הקב"ה מביט אליהם והוא מסתיר פניו מהם ועל כן  הם צריכים פרקליט נאמן שיפגיע בעדם   וזהו מגן יהוה המשיח ישוע  שמתחנן עבורם שיסלח להם כי באהבתו אליהם כול אשר השיג אינו שווה לו  כי הם עיקר מעיניו  כמו שאמר בתהילים " לקדושים אשר בארץ  כול חפצי בם" ועל כן ציון נקראת חפציבה (ישעיה סב ) כי היא ארץ חפץ וכול מעיניו בה  אבל מידת הדין מקטרגת  והוא מפגיע בעדם  שיש לראות פני מגננו הוא המשיח  שהוא המפגיע ועל ידי זה יביט על משיחו הוא ישראל.

וזאת דע שבין ישע לישוע חסר ו  הוא הכתוב  "מטה עוזך ישלח יהוה מציון רדה בקרב אויביך " ובנבואת בלעם "וקם שבט מישראל " ובישעיה " והכה ארץ בשבט פיו " כי אויבי המשיח  מה שהבינו שיש ימין יהוה  ומה שמקבלים ישע ימינו  לא יכלו להודות בהופעת ימין יהוה בדמות האדם ישוע  מה שכתוב בישעיה נג " מי האמין לשמועתנו וזרוע יהוה על מי נגלתה " כי הם סתמו את הסוד הזה כאשר סתמו הבארות פלשתים  מה שכתוב  בראשית כו  15 "וכול הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם סתמום פלשתים וימלאום עפר " עד כדי כך שלא נודעו ונעשו להעלם כמו לא היו  כי הלימוד על זרוע יהוה הוא ימין יהוה הוא ישע עוז וחסד מלאך פניו  היה ידוע בישראל  מדורי דורות  כי הוא לימוד התנ"ך האמיתי וחכמי ישראל סתמוהו עד אשר נעשה ללימוד זר וזאת  דע  שהבארות האלו שסתמו הפלשתים ברצותם למחות את שם יהוה  כשם שחפצים למחות שם ישראל עתידים להיפתח ויצאו החוצה סודותיהם האצורים בהם  וכול מה שיעשו לא יועיל כנגד כמאמר משלי " אין חכמה  ואין תבונה ואין עצה כנגד יהוה " ושסוד הישע יבאר פסוקים רבים  כי אליהו עתיד להלביש בישע כוהני ישראל "וכוהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו" ועיקר הגדלת שמו נעשה ע"י הקודרים ככתוב " לשום שפלים למרום וקודרים שגבו ישע

 

 

תנא דבי אליהו  רבה  פרק כז "

הנה ימים באים נאם אדני אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה' וגו'. מכאן אמרו אם יש אדם שהוא מבין בדברי תורה יפרנס מתורתו גם כן לאחרים כדי שתרבה חכמתו לו ומוסיפין לו עליה וכל העושה כן אינו נמנע מן הטובה העתידה לבא על ישראל לימות בן דוד ועליו הכתוב אומר (תהלים נ) ושם דרך אראנו בישע אלהים. דרך זה תורה שנאמר (דברים ה) בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם אתכם תלכו למען תחיון וטוב לכם וגו'. ואין ישע אלא בימות בן דוד שנאמר (ישעיה נא) קרוב צדקי יצא ישעי וגו'. אבל אם יש באדם ד"ת ואינו מפרנס מתורתו לאחרים גורם רעה לעצמו שבסוף חכמת תורתו מתמעטת בידו"

 

ובפסיקתא רבתי פרשה לז כתוב "

שוש אשיש בה' ותגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה (ישעיה ס"א י):

זהו שנאמרה ברוח הקודש על ידי ירמיה אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם (ירמיה ל"א י"ג) כנגד מי אמרו ירמיה למקרא הזה לא אמרו אלא כנגד ימות המשיח שעתיד הקדוש ברוך הוא להשפיע טובות גדולות על ישראל שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם (תהלים ל"א כ') מלמד שעתידים אבות העולם לעמוד בניסן ואומרים לו אפרים משיח צדקנו אע"פשאנו אבותיך אתה גדול ממנו מפני שסבלת עונות בנינו ועברו עליך מדות קשות שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים והיית שחוק ולעג באומות העולם בשביל ישראל וישבת בחושך ואפילה ועיניך לא ראו אור וצפד עורך על עצמך וגופך יבש היה כעץ ועיניך (חסכי) [חשכו] מצום וכחך יבש כחרס כל אילו מפני עונות בנינו רצונך יהנו בנינו מטובה זו שהשפיע הקב"ה לישראל שמא בשביל צער שנצטערת עליהם ביותר (וחשיך) [וחבשוך] בבית האסורים אין דעתך נוחה מהם אומר להם אבות העולם כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם ובשביל בניכם ולכבודכם ולכבוד בניכם שיהנו מטובה זו שהשפיע הקדוש ברוך הוא להם לישראל"  תוכל לראות שאף שלא הודו בפה מלא שישע הוא משיח הרי סובבו לשם  בדרך עקיפה כי אין דבר בפסוק שיורה דווקא החיבור עם משיח ולמה חיברו הניחו קרוב ואימצו רחוק  שלא יכלו לומר מה שלפניהם.

 

ובליקוטי תפילות  חלק שני  תפילה ז "

אדון, הקל עולנו, ושלח ישע לגאלנו. חוס וחמל ורחם עלינו, ואמר לצרותינו די, ותמהר ותחיש לגאלנו גאולה שלמה בגשמיות ורוחניות בגוף ונפש וממון, ותגאול ותפדה נפשנו מכל החטאים והעונות והפשעים, ומכל מיני פגמים שבעולם, ומכל התאות והמדות רעות. ותבנה לנו את בית מקדשנו בנין עולם עדי עד, וישובו כהנים לעבודתם ולוים לדוכנם וישראל למעמדם. ותמשיך ותאיר עלינו על ידי הצדיקים האמתיים קדושת הדעת הקדוש הכלול מהשגת בן ותלמיד דקדושה, שהוא אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה. ונזכה לדעת כי יהוה הוא האלהים. ותציל אותנו מרוח שטות ושגעון, ומכל מיני טרוף הדעת, ותשמרנו ותצילנו מכל מיני חטאים ופגמים שבעולם, ונזכה ליראה שלמה מפניך תמיד, ולפרנסה טובה מאתך, ויאיר עלינו הארת הרצון בשעת אכילתנו בקדושה גדולה"

 

ובתרגום יונתן על תהילים  כ פסוק ז "עתה ידעתי כי הושיע יהוה משיחו יענהו משמי קודשו בגבורות ישע ימינו "

(ז) השתא ידעית ארום פריק יי משיחיה קביל צלותיה ממותבי דשמיא קדישיה בגבורן פורקן ימיניה

 אינדקס שמות

זרוע

מה נדבר ומה נגיד סוד הזרוע  והנה ערלו אוזניכם  גיליתי הסוד לאין אוזניים  אודיע דברי לדעת לא יחפצו.חיללנו בחלילים ולא רקדתם קיננו קינה ולא בכיתם אכן נצדקה החוכמה בכול בניה ואיש מבין יחקור הוסף לחכם ויוסיף לקח ודעת לנבון נקל אל תוכח לץ פן ישנאך ויבוז לשכל מיליך ביקש כסיל לקנות חוכמה ואין  ביקש גר לדעת תורה דחפו שמאי באמה ואליהו מה איתו ?  אומרים הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבים בזרוע ולקרב המרוחקים בזרוע. ומי מרוחק יותר מזרוע מעמך ישראל  שנאמר בם "ויעמוד העם מרחוק"  שהוא מעיד בהם" בפיו ובשפתיו כיבדוני ובליבו רחק ממני" נקוה למשפט ואין לישועה רחקה ממנו".אבל אל תאמר אבדה תקווה הוא מעיד גם  "ושבו בנים לגבולם"ו " כי בונה יהוה ירושלים מקבץ נדחי ישראל"  ומה הם נידחי ישראל אם לא מה שהדיחום לדעת אחרת צבי מודח ישראל שה פזורה ישראל  אכלוהו זרים ולא הניחוהו אין מרחם אין חובש לפצעך אין מגלה עוונך. חבול וחבור ואין רפואה ואקוה לנוד ואין למנחמים ולא מצאתי  מאין יבוא עזרנו ? ואיך יראה בעיניו וליבו יבין ושב ורפא לו כי נסתר הדבר ממנו  ואם אין יודעים במה חטאו איך ישובו?  אמר  שכבר אמרתי  לפניכם  "מי האמין לשמועתנו וזרוע יהוה על מי נגלתה ויעל כיונק לפניו וכשורש מארץ ציה" והשבתי  ואם נגלתה הזרוע על בן האדם  כיצד לא ראו? והנה נשארה מוסתרת מפניהם?  אמר -גלוי הדבר לפניהם אבל לא האמינו לו  והיו נראים בעיניהם  כדברי תינוקות כמאמרם  המחוכם "(בבא בתרא, יב/ב) א''ר יוחנן, מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות" ואין תשובה אלה מהתינוקות הללו  מה שכתיב " מפי עוללים ויונקים יסדת עוז " ומאין  ניתן עוז? מזרוע " לך זרוע עם גבורה תעוז ידך תרום ימינך " ובספר איוב על מה שנסמכים על זרוע בשר אומר " מה עזרת ללא כוח הושעת זרוע לא עוז " איוב מ " ואם זרוע כאל לך  ובקול כמוהו תרעם " דע הכול תלוי בזרוע  לקו בשל זרוע שלא האמינו בה  ושכחו מה שהוציאם הקב"ה ממצרים בזרוע הוא המשיח מלאך יהוה ככתוב  " מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם" ונעשתה הזרוע לנסתרת מעיניהם ועד היום חיפו בדברים שלא כהם  דברי כחשים  ובחג הפסח שמים בקערה איזה  פיסת  עוף  מזכרת לזרוע כאילו זה הזרוע של יהוה בלא להבין מהו הזרוע שבזרוע נברא עולם ובזרוע גאל יהוה את ישראל   אומרת התורה ( שמות יז ) " ויבן משה מזבח ויקרא שמו יהוה נסי ויאמר כי יד על כס יהוה מלחמה ליהוה בעמלק מדור דור " אמרו חז"ל נאמר (שמות פרק יז) "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָ-הּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר", ואמרו חז"ל במדרש (תהלים מזמור ט) "ר' לוי בשם ר' אחא אומר, לא השם שלם, ולא הכסא שלם, עד שיאבדו זכרו של עמלק, שנאמר 'ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק', היה לו לומר על כסא ה', כיון שיאבד זכרו של עמלק, כסא שלם והשם שלם, שכן כתיב האויב תמו חרבות, וכתיב בתריה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו, [הרי השם שלם והכסא שלם]". כסא ה' היא ירושלים מקום שכינתו בעולם הזה,

וסוד הגדול הזה  שאמר " יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק " כי המשיח יושב על כסא לימין יהוה כמו שכתוב  תהילים קי " נאום יהוה לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגלייך" ובספר דניאל פרק ט נאמר " רואה הייתי והנה הועמדו כסאות ועתיק יומין ישב  ואחר כתוב .. והנה עם ענני שמים בא אחד הדומה לבן אדם ועד עתיק יומין הגיע והובא לפניו שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו וכול העמים האומות והלשונות עבדו שלטונו שלטון עולם שלא יסור וממלכתו לא תיכלה  " אותו האחד הוא המשיח  על זה מסכימים גם דברי התלמוד המדברים על משיח הבא בענני שמים ורואים פה כסאות שהועמדו  על אחד יושב עתיק יומין והמשיח מגיע אליו וכתוב שנעשה למלך מלכות לעולם והכול משתחוים לפניו אם כן מה פשוט יותר מלהבין שהמשיח הוא המולך עם האלוהים כמו שכתוב בתהילים כא "  כי תשיתהו ברכות לעד תחדהו בשמחה את פניך, הינו המשיח ואלוהים נעשים אחד " תחדהו"  רבי עקיבא שדעתו נעשתה מיעוט בתקופתו טען " כתוב אחד אומר (דניאל ז') כרסיה שביבין דנור וכתוב אחד אומר  עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב!

לא קשיא: אחד לו ואחד לדוד

כדתניא: אחד לו ואחד לדוד, דברי רבי עקיבא אולם חכמי התלמוד  ברצום להדיח העם מאמונת האמת התכעסו עליו  ושינו הפירוש כדי שלא תוכר בו האמת " אמר לו רבי יוסי הגלילי: עקיבא! עד מתי אתה עושה שכינה חול! אלא: אחד לדין ואחד לצדקה. קיבלה מיניה או לא קיבלה מיניה? - תא שמע: אחד לדין ואחד לצדקה, דברי רבי עקיבא.

אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבא! מה לך אצל הגדה? כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות. אלא: אחד לכסא ואחד לשרפרף, כסא - לישב עליו, שרפרף - להדום רגליו, שנאמר (ישעיהו ס"ו) השמים כסאי והארץ הדם רגלי" כך הופכת אמת  לשקר ע"י כוח האנשים לכפות דעתם  מה שבדור הראשון הוא אמת בדור השני  בשויון בשלישי במיעוט וברביעי לכפירה .  וכול עניין העמלק היה למעט האמונה האמיתית בישראל  כי מיד כשישראל נכנסים לכפירות  ומתחילים לשאול האם יש יהוה בקרבנו אם אין אז עיקר כוחו והוא  מחדד בם בשיניו

 "ועמלק מפריע לגילוי ה' בעולם, ולכן כל זמן שהוא קיים אין הכסא שלם6. וכן אין שמו של הקב"ה שלם, מפני שהקב"ה נקרא לפי מעשיו7, ולכן אין שם ה' מופיע במגילת אסתר, מפני שעמלק של אותו הדור הסתיר את גילוי שמו יתברך ועיקר ההסתרה שמסתיר העמלק היא את הזרוע היושב על הכסא  שכול הכתובים מלאים אותו ואילו העמלק מבקש לעקרו ולצמצמו  לקצץ בנטיעות. הוא אינו מבקש לעקור את האמונה באלוהים מישראל  ביודעו שזה בלתי אפשרי כי ישראל הם מאמינים בני מאמינים.  וישוע אומר עליהם" וַיִּשְׁמַע יֵשׁוּעַ וַיִּשְׁתָּאֶה וַיֹּאמֶר אֶל־הַהֹלְכִים אַחֲרָיו אָמֵן אֲנִי מַגִּיד לָכֶם אֱמוּנָה גְּדוֹלָה כָמוֹהָ גַּם־בְּיִשְׂרָאֵל לֹא מָצָאתִי׃ " מתי ח אבל  ניתן לעשות משהוא אחר לטמא את השמנים ולקצץ את הנטיעות ביודעם שניתן להסית את אמונת ישראל כך  שלמעשה תהא יראה הפוכה יהיו יראים ועם זאת נלחמים ביהוה באשר אינו נגלה  ניתן ליצור דמות  לו המכחשת בדמותו האמיתית ולקראו יהוה כדרך שעשו בעגל הזהב שאף לו  היו קוראים " אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים והיו בונים לו מזבחות ומקריבים לו קורבנות המצווים בתורה וחוגגים לו חג ומכנים זאת " חג ליהוה מחר " והיו מעלים לו עולות ושלמים  הנה עינייך רואות שלא היו מכנים זאת כפירה אלה יראה אבל לאמתו לא היו עובדים ליהוה אלה לעגל שבדו מליבם ורק כינו אותו יהוה. ובאמת היו מכחשים  פמליה של מעלה . ועל החשכה הזו היו באימה אברהם ודניאל בראותם החשכה שיהיו ישראל מצויים בה  שיהיו עובדים זרים הם אלילי נכר בארץ הקודש והיו שמים האלילים חת הפרגוד  רואה אדם הפרגוד עם שם יהוה ונושקו ובאמת נושק לאליל. ושקר הזה שלהם מה שדיברו טועה על יהוה ועל משיחו  עתה הוא נסתר ועתיד להתגלות על ידי אליהו בבוא היום . ובזמן ההוא שיבוא אליהו יהיו הרשעים צרים סביבותיו להחריבו  ולהעתיקו מארץ חיים יען כי רב כוחם ולהם הממשלה עת שלטון הירח. אבל בחסדי השם כתיב " שבור זרוע רשע ורע תדרוש רשעו " הינו  הזרוע הוא המשיח  הוא ישבור את הרשעים הללו בציון כמו שכתוב  ישעיה כה " כי היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר לו מחסה מזרם צל מחורב כי רוח עריצים כזרם קיר כחורב בציון שאון זרים תכניע חורב בצל עב זמיר עריצים יענה " הדל הוא אליהו  שיהיה מתגלה לעיניהם באותו הזמן והם לא יבינו כי זה הוא כי יהיה נדמה להם לסתם אדם  ועוד מהדלים והעלובים שבהם עד כי ידמו לשלוח יד בנפשו יען נבואותיו אשר  קמו כנגדם כי העם לא הבינו שעליהם דיבר אולם הם אותם הרודים בהם ידעו  ועל כן נשאו  המחשבה  להמית עץ בלחמו ולהכרית נפש אליהו  משכיל אל דל  והקב"ה יהיה מחסה לאליהו בעת ההיא מהזרם שלהם  " כי רוח עריצים כזרם קיר "  מים רעים המבקשים לסחוף הכול עימם ינתן להם שלטון  לזמן מה ובאותה העת יבקשו להמית את אליהו   ושאון שלהם היא חרב פיהם אשר  דיברו להכרית אליהו וטועה  וריק ונאץ על משיחו בחפצם לבנות הקיר גדר הדחויה בין יהוה לבין עמו למען יוסיפו למשול בהם. אבל באותה העת שיבקשו לשלוח ידם בו  בזמן ההוא  קוים " זמיר עריצים יענה "   יהיה כורת אותם במזמרות שלו ולא יוותר מהם דבר  ויהיה את גלוי לכול  כי אליהו הוא איש אלוהים כאשר היה בימיו  ומלאכת הקירוב אל הזרוע נעשית ע"י אליהו כמאמרם שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבים בזרוע ולקרב המרוחקים בזרוע  כי  מה שהקב"ה דיבר בראשונה זה נקרא לרחק  כי ביאת משיח הראשונה  הייתה להיות להם למכשול  כי כך נגזר הדבר לפניו ואמר להם דברים שיהיו מרחיקים אותם כי לפי תכונת הנפש הפנימית  באדם  יוודע אילו דברים יקבל ואלו ידחה והוא עושה היה לדחותם כמו  שאמר בישעיה ח "והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני  בתי ישראל לפח ולמוקש  ליושב ירושלים  וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו " אמרו  מתלוצצים יהודה וחזקיה בני רבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמי רבי ולא הוו קא אמרי ולא מידי אמר להו אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו מילתא כיון דאיבסום פתחו ואמרו אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל ואלו הן ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל שנאמר (ישעיהו ח) והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל אמר להם בניי קוצים אתם מטילין לי בעיניי א"ל רבי חייא רבי אל ירע בעיניך יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות נכנס יין יצא סוד" בבלי סנהדרין פרק ד

גם במקום אחר מדגישים הקשר בין משיח  לבין נפילת ישראל " אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי, אמר ליה: מאן בר נפלי, אמר ליה: משיח. משיח בר נפלי קרית ליה?! אמר ליה: אין, דכתיב: 'ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת'.
תרגום: ...האם שמעת מתי יבוא בן הנפלים? אמר לו: מי הוא בן הנפלים. אמר לו: משיח. (אמר לו:) משיח, בן הנפלים אתה קורא לו?! אמר לו: כן, שכתוב: "ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת"...המשיח נקרא על שם הנפילה של סוכת דוד
.

 
 


 





חמור


כמה וכמה חיות מייצגים במקרא את המשיח . מהם (איל,אריה,חמור,כוס,נחש,צבי,שה,שור,תולעת )אנו נייחד כעת את הדיבור על חמור בהקשר למשיח.

ובכן מה עניין למשיח ולחמור מהיכן נלמד החיבור הזה? בראשונה נאמר ששני נבואות הקשורות ישירות עם המשיח מחוברות לעניין החמור .

ראשונה שבהם בבראשית מ"ט העוסק בברכת יעקב את בניו נאמרים בברכה ליהודה הדברים הבאים.

"ח) יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ--יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ. ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ. י) לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. יא) אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה. יב) חַכְלִילִי עֵינַיִם, מִיָּיִן; וּלְבֶן-שִׁנַּיִם, מֵחָלָב.


ניראה בפסוק " אוסרי לגפן בעירו ולשורקה בני אתונו " כשבערו ובני אתונו הם כינויים נרדפים לחמור. אם נלך לפי הראייה הרואה בגפן רמז לעם ישראל (ירמיה ב21,יחזקאל טו2-6,הושע י1,יואל א7,תהילים פ9,שיר השירים ז9 ו ו11)וכן לעניין שורקה ישראל (ירמיה ב21 ישעיה ה2) רש"י טוען שורקה-זמורה ארוכה אבל מוטל בספק וניראה יותר שזהו סוג נבחר מזני הגפן לפי ירמיה ב21

ולפי שתחילת הדברים ב "עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים " ושילה חכמי התלמוד קבעו שהוא שמו של משיח בבלי סנהדרין דף צח-ב "רבי שילא אמרי שילה שמו שנאמר עד כי יבוא שילה " וכן ממה שאמרו חכמי התלמוד " הרואה שורקה בחלומו יצפה למשיח שנאמר "אוסרי לגפן בעירו ולשורקה בני אתונו " וכן ניראה שזו דעתם של ( תרגום אונקלוס,תרגום יונתן בן עוזיאל, ותרגום ירושלמי )מדרש תנחומא מפרש את "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה "שהמדובר פה עד שיבוא אותו מלך שהמלכות שלו שכתוב בו ברגלים תרמסנה עטרת גאות שיכורי אפרים(ישעיה כח) ( עטרת גאות שיכורי אפרים עטרת רבנן גאים -עליזי גאוותך ועתיד להשפילם על ידי אליהו ככתוב יחזקאל כא "כה אמר אדני יהוה הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא זאת עוה עוה עוה אשימנה גם זאת לא היה עד בא אשר לו המשפט ונתתיו" והמדרש מחבר פה עניין הרגלים אליהו ורגלים משיח בסוד "ועתה הברכה הזאת אשר הביאה שפחתך לאדוני וניתנה לנערים המתהלכים ברגלי אדוני" שמואל א כה רגלים אליהו זה "תרמסנה רגל -רגלי עני-פעמי דלים "-פרץ נחל מעם גר(אליהו) הנשכחים מני רגל (משיח) דלו מאנוש (אליהו) נעו.דלו שוקים מפיסח (אליהו) שנאמר "אלה אזכרה (מזכיר עוון) ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך אדדם (דלו שוקים מפיסח) עד בית אלוהים (עינה בדרך כוחי ) בקול רינה ותודה המון חוגג שיהא אליהו מחורף אצלם והמה יחזקו יעמדו איתן ידמו בלבם נודי הרכם ציפור ולא ידעו כי ויקום לקול הציפור(זה אליהו שהוא כציפור בודד על גג והוא מעיר משיח שנמצא בקן הציפור בחינת עורי כבודי הנבל וכינור אעירה שחר ) וישחו כול בנות השיר הם ישראל אשר רמסו רגליו וגזר על עצמו אלם בשל נפילת משיח "ואני כחרש אשר לא אשמע וכאילם לא יפתח פיו...כי אמרתי פן ישמחו לי במוט רגלי (משיח) עלי הגדילו (אליהו) ובאותה העת אשר חצם שולח הייתה נפילת אליהו " ואני כמעט נטו רגלי כאין שופכה אשורי -כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה כשל בעוני כוחי ועצמי עששו”ואז אחר שיעבור הזמן שמכנהו "כמעט" אשר בעת הזו עליו להיחבא ככתוב "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם "(ישעיה כו) עד שיעבור עת הזעם עת הנקמה ולחיזוק לו תיראה (ישעיה י 25) אותו העניין ואם בינה לך חברהו עם דניאל יא 36,ח19 ועתו קרובה לימינו כי קץ משיח תשעז (צוד צדוני כצפור איבי חנם).והזעם הוא עת הנקמה ויחזקהו אדוני ככתוב “ כושל יקימון מליך וברכים כורעות תאמץ " ואחר שינצח " מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אמר לציון מלך אלוהיך "והוא בסוד דברי יעקב " יעבור נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדוני שעירה " לרגל המלאכה אשר לפני הוא אליהו הנקרא "רגל" בחינת שליח "המלאכה אשר לפני "-” הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני" ולרגל הילדים=368-משיחי בחינת " כי יולד יולד לנו בן ניתן לנו(ישעיה ט) שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כול גבר ידיו על חלציו(ירמיה ל)

נבין שהמשיח קושר את החמור אל הגפן "אוסרי לגפן בעירו ולשורקה בני אתונו " וההבנה פה שהחמור הוא גוף המשיח כלומר הכנסייה ומאמיניה האמתיים ויש פה הבטחה שהמשיח יחבר את שני החלקים הללו שלעת עתה ניראה חיבורם כבלתי אפשרי בבחינת "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק ושומר אמונים " ובבחינת " והביאו את אחיכם מכול הגויים מנחה ליהוה בסוסים וברכב ובצבים " (ישעיה סו )

לאחר שימחץ את ראש הנחש המקטרג ומגדיל השנאה בין אחים.

וצריך לשאול על שום מה הכפיל הדבר שאמר "אוסרי לגפן בעירו ולשורקה בני אתונו " שהם לכאורה כפל דבר והרי גם מחצית המשפט היה נותן אותו טעם. וניראה שיש הפרש ביניהם

וההפרש הוא מה שמילת אתון בארמית היא כבשן כמו דניאל ג " וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן, שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ--נְפַלוּ לְגוֹא-אַתּוּן-נוּרָא יָקִדְתָּא, מְכַפְּתִין. “ ותרגומו " ואילו שלושת האנשים האלה שדרך מישך ועבד נגו נפלו לתוך כבשן האש הבוערת כשהם כפותים " ועל כן ירמזו "בני אתונו " על אתונו של משיח כבשנו על דרך הכתוב ישעיה לא " נאום יהוה אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים " ובמלאכי ג העוסק בביאת אליהו לפני בוא משיח נאמר שם " כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כול זדים וכול עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר יהוה צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה " והוא על דרך הכתוב "אין גיהנם לעתיד לבא, אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר, רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה" (עבודה זרה ג ע"ב) וכן יוסיף ישעיה בפרק ט16-20 “ כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי יער(ישראל) ויתאבכו גאות עשן...ויהי העם למאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו...” ובתהילים פג “ כאש תבער יער(ישראל) וכלהבה תלהט הרים (זקנים) כן תרדפם בסערך ובסופתך תבהלם “ ומפה תבין שתחילה האש אוכלת בישראל ואחר אוכלת באומות העולם ועל כן רוב הדיבור על האש האוכלת על ישראל .אבל באמת האש אוכלת בכול העולם למען יעברו צירוף האמונה ויתבטלו כול האליליות ועבודת השקר והכפירה אשר נפוצה בזמננו מאוד מאוד וזה סוד “ בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כול פועלי און להשמדם עדי עד “(תהי' צב8) כי בראשונה יהיה מסתיר השגחתו למען יציצו כול זרע מנאף ותזנה וידברו כול איסור על יהוה ועל משיחו וזה בבחינת הכתוב בדניאל “ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד “ (היינו שעוד לא הגיע הזמן והקב”ה עושה פה תנועה הפוכה דווקא להגביר כוח הכפירה והיא כאש שורפת המכלה כול והרוב הגדול ינהו אחריה ומאמיני האמת יהו שנואים ונרדפים לכול כמו שאמר דניאל “בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא, וַאֲרוּ חֵיוָה רביעיה (רְבִיעָאָה) דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה וְשִׁנַּיִן דִּי-פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן, אָכְלָה וּמַדֱּקָה, וּשְׁאָרָא ברגליה (בְּרַגְלַהּ) רָפְסָה" ותרגומו " אחרי כן רואה הייתי בחזיונות לילה והנה חיה רביעית נוראה ואימתנית וחזקה מאוד שני ברזל גדולות היו לה והיא היתה אוכלת וכותשת ואת השארית היא רומסת ברגליה..” ואל יעלה על לבך שיהיו חסרים בזמן ההוא בדתות ומנהגים ובמלמדים אבל יהא כול זה מצד השקר שלא יקימו יראת אמת והכול רק על מנת להטעות הישרים כי הדרך שהכול ילכו בה ותהא מאושרת תהא שקר והדרך הנרדפת והמבוזה דווקא היא דרך האמת ומי יסכין להתהלך בדרך ההיא ויהא " רק זועה הבין שמוע ואווילים לא יתעו" כי בתחילה יראו להם מאמיני האמת נפולת האנושות "תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי מעם " אבל כשתיפול המלכות ויתגלה יסודה יבואו רבים להתרפות משלטון אכזר.

ואז באותה העת תהא האש מלחכת ובוערת בכול עצי היער והלבנון באדיר יפול כי נפילת גדוליהם תהא נפילתם בבחינת לץ תכה ופתי יערים למען שית להם " והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא "(ירמיה ל 21) וגם אדיר זה משיח " נאור אתה אדיר מהררי טרף-משברי ים אדיר במרום יהוה " והוא נפילתם של ישראל בבחינת " והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל " וכן לעניין תפילה שסומך נופלים הם ישראל -

ואש הכפירה תאחז בעמי הגויים ככתוב " הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ...” כי עת חסדם עברה ועתה יביא להם עת דינם מכות השמורות להם מקדם למען החריבם כי את יעקב אהבתי ואת עשו שנאתי וזה כתוב ביואל ג " כי בהר ציון ובירושלים תהיה הפלטה כאשר אמר יהוה ובשרידים אשר יהוה קרא " ושרידים אלה הם מאמיני הגויים " נדיבי עמים נאספו עם אלוהי אברהם " כי משותפים רק בשורש ונדיבים מלשון נדבה התנדבות כי באותה העת יקשה להאמין והמאמינים תבוא צרה בנפשם כי תהא לחרפה היות איש למאמין ועל כן תייקר אמונתם בעיניו במאוד הם השרידים אשר יזכו לשם טוב מבנות ומבנים והם על דרך הכתוב בחזון יוחנן ז " אלה הם הבאים מן הצרה הגדולה הם כיבסו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם השה " ודע שזה הדבר מתחבר עם פסוק ראשון שעסקנו בו " אוסרי לגפן בעירו ולשורקה בני אתונו כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה "(סותה-לשון מין בגד הוא ואין לו דמיון במקרא-רש"י) כי לבוש המשיח הם גופו כי הוא בחינת הראש והם בחינת הגוף ככתוב " גיבור-בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך " ועוד " כול עצמותי תאמרנה מי כמוך אדוני " וכי יש עצמות מדברות? אלה הם בני איברים אשר בי שזה בחינת " אספר כול עצמותי המה יביטו יראו בי "(תהי כב) “ ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם אספרם מחול ירבון הקיצותי ועודי עמך " ולבוש הוא עניין החמור שהוא חומר – כיבס ביין לבושו כלומר המשיח מכבס ביין (דם) ( הבט רבנו בחיי בראשית יט פסוק לב )לבושו (יחידתו) ועוד לפי אמונת הברית החדשה לא יקשה יין לדם כי הם שותים כוס היין אשר בקידושה היא דמו הנשפך של המשיח .

עוד לעניין החמור-משיח בתנך


נאמר בשמות כג5 “ כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזוב תעזב עמו " ויש לתמוה וכי כך צריך האדם כול כך להשתדל בחמור שונאו ואם לא יעשה זאת " עזוב תעזב עמו " והרי ניראה שלא נתקבל הפסוק הנ"ל להיות הלכה ביהדות שהרי לפי תפיסתם אין לעשות כול חסד עם הגוי וליהפך מצווה אפילו לפגוע בו כקביעת הרמב"ם " הרואה גוי טובע-אסור לו להצילו אך גם מאסור לו לדחפו למים (כשיד הגויים תקיפה-מפאת דרכי שלום ) גוי ששומר שבת דינו מיתה (הלכה ורמב"ם גוי ששבת ממלאכתו ביום אחר דינו מיתה , עסק בתור דינו מיתה והרי הגויים שנואים לישראל כאשר תראה גם שמם לגנאי בכול מקום בספריהם וכי יש ניגוד גדול יותר מהרואה גוי טובע שנאסר עליו להצילו מחמור שונאך ועזוב תעזב עמו?

ואל ישיאוך בדברי הבל כי כוונתו בשונאך לשונאך בין עמך שהרי הכתוב סתם ולא פירש ונאמר " אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת "



הנבואה השנייה המוכרת אף היא בהקשר למשיח היא הנמצאת בזכריה ט "ט גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת. י וְהִכְרַתִּי-רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס מִירוּשָׁלִַם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה, וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם; וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד-יָם, וּמִנָּהָר עַד-אַפְסֵי-אָרֶץ.


אף פה רואים את המשיח מגיע כשהוא רוכב על חמור ורכיבה זו על חמור מתקשרת אל עוניו היא גם מדברת על עוניו וסבלותיו בביאתו הראשונה אבל גם מתחברת עם מצב האחרית שיהיה בישראל " והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלים ונכרתה קשת מלחמה" שהוא חיבור של ביטחון הכזב של ישראל אשר לא נשענו על יהוה באמת (ישעיהג1-5 ,י20, מח1מיכה ג11) ועניין קשת מלחמה הם גדולי ישראל הנלחמים במשיח (ישעיה כב3,ירמיה ט2,הושע א5,הושע ז 16,זכריה י4,תהילים עו 4, עח9, עח57)

וחכמי התלמוד הכביד עליהם הדבר איך כתוב במשיח שיבוא בחמור וכן כתוב עליו בדניאלז " יג חָזֵה הֲוֵית, בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא, וַאֲרוּ עִם-עֲנָנֵי שְׁמַיָּא, כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא; וְעַד-עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה, וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי. יד וְלֵהּ יְהִב שָׁלְטָן, וִיקָר וּמַלְכוּ, וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא, לֵהּ יִפְלְחוּן; שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם, דִּי-לָא יֶעְדֵּה, וּמַלְכוּתֵהּ, דִּי-לָא תִתְחַבַּל.

"רואה הייתי בחזיונות לילה והנה עם ענני שמיים בא אחד הדומה לבן אדם ועד עתיק יומין הגיע והובא לפניו "(תרגום לעברית מארמית דניאל ז13)

ועל כן לפי שיטתם פירשו העניין כך אם זכו ישראל יבוא משיח בכבוד כמוזכר בדניאל והיה ולא זכו יבוא בביזיון כנזכר בזכריה ."אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב (ישעיהו ס, כב) בעתה וכתיב אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב (דניאל ז, יג) וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה וכתיב (זכריה ט, ט) עני ורוכב על חמור זכו עם ענני שמיא לא זכו עני רוכב על חמור אמר ליה שבור מלכא לשמואל אמריתו משיח על חמרא אתי אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי אמר ליה מי אית לך בר חיור גווני ?” (סנהדרין צח א)

אפשר לשים לב להערה האחרונה אודות "מי אית לך בר חיור גוני? " בפירוש המקובל " האם יש לך חמור בן מאה גוונים ?” ( בנוסחא של שטיינזלץ מפרש "האם יש לך סוס עם אלף גוונים " לפירוש רש"י " סוסי ברקא. סוס מסורק ומכוון ונאה שיש לי דגנאי הוא שיבא על חמור מלגלג היה ל''א סוסיא בדקא סוס בדוק לרוץ: בר חיור גווני. כלום יש לך סוס בר מאה גוונין שחמור שלו כן הוא במלתא בעלמא דחייה: חיור. מאה בלשון פרסי:”


אולם לפירוש מהרש"א חיוור – חיוור ממש ונכונה פירש שאחרת אין טעם במאה דווקא ולא ביותר או פחות מה עוד שבידוע מספר מאה לא יחובר לטוב שזהו מספר ה ס"מ וכן מה הטעם שיובא דווקא המספר בפרסית ולא כול המשפט בפרסית ? מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך? לא שחמרא בר חיוור הוא "חיוורא דבי רבי "? ובר לשון "נשקו בר פן יאנף(תהילים ב12) -יהי פיסת בר בארץ בראש הרים(תהילים עב 14)-והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים(ישעיה ב2)-והאבן שפגעה בצלם היתה להר גדול שמילא את כול הארץ (דניאל ב35)"



(ב)

מצוידים במידע הזה שהחמור מייצג את המשיח נתבונן כעת במספר מקומות בכתובים לעד ראשון תהא לנו פרשת "וישלח " שם שולח יעקב שליחים לאחיו עשיו לקראת פגישתם המחודשת ואלה הדברים אשר בפיהם .

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם. ה וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה. ו וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ.” (בראשית לב )

מדרש רבה מוסיף

ויהי לי שור וחמור וגו' (לב, ו), רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר משור אחד יצאו שורים הרבה, ומחמור אחד יצאו חמורים הרבה. רבי נחמיה אמר לשנהון דבריתא היא חמורתא גמלתא. רבנן אמרי שור זה משוח מלחמה, שנאמר (דברים לג, יז): בכור שורו הדר לו. חמור, זה מלך המשיח, שנאמר (זכריה ט, ט): עני ורכב על חמור וגו'. צאן, אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל לד, לא): ואתנה צאני צאן מרעיתי, ועבד ושפחה, (תהלים קכג, ב): הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם, (שם שם, ג): חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז.


מענין " בכור שורו הדר לו " למדו דווקא על כך ששור הוא משיח מלחמה. ולמה ? עניין הבכור יחובר למשיח

(תהילים פט 28,זכריה יב 10) וכן עניין הדר ( תהילים ח6,כא6,קד1,) ועל כן יתמוך " בכור שורו הדר לו " כי לפי שיטתם יבוא משיח בן יוסף הוא משוח מלחמה(שור) בראשונה ורק לאחריו עתיד לבוא משיח בן דוד (חמור)

והנה תיראה כי מה שהקשו על עניין הסתירה שבין דברי דניאל לבין דברי זכריה הוא אותו העניין שבין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד שהרי לפי שיטתם משיח בן יוסף צריך למות "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו והלא דברים ק''ו ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעסוקין בשמחה ויצה''ר שולט בהם על אחת כמה וכמה הא הספידא מאי עבידתיה פליגי בה רבי דוסא ורבנן חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג וחד אמר על יצה''ר שנהרג בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג היינו דכתיב והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג האי הספידא בעי למעבד שמחה בעי למעבד אמאי בכו" בבלי סוכה דף נב

תנו רבנן: משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקדוש ברוך הוא: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר תהלים ב אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו: רבונו של עולם, איני מבקש ממך אלא חיים. אומר לו: חיים, עד שלא אמרת - כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר תהלים כא חיים שאל ממך נתתה לו וגו'".(סוכה נב עמוד א)

והנה תיראה שלא נכון לפרש מלך המשיח על עני ורוכב על חמור שהרי דוד מאיר עינינו ואומר (תהי-עב) “וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ לפניו יכרעו ציים ואויביו עפר ילחכו-מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו וישתחוו לו כול מלכים כול גוים יעבדוהו....ויחי ויתן לו מזהב שבא ויתפלל בעדו תמיד כול היום יברכנהו “ והנה עם עיניים ובינה לך תיראה שאם נותן משיח לאליהו העני מזהב שבא ולפני כן תוארו האוצרות עשיר עתידים המלכים להביא לו ובייחוד שלפי הפסוק בו התחלנו מכונה שמו “שילה “ ורש”י מפרש ממילים שי לו לא נכון לכנות מלך המשיח אחרון כעני ורוכב על חמור. אלה הראשון שבא כקורבן והיה נידחה מפני ישראל הוא הרוכב על החמור על דרך הביזיון כי לא בא אלה לסבול חרפות ובזיונות הרבה מידם כנאמר במקומות הרבה ובייחוד בישעיה נ”ג ואילו ביאתו השנייה היא על דרך השור כי יבוא להינקם מאויביו על דרך “ כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה “ וכי יש אדם המכבס בגדים ביין ובדם? אלה על דרך הכתוב בישעיה “ מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה ..מדוע אדום ללובשך ובגדיך כדורך בגת-פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ויז ניצחם על בגדי וכול מלבושי אגאלתי כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה” אבל לפני זה (איכה א15) כי לא יוכל להצדיק ישראל ולהילחם מלחמתם בזמן שנעשו לו לאויבים ומחרפים קדוש ישראל “ולא היה ביום אף יהוה פליט ושריד אשר טפחתי ורביתי אויבי כולם” איכה ב “היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה “ ירמיה יב יען דיברו טועה על יהוה ועל משיחו לכן לא יוכל להתנקות עוד כי הם בבחינת טובל ושרץ בידו ועל זה אמר בירמיה ב “ ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן הנוכריה כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך ברית נכתם עונך לפני נאום אדוני יהוה “

והוא סוד העניין שרואים בעין שאין להם תקנה לישראל כי אף שמכול נפילה קמו והחלו לעבוד את אלוהיהם בדרך גדוליהם לא הביאה אותם אותה תקומה לגאולה אלה רק לעוד נפילה אחרת . והוא מעיד בנו שהעוון הזה עודנו שריר וקיים ולא נמחק עוד כי ישראל לא זכרהו ולא העלוהו על לבם והיפך הדבר שהיו גדוליהם מחזקים הדבר הטועה הזה ונתחלף להם השקר והאלילות לצדקה וקדושה ועל כן לא עלתה ארכתם ואין להם טהרה מהטומאה הזו עד ביאת אליהו שעליו נאמר “ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים “ והוא יעמוד בעת ההיא להכין עם מוכן ליהוה לדרשהו באמת ובצדקה להסיר ערלת לבבם .

איוב כד "מדוע משדי לא נצפנו עתים וידעיו לא חזו ימיו גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה יטו אביונים מדרך יחד חובאו עניי ארץ

...מזרם הרים ירטבו ומבלי מחסה חיבקו צור " והנה בין יתר דבריו על עושי הרעה אמר "חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה " אם עיניים לך ותיראה הנאמר באיכה ה3 “יתומים היינו אין אב אמותינו כאלמנות "וכן יואל א 8 “אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה " מפה אגב תיראה שמילת בתולה אין משמעה נערה שלא באה במגע עם גבר שהרי מדמה אותה כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה כלומר היו פה כבר נישואים.מכלל דברים אלו יוצא שמדמה את ישראל כיתומים ואלמנות ולחיזוק העניין תיראה בתהלים סח שם חוזרים הדימויים האלה אף שכול המזמור לא עוסק אלה בישראל. ואם כן אם רצה איוב לגלות לנו סודות רוחניים בין דבריו כידוע לכול אדם שדעת לו ולא כאותם המקצרים ומקצצים להתאים הדברים להגיונם ורובם יכסו ויעלימו כשיבושי לשון בחינת סרס מקרא ודרשהו. והנה נאמר על אותם הרשעים שהם מנהגים את חמור היתומים ויחבלו את שור האלמנה.עניין הנהגת החמור הוא שאפשר להובילו להיכן שרוצים על דרך מה שנעשה בישוע מנצרת שהפכוהו מקדוש יהוה אשר אהב לסמאל שרו של עשו ודנוהו בצואה תוססת ובשכבת זרע רותחת וטענו שכול נסים שעשה לא עשה אלה בכוח כשפים בידיעתם סוד המשיח ומורכבתו יכלו לבלבל הנבואות אף שידעו לדוגמא שנבואת " וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ " אינה מכוונת אלה לביאה השנייה בכול זאת העמידו זאת כסימן למשיח האמת על מנת להוכיח שישוע אינו המשיח. אף שהסכימו שמשיח עתיד להביא תורה חדשה כדבריהם ילקוט שמעוני "עתיד הקב"ה להיות יושב בגן עדן ודורש וכל הצדיקים יושבים לפניו וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם וחמה ומזלות מימינו של הקב"ה ולבנה וכוכבים משמאלו והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן ע"י משיח,” רמז תכט ו" תורה שאדם למד בעולם הזה הבל היא בפני תורתו של המשיח "קה"ר יא וכן הרמב"ם אומר שהמשיח יכול להביא הוראות תורה חדשות ולתקן הוראות קודמות ויש לשמוע לו ובכול זאת כשהגיע ישוע מנצרת ולימדם בדרך שונה מתפיסתם מיד ציוו להרגו על עברו את התורה אף שהוא לא עבר את התורה אלה רק לפי שיטתם ניראה היה שעבר עליה שהרי המשיח הוא התורה עצמה כנאמר " ותורתך בתוך מעי " וכן לעניין " רוח אלוהים מרחף על פני המים " שנאמר על זה רוח אלוהים זו רוחו של משיח מרחפת על מי התורה להודיעך הקשר והדיבוק שמחוברים משיח ותורה שאין להפרידם , וכך היו עושים בכול שאר העניינים שהיו מעקמים לכול הצדדים והביאו לו אשר צריך להתמלא בביאה שנייה בביאה ראשונה כטוענים לפניו, אחר שדחו אותו מעדתם ולא נותרו לו מאמינים אלה בין הגויים קמו והכריזו נביא לגויים אויב לישראל ולתורה והיו נותנים סימנים זרים על משיח דיבורי הוות אשר אין יסודם בספרי קודש והנה תיראה האיוולת שבר כוזיבא שלא היה אלה רמאי וריק מהתורה עמדו להמליכו למשיח ויוכיחו רוב הנספים אחריו וישוע שתורתו רוחנית ועמוקה ובא לעולם לסליחת החטאים להיות קרבן הרבים כאשר העידו על זה הרבה מהנביאים ולא בקרן זווית נעשתה לא דברים בדויים מין הלב כי כול המקרא מלא בדבר הזה ולחיזוק היו לו אותות ונסים ומופתים שעשה בשנות הוראתו והמה לא קבלוהו וידברו עליו כזבים והעלילו עליו עלילות לנאץ שמו ולהרחיק כול איש ישראל מעליו למען יאחזו הם בעם וישימו אותותיהם שלהם במקום אותות שלו ועל כן לא יקבלוהו לעולם כמשיח שכשיבוא יבקשו לראות אותות שלהם אצלו ואלו לא יהיו בידיו .ועל כן ירבו בישראל משיחי שקר אשר אמת וצדק וישועה לא יפעלו רק ידיחו לדעה נפסדת לסמוך על רהבים ושטי כזב המה יאבדו וכן העם ההולכים ברגליהם וזה עניין "חמור יתומים ינהגו " אבל לעתיד שמשיח מגיע כשור אז " יחבלו שור אלמנה " כי לחבל אינו כמו לנהג כי כשמנהגים לכיוון לא נכון לא יחזור להם לעולם לכיוון הנכון אבל כשיחבלו על ידי זה רק יאריכו הזמן אבל לא יוכלו למנוע ממש על דרך "אחזו לנו שועלים -שועלים קטנים מחבלים כרמים -וכרמינו סמדר " אף שהם מחבלים ועיקר חבלתם בכרמים (ישראל) כרמינו סמדר ועניין סמדר הוא עניין החיפוש שמחפשים אחריו כמו "התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי לכי לך " בחינת לך לך האמור לאברהם לך מכול המוכר והמסובב אותך אשר מחזיק בך בכוח ולא ייתן לך להיות היכן שלבך חפץ.ועל זה כתוב (תהילים טז6) “ חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי " שזה על משיח אשר כבלוהו בעבותיהם על דרך הכתוב " ונשליכה ממנו עבותימו " וכן לעניין ישראל שהם "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות " מה שושנה הזו כשהיא בין החוחים אין אתה יכול לשלוח יד לקטפה רק לבער הקוצים אשר סביבה " כול גוים סבבוני בשם יהוה כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם יהוה כי אמילם סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים בשם יהוה כי אמילם "



 

טל

ישעיה כו "הָרִינוּ חַלְנוּ כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ יְשׁוּעֹת בַּל נַעֲשֶׂה אֶרֶץ וּבַל יִפְּלוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל. יט יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל."

 

באותה העת היא עת לידת המשיח כאשר ישראל נעשים כאשה הנתונה בצירים  באותה העת שהיא עת צרה לדרי עולם אז יחיו מתיך שהם ישראל  כמו ישעיה מא " אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל " וכמו בהושע ו " יחינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו " והם יחיו " נבלתי " שזהו משיח שנימצא במצב כמו מת  כי בעבור ישראל הוא מת והם יכולים להחיותו  וכשם שהם בגלות כן הוא בגלות כמו שאמר הושע ג "ימים רבים תשבי לי לא תזניי ולא תהי לאיש וגם אני אלייך " וזה עניין השינה באלוהות  כמו שכתוב  תהילים מד " עורה למה תישן אדוני הקיצה אל תזנח לנצח " תהי נט " הקיצה לפקוד כול גויים "תהי'- עח " ויקץ כישן אדני כגיבור מתרונן מיין "וזה שנאמר בתהילים " עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר " כי מילים "כבודי" והנבל " מכוונים על משיח  נבל לשון נבילה כמו שנימצא בישעיה אף הוא תיאור משיח ישעיה כח "הוֹי, עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם, וְצִיץ נֹבֵל, צְבִי תִפְאַרְתּוֹ--אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ גֵּיא-שְׁמָנִים, הֲלוּמֵי יָיִן.  ב הִנֵּה חָזָק וְאַמִּץ לַאדֹנָי, כְּזֶרֶם בָּרָד שַׂעַר קָטֶב; כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים, הִנִּיחַ לָאָרֶץ--בְּיָד.  ג בְּרַגְלַיִם, תֵּרָמַסְנָה; עֲטֶרֶת גֵּאוּת, שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם.  ד וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל, צְבִי תִפְאַרְתּוֹ, אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ, גֵּיא שְׁמָנִים--כְּבִכּוּרָהּ, בְּטֶרֶם קַיִץ, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ, בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה. " ציץ נובל צבי תפארתו שלוש שמות אוחדו יחד "נובל" "צבי" "תפארת " ומה שישראל מחיים המשיח  נלמד בנוסף גם מהפסוק שהש"ר ח " תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חיבלה יולדתך " הוא האמור בתהילים קיט "חבלי רשעים עודני תורתך לא שכחתי " ונפלה טעות בהעתקה שנתכוון עותוני  כמו "יבשו זדים כי שקר עותני אני אשיח בפקודיך " ישלים עם איכה ג " ראיתה יהוה עותתי שפטה משפטי "והם ירמזון  על משיח ישעיה נב "כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם " ובנחמיה א אמ " חבל חבלנו לך ולא שמרנו את החוקים והמצוות.." ובתהילים קמ "טמנו גאים פח לי וחבלים פרשו רשת "  והם שיעצו בתהילים  ב " ננתקה מוסרותינו ונשליכה ממנו עבותימו "ולכשיתעורר המשיח הוא כשמשון כאשר  נאמר בו שופטים טו  

" ויֹּאמְרוּ לוֹ לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ, לְתִתְּךָ בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְשׁוֹן, הִשָּׁבְעוּ לִי, פֶּן-תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם.  יג וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר, לֹא כִּי-אָסֹר נֶאֱסָרְךָ וּנְתַנּוּךָ בְיָדָם, וְהָמֵת, לֹא נְמִיתֶךָ; וַיַּאַסְרֻהוּ, בִּשְׁנַיִם עֲבֹתִים חֲדָשִׁים, וַיַּעֲלוּהוּ, מִן-הַסָּלַע.  יד הוּא-בָא עַד-לֶחִי, וּפְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ; וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה, וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל-זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ, וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו, מֵעַל יָדָיו " וכן במשיח כתיב "כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצרך מפניך גוים ירגזו " וכן  תהילים טז "חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי"

חוזר לראשון שאמרנו  "תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חיבלה יולדתך "והוא שישראל יעוררו אותו תחת התפוח שזה יחובר  עם  סיפור בריאת אדם הראשון  " ויפח באפיו  נשמת חיים ויהי האדם  לנפש חיה " ובחבקוק  גם פסוק המקושר הרבה למשיח "כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר."   שזה בחינת שמשיח יפח רוח בעת הקץ  ולא יכזב כי כמו שהובטח כן יהיה  כי רק ישראל יכולים להעיר אותו מהשינה ההיא  כי הם אהבתו  "אני לדודי ועלי תשוקתו " כי כול זמן שישראל הפנו לו גב אין שווה לו להתעורר מהשינה כי להם הוא מחכה בחינת  ישעיה ל " ולכן יחכה יהוה לחננכם "באותה העת שישראל מעוררים המשיח אז נעשיית תחיית המתים הן שבאדמה והן המהלכים כי כשישראל בלי רוח המשיח זה ניקרא מתים  כי עיקר החיות היא ברוח ואם דחו המשיח הם תחת שלטון המוות ותאוות ומחשבת המוות שולטים בהם  כמו שנאמר בתהילים מט " כצאן לשאול ישתו מוות ירעם וירדו בם ישרים "  ובישעיה סג הוסיף " כבהמה בבקעה תרד רוח יהוה תניחנו  כן נהגת עמך ..." ללמדך מצבם לפני הורדת הרוח ומה שכתוב "מוות ירעם "אל יפלא בעינייך ולא תטה ימין או שמאל לפי משאלת לב כי אינו יחידי באשר אמר גם דוד (תהילים פ)  "  יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירענה "  ותדע ששם זיז הוא קרוב  לעזאזל, ומה שפירשו חז"ל שזהו עוף גדול הכשר אלו דברים בלי טעם כי זה להם מפלט מ" וזיז שדי ירענה "  אשר אינו יכול לדבר על בעל חיים ומה שמביאים לחיזוק הכתוב מתהילים נ " ידעתי כול עוף הרים וזיז שדי עמדי " הוא יראה הפך מדבריהם כי על איזה ציפור או בעל חי יוסיפו שם שדי בסופו ואינו כי אם התחמקות כי תדע שכמו שיש חיות מטה בעולם הזה יש חיות עליונות  ומה האדם שולט ורודה על בעלי החיים בתחתונים כן הקב"ה רודה בעליונים . וממש כשם שכתוב " ועוף השמיים יוליך את הקול  ובעל כנפים יגיד דבר " ולא נחשוב על עוף שמיים ממש שהוא יוליך הקול אלה על מלאך השטן  שהוא בעל כנפים  והוא השומע  הדיבורים לקטרג בהם על בני האדם כמו שכתוב כאמור באיוב לא " מי יתן לי שמע לי הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי " ספר כתב איש ריבי זהו ספרו של השטן המקטרג כמו שאמר רבי עקיבא " וכול מעשייך בספר נכתבים " כן לא נחשוב זיז שדי לאיזה עוף מספרי המדע וזו בריחה מעצם העניין כי ביקשו לסתום הבאר הזו  שאם היא תפתח תבוא בעקבותיה פתיחתן של אחרות כי זה תלוי בזה

ובישעיה סו

"למַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ"
  תינקו . מלשון יניקה : משד . כמו משד בפת''ח וכן ושד וכו' ( לעיל ס ) : תנחומיה . מלשון נחמה : תמצו . מלשון מציצה כמו שתית מצית ( לעיל נא ) : והתענגתם . מלשון תענוג : מזיז . מלשון הזזה ממקום למקום וכן וזיז שדי ירענה ( תהלים פ ) : (מצודת ציון)

 מפה נבין  זיז מלשון הזזה  וגם שטן לשון הזזה מהמילה שוט כמו שכתוב באיוב א " ויאמר יהוה אל השטן מאין תבוא ויען השטן את יהוה  משוט בארץ והתהלך בה " כמובן במילה  שוט ירמוז גם לשוט כמו שבט ישעיה יד  "אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ, שָׁבְתָה מַדְהֵבָה.  ה שָׁבַר יְהוָה, מַטֵּה רְשָׁעִים--שֵׁבֶט, מֹשְׁלִים.  ו מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה, מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה; רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם, מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ.  ז נָחָה שָׁקְטָה, כָּל-הָאָרֶץ; פָּצְחוּ, רִנָּה.  ח גַּם-בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ, אַרְזֵי לְבָנוֹן; מֵאָז שָׁכַבְתָּ, לֹא-יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ. " וכן שוט מלשון שטות כגון " שטו העם וילקטו " מכול אלה תבין דעתנו שזיז שדי הוא עזאזל.והוא רועה ישראל בעת הזו כשעזבו המשיח כמו שכתוב זכריה יא "טו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלָי:  עוֹד קַח-לְךָ, כְּלִי רֹעֶה אֱוִלִי.  טז כִּי הִנֵּה-אָנֹכִי מֵקִים רֹעֶה בָּאָרֶץ, הַנִּכְחָדוֹת לֹא-יִפְקֹד הַנַּעַר לֹא-יְבַקֵּשׁ, וְהַנִּשְׁבֶּרֶת, לֹא יְרַפֵּא; הַנִּצָּבָה, לֹא יְכַלְכֵּל, וּבְשַׂר הַבְּרִיאָה יֹאכַל, וּפַרְסֵיהֶן יְפָרֵק.  יז הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן, חֶרֶב עַל-זְרוֹעוֹ וְעַל-עֵין יְמִינוֹ; זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ, וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה. " וכן כתוב על  חוכמתם שהדיחו בה את ישראל הושע ז " ברעתם ישמחו מלך (עזאזל) ובכחשיהם שרים (שדים)" וראייה לכך תיראה מישעיה ח "וְעָבַר בָּהּ, נִקְשֶׁה וְרָעֵב; וְהָיָה כִי-יִרְעַב וְהִתְקַצַּף, וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו--וּפָנָה לְמָעְלָה. " ואם לא תבין העניין יהא לך לעזר ישעיה יז "ז בַּיּוֹם הַהוּא, יִשְׁעֶה הָאָדָם עַל-עֹשֵׂהוּ; וְעֵינָיו, אֶל-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּרְאֶינָה.  ח וְלֹא יִשְׁעֶה, אֶל-הַמִּזְבְּחוֹת מַעֲשֵׂה יָדָיו; וַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו לֹא יִרְאֶה, וְהָאֲשֵׁרִים וְהָחַמָּנִים.  "ועוד לחיזוק תיראה מדברי ישעיה  כח " כי אמרתם כרתנו ברית את מות ועם שאול עשינו חוזה שוט שוטף כי יעבור לא יבואנו....." והנה מפה תיראה נוכחות שכרתו ברית עם מוות למען יתן להם חלק בשלטונו חלף התרחקותם מאלוהי אמת כי עמו השלטון עד בוא העת ועימו הרעה .

 

 

"הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל"

הקיצו ורננו שוכני עפר" זה ירמוז על ישראל שתקומתם שמחה  ונקראים שוכני עפר  כי מילת עפר היא מרמזת על ישראל כשם שהעפר נידרך תחת רגלי הכול כן ישראל. ועפר מרמז תכלית השיפלות מה שישראל בענווה ובביטול עצמי ועפר ירמוז גם לריבוי אין קץ , "ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר " וליעקב נאמר " והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה ונברכו בך כול משפחות האדמה ובזרעך " וזאת ירמוז על אופן גאולתם של ישראל כי מה שלא נגאלנו כיוון שלא באנו עוד לרוח הנכונה כאשר אמר דוד " ורוח נכון חדש בקירבי " וירמיה אומר בפרק ג "שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ, אַל-תִּגְבָּהוּ:  כִּי יְהוָה, דִּבֵּר.  טז תְּנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ, וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל-הָרֵי נָשֶׁף; וְקִוִּיתֶם לְאוֹר וְשָׂמָהּ לְצַלְמָוֶת, ישית (וְשִׁית) לַעֲרָפֶל.  יז וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ, בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה-נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה; וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי, דִּמְעָה, כִּי נִשְׁבָּה, עֵדֶר יְהוָה." עניין ההגבהה שגבהו מאוד ועל כן לא שמעו בקולו ובמסכת חגיגה הוסיפו "אם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו מאי מפני גוה אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים ר' שמואל בר נחמני אמר מפני גאוותה של מלכות שמים ומי איכא בכיה קמיה הקב"ה " וזה שאמרו רבותינו "כול דור שלא נבנה הבית בימין כאילו בימיו חרב " כי כוחות ההרס שהיו בדור החורבן גברו על כוחות היצירה והיראה שבאותו הדור שאם לא כן היה נבנה ועיקר כוחות ההרס היא הגאווה שאינה מניחה לאדם לעשות תשובה ולחשוף שקר הקיים בו כי מרגע שנכנסת באדם גאווה אז כביכול אפילו הקב"ה עומד לנגדו לא ישיבנו אחור כמו שכתוב תהי קא " גבַהּ-עֵינַיִם, וּרְחַב לֵבָב--    אֹתוֹ, לֹא אוּכָל." וכמו שאמרו חז"ל "הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו " וגם " כול המתגאה אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו "   וכמו שאמר פרעה  שמות ה " מי יהוה אשר אשמע בקולו " וכן אומר תהי קלח " כי רם יהוה ושפל יראה וגבה ממרחק ידע " וישראל נעשו גבוהים כמו שאמר בצפניה ג "בַּיּוֹם הַהוּא, לֹא תֵבוֹשִׁי מִכֹּל עֲלִילֹתַיִךְ, אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְּ, בִּי:  כִּי-אָז אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ, עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ, וְלֹא-תוֹסִפִי לְגָבְהָה עוֹד, בְּהַר קָדְשִׁי.  יב וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ, עַם עָנִי וָדָל; וְחָסוּ, בְּשֵׁם יְהוָה"

ועיקר ההגבהה הם הרבנן אשר הם  הקשו לב העם  והרחיקו ממנו תשובת אמת כי תחת אשר יעוררו העם לשוב באמת ובלב נשבר אל אדוני אלוהינו הרבו חוקים מחשבת בשר אשר רק יאבנו לב השומעים וירחיקו חפצי האמת מין הקודש כי לא יפעלו לשינוי הלב וכול מחשבתם ומעשיהם לעיני רואים לקחת הכבוד מבני חלוף . ותחת אשר יגלו עוון ישראל אמת לשוב עליו בתשובה  ולהתפלל תפילת הערער עוד הסתירו את העוון הזה  עד שאין העם מבין על מה המכה הזו הניתכת עליו שוב ושוב לאין מרפא ומה חרי האף הגדול הזה  כי חזו להם מדוחי שווא לא ירפאו בם " כנאמר באיכה ב " מָה אַשְׁוֶה-לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ, בְּתוּלַת בַּת-צִיּוֹן:  כִּי-גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ, מִי יִרְפָּא-לָךְ.  נְבִיאַיִךְ, חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל, וְלֹא-גִלּוּ עַל-עונֵךְ, לְהָשִׁיב שביתך (שְׁבוּתֵךְ); וַיֶּחֱזוּ לָךְ, מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים. " והרחיקו דרך אמת עד אשר היה להם דבר יהוה לחרפה ונתקיים בהם "מונע בר יקבהו לאום " ונממצאו תלויים בידיו יען נפלו ללא תקומה  עד יתקיים  בהם אשר אמרה התורה " אם יהיה נידככם  בקצה השמיים משם ישיבך השם אלוהייך " ויען כי גבהו מאוד על כן הוכרח לו לשברם  והוא קרוב לעת הזו אשר הם מחכים לביאת משיח ולא יבוא עתה   כי רחקו ממנו מאוד ואינם מוכנים לקבל פניו כי מבזים ומנאצים שמו  ועל כן עתיד לשברם  ישעיה כט "וַהֲצִיקוֹתִי, לַאֲרִיאֵל; וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה, וְהָיְתָה לִּי כַּאֲרִיאֵל.  ג וְחָנִיתִי כַדּוּר, עָלָיִךְ; וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב, וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת.  ד וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי, וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ; וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ, קוֹלֵךְ, וּמֵעָפָר, אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף. וְהָיָה כְּאָבָק דַּק, הֲמוֹן זָרָיִךְ; וּכְמֹץ עֹבֵר הֲמוֹן עָרִיצִים, וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת תִּפָּקֵד, בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ וְקוֹל גָּדוֹל; סוּפָה, וּסְעָרָה, וְלַהַב, אֵשׁ אוֹכֵלָה." ובישעיה כז "הַכְּמַכַּת מַכֵּהוּ, הִכָּהוּ:  אִם-כְּהֶרֶג הֲרֻגָיו, הֹרָג.  בְּסַאסְּאָה, בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה; הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה, בְּיוֹם קָדִים לָכֵן, בְּזֹאת יְכֻפַּר עוון-יַעֲקֹב, וְזֶה, כָּל-פְּרִי הָסִר חַטָּאתוֹ:  בְּשׂוּמוֹ כָּל-אַבְנֵי מִזְבֵּחַ, כְּאַבְנֵי-גִר מְנֻפָּצוֹת, לֹא-יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים, וְחַמָּנִים כִּי עִיר בְּצוּרָה, בָּדָד, נָוֶה, מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב כַּמִּדְבָּר; שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל וְשָׁם יִרְבָּץ, וְכִלָּה סְעִפֶיהָ.  יא בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ, תִּשָּׁבַרְנָה, נָשִׁים, בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ:  כִּי לֹא עַם-בִּינוֹת, הוּא--עַל-כֵּן לֹא-יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ, וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ. "  ואותם שהם ישראל אמת זרע קודש  שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב " המה יקימו "וַיִּשַּׁח אָדָם, וַיִּשְׁפַּל-אִישׁ; וְאַל-תִּשָּׂא, לָהֶם.  י בּוֹא בַצּוּר, וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר, מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה, וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ.  יא עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם, שָׁפֵל, וְשַׁח, רוּם אֲנָשִׁים; וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא. "  בוא בצור ירמוז על משיח  והטמן בעפר  ידבר על ביטול האני שיעשה כמת לעולם הזה. בחינת א-מת אהיה מת ואשר יהיו אז בבחינת שוכני עפר כי זרע  הטמא שבישראל המכונים מצריים יהיו נוגשים אותם כבגאולה ראשונה המה יזכו עוד בזמן הליל בטל אורות  שיהא מאיר להם בחשכת הליל ויהא משקה אותם ביובש הקציר. ודע שיש חלוקה בין " הקיצו ורננו שוכני עפר "  לבין "מֵתִים, בַּל-יִחְיוּ--רְפָאִים, בַּל-יָקֻמוּ; לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם, וַתְּאַבֵּד כָּל-זֵכֶר לָמוֹ."  כי בתחייה יקומו רק החיים והמתים ורפאים לא יקומו  כי הרשעים שהם מתים ורפאים  לא יהא להם זכר.

הגמרא  במסכת תענית דף ד אומרת אמר רבי ברכיה אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והקב"ה השיבה כהוגן שנאמר בהושע ו " ונרדפה לדעת את יהוה כשחר נכון מוצאו  ויבוא כגשם לנו " אמר לה הקב"ה בתי את שואלת דבר שלעיתים מתבקש ולעיתים אינו מתבקש אבל אני אהיה לך לדבר המתבקש לעולם  שנאמר (הושע יד), "אהיה כטל לישראל " בחסידות מבואר מעלת הטל על הגשם, שהטל הוא "מלמעלה למטה" וגשם "מלמטה למעלה", והיינו שהמשכת הגשם תלוי בעבודת הנבראים, וכשחסר בעבודתם ייחסר הגשם, ואילו טל נמשך ממקור גבוה, מקום שעבודת הנבראים לא מגעת לשם

 

כעת  אם נעקוב ניראה  שביאת המשיח לישראל בעת אחרית  מאופינת בטל . היינו אינה תלויה בעבודתם  שזה עניין  הושע יד " אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שורשיו כלבנון" והנה עינייך רואות שאהבתו אותם  נדבה  היינו אינה תלויה במעשיהם ואפילו היפך הדבר שמעשיהם  רק ירחיקוהו  כדברי הושע ז " אוי להם כי נדדו ממני שוד להם כי פשעו בי ואנוכי אפדם והמה דיברו עלי כזבים" ולתמונה השלמה  הבט ישעיה א "שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דיבר בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי  ידע שור קונהו  וחמור אבוס בעליו  ישראל לא ידע עמי לא התבונן " היינו  עניין פישעם  מה שפשעו בו  קשור בהכרת האלוהים כניראה מהדוגמא של השור והחמור  המושוים לישראל  שהם ידעוהו כול אחד על פי דרגתו  השור יכיר בקונהו שהיא דרגה גבוה יותר והחמור מכיר  בבעליו רק לפי האבוס ששם לפניו ובכול זאת לא יחטא וישייך מאכלו אל האדון שבשמים אך ישראל לא הכיר ולא ידע לא את פני האדון ולא את הטוב אשר גרמהו.  עיקר הפשע שייך לראשיהם  כאשר הוסיף עוד ישעיה  (מג) "אביך הראשון חטא ומליציך פשעו בי " המליצים הם מאשרי העם הזה  (ישעיה ט ) "ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאושריו מבולעים " וכדי שלא נלך סחור סחור נאמר דברינו  בבירור  ישוע המשיח אשר הגיע לכאן לפני כאלפיים שנה היה המשיח בן האלוהים זרוע יהוה מידת הגבורה שנתאנשה כדברי ישעיה  "וזרוע יהוה על מי נגלתה " אדם בן חלוף ונשמה ניצחית  מכסא הכבוד "יד על כס יה " בהגיעו בנקל היה לטעות בו לאשר אינם יודעי סוד ואת רזי האל לא ידעו ולא את מצפניו  אבל גדולי ישראל אנשים אשר רבתה עד מאוד חוכמתם ודעתם  כניגלה בכול ספריהם  אף ל פי שידעו הסוד כי לא ניסתר מהם הדבר בכול זאת ביכרו לכחש בו  ולהטיל בו ריפשם ולזרוע שינאת עולם בינו לבין ישראל עמו  בחושבם שהעם בידם שהרי  הולכים לפי מחשבתם ופרשנותם ועל כן בשנותם הפירושים  לא יוכר המשיח ולא רק שלא יוכר אלה יחשב עוד לכפירה למאוס ושנוא כאילו בעטייו באו כול צרותם ממש כדברי אחאב לאליהו " האתה זה עוכר ישראל " אף שהאמת הייתה הפוכה  בכול זאת כיוון שלא  נודעה האמת  ניתן מקום לדברי השקר ואין מוחה פה ואין מצפצף .(ישעיה נט ) " והסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד כי כשלה ברחוב אמת ונכחה לא תוכל לבוא ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל.." על כן עיקר עבודתם של גדולי ישראל להשניא ולהדיח משיח האמת מהם למען ינתנו בידם  לעד. כנאמר באיכה ב " ולא היה ביום אף יהוה פליט ושריד אשר טיפחתי וריביתי אויבי כולם "  היינו אף שאני מטפחת ומרבה אותם  באמת הם אויבי ואיך אפשר שיטפח וירבה אדם את מה שנילחם כנגדו ? אלה שפעלו בבלי דעת כי ניסתר מהם הדבר. ועל כן יבוא אליהם המשיח כטל שירומז בפסוק לעניין נדבה כמבואר למעלה שגשם תלוי בעבודת הניבראים  מה שאין כן הטל  אינו תלוי בעבודתם והוא בחינת נדבה.

"כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל " זהו משיח אשר עליו אמר בתהילים קי " עמך נדבות ביום חילך בהדרי קודש מרחם משחר לך טל ילדתיך.." עמך נדבות הוא כאמור בהושע  "אוהבם נדבה...אהיה כטל לישראל " בהדרי קודש מרחם  זה משיח שנולד מרחם סתומה  והוא קדוש שאינו מזרע אדם הראשון  אשר יולד לחטא ולמוות  דבר אחר אין רחם אלה ישראל  " עליך הושלכתי מרחם מבטן אמי אלי אתה " (תהילים  כב ) "תחת התפוח עוררתיך שמה חיבלתך אמך שמה חיבלה יולדתך " (שהש"ר ז)  " לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל " (מיכה ה) " משחר לך " עניין  בוקר עת הגאולה  " בשחר נדמה נדמה מלך ישראל " (הושע י) "ונדעה נרדפה לדעת את יהוה כשחר נכון מוצאו " בעת הגאולה נכון יהיה מוצאו  זה האמור בישעיה  "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות .." " מקצה השמים מוצאו ותקופתו  על קצותם ואין נסתר מחמתו "  ובעת השחר הזו  "טל ילדתיך " והוא כאמור בפרק ב של תהילים " ואני נסכתי מלכי על ציון הר קודשי (טל עניין נסך) אספרה אל חוק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך "

כבוד

מעיינים בספר הושע בפרק י ומוצאים הפסוק הנ"ל " כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את יהוה והמלך מה יעשה לנ דיברו דברים אלות שוא כרות ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו " אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו -כיוון שגלה הכבוד מישראל כמו שנאמר ש"א ד21 ניתן העם בידי הכמרים על כן לעם זה אות אבל אבל לכמרים אות שמחה בדומה לכתוב באי כה " היו צריה לראש אויביה שלוו כי יהוה הוגה על רוב פשעיה" ושם א16 " על אלה אני בוכיה עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב " כיוון שרחק ממני מנחם גם גבר אויב כיוון שגבר אויב ולא נודעו הדרכים אל הקודש היו בני שוממים . וכן לפסוקנו כיוון שגלה כבוד הכמרים (עובדי עבודה זרה ) יגילו שלא ימלט ישראל תחת ידיהם כיוון שניתן העם בעבדותם "אבל עליו עמו" היינו שגלה הכבוד אבל אותו הכבוד הוא שמחת הכמרים "וכמריו עליו יגילו". "שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד יהוה צבאות הוא מלך הכבוד " נימצא שהמלך הזה הוא יהוה צבאות והוא הכבוד שגלה מהם ומכונה גם (תה' כט3) אל הכבוד שכתוב " קול יהוה על המים אל הכבוד הרעים יהוה על מים רבים " לעתיד לבוא שולחים ידם באליהו וה' מרעים על מים רבים בתוך זה בא ישעיה ואמר "ביום ההוא יהיה צמח יהוה לצבי ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישראל"שאלתי ומי הוא צמח יהוה שעתיד לכבוד הזה? ענה הוא זה שכתוב בו "הנני מביא את עבדי צמח כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושוע על אבן אחת שבעה עינים הנני מפתח פיתחה נאום יהוה צבאות ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד " ומה קשור צמח למשיית עוון הארץ ? ענה "ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ונידה " ואיך יביא את צמח והר גדול עומד בדרכו? ענה "מי אתה הר הגדול לפני זורבבל למישור והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה " מי היא זאת אבן הראשה ? עודך בלא בינה עיניים לך ולא תראה היא אבן הראש אשר מאסו הבונים ואשר הייתה לראש פינה ונקראת ראש פינה שעתידה לפנות גלולים וטומאות ושמות העצבים מין הארץ וכיוון שהקלו בה אמרתי "הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי "כי הושלכה ארץ ממרום עליון אל תחתיות ארץ ועל ידי האבן הזו שלה שבע עיניים נמשה עוון הארץ ביום אשר ישובו ישראל אל גואלם הוא צמח. והוא צמח הוא הכבוד אבל כבודו נסתר מפניהם אשר אמרנו בצלו נחיה בגויים ובצלו חמדו ישראל כי הסתירו פניהם ממנו וסיבבו בכחש והוא הוא הכבוד אשר אמרתי " קומי אורי כי בא אורך וכבוד יהוה עליך זרח כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועלייך יזרח יהוה וכבודו עלייך יראה " כבוד יהוה עליך יזרח כי הכבוד הזה הוא בדוגמת השמש כי הכבוד הוא השמש כמו שכתוב בתהילים "לשמש שם אוהל בם והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם ואין נסתר מחמתו" אין נסתר מחמתו שלא תהא ברייה בשמיים ובארץ ומתחת לארץ שינצלו מפני זעמו ומפני חרון אפו ביום קום יהוה לערוץ ארץ

על זעמו על כול בני אדם היודעים האמת והמכחשים בה אשר לא הידרו פני המלך ולא חיכו ליום בואו עתידים לבקש מההרים לנפול עליהם ולטמון ראשיהם כחפרפרות מאור השמש הזה אשר אין נס מפניו . וכאשר הוא אור השמש אשר בזרחה במערב תחשך במזרח כן אורו של משיח בתחילה גלה כבוד מישראל והאיר אורו בגויים "וייראו ממערב את שם יהוה וממזרח שמש את כבודו " כי מה שראו את שם יהוה בגילויי זו הארתם באור פני מלך חיים אבל לא הייתה ביאתו אליהם אלה כאשר היה ארון יהוה בקרב הפלשתים לא מתוך אהבתו אותם אלה כדי להקניא ישראל כאשר אמר "הם קנאוני בלא אל הכעיסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם " אבל נקפו הימים ותמו עיתות החסד וגילו הגויים את אשר חרוט בלוח לבבם כי אף בתורה של חסד לא עמדו ודחו מקירבם אלוהי ישראל לפי טבעם הפנימי מלבד שארית גוי צדיק ושומר אמונים ועתיד לצרפם צירוף אחר צירוף עד יוותרו זרע ישראל אמת בקירבם וכיוון שחשכה אמונת העמים הוא אות שמתחיל להאיר אור הראשון בישראל אור הראשון אורו של משיח שנקרא ראשון וגם אחרון וזה קומי אורי כי בא אורך וכבוד יהוה עלייך זרח והיגלות כבודו בציון היא כעין החתונה שעתיד לשמוח בישראל עם קרובו והוא שאמרתי "על כול כבוד חופה " ועיקר הכבוד הוא שמור לישראל בחינת וכבודי לאחר לא אתן וזה הנאמר "והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרשו והייתה מנוחתו כבוד " עיקר הכבוד למנוחתו שהיא ציון

שאלתי ומהו שאמרת "והיה ביום ההוא יפקוד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה ואספו אספה אסיר על בור וסוגרו על מסגר ומרוב ימים יפקדו וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד "מהו ונוגד זקניו כבוד האם הכבוד הוא נגדם ? ענה ראה מה שכתוב בתהילים "שלח מלך ויתירהו מושל מים ויפתחהו שמו אדון לביתו ומושל בכול קניניו לאסור שריו בנפשו וזקניו יחכם " להוסיף להם תוספת החכמה מה שחסרו אשר על כן כיחשו בו ככתוב קז "וירוממהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו" ואל תהא דן הזקנים בחומרה כי הם כאהרון כהן גדול לא עשו העגל אלה לפי רצון העם ומה ששמרו התורה והמצוות והורו לרבים אתן להם חלק בכבודי ודי לך שיהא לך חלק מכבודם ככתוב "להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו "
 
 
 

מלך-מלכים

אנחנו מעיינים בספרים הקדושים ובין יתר הפרקים והפסוקים הקדושים שבספר משלי אנחנו מוצאים כה2 , כבוד אלוהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר " בין מפרשי היהדות אנחנו מוצאים מגוון פירושים מעניינים על

הפסוק הזה.

כגון פירוש רשי "כבוד אלהים הסתר דבר . כגון מעשה מרכבה ומעשה בראשית : וכבוד מלכים חקור דבר . כשאתה דורש בכבוד מלכים או בכבוד חכמים שעשו סיגים לתורה ובגזרות שגזרו בהם יש לך לחקור ולדרוש ולשאול טעם לדבר אבל כשתדרוש במעשה מרכבה ובמעש' בראשית ובחוקי' הכתובים בתורה כגון חוקים ודברים שהשטן מקטרג עליהם ומשיב עליהם באכילת חזיר וכלאי כרס ושעטנז אין לך לחקור רק להסתיר ולומר גזרת מלך "

המצודת דוד טוען "{{{ב{ב}{{ב}{ב}{ב}{בכבוד אלהים . כבוד ה' הוא להסתיר דבר גדולת רוממותו כי א''א לבוא עד התכלית ומוטב להמעיט מלהרבות וכמ''ש לך דומיה תהלה ( תהלי' סה ) אבל כבוד מלכים הוא לחקור דבר גדולת רוממותם הואיל ואפשר לבוא עד התכלית א''כ הממעיט יחשב כאילו כבר בא עד התכלי' ומוטב להרבות מלהמעיט : {{{ג{ג}{{ג}{ג}{ג}{גאין חקר . ר''ל אלו שלשת הדברי' דומים זל''ז שא''א לחקור ולדעת רום השמים ועומק הארץ ורוחב לב המלך כי הרבה משפטים באים לפניו ושאר ענייני ב''א וצריך לתת לב לכולם "

רבי נחמן בליקוטי מוהרן מוסיף לנו "כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, כי מי שרודף אחר הכבוד אינו זוכה לכבוד אלוקים, אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו כבוד מלכים חקר דבר; והכל חוקרים אחריו ושואלים מי הוא זה ואיזהו שחולקים לו כבוד הזה. וחולקין עליו, שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה. אבל מי שבורח מן הכבוד, שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום אזי הוא זוכה לכבוד אלהי ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי הוא אם לאו, ועליו נאמר "כבוד אלהים הסתר דבר כי אסור לחקר על כבוד הזה"

כמובן שניתן לפרשו בעוד מגוון דרכים חלקן כשמשתמשים בשפה דייקנית כאילו באמת המדובר במלכים או אלגורית מדי כאשר מדובר בכבוד אלוהים.

" כבוד אלוהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר " הדבר הוא אותו הדבר אבל יש לנו שני דמויות בפסוק האחד " אלוהים " שכבודו הוא הסתר הדבר כלומר הדבר הנסתר הוא כבודו. ויש לנו "מלכים" שכבוד שלהם יגיע אם יחקרו הדבר. נשאלת השאלה מי הם המלכים? מין הסתם היא תיתן את הפיתרון לפירוש הפסוק כולו. על מנת שנוכל לענות על זה בצורה אמיתית ולא רק השערות ספרותיות לכאן ולכאן עלינו לחפש מידע נוסף שבעזרתו נוכל להכריע.

אומר לנו בפסוק 3 “שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר " כעת אם נהיה ישרים נצטרך להודות שהמלכים פה אינם מלכים רגילים כי אם טוענים שליבם הוא לאין חקר וגם משווים אותו לאי האפשרות לחקור את השמים והארץ ואפילו יותר כי בעצם טוענים בפסוק לשמים יש מידה לרום כלומר לגובה מודדים את השמים בגובה ולארץ יש מידה והיא עומק אבל לב המלכים אין לו חקר אין לו מידה הוא אינסופי . ואם כן המלכים הנ"ל הם פמליה של מעלה אז אם אתה צודק למה כול הפרשנים המקצועיים לא ראו את זה? ובייחוד שזה כה פשוט? העניין הוא כזה שליהדות המסורתית מריבה ארוכת שנים עם הכנסיה הנוצרית ואחד מתחומי המריבה הוא ריבויי הפנים הפרצופים באלוהות לדעת היהדות יש אלוהים יחידי ללא צורה ודמות ואין לו כול שיתוף . הצורך לקבל שמדובר פה במלכים הוא אותה הבעיה שהייתה עם "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו " אותה הבעיה עם הכיסאות שרואה דניאל שהכינו למשפט שעל כך רבי עקיבא נגער "חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב, לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק(דניאל ז)



ט) רוֹאֶה הָיִיתִי עַד אֲשֶׁר כִּסְאוֹת שני כסאות←שני כסאות הֻנְּחוּ לישב למשפט. אחד דין לגויים ואחד לצדקה לישראל←לישב למשפט. , וְעַתִּיק יָמִים ←הקב"ה שקדום לכולם יָשַׁב לדון את המלכות האחרונה←לדון את המלכות האחרונה, לְבוּשׁוֹ כְּשֶׁלֶג לָבָן וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כְּצֶמֶר נָקִי, כִּסְאוֹ שְׁבִיבִים עשוי מניצוצות←עשוי מניצוצות שֶׁל אֵשׁ, גַּלְגַּלָּיו אֵשׁ דּוֹלֶקֶת

כרסיה שביבין דינור וכתוב אחד אומר () עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב לא קשיא אחד לו ואחד לדוד כדתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר' עקיבא אמר לו ר' יוסי הגלילי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה קיבלה מיניה או לא קיבלה מיניה ת"ש אחד לדין ואחד לצדקה דברי רבי עקיבא אמר לו ר"א בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו שנאמר () השמים כסאי והארץ הדום רגלי

אותה בעיה עם אליהו הנביא שבא לפי מלאכי "להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבות"

כשברור שמדובר פה בהשבת ישראל לאביהם שבשמים וכן להפך אבל החכמים שראו צורך לסגת מעניין האבות נצטרכו לפרש פירושים אחרים.


הנסיון לפרש את לב המלכים לסתם מלכים הוא זר וערל ומוציא כתוב מפשוטו מה נאמר לדוגמא על הכתוב בכא 1 " פלגי מים לב מלך ביד יהוה על כול אשר יחפוץ יטנו "

הכוונה לב המלך המשיח שהוא רוח הקודש הוא כפלגי מים רבים בידי יהוה ומי שיהוה יחפוץ בו הוא יטה המים האלו בקירבו למלאו ברוח יהוה כמו " ואני מלאתי כוח את רוח יהוה " כול שכן יש קשר בין לב המלך שפה לבין לבבות המלכים שבפרקנו . הפירוש האחר כאילו מדובר בסתם מלך שהקבה מטהו לעשות טובה עם מי מנתיניו יש בו זרות הוא אינו קדוש ואינו מלמדנו דבר הוא פשוט עניין רגיל מענייני עולם לבטח לא צריך להיות מצויר בכזו שפה עמוקה או מה נאמר על כב 29 " חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים " הצורך שהביא מילת חשוכים מוכיח כי מלכים זה מנוגד לחשוכים אילו סתם מלכים נפרש איך אפשר להעמידם אל מול חשוכים והרי אין חסרים מלכים חשוכים? וכי מלכים הם ניגוד לחשוכים אבל הקב"ה שהוא טוב וצדיק וישר טוב לו לאדם להתייצב לפניו ולעבוד אותו עם כישרון שניתן בידיו ולא יעבוד בעולם הזה היכן שהכשרון משמש למלכודות וימצא מקריב לחיצונים.


ממשיך בפרק כה ואומר " אכול דבש הרבות לא טוב וחקר כבודם כבוד " אבל דיברו שם על מלכים והמפרשים פירשו סתם מלכים ומה עניין שחוקרים כבוד המלכים שמביאים להם כבוד ? זו זרות לומר דבר כזה והרי מובלט לעין כול שהכוונה שאלו העוסקים בחקר כבוד האלוהים הוא המשיח ע"י החקירה הזו שמחפשים אחריו כמו שהרבי נחמן אוהב לומר "איה מקום כבודו "

מנחם


בשמענו העצה שאמר בשיר השירים פרק א "איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעטיה על עדרי חברך אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות רועים " ואמר על זה ירמיה הנביא בפרק לא " הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים שתי לבך למסילה דרך הלכת שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה " אנו חוזרים אל דרך שהלכנו בה לחפש העקבות ולמצוא הציונים אשר פיזרו אל כול עבר מחשיכי ומשכיחי עצה. אנו פוסעים בין דפי הגמרא ומוצאים בשיחה העוסקת בשמו של משיח את המשפטים הבאים " יש אומרים מנחם בן חזקיה שמו, שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. מהיכן לקחו המובאה הזו ? ממגילת איכה הבה ניראה הטקסט במלואו.

הנה נאמר באיכה בפרק א " על אלה אני בוכיה עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי " כעת הבה נדון בעניין לא רק שחז"ל טענו שהשם מנחם המופיע בפסוק יש לדרשו על המשיח. אלה ש הסיפור שמחורי השם ירמוז במה שהוא על מהותו .הבה ננתח האינפורמציה העולה מפסוק זה.

א) הקטע המדבר מבכי ודמעת ישראל או בתולת בת יהודה הינו ממש לאחר תיאור אסון ונביא הדברים במלואם " סלה כול אבירי -אדוני בקרבי קרא עלי מועד לשבור בחורי -גת דרך יהוה לבתולת בת ציון- על אלה אני בוכיה עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי " הדברים טעונים בירור האם הדמעות והבכי הם על האירועים הקשים הקודמים " הגת שדרך יהוה לשבר בחורי -מעין רמז לפוגרום או לשואה " או שעיקר הדמעות הן על כך שרחק ממנה מנחם? התשובה נעוצה בהמשך הפסוק " כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב "

המשפט בנוי מכמה דברים שכול אחד מהם מהווה הסיבה ללידתו של השני .

א) הבכי הוא על מנחם שרחק ממנה .

ב) כיוון שמנחם הוא משיב הנפש בהיעדרו ממילא הנפש כאילו ניטלת ועל כן ישראל מכונים בזמן הזה מתים כדוגמת מה שכתוב ישעיה מא " אל תיראי תולעת יעקב -מתי ישראל אני עזרתיך נאום יהוה וגואלך קדוש ישראל " וכן תיראה ישעיה כו 19 “ הרינו חלנו כמו ילדנו רוח ישועות בל נעשה ארץ ובל יפלו יושבי תבל יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל "

ג) כיוון שרחק ממני מנחם היו בני שוממים -ועל כן ניטשו המסילות בין עולם הזה ובין עולם ההוא כדרך הכתוב ישעיה לג 7 " הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון -נשמו מסילות שבת עובר אורח- הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש "

והוא הכתוב בדניאל ט " ואחרי השבועים שישים ושנים מלחמה נחרצת שממות ...ועד כלה ונחרצה תתך על שומם "

ד) הסיבה לכך שקיים מצב השממה היא שגבר האויב. כשאנחנו מדברים על שממה פה ועל אויב אשר יוצר מצב של שממה אין כוונתנו לא לשממה פיזית ולא לאויב פיזי . האויב יוצר מצב של שממה רוחנית כמו שהבאנו בישעיה לג למעלה. למען הבן היטב אנו נביא עוד מקומות ממגילת איכה בהם נבחן את הקשר הזה על מנת שלא נהיה דנים על סמך יחידי. עסקנו בפסוק הישיר המדבר מכך ש " היו בני שוממים כי גבר אויב " נוסיף אליו את הפסוק א9 “ טומאתה בשוליה לא זכרה -אחריתה ותרד פלאים אין מנחם לה-ראה יהוה את עוניי כי הגדיל אויב " הגדיל אויב היא סיבת עונייה והעוני הזה אינו עוני פיזי אלה על דרך האמור בדברים לב 36 “ כי ידין יהוה עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה אוזלת יד ואפס עצור ועזוב ואמר אי אלהימו צור חסו בו ...”

היא אומרת בהמשך " לא היה ביום אף יהוה פליט ושריד -אשר טיפחתי ורביתי אויבי כולם " מכאן האויבים האלה הם בתוכה היא טיפחה והרבתה אותם בחשבה שהם גדוליה אנשי אלוהים בקרבה ובאמת הם רק המחשיכים והמשקרים המסתירים דברי האמת בשקר והם האחראים להתרחקותו של מנחם . כי לא יבוא ללא תשובת אמת של העם בבחינת הכתוב בישעיה ל " ולכן יחכה יהוה לחננכם ולכן ירום לרחמכם כי אלוהי משפט יהוה אשרי כול חוכי לו..” ובזכריה הנביא אמר פרק א " כה אמר יהוה צבאות שובו אלי נאום יהוה צבאות ואשוב אליכם אמר יהוה צבאות " כי איך אפשר שמימי קדם עוד לא שבו אליו והרי ישעיה מעיד עליהם (נח) “קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלוהיו לא עזב ישאלוני משפטי צדק קרבת אלוהים יחפצון " ואם דרכי התשובה ידועות לנו על שום מה אמר בדברים המובא למעלה "כי ידין יהוה עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב...”

והנה מהדברים העולים פה ניראה כאילו האויבים חסמו הדרך עד אשר לא יכלו ישראל לחזור באשר הייתה נראית להם הדרך לקודש כמקום כול טינופת וטומאה ואילו הדרך שקר אשר לימדו גדוליהם היא הייתה נראית להם כדרך ישרה אשר הכול אוחזים בה ומרוממים אותה ונתפשה על ידיהם כאמת אין בלתי ולא רק שהיא הנישאת על ידי הרבים אלה מסורת ארוכה של אלפי שנים באמתחתה ודרך האמת נראתה להם כדרך שקר מנואצת ומחורפת דרך האויבים והבוגדים ומי האיש אשר תהין נפשו להימצא בה? ועל כן כה הרחק מהם הישועה ונצטרכו לעזרת מעלה שיקום ויושיעם כי נתעו לבלתי שוב ולא יקרבו אל האמת עד אשר תאבד ערכה הדרך המוחזקת בעיניהם כאמת היא דרך האויבים המושלים בם ותוכח זו ככלי ריק ואז ימולא הכתוב בישעיה פרק ח "ועבר בה נקשה ורעב והיה כי ירעב והתקצף וקילל במלכו ובאלוהיו ופנה למעלה"



 

משיח מעניין לדעת  שני דברים על המילה משיח .

א) אנחנו עוסקים במגוון שמות קודים שבהם מסתתר המשיח הנעלם  אבל אנחנו לא מעט מתעלמים  מהשם המקורי שבו הוא מופיע בכתובים והוא "משיח" בזה  שיש לנו התגלות בשמו המקורי אנו יכולים  לומר שהמשיח אינו רק דבר נדרש אלה ניתן למצוא עליו חומר ישיר המדבר אודותיו.

ב)  גם כשכתובה המילה משיח  זה טעון דרש לדעת האם מדובר אכן במשיח או במי שהוא אחר  כי התנך קורא חמגוון אישיות שונות בתואר משיח.

דבר ראשון ניתן הדעת על המושג עצמו משיח משוח בשמן "מגן שאול בלי משיח בשמן " ( ש"ב א' כא)

ב) בתור שם משוח לכהונת קודש מקודש כמו,כהן ומלך הכהן המשיח (ויקרא ד,ג) ונמצא גם "כה אמר יי  לכורש משיחו" ישעיה מ"ה א) ועל עם ישראל בחירי אלוהים נכתב " אל תגעו במשיחי " תה' קה15 דה"א ט"ז כב)

בעזרת המידע הזה כדאי  ללכת לכתובים ולראות את המקומות שניתן לייחס  למלך המשיח ולראות מה יש להם ללמדנו.

המקום הראשון  שפוגשים בעניין המשיח בלא שיהיה מכוון על מלך  או כהן  הוא בחבקוק  ג " בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד צואר סלה " צריך להקדים ולומר מספר עניינים  קודם כול אין זו נבואה יחידה שבה מדברים מכך שצריך להושיע את המשיח הרי ידוע שבזכריה הנביא כתוב "גילי מאוד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עירבן אתונות " אם כן מדברים על המשיח כמי שנושע ואין זה אלה שהיה בצרה כגדולה וחולץ ממנה אם נפרש צרת המשיח כעל הצליבה יהיה קשה  שהרי לפי המתואר בברית החדשה  הייתה הופעתו על החמור קודם הצליבה ופה כתוב שההופעה על החמור היא כבר כשנושע. ולכן  כנראה הסיפור על החמור  או שנעשה באופן סימבולי אבל אינו ההתגשמות האמיתית אלה אך מעט מזער כדרך רוב ענייני הברית החדשה  שמקוים שם במעט מזער לדוגמה תפקיד אליה  להשיב ישראל ויוחנן הטביל בירדן אך אי אפשר לקרוא לזה תשובת ישראל  אלה זה בחינת מעט מזער וכן עניין הברית החדשה האמורה בירמיה שלא התקיימה עם בית ישראל ובית יהודה אלה עם עמי הארצות לא התקיימה אלה במעט מזער ותתקיים במלואה בעתיד.   הנבואה על החמור בזכריה מתחברת עם הנבואה מבראשית מט שגם שם המשיח קושר את החמור לגפן  אם נבין שהחמור בחינת חומר זה גופו היינו  העמים החוסים בו הדומים לחמור  כי טבעו למרוד  קישור החמור הוא אילופו לתכלית רצון המשיח כמו שיעשו ישראל לעתיד לבוא ככתוב "לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל " ואז יובן מה עניין  המצוקה  שהיה בא המשיח שאינה מצוקת הצלב ששם לא נושע אלה אמר  "אלי אלי למה עזבתני  רחוק מישועתי "

אם לא נבין תשועת המשיח על התקומה מהמתים של המשיח אז נבין זאת רק על ההפסד שלו בעולם  שלאחר הסתלקותו  שבני האמונה ירדו פלאים ונסתאבו מאוד ואחר החלו גויי ועמי הארצות להשפיל אמונת ישוע בכול כוח קרניהם והם מנגחים בה להשפילה עדי ארץ ולמוטט כול יסודותיה  עד אשר יינתן בידם  ואז כשמלכות הרשעה שולטת והיא הפך מלכותו אז מתבצעת הישועה שהוא בא להמית רשע ברוח שפתיו  והוא קושר החמור הזה של הגויים  כי למשיח דווקא ישמעו  "ולו יקהת עמים " וכול זה נרמז בסיפור הסערה הכתוב בברית החדשה עת היה יושן בסירה עם תלמידיו

והחלה הסערה  להניד הסירה לטבעה והוא בשינה ובהתעוררו אמר לתלמידיו איך חסרתם אמונה היינו כול הצרות העתידות לבוא עליכם כיוון שכוח אמונתכם  ייסוג אחור.

אך עם נשים לב ביתר פירוט הנבואה גם מתייחסת לעם " יצאת לישע עמך לישע את משיחך " וזה נכתב על ישראל שהם קרויים משיח.

בתהילים ב נמצא "  יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו " מזה תבין איך שם ישוע נעשה לתועבה בעיניהם והשקרים אודותיו הולכים ומתרבים בכול יום ולא תזוח דעתם  עד אשר לא ישווהו לבן האבדון  כי בגויים ומלכיהם נגלה כול כוח הנחש שבחמתו  על אובדן שלטונו  צריך לרמוס ולטמא כול הקודש ולא ינוח עד אשר לא ימצאו הכול משחיתים בבוא המשיח כמו שכתוב  בתהילים " אין עושה טוב אין גם אחד " וכיוון שיודע שהנוצרים וישראל הם סגולתו של הקב"ה כי הם  הרפואה לחולי העולם כי בהם התוכחה  עושה הכול לנאץ שם המשיח ולנאץ ולהשפיל קרן ישראל בעולם ועתידה לבוא הצרה על שניהם .

תהילים כ "  עתה ידעתי כי הושיע יהוה משיחו יענהו משמי קודשו בגבורות ישע ימינו " ולפי ההמשך  ניראה שמתכוון לישועת ישראל כי המשיח עצמו נמצא לאחר מיתתו לימין האלוהים " נאום יהוה לאדוני שב לימיני " ואם כן מה להושיעו משמי קודשו כאילו אינו נימצא שם?  ובייחוד ש"ישע ימינו " היא זרוע יהוה  המשיח עצמו ונמצא חסר טעם שהזרוע תושיע המשיח כשהמשיח עצמו הוא הזרוע.

תהילים פד " מגננו ראה אלוהים והבט פני משיחך" מהו מגננו ראה אלוהים והבט פני משיחך כאילו אומר אנו איננו ראוים שתביט בנו  ותפקוד אותנו לפי שחור מעשנו ועוצם חטאותינו  שאין לנו שום זכיות ושום מעלות טובות מלפנייך  ומאסתנו ככסף הנימאס  ואפילו אם תשליכנו מעל פנייך בעבור זה המפגיע בעדנו המכונה "מגננו" (ישוע) הבט פני משיחך (אנו).

תהילים פט " אחת נשבעתי בקדושי אם לדוד אכזב זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה ואתה זנחת ותמאס התעברת עם משיחך נאורתה ברית עבדך חיללת לארץ ניזרו "ואתה אלו ישראל כי הוא עצמו הבטיח לקיים  דברו אבל בניגוד אתה (ישראל) זנחת כמו שכתוב "זנח ישראל טוב אויב ירדפו "  ומה שזנחת טוב זה על שום שהתעברת על משיחך (ישוע) שעשו עימו בעברה נאורתה (קיללת) בריתו הברית החדשה שהביא עימו חיללת לארץ ניזרו  כמו שכתוב " והוא מחולל מפשענו מדוכא מעוונותינו " 

....." אשר חרפו אויביך יהוה אשר חרפו עקבות משיחך " מהו ? מה שכתוב "בים דרכך ושבילך במים רבים  ועקבותיך לא נודעו " כיוון שהם ולימודיהם הם המים הרבים  הם מעלימים העקבות ההם שלא יוכלו למצאם
ועל כן הוא אומר לה "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות רועים "  כיוון שנעלם ממך מה שכיסו עקבי  הביטי בין עקביהם ששתו לטשטש עקביי ובזה תחיי עצמי  והזהרי שלא תכרכי עימם רק היי בעקביהם  ומתוך שתביט במה שאמרו  תראי מזה ממה רצו לברוח  וממה שתביני ממה רצו לברוח מזה תבין מה שחסר .
 
 



נאור אתה


אנו מחלים בשיטוטנו במקרא והפעם לכדו את עינינו דברי נעים זמירות ישראל בספר הקדוש תהילים במזמור עו אנו קוראים את הקטע הבא


" למנצח בנגינות מזמור לאסף שיר נודע ביהודה אלוהים בישראל גדול שמו ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון שמה שיבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה נאור אתה אדיר מהררי טרף "


הקטע הקצר הזה ניראה כבלתי מובן וכדי שלא ננבא מנבואת ליבנו ומרוחנו ומחשבתינו באשר אתה ידעת "אך כול הבל כול אדם ניצב סלה"כי על מה נתייצב שהרי יהוה יודע מחשבות אדם כי המה הבל " על כן נחפש תחילה הסימנים אשר יעזרו לנו לזהות על מה מדבר הקטע הנ"ל.


"מזמור לאסף שיר,נודע ביהודה אלוהים ,בישראל גדול שמו " מזמור לאסף שיר- “ ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" ובידוע שמלך סתם הוא מלך המשיח וישורון ירמז על המעבר שיהא מיעקב לישראל כמו צפניה ג "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד "ובישעיה יח " בעת ההיא יובל שי ליהוה צבאות עם ממושך וממורט ומעם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו אל מקום שם יהוה צבאות הר ציון " והרי ידוע שגוי קו קו הם ישראל כנמצא בישעיה כח

"וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו כהן ןנביא שגו בשכר נבלעו מן היין תעו מן השכר שגו בראה פקו פליליה...את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים כי צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם...” ומפה תיראה כשמדבר על האסיפה היא עת מזמור הוא ניצחון זה בעת שנודע ביהודה אלוהים " ועל כורחך שעד אז לא נודע אליהם כנאמר בישעיה סה " נדרשתי ללא שאלו נמצאתי ללא בקשוני (הגויים) אמרתי הנני הנני אל גוי לא קורא בשמי (ישראל) ועניין שנתוודע הוא יופיע גם ביחזקאל לח שמדבר שם ביאת גוג באחרית הימים כי אם ביאתו אל ישראל יופיע המלך

" והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל נאום אדוני תעלה חמתי באפי ובקנאתי באש עברתי דיברתי אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל.....והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני יהוה " .

והוא ידבר מהעניין הזה ביחזקאל יג אשר שם דבר יהוה על רועי ישראל נביאי שקר אשר שמו להדיח "חזו שוא וקסם כזב האומרים נאום יהוה ויהוה לא שלחם ויחלו לקיים דבר ...יען וביען הטעו את עמי לאמור שלום ואין שלום והוא בונה חיץ והנם טחים אותו טפל...והנה נפל הקיר הלוא יאמר לכם איה הטיח אשר טחתם...והרסתי את הקיר אשר טחתם תפל והגעתיהו אל הארץ ונגלה יסודו ונפלה וכליתם בתוכה וידעתם כי אני יהוה וכליתי את חמתי בקיר ובטחים אותו תפל ..”

והנה אם עיניכם לך לראות תיראה שנביאי ישראל רועי השקר הם הטחים ויוצרים את הקיר והקיר הזה הוא חיץ בין עדת ישראל לבין אלוהיהם למען לא ידעוהו ולמען יפול העם להם לנחלה. והנה משיכלה אדוני עבודתו יחרב הקיר והטיח אשר טחו עליו ויגלה יסודו וכי בשקר יסודו ואז לכשיופל הקיר הנ"ל אז יודע יהוה " ואין דן יחידי במקרא על כן נביא עוד ראיות לקשור היטב העניין הזה למען דעת כי לא מלב בדוהו והוא אמת. אקרא לתהילים סב להעיד עדותו "אך אל אלוהים דומיה נפשי ממנו ישועתי אך הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט רבה עד אנה תהותתו על איש (המשיח איש מכאובות וידוע חולי) תרצחו כולכם כקיר נטוי גדר הדחויה אך משאתו יעצו להדיח ערצו כזב בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה " ועניין בפיו יברכו ובקרבם יקללו הוא ימשך על דברי ישעיה נב " ועתה מה לי פה נאום יהוה כי לוקח עמי חינם -מושליו יהללו נאום יהוה ותמיד כול היום שמי מנואץ " כלומר אותו עניין מצד אחד המושלים הם הרבנן מהללים כול היום נאום יהוה ומצד שני השם מנואץ איך יתכן הדבר הזה? פשוט למדי נאמר בשמות כג " הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו " מלאך ששם יהוה בקירבו וכול המנאץ את המלאך הזה הוא כמנאץ אדוני ועליו אמר ישעיה סג " ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע בכול צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כול ימי עולם והמה ימרו ועצבו את רוח קודשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם " אותו מלאך אשר שם יהוה בקרבו הוא מלאך הפנים הוא הנושא את ישראל כול ימי עולם והמה מרו בו והנה אין בידוע מלאך שישראל מרו בו אבל יש אחד מני אלף והוא ישוע המשיח אשר בא בלבוש אדם לפני אלפיים שנה לשאת עוון חטאינו וישראל עד היום מקללים את שמו ורואים בו מקור כול הרע אף על פי שהוא להם המחסה היחיד והוא עוון שנאת החינם אשר בשלה גלינו מארצנו וחרב היכלינו ובאנו בגלות המרה הזו אשר כול יום רע מחברו ועקב עצת הפרושים אשר שתו להדיח המה שמוהו כגדול פושעי ישראל ואין איש מבין שזה אות ישועתנו על כן רבו מכותינו לאין מרפא ורחקה ישועתנו מי ינוד לנו מי יפגיע בעדנו נפלה בתולת ישראל לבלי קום מה אעידך מה אשוה לך ואנחמך בתולת בת ציון כי גדול כים שברך מי ירפא לך " כי עם מרי הוא בנים כחשים בנים לא אבו שמוע תורת יהוה אשר אמרו לרואים לא תיראו ולחוזים לא תחזו נוכחות דברו לנו חלקות חזו מהתלות סורו מיני דרך הטו מני אורח השביתו מפנינו את קדוש ישראל לכן כה אמר קדוש ישראל יען מאסכם בדבר הזה ותבטחו בעושק ונלוז ותשענו עליו לכן יהיה לכם העוון הזה כפרץ נופל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום לפתע יבוש שיברה והיה כאבק דק המון זריך וכמוץ עובר המון עריצים והיה לפתע פתאום מעם יהוה תפקד ברעם וברעש וקול גדול סופה סערה ולהב אש אוכלה וירם אלוהים חץ פתאום היו מכותם ובעת ההיא אשר יבואו מכותם וכעבור סופה ואין רשע יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יהוה דוחה בעת ההיא פתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר יהוה צבאות. אז יהא נודע בעת היכרת רשע אשר המה עיוורו עינינו בעת ההיא עת ההרים והגבעות ישפלו ויתגלה ראש הרים הוא ישוע המשיח החי לעולם. אור העולם נהורא ואז תהא עת שיר ומזמור ונגינה ותהא ישועה גדולה לישראל כפרץ נבעה בחומה פרצי מים נחל נובע מקור חוכמה "ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה קיראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו הזכירו כי נשגב שמו זמרו ליהוה כי גאות עשה מיודעת זאת כול הארץ (עניין נודע ביהודה אלוהים ) צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל "צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה עניה ענתות נדדה מדמנה (הם הרבנן אשר דנוהו בצואה רותחת והוא ישיב גמולם להם ) יושבי הגבים העזו(ירמיה ו) העזו בני בנימין מקרב ירושלים ובתקוע תקעו שופר ועל בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול


 

סוד-רזיאל



(א)

"בים דרכך ושביליך במים רבים ועקבותיך לא נודעו " בים דרכך שאין דרך בים ניכרת ואין לך ים אלה ים החכמה וים בהיפוך מי=סתר=נעלם=”שאו מרום עיניכם-מי ברא אלה-מי ברא אלה שתי בחינות באלוהות שהם אלה ומי שהוא נסתר ונעלם בחינת הנאמר "הריני מזמן את פי להודות להלל ולשבח את בוראי לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכיניתיה (שכינה=רוח הקודש) על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כול ישראל " ואותו טמיר ונעלם הוא בסוד המשיח שמכונה צפניה ועליו אומר הזוהר הקדוש " אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו: אלעזר, בזמן שיתעורר מלך המשיח, כמה אותו ונסים אחרים יתעוררו בעולם. בוא

וראה: בגן עדן שלמטה יש מקום אחד טמיר ונעלם שאינו נודע, והוא רקום בכמה גונים, ובו גנוזים אלף היכלות כסופין,

ואין מי שיכנס בהם חוץ מהמשיח, שהוא עומד תמיד בגן עדן. וכל הגן מסובב במרכבות רבות של צדיקים, והמשיח

עומד עליהם ועל כמה צבאות ומחנות של נשמות צדיקים הנמצאים שם, ובראשי חדשים ובמועדים ובשבתות, המשיח נכנס לאותו מקום להשתעשע בכל ההיכלות"

וכן תיראה לספר אוהב ישראל מה שמעיר על פרשת מטות "
"הבין ענין וטעם לקיחת המכס על מה זה ציוה הש"י למשרע"ה שיקח מכס לה' מאנשי הצבא אחד נפש מחמש מאות. ומאותם היושבים בביתם אחד אחוז מן החמשים. ומה גם שלא מצינו תרומה כזו בכל התורה שיהא אחד מת"ק. ובהעיר לב ושום שכל י"ל, דהנה עם ה' בני אל חי נק' צבאות ה' כי השי"ת וית' מסר להם הע' שרי מעלה וחיילותיהם שינצחו אותם ויבררו וילבנו הניצוצין קדישין הנבלעים והנאחזים בהם ולהוציא בולעם מפיהם. ולכך נק' צבאות ה'. והבורא בהוב"ש הנכבד והנורא נק' ה' אלהי צבאות אלהי ישראל ואחז"ל (חגיגה טז.) למה נק' שמו צבאות כי אות הוא בצבא דיליה ע"כ. וכל הנצחון מלחמה והגבורה שעושים עם ב"י הכל בא מאתו ית' העזר והישועה והכח והגבורה שעושים. והוא הוא עזרת ישראל מצר. אך שהוא נעלם וכמוס כביכול בצבא דיליה. והנה לפי דרשת חז"ל דלכך נק' צבאות כנ"ל היה צריך להיות נק' צבא אות בשני אלפי"ן. כזה צבא אות היינו ממש אות בצבא. אך אל"ף אחד שהוא בסוד אלופו של עולם הוא טמיר וגניז ונעלם בהם. ולכך כתיב צבאות רק באל"ף אחד. והנה צבאות מספרו תצ"ט, ועם האל"ף אלופו של עולם הגניז וטמיר וכמוס הוא מספר ת"ק. ולרמז זה ציוה הבורא ב"ה וב"ש ליקח מכס לה' מאת אנשי הצבא אחד מת"ק, לרמז להם כי מאתו בא להם הישועה ונצחון המלחמה. כי אלופו של עולם הוא כמוס בהם ואות הוא בצבא דיליה.” והנה חבר דבריו אלה עם דברינו בסוד אלף משיח אלופו של עולם -בסוד "ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ומוצאתיו מקדם מימי עולם " בסוד איוב ל"ג " אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמ פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר"בסוד תהילים נ " כי לי כול חיתו יער בהמות בהררי אלף " הררי אלף = כי הוא הר בראש ההרים ואין ראש אלה אלף " והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים...” ולא יצאו ישראל לגלות אלה לגלות את האלף שהיא ההבדל בין גולה לגאולה. והוא מליץ עבורנו מרדת שחת עליו נאמר " והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינתם "הוא עשך יבוננך.ובשמו ובמליצתו גאולת ישראל ככתוב בישעיה נז " אני אגיד צדקתך ואת מעשיך ולא יועילוך " מפה למדת מעשים שלהם לא יצדיקום כמאמר דוד " כי אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלוהים כופרו " וימשיך דבריו בעניין צבא-אות עניין א הנעלם הוא יחובר עם עניין פירוש רש"י "אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק " עניין הכיסא מה שכתוב שם כס ולא כסא " ויאמר כי יד על כס יה מלחמה ליהוה בעמלק מדור דור " (שמות יז) והנה תיראה שהפרש בין כס לכסא הוא היעלם אות האלף ולעניין אין הכסא שלם תיראה מדניאל ז תרגום עברית שראשונה אמר "רואה הייתי והנה הועמדו כסאות ועתיק יומין ישב...” ואחרי כן כתיב שם " רואה הייתי בחזיונות לילה והנה עם ענני שמים בא אחד הדומה לבן אדם ועד עתיק יומין הגיע והובא לפניו שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו וכול העמים האומות והלשונות עבדו לו שלטונו שלטון עולם שלא יסור וממלכתו לא תיכלה "

והנה עם עיניים לך ולא תעשה שקר בנפשך למה לא תיראה את פשוטם של דברים והוא שגם חז"ל הסכימו שאראהו עם ענני שמיים מדבר ממלך המשיח והונחו כיסאות ריבוי שניים ואחר הובא המשיח לפניו וניתן לו השלטון והכבוד והמלכות ועל כורחך לומר שיהא מלך יושב בכיסאו כמו שגם כתוב עליו בתהלים קי " שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגלייך "ובזכריה ו " ואמרת אליו כה אמר יהוה צבאות לאמור הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל יהוה והוא יבנה את היכל יהוה והוא ישא הוד ומשל על כסאו והיה כהן על כסאו ועצת שלום תהיה בין שניהם " ובידוע שמשיח מגיע מבית דוד שבט אשר לא דובר בו מאום על כהונה ולא עוד אלה שהמבקשים ביניהם לקרב אל הקודש נכוו בכך איך יהיה כהן על כיסאו ? אם לא נבין דברי התהלים קי " נשבע יהוה ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק "המדברים ממשיח שכן הם המשך הדברים שהבאנו למעלה .ואם כן תבין שהדיבור על הכיסאות הם על כיסא עתיק יומין וכיסא משיח היושב לימינו וגם דברי חז"ל מסכימים לעניין הפירוש שזהו המשיח היושב מימינו

בילקוט השמעוני מצאנו "אמר ר' יודן בשם רבי אחא בר חנינא:
לעתיד לבוא מושיב הקב"ה למלך המשיח לימינו ואברהם לשמאלו, ופני אברהם מתכרכמות ואומר: בן בני יושב לימין ואני לשמאל, והקב"ה מפייסו ואומר: בן בנך על הימין שלך, ואני לימינך”
ובכול שאר פירושיהם פירשוהו על אברהם ונתנו טעמים מוזרים ושונים לכך שהרי מה לאברהם ולפסוק? והרי יכלו לפרש זאת על כול אישיות מקראית אחרת ועל שום מה יקרא דוד לאברהם אדונו? עם כול קדושתו וצדיקותו הרי היה כבלתי ידוע לדוד אבל משיח שהוא צדיק יסוד עולם היה גלוי לאבותינו כולם ועל כן היה מזוהה אצל וכן עניין מטה עוז שישלח מציון איזה עניין יש לו עם אברהם והרי לא הובטחה לו מלכות. והיכן מצאנו כהונה באברהם?ועוד כהונת עולם ? והרי לא הוא כהן ולא בניו כהנים ורק מבני בניו אחד נעשה כהן והוא לוי וגם עליו אין עניין כהונת עולם שהרי הכהנים מתחלפים ביניהם בקיום מקדש ובזמננו זה אלפים בשנה אין כהונת לוי ואם כן איפה כאן כהונת עולם? ומה עניין שבועה במלכי צדק . ומה עניין טל ילדתיך לאברהם? אינו מאום אבל למשיח יחובר היטב שטל הוא משמות המשיח “ טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל-אהיה כטל לישראל-קווצתי רסיסי לילה “ וילדתיך על דרך “ בני אתה אני היום ילדתיך “ ומה עניין עד אשית אויביך הדום לרגלייך? וכי איזה אויבים היו לו לאברהם שצריך לחכות להשתתם? אבל על משיח מצאנו תהילים פ”ט “ אשר חרפו אויביך יהוה אשר חרפו עקבות משיחך “ וכן קלב “ שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי אויביו אלביש בושת ועליו יציץ נזרו “ מכלל הדברים להבין שמדובר פה במשיח לא דבר קשה הוא לא בנסתרות ולא בתהומות ארץ וזאת הבינו החכמים בנקל אלה מה? שאם להבין שמדבר בתהילים שהיושב על הכסא הוא המשיח יכולים לבוא בקלות לדבריו של רבי עקיבא מס' סנהדרין לח “

עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב הנך למה לי כדרבי יוחנן דא"ר יוחנן אין הקב"ה עושה דבר אא"כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא התינח כולהי עד די כרסוון רמיו מאי איכא למימר אחד לו ואחד לדוד דתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע א"ל ר' יוסי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש דתניא אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר"ע א"ל ר' אלעזר בן עזריא עקיבא מה לך אצל הגדה כלך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו אמר רב נחמן האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית ליהדר ואי לא לא ליהדר אמר ההוא מינא לרב אידית כתיב

.אם כן דוד המלך פירש כסא אחד לדוד ואחד לקב"ה דבריו אלה נתקלו בתרעומת עצומה מה שלא הפריע להם עצמם להביא מגוון שלם של פירושים שבהם ממלאים את הכסא (בממלכות הגויים, בפמליא של מעלה, בצדקה,כשרפרף וכן שאר החכמים הבאים בעקבותיהם כול אחד כפי רוחו ומחשבתו ממלא את הכיסא )

חייבים לומר שהכעס על פירושו של רבי עקיבא לא נובע מכך ששם אדם ליד הכסא של הקב"ה שהרי כול חכמיהם בפירושם לתהילים קי מפרשים את היושב לימינו כאברהם . ואם כן מה הכעס על דברי רבי עקיבא?

הסיבה ברורה שהרי בידוע שכשאומרים דוד אין הכוונה לדוד עצמו אלה למשיח היוצא ממנו שהרי עקיבא הכיר את מזמור קי והרי שם דוד עצמו מעיד על שיחה בין היושב על הכיסא יהוה ובין היושב לימינו שאותו הוא מכנה "אדוני" לפי דברי דוד יוצא שיש שני אדונים בשמים ולכן המילה בעברית שבה מכנים אלוהות "אדוני" היא לשון רבים. לפי דברי דוד עצמו שאותם הכיר רבי עקיבא היושב על הכיסא אינו הוא עצמו אלה המשיח היוצא ממנו ומכונה "דוד" אבל פירוש זה ניראה להם מסוכן שהרי ממנו אפשר לבוא למחשבה שהמשיח הוא אלוהות וזה הרי דבר שהיהדות מתנגדת לו בכול תוקף במאבקה עם הנצרות ועל כן מגוון הפירושים שאף שמרובה הוא אין שם המשיח נפקד בו.




אבקת רוכל דף ב' עב "האות השמיני, יעמוד מיכאל ויתקע בשופר שלש פעמים, שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וגו' וכתיב וה' אלוהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן. תקיעה ראשונה יגלה משיח בן דוד ואליהו הנביא לאותן הצדיקים הברורים מישראל שנסו למדבר יהודה לסוף מ"ה ימים, ישיבו את לבם ויחזקו את ידיהם הרפות וברכיהם הכושלות יאמצו. וישמעו כל ישראל הנשארים בכל העולם את קול השופר וידעו כי פקד ה' אותם וכי באה הגאולה השלמה ויתקבצו ויבואו שנאמר ובאו האובדים בארץ אשור וגו', ומאותו קול ייפול פחד ורתת על אומות העולם ויפלו עליהם חולאים רעים. וישראל מתאזרים לצאת ויבוא משיח בן דוד ואליהו הנביא עם הצדיקים ששבו ממדבר יהודה ועם כל ישראל הנקבצים ויבוא לירושלם ויעלה במעלות הר הבית וישב שם, וישמע ארמילוס שעמד מלך לישראל ויאמר עד אנה האומה הבזויה והשפלה הזאת עושין כן, מיד יקבוץ כל חיילי אומות העולם ויבא להלחם עם משיח ה', ואז הקב"ה אינו מצריכו למלחמה אלא אומר לו שב לימיני, והוא אומר לישראל התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום.

מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כול אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע?” וימשיך "ושביליך במים רבים " כי שביל הוא דרך צר הנמשך מדרך ראשית ולהגיע לים החכמה זה רק דרך השביל והשביל הוא במים רבים ואין לך מים רבים אלה רבנן אשר הם גם ההסתר וגם הגילוי של סוד המשיח ועל כן יכונו שביל. ודע שזה היה כעסו של הקב"ה על משה במי המריבה כי בראשונה היה רוצה לתת להם מי משיח "שאבתם מים בששון ממעייני הישועה " כמו שנאמר שם (במדבר כ) “ קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם " והנה תיראה מפה שעיקר הכוונה הייתה שידברו אל הסלע (משיח) ואז כשידברו אליו ייתן להם ממימיו שלו . אבל אחר שהיה ניראה להם למשה ולאהרון שלא ישמעו ישראל לתורתו של משיח מקשיות עורפם לא יקבלו את הדבר הפשוט והתמים " שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו " (עמוס ה10) “ על מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר יהוה היה להם לחרפה לא יחפצו בו " (ירמיה ו10) כי אין לבם הולך למישרים " כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה" (ישעיה כח)” את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון ואין בינה "(ישעיה לג) ואם לצת תדע שזה הדיבור על ישראל (ישעיה כט22-24 ,ירמיה כג 14-21) על כן פנה אליהם משה "שמעו נא המרים " ועניין המורים יכוון באותו הזמן על 3 עניינים א) מורים לשון מרי (יחזקאל יב2) יען כי מרדו בדבר התמים עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות נשברים אשר לא יכילו המים וזה עניין מרד שבהם כי מחמת ריבוי חכמה והשפעה שבהם שזה בחינת מורים שנייה מורים כמו מלמדים לא יוכלו לקבל בשל רצונם להשפיע ובייחוד זה עיקר לימודו של המשיח שלא בא על מנת להוסיף להם חכמות ולהטים אשר לא יביאו לענווה ולשפלות אשר הם יסודות אמונת האמת אלה רק יגבירו הגאווה כי יתהללו בשנינות לשונם ובריבוי דעותיהם עד אשר לא יקשיבו אל הדבר הפשוט מחמת ריבוי ידיעותיהם ועמקות מחשבתם ועל כן נימצא שהחכמה הזו איננה אלה מרד כלפי עליון אפילו ניראה שמוליכה אל הקודש שזה עניין המרגלים שהיו מבחירי ישראל גדולים בחכמה ובצדיקות ונימצא שם שחכמתם הביאה אותם אל המרד.ועל כן מלך המשיח בא להם על חמור שזו שפלות שאין כמוה וגם מגיע עני בחינת "נבזה ולא חשבנוהו" ולא חשבנוהו הוא עדיין עושר אל מול "מפשע עמי נגע למו " כי באחרון נעשה להם כנגע צרעת ממש אשר מרחיקים הכול ממנו כאילו הוא מקור כול הרע ובוודאי זה המצב שבו נתקיים (ישעיה נ) “ גוי(גב) נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא הסתרתי מכלימות ורוק " “שמעת חרפתם יהוה כול מחשבתם עלי שפתי קמי והגיונם עלי כול היום שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם" (איכה ג) ועניין השלישי הוא מורים על דרך מים מאררים על דרך הנמצא בפרקי אבות פרק ראשון " אבטליון אומר חכמים היזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים רעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל " וחכמים הוא מקביל למורים ואם לא יזהרו בדבריהם הכוונה שיתרחקו ממידת האמת ששורשה ביראה ויעברו למידת ליצנות שמקורה בריבוי החכמות שיכול להפוך דברים בלשונו "כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים " ואז כיוון שיסודו לא ביושר יתקיים בו " צלל במים אדירים (רבנן) והעלה חרס בידו "והיא אחת ממחלות הקללה (דברים כח 27).

כיוון שהגדילו עצמם נתקטן להם הסלע "שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים " כי המשיח הוא אבן בוחן כמו שנאמר בו "והיה למקדש ולאבן נגף " מה הכוונה לכול אחד לפי מה שביסודו אם האדם רשעות בלבו ולא יחפוץ בדבר הטוב והתמים ולא ישפיל ליבו ולא יהא בענווה כמאמר רבי יוסף "ייתי, ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה”, יבוא משיח, ואשב בצל גלליו של חמורו.” אז יהא לו המשיח כאבן נגף ורשעתו אשר נאחז בה כי היא חרמו וכוחו ובהם רב שללו תהא למלכודת ופח בה ייפול כי יומו קרב ואין דבר העתיד לעמוד בפניו ומה יוותר מכול הצלילה הזו במים אדירים מה חכמה יצאה ממנה אם לא העלתה ממנה אלה חרס . כי הנה גורל הרשעים המורדים ביהוה כבר קבוע מקדם ואיך תחשוב לחמוק מגורל כזה כאילו לא בך הדברים אמורים? עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים."אמרו לו, עקביא, חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל. אמר להן, מוטב לי להקרא שוטה כל ימי, ולא לעשות שעה אחת רשע לפני המקום " (משנה נזיקין -מסכת עדיות-פרק חמישי)



(ב)

"וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם " אין לך הרמת משה משה אלה בחינת אמונה,ויך את הסלע פעמים רמז על שני עוונם (יחזקאל ד5 תהילים סט28) ובזאת רמז שמהכאת הסלע יצאו המים הרבים שהם הרבנן כי כול לימודם אינו אלה הכאת הסלע (משיח) וישראל שתו מימיהם (ירמיה ח14-תהילים סו12) כי על ידי לימודם נטשו ישראל אלוהי אמת ככתוב "צור יולדך תשי ותשכח אל מחוללך " כי צור ענינו כמו הסלע בעננינו ומים רבים ענינו שכחה כמו שנאמר בפסוק הפותח "ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו " ורמז שאחר המכה השנייה בעת עון הקץ אז יצאו המים האמתיים מי משיח להשקות העדה ובעירם והמה יכוהו על ידי מטה עוזם אשר עליו נשענו ועניין המטה נמשך ממים רבים ראה (יחזקאל יט 10-14) וכן לחבקוק ג 14 “נקבת במטיו ראש פרזו יסערו להפיצני כמו לאכול עני במסתר " אשר ירמוז לאליהו בעת עון קץ .וזה גם עניין "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים " כי עניין שילה הוא נימשך אל משיח בביאתו השניה כאשר פירש נכונה רש"י באמרו "שילה" שי לו מעניין הבאת המלכים שי אבל יותר מזה מעניין הבאת זרע ישראל אמת ביד אליהו כנאמר בישעיה יח " בעת ההיא יובל שי ליהוה צבאות עם ממשך ומורט ומעם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו אל מקום שם יהוה צבאות הר ציון " וזה גם עניין יקהת עמים כי בביאתו הראשונה לא נתמלא יקהת עמים כי רק חלק העמים נצטרף אל המשיח ואף זאת לא באמת אבל בביאה שניה יצטרפו אליו כול גויי הארץ כול הכתוב בספר, ורמז בפסוק ששבט המחוקקים מלמדי ומורי התורה לא יסור עד ביאת המשיח כאשר פירשו בבראשית רבה "יסור שבט מיהודה זה מכיר וגו' ומחוקק מבין רגליו שבא ונתחבט לפני רגליו עד כי יבא שילה זה מלך המשיח ולו יקהת עמים שהוא בא ומקהה שיניהם של עובדי כוכבים ד"א לא יסור שבט מיהודה זו סנהדרין שהוא מכה ורודה ומחוקק מבין רגליו אלו שני סופרי הדיינים שהיו עומדים לפניהם אחד מימין ואחד משמאל עד כי יבא שילה נמנו ואמרו הלל משה מי אמר רבי לוי מגלת יוחסים מצאו בירושלים וכתיב בה הלל מדוד ר' חייא רבה מן דשפטיה בן אביטל דבית כלבא שבוע מדכלב דבית ציצית הכסת מן דאבנר דבית כובשין מן דאחאב דבית יצאה מן דאסף דבית יהוא מן ציפורן דבית ינאי מן דעלי רבי יוסי בר חלפתא מן דיונדב בן רכב רבי נחמיה מדנחמיה התרשתא " כי לעת קץ יסור שבטם של הרשעים המושלים בהם כדוגמת הכתוב בישעיה ט " כי את עול סבלו ואת מטה שכמו שבט הנוגש בו החתת כיום מדין" והוא בדוגמת זכריה י " על הרועים חרה אפי ועל העתודים אפקוד כי פקד יהוה צבאות את עדרו את בית יהודה ושם אותם כסוס הודו במלחמה ממנו פינה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה ממנו יצא כול נוגש יחדיו " ונוגש האמור פה אשר פינה מבית יהודה אל ישיאך ליבך כי חיצוני הוא להם אלה הוא בחינת " הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה " כי זו הבחינה של הכתוב בישעיה ט " ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכול פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו " והנה אם עיניים לך תבין שבפסוקים ה"ל המכים הם ארם,ופלשתים ואיזה עניין יש לישראל לשוב אליהם? אלה רצה לומר דבר אחר שכול זמן שישראל נמצאים תחת השלטון של מחשיכי העצה אז ניתן תוקף והתגברות לאויב החיצוני להכות בהם ושלטון העמלק הזה נתלבש להם בעבודת אלוהים ולכן אפילו הוכו מרה לא ישובו עד המכה אותם הם הסנהדרין שהם מכה ורודה כלשון בראשית רבה כמובא למעלה. ובאמת אחר כול מכותיהם של ישראל לא שבו כי אם לשלטון הרבנן הקרויים מלכים רבנן איקירי מלכים" (גיטין סב ע"א), אך בספרי ההלכה ואחרים מופיע,ע"ס הביטוי התלמודי בשינוי לשון:"מאן מלכי? רבנן" כגון מהרש"א ברכות ד ע"א חידושי אגדות ד"ה נגד מלכים. וזה האמור בישעיה י20 “והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להישען על מכהו ונשען על יהוה קדוש ישראל באמת שאר ישוב שאר יעקב אל אל גיבור" ואם עיניים לך תיראה כי ביטוי "אל גיבור הוא האמור בשמו של משיח ישעיה ט " ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום " והכול אחד כי בישעיה ט אחר שאמר " כי את עול סבלו ואת מטה שכמו שבט הנוגש החתת כיום מדין " מיד אומר בפסוקים הבאים המדברים ממשיח " כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום " מי כשמסיר משרה משכם שם משרה על שכם וכן לעניין השבט "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה " עד שיבוא שילה יהודה תחת שבט הרבנן שזה בחינת "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל " על שום " ולא שב עד המכהו" אבל כשמגיע משיח " דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל " וניקרא קם כי משיח נקרא "בר נפלי "והבן.

(ג)

ונמצא בתלמוד סנהדרין לח -א "יהודה וחזקיה בני רבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמי רבי ולא הוו קא אמרי ולא מידי אמר להו אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו מילתא כיון דאיבסום פתחו ואמרו אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל ואלו הן ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל שנאמר והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל אמר להם בניי קוצים אתם מטילין לי בעיניי א''ל רבי חייא רבי אל ירע בעיניך יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות נכנס יין יצא סוד "

הרי לך אותו עניין עצמו עליו דיברנו למעלה "אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימה " ועל כן צריך שיסור שלטונם בפני שלטונו ופליאה שפירשו דווקא ככה שהרי היה להם מנוס על צלע המקדש אלה שהבינו כי רבנן הם אויבי המשיח ועל כן אין להם נחלה בו ולהם דווקא צד האבן נגף מה שאין כן לעניי עמו . ועניין יין וסוד הם המשך על עניין המשיח כי המשיח עצמו הוא גם היין וגם הסוד כי משיח הוא בחינת תהילים כה “ סוד יהוה ליראיו ובריתו להודיעם “ ובמילת יראיו יכוון על ענוים כי עקב ענווה יראת יהוה וכן על ישראל שהם יראיו בחינת “ישובו לי יראיך -ישובו יושבי בצילו” כי הסוד הוא לישראל והסוד יחובר לברית כי גאולת העולם תלויה בגילוי הסוד בחינת הנאמר לבעל שם טוב “ עד יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות “ וכנאמר במשלי “ באין תהומות חוללתי באין מעינות נכבדי מים “ כי מתהומות יוצאים המים התחתונים בהם תלויה גאולת העולם ובאין מעינות נכבדי מים הם המעינים בתורה לגלות סודותיה ורזיה והם נקראים נכבדי מים כי אין לך מים אלה תורה וקרויי נכבדים “משלי כה-” כבוד אלוהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר” כבוד אלוהים הא המשיח שנאמר “ קומי אורי כי בא אורך וכבוד יהוה עליך זרח “ זרח כי הוא בחינת שמש קומי אורי כי “באורך ראינו אור ועמך מקור חיים” זה משיח שהוא אור הגנוז . והכבוד הזה הסתיר אותו הקב”ה ועתיד להתגלות אחר שישפיל הרים וגבעות ככתוב ישעיה מ “ ונגלה כבוד יהוה וראו כול בשר יחדיו כי פי יהוה דיבר “ והקב”ה הסתיר את הכבוד הזה בחינת “ סוד יהוה ליראיו “ ומשיח נקרא גם דבר לשון דיבור “מימרא יהוה “ וראה ברית החדשה בשורת יוחנן “ בראשית היה הדבר והדבר היה עם האלוהים ואלוהים היה הדבר הוא היה בראשית עם האלוהים הכול נהיה על ידו ומבלעדיו לא נהיה כול אשר נהיה ...”

וכבוד המלכים שעל הארץ הוא לחקור על הכבוד הזה ועל ידי זה להביא לגאולה ככתוב יואל ד “ והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכול אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית יהוה יצא והשקה את נחל שטים “ כי רק על ידי שיהפוך המעיין ההוא את נחל לשון נכלים כמו שמואל ב כב5 , "נחלי בליעל יבעתוני “ איוב ו 15 “ אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו “ ושטים לשון שטות כמו "אין אדם חוטא אלא אם נכנס בו רוח שטות " במדבר כה א “ וישב ישראל בשטים “ "ועשיתם את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים " ואין שטים אלה ארזים ואין ארזים אלה צדיקים ככתוב " צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה " כארז בלבנון ישגה דייקא לכוון על עניין השטים-שטות שהוא כשגיאה כי בעיני שאר האדם נדמה כשיגעון וראה בהרחבה על כך (מאמר באתי לגני ) ועוד על הכתוב “ אשרי הגבר אשר שם יהוה מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב “ ורהבים עוזרי נחש הקדמוני אשר בארץ אשר הוא מקיים " משוט בארץ ומהתהלך בה " ושוט הוא נטייה-תנועה כפירוש המצודת דוד "ולא פנה אל רהבים ושטי כזב " הנוטים אחרי הרהורי הבל וכזב " ועניין שטו -תנועה-דוגמת " ויהי בנסעם מקדם " (הסיעו עצמם מקדמונו של עולם בראשית רבה לח) אלו המרמים בקודש ככתוב (תהילים נה ) “חלקו מחמאות פיו וקרב ליבו רכו דבריו משמן והמה פתיחות השלך על יהוה יהבך והוא יכלכלך לא יתן לעולם מוט לצדיק ואתה אלוהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם " וזה עניין שטי כזב דוגמת המרגלים שלא הוציאו דיבת הארץ קודם שהודו שזבת חלב ודבש היא כדברי המדרש רבה " כל דבר שקר שאין אומרין בו קצת אמת בתחילתו אין מתקיים בסופו "

ומעיין ההוא הוא בחינת הכתוב בתהלים “ מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש “ וראש זה משיח ועל ידי שעוסקים בתורה נקראים מלכים כי תורה היא מלכות וישראל העוסקים בה נקראים מלכים ככתוב " בי מלכים ימלכו ורוזנים יחקקו צדק " (משליח ח15) הינו שעל ידי שעוסק בתורה יקבל השלטון אפילו באין לו שייכות או גישה או שלפי הטבע יש הראויים ממנו אם כול זאת יעלה לפניהם ככתוב " עבד משכיל ימשול בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה " יקבל נחלה אין כתוב אלה יחלק נחלה נימצא לא רק שיקבל חלק כמותם אלה הוא יהא קובע מה חלקו של כול אחד ואחד. ועל כן קבעו חז"ל "תלמוד תורה כנגד כולם "ועל כן כיוון שעוסקים בתורה אם רק לא יעזבוה כדברו אלינו "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו " אז יתקיים בהם הכתוב בתהלים קמד “ הנותן תשועה למלכים הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה “ וזה יכוון על אליהו בעוון קץ אחר שיסובבו אנשי הבליעל אשר להם השבט ויעשו בו הכתוב “יגירהו על ידי חרב מנת שועלים יהיו “ ושועלים פה הוא כמו “אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים(ישראל) “ שהש”ר ב 15. וכשישראל עוסקים בדבר הזה אז נקראים מלכים אחר יאמר שם 27משלי כה “ אכול דבש הרבה לא טוב וחקר כבודם כבוד " משלי כה27 חקר כבודם של האלוהים הוא הכבוד של המלכים."באין תהומות חוללתי באין מעינות נכבדי מים" כי חיסרון המעיינות הוא הסיבה אשר חולל משיח "והוא מחולל מפשעינו " כי על ידי מיעוט הדעת נעשה פושע ככתוב "דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו "( משלי ד 19) "גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגליו חוטא " כי אין לו מעצור מלחטוא "רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם נקי "כי בהיעדר הדעת השלם יראה להם כפושע " ואת פושעים נמנה " ישעיה נג ו עד עת גאולתם שאז יתמלא "ויאמר אלי עד ערב בוקר אלפים ושלוש מאות ונצדק קודש " דניאל ח .

וזה הכתוב בירמיה כג " לא שלחתי את הנביאים והם רצו(בחינת אצ ברגליו חוטא ) לא דיברתי אליהם והם ניבאו ואם עמדו בסודי וישמיעו דברי את עמי וישיבום מדרכם הרע ומרוע מעלליהם ….החושבים להשכיח את עמי שמי בחלומותם אשר יספרו איש לרעהו כאשר שיכחו אבותם את שמי בבעל " והנה תיראה שעניין הנביאים בסוד הוא יחובר להשכחת השם המפורש ישעיה נב " ועתה מה לי פה נאום יהוה כי לוקח עמי חינם מושליו יהללו נאום יהוה ותמיד כול היום שמי מנואץ -לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני "

(ד)-שני סודות

ה שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים--כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹותֵיהֶם. ו בְּסֹודָם אַל-תָּבֹוא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹונָם עִקְּרוּ-שׁוֹר. ז אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.



ויעקב שהיה רואה ברוח הקודש רואה היה שעתידים שבטים אלה להיות מסתירי העצה היא המשיח על ידי סוד אשר יעצו להדיח ככתוב בישעיה כח “ לכן שמעו דבר יהוה אנשי לצון מושלי העם הזה אשר בירושלים כי אמרתם כרתנו ברית את מות ועם שאול עשינו חוזה שוט שוטף(משוט בארץ ומהתהלך בה ) כי יעבור לא יבואנו כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו “.....וסתר מים ישטופו” ובכט “הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי יודענו “ והנה תיראה במילת עצה עיין שם עצה היא משיח עצמו שזה בחינת “ אבדה עצה מבנים-ירמיה מט- איוב לח -” מי זה מחשיך עצה במילים בלי דעת-מי זה מעלים עצה בלי דעת (מג3)” “ויבוש ישראל מעצתו “ הושע י6.

ועל כן רואה היה יעקב שעתידים בני לוי להיות מסתירי העצה היא המשיח ועל כן “ בסודם אל תבוא נפשי “ בבחינת “ כול באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים “ (משלי ב 19) בקהלם אל תחד כבודי - כי יעקב היה מאמין במשיח שהוא הכבוד כאשר היה מתפלל “ המלאך הגואל אותי מכול רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי “ “וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן (משיח)אשר שם למראשותיו (כמסתר פנים ממנו-אבן הראשה) וישם אותה למצבה ויצוק שמן על ראשה (זה משיח שנקרא ראש ועתידים ישראל למשחו למלכם “ונצדק קודש-ביום ההוא יהיה יהוה צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו “ והוא היה יודע שבקהלם לא יתקיים הייחוד העליון כי הם מקצצים בנטיעות בקבעם את האלוהים כמאמר הנביא “ היקבע אדם אלוהים? כי אתם קובעים אותי ..ואותי אתם קובעים הגוי כלו”( מלאכי ג 8) “ הוי רב את יצרו ..היאמר חומר ליוצרו מה תעשה ופעלך אין ידים לו (משיח שהוא זרוע) הוי אומר לאב מה תוליד (שאין לו בן) ולאשה מה תחילין (שאמרו שנולד בניאוף הפך האמת שנולד בקדושת עליון-הנה העלמה) ועניין לייחד הוא לקחת נפרדים ולחברם היות אחד כמאמר דוד “ יחד לבבי ליראה שמך “ כי לבבי ריבוי יצר טוב ויצר רע ורוצה היה לחברם יחד לעבודתו.


 
 
 

 

בין שאר שמות המשיח בתנך  מתבלט גם השם עצה כדאי להדגיש שלא בכול פעם שנפגוש את המילה עצה בכתובים היא תהיה מכוונת דווקא על המשיח שהרי היא גם מילה פשוטה שנזקקים לה פה ושם. אולם יש מקומות שעלעול קצר חושף שיש בהם רבדים יותר עמוקים. ממש כמו שבביקור אצל פסיכולוג כול אדם מטבע בריאתו מנסה להראות שהכול בסדר והכול תקין ותפקיד הפסיכולוג הוא דווקא לדבר על אותן בעיות שאנו מדחיקים ולא ששים לדבר עליהם והוא מגלה אותם ע"י כול מיני רמזים שבמוצא בדברנו ונעשים על ידינו כאילו בהיסח הדעת. כמו דיבור קטוע ועצור,או לחילופין  בנקודה מסוימת מעבר לעניין אחר שינוי בהבעת הפנים או אמירה לא רגילה. והוא הדין לגבי המשיח אשר גמרו חזל לאמור עליו  שלושה דברים באים בהיסח הדעת משיח מציאה ועקרב. זכו בקולו שמעו  בא להם כמציאה אשר אדם שש בה לא זכו והקשו לבבם בא להם כעקרב.צריך להבין שמשיח זה רוח אלוהים מרחפת על פני המים  ואין מים אלה התורה. משמע אם יצמד לתורה  לא יראה המשיח שהוא מרחף מעליה. גבוה מעל גבוה שומר. וצריך להבין שיש איזו דייקנות המחטיאה המטרה .כי כשהאדם יודע את דרכו נעשה לעצמו לאליל ואין שומע לעצתו של מקום כמו שנאמר בהם כבר בתהילים קו " מהרו שכחו מעשיו לא חכו לעצתו " שכבר גמורה איתם עצה אחרת ואינם זקוקים לעצתו כי יש עצת ישראל כנגד משיח עצה  ועל כן מתפלל דוד ברוח הקודש  בתהילים ה 11 " האשימם אלוהים יפלו ממעוצתיהם ברוב פשעיהם הדיחמו כי מרו בך " ובהושע יא " וחלה חרב בעריו וכלתה בדיו ואכלה ממעצותיהם " והגדולים האלו של ישראל שנעשו להם לראש עליהם נאמר בפרק סב " עד אנה תהותתו על איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה " מהו בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה ? מברכים את  אדון הארץ אלוהי ישראל  ובאותו הזמן מנאצים את הצדיק האמת קדוש ישראל זרוע ימין יהוה מלאך הפנים אשר בא בלבוש אדם  ככתוב בישעיה נג " וזרוע יהוה על מי  נגלתה " ובתהילים פ אמר " תהי ידך על איש ימינך על בן אדם אמצת לך " זהו המשיח  שהוא איש ימינו  והוא הזרוע שהתלבשה באיש  כאשר ידעו כול יודעי הסוד והרבנן בתוכם כי הלימוד הזה היה דבר ידוע וגלוי בישראל  וזה האלוהים שהכירו ביוצאם מארץ מצרים ואשר דיבר עם האבות. אבל הם הלכו במועצותיהם  להדיח  ולשקר ולכזב   והיו משני הדברים כך שעשו שקר שלהם לאמת ואמת לשקר. יהי רצון שיפלו ממועצותיהם ושקר אשר  כרו שיחות שלא לפי תורתך יתגלו ברבים  היסודות  ומה שחשבו להסתיר בפני בני אדם  זה יתגלה במהרה בעת הזו אשר  היא עת קץ ויותר מזה לא רשאי לומר.

 

ב

  בישעיה יא  שידוע בהיותו נבואה משיחית  מאוזכרים בין שאר הרוחות שנחות עליו גם רוח עצה .ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה: ב) ונחה עליו רוח יהוה רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יהוה

מפה שיש רוח המכונה רוח עצה ורוח זו נחה על המשיח  בעת היוולדו בבשר.

 כי על משיח  כפי שהיה בכבודו לפני בואו לעולם כי הוא  זרוע וימין האלוהים לא צריכה בכלל לנוח רוח כזו משום שהוא עצמו התגלמותה.

ג

כשאנו מגיעים לישעיה הנביא לפרק כט אנו מוצאים שבנאומו כנגד  החכמים של ישראל הוא מוכיח אותם  במילים יד) לכן הנני יוסף להפליא את-העם-הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר: טו) הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי ידענו: טז) הפככם אם-כחמר היצר יחשב כי-יאמר מעשה לעשהו לא עשני ויצר אמר ליצרו לא הבין "

בין יתר דבריו  אשר גם בהם יש צורך להתעמק ולהבין  גודל עמקותם אנו פוגשים במשפט מוזר בין דברי התוכחה הוא אומר להם  " הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי ידענו " כוונת הדברים לא ברורה  מהי אותה עצה הזו שצריכים לסתור? ( לסתור כמו לנגח להוכיח שדבר מה מופרך או לסתור שהוא כתיב חסר  של להסתיר ) אך בין שכך ובין שאחרת  עדיין לא ברור איזו עצה החכמים האלו צריכים לסתור ולהסתיר?. אבל אם אנחנו מבינים כדברי שהעצה היא ישוע המשיח  הכול שפיר וקיים ואין כול פליאה בכך . העצה היא ישוע וחכמי ישראל מנסים בכול דרך לסתור אותה ולהציגה כדבר ריק וזאת על מנת שהעם לא יגיעו לידי אמונה בו  .  בכך ואפשר לומר על דרך הרחבה שרוב מאמריהם הם כנגד יהוה וכנגד משיחו  כמו שאומר דוד בתהילים שלו "וכל-היום דברי יעצבו עלי כל-מחשבתם לרע " ובמקום אחר  איכה ג כתוב "ראיתה כל-נקמתם כל-מחשבתם לי: שמעת חרפתם יהוה כל-מחשבתם עלי: שפתי קמי והגיונם עלי כל-היום: שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם".

   על האנשים האלו שמסתירים את העצה מדבר גם איוב  פרק לח

"ויען-יהוה את-איוב מן הסערה ויאמר: מי זה מחשיך עצה במלין בלי-דעת

( איוב מב)-ויען איוב את-יהוה ויאמר: ידעתי כי-כל תוכל ולא-יבצר ממך מזמה מי זה מעלים עצה בלי דעת? לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע"

ד

   הבה נבחן עוד מקומות בטקסט התנכי לאשש סברה זו   בספר ישעיה פרק מ נאמר מי-מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשלש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים: מי-תכן את-רוח יהוה ואיש עצתו יודיענו" קיים איש מסוים שבאיש הזה מתלבשת עצת יהוה והוא יודיע  ידבר על אותו אחד שעשה את כול  הדברים האלו  הוא גם יתן -יכונן את רוח הקודש בקרב  בני אדם. איש עצה זה מופיע בשנית בדברי ישעיה בפרק מו

אנו קוראים "זכרו-זאת והתאששו השיבו פושעים על-לב: זכרו ראשנות מעולם כי אנכי אל ואין עוד אלהים ואפס כמוני מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא-נעשו אמר עצתי תקום וכל- חפצי אעשה ויקרא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתו אף- דברתי אף-אביאנה יצרתי אף-אעשנה"  שוב אנו רואים  שהעצה של אלוהים מופיעה באותו הקשר של איש עצה-איש עצתי והוא מזכיר את איש העצה הזה בדיאלוג שלו כביכול עם  עם ישראל אותם הוא מכנה במילים  פושעים .הוא מדבר על קריאה מארץ מרחק של איש עצתו . וזה קוד נוסף כי כתוב גם "קול המון בהרים דמות עם-רב קול שאון ממלכות גוים נאספים יהוה צבאות מפקד צבא מלחמה: באים מארץ מרחק מקצה השמים יהוה וכלי זעמו לחבל כל-הארץ: הילילו כי קרוב יום יהוה כשד משדי יבוא " והכוונה שאותו אחד שהוא איש העצה הוא גם יהוה הבא לחבל ארץ .והוא גם השמועה המופיעה במשלי  כה25

 מצוידים במידע זה יקל עלינו להבין את הטקסט  של משלי א 22

תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם: יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב: ותפרעו כל-עצתי ותוכחתי לא אביתם: גם-אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם: בבא כשואה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה: אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני: תחת כי-שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו: לא-אבו לעצתי נאצו כל-תוכחתי: ויאכלו מפרי דרכם וממועצתיהם ישבעו:   הפתיים  שאוהבים פתי וחמדו לצון הם ישראל שהלכו בתורות פתי שידעו שאינם אמת ולא חפצו ביהוה ובדרכו. והוא אומר " תשובו לתוכחתי " התוכחה היא המשיח והם ישובו אליה כיוון שבראשונה לא קיבלוה והם פרעו כול העצה ושחקו מישוע ומההולכים אחריו על כן יהוה נותן להם מידה כנגד מידה " גם אני באידכם אשחק אלעג בבוא פחדכם "

ה

בספר ישעיה פרק יד אנו מוצאים את הפסוקים הבאים" זאת העצה היעוצה על-כל-הארץ וזאת היד הנטויה על-כל-הגוים: כי-יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה"

אנו יכולים לראות שיש כאן תקבולת  בין העצה היעוצה ובין היד הנטיוה על כול הגויים. בידוע  שהיד  ידועה כימין יהוה והיא המשיח   אנו רואים שהמשיח מכונה פה גם " יהוה צבאות " אולי משום שעתיד לבוא מארץ מרחק עם צבאו לחלל הארץ. בכול אופן אפשר לראות מהפסוק על הזהות הקיימת בין היד לעצה.

 

בישעיה כג אנו רואים את תפקיד המשיח כמייעץ בהקשר לכול הפעולות הקורות בעולם במקרה הזה המקרה של צור "הזאת לכם עליזה מימי-קדם קדמתה יבלוה רגליה מרחוק לגור: מי יעץ זאת על-צר המעטירה אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי-ארץ: יהוה צבאות יעצה לחלל גאון כל-צבי להקל כל-נכבדי-ארץ"

מצוידים בהבנה הזו שהעצה היא המשיח נוכל להבין במשמעות עמוקה יותר מספר פסוקים בספר משלי  יט שכעת מופיעים או כסתומים או כחסרי טעם.לדוגמה כשקוראים שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך.

הכוונה היא לא סתם לשמוע עצה כי עצות יש לכולם גם ליצר רע יש עצות שמייעץ לאדם לפול לחטאים והולך ונופל. אלה לשמוע לזה המכונה עצה שהוא המשיח  כדי שתהא אחרית של חוכמה  ולא ילך מהעולם ככסילים שאין להם תקווה.ועל כן יובן  מה שכתוב פה שמע עצה  כי על ידי ששומעים לעצה  מקבלים מוסר ותוכחות וחוכמה . כמו שכתוב בו "בדעתו יצדיק צדיק " הינו על ידי הדעת של המשיח מקבלים ההצדקה ונעשים לצדיק. וזה עניין " שומע לעצה חכם " כי על ידי מה שמטה אוזנו לשמוע דיבורי הצדיק על ידי זה באה החוכמה אל ליבו  כי אלו דיבורים מחזקים  המוציאים עולם מתהו ובהו לסדר  כבמעשה בראשית. והמשיח זה תושיה כי על ידו בא הקץ  לכול היאוש כי לכול מצב שנמצא בו יש למשח עצה כנגד אותו המצב ואין מצב ואין מגבלה או חוסר יכולת שאין לו עצה לאותו המצב.

ומזה דיבר דוד " עד אנה אשית עצות בנפשי  יגון בלבבי יומם עד אנה ירום אויבי עלי" צריך להבין  שהעצות זה מה שאינו יכול לעזור לו אלה רק מייעץ לו מרחוק איך עליו לפעול כי המשיח לעת הזו הסתיר פניו מאיתנו עד למועד גמור עמדו. ועל כן בזמן הזה כשדעת השטן מולכת בארץ ואנשיו כשומרי  העיר מחפשים היראים האמתיים   לעשות בהם שמות. בזמן הה  שצריך להצטמצם ולשמור על חיות האמונה בתוך כול הקשיים  שזה שקול כנגד בתקופת הרדיפות של דוד  בשלטון שאול  עד הימלכו.  בעת הזו  צריך להסתפק בעצות מה יעשה איך ילך? מתי ידבר? מתי ישתוק? ויהיה מעלה לפניו כול בעיותיו מה שאינו יודע איך לטפל בבעיה הזו והזו ומה שמוצא עצמו חוסר יכולת להלך בדרכי האמונה. כי בספרים כאילו מראים לו לאדם שבקומה השנייה נמצאים כול האוצרות הטובים וכול מה שחסר לו לאדם אבל בנפשו הוא מתאווה ללכת ואינו יכול, כי גם מה שמיג שכך נכון לפעול אינו יכול ללכת אחרי מה שמשיג. ואם כן מה יעשה ? הילך בדרך רוב האנשים שבנסותם נכשלו ועזבו בחינת האומרים " רבים אומרים מי יראנו טוב ?" היינו שניסו ללכת ונתייאשו. אבל על המשיח נאמר  " יהוה אלוהי אתה ארוממך אודה שמך  כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן "  מה זה פלא עצות מרחוק ? שזה פלא שיש לו עצות גם לזה שהולך מרחוק  שהרוב נתייאשו במקום הרע ההוא מאפשרות להתקרב אליו ומחמת זה  עזבו דרכי אמונה ישרה כיוון שנוכחו שהכול טפח על פניהם ומה שקיוו לא השיגו . והרוב מחמת מה שנשענים על בני אדם ולא על צדיק האמת. ומחמת זה מתאשר בהם הכתוב וכשל עוזר ונפל עזור.

אך לא כן היראים האמיתיים אשר הוא בפלא עצותיו  עשה מה שאין מבינים לפי השכל כי לפי השכל אי אפשר להבין לנו את דרכיו. שנאמר בו שמולך בכול ואנו לפי עינינו לא ניראה שמולך על איזה משהוא אלה עולם כמנהגו נוהג. אבל זה הכול מצמצום דעתנו  מה שיצרנו לעצמנו מסכים המבדילים ממנו מאוד מאוד ומחשיכים האורה עד שאין חודרים אליה כמה קרניים רפות. אבל אפילו במצב הזה יש לו עצות עבורנו  ועצה ראשונה לשמוח במה שנתן לנו בין במעט בין בהרבה. ואפילו אפשר לו לקיים רק מצווה אחת ישמח בכך ואפילו יכול לדבר עימו  בכול יום למרות כובד חטאיו צריך להבין שזה חסד מאין כמותו שנתן לקבצן  מלוכלך כמוני להתקרב לדבר עם המלך. ועיקר העצות זה בדעת שלא יפול מדעתו. כי יש כמה הטיות הלב שהם עיקר ייסורי האדם מה שאין לבו עומד נכונה ומחשבתו מבולבלת ונוטה לפול. אבל מי שדעתו עומדת  הוא ימצא אפילו בשאול תחתיות את הדרך איך שוב אליו. ואם ישוב אליו  על מה יעצב  ולא ישים ליבו לטינוף שאחז בו בבגדיו אלה למגמת פניו שיהיה בכול יום חותר אל המלך.והמלך יראה לו נפלאות עיקר הנפלאות בתורה  ככתוב " גול עיני ואביטה נפלאות מתורתך" נפלאות כדרך העולם הזה איני חפץ לראות אבל תקיים בי " בסתום חוכמה תודיעני " ותן לי שדברי חיים סתומים יגלו בפני עיני ועל ידי השמחה בתורה יוכל עבור הימים הקשים ההם כידוע לכול החותרים .

ו

בפרק כ אנו פוגשים פסוק ידוע אחר "מחשבות בעצה תכון ובתחבלות עשה מלחמה " בהבנה החדשה אנו מבינים כונן את מחשבותיך  בעצה שלא יהיו מחשבות טבעיות כדרך הבשר האובד אלה בעצה שעליה נאמר באורך ניראה אור ואז יתקיים בך  הכתוב כי אשב בחושך יהוה אור לי  " אתה תגיה חשכי " כי מה שאני זה רק חשכה בלבד  שאני יודע לפי דברך הקדוש גודל ריחוקי  ועוצם חטאותיי  וכי גליתי מעל פנייך וששתי לעשות רצוני וחפצי ורצון המלך  דחיתי כלאחר גוו , והייתי מבקר על פנייך דברי בני אדם דברי שטותים והבלים דברים ריקים אין תועלת בם המבלבלים המחשבה ומכניסים בעקמומיות גדול. עד אשר נעשו דברי השטות הנ"ל חלק ממני ואני שומע קולותיהם קוראים אותי להצטרף למחשבתם בעוסקי בדברי התורה הקדושים.  ורק אתה יודע גודל העקמומיות הזה שנכנס בי עד שאיני מבין מה אני עושה ולאיזו דרך אני נוטה. אמר לי משיח " אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג וברסן עדיו לבלום בל קרוב אליך רבים מכאובים לרשע והבוטח ביהוה חסד יסובבנו "  כאשר  רותמים הסוסים עם רטייה על עיניהם שלא יביטו ימין ושמאל ויהיו מיישרים מבטם על הדרך כי מי יודע אולי איזה תענוג נקרא להם בדרך ויחפצו לפנות ממנה  כן עלי  לקשור עיני שכלי  כי אפילו אני מתפלל סוף כול סוף נגמרת התפילה ועולם כמנהגו נוהג חוזרים לתאוות ולרצונות  ואין זוכרים ממה שהתפללנו . ועל כן העצה שיהיה קושר עיניו בדברי המלך ויהיה מזכיר ממנו משהוא  כול כמה שעות  משהוא ואפילו קטן  כדי לקשור המחשבה  ויהיה עושה באונס  כי אינו לפי רצונו . ויהיה מסתיר עיניו מהדברים של העולם כסומא שזה בחינת משיח וישראל  שהיו נראים כסומים. כ אי אפשר לעבור העולם הזה אלה למי שכווה מאור עיניו ומיישר עיניו אך על דברי התורה  והוגה בה יום וליל.אבל כיוון שאינו חפץ בכך  ישתמש במתג וברסן  להנהיג נפשו הבהמית בדרכי הקדושה. על זה רמז " מחשבות בעצה תכון " על ידי המשיח שהוא ראשנו ועצתנו ליידע שאין בנו שכל כלל מה שראה יעקב סולם  וראשו בשמים וזה עלינו שאנו תחתית הסולם וראשנו נמצא בשמים. כי המשיח שהוא ראשנו הוא בשמיים. וכדי ללכת בחוכמה צריכים להיות מקושרים עם הראש הזה  לקבל עצתו והדרכותיו בכול דבר ודבר. ובתחבולות תעשה מלחמה זה רומז על היצר הרע המושך אותנו מדרכי הקדושה כי כול המניעות לתפילה והתבודדות ועיסוק בתורה זה מחמת היצר הרע בחינת ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה.

 

 


פלא

המילה " פלא " מרמזת בתוך הכתובים למשיח. במילה זו מתגלה האספקט הפלאי והלא רגיל של המשיח. היסוד החידתי הנעלם והלא מובן. דברים שהם מעל ומעבר להשגת המוח האנושי . פעמים רבות מתקיפים אויבי האמונה את האמונה בעזרת ההגיון כמו שאומר דוד "נוקש רשע הגיון סלה " אבל החלק הטבעי וההגיוני אינו יכול להבין את היסוד הפלאי הגבוהה יותר. רוב מה שקשור באלוהות הוא פלאי . כשאלוהים יוצר עולם שלם מכלום זה לא הגיוני זה פלא. כשהוא סולח לאדם וחוה על חטאם למרות שאמר שימותו זה פלא. כשהוא עושה את נסי מצרים הם נעשים בפלא . רוב סיפורי המקרא נעשים באופן פלאי והיסוד הניסי הפלאי והאמונתי מנוגד ליסוד ההגיוני המנסה להשתית הכול על אדנים של סדר ושיטה .


אנו חוזרים לסיפור הנפלא של מלחמתו של יעקב ב"מלאך" הסיפור הזה שאנו דשים בו שוב ושוב אף פעם לא מאבד מרעננותו ותמיד נשאר חדש. כלל ידוע לפנינו שהאיש שבו יעקב נלחם באותו הלילה לא היה איש רגיל. גם לא היה זה מלאכו של עשיו כפי שמפרשת מסורת רבנית מסוימת. אלה האיש הזה שבתחילתו יעקב ( ישראל ) נלחמים כנגדו מתגלה בסוף הלילה כאלוהים כמו שיעקב עצמו מודה " ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותנצל נפשי " המלאך הזה שהוא אלוהים אינו אלה " מלאך יהוה " ושמו האחר הוא " מלאך הפנים " או פנואל וכמובן יש לו עוד שם שאותו הוא לא מגלה ליעקב השם הזה הוא שם סודי ואת השם הסודי הזה הוא ינצור ויעלים מיעקב ומהזרע היוצא ממנו עד עת קץ ואז יגלה להם כמו שנאמר בישעיה נב6 " לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני " מיד אחרי כן מופיע שם הפסוק " מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום ..." הפסוק הזה מפורש תדיר על המשיח ואם הוא מובן כמדבר על המשיח גם המקדים לו צריך להיות כזה. ולכן זה המשיח שאומר שעם ישראל ידע ב"יום ההוא " את שמו שזה הוא מכלל זה תבין שעד אותו יום סגור לפניהם. ( המונח " היום ההוא " הוא מונח ספיציפי החוזר פעמים רבות בכתובים ומתייחס ליום עתידי שבו ישונו כול סדרי עולם יום גאולה )

בדיאלוג שלו עם המלאך שואל אותו יעקב לשמו" וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם " מאוחר יותר אנו קוראים על עוד פגישה של אנשים עם מלאך שמסרב לומר את שמו היא פגישת מנוח ואשתו עם המלאך כפי שהיא מתוארת בספר שופטים יג 17 " ויאמר מנוח אל מלאך יהוה מי שמך כי יבוא דבריך וכבדנוך : ויאמר לו מלאך יהוה למה זה תשאל לשמי והוא פלאי ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור ליהוה ומפליא לעשות ומנוח ואשתו רואים "

מכלל הדברים ניתן לראות שאותו מלאך שיעקב פגש הוא המלאך שפגש מנוח המלאך אינו נותן למנוח את שמו אבל מוסיף שהשם הזה הוא פלאי. זה איננו שמו העיקרי אבל פלאי ופלא הם משמותיו. המציינים את הוייתו הפלאית.

השם פלא בהקשר למשיח נלמד ממקום נוסף . בישעיה ט היכן שמדוברעל הילד העתיד להיוולד לישראל נאמר עליו " ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור ,אבי עד שר שלום" כלומר בין שמותיו הוא מכונה פלא יועץ . יש המחברים המילים פלא ויעץ ביחד אבל אני סבור שיש לעשות הפרדה ביניהם והמילים פלא ויועץ הם שני שמות נפרדים המציינים תחומים שונים בהווית המשיח. ומפה יוצא שאחד משמותיו הוא פלא .

בישעיה כט נאמר 14 " לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חוכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר " כשמבינים את משמעותהמילה "פלא " אז מבינים שאובדן החוכמה של העם תהא בהקשר לפלא. כלומר בהקשר למשיח יעשו עיוורים לגמרי וטיפשים.

ובתהילים עז אומר " אזכיר מעללי יה כי אזכרה מקדם פלאך " זכרתי שהמשיח-פלא הוא מקדם שנאמר במיכה ה " ומוצאתיו מקדם מימי עולם "

בתהילים פח נאמר " הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו יודוך סלה היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון היודע בחושך פלאך וצדקתך בארץ נשיה " האם יוודע בחושך הפלא והצדקה בארץ נשיה. אלו הדברים דיבר דוד ברמזו על ביקור המשיח בארץ המתים לאחר שהורד מהצלב. וזאת נעשה על מנת להושיע המתים שנימצאים שם וחיו לפני המשיח.

בהיות המשיח אדון המתים והחיים והיות ונמסרו לו מפתחות חיים ומוות. נודע אורו ופלאו גם בארץ המתים.

תהילים פט " ויודו שמים פלאך יהוה אף אמונתך בקהל קדושים " השמים יודו במשיח שהוא עוז שבו יכחשו אויביך ואמונתך תתגלה בקהל הקדושים שיוותרו על הארץ אחר צרת הימים ההם.
 
 

פני אל- פנואל

אנחנו קוראים בבראשית פרק לב בהקשר למלחמת יעקב במלאך }וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי: וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ: עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה:

(א)

הפגישה המוזרה הזו של יעקב עם המלאך זכתה למגוון רחב של פירושים יש המבקשים לראותה כפגישה עם סתם אדם "ויאבק איש עמו עד עלות השחר" חז"ל ניסו לראות שם את מלאכו של עשו לסיוע העניין עזרה להם העובדה שהסיפור נטמן בין ההודעה על המפגש העתידי עם עשו שליחת המלאכים מאת יעקב וחזרתם " וישובו המלאכים אל יעקב לאמור באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו" ואילו מיד לאחר סיפור המעשה של המלחמה במלאך כתוב לג1 "וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש ...” אין ספק שיש קשר בין המלחמה עם אותו האיש ובין הפגישה עם עשו אין להתעלם מכך .אולם ברצוננו לפרש שהאיש הוא מלאכו של עשו ניתקל מין הסתם במספר מכשולים "פחים קטנים"

א) אותו האיש ניראה היה לו ליעקב בתחילת הלילה כאיש ובסופו הוא אומר "כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותנצל נפשי " הוא אינו מכנה אותו לא מלאך ואף לא מלאכו של עשו אלה הוא מכנהו ישירות "אלוהים" ואם יעקב שהיה נוכח שם מכנה אותו אלוהים מי יערוב אל ליבו לכנותו בכול מיני כינויים מגוחכים כיד הדמיון הטובה (מלאכו של עשו) ולמה לא (מלאכו של ישמעאל) או של (פרס) כנימצא בספר דניאל הרי הכתוב סתם ולא פירש ומהידוע לנו קרוב יותר שנאבק באלוהים מאשר במלאכו של עשו.

ב) כלל לא ברור מה ניסה להשיג מלאכו של עשו מהמאבק הפיזי הזה וכי כוחם של מלאכים ובני אדם שווים ומה ניסה להוכיח שכוחו גדול מכוח יעקב?ולפי דברי המפרשים המאבק הוא על עצם הברכות שזכה להן יעקב שעשו מקטרג עליהם ואומר שבאו לו ברמייה ואם כן טוב היה שהיה שוטח זאת במאבק משפטי אם הצדק אכן עימו . איזה מין טיעון זה שהיות והפלתי אותך אז סימן שאני צודק במשפט? זה משולל כול היגיון.

ג) מהפסוק " וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב " עולה שכן היה יכול לו שהרי הפגיעה בכף הירך עמדה לרשותו כול הזמן אך הוא השתמש בה רק כאשר ראה שבדרכים האחרות אינו משיג מטרתו ועל כן לא הייתה מטרתו מלכתחילה לחבל ביעקב ובוודאי לא נאבק לפי כוחו אלה צמצם כוחו לכוח יעקב

ד) אילו היה זה מלאכו של עשו ממנו יצאה האומה הטמאה אדום מה טעם בברכתו? שהרי שלמה אמר לנו " בברכת ישרים תרום קרת ובפי רשעים תהרס " ודוד אומר " בהשפטו יצא רשע ותפילתו תהא לחטאה " על כורחנו לומר כי תפילת או ברכת רשעים אין בה כול תועלת ולא רק שלא תוסיף אלה רק תגרע שהרי אפילו הטוב שנותנים הוא לרעה ועל כן ניגפו ישראל בגלל חטאו של עכן וזו הסיבה למה נאסר עליהם לקחת שלל מעמים טמאים והרי אפשר היה להצטדק ולומר שנין להשתמש בכסף ובזהב לבניין המקדש וכליו אבל הנקודה היא שבהיותם רשעים גם מה שיוצא מהם הוא רשע ועל כן הם יכולים להשרות על האדם רוח טמאה.

גם מה שאומרים המפרשים שכוונת העניין הייתה "שיודה על הברכות שבאו ליעקב לא בעוקבה אלה ביושר " זה אינו נכון וכמי שמבקש לברוח מין הפח וניכנס אל הפחת כן בכול פירושיהם מתבלט העניין שניסו לברוח מהפשט המאיים. שהרי עשו וגם שרו שבשמיים לא חדלו מאותו הזמן להרע לישראל ושינאת עשו ליעקב בעינה עומדת עד ימינו ורבי שמעון בר יוחאי אמר "שהלכה שעשו שונא ליעקב " ואם כן מה השיג בעניין והאם בכלל אירע העניין הזה? וודאי שלא.

אין לפנינו כול עדות לשם המלאך שהרי אינו מודה את שמו רק אנו יודעים שיעקב מעיד שראה אלוהים פנים אל פנים וניצל ועל כן קרא שם המקום "פניאל"

פרוש המילה "פניאל" הוא פשוט פני-האל. הפנים של אלוהים. הוא גם מעיד שראה את פני האלוהים.לרועץ לנו בפירושנו זה עומד לנו סיפור המעשה שבו מבקש משה לראות את פני האל וניתקל בתשובה הבאה " לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי " חז"ל מפרשים על זה כשאני רציתי להראותך אתה לא רצית כי במעשה הסנה נאמר "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלוהים "

בכול אופן אין פה סתירה בסיפור יעקב לא נאמר שהכול יכולים לראות פניו בקלות אלה נאמר שאף שנכון שהרואה את פני אלוהים דינו מיתה "ותנצל נפשי" כעניין יוצא דופן.

לשמחתנו הרבה לא נותר הסיפור הזה בודד וסתום בקרן זוית שהרי "כול אימרת אלוה צרופה " וחז"ל אומרים דברי מקרא עניין במקום אחד ועשירים במקום אחר . כי בעלעולנו בכתובים אנו מגיעים למקום נוסף הוא ספר שופטים ו בסיפור על גדעון הוא ניפגש עם מלאך המכונה "מלאך יהוה " לאחר שמלאך זה עושה לפניו אותות ומופתים נאמר שם " וירא גדעון כי מלאך יהוה הוא ויאמר גדעון אהה אדוני יהוה כי על כן ראיתי מלאך יהוה פנים אל פנים ויאמר לו יהוה שלום לך אל תירא לא תמות " באותו הספר אנו מוצאים את סיפור הולדת שמשון (שופטים יג) גם שם מופיע מלאך יהוה לפני הורי שמשון על מנת להנחותם איך יכינו עצמם בטהרה לפני הולדת הולד לאחר הגילוי וההסבר חפצה נפשו של מנוח אבי שמשון להכין לפניו גדי עזים לכך עונה לו המלאך " אם תעצרני לא אוכל בלחמך ואם תעשה עולה -ליוה תעלנה כי לא ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא ויאמר מנוח אל מלאך יהוה מה שמך? (מי שמך כ') כי יבוא דברך וכבדנוך ויאמר לו מלאך יהוה למה זה תשאל לשמי והוא פלאי "

אחר הדברים האלה עולה המלאך בלהבות המזבח השמימה ומנוח ואשתו רואים "ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלוהים ראינו ותאמר לו אשתו לו חפץ יהוה להמיתנו לא לקח ידנו עולה ומנחה ולא הראנו את כול אלה וכעת לא השמיענו כזאת "

אם נחבר את האינפורמציה משלושת הקטעים האלה על כורחנו להודות שיש בהם נקודות דמיון והסכמה רבות אלה עם אלה.

נוכל לקבוע שיש מלאך אשר אינו ניראה כמלאך . בכול המקומות חושבים שהמדובר באיש רגיל ורק בסופם מבינים שמדובר במלאך יהוה ואז נתקפים בפחד הרואים שמא ימותו. מלאך זה מהסס לומר את שמו זה לא מחויב המציאות כבר נתקלנו במלאכים שגילו את שמם בקלות רבה ללא כול מאמצי שכנוע כך לדוגמא בדניאל ח משוחחים שני מלאכים כשאחד אומר לשני "ויאמר גבריאל הבן להלז את המראה " בסיפור עם מנוח ואשתו המלאך היה נדיב יותר והסכים להשאיל לנו פרט נוסף שגם אם אינו מגלה הכול הוא מסתיר טפח ומגלה טפחיים והוא ששמו הוא "פלאי " (ראה פירוש לפלא) בלא להיכנס לעומק העניין רק נזכיר שמילת פלא מחוברת למשיח בישעיה ט נאמר בין תיאורי שמו "פלא יועץ-אל גיבור-אביעד-שר שלום לםרבה המשרה ולשלום אין קץ..”

רבותינו הוסיפו שמ שבמילה "לםרבה" סתומה שעתיד לצאת מרחם סתומה.

המשיח נקרא "פלא-יועץ" והוא יועצו הפלאי של הקבה עימו הוא מתייעץ כשנאמר " נעשה אדם בצלמנו כדמותנו " וזה גם עניין הנאמר בישעיה ה "באוזני יהוה צבאות אם לא בתים רבים לשממה יהיו גדולים וטובים מאין יושב " וכן בישעיה כב 14 “ ונגלה באזני יהוה צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון אמר אדוני יהוה צבאות " כי המשיח הוא היועץ העליון והא מכונה גם איש-עצה ישעיה מ 13 “ מי תכן את רוח יהוה ואיש עצתו יודיענו "

הרבי נחמן אמר " אני איש פלא ונשארתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם " דבריו אלה ירמזון על המשיח האמת שהיה איש פלא ונשאר איש פלא עד עת קץ כמו שכתוב " אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה מאת יהוה הייתה זאת היא נפלאת בעינינו "

רק בקצרה להוסיף ישעיה סג כתיב "ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע בכול צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כול ימי עולם " אם כן פה מדברים כבר ברורות על מלאך הפנים .הרבנים אומרים שזה רומז למלאך הברית ולשר הפנים

יוסיף הנאמר בתהילים

תהילים ט " קומה יהוה אל יעז אנוש ישפטו גוים על פניך " עיקר משפט הגויים על פני יהוה אשר גילם להם בחסדו והם עזבו ויכלימו כנאמר " על יהוה ועל משיחו " ועל כן עתיד משיח לעשות נקמה בגויים תוכחות בלאומים

תהילים יא " כי צדיק יהוה צדקות אהב ישר יחזו פנימו " והוא מחובר עם הנאמר ביז15 “ אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך "

לעניים מאבק יעקב במלאך נוסיף שבמדרש רבה נאמר "שיעקב ראה את פני אל בשכינה "

לפי תרגום אונקלוס מעיד שיעקב ראה למעשה את "מלאך יהוה "

(ב)

פנואל-בסידור תפילה השלם בראש השנה אחרי תקיעות השופר נאמר שם " יהי רצון מלפנייך שתקיעת תשר"ת שאנחנו תוקעים תהא מרוקמת ביריעה על ידי הממונה (טרטיאל) כשם שקיבלת על ידי אליהו וישוע שר הפנים ושר (מט"ט) ותמלא עלינו ברחמים ברוך אתה בעל הרחמים "

 

 

" הנה ימים באים נאם ה' והקמותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ (ירמיה כג5 ) על צמח צדיק זה אמר ר'דוד קמחי (רק"ק) " זהו המשיח וקרא צמח שיהיה צאתו בעולם כצאת צמח השדה שהיא רבבה כן בהיות צדיק יהיו עמו צדיקים רוב העולם כמו שנאמר " יפרח בימיו צדיק " תהילים עב וזהו הצדיק שנאמר עליו "  וצדיק יסוד עולם " זהו הצדיק המייסד עולם  שהוא האומן היוצר העולם.והוא אבי הצדיקים  כול עושה צדקה נולד ממנו  ועתיד לשבת על המשפט  ולקבוע מי למוות ומי לחיים  ועל ידי דעתו  מה שיודעים ממנו  נעשים לצדיקים ככתוב " בדעתו יצדיק צדיק"

ישעיה כד " מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי רזי לי אוי לי בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו" חדשה תבוא מכנפות ארץ שהיה קודם נסתר לפניהם  והוא שהצבי  אשר סילקו קודם  נעשה לצדיק. כשיבינו ישראל מי הוא הצדיק ושהצבי הוא הצדיק אז גם יבינו שהעומדים בראשם המה הבוגדים

ישעיה נז " הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה  נאסף הצדיק " נאמר הצדיק בה' הידיעה  לרוב מילת צדיק תהא מלווה לשם אבל פה הצדיק שידוע בשם הזה  וזהו המשיח  ויהיו ישראל בכהות עיניים ולא ידעו מה השתנה בהסתלקות הצדיק כי בהסתלקותו  כמו נסתלק מאור העולם ובאה ממשלת החשכה  ונעשו ישראל חשוכים כנאמר באיכה ד " כמו רגע ולא חלו בה ידים זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ " לא שהם עצמם השתנו  שמדובר ברגע ואמר שלא חלו בה ידים כלומר בהם עצמם לא נעשה שינוי אבל כיוון שנעשו אוררי צדיק  אז " חשך משחור תארם" ולפני " זכו נזיריה משלג "

עמוס ה12 "  כי ידעתי רבים פשעיכם ועצומים חטאותיכם צוררי צדיק לוקחי כופר ואביונים בשער הטו " צוררי צדיק המה שונאי צדיק האמת ועל מה ששונאים אותו  נדונו לגיהינום כי דוד אמר  "תמותת רשע רעה ושונאי צדיק יאשמו פודה יהוה נפש עבדיו ולא יאשמו כול החוסים בו "( על כן תדע אתה הקורא  בין שמאמין ובין  שלא להיזהר מאוד מלחרף ולצחוק על שם ישוע (הקרוי בפיהם ישו) כי שם הזה קדוש בשמים והוא הצדיק הנאמר פה בכתוב ואם אינך מאמין לדברי  לכול הפחות הזהר באשר רב ההסתר  ומי מאיתנו יודע  מי האלוהים ? מי ראהו ויעיד? ויש פה סימן שאלה של עברה חמורה מאוד של ניאוץ שם שמים  ולמה לך לנאץ השם הזה? האם חסרים לך עוונות אחרים שאתה מתגרה בגורלך )

ואהיה מזכיר עוד נבואה ידועה  ומפורסמת על המשיח  הכתובה בספר זכריה הנביא " גילי מאוד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות "ובה תראה שצדקו דברי והמשיח מכונ צדיק

 

 

צמח

" הנה ימים באים נאום יהוה והקימותי לדוד צמח  צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ  בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח וזה שמו אשר יקראו יהוה צדקנו " ירמיה כג

ואינו המקום היחיד המדבר בו  מצמח וברצוננו לדעת מי האיש  ואיך נדע על מי דיבר? ואיך לא נחטא  באליל בנבואה מדמיון הלב? ונעשה עושים לנו החוק שלא נהא מכניסים פה שום רצון בלתי אם אשר ספר יוכיח.

מקור 1 – יגיעו ימים לעתיד לבוא  שהקבה יקים לדוד צמח אפשר להבין גם סתם נצר  והוא יהיה צדיק  וימלוך  וגם ישכיל הרבה ועתיד  לעשות משפט וצדקה  בארץ וימיו יהיו ימי ישועה ליהודה ואחריו תהא שכינת קבע בארץ  ואותו הצמח יש לו עוד שם שעתידים לקרוא אותו  והוא " יהוה צדקנו " כמובן חרף רצוננו להיות אוביקטיווים  אי אפשר להימנע מהמטען המסתתר בסיום הפסוקים שעתידים לקרוא לו " יהוה צדקנו " ועצם העובדה שקוראים אותו יהוה צדקנו כבר יש בה איתות שמושאה אינו אדם כי מעולם לא נקרא אדם עם שם (יהוה) אלה אך בתוספת אל . ולא עוד אלה שאומרים שהוא ההצדקה שלנו  והדברים קרובים ברוחם  לנאמר על המשיח בישעיה נג שעתיד להיות כפרה והצדקת הרבים. כמובן יש קושי בפירוש הזה הנובע מהעובדה שאותו  המלך יהיה מוקם בעתיד  ומדברים על ימיו שאף הם ימי עתיד  ואילו ישוע הוקם בעבר ולפי התפיסה הנוצרית אינו עתיד לשוב אלה  במידת הדין לעשות גבורות נקמות ודינים בעולם. אבל אפשר לפרש  יחזקאל לד 23 " והקמתי עליהם רועה אחד ורעה אתהן את עבדי דויד הוא ירעה אותם והוא יהיה להן לרועה " כפי תקומת דוד לעתיד לבוא כן תקומות משיח שהוא ודוד אחד הם.

כמובן שהא בהא תליא  כול אמרת אלוה צרופה  מגן הוא לחוסים בו משטי יהוה אמת צדקו יחדיו. אין להם צדק אלה יחד  ועל כן אי אפשר להפריד הדברים הנאמרים על צמח  בירמיה כג לדברים הנאמרים ב:

ישעיה ד- " ביום ההוא יהיה צמח יהוה לצבי ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישראל" אותו היום  יהיה צמח יהוה  לצבי ולכבוד עד אותו יום יהיה לחרפה ולבוז כמובן שאי אפשר לנתק את הדברים האמורים פה מהכתוב בישעיה כח  המתאר את המהפך העתיד לבוא  בין "עטרת שכורי אפרים הם ראשי ישראל ורבניו  וציץ נובל צבי תפארתו שעתידים להתהפך ל ברגלים תרמסנה עטרת גאות שכורי אפרים  והיתה ציצת נובל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים כבכורה בטרם קיץ .. וכדי שלא יבלבלו המטעים ויוציאו הדברים מהקשרם סייע בחיזוק נוסף  ביום ההוא יהיה יהוה צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו" צמח משיח  עתה הוא חרפה אבל עתיד להיות לכבוד לישראל  ביום ההוא.

זכריה פרק ג "שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה  כי הנני מביא את עבדי צמח כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושוע על אבן אחת שבעה עיניים הנני מפתח פתחה נאום יהוה צבאות ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד " שוב מזכירים את צמח אבל עתה מזכירים אותו בתור אישיות קיימת ולא רק דמות מעורפלת מהעתיד, הקבה  רואה צורך ליידע  את הכהן הגדול ואנשיו  על הגעתו של צמח גם בפרק השני בזכריה המדבר מצמח עולה איזה קונפליקט בין צמח לבין הכוהנים זכריה ו" ואמרת אליו לאמור כה אמר יהוה צבאות לאמור הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל יהוה והוא יבנה את היכל יהוה  והוא ישא הוד  וישב ומשל על כסאו והיה כהן על כסאו ועצת שלום תהיה בין שניהם" גם אלו דברים ששם יהוה  בפי זכריה לאמור  ליהושע בן יהוצדק . יש לשער שמה שנאמר פה בגוף שלישי " ומתחתיו יצמח" נאמר לו עצמו בגוף שני " ומתחתיך יצמח  יש פה עניין של צמיחה מלמטה  אנדרגראונד מחתרת תחת שלטון הכהן הגדול יהיה משהוא חתרני

תת קרקעי . אותו צמח עתיד גם לבנות את בית המקדש. המבנה הזה יש לו קשר הדוק למשיח. בראשונה ממה שנאמר  בישעיה ח "  והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלים " המשיח עצמו עתיד להפוך לבית מקדש  אפשר לראות הד לדברים  בנאמר בספר ההתגלות כא 21 "  ורחוב העיר זהב טהור כזכוכית זכה היכל לא ראיתי בה כי היכלה הוא יהוה צבאות והשה " עניין שני הוא ממה שכתוב שמות כח "ועשו לי משכן  ושכנתי בתוכם " עיקר תוכנית האלוהים היא בכך שהאדם עצמו יהא לבית מקדש  שתהא שכינה בתוכו וזה נעשה ע"י רוחו של מלך המשיח  כמו שכתוב "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים "זו רוח של מלך המשיח המרחפת על מי התורה.

עיקר החשיבות שאנו מוצאים מעובדת היותו של צמח מלך המשיח היא בנספחים לכך עובדת היותו לנבזה בקרבם עד עת הגאולה ואילו עלייתו נעשית על רקע ירידתם של שיכורי אפרים. הנקודה השניה העולה בחשיבותה היא שעתיד להיות נקרא " יהוה צדקנו " בידוע ששם "יהוה " משותף הן למשיח והן לאדוני.

ויש לכך סמוכים רבים מהכתובים  שקצרה פה העת מלהכיל כולם. אבל נתמקד במה שלפנינו שאותו האדם המכונה צמח יקרא על ידם בשם " יהוה צדקנו "

עניין הצמיחה  יש לו קשר לעוד תובנה  כי בין שמותיו של משיח נמצא גם את . חוטר ונצר כמו בישעיה יא "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה ונחה עליו  רוח יהוה רוח חוכמה ובינה רוח עצה וגבורה .."

לפי המסופר בברית החדשה זו הסיבה שנקרא ישוע " ישוע הנצרי " הגדילה מהשורש דווקא מתחברת אם הנאמר בזכריה " מתחתיו יצמח "  עוד אחד משמותיו עליו נרחיב הדיבור  במקום היועד לו הוא הזרע.

הביטוי  צמח  ענינו צמיחת המשיח  הוא עולה מתחתיות הארץ  ממקום של חשיכה תחת האדמה  בבחינת " אור זרוע לצדיק" בבחינת " העוד הזרע במגורה ועד הגפן .." והוא עתיד  לעלות מעל פני האדמה  עד כי ישא כול בקירבו.  כמובן שכול עוד הזרע מוטמן בחשכה יש מקום למנאצים ולמקטרגים לקטרג קיטרוגם ולהשמיע כחשם אבל כשהוא עולה אי אפשר עוד להכחישו והוא מנצח כול . עדות לצמיחה זו נמצאת גם בישעיה נב  " הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם ...ויעל כיונק לפניו וכשורש מארץ ציה לא תואר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו "

חשיבות נוספת נעוצה בעובדה שכול מה שאמור במשיח אמור בזרעו שהרי המשיח בא לזרוע זרעו בעולם.
 
תרגום יונתן על ירמיה כג5 "
(ה) הא יומיא אתן אמר יי ואקים לדוד משיח דצדיקיא וימלוך מלכא ויצלח ויעבד דין דקשוט וזכו בארעא"
הנה יום  אתן אמר יי וקים לדוד משיח צדיק וימלוך מלך ויצליח וישעה דין אמת וזכו בארץ.
 

משלי כז16  "צפניה צפן רוח ושמן ימינו יקרא " ימין יהוה שמה גם שמן כמו שכתוב שהש"ר א3 " לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך" וזהו המשיח  שהוא גם האבן שמשח בשמן יעקב  ככתוב "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה "כול מושג המשיח קשור במשיחה של שמן כאשר היו עושים למלכים בעת הקדומה.ובהושע יב2 "ושמן למצרים יובל "עונה על "וממצרים קראתי לבני " יא שם. וצפניה הנ"ל נקרא עם שום מספר ענינים ראשון שבהם .

1) היותו צפון-סוד יהוה ליראיו והוא האור הראשון הנברא  בהיווסד עולם המכונה " אור הגנוז " כי גנזו הקב"ה לעתיד לבוא  וממי גנזו? מהרשעים ככתוב " וימנע מרשעים אורם "איוב לח.והיות והמשיח מכונה גם גואל אחרון כמו שתמצא בדבריהם הרבה בנוסח מה גואל ראשון זה משה כן גואל אחרון.

"דומה דודי לצבי - מה צבי הזה נגלה ונכסה וחוזר ונכסה כך גואל ראשון נראה ונכסה ... וכגואל ראשון כך גואל אחרון" עד כדי כך שיש הקובעים גואל ראשון הוא גואל אחרון  ומה שאמרה תורה "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך יהוה אלוהיך אליו תשמעון " הנה רמז במילת כמוני כמוני ממש  שבכול הקווים המייצגים אותי תמצאו אותו. ואי לכך מה שכתוב בשמות ב "ותהר האישה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים " זה מדבר במשיח לא פחות מבמשה. כי מה שכתוב ותראה אותו כי טוב שזה דבר מוזר מאוד מה פירוש שראתה אותו כי טוב? איזו אם לא רואה כן את בניה? אלה ללמדך שהתבוננה בו וראתה אותו שהוא טוב ולפיכך נדרש להבדלה מיוחדת כמו שהביט הקב"ה באור הראשון שנאמר בו "וירא אלוהים את האור כי טוב ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך " ותצפנהו שלשה ירחים צפון היה משה כמו משיח שנצפן במוות לשלושה ירחים  שלושה ימי ירח.  כמו שאמור בו גם  בהושע ו "יחינו מיומיים ביום השלישי יקימנו  ונחיה לפניו " צפן-יה מקביל לסוד-יה

2) הוא עצמו  צופן בפסוק הנ"ל נאמר שהוא צפן רוח  אין זה המקום היחיד המדבר כך די אם נלך למשלי ל " מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחופניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כול אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע " צפן רוח ואספה בחופניו הם קרובים מושא הדיבור הוא אותו אחד המשיח שהוא צפניה ופה מדברים בחידה על מי שהוא שעלה לשמים  וירד אסף רוח בחופניו והקים כל אפסי ארץ זהו המשיח גם עניין  המה שמו? ומה שם בנו?  מתייחסים  לאלוהים האב והבן . בספרות הרבנית הנסיון היה לטשטש את זהות המדובר  כאילו המדובר על משה רבנו הגם שכמעט אין פה תיאור אחד המתאים לו  אבל במשיח זה מתאים מאוד  הוא עלה לשמים לאחר מותו  "נאום יהוה לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך " עא " תשוב תחיני ומתהומות הארץ תשוב תעלני תרב גדולתי ותסוב תנחמני " תהילים סח "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכון" הוא גם ירד מדבר כד19 " וירד מיעקב והאביד שריד מעיר " ירידה במובן של רדייה  כמו  גם בתהילים עב גם שם כתוב עליו " וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ "אותם אפסי הארץ המוזכרים בנבואה שבמשלי ל וגם ירד במובן של ירידה מהשמים כמו " עב6 "ירד כמטר על גז כרביבים זרזיף ארץ "  והוא בא להלחם באותם מלכים הצרים על ישראל בעת ההיא כמו שנאמר " מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גויים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו "

ורוח הזו שצפן מהי?כמה דברים אמורים בה  ידוע העניין שעיקר תקומת ישראל ממוות לחיים היא ע"י הרוח כמו שכתוב ביחזקאל לז שאינם חיים אפילו הם קורמים גידים ומעלים בשר  זזים ומדברים ומועלים לישראל עדיין הם בבחינת מתים עד שיעדה עליהם את הרוח. ורק מתי שתינתן הרוח של המשיח על ישראל עמו אזי נעשים לחיים . כי מה שסרו מין המשיח  והסתירו פנים ממנו זה כמו שגלו למקום מוות וחשכה כי המשיח הוא מקור חיים . ועל כן  כשדוחים אותו נכנסו תחת שלטון המוות זו הסיבה שישראל מכונים  נצורי ציון שבויים אסורים כי הם בכלא המוות. אשר כלאם באי ציות וברוח המרד שלא קיבלו את מה שאלוהיהם שלח אליהם. והם ישארו כלואים ברוח הזו  עד אשר  יודו באמת ויתחננו לסליחתו  כמו שכתוב תהילים קב  "פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם" אבל איך יערערו אם לא הבינו על מה נענשו? והרי כתוב גם תהילים לו "שם נפלו פועלי און דחו ולא יכלו קום " אם כן מה שדחו אינם יכולים לקום מזה אבל הקבה יש לו הרוח המיוחדת לשים עליהם כי מה שהתרחקו ואינם מוצאים  ואינם מחפשים האמת גם זה רק מהבחינה הזו שנמצאים במוות ואין ליבם  מתחזק לחפש  כי הקבה שם אותם בתוך המוות הזה  כמו שכתוב תהילים מד "כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות" וגם ישעיה סד 6 " ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עוננו " אבל זה עד כי בא מועד  כמו שנאמר בתהילים קב " אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד " כשמגיע המועד הזה אזי הוא שולח רוח מיוחדת להעיר אותם כמו שכתוב  זכריה יב " ושפכתי על בית דוד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים  והביט אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו  כהמר על הבכור " ובישעיה  לב "עד יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל  וכרמל ליער יחשב " ועוד ישעיה כו 18 " הרינו חלנו כמו ילדנו רוח ישועות בל נעשה ארץ ובל יפלו ישבי תבל יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו רננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל "

 

קדוש ישראל

הביטוי קדוש ישראל  המרמז למשיח נמצא מספר פעמים בכתובים בישעיה ירמיה ותהילים.הוא מרמז על אישיות קונקרטית  ואם נלך לאור המגדלור התנכי ועל פי דברי דוד המל אשר אמר " כול אמרת אלוה צרופה "  ו"משפטי יהוה אמת צדקו יחדיו " תהילים יט נצטרך לחבר המקומות לתמונה אחת על מנת להבין מה התנ"ך מלמד על הדמות הזו ומי היא בכלל? למה אנחנו חושבים שהמדובר במשיח ולא במי שהוא אחר?

בספר מלכים ב פרק יט 22  בהקשר לסנחריב המאיים על ירושלים  ואשר חרף את אלוהי ישראל באומרו שהוא ככול אלילי הארץ ולא יושיע את ישראל מידו  מופיעה תפילת חזקיהו המלך אשר התפלל לאלוהים לישועה ושיוציא לאמת משפט כמענה לתפילתו  אנו קוראים  את דברי ישעיה הנביא השולח אליו אודות סנחריב " זה הדבר אשר דבר יהוה עליו בזה לך לעגה לך בתולת ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלים את מי חרפת וגדפת ועל מי הרימות קול ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל ביד מלאכך חרפת אדוני ותאמר ברכב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון..." לפי סדר הדברים  ניתן לחשוב שהמדובר הוא בשם נוסף של יהוה אשר שמות נוספים שלו פזורים לאורך כתבי הקודש כול אחד מהם נושא מובן מסוים תכונה  מסוימת שאין באחרים. נשאלת השאלה  האם קדוש ישראל שמופיע פה בפסוק כמי שנמצא  במרום וכמי שסנחריב מחרף אותו בדברו סרה על אלוהי ישראל  האם הוא באמת אותו האלוהים  המוכר לנו היום. אם יש זהות מוחלטת  או שמא ישנן תכונות נוספות של קדוש ישראל המראות שניות והפרדה מהאלוהים.כמובן שאין די במקור הראשון הזה כדי לבחון סוגיה זו ולפיכך נמשיך הלאה במסענו.

ישעיה א4 בתלונת הנביא ישעיה על ישראל עוזבי יהוה  הוא אומר בין יתר דבריו " הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור " בעניין עזבו את יהוה את זה אפשר להבין בכול דור ודור היו אנשי אמונה המחפשים את פניו ודורשים את מצוותיו והיו ההפך הגמור אפיקורסים והדוניסטים אשר מצאו אמתלאות  שונות ומשונות בכדי למלט עצמם מעולו וממסורותיו של אלוהי ישראל אבל  מה עניין של "נאצו את קדוש ישראל " והרי ניאוץ הוא קללה ממש ומי הוא אשר ישא ליבו לקלל אלוהים חיים ? מי יעשה בדעת דבר כזה? והרי אפילו עלוב בעלובים  ורחוק ברחוקים על מה הוא נסמך אם לא על רחמיו? מי יעשה דבר כזה בדעת?  והדבר הוא קשה ובייחוד שממבנה הפסוק עולה העניין שזוהי אינה אשמה של קומץ בודדים מוכי שיגעון אלה אשמה על עם שלם.

הדבר איך שהוא בצורתו הטבעית הוא קשה להבנה ונראה כבלתי אפשרי. אבל אם נזכור שלפני אלפים שנה הופיע יהודי בשם ישוע  שזמן הופעתו מעשיו ודבריו הוכיחו שהוא הוא המשיח המיוחל ושלפי סוד הכתובים המשיח אינו בן אדם רגיל אלה בריאה חדשה והוא בא רק בלבוש אדם אבל באמת הוא זרוע יהוה , מלאך הפנים אשר שם יהוה בקרבו. והוא יושב לימין הגבורה עד שישוב לתכלית נקמה ומלכות  אם אנו מבינים זאת אז הכול מסתדר על נקלה שהרי את אותו אחד ישראל ניאצו בעבר ועד היום מנאצים.

ולא נמצא בספריהם ובדבריהם שם כה מנואץ כשם ההוא. עד אשר הסתירו פניהם ממנו לחלוטין ואין בנמצא שום ספר הנושא את דבריו דברים שהיו לאור לעולם שלם והביאו מיליוני גויים ערלים וטמאי נפש אל אלוהי ישראל . ובכול זאת בתוך עמו נשאר מנואץ ומחורף  עד היום. וכול מה שנמצא עליו בספריהם הכול נכתב בשנאה ובשקר להגדיל השנאה ולהדיח. ממש כמו שהורו זאת כתבי הקודש אלפים בשנים לפני ההתרחשות.

בישעיה י 20 נכתב " והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להישען על מכהו ונשען על יהוה קדוש ישראל באמת שאר ישוב שאר יעקב אל אל גיבור " הדברים האלו אינם מונחים בחלל הריק  שהרי  בפרק ט של ישעיה נכתב "  כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אביעד שר שלום " תקצר העת מלדון בכול פרט מפרטי הנבואה הנ"ל אבל עיקרה שיולד בתוכנו   ילד הוא המשיח ומשיח זה נושא  בשמו תיאורים מופלאים ותיאורים אלו מרמזים על ייעודו ויחודו  וביניהם פלא יועץ- כי הוא היועץ לאלוהים ובו האלוהים נועץ ובכול מקום שבו כתוב שהאלוהים נועץ במי שהוא זה בו ועל כן שם נוסף לו  הוא עצה. ומופיע גם "האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה " (ישעיה ה) ואל גיבור כי אותו ילד הוא גבורת האלוהים והוא אל גיבור  כי הוא אלוהי הגבורה בנצחו השטן ובהיכנעו לאביו עד מוות על הצלב  ויבוא בשנית בלבוש הגבורה לנקום נקמה בצריו ולהשבית ממשלת הנחש ולהכרית זדון גאים ולענות עריצים ולהשיב צדק ואמת ולהרים קרן ישראל. ויבוא כאיש מלחמה. וזה אותו תיאור  שראינו מקודם  בישעיה י  כי ישראל עתידים לשוב אליו כי כבר היו מאמינים בו כי הוא אלוהי התנ"ך ומה שהרבנן הדיחו ממנו למעשה הדיחו מאלוהי ישראל  קיצצו בנטיעות וכחשו בעוזו  נוטריקון כ,ש,פ

כחש, פמליה,של מעלה. על ידי אדרת שנער בבלית  סימאו עיניהם של ישראל שלא יכירו גואלם  והוא למה היו האבות סומים וכהי עיניים בחינת מעשי אבות סימן לבנים. ואמר " ביום ההוא  לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו ונשען על יהוה קדוש ישראל באמת "מכלל הלא אתה שומע את הכן  אם באותו היום דווקא לא יוסיף להשען על מכהו משמע עד אותו היום נשענו עליו.  אם פליטת בית יעקב לא יוסיף להשען אזי הרוגי ישראל ודאי  נסמכו על המכה ואפילו צדיקים שארית פליטתם נשענו עליו אבל  לפי חסדו התירם לגלות להם שמו. כי אם רק בעת ההיא ישענו על יהוה קדוש ישראל  שנאמר בהם " לא יוסיף" מפה תבין עד אותה עת נשענו .

ישעיה ל 11 " סורו מני דרך הטו מני אורח השביתו מפנינו את קדוש ישראל" עד היום הזה מוכנים ישראל לפתוח הדלת לכול טומאה כי בארצנו לא חסרה כול עבודת טומאה ואלילות ודווקא בדברים השייכים לשטן מגלים אבירות וליברליות. יש לנו פורנוגרפיה ומכוני ליווי, יש לנו כתות  שטן ונאו נאצים , להקות רוק כבד המכחשות באלוה מחרפות שמו ושמיעה לשיריהם מותרת לכול  יש גם תרבות שלמה  שגדלה על הזבל הזה והכול בעידוד המדינה  ומוסדות התרבות שלה אם יקום איש ויטיף לרצח לאלימות לכול טומאה לדבר נבלה ולשון הרע  הוא יעשה  לגיבור העם הזה כמו שאמרו הנביא מיכה " לו איש הלך רוח ושקר כיזב ויטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה " אבל כשמדובר בלהיטיב כשמדובר בשינוי הלב בחזרה אמיתית בתשובה,אז נשמע קולם של הכלבים הנובחים מיסיון ,מיסיון.

לפתע התעוררו מתרדמתם ממה שמעורר אותם  אפשר להבין בדיוק לאיזה צד הם שייכים כשכול נהר הרע הזה עבר על פניהם ללא כול הפרעה. השינאה העצומה לישוע  העובדה שמכנים אותו בשמות מעוותים כמו " אותו האיש" "יש"ו, בן פנדרא ,ובן סטדתא , העובדה שאי אפשר למצוא שום ספא המכיל את אמריו ללא שיבוש או ללא איזה טקסט המבאר עד כמה הוא טועה  ושכול הדברים נלקחו למעשה מהרבנים כול השינאה הזו הרצון לטייח ולהסתיר  כול אלה רק מוכיחים עוד יותר את האמת  שדווקא הוא קדוש ישראל דווקא הוא המשיח המיוחל.  הרי זה היה לא הגיוני אם היה נשלח איש מאלוהים והעם הזה היו מקבלים אותו. את משה הם עינו ורצו להרגו  וכן היה גורלם של רוב הנביאים. תמיד מתנגדים לאלוהים ולרוח הקודש בשביל המסורות האנושיות המקודשות שלהם  יצרו לעצמם אלילים  שהיו מוכנים להרוג בעבורם והשליכו את אמרי קדוש ישראל מאחרי גבם.  היחס הנ"ל מסתדר היטב עם הפסוק המובא למעלה מישעיה ל.

ירמיה נא 5 " כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מיהוה צבאות  כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל " זה עיקר האשמה של ישראל  מה שחטאו כנגד קדוש ישראל כיחשו חרפו ולא שבו עד היום בתשובה כנגד השם הקדוש ישוע,

תהילים עח  " וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו לא זכרו את ידו יום פדם מני צר " האות העברית הקדומה ת הייתה נרשמת  בצורת צלב ועל כן עד היום  כשרוצים לומר שמשהוא מצטלב אומרים שהוא מתווה . את קדוש ישראל התוו  הכוונה שצלבו את המשיח  אשר הוא עצמו ימין יהוה  ובכחשם לו התכחשו לאלוהים הגואל אותם ממצרים כי היה זה המשיח אשר הוציא את ישראל מצרים   כי האלוהים גאלם בזרוע ביד חזקה ובזרוע נטויה  וישראל כיחשו בזרוע היא המשיח עד היום בפסח הם שמים  חתיכת עוף בצלחת  זה כול מה שנשאר אצלם מהזרוע הממלאת את כול דפי התנך  שהיא האלוהים ההולך לפניהם במדבר ומבקע  נהרות לפניהם כמו שכתוב " מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם "
 

קול

 

בשיטוט שלנו על פני הכתובים אנו מוצאים את הפסוק הבא כבר בבראשית ג "וישמעו את קול יהוה אלוהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ושתו מפני יהוה אלוהים בתוך עץ הגן " קול שהינו מתהלך והקול הזה יבוא בחיבור (יהוה אלוהים) ויהוה הוא מידת החסד ואלוהים מידה של דין וכשיקרא (יהוה אלוהים) ירמז שמידת החסד תעבור על פני מידת הדין בבחינת  הכתוב בשמות כג "הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו –כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו " אם לא תשמע לקולו לא ישא לחטאתכם  קב"ה משותף עימו אם תקבלו במידה של חסד אעבור על מידה של דין נאצו מידה של חסד היכונו לקברותיכם  והקול הזה  מתהלך לרוח היום שיר השירים ב "עד שיפוח היום ונסו הצללים-סוב דמה לך דודי לצבי או לעופר האילים על הרי בתר" ובפרק ו "עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה" ועניין יפוח תחבר עם הכתוב "מתהלך בגן לרוח היום " כי עניין המשיח הוא עניין רוח המחייה  שזה הכתוב בישראל  ישעיה מא " אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאום יהוה וגואלך קדוש ישראל " שהם מכונים מתים כי המשיח הוא רוח המחייה  ככתוב בבראשית " וייצר יהוה אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה "  ומצאנו שיכול  האדם לחיות חיים ללא אותה הרוח  כנזכר ביחזקאל חזון העצמות היבשות  אבל החיים האלו אינם קרויים חיים   כי הרוח היא המחייה  וזה הכתוב באיכה ד " רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצילו נחיה בגויים " וישראל ומשיח תחייתם זה בזה כי הם אינם חיים בלעדיו והוא אינו חי בלעדיהם  וזה הכתוב ישעיה כו "יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל" כי טל הזה הוא מחייה מתי ישראל  ככתוב  הושע יד " אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שורשיו כלבנון ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון ישובו יושבי בצילו יחיו דגן ויפרחו כגפן זיכרו כיין לבנון " וזה הכתוב בשיר השירים  " כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצילו חימדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי " וישבתי זה הוא ישובו יושבי בצילו והוא מכונה תפוח כי הוא רוח אפינו משיח יהוה  אשר על ידו יבוא לקיום  האמור בהושע ו "יחינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו "

 

ודעת הרמבן  רמב"ן

 

    וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום - אמרו בבראשית רבה (יט יב) אמר רבי חילפי שמענו שיש הלוך לקול, שנאמר וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן, וכן כתב הרב במורה הנבוכים (א כד), וכן דעת רבי אברהם, כי "מתהלך" כנוי לקול, כענין קולה כנחש ילך (ירמיה מו כב). והוא אמר כי טעם "לרוח היום" ששמעו הקול לפנות ערב. והזכיר בשם רבי יונה כי הטעם והאדם מתהלך בגן לרוח היום:

    ולפי דעתי כי טעם מתהלך בגן עדן כטעם והתהלכתי בתוככם (ויקרא כו יב), וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם (להלן יח לג), אלך אשובה אל מקומי (הושע ה טו), והוא ענין גלוי שכינה במקום ההוא, או הסתלקותו מן המקום שנגלה בו: וטעם לרוח היום. כי בהגלות השכינה תבא רוח גדולה וחזק, כענין שנאמר (מ"א יט יא) והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה', וכן וידא על כנפי רוח (תהלים יח יא), וכתוב באיוב (איוב לח א) ויען ה' את איוב מן הסערה, ולפיכך אמר בכאן כי שמעו קול ה' שנתגלה השכינה בגן כמתקרב אליהם לרוח היום, כי רוח ה' נשבה בו בגן כרוח הימים, לא רוח גדולה וחזק במחזה בשאר הנבואות, שלא יפחדו ויבהלו. ואמר כי אף על פי כן נתחבאו מפני מערומיהם:

    ובבראשית רבה (יט ז) נמי אמרו אמר רבי אבא בר כהנא מהלך אין כתוב כאן אלא מתהלך, מקפץ ועולה. הנה רבי אבא עשאו כלשון "וילך ה'" (להלן יח לג), כמו שפירשנו בלשון ההליכה, אלא שהוא פתר הכתוב להסתלקות השכינה, שהיתה שורה בגן עדן ונסתלקה ממנו בחטאו של אדם, כענין אלך אשובה אל מקומי (הושע ה טו), ואנו מפרשים אותו לגלוי השכינה במקום ההוא, והוא הנכון והנאות בכתוב

 

 ובישעיה סו "קול שאון מעיר קול מהיכל קול יהוה משלם גמול לאויביו בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר " ועניין משלם גמול לאויביו הוא כי לפני כן יבואו גויים על ירושלים עיר הקודש לעשות משפטה אשר כתוב בה (ישעיה יג) "על הר נשפה שאו נס הרימו קול להם הניפו יד ויבואו פתחי נדיבים אני צויתי למקודשי גם קראתי גיבורי לאפי עליזי גאוותי קול המון בהרים דמות עם רב קול שאון ממלכות גוים נאספים יהוה צבאות מפקד צבא מלחמה....וניבהלו צירים וחבלים יאחזון כיולדה יחילון איש אל רעהו יתמהו פני להבים פניהם ....והשבתי גאון זדים וגאוות עריצים אשפיל " ואם עין לך תראה שעניין נשיאת הנס הוא המשיח  כול המביט אליו יחיה  הוא יחובר עם הרמת הקול   ונדיבים וגיבורים ועליזי גאוותי הם הרבנן אשר יעשה דינו בהם להשפיל אליל ידיהם לא יוותר מרוח עוועים זו דבר  כי תשוטח לפני התגלות אמת וקול. ובירמיה כה  " ואתה תנבא אליהם את כול הדברים האלה ואמרת אליהם יהוה ממרום ישאג וממעון קודשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו הידד כדורכים יענה אל כול כול יושבי הארץ בא שאון עד קצה הארץ כי ריב ליהוה בגוים נשפט הוא לכול בשר הרשעים נתנם לחרב נאום יהוה......עזב ככפיר סוכו כי הייתה ארצם לשממה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו " וקול מהיכל יהוה הוא קול ממעון קודשו  ושאגה על נוהו היא שאגתו על ישראל ככתוב ביואל ד "קראו זאת בגויים קידשו מלחמה העירו הגיבורים יגשו יעלו כול אנשי המלחמה  .... עושו ובאו כול הגוים מסביב וניקבצו שמה הנחת יהוה גיבוריך יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט....ויהוה מציון ישאג ומירושלים יתן קולו ורעשו  שמים וארץ ויהוה מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל" וזוהי אסיפת הגויים העתידה לבוא על  ישראל כמאמר חבקוק הנביא " כי הנני מקים את הכשדים הגוי המר והנמהר ההולך למרחבי ארץ  לרשת משכנות  לא לו איום ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא וקלו מנמרים סוסיו וחדו מזאבי ערב ופשו פרשיו פרשיו מרחק יבואו (מארץ מרחק) מגמת פניהם  קדימה (מזרחה) ויאסוף כחול שבי והוא במלכים יתקלס ורוזנים משחק לו (למלא הכתוב למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו  כי הנלחם בישראל  הוא הנילחם באלוהים ובמשיח )....עמד וימדוד ארץ ראה ויתר גוים (הם השלוחים על ישראל) ויתפוצצו הררי עד  שחו גבעות עולם (הם הרבנן הרועים כי אז יבוא קיצם ) ובעמוס א " ויאמר יהוה מציון ישאג ומירושלים יתן קולו ואבלו נאות הרועים ויבש ראש הכרמל" ובירמיה  ד " כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושלים נוצרים באים מארץ מרחק ויתנו על ערי יהודה קולם  כשומרי שדי היו עליה מסביב כי אותי מרתה נאום יהוה " 

 

ובמיכה ו " קול יהוה  לעיר יקרא ותושיה יראה שמך שימעו מטה טמי יעדה" קול יהוה לעיר יקרא היא ירושלים הקול קורא לנושעים וגוער בזדים , יראי  אל תרפנה ידיכם חיזקו ועיצמו כי העיר תיכבש ואמר הקול כי עליו יראו מלוא רועים  ( ירמיה כה) "הילילו הרועים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן כי מלאו ימיכם לטבוח ותוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה ואבד מנוס מן הרועים ופליטה מאדירי הצאן קול צעקת הרועים ויללת אדירי  הצאן כי שודד יהוה את מרעיתם ונדמו נאות השלום מפני חרון אף יהוה עזב ככפיר סוכו כי היתה ארצם לשממה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו " וזה האמור בתהילים כט "הבו ליהוה בני אלים הבו ליהוה כבוד ועוז הבו ליהוה כבוד שמו השתחוו ליהוה בהדרת קודש קול יהוה על המים אל הכבוד הרעים יהוה על מים רבים " (מהו הרעים על מים רבים – מים רבים הם הרבנן כאמור "על זאת יתפלל  כול חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו – כי איש החסד הניסמך על המשיח מ הוא יתפלל  שלא יפול ברישתם כאשר מעיד הרב זצוק"ל וזיע"א: יהושע זכה ועמד בנסיון בזכות הברכה שבירכו משה רבנו ע"ה, ולא מעבודה אישית, מה שאין כן כלב זכה והתאמץ מאד והצליח לעמוד בנסיון בעבודה אישית ומאומצת, לכן זכה ועליו אמר ה': "ועבדי כלב"... ב. כשראה כלב שיצרו מקטרגו להצטרף לחטא המרגלים, רץ מיד לחברון והשתטח על קברי האבות ובכה והתחנן שלא יפול בעצת המרגלים, והועילה לו תפילתו, וזהו: "וימלא אחרי", "התאמץ הרבה והשלים את רצוני"

וזה מה שאומר דוד בתהילים יט "גם מזדים חשוך עבדך אל ימשלו בי אז איתם וניקיתי מפשע רב "

 

 

ראש-ראשון

בדברנו על המשיח כאבן פירוט בין הפסוקים הרבים שהוא מתואר בהם כאבן דניאל האבן שנזרקה שלא בידי אדם אבן מאסו הבונים אבן לה שבעה עיניים , אבן נגף ,אבן יקרת מוסד, ביניהן מופיע הכינוי אבן הראשה בספר זכריה ד " מי אתה הר הגדול לפני זורבבל למישור והוציא את אבן הראשה תשואות חן חן לה " יש פה מאין תחרות בין זורבבל להר הגדול והיתרון לזורבבל שיהפוך ההר הזה למישור בדומה לנאמר בישעיה מ " קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו בערבה מסילה לאלוהינו כול גיא ינשא וכול הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה " מהתעמקות נוספת מעלים שהרשעים המעכבים את הגאולה נקראים הרים (תהי' יא ) (ישעיה ב14) כתוצאה מפעילותו של זורבבל מוציאים את אבן הראשה וזה שמוציא אותה ומקבלים אותה בתשואות חן מראה שקודם הייתה נסתרת.

ובפירוש הרקאנטי נמצא בפרשו על בראשית ה" ריקאנטי בראשית פרק ה פסוק כב


מדרש רות [פה ע"ג] ויתהלך חנוך את האלהים. מגו עלמא דא דבני נשא אתמשך חנוך זעיר זעיר, עד דאתעביד מה דאתעביד ושרי בדוכתיה כדקא יאות, מטטרון רברבא ממנא דאנפי' דמיניה אזדעזען שליטין ושמשין עילאין. וייסד הפייט תקיף מטטרון שר הנהפך לאש מבשר וכו', ועל כן היה השביעי לדורות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל [ויקרא רבה כט, יא] בדורות השביעי חשוב אדם שת אנוש וכו' חנוך, ויתהלך חנוך, והוא המקבל מן המידה השביעית הנקראת גם היא מיטטרון, האבן שמאסו הבונים אותה המשיל ומינה, והיא היתה לראש פנה על אלף אלפי אלפים ורבותיים על אבן אחת שבעה עינים. בה יפיק שאלתו מייחד תפלתו כל שואל משם רועה אבן ישראל. היא היד הנטויה, היא האבן השתייה אשר ממנה נשתת העולם השפל, היא סוד הלבנה בחדושה, היא האבן הראשה. "

עכשיו האבן נקראת ראשה כי היא מה שמכנים ביהדות אבן השתיה האבן שממנה הושת העולם . אבן שהיא ראש לכול .ומפה שהמילה ראש היא מתארת למשיח

כמו שניראה במקומות הבאים .

צריך להבין שהמלחמה שיש בין המשיח לשטן היא מלחמה על היות ראש לעולם כמו שכתוב בבראשית ג בעונש לנחש "ואיבה אשית בינך לבין האשה ובין זרעך לבין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב " והכוונה שהמשיח יבטל הראש עניין הממשלה שיש לנחש בעולם .תהילים פג 3 " כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש "

בבראשית יא נמצא " ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כול הארץ " המגדל מלשון גדילה שמתחילה מטה מתחיל על הארץ אבל ראשו בשמים כיוון שנחשב להם לעוון לא היה זה הראש המשיח כי אם הראש שטן שכתוב עליו ישעיה יד 12 " איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על הגוים "

לעניין אבן הראשה זה מושג שמתחבר עם ראש יש הסיפור על יעקב שבורח מעשיו בראשית כח הוא שם אבן למראשותיו ואחר מושח אותה בשמן הוא גם מתאר שיעשה ממנה בית מקדש וזה על המשיח שנכתב עליו בישעיה ח " והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול "

הוא גם רואה סולם שראשו בשמים לפני מה שפולוס מלמד המשיח הוא ראש הגוף הקהילה והראש הזה בשמיים בזמן שאיבריו על הארץ. הוא רואה את יהוה ניצב עליו מלבד זה שמתעוררת תמיהה שהרי המלאכים בעלי כנפיים הם ומדוע הם צריכים סולם לעלות ולרדת אלה שרצו לומר שהירידה והעלייה נעשות דרך הסולם דרך ישוע המשיח שהוא המקשר בין שמים לארץ.

לגבי עניין שהשטן מכונה ראש דברים לב 33 " חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר " ומילת אכזר באה לרוב על השטן המכונה אכזרי " ומלאך אכזרי ישולח בו " " רחמי רשעים אכזרי "

עוד על המשיח כראש גויים כתוב תהילים כב " ותפלטני מריבי עם תשימני לראש גויים עם לא ידעתי יעבדוני "


בישעיה ב אומר " והיה באחרית הימים נכון יהיה הר יהוה בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כול הגויים " הביאור הוא שלפני זה היו ההרים כמתגברים עליו כמו בישעיה מ אבל באחרית הימים הוא עתיד להשפיל כול הר כמו גם בזכריה שקראנו ואז יהיה בראשם של ההרים והגבעות ולא באחריהם כשם שהיה לפני. כמו בתהילים עב 16 " יהי פיסת בר בארץ בראש הרים "

בישעיה לה " ופדויי יהוה ישבון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה " הביאור הוא ששמחת עולם לא תהא על ראשם הפיזי שאז אין הבדל בין אם על ראשם על ליבם או על גופם אלה על ראשם שהוא נושא ומקור השמחה שזה המשיח.

ישעיה מ שהוא תוכחה על ישראל ועל עבודת האלילים הוא מוכיח את ישראל על שלא הולכים בדרכיו ואינם מחפשים את אלוהיהם ניתן להבין שבדבריו על האלילים יש תוכחה שהם יצרו אליל עצמם כיוון שדחו את המשיח מה שהאמינו הוא אליל ועל כן בין דבריו שמוכיחם הוא אומר 21 " הלוא תדעו הלוא תשמעו הלוא הוגד מראש לכם הלוא הבינותם מוסדות ארץ "האם לא גילו לכם כלום על הראש אשר הוא יסד הארץ?


ישעיה מב 11" ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו יושבי סלע מראש הרים יצוחו "

ההרים יצווחו כי בא להשבית שלטונם (13-15)

ירמיה לא 7 " כי כה אמר יהוה רונו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים השמיעו הללו ואימרו הושע יהוה את עמך את שארית ישראל " כיוון שישראל לא קיבלוהו והגויים קיבלוהו הוא נקרא ראש גויים כמו תהילים יח 44 ולכן ישראל דווקא צריכים לקבל אותו כמלכם וזה הפירוש של " וצהלו בראש הגויים " שהוא יהיה מקור שמחתם .

תהלים ג " אתה יהוה מגן בעדי כבודי ומרים ראשי " מרים את ראשי משפלותו שעתיד ליתן לו מלוכה בכול הארץ ולא נהיה עוד לכלימה כמו בתהילים כז " ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי ואזבחה באוהלו זבחי תרועה "

תהילים כד " שאו שערים ראשיכם והינשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד " קרבו פתח ליבכם אל הראש והינשא שתתרוממו על ידי זה ועל ידי יזורז בואו.


ובתהילים סו בחינת העונש 12 " הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה "

הרכיב אנוש במקום משיח לראשנו הם הרבנן ועל ידי זה באנו באש ובמים אבל כיוון שנשלם העונש מוציאנו לרויה.

סח 22 " אך אלוהים ימחץ ראש אויביו קודקוד שער מתהלך באשמיו "

תהילים עד " אתה פוררת בעוזך ים שיברת ראשי תנינים על המים "

תהילים קי " ידין בגוים מלוא גויות מחץ ראש על ארץ רבה מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש "

משלי י 6 " ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס "

משלי יא " מונע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר "


שורש

שורש


בין המילים הרבות הנמצאות בכתובים שמתחתם מסתתר המשיח. המשיח הוא אל מסתתר כמו שכתוב בישעיה מה 15 " אכן אתה אל מסתתר אלוהי ישראל " וגם ירמיה יג " ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ודמוע תדמע..."

גם תהילים צא " יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן" והוא מסתיר את פניו ( המשיח שהוא פני יהוה ) מבית יעקב ככתוב בישעיה ח 17 " וחיכיתי ליהוה המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו " בין המילים הרבות שהסתיר עצמו בהן נמצאת המילה " שורש "


המילה הזו נמצאת יחד עם עוד תיאורי משיח שונים שכולם מעולם הצומח.


כמו המילים ( זרע,חוטר,צמח,יונק)

המילה שורש מציינת ראשית. במובן הזה אם נעשה הקבלה לשמות הבאות מעולם הבנייה שם נימצא את המילה (יסוד) כמו "צדיק יסוד עולם " וכן (אבן הראשה ) לעתים תופיע בסמיכות כמו " שורש דוד " והכוונה לפי פרשנותנו שהמשיח עצמו הוא השורש שממנו יוצא דוד.

שורש ישי ומשיח קדום לבריאה


המשיח קדום לדוד. ולמעשה אם מסתכלים בכתובים אפילו בשלבים קדומים ניתן לראות דברים מעניינים כבר בסיפור הולדתו של שת . כמו שכתוב שם בבראשית ד " כי שת לי אלוהים זרע אחר תחת הבל " רבי תנחומא "חותם תקופת המדרש " אומר בהקשר לכך שפה מדובר על זרע שיבוא ממקום אחר ומיהו " הוא מלך המשיח " רב הונא אומר שהאלוהים יעד " זרע ממקום אחר " והוא מלך המשיח.

אם נמשיך בקו החשיבה ההגיוני הזה שמסתמך גם על דברי הדרבנן. נוכל לראות שההיסטוריה של האבות כפי שהיא מובאת בספר בראשית איננה מדברת על זריעה בבשר אלה על זריעה ברוח.

כלומר במילים פשוטות לא בני הבשר הם היורשים אלה הבנים הרוחניים. היה זה הבל שהיה ההמשך של אדם ולא קין. היה זה שת והיה זה נוח ומכול בני נוח היה זה שם ודרכו לעבר ( על דרך הקיצור כמובן ) ומשם דווקא לאברהם ולא לאיש מבני משפחתו. לאברהם היו מספר ילדים אבל הזרע ממשיך רק אצל יצחק כמו שנאמר בו " ביצחק יקרא לך זרע " וליצחק אף הוא היו שני ילדים אבל זרע האלוהים ממשיך את יעדו דווקא דרך

יעקב. ליעקב היו 12 ילדים מהם יצאו שנים עשר שבטי ישראל אבל זרע המשיח ממשיך דווקא דרך יהודה כמו שאמרו במדרש רבה "ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה והקב"ה היה עוסק בורא אורו של משיח " זה עניין הכתוב במשלי יב "לא ייכון אדם ברשע ושורש צדיקים בל ימוט " המשיח מכונה שורש צדיקים כי על ידי קבלתו נעשים לצדיקים

שזה עניין הכתוב בישעיה נג "אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים ..בדעתו יצדיק צדיק,עבדי לרבים ועונתם הוא יסבול " וכול דברי המקטרגים אשר ינסו ברוב הבלותם להבין זאת על עם ישראל ולימדו לשונם לשון שקר שהרי עם ישראל אינו יכול להיות עבד לרבים ונושא עוונותם שהרי הקורבן חייב להיות ללא מום וללא חטא טהור לחלוטין שאם לא כן אין בו התכונה שיכול לכפר על חטאי אחרים, והנה עם ישראל מכונה לאורך כול התנך "עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים " ופסוקים הרבה כאלה מצויים אך לא ארצה להאריך בזה כי איני חפץ לדבר סרה בישראל כי הם עם אהוב וקדוש ויש לדבר בהם טובות בלבד אבל מה שאמרתי אמרתי רק לגעור ברשעים המדברים להם דברי תהפוכות וסומכים על כך שלא יהא להם מתנגד משתי סיבות .

א) שאין שקול לחוכמתם ולא יוכל אדם לדון עם שתקיף ממנו

ב) מי יגנה דברי חנופה מתוקים, כי הם מאשרי העם הזה במקום להוכיחם על מה שטעו ולהשיבם אל דרך הישר רק הרבו והגדילו ההדחה מהקב"ה ובדברי חלקות ומהתלות הרחיקו העם מכור מחצבתו עד אשר ירמיה הנביא בהביטו על מצבם זועק במגילת איכה " מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלים מה אשוה לך ואנחמך בתולת בת ציון כי גדול כים שברך מי ירפא לך נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא גילו על עונך להשיב שביתך ויחזו לך משאות שוא ומדוחים"


בעניין מה שהזכרנו למעלה " בורא אורו של מלך המשיח " גם יש לנו להרבות בעניינים רבים למה דווקא האור מיוחס למשיח בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא לו - קומי אורי נכתב "בשעה שמלך המשיח נגלה בא ועומד על הגג של בית המקדש, (והיה) והוא משמיע להם לישראל ואומר להם ענוים הגיע זמן גאולתכם ואם אין אתם מאמינים ראו (באורו) באורי שזרח עליכם, שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה´ עליך זרח, ועליכם בלבד זרח ולא על אומות העולם שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה´ וכבודו עליך יראה ….” אם כן הרבנ"ן ראו את המשיח כמקור האור והוא אורם של ישראל בתהילים לו נאמר " כי עמך מקור חיים באורך נראה אור " באורך ניראה אור הכוונה לאור הגנוז מימי בראשית שהקב"ה בראו קודם ליצירת העולם והמשיח שהוא עימו הוא מקור חיים והוא יחובר עם הכתוב במשלי י "מקור חיים פי צדיק ופי רשעים יכסה חמס " כי המשיח שהוא פי הצדיק אשר עליו גם נאמר "ברוח שפתיו ימית רשע " הוא גם יוצר ומחיה בשפתיו כי הוא המפיח רוחו על אדם הראשון .

"ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור וירא אלוהים את האור כי טוב ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך " וזה עניין אור הגנוז שגנזו מפני הרשעים וטמנו לצדיקים לעתיד לבוא עוד אמר הרב הקדוש מהר"פ זצוק"ל (מדרש פנחס אות א') שבכל חנוכה בשעת הדלקת הנרות נתגלה האור הגנוז והוא אורו של מלך המשיח עכ"ד, ונ"ל רמז הדבר על פי דברי התורה כפי מה שדרשו חז"ל (ב"ר ב, ד) (יתבאר אי"ה בארוכה) והארץ היתה תהו (בבל) ובהו (מדי) וחשך (יון) על פני תהום (אדום) ורוח אלקים מרחפת וכו' זהו רוחו של מלך המשיח, וסמיך ליה ויאמר אלקים יהי אור, הנה היא בריאת האור הראשון שנגנז, והנה כבר כתבנו [אות ח'] (יתבאר אי"ה) שעל כן קראו לימים האלה חנוכה לשון חינוך (כמו שמחנכין הנערים למצות קודם הזמן של החיוב כדי שיכירו וידעו בעת החיוב) שהוא חינוך להגאולה שתהיה אחר מפלת מלכות הרשעה, ועל כן נעשה הנס באור ההוא אור הגנוז מעין אור העתיד אור של מלך המשיח אור הגנוז שיתגלה בשלימות ב"ב, והוא ברמז הכתוב (תהלים קלב, ט) (יתבאר להלן אי"ה (אות ל"ח)) כהניך (החשמונאים) ילבשו צדק (מלכות לשעתה (תיקו"ז יז, ב)) וחסידיך ירננו (בהלל והודאה) שם אצמיח קרן לדוד (היינו אור של מלך המשיח דקאתי מבית דוד) וזהו שמסיים ערכתי נר למשיחי וכו', הבן הדבר. עליו נאמר בתהילים צז "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה " ובתהילים קיב "וזרח בחשך אור לישרים " היינו בתוך חשכת העולם הזה כבר זורח האור אבל כיוון שהקב"ה גנזו יש מלחמה עם חשכת העולם הזה ומחשיכי העולם ועם שלשלת אור המשיח.



עניין השורש בבחינת משיח קדום לבריאה

למשיח כשורש יש חשיבות כשאנחנו מדברים על משיח הקדום לבריאה כמו במיכה ה " ומוצאתיו מקדם מימי עולם " וכמו שרש"י והמפרשים בעקבותיו מודים בו לגבי " לפני שמש ינון שמו " מתהלים. רד"ק מאיר את עינינו וטוען בהקשר למיכה ה

"כי יש זמן רב בין דוד ובין מלך המשיח וזהו אל מימי קדם מימי עולם " דבריו מקבלים עוד עניין והבנה נוספת כאשר אנו קוראים את הפירוש על הכתוב בבראשית יא "ויהי כול הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם "בדברי חז"ל מצאנו "הסיעו עצמם מקדמונו של עולם, ועשו עמו מלחמה"

הוויכוח הפשוט בין הנוצרים לרבנים בעניין המשיח שביהדות מקובל לתת למשיח דמות אדם רגיל ואילו בספרי הנוצרים המשיח הוא ימין האלוהים הקודם לבריאה ורק נתלבש בדמות בשר ודם וירד לעולמנו כישוע אבל זו אינה תחילת קיומו וגם לא סופה.והנה אף שאין אנו מקבלים כול טענות הנוצרים כי בדברים רבים הם שוגים מאוד וניראה שמקימי המסורת שתו מלכודות ומכשולים בכוונה להטעות ולהרחיק מהאמת כמו שעשו גם גדולי הרבנים, כי מתחת לקלעים הכול שורשו אחד ואלה ואלה מבני בבל מלכות הרעה אשר בילבלו שפת אנשי הארץ למען לא ימצאו האחד אשר יחבר ביניהם.

והם חזו איש איש לפי ראות עיניו וכפי חזון לבבו וברצונם להתנגד לדעת המתנגדים להם הרחיקו הרחקות מין האמת הרבה שלא לצורך. עד אשר הגלו את העם שברגליהם אל מקום מים רעים ועיצבו אלוהים לפי לבם אשר בינו לבין אלוהי הת"נך מרחק כבין אלוהי אמת לפסל כי מה חשיבות לנו אם יחליפו אלוהים בפסל מעשה ידיים או בפסל רוחני שבו ירוקנו אותו מכול גילויו שמותיו ותיאוריו ויציבו אלוהים אחר בדוי משלהם אשר כיוון שיהיה אף הוא לא ניראה קשה יהיה לגלות בו כפירתם.

והנה אנחנו רואים כבר בברית החדשה שהיה מין ויכוח כזה בין ישוע לבין הפרושים

במתי פרק כב אנו קוראים " כשנקהלו הפרושים שאל אותם ישוע מה דעתכם על המשיח ? בן מי הוא ?

השיבו לו בן דוד

אמר להם "אם כן כיצד דוד בהשראת הרוח קורא לו "אדון" באמרו " נאום יהוה לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך " ובכן כאם דוד קורא לו אדון כיצד הוא בנו ?”

לפי דברי הברית החדשה אף אחד לא יכל להשיב לו תשובה אבל כמובן שברבות השנים קמו מפרשים אשר נתנו טעמים חדשים בפסוקים אלה על מנת שלא ישתייר בהם ולא ימצא זכר למשיח מה שהיה עשוי להעמיד את כול שיטתם על כרעי תרנגולת. די אם נביט בשני פירושים כדי שנראה את מה שחשבו להסתיר

שני פירושים שבהם נראית המגמה של הסתרת המשיח


ילקוט השמעוני

אמר ר' יודן בשם חמא בר חנינא:
לעתיד לבא מושיב הקב"ה למלך המשיח בימינו ואברהם לשמאלו ופני אברהם מתכרכמות ואומר: בן בני יושב לימין ואני יושב לשמאל, והקב"ה מפייסו: בן בנך על ימין שלי ואני על ימינך, הוי, וענותך תרבני.



וכן בפירושם לדניאל ז “ חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא כרסיה שביבין די נור גלגלוהי נור דלק....” התרגום לעברית ( רואה הייתי והנה הועמדו כסאות ועתיק יומין ישב לבושו היה לבן כשלג ושער ראשו כצמר נקי כסאו היה כלשונות אש וגלגליו כאש דולקת “


והגמרא במסכת חגיגה מביאה “עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב לא קשיא אחד לו ואחד לדוד כדתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר' עקיבא אמר לו ר' יוסי הגלילי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה קיבלה מיניה או לא קיבלה מיניה ת"ש אחד לדין ואחד לצדקה דברי רבי עקיבא אמר לו ר"א בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו שנאמר (ישעיהו סו) השמים כסאי והארץ הדום רגלי כי כך אנחנו רואים איך חשבו להעלים את עקבות המשיח בכתובים בבחינת תהילים פט “אשר חרפו אויביך יהוה אשר חרפו עקבות משיחך” והנה אנחנו רואים איך בראשונה מושיבים את אברהם לימין יהוה במקום את המשיח ואיך בשנייה רבי עקיבא מזכיר את דוד כיושב לצד העליון (הכינוי דוד הוא גם משמות המשיח כמו שהם עצמם מודים ) ואילו החכמים גוערים בו שהטעם שנתן גלוי מדי.

ואילו אנו מבינים הנאמר שם לא בדרך שקר ולא כנוטעי נעמנים וזמורות זר אלה כפי שדיבר באמת כי המשיח קודם הבריאה היה והוא היושב על הכיסא לימין האלוהים עליו נאמר “בימינך נצח “(תהילים ט”ז) והוא הסמל להבדיל בין הנאמנים למתקוממים כאשר נאמר “הפלה חסידיך מושיע חוסים ממתקוממים בימינך “ כי ישראל בעת הזו עזבו את יהוה אלוהי שמים וארץ לאחוז באלוהים מעשה ידיים ונעשו למתקוממים כנגד ימין יהוה הוא המשיח.לפי הגזירה שנגזרה עליהם שיהיו עיוורים עד המועד אשר יחפץ לחונם כמו שהרבנ"ן עצמם מודים שאמרו על המשיח " חנינה שמו כי לא אתן לכם חנינה" ואיזו ענישה יכולה להיות יותר מזו אשר לא ידעו האמת ותהא מוחזקת אצלם כשקר וייתן טעמים ונימוקים טובים לכך ותרבה חכמת חכמיהם אך רק להרע ולהרחיק כאשר נאמר בהם בישעיה כט "כי נסך עליכם יהוה רוח תרדמה וייעצם את עיניכם את הנביאים ואת ראשיכם החוזים כיסה ותהי לכם חזות הכול …..העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני וליבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר " ועוד נאמר עליו בתהלים פ “וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אמצתה לך...תהי ידך על איש ימינך על בן אדם אמצתה לך “ ואם כן איש הימין אשר הוא הבן שאימץ יהוה הוא הנוטע את גפן ישראל הוא המלאך ההולך לפניהם אשר שם יהוה בקרבו וישראל פשעו ומרו בו וניאצו שם יהוה בנאצם אותו.כאשר מעיד על כך ישעיה סג "ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע בכול צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כול ימי עולם והמה מרו ועיצבו את רוח קודשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם "וקשה העניין שאמר "בנים לא ישקרו " שהרי כבר אמר הושע בפרק ז "אוי להם כי נדדו ממני שוד להם כי פשעו בי ואנוכי אפדם והמה דיברו עלי כזבים " וגם אמר צפניה ג " שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד " והנה לפי דבריו רק השארית אחר צירופים רבים המה יהיו דוברי האמת אבל לפני כן הושע יב "סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם אל ועם קדושים נאמן " וניראה שהיה העם מחולק לשני קטגוריות גדוליהם המוליכים את העם א/שר הורו שקר וכיחשו ביהוה אלו אשר שמעו דבריהם ותחת זאת אשר ידעו יושר יהוה ומוסרו בחרו בדבריהם הרעים להריק נפש אביונים ולהיות אלמנות שללם, והם עדה אחת בקירבם יוצרי שקר ומקבלו, ועימם עדה שניה הם העם הדל והעני אשר לא בינה להם בדברי אל אך דברו קיים בליבם והמה ידעו מוסרו ויבדילו בין אמת לשקר ולא יהיו נוהים אחר הכחש ומה שטעו וגידפו שם משיח אלוהי יעקב זה עשו לא בדעת לפי חוכמת גדוליהם ואין נחשב להם כעוון כי יהוה יביט ללבב ,והזרע הזה יכונה זרע אמת והוא יוותר בארץ ויהוה יהיה לו לאור עולם.

מקומות בכתובים אשר יכונה בהם שורש


אם כן ראינו במיכה שמדברים על המשיח שהוא קדום לבריאה “ומוצאתיו מקדם לימי עולם “ ראינו את דוד המלך מכנה אותו “אדוני” הבה נבחן את המקומות אשר יכונה בהם שורש .

אנו קוראים בישעיה יא “ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה ונחה עליו רוח יהוה רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יהוה והריחו ביראת יהוה ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח.......והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע...וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ...ושעשע יונק על חור פתן...לא ירעו ולא ישחיתו בכול הר קודשי כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גויים ידרשו והייתה מנוחתו כבוד”


קודם כול הבה נשאל האם הרבנים גם ראו פה את המשיח?

הנצר אשר יפרה משורשיו של הגזע מופיע בכתובים הרבנים כשם חיבה למשיח והוא נקרא בארמית “נטרונא” או “נטירותא” מעניין של שמירה ונצירה

מצודת דוד מוסיף בעניין החוטר “ויצא חוטר. כאומר אל תתמהו מהפלא הגדול הזה כי יבוא זמן שיפליא לעשות עוד יותר מזה כי יצא שבט מלוכה משורש ישי מזרע דוד הוא מלך המשיח : ונצר וכו'. כפל הדבר במ''ש"

ולעניין של "והריחו ביראת יהוה ולא למראה עיניו ישפו ולא למשמע אוזני יוכיח"ישעיה י"א, ג” ואמרו בגמרא סנהדרין דף צ”ג ע"ב: "בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא, אמר להו לרבנן, אנא משיח, אמרו לו במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין, כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו".


והנה אנחנו רואים שמה שהתקשו בו בעניין הכתוב בדניאל של "והועמדו כיסאות למשפט " הרי לישעיה אין כול בעיה להציג את המשיח כשופט באומרו "ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע"והוא כעונה לישעיה ל " הנה שם יהוה בא ממרחק בוער אפו וכובד משאה שפתיו מלאו זעם ולשונו כאש אוכלת ורוחו כנחל שוטף עד צואר יחצה להנפה גוים בנפת שווא ורסן מתעה על לחיי עמים "

ולעניין ה"וברוח שפתיו ימית רשע "כבר התרגום הקדום מפרש

ורוח שפתיו ימית רשע = וממליל ספוותיה יהי ממית ארמילוס רשיעא.
ומוסיף לנו הרמב"ם באגרת תימן: ```בשעה שיגלה ייבהלו כל מלכי ארץ... מן המופתים שיראו על ידו וישימו ידם לפיהם, שבן אמר ישעיה בעת שסיפר שישמעו המלכים לו, אמר: עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו, ואמר שימית כל מי שירצה להמיתו בדברו, ולא יוכל להמלט ולהנצל ממנו, שכן אמר והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע``

ודברי המצודות בעניין "שורש ישי אשר עומד לנס עמים...” "והיתה מנוחתו כבוד" - לפי שהמנוחה למלכים היא לו לבושת ולכלימה כי מקוצר יד בוחר במנוחה ולא יתגרה במי אבל מנוחת המשיח תהיה לו לכבוד כי כולם יהיו נשמעין אליו

"לנס עמים" - יהיה הוא לכל העמים כמו נושא הנס אשר הדרך הוא שכל אנשי החיל הולכים אחריו כן ידרשו כל העובדי כוכבים אל המשיח ואחריו ילכו לעשות מה שיצוום

"שורש ישי" - משיח היוצא משורש ישי אשר יהיה עומד ביום ההוא הוא יום קבוץ גליות

והנה אנחנו רואים את ריצתם של כול הפרשנים המקצועיים לפרש "שורש ישי " שהמשיח יוצא מזרעו של ישי וזה קשה מאוד כי בראשונה למה יכונה שורש ישי בכלל ולא נצר חוטר ענף או כול כינוי אחר שיורה על היוצא מאותו השורש. דבר שני אם רצית לומר שהמשיח הוא מזרע דוד יכולת לומר זאת בפשטות ולמה לך ללכת כמה דורות אחורנית ועוד להוסיף דווקא עניין השורש המורה על תחיליות ישי ולא על המשכה.

ומי שם דברי נבואה בפיהם הרי הכתוב אמר פשוט "שורש ישי " ומהיכן הביטחון הזה שהכול נוהים אחריו שהכוונה דווקא לזרע דוד והמשיח יוצא מזרעו.וחז"ל למדונו "אין מקרא יוצא מפשוטו "


אילו היה זה המקום היחיד שמדבר בו משורש בעניין משיח הרי אנו כשניים אוחזים שאני אומר כך והם אומרים אחרת ואין לדעת עם מי האמת ובייחוד שרבים הם ולפי התלמוד יש לעזוב דעת היחיד ולאחוז בדעת המרובים.

אבל אנחנו נמשיך ונביא עוד מקורות אשר יוסיפו לדעה שאנו מביאים פה.


בראש ובראשונה אומר מספר מקומות מה שנהיר לי ללא ויכוח וממקומות שבספק לא אדבר.

ישעיה נ"ג על מי ידבר? ואם על המשיח יוכיח שוב עניין השורש


א) ישעיה נג - כול הפרק כולו מדבר מהמשיח ושם בתחילתו נאמר עליו " ויעל כיונק לפניו וכשורש מארץ ציה לא תואר לו ולא הדר .." והנה אחר ויכוחי היהדות עם הנצרות כי הנוצרים הביאו הרבה הפרק הנ"ל לסמוך עליו עניין המשיח החלו הרבנים לאחוז בדעה האחרת כאילו הפרק ידבר על עם ישראל לפי הכלל בפרקי אבות "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ " אבל אנו רוצים לומר שאפילו נתנו טעמים חדשים המקורות הקדומים שהם עיקר הסמכות טענו אותו על המשיח לפי הכלל הנקוט בידינו פי שאמרו בספרי "שופטים", "מקרא מביא לידי תרגום ותרגום מביא לידי משנה". וכן הלאה.


תהלים מה3: "יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלהים לעולם"
מפרש מצודת דוד:
יפיפית - אתה מלך המשיח הנך יפה במעשיך מכל בני אדם ודברי פיך המה בחן כאלו נשפך החן על שפתותיך ובעבור זה ברכך אלהים לעולם
ונשים לב שהוא אומר יפה במעשיך ולא בחיצוניותך, אף כי אין זה פשט הכתוב. דמותו של המשיח מלאה סתירות, שניתן אמנם ליישבן, וזה גם כן סוד קסמו.

הנה ישכיל עבדי המשית..." ("הא  יצלח  עבדי משיחא..."). תרגומיו של יונתן בן עוזיאל צוטטו לעיתים קרובות על ידי רבנים קדומים והוא בהחלט נחשב על ידם לבר סמכא. תרגומו קובע בבירור שקטע זה מישעיהו מדבר על המשיח, ותרגום זה נקבע לפני שמשיחיותו של ישוע מנצרת הפכה נושא לפולמוס.


 

הזוהר
הזוהר חובר בשנת 110 לערך, ונחשב לפרי עטו של רבי שמעון בר יוחאי. יש בו, בפרשת ויקהל, דברים המתייחסים בבירור לקטע מישעיהו: "בגן עדן יש היכל אחד הנקרא היכל של בני חולים. אז משיח נכנס באותו היכל וקורא כל חולים וכל כאבים, כל ייסוריהם של ישראל 'יבואו. וכולם באים עליו. ואלמלא שהוא מיקל מעל ישראל ונוטל עליו, לא היה אדם שיכול לסבול ייסורים של ישראל בעבור עונש בתורה. ה'ה'ד אכן חוליינו נשא וגו' " (תרגום עברי משנת 1602 שבספריית בודליאן שבאוקספורד, אנגליה).
"הזוהר" מצטט מובאה זו מישעיהו נ"ג, פס' 4, ומסב את הקטע על המשיח. הזוהר מבדיל מפורשות בין ישראל לבין מי שהקטע מתייחס אליו. בנוסף מדבר הזוהר על כך שסבלות המשיח המתוארים בישעיהו באים במקום סבלם של אחרים, שחטאו. הזוהר קובע שהמשיח עמד במקום שבו היו צריכים חוטאים לעמוד וכי נטל על עצמו את הסבל שנועד להיות מנת חלקם של בני ישראל בגלל חטאיהם.


התלמוד "למשיח מה שמו?... ורבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו שנאמר אכן חוליינו הוא נשא" (סנהדרין צ"ח ב). כמו הזוהר גם התלמוד הבבלי הסב את הקטע בישעיהו על המשיח. במיוחד פסוק 4 מוסבר בלשון זו.

 

מדרש תנחומא

במדרש תנחומא לבמדבר א' 2 אנו קוראים: "...רבי נחמן אומר, אין איש הנאמר כאן אלא משיח בן דוד, שנ' הנה איש צמח שמו. תרגום יונתן הוא גברא משיחא. וכן נאמר, איש מכאובות וידוע חולי 1 המדרש בילקוט שמעוני תקע"א מסב את ישעיהו נ"ב 13 על המשיח ואומר בקשר לקטע זה: "ירום ונשא וגבה מאד ירום מאברהם... ונשא מן משה... וגבה ממלאכי השרת."

 

מחזור התפילה ליום כיפור. אחת התפילות במחזור נקראת המוסף, והיא חוברה על ידי רבי אליעזר הקליר. להלן חלק מתפילה זו: "גלה ממנו משיח צדקנו. אחזתנו אימה ואין מצדיק אותנו. הוא נשא בעול עוונותינו ופשעינו ומחולל מפשעינו. הוא נושא את חטאינו על כתפו, למען יסלח לעוונותינו. בחבורתו ירפא לנו בעת יבראו נצח ישראל בריאה חדשה. העלהו מחוג הארץ. הקימונו מארץ שעיר לקבצנו על הר הלבנון בשנית בגבורת ינון."


הרמב"ם.

במאמריו, מסב הרמב"ם גם הוא את הקטע מישעיהו אל המשיח:  "איכות (איך) עמידת המשיח... דע שלא תדע עמידתו קודם היותה עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית. אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמתת יחוסו... ואמר ישעיהו... ויעל כיונק לפניו כשורש וגו'... אבל עמדה המיוחדת לו היא בשעה שיגלה יבהלו כל מלכי ארץ... וישימו ידם לפיהם, שכן אמר ישעיהו בעת שספר שישמעו המלכים לו אמר עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו" (מאגרת תימן של הרמב"ם כפי שהודפס בקובץ). הרמב"ם מצטט מישעיהו נ"ג 2 ונ"ב 15, ומסב קטעים אלה על אישיות המשיח, כפי שהוא עושה לכל הפרק.



עיקר העניין שהמשיח הוא כמו שורש בארץ ציה כלומר שורש העולה מעצמו . באופן בלתי אפשרי כי בארץ ציה אין זריעה ואין מים וכוונת הדברים שהמשיח כמו יעלה מעצמו בלא זריעה. כמו שכתוב במקום אחר זכריה ה " ואמרת אליו לאמור כה אמר יהוה צבאות לאמור הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל יהוה " זו צמיחה שמלמטה ולא כמו הענפים היוצאים במעלה האילן הוא יצמח מתחתיו כמו מלפניו. רמז לקדמות המשיח ולמוצאו מהאשה כמו " איבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה "


ב) ישעיה יא מדבר על המשיח ב3 מילים שונות חוטר ונצר כמו " ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה " וגם מדברים עליו במילה שורש כמו " והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרשו והיתה מנוחתו כבוד " מכנים אותו שורש ישי וזה כינוי מסתורי למדי כי אילו רצו לומר שהמשיח יוצא מזרע דוד למה ללכת אחורה לישי ? ומדוע לכנותו שורש ישי במקום לומר שיהיה מזרעו של ישי. כי הכינוי " שורש ישי " לא נאמר על אף אחד אחר ועל שום מה ההבלטה הזו שהוא דווקא הוא הוא שורשי ישי?אם ישנם רבים שניתן לאמור עליהם זאת ? אין זה אלה שהוא קדום לישי וישי עצמו יוצא ממנו ולכן מכנים אותו שורש ישי ולהראות שקשור לבית דוד בהפך המחשבה לא שיוצא מהם אלה שהם יוצאים ממנו .


וגם כשאנחנו מביטים בטבע שעיקר החיות נימצאת בשורש . כי אפשר מהצמח לתלוש הפירות ולכרות הענפים ואפילו הגזע אבל אם השורש נשאר הוא יכול לחזור לחיים ומצאנו בהקשר לזה דברים נאמנים מספר איוב יד 7 " כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף ויונקתו לא תחדל אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו " הביא במשל דוגמה לחיי העץ שאפילו שחייו נגרזו בחינת הגזע שימות בעפר אבל שורשו עודנו חי מה גם אם זקן עדיין יש לו תקווה " מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע " אבל לגבי גבר חי מה יהיה איתו לבטח ימות ? אבל אז מוסיף דברים שמראים שכמקרה העץ כן באפשר שיהיה מקרה האדם 14 " אם ימות גבר היחיה? כול ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי" והחליפה היא מלשון חילוף הינו זה שמחליף אותי ומשלם על פשעי כמו שגם מלמד ההמשך " כי עתה ידעתי צעדי תספור לא תשמור על חטאתי חתום בצרור פשעי ותטפול על עוני" כלומר האדם יכול לשוב לחיים כמו העץ אם נותר בו השורש שהוא בחינת משיח בחינת אמונה כמו שכתוב " אני ישנה וליבי ער ".


מקומות נוספים שאנו מייחסים למשיח המדברים משורש .

ב) ישעיה יא מדבר על המשיח ב3 מילים שונות חוטר ונצר כמו " ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה "(לעניין ההבדל בין חוטר לנצר שיש בו עניין זכו ולא זכו וכן עניין נצר מנצרי כשם שאכן נתכנה המשיח (ישוע הנצרי לא נרחיב כעת הדיבור) וגם מדברים עליו במילה שורש כמו " והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרשו והיתה מנוחתו כבוד " מכנים אותו שורש ישי וזה כינוי מסתורי למדי כי אילו רצו לומר שהמשיח יוצא מזרע דוד למה ללכת אחורה לישי ? ומדוע לכנותו שורש ישי במקום לומר שיהיה מזרעו של ישי. כי הכינוי " שורש ישי " לא נאמר על אף אחד אחר ועל שום מה ההבלטה הזו שהוא דווקא הוא הוא שורשי ישי?אם ישנם רבים שניתן לאמור עליהם זאת ? אין זה אלה שהוא קדום לישי וישי עצמו יוצא ממנו ולכן מכנים אותו שורש ישי ולהראות שקשור לבית דוד בהפך המחשבה לא שיוצא מהם אלה שהם יוצאים ממנו .

תוספות מספר משלי


ג) בספר משלי אנחנו רואים פעמים רבות את התמונה של הצדיק שהוא יסוד העולם. המילה יסוד היא ההקבלה של שורש רק שזה בעולם החומר וההוא בצומח.


פרק י 25 " כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם " וכתוב בהתחלה ג 19 " יהוה בחוכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה " הצדיק הוא יסוד העולם והוא החוכמה זה המשיח שהיה לפני ימות עולם ובו יסד הארץ והוא ימין יהוה וזרוע יהוה כמו שגם כתוב ישעיה מח 13 " אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדיו "

ממשיך ואומר יא 21 " וזרע צדיקים נמלט"

3 "ושורש צדיקים בל ימוט " אלו הנשמות המחוברות לזרע של משיח והוא גם השורש הם ימלטו כמו שאומר ביואל ג "והיה כול אשר יקרא בשם יהוה ימלט " רוצה לומר בשם הסודי שמו של המשיח כמו שאמר בישעיה נ"ב 6 " לכן ידע עמי שמי- לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני

ובצפניה ג נאמר בהקשר לכך 12" והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהוה " אותם עלובים מישראל שישארו בעת ההיא כנגד כול לחצם הם יוותרו עד קץ ובהכרת רשעים יראו.


שמן


מהגלויות בעולמנו הוא שיש בדברי התורה גלויים ויש נסתרים . כמו שאומרת התורה (דברים כט ) " הנסתרות ליהוה אלוהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת " כוונת דבריו שיש בענייני התורה עניינים נסתרים שהם רעיונות והשקפות בענייני האמונה ,ידיעת האלוהים, דרכי סוד הנרמזים רק על דרך דרש רז וסוד ואינם נגלים בפשט הדברים . המשיח עצמו הוא מדברים אלו שהרי נאמר "סוד יהוה ליראיו ובריתו להודיעם " מפה תבין הקשר בין (סוד-וברית) שניהם קשורים זה בזה ובמשיח ועניין היראים אלה ישראל שעליהם נאמר "ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך " ואכן מה לגויים עניים בדעת שעליהם מעיד הנביא " הן גויים כמר מדלי " ולסודות האמונה . ומה שקיבלו הגויים את ישוע המשיח אינו מריבוי ומיתרון הדעת שלהם על ישראל שהרי אין שם כול יתרון כזה וההפך הוא הנכון אלה לקיים מאמר ישוע " באתי לעולם לדין כדי שהעיוורים יראו והרואים יהיו לעיוורים" (יוחנן ט 39)

ועל כן כיוון שקיבלו אך מתוך חסד ולא מתוך דעת לא תעמוד אמונתם עד אשר יקומו ישראל מנפילתם ועיוורונם ואדון הכבוד יאיר עיניהם בדעת הנכון ואז ישראל יהיו תפארת ביד אלוהיהם "ישראל אשר בך אתפאר " ויהיו "עם סגולה " כי להם הדעת והצרי לחבוש כול פצועים וחולים ממחץ השטן.וכעת כמבקשים להאיר אור קטן בתוך ים החושך לא שאנו המאירים ובזכותנו תהא הגאולה אלה להכין דרך לפניו כי לא תבוא התנועה הגדולה באין לה פתח שזה עניין " פיתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם " ועיקר הפתח זו הדעת כמו שאומר בתהילים "פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה " ובכד "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד " כי השערים הם ראשיכם וע"י הרמתם יורמו פתחי עולם . ועל כן אבוא אני הקטן באלפי יהודה לעורר ולגלות חידות מיני קדם .


(
א)

והנה אזכיר מה שידוע לכול אך למען ירוץ הקורא בו כי שם משיח הוא יחובר לעניין השמן אשר נימשח בראשו ושמן הזה הנמשח על הראש אינו יחידי אך לו שהרי הכהנים בני אהרון גם נתחייבו בעניין הנ"ל (שמות כט) וכן היו נוהגים למשוח בשמן ראשי המלכים (שמואל א טז1) ועל כן אפילו מלכים גויים שנמשחו מפי עליון לקדם גאולת ישראל כונו בשם משיח כגון כורש (ישעיה מה1) ובוודאי שישראל אשר קרובים הם לעליון מאוד על אחת כמה וכמה נתכנו משיח בכמה וכמה מקומות .(תהילים קה 15).

אבל ישראל ומשיח שהם מקבילים זה לזה כי כול מה שנאמר בישראל נאמר במשיח נצטרך לעצור ולומר שעיקר המשיחות היו על כוהנים ועל מלכים . ולכן בהשאלה כונו משיח רק בעניין שנמשחו בשמן אבל על ישראל ומשיח נאמר ממש בפירוט כי הם משיח ממש. ועניין משיח עצמו מחבר שני העניינים מלוכה וכהונה כי הוא גם מלך גם כהן כנראה מדברי זכריה הנביא " והוא יבנה את היכל יהוה והוא ישא הוד וישב ומשל על כסאו והיה כהן על כסאו ועצת שלום תהיה בין שניהם " ועוד תיראה עניין הזה ממלכיצדק מלך שלם אשר הוא המשיח עצמו כי מלכיצדק ענינו מלך צדק וזהו כהן לאל עליון אשר כהונתו קודמת לכהונת אהרון וניצחית ממנה (אתה כהן לעולם על דברתי מלכיצדק ) עד אשר לוי יוצא ירכו גם הוא הקריב מעשרות עם אברהם . ומפה בקיצור נמרץ אמרנו דברנו אשר בעניין משיח מתכנסים שני העניינים האלה של היותו כהן ומלך באחד . ומה במשיח כן בישראל כי לעת אחרית אחר שובם נעשים ישראל מלכי הארץ ונעשים גם לממלכת כהנים וגוי קדוש. אבל לא לזה כיוונו אלה לעצור בדברי תורה ונביאים וללמוד סוד השמן המחובר למשיח להחכים ממנו למען לא תהא חכמתנו נסמכת על חכמת אנשים אשר שתו להדיח אלה מיוסדת על דברי כתובים באופן שיהא דבר אחד מברר דבר אחר ובכול מקום שישאר סתום ולא נדע נשאיר סתום ונאמר לא ידענו וכשיתגלה ויהא מבורר ומלובן אותו נציג לפני הכול למען ילמדו דעתנו אשר להם הבינה.ואשר לא יכולנו לפתוח יפתחו הם בארות עתיקות אשר סתמום פלשתים.


אנו יוצאים מתוך נקודת הנחה ששם " שמן" מייצג משיח ואם תשמע בקולי לא תהא סר מהדרך בתחילת דברי עד שמעך הכול ואחר תוציא משפטך אם ישרו דברי אם לא .


  1. " צפניה צפן רוח ושמן ימינו יקרא " רבים המפרשים אשר פירשו הפסוק הזה לעשרות כיוונים שונים זה מזה כול אחד טווה עליו את סיפורו והלביש עליו את מחשבתו וזאת כיוון שנסתר מהם הכוונה האחת והיחידה של הפסוק כי כאשר לא נודע דבר מסוים הוא יכול להתלבש בכול דבר כי אין ודאות מה הוא ואם כן אין גם ודאות מה אינו. אבל אפרש לך דברי היטב ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה.

    צפניה אין אחר מלבד משיח כאשר תביט בהוכחת צפניה שכתבתי ברשימת השמות באורך מלא ופה אומר רק בקצרה . כמה דברים אשר יהיו לעד.

    א) לפי מבנה הפסוק עניין" צפניה צפן רוח" הוא תקבולת לעניין" ושמן ימינו יקרא "

    והנה בתוך דברינו הרבים הוכחנו כמה וכמה פעמים כי מילים "ימין יה" ו "זרוע יה " לא ידברו כי אם על משיח אלוהי יעקב ואם כן מפה יצא "שמן ימינו יקרא " שיש לך שוויון בין ימין יה= שמן וזה בחלק השני של התקבולת בין שני שמותיה אבל צריך לזכור ששני המילים ימין ושמן הם רק צלע אחת בתקבולת הגדולה וחלק הראשון " צפניה צפן רוח " = ושמן ימינו יקרא מכאן תבין שגם צפניה הוא כשמן וכימינו.

    עניין שני הוא שצפניה הוא דרך צופן=סוד=סתר ותחילת דברנו שהמשיח הוא " סוד יהוה ליראיו " והוא סוד צפון עד בוא מועד שאז יהא ניגלה לכול כמאמר לבעש"ט ז"ל "כשיפוצו מעינותיך חוצה ברחובות " כי לפני זה היה בגדר סגור וסתום כמו שנאמר שם במשלי על אותו פסוק לפני "שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך " כי אז בעת הגלות סודות התורה סגורים מכול אדם ורק הצדיקים אוחזים בהם בחינת הכתוב "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך יהוה אור לי " כלומר אני אכן יושב בחושך אבל בחושך הזה אני עם יהוה המאיר לי ונשאלת השאלה איך הוא חושך שהרי עליו נאמר "כי עמך מקור חיים ובאורך ראינו אור " אבל הקב"ה גנז וצפן האור הזה מהעולם והוא בחינת "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה " וזרע הוא מה שניטמן בחשכה בבטן האדמה ואנו נגלה אל העולם. וזה עניין משיח אשר הוא בגדר סוד צפון לכול בני עלמא ועל זה רמז (שמות ו כב ) " ובני עוזיאל מישאל ואלצפן וסתרי " כי מעניין שאלות ששואלים מתגלה להם האמת אשר אלצפן וסתרי הנסתרות מקדם. וזה סוד " בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך " כי אמרה היא כדרך התירגום "מימרא " והיא תרמוז על המשיח עוד ירמוז עניין הזה ביחזקאל ז 20-22 כי ראש דברו "וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לנידה "

    ורש"י פירש "וצבי עדיו של הקב"ה אשר לגאון שמהו להם הוא בית המקדש שנקרא גאון עוזם כמו שניאמר (יחזקאל כד) "הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם" הם גלולי התועבות אשר עשו בו "

    ומה שפירש רש"י אף שנכונה פירש יש נכון ממנו שהרי יותר נאמר הדבר במשיח שהוא הוא הצבי על דרך