בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
           

  
Shomrey.Brit.kodesh@gmail.com             
   דף הבית     צור קשר    מעלת הברית    שידור חי    הרוחות מספרות    ימי השובבים
    ספרים דיסקים    סיפורים אמיתיים מהארגון    הברית והמזל    גלרייה     רבי אהרן ראטה זיע"א    תיקון הברית
   מעלת מזכה הרבים    עדויות של מתחזקים    אין אור אלא היוצא מהחושך    אין עצבות/קרי לילה    מעלת וסגולת הברית    לתרומות
   מדוע יש מחשבות רעות    איסור גויה    אין ייאוש בעולם    השואה מהי?    עצה טובה    לתרומות
   על הארגון    הברית עם האלוקים    חומרת פגם הברית    מעונין לקחת חלק?    עולמה של אשה    שיעורי וידאו
 
    דף הבית
    שיעורים לשמיעה
    מפעילות הארגון
    שידוכים בטהרת הקודש
    חדשות וכתבות הארגון
 
 
 
 
 
בס"ד
 לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה לאקמא שכינתא מעפרא ולחזרה בתשובה של כל אחינו
 כל הזכויות שמורות למחבר הספר אין רשות להשתמש בשום פרט מבלי רשות של הארגון
 
 
לצופינו היקרים הבא כדי שכל אחד ימצא לעצמו נחת רוח בכדי להציל את נפשו מבאר שחת של העוון הנורא עוון זרע לבטלה  הבאנו לפניכם את העצות שמובאים בספר כי תצא למלחמה שומרי ברית קודש באהבה!
                                                                  
   פרק ב':

"אז מה עושים"

לפני שנאמר בעזר השם יתברך את העצות של גדולי עולם קודשי הקודשים מחכמינו זיכרונם לברכה ועד דורנו צריכים אנו להקדים בראשית הדברים שצריך לידע, שבשביל לקיים דברי רבותינו זיכרונם לברכה ואת כל העצות הקדושות שלהם בדורנו אנו הדבר מאוד קשה מחמת החולשה של הרוחניות. שכן בדורנו ישנה ירידת הדורות באמונה גדולה מאוד רחמ"ל.

ולכן לקבל מרותם ודרכם בקודש והנהגותיהם של רבותינו הקדושים קשה מאוד ליהודי שרחוק מתורה ומצוות.

כפי שאמר רבינו בעל "השומר אמונים" דרוש האמונה חלק ד':

והנה שמעתי מאיש ירא שמים שסיפר כי גילה אחד מצדיקי עולם בדברי קודשו בהיות לו עליית נשמה ראה שהיה רעש גדול בכל העולמות וכבר נתכנסו כל הנשמות אשר לא נתקנו עוד מימות בריאת העולם ואמרו לפני הקב"ה ריבונו של עולם עד מתי קץ הפלאות ומה יהא התכלית מאיתנו להחזיר {הנשמות} אל העולם הזה מספר פעמים בלי שיעור והלוואי שניתקנו?{הנשמות}, ואמר להם הקב"ה תשובה "בניי גזירה היא מלפני מסודות הכמוסים עמדי רק בזאת תרוויחו "כי בזמן לא כביר ירדה אפיקורסות גדולה בעולם אשר לא היה דבר כזה מעולם ומי שיחזק עצמו באמונתו יתברך שמו באלו הזמנים והימים, יהיה לו בזה שלימות תיקון נפשו" עכל"ק.

ולכן רואים מפה אחי היקר שבגלל האוויר המזוהם של העולם שיש באויר הזה מחשבות רעות ואפיקורסות והפקרות גדולה הדבר ממילא משפיע על היהודי הקדוש שרוצה להתקרב אל השם יתברך.

כפי שאמר הרב רבינו אלימלך מליזענסק זת"ע בפרשת פינחס בספרו הקדוש נועם אלימלך כי כאשר באה מחשבה רעה ולא טובה לצדיק מניין באה לו ? הלא הצדיק לא חושב בדברים רעים חס ושלום אם כן מניין באה לו מחשבה רעה? אומר הנועם אלימלך תדע כי מחשבה זו באה מכוח המחשבות הרעות של הרשעים ומחשבה זו באה אל הצדיק כדי שהצדיק יתקן אותה ויעלה אותה למקום שורשה ועל זה נאמר "מושכני אחריך נרוצה" כך אומרת המחשבה לצדיק.

וע"י שהצדיק שכאשר באה לו מחשבה רעה ולא טובה שלא ממנו ח"ו מיד מתקן אותה ומעלה אותה למקומה בעולמות העליונים ועל זה נאמר: "הביאני המלך חדריו" המלך הצדיק הביא אותה מחשבה הלא טובה לחדרו של הקב"ה יתעלה שמו לעד ועיי"ש בספרו הקודש קודשים נועם אלימלך דברים נפלאים ומתוקים ביותר.

ולכן אחי היקר יהודי קדוש אפילו שאתה רוצה לבוא ולקיים את העצות של רבותינו הקדושים ומאוד מאוד קשה לך כמו שאמר רבינו אהרון ראטה בספרו שומר אמונים כי מחמת חטאות נעורים ובעיקר עוון פגם ברית עוון זרע לבטלה נצמח ומתלבשת באדם התקררות באמונה.

התקררות לקבל מרותם של רבותינו זיכרונם לברכה כל שכן את דברי התורה הקדושה וציוויה, ולכן אל תתפלא למה מאוד קשה לך בדור הזה, וכל זאת הקדמנו על מנת שכאשר תבוא ותקרא את העצות הקדושות כיצד להינצל מן המלחמה החזקה והתאווה החזקה הפנימית של תאוות הנשים ותאוות הניאוף צריך אתה בשביל זה "אמונה תמימה גדולה מאוד".

והיינו שצריך אתה לזרוק את השכל ולא להתחיל לחשוב כל מיני מחשבות,אלא כיוון שבאה לפניך עצה קיים אותה בפשיטות בתמימות כפי ששמעתי פעם אחת בוועד ממורינו ורבינו עט"ר שאמר בשם היעב"ץ כי אנחנו אומרים כל יום בתפילה אין כאלוקינו אין כאדונינו וכו.. ואח"כ אומרים מי כאלוקינו מי כאדונינו מי כמלכנו וכו...

ולכאורה בדרכו של עולם קודם כל שואלים שאלה ורק אח"כ עונים תשובה, ואם כן צריכים חכמינו זיכרונם לברכה לסדר את נוסח התפילה כך בדרך של שאלה והיינו : מי כאלוקינו, מי כאדוננו וכו'... ורק אח"כ תשובה: אין כאלוקינו, אין כאדוננו, וכו'... ואם כן כיצד יובנו הדברים? ומסביר הרב שצריך לדעת כי בעם ישראל יש שתי סוגים של אמונות ישנה אמונה תמימה וישנה אמונת חקירה.

פירושם של דברים אמונה תמימה :

זו אמונה שקיבלנו בנחלה ובירושה מהאבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב כמבואר בספר שומר אמונים בשם מדרש תנחומא.

ולדוגמא נביא משל מהחיים אם נבוא לאישה שמתחילה את תשובתה וחוזרת למקורות ולאביה שבשמים ונשאל אותה מדוע את מדליקה נרות שבת? ועושה הבדלה? וכן כיוצא בזה במצוות שחייבת, מהי תענה?ככה כי כך ציוותה אותי התורה הקדושה.

וכעת נבוא ונאמר לה והיכן כתוב בתורה להדליק נרות? ומאיזה פסוק לומדים זאת ומה הראיה לכך, וכן על זה הדרך עם כל מיני שאלות,האישה הזו פשוט תתרגז ותענה לנו תעשו לי טובה מהיכן אני יודעת בדיוק? ואז שנגיד לה אז איך אתה עושה דבר שאין לך ראיות ברורות עליו ומקורות? וכי אדם ישקיע באיזה עסקה שלא יודע אם ירוויח בה? הלא אדם לא משקיע מאמץ וכוחות בדבר שלא יודע אם ירוויח בו,ואם כן חוזרים אנו לשאלתנו את האישה מדוע את מדליקה נרות שבת וכיוצא בזה ? ותשובתה אחים יקרים תהא ככה כי אמא שלי וסבתא שלי הדליקו נרות ולכן גם אני מדליקה .

וזו אמונה תמימה אחים יקרים שעושים אנו את רצון ה' ומצוותיו שציווה אותנו בלא שום שאלות כיוון שיודע אני שכך ציווני בוראי אין אני שואל אלא עושה ומקיימן ללא כל שאלות וספקות והיא האמונה התמימה.

אמונת חקירה :

זוהי גם אמונה טובה שעל ידיה סוף כל סוף אני מגיע להכרה בבורא עולם ובקיום תורתו ומצוותיו והיא באה על ידי ראיות וסברות וחקירות על פי השכל עד שמגיע לי ראיה והבנה שכלית שאין לי היכן לזוז ולכן אני מקיים רצונו יתברך.

וכמובן אחים יקרים ששתי האמונות טובות וראויות וכנ"ל שע"י שניהם מגיעים אנו להכרה במי שאמר והיה העולם.

אלא ששואל מו"ר איזה אמונה חזקה וראויה יותר התמימה או החקירה?ותירץ כי האמונה התמימה היא האמונה הראויה והחזקה ביותר.

הראיה לכך היו בכל האסונות רחמ"ל שהיו בעם ישראל כמו האינקוויזיציה הארורה (גירוש ספרד) וכמו השואה לא תקום בישראל אומר מו"ר תדע כי כאשר הגיעו היהודים לניסיונות כמו בשואה שהיו מצווים אותם להמיר את דתם או שאחת דתם למות היו יהודים שהמירו את דתם ונהיו נאצים והיו יהודים שמתו על קידוש ה' יתברך, ואומר הרב מי היו אלו שהתנצרו ומי היו אלו שמתו על קידוש ה'

אלו שהתנצרו היו בעלי אמונת חקירה ולבסוף גם הם מתו וה' יודע להיכן הגיעו. ואלו שמתו על קידוש ה' היו בעלי אמונה תמימה ולבסוף הם מתו אבל מקומם בגן עדן עם רבי עקיבא ועשרה הרוגי מלכות שמתו על קידוש ה' עכל"ק.

וההסבר אחים יקרים פשוט, כי כאשר אנחנו מפעילים רק את השכל ופועלים ועובדים את הקב"ה רק על פי השכל זה טוב אבל עד מצב מסוים של ניסיון,כי כאשר יגיע הניסיון של האמונה,הרי האמונה היא מעל השכל,וממילא כל החקירה והשכל שלך כעת לא עומדים לצידך וזה לא נתפס לך בשכל שש מיליון יהודים מתים?אבל המאמין באמונה תמימה ללא חקירות ושאלות זורק את השכל ומקבל רצון ה' באהבה ולכן הוא כן יצליח וכן ישרוד.

על כן אחים יקרים בשביל שנקיים את העצות הקדושות בשביל להינצל מתאות הניאוף והנשים וכל הקשור לכך ראשית נזרוק את השכל ולא נחשוב הרבה ונקבל על עצמנו בליבנו.

כפי שאמר מחבר הספר "תורת אבות" : "יהודי צריך להאמין אשר בפנימיותו הוא מאמין באמונה שלמה ורק שעבים [כלומר עובי של החומריות והגשמיות שעוטפת אותו מחמת תאוות העולם הזה] מכסים אותו.

ונקבל על עצמנו להשתדל כמה שאפשר עוד מעט ועוד מעט עד שאין רשע בעזרת ה' יתברך ונישא תפילה לאבינו שבשמים מעומקא דליבא שיעזרנו על דבר כבוד שמו לצאת מן התאוה והמגפה הארורה אמן כן יהי רצון.

העצה הראשונה : "לימוד התורה"

צריך שתדעו אחים יקרים כי חז"ל הקדושים אומרים

במסכת קידושין דף ל עמוד ב :

"תנו רבנן (שנו חכמים) כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל בניי בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר:

"הלא אם תטיב שאת " {בראשית ד'}

פירוש הפסוק: "אם תטיב"

אומר רש"י "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" והיינו אם תטיב אם תלמד את התורה הקדושה שנקראת טוב כנ"ל אז יתקיים בך שאת כלומר תתנשא על יצרך.

ואם אין אתם עוסקים בתורה אתם נמסרים בידו {של היצר הרע} שנאמר "לפתח חטאת רובץ" .

ואולי בס"ד אפשר לפרש לפתח שזה כאשר אתה יוצא מפתח בית המדרש ומהתורה הקדושה, מיד חטאת רובץ.

וכך ממשיכה ואומרת הגמרא:

"תנא דבי רבי ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה {כלומר היצר הרע} משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח ,ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר : "הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע".

ואם אבן הוא נימוח שנאמר : "הוי כל צמא לכו למים" ואומר : "אבנים שחקו מים" עד כאן לשון הגמרא הקדושה.

אחים יקרים לא כתוב שאם יש לך יצר הרע תלך למקווה או תלך לרב לבקש ברכה נגד היצר הרע {כמובן שזה טוב מאוד לקבל עצה מרב איך להינצל מן היצר הרע אבל לא לסמוך על ברכה בלבד בלי רצון לקיים}.

וכל שכן שאם פגע בך המנוול הזה שלא תלך לקניון לטייל או לחוף הים לשחות איפה שיש יצר הרע ותוסיף על היצר הרע אלא כתוב פה בגמרא " משכהו לבית המדרש " ושם תפוצץ אותו כמו שצריך ותמעך אותו. ואך ורק שם !

אחים יקרים זוהי לא מליצה בעלמא או עצה טובה, אלא זוהי המציאות אדם שלא מחובר לתורה הקדושה ולא קובע לכל הפחות עתים לתורה אז פשוט מאוד כמו שאמר לי ידיד נפשי ר' יצחק אלקבץ הי"ו בדרך מליצה שהיצר הרע "יעשה ממנו יו יו",

אין שום סיכוי להינצל מן היצר הרע בלי התורה הקדושה.

וכל שכן שכל מה שכותבים אנו בחיבור זה שזה בשביל יצר הרע של עריות שאין שום סיכוי להינצל ממנו בלי ללכת ולשמוע שיעורי תורה נפלאים פלפולים יפים סודות ורמזים ודרשות ומתוקה היא מדבש ונופת צופים ועליה נתענג באמת אחרת אין שום סיכוי להינצל מן תאוות הנשים
 
     
    "אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב שפנוי מן התורה"

וכך נפסק להלכה ברמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כב' הלכה כא' וזל"ק :

"גדולה מזאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו עם התורה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב הפנוי מן החכמה ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד" עכ"ל.

אחים יקרים הדברים שכתובים פה זה לא איזה מליצה ועצה טובה,הרמב"ם כותב בפרוש כי טבעו של האדם הוא כך:

"ברגע שאתה מפנה את המחשבה שלך מהקב"ה או מהתורה הקדושה מיד פורצים לשם מחשבות של זנות ניאוף תאוות נשים מחשבות והרהורים על נשים וכל הבלי העולם הזה"

וכמו שאמר הגאון מוילנא אם האדם לא עולה מעלה מעלה יורד מטה מטה .

"מעשה שהיה"

הבן איש חי מביא בספרו בפרשת תצוה שאלה על הפסוק שאומר הקב"ה למשה רבינו ע"ה:"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור" מדוע דווקא שמן זית, ומדוע כתוב בגמרא מסכת ברכות שכל מי שרואה בחלום שמן זית יצפה לחכמה, וכי בגלל שהוא מאיר וכתוב בגמרא מסכת מגילה אורה זו תורה נו אז מה הלא גם שאר שמנים עושים אור?

ומסביר זאת על פי מעשה שמובא "בתנא דבי אליהו":

"מעשה בתלמידו של רבי עקיבא שהיה יושב ולומד בראש התלמידים ופעם אחת יצא לשוק וראה זונה יהודית יפה ונכנס בו יצר הרע לחטוא איתה, ושלח לה שליח כי היום בערב הוא יבוא אליה כדי לשכב איתה.

כששמעה האישה הפרוצה את זה שמחה בדבר והיה פלא בעיניה כיצד אחד כמוהו יבוא, ואמרה לעצמה שקודם שיבוא אליה תלך לראותו בבית המדרש, ועלתה לעליית הגג וראתה אותו דרך החלון וראתה שיושב בראשם של אלפי תלמידים, והיה נראה כשר צבא ודומה למלאך ה' והיה המלאך גבריאל עומד לימינו.

ושראתה זאת אמרה לעצמה כי בוודאי אישה שתחטיא אותו סופה שיורשת גיהנם, וכל פורענויות גיהנם לא יספיקו לה ואמרה לעצמה שתציל אותו מן החטא וקיבלה על עצמה שלא לחטוא ולהחטיא עוד אנשים.

וכשהגיע הערב הלך תלמידו של רבי עקיבא אל ביתה ואש התאוה בערה בקרבו לחטוא עימה, וכשבא לחטוא עימה אמרה לו אייך אתה מסוגל לאבד חיי עולם הבא בשביל הנאה של רגע, ולא נתקררה דעתו ואש התאוה עדיין בערה בקירבו ואחר כך אמרה לו כי אותו מקום שהוא רוצה מטונף הוא, ולא נתקררה דעתו עד שעשתה מעשה שדחה אותו ממש ונמאסה בפניו וסרה התאוה ממנו,

וחזר לתורתו ולא נשא אשה מעולם באותה שעה יצתה בת קול מן השמים ואמרה אישה פלונית ואיש פלוני מזומנים לחיי העולם הבא עד כאן.

ואומר הבן איש חי כי השטן נתקנא בתלמידו של רבי עקיבא ובתורתו ורצה לאבדו מן העולם הזה ומן העולם הבא, אך כוחה של התורה הגינה על התלמיד שלא לרדת לבאר שחת.

כמו שאמרו חז"ל על התורה "אגוני מגנא ואצולי מצלא" פירוש:התורה מגינה על האדם מן הייסורים ומצילה אותו מן החטא .

ושואל הבן איש חי כמה שאלות:

א. מדוע הצילו הקב"ה לאותו תלמיד דווקא על ידי אותה אישה.

ב. וממתי אישה זו רואה מלאכים.

ג. וכיצד עלה בליבה ללכת לבית המדרש.

ואומר הרב תדע שכל זה עשה השם יתברך להראות לנו מהי כוחה של תורה, שכן האישה הזו הייתה מחטיאה את הרבים והייתה מרה כלענה, ובמקום להחטיא את אותו תלמיד של רבי עקיבא, בזכות תורתו שלמד ניצל מן החטא, ולא עוד אלא שלקח את השליחה של היצר הרע והפכה את המר שהיא אותה פרוצה למתוק.

וזה הטעם שמדליקים את המנורה דווקא בשמן זית, וכן מי שראה בחלום שמן זית יצפה לחכמת התורה, כי השמן זית שונה משאר השמנים, שהוא מר והם מתוקים, והם מתוק שמוציאים מתוק והיינו אור, אבל השמן זית זה מר שמוציא מתוק ללמדך שהתורה הקדושה יש בכוחה להוציא מן המר מתוק ולכן נמשלה התורה הקדושה דווקא לשמן זית ולא לשאר שמנים וכן מי שראה בחלומו שמן זית יצפה לחכמה עד כאן דברי הבן איש חי.

רואים מפה אחים יקרים כי הסיכוי היחיד להינצל מן יצר הרע של עריות זה אך ורק על ידי עסק התורה ואפילו גדולים שבגדולים לא יכלו להינצל מן אותה תאוה ללא לימוד התורה ,ועל זה אמר נעים זמירות ישראל "לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי"

על כן מובן מפה מהעצה הראשונה שהדבר הראשון בראשית כל הדברים זה קישור וחיבור לתורה הקדושה.

וברוך ה' היום בימינו יש שיעורי תורה בכל אתר ואתר שיעורי גמרא שיעורי זוהר הלכה ועוד, וצריך וחובה לעורר את הרצון וללכת לשמוע שיעורי תורה, וכמובן שהחיבור זה נועד רק לדבר על עניין של "קדושת האדם", אבל ישנם הרבה דברים שמסתעפים מזה שבשביל להגיע לקדושת הברית צריך כמה סעיפים לקיים ואחד מהם

"שבלתי הידיעה שהאדם לא נברא בעולם הזה אלא לקיים תורה מצוות ומעשים טובים וכמובן אך ורק בשמחה ובטוב לבב ולאחר שיפטר מן העולם ויתענג על ה' על כל מה שטרח עמל והתייגע בעולם הזה ולקבל שכרו בעולם הבא בלתי זה קשה לו מאוד לחשוב על מהלך חייו כיוון שקשור הוא לתאוותיו ואין זה המקום והזמן להיכנס לפרטים על השקפת החיים הזו.

לסיכום חייב אבל חייב להיות מקושר מיידית לתורה כמו שאומר הזוהר הקדוש אורייתא {התורה} קודשא בריך הוא וישראל חד הוא זה דבר אחד וחלק אחד בלתי נפרד, אדם שמתנתק מהתורה הוא מתנתק מהקב"ה, ויהי רצון שנזכה לדבוק בתורה ובהקב"ה אמן ואמן.

העצה השנייה :"שמירת העיניים"

ישנו פסוק שאנו אומרים אותו כל יום פעמיים אבל לא סתם אלא אומרים זאת "באהבה" והוא בפרשת ציצית "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם".

אחים יקרים צריכים אנו לדעת שרבנו חיים בן עטר זצוק"ל בעל האור החיים הקדוש כותב בפרשת קדושים (ויקרא יח' פס' ב') דבר שמחריד ביותר על הציווי שבפסוק זה וזל"ק: "הנה ידוע כי כל מצוות אשר ציוה ה' לעם קודשו הם מצוות שיכול האדם לעמוד בהם ויטה עצמו אל הרצון לעשותם" פירוש דבריו :

הקב"ה יתעלה שמו לעד ציוה אותנו הרבה דברים לשמור כגון לא תגנוב טבוע באדם רצון לגנוב דבר שלא שייך לו,כמו שאומרת הגמרא במסכת מכות גזל נפשו של האדם חומדת לו .

אבל האדם יכול לשלוט בעצמו ולהטות את עצמו אל הצד הטוב והיינו שלא יגנוב .

וכן מצות קימה בבוקר להתפלל בבית הכנסת בזמן עם תפילין וציצית,יכול להיות שטבע האדם להיות עצל ולא לקום בבוקר אבל האדם יכול לכפות את עצמו ואת העצלות שבו ולהטות את עצמו לקום ולהתגבר כארי או לכל הפחות כנמר או "העיקר שיקום" לתפילה.

וכן על זה הדרך אחים יקרים בכל המצוות כולם אדם יכול להטות את עצמו ורצונותיו וטבעיו לדרך של תורה.

ממשיך האור החיים הקדוש "זולת מצות פרישת העריות שהוא דבר שנפשו של אדם מחמדתו ואונסתו עליהם לעשותם" פירוש דבריו:

ישנה מצוה אחת שהקב"ה ציווה אותנו שהיא המצוה היחידה שקשה לנו וממש כמעט בגדר "אנוסים אנו" {אבל כמובן תיכף נאמר שהקב"ה לא מצוה אותנו דבר שאי אפשר לעמוד בו כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו} כבולים וחלשים כנגד התאוה של אותו איסור,והיא לפרוש מהעריות ומהנשים האסורות, כן אחים יקרים כי טמון בנפש של האדם ובטבעו משיכה ונטייה אל התאוה הזאת ביותר מכל שאר תאוותיו של האדם עד כדי גדר "כמעט אנוס" .

וממשיך האור החיים הקדוש בעצתו השניה כיצד ניצלים מן תאות הנשים וכל הקשור לעניין הידוע וזל"ק:"זולת בהתעצמות הרחקת שני דברים מהאדם והם:

א' מרחק הרגש ראות העין. ב' : ומרחק בחינת החושב .

פירוש דבריו : אדם יהודי שרוצה להינצל מתאות הניאוף חייב אבל חייב לעשות שני דברים אלו.

הראשון : לא להביא את עצמו לעורר את ההרגשות לתאווה הזו, וזה על ידי ראיית העיניים במראות האסורות ובנשים האסורות, כפי שהגדירו לנו חז"ל את טבע האדם שעין רואה ואח"כ הלב חומד ואח"כ הכלי מעשי גומרים רחמ"ל.

והשני : היא המחשבה שלא תחשוב על תאוות הניאוף {וזה בעצם גם כלול בעצה הראשונה שעל ידי שתחשוב על התורה לא תחשוב על דברים לא טובים רחמ"ל} אחרת אחים יקרים ממשיך האור החיים הקדוש הסיכוי קלוש אבל קלוש מאוד להינצל מאותה תאוה.

וזה לשונו המחרידה ביותר:

"ואם שניים אלו {שמירת העיניים והמחשבה} לא יעשה אין אדם שליט ברוחו לכלות זאת ממנו"

אחים יקרים הרי אלו מילים כדורבנות שיוצאים מפה קודש הקודשים של האור החיים הקדוש שלא סתם נקרא קדוש, והוא מגלה לנו את המציאות שהיא אין אדם שליט ברוחו, אין שליטה בדבר ובתאוה הזו להוציא זאת ממנו שלא לעבור על זה . אין שום סיכוי חובה אבל חובה לשמור על העיניים מפני נשים האסורות עליך ולא לחשוב על התאוה הזו אלא על אהבת ה' ואהבת התורה, אחרת התוצאה אומר רבינו האור החיים הקדוש תהא כזאת וזה המשך לשון קודשו :

"כי כל שלא תהיה לו הרחקת הרגש הראות בדבר הגם שירחיק בחינת החושב לא ישלוט בעצמו לכלות ממנו הכרח החשק"

פירוש : גם אם לא תחשוב על התאוה הזו אחי היקר לא יעזור כלום, ברגע שאתה מסתכל על נשים האסורות לך החשק יגבר ויגבר בך עד שאתה רחמ"ל תיפול ברשתו של היצר ותחטא רחמ"ל .

וכפי שאומרת הגמרא במסכת קידושין פרק ארבעה יוחסין ששם הגמרא נוקטת על מספר גדולי עולם שאין לנו בכלל תפיסה היכן הם היו מונחים ונמצאים, וכל מחשבתם הייתה אך ורק צרופה לאהבה להקדוש ברוך הוא נטו!

ומכל מקום ברגע שהסתכלו התקיים בהם דברי האור החיים הקדוש "אין אדם שליט בעצמו לכלות ממנו הכרח החשק לעבור עבירה".

"מעשה שהיה"

וכך מובא בגמרא מסכת קידושין פרק ארבעה יוחסין

בדף פא' עמוד א':

מספרת הגמרא כי היו יהודיות שבויות ששבו אותם הגויים וברוך ה' פדו אותם מן השביה וכשהביאום לנהרדעא {עירו של רבי עמרם חסידא} העלו אותן לעליית הגג שבביתו של רבי עמרם חסידא, וממשיכה הגמרא לספר שלאחר שהעלו אותן הורידו את הסולם מלפניהם כדי שלא תהיה גישה להגיע אליהם.

ואומרת הגמרא שלפתע עברה אחת מהשבויות אצל פי הארובה שעולה מן הבית דרך עליית הגג ונפל אור בבית של רבי עמרם חסידא דרך פי העליה, שהיו פניה של אותה בחורה מאירות מרוב היופי.

ומספרת הגמרא שמחמת זה נכנס ברבי עמרם "חסידא" יצר הרע לחטוא עם אותה בחורה, והלך והרים סולם שמשקלו היה כל כך כבד שרק עשרה אנשים ביחד יכלו להרים את אותו סולם, ור' עמרם חסידא הלך והרימו לבד מרוב כוח התאוה.

והתחיל רבי עמרם לעלות בסולם כדי ללכת לחטוא וכאשר הגיע לחצי הסולם פיסק את רגליו לעמוד במקומו בחוזקה כדי להתגבר על יצרו והחל להרים קולו ולצעוק "אש בביתו של עמרם "אש בביתו של עמרם", ומחמת הצעקות שמעו חכמים וסברו כי פרצה אש בביתו של רבי עמרם חסידא, וכשהגיעו לתדהמתם ראו אותו עולה בסולם וכמובן ידוע בשביל מה.

אמרו לו חכמים כבוד הרב ביישתנו שנראה אותך ככה במצב כזה לא נעים השיב להם רבי עמרם חסידא מוטב שתתביישו ממני בעולם הזה ולא תתביישו ממני בעולם הבא. וכמובן שעל ידי שראה אותם פסק ממנו היצר הרע ואותה תאוה והשביע רבי עמרם חסידא את היצר הרע שיצא ממנו ויצא ממנו עמוד של אש וניצל מן העבירה.

אחים יקרים אם נתבונן קצת במעשה הזה הלא נחרד רבי עמרם חסידא שנקרא חסיד של כל התנאים וכי מה נראה לכם שהוא היה חושב ח"ו על נשים, הלא הוא היה יכול להחיות מתים מקברם, ואם היה מסתכל על מישהו היה עושׂהו גל של עצמות, הוא היה קודש קודשים אחים יקרים, הכיצד יתכן שאותו רבי עמרם חסידא קודש קודשים הגיע לכזה מצב?

אלא מתרץ ואומר רבינו האור החיים הקדוש "שהגם היותו מושלל מבחינת החושב נתנצח מבחינת הראות דהיינו שהיצר הרע נצחו בגלל מראות העיניים".

וכך אומרים לנו חכמינו זיכרונם לברכה במסכת סוטה דף ח' :

אמר רבא גמירי כלומר קיבלתי במסורת מרבותי "כי אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו של אדם רואות".

ולכן אחים יקרים אדם שמפקיר את עיניו מיד מכניס הוא לתוכו את היצר הרע שאילולי היה מפקיר את עיניו אין היצר הרע יכול לו.

וכך חכמינו זיכרונם לברכה מתארים בהמשך הגמרא במסכת קידושין ומספרת :

שפעם אחת רבי מאיר בעל הנס ראה אנשים שעוברים עבירות והיה מתלוצץ עליהם ואמר שנקל הוא להם להתגבר על יצרם אם הם רוצים, ומספרת הגמרא שנענש על כך על זה שהתלוצץ עליהם וניתן רשות ליצר הרע לנסות להחטיאו, ומה עשה השטן התחפש לאישה יפה מאוד.

ובזמן שרבי מאיר מסתמא היה שונה את משנתו תוך כדי הליכה על יד הנהר נדמה השטן לאשה בצד השני של הנהר, ורבי מאיר רצה ללכת לחטוא עימה מחמת "הראיה", ואומרת הגמרא כי מחמת שלא היה ספינה שיכולה להעביר אותו לצד השני של הנהר מה עשה תפס בידו חבל מתוח משפת הנהר אל הצד השני ולקח חתיכת עץ ועמד עליו והחל למשוך עצמו לעבר השני של הנהר אל אותה אישה שבעצם זה השטן, וכאשר הגיע לאמצע הנהר עזב אותו היצר הרע ואמר לו כי אילולי היו מכריזים עליך בשמים "יזהרו ברבי מאיר ותורתו" הייתי מחטיא אותך ואם היו מוכרים אותך לשוק לאחר מכן והיו מעריכים כמה היית שווה כמו עבד שמוכרים בשוק, לא היית שווה יותר משתי מעות של כסף.

וכך ממשיכה הגמרא ומספרת על עוד כמה גדולים שאילולי תורתם שעמדה והגנה והצילה אותם כמו שכתוב אגוני מגנא ואצולי מצלא מן החטא, גם הם היו אחים יקרים נופלים בעבירה.

וזה רק מיותר להוסיף עוד מילים הלא המעשים האלו הם הם שמדברים בפני עצמם את הלקח המוסרי ולכן לא נשכח את דברי האור החיים הקדוש ואם שניים אלו לא יעשה אין אדם שליט ברוחו להוציא ממנו את אותו יצר הרע אם לא ישמור עיניו ממראות אסורות ומחשבתו ממחשבות רעות.

ומסיים רבינו האור החיים הקדוש בדבריו:

"נמצאת אמור כשאחד מהשניים היינו פגם עיניים או מחשבה, תהיה מושללת מהאדם שליטה בעצמו בדבר זה, ואין צריך לומר בהיצמד שני הדברים דהיינו שגם יראה דברים אסורים, וגם יחשוב על דברים אסורים, הן האדם חלוש כנגד תאותו תאות הנשים. ואין צריך לומר אומר האור החיים הקדוש שאם שלח את ידו ואכל מעט מן הרע הזה הנה הוא מסור ביד תאותו מעשה תחבולות האדם.

ומסיים הרב במילים שוברות לב ולהעריך מלחמה נגד בחינה זו היא בשלילית ממנה בלתי שני הדברים שהם :

א) שמירת העיניים.

ב) שמירת המחשבה.

המלחמה האמיתית אחים יקרים אנחנו בכלל לא מתחילים וזה שלילי לחשוב שאנחנו נלחמים באמת בלתי שמירת העיניים והמחשבה. ומסיים הרב "ובזה תהיה נרכבת באדם תכונה לבל יתלהט אחר היצר הרע והתאוה הזו וישליט הרצון והיינו את רצונו ורצונו של מקום בחפץ הטבעי ותדע אומר האור החיים הקדוש "כי חוש הראות [הראייה] יגדיל החפץ לחפוץ בתאות הנשים ויבטל את כח הרצון מלמנוע מלחטוא והראייה תטה אותך אל חפץ המעשה והיינו העבירה רחמ"ל עד כאן לשונו הקדוש של האור החיים הקדוש.

אחים יקרים הריי לנו עצה טובה כדי להינצל מן יצר הרע של עריות ותאות הנשים, ולא רק עצה טובה אלא הרב אומר לנו שלולי שמירת העיניים והמחשבה אין שום סיכוי בעולם לנצח את יצר הרע בזה.

וצריך שתדעו אחים יקרים כפי שהקדמנו שצריך אמונה תמימה גדולה מאוד כדי לקיים ציווי התורה וח"ו מלהזכיר ולומר או לחשוב, וכי אני יכול לשמור על העיניים שלי וכי זה מדובר אלי, אחים יקרים וכי ח"ו הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו ואומר להם לעשות דבר שלא יוכלו לעמוד בו, וכי הקדוש ברוך הוא שהוא המלך יצווה את עבדיו על דברים שבלתי אפשרי לנו לקיימם אחים יקרים?

הלא הם הם דבריו של הרב הצדיק רבי יצחק הוטנר זצוק"ל שאמר "שהכפירה הגדולה שתהיה לפני ביאת משיח צדקנו שהאדם יסבור שאין לו מציאות להשתנות" רחמ"ל.

דהיינו אני לא מסוגל לקיים זאת, אחים יקרים אם המלך מצוה את עבדיו לעשות עבודה מסוימת הלא פשוט בשכל הישר כי זוהי עבודה אשר הם יכולים לעמוד בו, כי אם לא המלך חס ושלום טיפש? אם כן כלום הקדוש ברוך הוא מצוונו לקיים את לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ואנו נבוא ונטען שזה לא מציאותי? אם כך תבינו לבד היכן הגענו.

"מהו גדר של לא תתורו"

וצריך לדעת אחים יקרים שכאשר אנו אומרים כל יום פעמיים באהבה "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", לכאורה שואל רבינו משה אלשיך זצוק"ל הוא "האלשיך הקדוש", כיצד יתכן שאנחנו אומרים כל יום פסוק שהוא כלל לא מובן, ופירוש הדברים הם כך:

הלא חכמינו זיכרונם לברכה אומרים במקום אחר העין רואה הלב חומד ומחמת זה כלי המעשה גומרים, והיינו האדם מגיע לידי עבירה. רואים מפה אחים יקרים שהעין קדמה להרהור הלב, והיינו שההרהור בלב נוצר ונגרם מחמת הראייה, ואם כן אומר האלשיך הקדוש לפי זה צריכים אנו לומר ולא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם, שהרי קודם כל העין רואה ואחר כך הלב מהרהר, וזוהי קושיה חזקה שאין כדוגמתה וביאור והסבר הדברים הוא כך.

אומר האלשיך הקדוש תדע כי על הראייה וההסתכלות הראשונה שאדם יסתכל על נשים אין ראוי לתובעו על איסור דאורייתא של "לא תתורו" למה? הואיל וזו ראייה שבאה מחמת אונס וההוכחה לכך שתיכף שהוא ראה מראה אסור מה הוא עושה, מיד מוריד את עיניו מלהמשיך ולהסתכל בה על כן אין ראוי לתובעו.

אבל הראיה השנייה שהאדם מסתכל ומביט זוהי ראייה שבאה מחמת חמוד ותאות הלב, דהיינו האדם הוא זה שמחפש מתאות ליבו להסתכל ולנאוף בעיניים ולעבור על לא תתורו, על כן על הראייה שבאה מחמת חימוד הלב על זה ראוי לתבוע את האדם, על כן אמרה והקדימה התורה הקדושה באומרה ולא תתורו "אחרי לבבכם" שעל ראייה שבאה מחמוד הלב תובעים את האדם עד כאן תוקף דבריו.

על כן אחים יקרים התביעה עלינו חס ושלום תהא תביעה גדולה אם אנחנו לא נתחזק באותו עניין של שמירת העיניים ולמנוע עצמנו ממראות האסורות, כמו שאמר אחד החכמים "אדם יכול לעבור ברחוב אחד ולעבור על כמה עשרות או מאות של לאוין דאורייתא של "לא תתורו", והאדם יודע בנפשו אם הוא זה שמחפש ומסתכל מתאות ליבו או לא, ועל זה יבוא בדין ובחשבון עם הקב"ה לבד כי "הנסתרות ל ה' אלוקינו" הנסתרות שבלב ובסתר זה ה' אלוקינו יבחן לעתיד לבא.

על כן האדם צריך לחשוב פעמיים לפני שמרים את עיניו ולפני שרוצה לספק את תאות ליבו חס ושלום.ובעוונות הרבים מחמת ירידת הדורות הנוראה עד היכן הגענו לאבד את הרגשות לאבינו שבשמים והלב לא לב חס ושלום אלא אבן ואולי יובן דבר זה ממעשה שהיה.

"מעשה שהיה"

מעשה שהיה בתקופת מלחמת העולם הראשונה בעיר ראדין עירו של החפץ חיים זצוק"ל שהייתה עיירה קטנה שכל תושביה היו דתיים, אבל במלחמת העולם הראשונה שהתקרבה החזית לעיר ראדין ומחמת כן בני העיירה נאלצו לברוח לפנים הארץ ברשות הרב הנערץ .

ושם בתוככי רוסיה ראה החפץ חיים חילול שבת לראשונה בחייו ראה והזדעזע,והוא פרץ בבכי סוער בבכי סוחף בכי מרטיט שלא פסק שעה ארוכה ואמר לעצמו הגע בעצמך יהודי מחלל שבת,יהודי הכורת את הקשר בינו לבוראו מנתק את הברית מחייב עצמו מיתה!

עבר שבוע ימים, ובשבת האחרת ראה שוב חילול שבת שוב הזדעזע ושוב החל לבכות, אבל בכי זה היה שונה, שלפני שבוע הבכי הלך ונרגע עד שהפסיק ועתה גבר הבכי מדקה לדקה גבר ולא נרגע! תמהו התלמידים על החפץ חיים ושאלוהו רבינו כיצד יתכן הדבר שהשבת עכשיו סוער הבכי יותר מאשר בפעם הראשונה? שכן ידוע שבתחילה דבר שחדש אצל האדם ההתפעלות משפיעה יותר לכאן או לכאן לפי העניין, אבל לאחר מכאן כוח ההרגל מוריד את ההתפעלות.

ובין פרצי הבכי ענה החפץ חיים ואמר:

"בשבוע הראשון בכיתי על חילול השבת על היהודי המאבד את עולמו במו ידיו בכיתי וכדרך העולם נרגעתי כעבור שעה ארוכה. השבת ראיתי זאת שוב והזדעזעתי שוב ופרצתי בבכי שוב ולפתע נוכחתי לדעת שהשבת זה כואב לי פחות והבכי חלש יותר וחרישי יותר, והבנתי שהראיה פגעה בי ושינתה אותי .

התחלתי להסכין ולהשלים עם חילול שבת ואמרתי לעצמי ישראל מאיר התקלקלת! ואז התחלתי לבכות אבל הפעם על עצמי על ההתדרדרות כתוצאה מהראייה, וכשאדם בוכה על עצמו הבכי גובר והולך,,,

אם כן אלינו אם אין אנו מזדעזעים מן המראות האסורות שאנו רואים, חייבים אנו להזדעזע מכך שכבר איננו מזועזעים, שכבר השלמנו עם כך חס ושלום, שכבר הושפענו ואין מה לעשות חס ושלום, ולכן עלינו להימנע ככל האפשר מראיות האסורות המשחיתות ומכלות מנפש ועד בשר {ממאמר הרב שלום ולך שליט"א} .

"הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים"

הגמ' במסכת נדה דף טו' עמ' ב' דורשת:

אמר רבי חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טיפה זו ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו רבונו של עולם טיפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני, חוץ מצדיק או רשע.

כמו שאמר רבי חנינא הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים שנאמר בספר דברים: "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך"

הכל בידי שמיים:כל מדותיו וקורותיו של אדם באין לו בגזירת מלך חוץ מזו.

כי אם ליראה: דבר זה לבדו הוא שואל מעמך. {רש"י}

"הטעם לכך טוב מאוד זה יצר הרע"


מובא בספר דרך ה' לרבינו משה חיים לוצאטו זצוק"ל:

כי הבורא יתברך ברא את האדם עם יצר הטוב ויצר הרע, והאדם הוא צריך להבחין בין הטוב לרע, ולבחור באמת, וכל זה עשה הקב"ה להיטיב עם ברואיו כי השי"ת הוא טוב ודרכו להיטיב, ורצה לזכות את ישראל שינחלו את חיי עוה"ב ויתענגו שם בזכות מעשיהם, כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת.

ואילולי היה יצר הרע לאדם אלא רק יצר הטוב והאדם היה עובד את בוראו ללא יצרים ותאוות, היה נהנה בעוה"ב בתור נהמא דכיספוא.

שפירושו: לחם חינם. וזוהי בושה גדולה ביותר ולכן נתן הקב"ה יצר הרע ויצר הטוב, כדיי שהאדם יתמודד עם יצרו הרע ויקבל על זה שכר מושלם, ולכן טוב מאוד זה יצר הרע כמובא במדרש רבה.

"מעשה שהיה"

"מה זה יראת שמיים"

הגמ' במסכת ברכות דף כח עמ' ב' פרק תפילת השחר:

מספרת כשחלה רבי יוחנן בן זכאי ונכנסו תלמידיו לבקרו וכשראה אותם החל לבכות, אמרו לו רבינו נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? {פירוש הלא רבי יוחנן בן זכאי אמרו עליו שהיה יודע שיחת דקלים , שיחת שדים, שיחת עופות, מלאכי השרת,ולא השאיר שום חכמה שלא למד אותה ומפני מה יש לו לבכות}.

אמר להם אילולי הייתי עומד לפני מלך בשר ודם שהיום הוא כאן ולמחר בקבר, שאם כועס עלי, אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני אין איסורו איסור של עולם, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם, ואם אני רוצה אני יכול לפייסו ולשחדו בממון, אף על פי כן הייתי בוכה.

ועכשיו מוליכין אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שחי לעד ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי כעסו כעס עולם, ואם אוסרני איסורו איסור עולם, ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם, ולא עוד שב' דרכים לפני אחת לגן עדן ואחת לגיהנם, ואין אני יודע באיזו דרך מוליכין אותי, וכי לא אבכה? אמרו לו רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון שיהא מורא שמיים עליכם כמורא בשר ודם, אמרו לו עד כאן? בתמיה ולא יותר מזה? אמר להם הלוואי שיהא מורא שמיים עליכם כמורא בשר ודם.

שכן אדם עובר עבירה בסתר, ומדוע הולך ועושה זאת בסתר? כי אומר בליבו שלא יראני בשר ודם, ואם אנשים היו יראים מהקב"ה כמו שמתביישים מבשר ודם, היו נמנעים מהרבה עבירות.ואמר להם פנו כלי טומאה מהבית מפני הטומאה, והכינו כסא לחזיקהו מלך יהודה שבא ללות אותי.

נמצינו למדים מגמרא זו שיראת שמיים של האדם נמדדת כאשר הוא נמצא לבד כמו שאנו אומרים כל בוקר בתפילה "לעולם יהא אדם ירא שמיים בסתר כבגלוי" היראת שמיים של האדם נמדדת בהיותו לבדו בסתר בלי אף אדם ומכל מקום ירא לחטוא, ואם כן אדם שיש לו אמונה ויראת שמים גם כאשר נמצא לבדו שומר על עיניו ממראות אסורות,ואז יקרא בשם ירא שמים כיון שמאמין מכח האמונה שלו בבורא עולם אשר כבודו כבודו מלא עולם.

"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"

והנה מובא "בשער הליקוטים" פרשת שופטים על פסוק זה שאלה גדולה וזה לשונו:

יש להקשות ולשאול למה לא אמר הפסוק שופטים ושוטרים תתנו לכם בכל שעריכם בלשון רבים?

אמנם שמענו משם הרב הגדול רבינו חיים ויטאל זצוקלה"ה:

"שכל אחד ואחד מישראל יש לו כמה שערים ואלו הם: שער הראות שזה העיניים, שער השמע שזה האוזניים, שער הדיבור שזה הפה, שער הריח שזה האף, שער המישוש שזה הידיים והרגלים.

וא"כ צריך האדם שישים לו שופטים ושוטרים בכל אלו השערים הנזכרים, רוצה לומר שיגדור עצמו שלא יביט בדבר ערוה, ולא יטה אוזן לדברים שאינם הגונים, ולא ידבר נבלות פה ולא רכילות, ולא יריח ריח בשמים של ערוה, ולא יגע בדבר ערוה בידיו, ולא ילך לדבר עבירה או לבתי טרטיראות וקרקסאות. לזה אמר שעריך בלשון יחיד לרמוז על האמור שכל אחד ואחד צריך לשמור עצמו.

וידוע שמכאן עד לרקיע כמה מיני מקטרגים ומלאכי חבלה, וגם השבעה רקיעים שיש עד למעלה יש כמה שערים לכל רקיע ורקיע, וכמה שומרים יש על כל שער ושער.

וכשהנשמה עולה בודקים אותה, אם היא זכאית פותחין לה השערים ומניחים אותה להיכנס, ואם לאו דוחין אותה לחוץ ונועלים השערים בפניה ואין מניחין אותה להיכנס.

וכשאדם גודר עצמו ושעריו מן החטא יתקיים בו הפסוק שנאמר בישעיה הנביא:

"פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים"

פירוש: שיתנהגו איתו בעולם הבא מידה כנגד מידה שכמו שהוא שם שופטים ושוטרים בשערים של מטה, כך יפתחו לו שערים של מעלה.

ועוד זוכה לש"י עולמות של כל צדיק וצדיק, שיפתחו לו שעריהם של כל העולמות שיקבל, כי כל עולם יש לו שער. ומפני זה ראוי לכל בעל שכל שיתן אל ליבו בחיים חיותו לגבול ולגדור שעריו הנזכרים לעיל ואז זוכה שיפתחו לו שערי צדק כאמור, עד כאן מכתבי האר"י.

"תנה בני לבך לי"

ואומר שלמה המלך עליו השלום, שהקב"ה אומר ליהודי אם רצונך לתת לי את ליבך תעשה זאת על ידי:"עיניך דרכי תיצורנה" תשמור על עיניך בדרכים ובכל מקום שאתה הולך ממראות האסורות והלב שלך יהיה לי.

וממילא יהיה לך יותר טעם של מתיקות בתורה ובתפילה ובכלל בחיים עצמם, ועל זה אמרו עולמך תראה בחייך, כי כיון שאתה שומר עינייך, הקדוש ברוך הוא שוכן בך, ואז בוודאי תהא לך שמחה אין סופית.

אבל ברגע שאתה מטמא את עינייך רחמ"ל הסיטרא אחרא שוכך בתוכך ומימלא העצבות וכל המרעין בישין שוכנים בך בר מינן!

"הלכות בשמירת העיניים"

מראות אסורות זה איסור גמור מדאורייתא.

הגמרא במסכת ברכות אומרת:

שנו חכמים אל יהלך אדם אחורי אשה, ואפילו אשתו נזדמנה לו בגשר יסלקנה לצדדים ולא ילך אחוריה, וכל העובר אחרי אשה בנהר אין לו חלק לעוה"ב.

והסבירו המפרשים:

רש"י: מחמת שאשת איש זו יורדת לכבס בגדים ומרימה בגדיה ומתגלה בשרה הרי זה מסתכל על רגליה וזה ערוה ולכן אין לו חלק לעוה"ב .

היעב"ץ: דע שמדובר אפילו באשה פנויה.

"בעלי התוספות": אדם זה שמרגיל עצמו ללכת להסתכל על נשים סופו שינאף ויבוא לידי עבירה, וכל הנואף סופו שיורש גיהנם.

מכאן אנו למדים שאדם שהולך לחוף מעורב או לאירוע מעורב ולמקום שיש נשים פרוצות ולא עושה תשובה לברוח מעוון זה של פגם העיניים, אז חס ושלום יבוא לידי ניאוף, וכיון ששנה אדם בעבירה נעשית לו כהיתר פירוש: כאילו אין שום איסור בדבר רחמ"ל.

אל תגזים, אבל בעולם הבא אדם שפגם בעיניו ויראה את מלאך המוות שלו מלא עיניים על כל פגם שראה, וכי יעיז גם שם לבוא ולומר אל תגזים?אלא בוודאי שלא.

על כן קבל על עצמך מייד לשמור עינייך, והשם יתברך ישכון בלבבך ותזכה לעין לא ראתה אלוהים זולתך יעשה למחכה לו.

"המרצה מעות ומתכוון להסתכל

אין לו חלק לעולם הבא"

וממשיכה הגמרא ואומרת שנו חכמים המרצה מעות מידו לידה של אשה, ותוך כדי שעושה זאת מתכוין להתסכל על יופיה,

אפילו יש בידו של אדם זה תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם .

שנאמר: "יד ליד לא ינקה רע", יד של משה רבינו שקבלה את התורה בהר סיני מיד ימינו של הקב"ה אבל מסתכלת על נשים לא תינקה מדינה של גיהנם שהוא נקרא רע.

מכאן אנו למדים :"שאפילו שעושים דבר של מצוה כגון צדקה אבל ח"ו מתכוונים להסתכל על האשה ולפגום בעיניים ח"ו לא תינקה מגיהנם ודו"ק.

ואוי ואבוי לאלו שיושבים גברים עם נשים יחדיו באומרם לנו זה לא מפריע, והראיה לכך שאין אנו מתכוונים להיסתכל לשם הנאה. הרי הם חיים בשקר וליבם אטום מלראות האמת, ורבי עמרם חסידא יוכיח, ורבי מאיר בעל הנס יוכיח, ורבי עקיבא יוכיח כמובא במסכת קידושין שברגע שנסתכלו רחמ"ל כמעט שחטאו אילולי היו מכריזים עליהם בשמיים.

והגמרא במסכת נדרים תוכיח שאומרת "כל הצופה בנשים סופו שבא לידי עבירה"

וחז"ל הקדושים יוכיחו אותם שאמרו "עין רואה ולב חומד וכלי מעשה גומרים.

ומר"ן בשולחן ערוך יוכיח אותם שכתב :"אסור לאדם לישא אשה בלי שיראה אותה תחילה שמא תתגנה בעיניו" וכתב בהמשך: "ולאחר שראה אותה אסור לו להיסתכל בה לשם הנאה וזנות"

ומניין אנשים אלו מצאו היתר לעצמם לשבת יחד נשים וגברים בלא פחד מהשם יתברך, וזה ממש שקר מוחלט! ואין לנו לאן להימלט מהאמת כי היא אחת כמו הקדוש ברוך הוא, ואלו שיושבים בחוגים למיניהם של תורה נערים וגם בתולות רחמ"ל הם הם שעוברים על דברי חכמים, ועתידין ליתן את הדין על כך אם לא יעשו תשובה, והשם יתברך יאיר עיניהם מהחושך והאפילה בהם הם הולכים ויחזירם בתשובה שלימה אמן!

"מעשה שהיה"

והנה אחי היקר צא ולמד ממעשה שהיה עם הגאון הצדיק בעל החפץ חיים רבינו ישראל מאיר הכהן זצוק"ל שהיה מאיר עיני ישראל וממשיך להאיר עינינו בחיבוריו הנפוצים בכל העולם מידי יום ביומו :

"פעם אחת החפץ חיים שהה בעיר סנאווסק בשכנות עם אדם אחד ,והייתה שם נערה שיצאה ונכנסה כמה פעמים לביתו של החפץ חיים והיה החפץ חיים מטה את ראשו לצד אחר, פעם קרה ביושבו עם בני החבורה ועוסק בדברי תורה והיא הנערה יוצאת ונכנסת כפעם בפעם , ולא יכול החפץ חיים להתאפק ואמר לה : "למה את מסתובבת כאן מה את רוצה ממנו את חושבת שאנו מלאכים ויצתה בנזיפה"

{מהספר קדושת עיניים עמ' שח מתולדות ומכתבי החפץ חיים מבנו זצ"ל}

ודי לחכם ברמז על מה שאמרנו כנ"ל. ומה אם ענק זה שאמר עליו הדיבוק שנחשב בשמיים לתנא , לא היה יכול שתעבור מול עיניו נערה, כל שכן אנן יתמי דיתמי, וכי כל אלו שיושבים עם אותן נערות הם מלאכים,ואין הראיה בהם משפיעה עליהם? אלא שהם עושים מה שנוח להם, והשם יתברך ינחנו בדרך האמת!

"מנין יצא ימ"ש מהסתכלות אסורה"

מובא בגמרא במסכת סוטה מז' עמוד א' מעשה שהיה:

על ר' יהושע בן פרחיה שברח מן האויבים שרצו להרגו וברח לאלכסנדריה של מצרים, וכאשר חזר לארץ ישראל התארח עם תלמידיו באכסניה שנהגה בו כבוד, והיו עומדים לפניו ונהגו בו כראוי לכבוד של תלמיד חכם, "אמר ר' יהושע בן פרחיה כמה נאה אכסניה זו" וברש"י: התכוון לומר כמה נאים מעשים של האכסניה הזו שנוהגת כבוד בתלמידי חכמים.

אמר לו תלמיד אחד כבוד הרב העיניים של בעלת אכסניה זו טרוטות פירוש עגולות, וכיצד אתה אומר שהיא נאה? אמר לו הרב "רשע" בכך אתה עוסק מסתכל על אשת איש? ונידה אותו, וזה התלמיד היה ימ"ש ושם זכרו, נמצינו למדים שמפגם העיניים והברית יוצאת כת של כפירה וכל דבר קשה בעולם.

"חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח"{משלי יד,פס' טז}

וכתב רבינו יונה "בשערי תשובה" פרק א':

"החכם אף על פי שהוא סר מרע בכל מאמצי כוחו,יירא ויזחל אולי לא כילה חוקו,, פירוש:

אע"פ שהוא חכם והגיע לגדולה מסוימת ברוחניות מכל מקום הוא סר מרע ולא מתקרב למקום של יצר הרע, מה שאין כן הכסיל בוטח בעצמו ולבסוף נופל בעבירה, אדם שהוא חכם לא מתקרב למקום של יצר הרע.

"עוצם עיניו מראות ברע הוא מרומים ישכון"

הגמרא במסכת בבא בתרא דף נז עמ' ב' אומרת:

אמר רבי חייא בר אבא פסוק זה מדבר באדם שלא מסתכל בנשים בשעה שרוחצות בנהר, שואלת הגמרא ואייך מדובר? אם יש לו דרך אחרת ללכת בה והוא הולך בדרך זו שהנשים עומדות ומכבסות כביסה אפילו שעוצם עיניו נקרא רשע!

ואי ליכא דרכא אחרינא אנוס הוא? לעולם ליכא דרכא אחרינא ועבר שם ועצם עיניו לכן הוא מרומים ישכון. מכל מקום רואים מפה שאדם שנכנס למקום שיש יצר הרע גם נקרא רשע.

"עת רצון של נעילת יוהכ"פ"

ומובא בספר "טהרת הקודש" לרבינו אהרון ראטה זצוק"ל:

"כי כאשר בר ישראל הולך ברחוב, ויצרו מקשקש בקרבו להביט אנה ואנה בנשים, ועוצר עצמו {רוחו} מלהסתכל עליהן, אזי באותה שעה יש לו עת רצון בשמים של נעילה ביום הכפורים לבקש מה שירצה ומי פתי יסור מזה הדבר.

"עין לא ראתה אלוקים זולתך"

ואולי אפשר בס"ד לפרש את הנ"ל על פי פסוק זה, כאשר יהודי הולך ברחוב ושומר על עיניו, והיינו העין שלו לא ראתה מראות אסורות, מי יודע את זה? אף אחד כי אם הבורא יתברך,רק הוא יודע ששמרת את עינייך.

ועל זה המשיך הפסוק ואמר "אלוקים זולתך" אף אחד לא יודע שיהודי זה שמר את עיניו,חוץ מהשם יתברך. ומה שכרו? ממשיך הפסוק ואומר "יעשה למחכה לו", כלומר שאם האדם עד יומו האחרון ישמור עיניו יקבל מידה כנגד מידה, כי "עין בעין יראו בשוב ה' ציון", וכתוב בספר טהרת הקודש בשם "הזוהר הקדוש" כי אדם ששמר עיניו יזכה לראות את הקב"ה עין בעין, בגלל ששמר את עיניו!

"בפני עיור לא תיתן מכשול"

וכך אפשר לבאר דרך הרמז כי ידוע שפשט של פסוק זה מדבר על כגון שאדם שבא לדבר בפני חברו לשון הרע, וחברו יודע שהוא ידבר לשון הרע, עליו לסור ממנו כדי לא לשמוע.

ואם לא זז ממנו הרי זה הכשיל אותו באיסור לשון הרע ונתן לו מכשול, שכן אם לא היה שם חבירו לא היה לו למי לספר לשון הרע עד כאן הפשט.

ואפשר לבאר גם דרך הרמז כי אדם שהולך ברחוב ועושה עצמו כעיור שלא רואה בעיניו מראות האסורות, אז יתקיים בו המשך הפסוק "לא תתן מכשול", לא יהיו לו קשיים בעבודת השם "כי אין יצר הרע של האדם שולט אלא במה שעיניו של אדם רואות" {מסכ' סוטה דף ח'}.

"עצה למעשה בשמירת העיניים"

לא להתקרב למקום נסיון ולא לתת פתח ליצר הרע שהאדם יבוא לחטוא בעיניו, כמו שאומרת הגמ' במסכת בבא בתרא על הפסוק "עוצם עיניו מראות ברע הוא מרומים ישכון" על מי נאמר פסוק זה? על אדם שהולך ליד הנהר בזמן שהנשים מכבסות בגדיהם ועוצם עיניו הוא מרומים ישכון לעולם הבא. היכי דמי? אי איכא דרכא אחרינא והולך בדרך זו רשע הוא? אלא כגון דליכא דרכא אחרינא אזי נקרא צדיק!

וכתב הרשב"ם בד"ה רשע הוא :

כיון שנכנס למקום של יצר הרע על זה הוא נקרא רשע, ושמעתי ממו"ר בשם המהרש"א כי כאשר האדם מעורר את התאוה שלו על ידי שנכנס למקום של יצר הרע זה העוון הגדול ביותר ולכן זה רשעות.

"מעשה שהיה"

רק מסמר קטן!

מעשה ששמעתי ממורי ורבי שיחיה, באדם אחד שהיה לו הרבה כסף אלא שהיה קמצן ביותר, והיה מפחד מאוד מלבזבז כספו ולכן היה חי בצמצום גדול ביותר בתוך מחסן עם הבית וחי בפשטות גדולה מאוד, והנה אדם זה לא נשא אשה זמן רב כיון שאמר בליבו אם אשא אשה אצטרך לבנות בית וזה כסף, ואצטרך לקנות אוכל ולהביא ילדים ולקנות להם וכו,, וכו,, וכל זה כסף לא חבל? לכן לא יתחתן.

ועברו שנים רבות על האדם הקמצן הזה עד שבאו והאירו לו את עיניו שלא כדאי לו להפטר מן העולם בלי ילדים ובלי אשה, עד שגמר בליבו ללכת אל השדכנים, וכולם שאלוהו היכן הוא גר, ומה הוא עושה, וכששמעו אותו ואת תשובותיו, אמרו לו כי אף אחד לא ירצה לדור עם אדם כמוך, לך תמצא בית ואחר כך תתחתן.

הלך אדם זה ועשה בערמה דבר ערמומי, הלך לשכונה היקרה ביותר בעיר ודפק בדלת של הבית המפואר ביותר בשכונה ואמר לבעל הבית כי רוצה הוא לעשות עסקה עימו לתת לו סכום נכבד של עשר אלף מטבעות בעבור חלק קטן בבית לתלות בו מסמר אחד, אדם זה שראה את רצינותו של אדם זה לחץ לו יד לקח את הכסף ועשו את העסקה, והנה אדם זה הלך ולקח מסמר ותקעו בתוך פתח הבית בפנים.

עבר שבוע ואדם זה דופק בדלת ועונה לו בעה"ב ושואל לרצונו? אמר לו בעל המסמר כי הוא קנה כובע חדש ולא רוצה שהכובע יתלכלך במחסן על כן יועיל בעל הבית בטובו לתלות את כובעו במסמר שלו, וענה לו בשמחה רבה, למחרת בא אליו ודפק לו בדלת, ושאל אותו כעת מה? ענה לו כי הוא עושה שיפוצים במחסן ויועיל בטובו לתלות גם את חליפתו על המסמר, ענה לו בשמחה רבה.

והנה לאחר כמה ימים בא אליו בשעה מאוחרת בלילה ודפק בביתו ושאל אותו כעת מה? אמר לו כי יש לו שקית של אוכל שמוכרח הוא לשמור אותה במסמר שלו ולא הייתה לו ברירה עד שתלה את השקית אוכל במסמר, ובאותה שקית היו דגים מסריחים שום ובצלים וריחות גרועים ביותר עד שהבריח את בעל הבית ובני ביתו, ואדם זה לקח את הבית והלך להתחתן.

וכך היצר הרע של האדם אומר לו וכי שכבתי עימה וכי בעלתי אותה? בסך הכל היסתכלתי עליה וכו,, כדברי הרמב"ם, והפתח הכי קטן שנותנים ליצר הרע שם תחילת מפלתו של האדם במלחמה עם היצר הרע בעולמו.

"כיון ששנה אדם בעבירה הותרה לו"

וכמו שאומרת הגמרא במסכת קידושין דף כ' עמ' א :

"אמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו,שואלת הגמרא וכי הותרה לו? אלא נעשית לו כהיתר!

האדם נהיה רב לעצמו ואומר בליבו "אין זה איסור חמור כל כך להסתכל על נשים" וכיוצ"ב.

והאדם מתרגל בכך ונופל לבירא עמיקתא ומי גרם לכך? ההיתר הראשון שממנו צריך לברוח כבורח מן האש!

"מדוע למלאך המוות יש מלא עיניים"

הנה מובא בגמרא הקדושה מסכת סוכה, כי כאשר אדם נפטר מן העולם הוא רואה את מלאך המוות מלא עיניים, והנה אומר החתם סופר יש לשאול מדוע הוא דווקא מלא עיניים? ותירץ בשם רבו רבי נתן אדלר זצוק"ל כי למלאך המוות של האדם יש מלא עיניים מכל פגם עיניים שהוא היסתכל על נשים ויתכוון ליהנות רחמ"ל כנגד זה יש למלאך המוות שלו עיניים.

"בעניין קדושת העיניים"

לפני שנאמר כמה הלכות חשובות שיחזקו את הנפש להימנע מעוון פגם העיניים כמבואר בעצתו של רבי ישראל מסלאנט שעל ידי לימוד ההלכה על העבירה נמלטים מן העבירה. נקדים מאמר מגמרא ידועה במסכת קידושין.

"האם יש היתר להסתכל בנשים"

הגמרא אומרת במסכת קידושין דף מ עמוד א' :

אמר רב הונא כיוון ששנה אדם בעבירה דהיינו חוזר על עבירה מספר פעמים נעשית לו כהיתר".

מאמר זה כדורבנות ממש ללב כמה מזעזע זה להבין ולידע היכן הגענו בעניין פגם העיניים אם נדקדק נראה שהגמרא אומרת

"נעשית לו כהיתר" לעובר העבירה שחזר על העבירה ושנה בה, ומדוע נעשית לו כהיתר? כי היצר הרע בא לאדם ואומר לו הרי מותר להסתכל בלי להביט בכוונה לשם הנאה, לכן אסתכל על הקופאית, ועל הרופאה, וכן על זה הדרך, אבל תוך כדיי הוא לא שם לב שגם על הדרך הוא מסתכל לשם הנאה, ואדם יודע מרת נפשו וזה הפתח של היצר הרע, האדם מסתכל בנשים מדוע? נעשית לו כהיתר!מותר לי להסתכל חס ושלום.

כפי שאומר הרמב"ם שהיצר הרע אומר לו לאדם וכי קרבתי אצלה חיבקתי אותה וכו'...היצר הרע מדמה לאדם היתרים שבכלל לא קיימים ועל זה האדם יתן דין וחשבון אם לא ירד "מההיתרים שלו".

ויפסיק להיות פוסק לעצמו ויתבונן היטב בנפשו האם הוא משקר את עצמו אזי הוא ימצא את עצמו בשאול תחתיות, וטוב לייסר את עצמנו בעולם הזה ולחנך עצמנו מאשר נתייסר בעולם הבא על כל פגם ופגם של ראיה.

הלכות בשמירת העיניים

הרמב"ם בהלכות תשובה כתב :

*חמישה דברים העושה אותם אין חזקתו לשוב מהם המסתכל בעריות מעלה על דעתו שאין בכך כלום שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה ? הוא אינו יודע שראיית העיניים עוון גדול הוא שהיא גורמת לגופן של עריות שנאמר: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".

*רבינו יונה : המסתכל בנשים מומר לעבירה אחת.

וכתב הבית יוסף אבן העזר סימן כא' וזה לשונו:

*כתוב באורחות חיים בשם הרב רבינו יונה אסור להסתכל באשת איש מן התורה שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". ואסור להסתכל בפנויה מדברי קבלה שנאמר באיוב ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה.

וכל המסתכל באשת איש מכשיל ומכחיש כח יצרו הטוב והודו נהפך עליו למשחית שכך אמרו רבותינו זיכרונם לברכה כל המסתכל בעריות קשתו ננערת.

ואשר לא נשא עיניו אל אשת איש זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר עוצם עיניו מראות ברע ונאמר מיד אחריו "מלך ביופיו תחזינה עינייך"

ואסור מן התורה להרהר באישה ואפילו פנויה עכ"ל.{עין בהרחבה בספר הסתכלות בהלכה המדבר באריכות}

ולכן אחים יקרים תחזרו ותשננו את הלכותיו בשבתך ובביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וגם בנסיעה באוטובוס או בשהותך במקום שקשה להינצל מן העריות כגון בדיקות בקופת חולים וכל כיוצא בזה כך עימך את החיבור הזה ותחזור ותשנן ותחדיר לראשך היטב ועל ידי זה תינצל מן החטא כפי שהבטיח רבינו ישראל מסלאנט :

"כי זה הלימוד עושה קניין חזק בנפש להיות העבירה מרוחקת ממנו בטבע" ועל ידי זה נינצל בעזר ה' יתברך מהעבירות החמורות שאסרה התורה ואסר הקב"ה עלינו.

העצה השלישית:

"לימוד ההלכתי על עוון זה"

מובא בספר "אור ישראל" לרבינו ישראל מסלאנט זצוק"ל מייסד תנועת המוסר עצה נפלאה מאוד וכמעט החשובה ביותר כיצד להימלט מהעבירה הקשה הזו.

ונקדים תחילה את דבריו "באגרת המוסר" וזה לשונו:

"ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין, בזה הורונו חז"ל כי תבלין של תורה היא היראה הנובעת ממנה והוא העיקר ללמוד תורת כל עבירה ועבירה לבדה, לגאוה תורת הגאוה, למשא ומתן באמונה, וכן לעריות צריך ללמוד את התורה שלה במצוה ובעבירה.

וממשיך הרב ואומר כי הנשגב והעיקר בשימוש של הרפואות התורה לתחלואי היצר הוא ללמוד בעוז ועיון עמוק היטב את דיני העבירה עצמה וההלכה עם כל סעיפיה"

אחים יקרים רואים מפה עצה נפלאה מאוד שצריך לשבת ולקרוא את ההלכות המדברות בעניין העריות כגון הרמב"ם בהלכות אישות, והלכות איסורי ביאה.

וכן השולחן ערוך "אבן העזר" ונושאי כליו, וספרי מוסר כמו "טהרת הקודש", "קדושת העיניים", וכן ספרים דומים המדברים על חומרת הדבר, וכן מעלות שבדבר.

ועל ידי זה הדבר עושה רושם בנפשו שכאשר יגיע חס ושלום ניסיון לידנו נתרחק מהעבירה כיצד? שעל ידי שלמדנו את ההלכה נכנס בנו יראת שמים שלא לעבור על ההלכה .

וממשיך רבי ישראל מסלאנט:

"ולכן היסוד העיקרי והעמוד הנכון להכין את עצמנו לשמירה מהעבירות ועשיית המצוות הוא רק הלימוד הרב בהלכה זו הנוגעת לעבירה זו או למצוה זו ובפרט בעיון הדק היטב, כי זה הלימוד עושה קניין חזק בנפש להיות העבירה מרוחקת ממנו בטבע"

הרי לנו פה אחים יקרים עצה נפלאה שרק על ידה לדברי הרב אפשר להימלט מניסיון העריות והוא לימוד אותה העבירה כדברי והבטחת הרב מסלאנט.

על כן בעזר השם יתברך אנו נביא כמה הלכות מספרו של רבינו הרמב"ם בסדר קדושה, וכן מדברי מר"ן השולחן ערוך המדברים בעניין אותה העבירה של העריות, וכן להיפך בדברים הטובים שבדבר ועל ידי זה נמנע מלחטוא בעריות.

וכמו שחתם הרב ישראל מסלאנט בדבריו:

"אם האדם נכשל רחמנא ליצלן בעבירה כמו בניאוף ותקף עליו יצרו שנעשה לו כהיתר רחמנא ליצלן, עיקר רפואתו מלבד ההתבוננות היראה והמוסר מאגדות חז"ל וספרי מוסר השייכים לזה, הוא לימוד ההלכות השייכים לזה בעיון ובפרט על מנת לעשות.

ועל ידי זה יתן הדבר את פריו לאט לאט לתת עוז בנפש להישמר מעט מהשאול תחתית לקנות טבע אחר לבל יעלה על ליבו לעבור על העבירה וגם אם יוכבד ויוקשה הדבר עליו"

וכעת נביא קצת מהלכותיו של רבינו הרמב"ם הנשר הגדול לשונו לשון הזהב.

הרמב"ם "הלכות אישות"

פרק ראשון:

*קודם מתן תורה היה אדם פוגע (פוגש) באשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה היה מכניס אותה לתוך ביתו ובועל אותה בינו לבין עצמו והיא נהיית לו לאישה. וכיון שניתנה תורה לישראל נצטוו עם ישראל שאם ירצה האיש לישא אישה יקנה אותה תחילה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאישה שנאמר: "כי יקח איש אשה ובא אליה".

* וכן קודם מתן תורה היה אדם פוגע{פוגש}באשה בשוק ואם רצה הוא והיא נותן לה שכרה {כסף} ובועל אותה על אם הדרך וזו היא (הבחורה) נקראת קדשה שפירושו:מקודשת ומזומנת לזנות {רש"י} {וכך מבואר ממעשה של יהודה ותמר} שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה וכיון שנקנית האשה ונעשית מקודשת אף על פי שלא נבעלה ולא נכנסה לבית בעלה הרי היא אשת איש והבא עליה חוץ מבעלה חייב מיתת בית דין ואם רצה לגרשה צריכה גט.

*הארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים כל זמן שהיא בבית אביה והבא על ארוסתו בבית חמיו מכין אותו מכת מרדות, ואפילו אם קדשה בביאה אסור לו לבוא עליה ביאה שנייה בבית אביה עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתייחד עימה ויפרישנה לו, ויחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה והוא הנקרא נישואין בכל מקום.

מהלכות איסורי ביאה

*הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה במזיד חייב כרת שנאמר "כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות" שניהם הבועל והנבעלת, ואם היו שוגגין חייבין חטאת קבועה, ויש מן העריות שהוא במיתת בית דין יתר על הכרת השווה בכולן .

*העריות שיש בהם מיתת בית דין מהן שמיתתן בסקילה ומהן שמיתתן בשריפה ומהן שמיתתן בחנק ואלו שמיתתן בסקילה : הבא על אמו ועל אשת אביו ועל אשת בנו והיא נקראת כלתו והשוכב עם הזכר והשוכב עם הבהמה והאישה המביאה את הבהמה עליה.

*ואלו הן העריות שמיתתן בשריפה הבא על בת אשתו בחיי אשתו ועל בת בתה ועל בת בנה ועל אם אשתו ועל אם אמה ועל אם אביה והבא על בתו ועל בת בתו ועל בת בנו.

*אין לך ערוה בחנק אלא אשת איש בלבד שנאמר מות ימות הנואף והנואפת ומיתה האמורה בתורה סתם זה חנק.

*הבא על הזכר או הביא זכר עליו כיון שהערה אם היו שניהם גדולים שניהם נסקלים שנאמר "ואת זכר לא תשכב" בין שהיה בועל או נבעל.

*כיון שקידש אדם אשה נאסרו עליו מקרובותיה שש נשים וכל אחת מהן ערוה עליו לעולם בין כנס בין גירש בין בחיי אשתו בין לאחר מיתה. ואלו הן: אמה ואם אמה ואם אביה ובתה ובת בתה ובת בנה ואם בעל אחת מהן בחיי אשתו שניהן נשרפין.

*הא למדת שבאשת איש שלש מיתות יש אשת איש שהיא בחנק ויש אשת איש שהיא בשריפה ויש אשת איש שהיא בסקילה .

*הבא על הערוה מן העריות ביאות הרבה חייב כרת או מיתת בית דין על כל ביאה וביאה אף על פי שאין בית דין יכולין להמית אלא מיתה אחת הרי הביאות נחשבות לו כעבירות הרבה .

*אישה שהיא נדה ואסורה לבעלה הרי היא כשאר כל העריות ומי שבא עליה ומערה בה בין כדרכה ובין שלא כדרכה חייב כרת.

ידיעה חשובה

*וצריך שתדעו אחים יקרים כי הגמרא אומרת במסכת כתובות וסוטה ועוד מקומות בש"ס "אמר רב יוסף מיום שנחרב בית המקדש אף על פי שבטלו מיתות בית דין דהיינו כשהיה בית המקדש קיים והיו שם סנהדרין גדולה שעל ידי זה אפשר להרוג ולהעניש כל אחד ואחד לפי מה שנתחייב אם בסקילה או שריפה או הרג או חנק אבל כיוון שנחרב בית המקדש בטלו מכל מקום דוגמתן של ארבע מיתות בית דין לא בטלו.

כלומר מי שנתחייב סקילה או שנופל מן גג ביתו או שאריה דורס אותו וציפורניו של האריה זה כעין סקילה, והיום יכול להיות מאוד שאדם שנדרס על ידי מכונית זה לא פחות מסקילה שכן במה גרוע אריה שדורסו ממכונית ששוקלת כמה טונות של משקל שמעיפה אותו.

מי שנתחייב חנק או שטובע בים בנהר או שמת בחולי של גרון שנחנק ממנו.מי שנתחייב שריפה או נחש מכיש אותו שהערש שלו כמו שריפה או שנופל בדליקה {שריפה} ומי שנתחייב הריגה או שנמסר למלכות שמיתתם בסייף או שליסטים באים עליו.

הרי לנו אחים יקרים דברים כדורבנות שלא נחשוב חס ושלום שאין דין ודיין בדברים אלא הדברים מובנים היטב, ואדם יחשוב ויחשב שכר מצוה כנגד עבירה ומה שווה יותר ליהנות הנאה רגעית ולהיענש עליה או לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב.

*כל הבא על ערוה מן העריות דרך אברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה שנאמר: "לבלתי עשות מחקות התועבות" ונאמר "לא תקרבו לגלות ערוה" כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה.

*העושה דבר מחוקות אלו הרי חשוד על העריות, ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עימה או להקל ראש, ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביופיה אסור, ומכין למתכוון לדבר זה מכת מרדות, והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון ליהנות הרי זה כמו שנסתכל במקום התורף, ואפילו לשמוע קול ערוה או לראות שערה אסור.

*המחבק אחת מן העריות שאין ליבו של אדם נוקפן עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אף על פי שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טיפשים הוא, שאין קרבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו.

"איסור הוצאת זרע לבטלה "

*אסור להוציא שכבת זרע לבטלה לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא ישא קטנה שאינה ראויה להוליד, אבל אלו שמנאפין ביד ומוציאין שכבת זרע לבטלה לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שהעושה את זה בנידוי הוא יושב ועליהם נאמר:

"ידיכם דמים מלאו" וכאילו הרג הנפש.

" איסור יחוד "

*אסור להתייחד עם ערוה מן העריות בין זקנה בין ילדה שדבר זה גורם לגלות ערוה חוץ מהאם עם בנה

והאב עם בתו ואיסור יחוד העריות מפי הקבלה.

*כשאירע מעשה אמנון ותמר גזר דויד המלך ובית דינו על יחוד פנויה ואף על פי שאינה ערוה מכל מקום בכלל ייחוד עריות היא, ושמאי והלל גזרו על יחוד כותית. נמצא כל המתייחד עם אישה שאסור להתייחד עמה בין ישראלית בין כותית מכין את שניהן מכת מרדות האיש והאשה ומכריזין עליהן.

*מי שאין לו אישה לא ילמד תינוקות מפני שהאמהות של הבנים באות לבית הספר לבניהם ונמצא מתגרה {מגרה את יצרו} בנשים.

*אין ממנין אפילו אדם נאמן וכשר להיות שומר חדר שיש שם נשים אף על פי שהוא עומד בחוץ "שאין אפוטרופוס לעריות" {פירוש:אין מי שיבטיחך להינצל מיצרך של התאוה הזו}.

*אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש אלא מן העריות והביאות האסורות, אמרו חכמים בשעה שנצטוו עם ישראל על העריות בכו וקיבלו מצווה זו בתרעומת ובכייה שנאמר : "בוכה למשפחותיו" על עסקי משפחות וכתב המגיד משנה:"מלמד שהיו ישראל מצטערים בשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות" .

*ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהן פרוצין בעריות וביאות אסורות, ועוד אמרו חכמים רוב בגזל מיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע.

*לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה בתורה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להינצל מהן, ויזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול להגיע לידי עבירה {והיינו למצוא את עצמו עם מישהי אסורה עליו ואז יחטאו וזה הוא שגורם לעצמו זאת שמביא עצמו לידי ניסיון וזה קשה} .

*וכן ינהוג להתרחק מן השחוק ומן השכרות ומדברי עגבים שאלו גורמים גדולים והם מעלות של עריות, ולא ישב בלא אשה שמנהג זה גורם לטהרה גדולה {כשאדם נשוי}, גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב שפנוי מן החכמה.

ובחכמה הוא אומר "אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד" עד כאן מהלכותיו של הרמב"ם הקדוש שכל דבריו קודש קודשים.

"איסור פגם הברית באדם נשוי"

כנודע לך אחי היקר מה שהתורה הקדושה אומרת בספר בראשית פרשת וישב פרק לח :

"ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד עד איש אדולמי ושמו חירה, וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע, ויקחה ויבא אליה, ותהר ותלד בן ותקרא את שמו ער, ותהר ותלד עוד בן ותקרא שמו אונן, ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר.

ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימתהו ה', ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך, וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו. עד כאן.

והנה רש"י הקדוש בדיבור המתחיל רע בעיני ה' כתב:

"ש: ער בנו של יהודה היה רע בעיני ה' שהיה משחית זרעו לבטלה כדיי שלא תתעבר תמר ויכחיש יופייה על ידי ההריון עכ"ל.

ולכן אנשים כאלה ששוכבים עם נשותיהם ומשחיתים זרעם ארצם לבטלה רחמ"ל הם נקראים רעים ומושחתים בעיני ה' מאוד, ואם יעשו תשובה במהרה אזי תקובל תשובתם ברצון ויהיו חביבים בעיני ה'. {ויעוין בפרק התיקונים על עון זרע לבטלה.}

אבל אדם נשוי שחושב שאין בכך כלום בזה ששוכב עם אשתו ומשחית זרעו ארצה, הוא טועה טעות חמורה וגדולה ביותר, וטעות זו תתגלה לו בחייו בעולם הזה ובעולם הבא ביסורים גדולים ביותר מאותם הנשמות שיתנקמו בו אם לא יעשה תשובה.

"חטאו של ער ואונן"

והנה אחי היקר כדיי לבאר לך יותר את עומק חומרת החוטא ששייך באדם נשוי אביא לך בס"ד את דברי רבינו האר"י הקדוש שכתב בשער "ליקוטי תורה" פרשת וישב עמ' קח

בדיבור המתחיל "ותקשור על ידו שני" וזה לשונו:

דע כי ער שהיה הבכור השחית את זרעו יותר מאונן אחיו, והראיה לכך זה:

א. שער היה משחית זרעו בידו.

ב. שהיה משחית בלא שום סיבה, אלא רק מחמת עבירה.

ולכך השם יתברך לקח אותו כי היה רע בעיני ה', אבל אונן לא היה עושה בידיו ממש אלא רק כי ידע כי לא לו יהיה הזרע. וגם היה משחית זרע בדרך שבא על אשת אחיו ואז שחת ארצה.

והנה כנודע מרבינו האר"י הקדוש על מעשה יהודה ששכב עם תמר כלתו והביא ממנה ילדים את פרץ ואת זרח, צריך שתדע אחי היקר.

שרבינו האר"י אומר בספר "פרי עץ חיים"

"שער קריאת שמע שעל המיטה" פרק יא וזה לשונו:

"מי שמשמש {שוכב} מיטתו ביום עם אשתו, כאשר יולדו בנים הוא אינו לוקח כי אם הנשמות המגולגלות. וזה הטעם שבא יהודה על תמר ביום ובדרך זנות, כדי שיתגלגלו ער ואונן בפרץ וזרח, ולפי שלילי.. עשקה נשמות ער ואונן, לכן הוצרך לקיים קיומם בדרך עבירה, דהיינו שישכב עם תמר ביום ובדרך זנות עד כאן לשונו מפרי עץ חיים.

וממשיך רבינו האר"י "בליקוטי תורה" ואומר שיהודה חשב שצריך להביא בגלגול נוסף כדיי לתקן רק את ער, כיון שהיה משחית את זרעו ממש בידיו בלא שום טעם. אבל כאשר נתעברה תמר מיהודה ובא הרגע של הלידה.

כמו שאומרת התורה בפרשת וישב פרק לח פסוק כז' :

"ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה ויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשור על ידו שני לאמור זה יצא ראשונה, ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו, ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ, ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ויקרא שמו זרח.

"סוד גדול ונפלא"

ומבאר רבינו האר"י הקדוש סוד גדול ונפלא, שבניו של יהודה שבאו מתמר, פרץ היה גלגול של ער, וזרח היה גלגול של אונן. והנה זרח נתן ידו שהוציאה בזמן הלידה לאמור, כי כיון שלא היה משחית זרעו בידו, היה רוצה זרח שהוא בעצם אונן, לצאת ראשון כדיי לקחת את הזכות להיות בכור, שהוא עדיף מער שהיה משחית זרעו בידו, ואילו אונן משחית זרעו דרך אשה.

והקדוש ברוך הוא סיבב שהמילדת קשרה על ידו של זרח חוט שני, לומר לנו שזרח שהוא בעצם אונן מכל מקום הוא כמי ששופך דמים, ואינו טוב לגמרי, כיון שהיה משחית זרעו דרך האשה, וכיון שכך ראוי שיצא גם כן ער בראשונה לקחת את הבכורה, ומה פרצת עליך פרץ, שפרץ היה ער שלבסוף לקח את הבכורה עד כאן.

הנה אחי היקר דברי איש האלוקים, אשר למד פה אל פה עם אליהו הנביא זכור לטוב שנשלח ממתיבתא דרקיעא, וגילה לנו רבינו האר"י כי אדם הגם שהוא נשוי ומשמש עם אשתו ומשחית את זרעו החוצה דינו "כמי ששופך דמים".

על כן נלמד מכאן שמה שאמר רבינו האר"י

בשער הליקוטים על ישיעהו הנביא סימן ג' וזה לשונו:

"כי כשהאדם מוציא זרעו בנקבה שם לפחות יש נקבה שזה בבחינת כלי שקולטת את אותו הזרע, שהוא בבחינת הידיים ביסוד של הנקב {וכמו שרואים שברחם של האשה יש שתי חצוצרות בדמות של ב' ידיים שמקבלות והבן} ולכך אינו נקרא רע אף על פי שהאשה לא תתעבר עד כאן לשונו.

והנה כל זה כאשר האדם מקיים מצוה זו ונותן לזרעו להיכנס באשתו,שאז יש שם כלי קיבול, אבל אדם שחס ושלום משמש עם אשתו ומוציא זרעו החוצה לבטלה, או שחס ושלום הבעל או האשה משתמשים עם אמצעי מניעה רחמ"ל או גלולות שמשחיתות הזרע ללא אישור מרב שהוא פוסק הלכתי מוסמך שמקובל עם גדולי הפוסקים בדורנו למצבים מסוימים בהם בלבד! יש היתר הילכתי.

אזי דינם של איש ואשה זו שהם ממש כשופכים דמים, ורחמ"ל אותם הבנים שהשחיתו התנקמו בהם הן בחייהם והן לאחר מותם ביסורים גדולים ביותר, וכל זה אם לא יעשו תשובה, אבל אם הם יעשו תשובה לא זזים משם עד שנקראים צדיקים גמורים.

כמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה, "אפילו היה רשע כל ימיו ושב בתשובה להשם יתברך מחטאיו אינו זז משם עד שקרוי צדיק בעיני הבורא יתברך".

על כן אחי היקר באנו לעזרתך ללמדך להשכיל מדברי האר"י שבחבורה כי כשתחזור בתשובה ותתקן עון זה תוכל להיקרא צדיק, ולכך עצתנו בשבילך היא בעיקר שתפיץ ספר זה בקרב אחינו בני ישראל.

וכל אחד שיקרא נשוי או רוק ויתחזק וימנע מלחטוא בברית הקודש הן בזרע לבטלה, והן על ידי האשה שלא במצוה, על ידי שיקרא חומרת האיסור, הריי בוודאי ובוודאי שהקדוש ברוך הוא לא יקפח שכרך חס ושלום, ויתנהג עמך מדה כנגד מידה, פירוש:

"אתה גרמת לבניו של הקב"ה להימנע מעוון זה, הרי בזה שעשית תשובת המשקל, הקדוש ברוך הוא יקבל את מעשיך בעניין זיכוי הרבים ועל ידי זה ימוחק לך את עוונותיך, בענין פגם הברית.

כמובא בספר טהרת הקודש לכ"ק האדמו"ר רבינו אהרון ראטה זצוק"ל בשם הזוהר הקדוש "כי הצדיקים במה שהם פוגמים שם הם מתקנים" והבן.

ומי פתי ויפסיד זכות זו להפיץ ספר זה אשר רבים השיב מעוון פגם היסוד, ואנשים שחטאו רחמ"ל שנים על גבי שנים בפגם היסוד, ברגע שקראו ספר זה וידעו והבינו כמה חמור הדבר קבעו על עצמם מיד שלא לפגום יותר ונעשו בעלי תשובה גמורים, וגם אתה יכול להיות חכם לב יקח מצוות ולהפיץ כמה שיותר ספר זה על ידי ארגוננו שומרי ברית קודש!

העצה הרביעית : "לברוח מהניסיון"

חכמינו זיכרונם לברכה אמרו במסכת ברכות דף ב' ע'מ א':

שיש מחלוקת בין שני צדדים עד מתי סוף זמן של קריאת שמע של ערבית לדעת חכמים אפשר לקרוא עד חצות לילה, ולדעת רבן גמליאל עד שיעלה עמוד השחר, ולהלכה נפסק כרבן גמליאל.

והגמרא אומרת בהמשך בדף ד' עמוד ב':

שחכמים עצמם סוברים כרבן גמליאל ומה שאמרו עד חצות זה סייג כדי להרחיק את האדם מן העבירה כמו ששנינו:

"חכמים עשו סייג בדבריהם כדי שלא יהיה אדם בא מן השדה (העבודה) בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קצת ואשתה קצת ואישן קצת ואח"כ אקרא קריאת שמע ואתפלל ואז חוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה, אבל כאשר אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא קריאת שמע ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה" וכו'..

הרי לנו אחים יקרים אחד מהיסודות החשובים בכדי להינצל מן היצר הרע של העריות והוא לא לבוא לידי ניסיון, חכמים מגלים לנו שברגע שאדם נותן פתח ורק פתח קטן מיד הוא מגיע לחורבן גדול שאין כדוגמתו עד כדי כך שאמרו "חייב מיתה".

כי בעצם על האדם מוטל התפקיד להבחין האם מחשבותיו הם מן היצר הרע או מן היצר הטוב, האם ללכת לקניון לקנות גלידה זה יעזור לי להישמר מן הנשים, או האם ללכת לחוף הים או לשבת במקומות שעוברות נשים פרוצות שמעוררות את התאוה לכך זה יעזור לי להתקדש בעבודת ה'? אבל צריך קצת להשתחרר ללכת לטייל באילת עם המשפחה ככה יצר הרע מבלבל את האדם ולבסוף מפיל אותו בפח ואז לשוב מאותה התאוה מי יודע כמה זמן זה יקח. וכך שמעתי ממו"ר כי חכמינו זיכרונם לברכה אמרו על הפסוק:

"ונגע לא יקרב באהליך"

ברכם הקב"ה לבניו שלא יבוא אדם מן הדרך הרחוקה שלא ראה את אשתו זמן מרובה ומסתמא מתאוה להיות עימה וימצא אותה ספק נידה. ושואל מו"ר עט"ר מדוע לא בירך הקב"ה את בניו בברכה יותר פשוטה "ושימצא את אשתו ודאי טהורה"מדוע נקטו חז"ל שלא ימצא את אשתו ספק טהורה? אלא אומר הרב שהם באו להורות לנו מה הטבע של האדם ברגע שאשתו של האדם ודאי נדה האדם פוחד מאיסור כרת והוא פוחד ומונע עצמו מלעבור עבירה, וכאשר היא טהורה אז היא טהורה, אבל כאשר היא ספק טהורה ספק טמאה פה מתחיל היצר הרע של האדם ולכן הקב"ה ברכנו שלא תבוא לניסיון כי הניסיון הזה יכול לכלות את האדם .

"יצר הרע דומה לזבוב"

וכך אומר מו"ר עט"ר שאומרים חז"ל יצר הרע דומה לזבוב ומדוע דווקא לזבוב שידמו לנחש אריה ולשאר בעלי החיים מדוע דווקא זבוב? ותירץ מו"ר כי דרכו של הזבוב ללכת ולבוא ולהציק לאדם אבל לא מזיקו ואין מסכן הוא את האדם.

אבל יתכן שכאשר יש לאדם פצע פתוח ויבוא הזבוב לאחר שנגע בדבר מזוהם וינגע באותו פצע ויזהם את האדם והאדם יכול להגיע עד לידי סכנה של מיתה ממה? מפתח קטן! כן אחים יקרים הפתח הזה של היצר הרע יכול להוריד את האדם לשאול תחתית והפתח הגדול לחטוא בעריות זה שהאדם מביא עצמו לידי ניסיון.

וכמו שכתב הרמב"ם: "כי היחוד הוא זה שגורם לעבירה" שלבסוף יגיע לעבירה כי זה הניסיון הוא רעה חולה .

ולכן אנו מתפללים כל יום שלא נבוא לידי ניסיון, ולכן אחי היקר קבל על עצמך שלא תביא את עצמך אתה בעצמך במו ידייך לניסיון, אלא תהיה חכם הרואה את הנולד, ואל תאמר בסך הכל אני רק מדבר עימה בבית ולא עושה כלום, כי הרבה אמרו כמוך ולבסוף נפלו בעבירה רחמ"ל, אלא יתרחק מן הניסיון יתרחק מן הכיעור כמו שאמרו חכמים לנזיר שאסור ביין "סחור סחור זיל ואל תקרב לכרמא" כלומר אל תעורר את התאוה שלך ועל ידי זה תיפול בעבירה, הגם שנראה לנזיר שהוא לא ישתה יין, מכל מקום ברגע שהוא מתקרב לכרם הוא נמצא בסכנה.

וכך אמרנו בשם האור החיים הקדוש שאין אדם שליט ברוחו לשלוט על העריות בלתי שמירת העיניים והמחשבה, על כן נתחזק יחדיו לברוח מן הניסיון וזוהי העצה החשובה להינצל מן העריות והביאות האסורות והשם יתברך יצילנו מן הכיעור ומן הדומה לו.

העצה החמישית :

"הוי מחשב שכר מצוה כנגד עבירה"

אחים יקרים עכשיו בעזר ה' יתברך נכתוב קצת

"קצת חומר למחשבה" שהם אחד הדברים שאמר רבינו ישראל מסלאנט זצוק"ל באגרת המוסר כדיי לדחות את התאוה שקשה לאדם להשתחרר ממנה, ועל ידי שנבוא ונראה כמה מעלה יש לאדם ששומר עצמו מלפגום ביסוד,וכן להפך כמה הפסד יוצא מן הדבר הזה, נחשוב פעמיים האם שווה לנו חס ושלום לעבור עבירה ואחר כך להיענש עליה גם בעולם הזה וגם בבא.

"מעלת שומר הברית"

הגמ' במסכת פסחים אומר קיג אומרת:

"אמר רבי יוחנן ג' אנשים הקב"ה מכריז עליהם בכל יום בבית דין של מעלה ואלו הן: רוק הדר בכרך ואינו חוטא, עני המשיב אבידה לבעליה, ועשיר שמעשר פירותיו בצנעה, ואותו רווק הדר בכרך שזו עיר גדולה ומצוי שם הרבה ניסיון של יצר הרע בנשים, והוא אין לו פת בסלו ומ"מ נשמר מעבירה זו שלא לפגום בברית, כיון שאדם זה מתנהג מעל הטבע לכך כל יום הקב"ה מתפאר בו, והנה לנו כמה חשוב בבית דין של מעלה שבח האדם ששומר עצמו מלפגום שכל בית דין של מעלה מכריזים עליו "הא" איזה מעלה.

"מעשה שהיה"

הגמרא מספרת שם בהמשך על רב ספרא שהוא בעצמו היה רווק שדר בכרך, ופעם אחת רבא ורב ספרא למדו ביחד תורה והגיע לפניהם רב אחד שהיה מסדר בריתות {פירוש שומע מכמה רבנים שנמצאים מחוץ לבית המדרש דבר תורה מפיהם ומעבירם הלאה}.

ואמר לרבא ורב ספרא מה שאמר ר' יוחנן שרווק שגר בכרך ולא חוטא הקדוש ברוך הוא מכריז עליו בכל יום.

ורב ספרא מחמת שהיה רווק הדר בכרך ולא חוטא צהבו פניו, פירוש: הסמיק מרוב ששמח על חלקו שמכריזים עליו בכל יום. רבא שראה שרב ספרא מסמיק, אמר לו שלא מדובר עליך. שאל אותו רב ספרא אלא במי מדובר? ענה לו רבא כגון רב חנינא ורב אושעיא שהיו מתקני נעלים בארץ ישראל, והיו יושבים בשוק של זונות והיו מתקנים להם את הנעליים, וכאשר היו הפרוצות באות לתקן נעליהם היו מסתכלות על הרבנים והם לא היו מרימים את עיניהם אפילו פעם אחת.

וכאשר היו נשבעים היו אומרים אנו נשבעים ברבנים הקדושים של ארץ ישראל ואלו הם רבי חנינא ורב אושעיא, וכך כל יהודי שנשמר במיוחד בכל הפריצות וההפקרות של אותו עוון ידוע אז הוא ממש קדוש וטהור ומכריזים עליו בכל יום בבית דין של מעלה.{ועיין באריכות בטהרת הקודש על המעלות}

"כל פרנסתו של האדם תלויה בעוון הזה "

שמעתי דברים נפלאים ונשגבים בעניין "פרנסתו של האדם" ואלו הם הדברים המשנה במסכת קידושין בפרק ארבעה יוחסין שאומרת כך:

"רבי שמעון בן אלעזר אומר הראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות? והן מתפרנסין שלא בצער, כלומר הראית מימיך צבי שאוסף תאנים בשדות או אריה שעובד בחברת הובלות או שועל שיש לו מכולת לא! והם בכל זאת מתפרנסין שלא בצער והלא הם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני, אינו דין כלומר: המחשבה לא נותנת שאתפרנס גם אני בקלות ולא בצער? ואם כן למה אני מתפרנס בקושי? אלא שהרעותי מעשי וקיפחתי את פרנסתי.

פירוש הדברים הם כך מובא בכתבי האר"י הקדוש בשם הזוהר הקדוש שהמילה "רע" הכוונה לעוון פגם הברית עוון זרע לבטלה רחמ"ל ולכן זה מה שבא להשמיענו רבי שמעון בן אלעזר "הרעותי מעשי" כלומר מעשי מקולקלים בענין שמירת הברית התוצאה היא "קיפחתי את פרנסתי" כלומר אני זה שצמצמתי את פרנסתי .

" וכן כל מזלו של האדם תלוי בזה"

כתוב בתהילים: "פני ה' בעושי רע להכרית מארץ זכרם"

וכפי שהסברנו ש:רע הכוונה לעוון פגם הברית עוון זרע לבטלה רחמ"ל ולכן מי שעושה רע מה סופו להכרית מארץ זכרם.

שראשי תיבות של פסוק זה להכרית מארץ זכרם זה מזל ללמדך שכל מזלו ופרנסתו של האדם תלוי כפי ששומר את ברית הקודש.

"הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אוכלם"

הכפירים הם הנשמות שהאדם מוריד מעוון פגם הברית והם באים לריבונו של עולם להקב"ה ואומרים לו "תפרנס אותנו" אנחנו צריכים חיות, ואומר להם הקב"ה אני לא בראתי אתכם ולכן תלכו למי שברא אתכם והוא יזון ויפרנס אתכם ואז לאן הם הולכים למי שבראם והם טורפים ממנו פרנסתו וכל חייו תלויים בדבר הזה .

"מדוע הילדים לא מלווים את האבא בלויה"

ולכן כתוב בהלכה כי המנהג שכאשר האדם נפטר לעולמו אין בניו מלווים אותו לקבורה עד שייקבר, והטעם כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וכל שכן מי שלא היה צדיק בשמירת הברית.

אזי כל נשמות בניו שהוריד בחינם בלא נקבה ממתינים ליום מותו של אביהם כדי להתנקם בו על שהוריד אותם בחינם ללא מצווה.ואם הילדים שחיים ילוו את אביהם לא רק שהנשמות יתנקמו באביהם בתמרורי תמרורין אלא שיתנקמו גם בבניו שחיים, ואם האדם יעשה תשובה על חטא זה של זרע לבטלה יתוקנו נשמות בניו ויעלה לנקבה העליונה בחזרה ועל ידי זה יכופר עוונו.

"מה עושים כדי להינצל מן עין הרע"

הגמרא במסכת ברכות דף נה' עמוד ב' אומרת:

"מי שנכנס לעיר ומפחד מעין הרע יכניס אגודל של יד ימין בתוך יד שמאל, ואגודל של יד שמאל ביד ימין ויאמר כך: אני פלוני בן פלוני מזרעו של יוסף באתי שלא שלטה בו עין הרע דכתיב "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" אל תקרי עלי עין אלא עולי עין.

וברש"י: שליטין על העין ואין העין עולה בהן, והגמרא בדף כ' אומרת עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו כלומר שלא ליהנות מאשת אדוניו אין עין הרע שולטת בו,עד כאן לשון הגמרא הקדושה .

ולכאורה מדוע דווקא יעשה כדבר הזה אולי ידליק נר לעילוי נשמת צדיק גדול או יתרום סכום של כסף לצדקה או יתלה מלח שום או בצל על צוארו למה דווקא יעשה כסדר הזה ויאמר אני מזרעו של יוסף באתי?

אלא אומר רבינו אהרון ראטה זצוק"ל בעל "טהרת הקודש" שרואים מפה שמי שרק מזכיר את שמו של מי ששמר את הברית והעיניים כבר הוא ניצול מעין הרע, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שמי ששומר את הברית ולא פוגם בו שינצל מעין הרע.ולכן רואים מפה שאדם שרוצה להינצל מעין הרע ידבוק במידתו של יוסף הצדיק ועל ידי זה בעזר השם יתברך ינצל מעין הרע.

"החיים והמוות בידו של האדם"

כולנו מכירים אחים יקרים את המעשה הידוע שמובא בספר

"תנא דבי אליהו" פרק יח' אליהו רבא:

"פעם אחת הייתי מהלך בתוך הגולה שבבבל ונכנסתי לעיר גדולה של ישראל ואין שם גויים {עכו"ם} כלל.ומצאתי שם מלמד תינוקות אחד וישבו לפניו מאתיים נערים שרובם בני שמונה עשרה שנה ובני עשרים שנה ולשנה אחרת חזרתי לשם ומצאתי את התלמידים ואין הרב שלהם בניהם, אלא בן אחד בלבד שהוא היה בן בן בנו.

בשביל מעשיהם המקולקלים של אותם נערים מת רבם ומתה אשתו ומת בנו ומת בן בנו, ומתו כל הנערים שרובן בני שמונה עשרה ובני עשרים ולא נשתיירו רק הקטנים והייתי בוכה ומתאנח עליהם.

עד שבא אלי מלאך מן השמים ואמר לי מפני מה אתה בוכה ומתאנח?אמרתי לו {אליהו הנביא למלאך}וכי לא אבכה ואתאנח על אלו שבאו לידי מקרא ומשנה ועכשיו הלכו להם והיו כלא היו.

ואמר לי לא יפה עשית שאתה בוכה ומתאנח עליהם אמרתי לו מפני מה?{מתו שלא אבכה עליהם} ואמר לי המלאך שהיו עושין דברים מכוערין ודברים שאינן ראויין ומקלקלין בעצמם והיו מוציאין שכבת זרע חינם והם לא היו יודעין בעצמן שהמיתה משיגתן ע"כ המעשה, אנחנו רואים אחים יקרים ממעשה כיצד חושבים בשמיים על אותו עוון רחמ"ל.

והרי לנו שאפילו אליהו הנביא לא העלה על דעתו שאין שום עניין שלא לבכות עליהם . אלא חובה ומצוה לבכות עליהם הלא הם למדו מקרא ומשנה {אולי גם איזה רש"י או תוספות} אייך אפשר שלא לבכות עליהם, ובא אליו מלאך וגילה לו שמן השמים לא סוברים כמותו, כלומר שלא רק שלא צריך לבכות עליהם אלא לא יפה עשית שבכית עליהם עד כדי כך אומר לו המלאך "לא יפה".

ולכאורה דבר זה גם מובא

בגמרא מסכת פסחים דף קיג' עמוד ב':

הרואה יחידי (לבד) דבר ערוה בחברו אף על פי שאינו רשאי להעיד לו מותר לשנאותו שהרי הוא יודע בוודאי שהוא רשע ע"כ לשון הגמרא.

"קשה עונשן של עריות מחטא העגל"

רואים מפה כמה שׂנואי הדבר לפני המקום שגורם מיתה רחמ"ל ודברים קשים מאוד וכך אומר המדרש רבה בפרשת בלק אמר רבי לוי קשה עונשן של חטא בנות מואב מחטא העגל שבחטא העגל מתו רק שלש אלף איש, ואילו בחטא של בנות מואב מתו עשרים וארבע אלף.

"ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף"

"להודיעך כמה הזנות מרחקת, שזה יחיד ועל ידו נפלו עשרים וארבעה אלף מישראל{מדרש רבה פרשת בלק}.

כי אדם שחוטא בעריות עושה חרון אף ומביא מיתה על עצמו ועל כלל עם ישראל, כי כל ישראל ערבין זה לזה.

"כל בריאות האדם תלוי בזה"

מובא בשם רבינו הנשר הגדול הוא הרמב"ם בהלכות דעות על שמירת נפשו של האדם פרק ד הלכה יט' וזה לשונו:

שכבת זרע היא כֹח הגוף וחייו ומאור העיניים וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכוחו כלה וחייו אובדים הוא שאמר שלמה בחכמתו "אל תיתן לנשים חילך", כל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו וכוחו תשש ועיניו כהות וריח רע נודף מפיו ומשחיו ושער ראשו וגבות עיניו נושרות ושער זקנו ושער רגליו מתרבה שיניו נופלות והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו. אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת בשאר חולאים והאלף מרוב תשמיש לפיכך צריך האדם להיזהר בדבר זה אם רוצה לחיות בטובה...

הנה אלו דברים שאמר הרב הגדול אשר כל חכמי הרופאים היו כקליפת השום לעומתו כידוע מתולדות חייו "אם כך אדם שיש לו קצת שכל יחשוב לעצמו הלא הדבר הזה מכלה את בריאותי ואם כן איך אהיה שוטה לקצר חיי ולהרוס בריאות גופי ונפשי בשביל הנאה רגעית אין לך טיפשות יותר מזה להרוס בריאותי במו ידי תחשוב קצת!"

"ומה יעשה אדם ויצרו מתגבר עליו"

הגמרא במסכת קידושין דף מ' עמוד א' אומרת:

"אמר רבי עילאי הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירים אותו וילבש ויתכסה שחורים ויעשה כמו שליבו חפץ ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא, מקשה הגמרא והלא כתוב כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם ועל מי מדובר אומר רבי יוסף על מי שעובר עבירה בסתר!

ואם כן איך ילך למקום סתר? ומתרצת הגמרא שלא קשה שפה שראוי לו שלא בא לעולם אם עושה עבירה בסתר מדובר על אחד שיכול לכוף את יצרו, ופה שילך למקום סתר מדובר על אחד דלא יכול לכוף את יצרו .

ובתוספות אמרו בשם רבינו חננאל חס ושלום שהותר לו לעבור עבירה בסתר, אלא כך אמר רבי עילאי יגיעת דרכים ואחסנאות ולבישת שחורים משברים יצר הרע ומונעים מן האדם לעבור עבירה .

"עונשו של העובר עבירה בסתר"

הגמרא במסכת מועד קטן דף יז' עמוד א':

מספרת על תלמיד חכם אחד ששמעו עליו שמעשיו מכוערים והביאו הדבר לידי רב יהודה ולא ידע רב יהודה מה לעשות, שכן אם ננדה אותו הלא התלמידים צריכים אותו ללמוד תורה מפיהו, ואם לא ננדה אותו הלא שם שמים מתחלל על ידו ואם כך מה נעשה? שאל רב יהודה את רבה בר בר חנה האם שמעת דבר תורה על ספק שכזה? ענה לו רבה בר בר חנה שכך אמר רבי יוחנן מה פירוש הפסוק {בספר מלאכי} "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבקות הוא " אם הרב דומה למלאך ה' צבקות יבקשו תורה מפיהו ואם לא אז לא יבקשו תורה מפיהו.

ששמע זאת רב יהודה נידה לאותו תלמיד חכם, לאחר תקופה מסוימת חלה רב יהודה ונטה למות ובאו אליו חכמים לשאול אותו כדי להתיר את נידויו של אותו תלמיד חכם, וכשבאו אליו גם אותו מנודה תלמיד חכם בא עימהם, כשראה אותו רב יהודה החל לחייך ולצחוק,אמר לו התלמיד חכם לא מספיק שאני מנודה אתה גם צוחק עלי? אמר לו לא בגללך אני צוחק, אלא על זה שאני הולך לעולם האמת עולם הבא אני צוחק ושמח אני על זה שאפילו לאדם תלמיד חכם כמוך לא החנפתי.

ונפטר רב יהודה ולאחר שנפטר בא אותו תלמיד חכם לבית המדרש לבקש שיתירו לו את נדרו, אמרו לו אדם חשוב כרב יהודה שנידה אותך אין פה שיבוא ויתיר לך, ונתנו לו עצה שילך לרבי יהודה הנשיא שיתיר לך את הנידוי, הלך לפני רבי יהודה הנשיא ואמר רבי יהודה הנשיא לרבי אמי צא ובדוק בדין שלו האם אפשר להתיר נידויו ואם כן תתיר אותו, עיין רבי אמי בדינו וסבר להתיר את נידויו.

מששמע זאת רבי שמואל בר נחמני עמד על רגליו ואמר ומה שפחה של ביתו של רבי יהודה הנשיא אם נידתה לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה שלש שנים, יהודה חברינו על אחת כמה וכמה?!

רבי זירא שהיה שם אמר לעצמו ולכולם מה זה המקרה שארע לפנינו שאותו זקן רבי שמואל בר נחמני כמה שנים כבר שלא היה פה ועכשיו נמצא פה ואמר זאת, מובן ממנו שלא רוצה בהתרת נידויו של אותו תלמיד חכם ולכן לא התירו אותו מנידויו, ויצא אותו תלמיד חכם משם והחל לבכות, ותוך כדי שהולך ובוכה באה דבורה ועקצה אותו באמתו {בברית קודש שלו} ונפטר מן העולם ורואים מפה שהדבורה עקצה אותו דווקא שם מידה כנגד מידה כשם שהוא חטא בברית שם ייענש ויפטר מן העולם.

כאשר באו לקבור אותו במערה שקבורים שם חסידים גדולים לא הרשו לו להיכנס ועמד שם נחש גדול שמנע מהם להכניסו לקבורה, וכאשר באו לקוברו במערה שקבורים שם ראשי בית דין הכניסוהו ונקבר שם.

ושואלת הגמרא מדוע לא הורשה להיכנס למערת החסידים? ומתרצת הגמרא הואיל ומעשיו בסתר היו מקולקלים, והואיל ואנוס היה מחמת יצרו עשה כרבי עילאי שאם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ונאנס ילך למקום שאין מכירים אותו ע"כ.

רואים מפה אחים יקרים כיצד מתנהגים בשמים עם אדם שלא נזהר בקדושת הברית, והגם שהיה תלמיד חכם גדול שרצו ללמוד תורה מפיהו לא קיבלו אותו להיכנס למערת החסידים, קל וחומר אם האדם לא בדרגתו של אותו תלמיד חכם ומעשיו בסתר מקולקלים שדינו קשה.

וצריך להיזהר מאוד ולקבל על עצמו תשובה בדבר, ולא נעריך יותר בדבר ודי למבין מסיפור זה כיצד מתנהגים אם אותו עוון ידוע, ונתחזק יחדיו בעזר ה' יתברך, איש לרעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק !

"מעשה שהיה"

"עם רבינו אהרון ראטה זצוק"ל":

ישנו מעשה ששמעתי מכבוד קדושת האדמו"ר משומר אמונים שליט"א בנו של רבנו אהרון ראטה זצוק"ל בעל טהרת הקודש, שסיפר לי מעשה נורא שסיפר לו אביו זצוק"ל לפני הרבה שנים שהיו גרים בחוץ לארץ היה זה בחול המועד סוכות ביום האושפיזא של יוסף הצדיק שראה את אביו מתפלל את תפילתו בבכיות רבות ולא הבין פשר הדבר.

ולאחר מכן סיפר לו כי לפני המון שנים היה אדם מסוים אשר פקדה אותו מחלה מסוימת ל"ע ואותו אדם מצבו הלך והחמיר עד שהגיע לסכנת נפשות, והרבי זצ"ל הלך לבית המדרש ויחד עם כל החסידים קראו תהילים לרפואת אותו אדם, ובאמצע הקריאה ראו את הרבי סוגר את התהלים והבינו שראה ברוח קודשו כי אין סיכוי וכנראה שהאדם נסתלק לעולמו, ואכן לאחר שעה ויותר הודיעו כי האדם נפטר [ואמר לי האדמו"ר שליט"א כי אני הייתי מכיר את אותו אדם והייתי רואה אותו תמיד שבא לטישים של אבי זצוק"ל והוא היה תלמיד חכם ועמקן גדול מאוד מאוד וגם בניו היו תלמידי חכמים גדולים].

ואמר לי האדמו"ר שליט"א כי אביו לא היה נוהג לספר חלומות כי אם במקום צורך ממש, ואמר לי אבי לאחר הרבה מאוד שנים וזה אתמול בלילה לפני יום דאושפיזא של יוסף הצדיק של חג סוכות ראיתי בחלומי קבר מסוים שעולה ממנו עשן ואש ושאלתי של מיהו זה הקבר? ואמרו לי מי הוא זה והכרתי אותו שהיה זה אותו תלמיד חכם שהתפללנו עליו ולבסוף נפטר.

וביקשתי בחלום שיביאו את אותה נשמה ואני רוצה לדבר איתה, וכשבאה הנשמה שאלתי אותה הלא דין רשעים בגיהנם שנים עשר חודש, ואייך זה שאתה אחרי כל כך הרבה שנים ועולה עשן ואש מקיברך? וענה לי כי היה פוגם במידת היסוד ולכן מענישים אותו על כך הרבה בעולמות העליונים".

ולאחר מכן שישבנו בסעודה אבי זלה"ה בכה עוד הרבה על אותה נשמה ולקח מכולם נדבות ליין לתיקון של אותה נשמה ועשה לה תיקון.

וסיים האדמו"ר שליט"א כי יש פה חידוש גדול מאוד שידוע דברי המהרח"ו בשם האריז"ל הקדוש שביום היאר צייט של האדם דנים אותו בשמים, ופה היה ליל אושפיזא של יוסף הצדיק ואותו אדם שנפטר הכרתי אותו וקראו לו גם יוסף ודנו את יוסף על מידת היסוד ועשן עולה מקברו של יוסף בליל אושפיזא דיוסף הצדיק עכל"ק .

וכל אחד אשר יראת ה' נגעה ללבו יפיץ סיפור זה לכל בית ישראל הקדושים למען יראו ויראו אייך נוהגים עם האדם לאחר מותו בעניין מידת היסוד "הגם שהיה מעמיק גדול מאוד".

ונקצר בעניין חומרות ועונשים של הדבר מחמת הדור הירוד והנפשות החלושות, אבל די למבין מכל מה שכתבנו שכדאי לנו לחשוב מספר פעמים האם עדיף ליהנות כמה רגעים ולהפסיד את הפרנסה ואת המזל, או את הבריאות, והאם חס ושלום כדאי להפסיד את החיים הרוחניים בעולם הזה ובבא.

ועל ידי שנחשוב אחים יקרים בכל הדברים הללו במיוחד בזמן שהתאוה באה ורוצה להתגבר בנו ניקח את הפרק הזה ונחשוב ונתבונן ונגער ביצרנו הרע שרוצה להאבידנו ולהפסידנו ברוחניות ובגשמיות, נעצור עצמנו לרגע ועל ידי זה נינצל בעזר השם יתברך מאותו עוון ידוע אמן כן יהי רצון !

"כל הצרות מפגם היסוד"

וכן אפשר לבאר את הפסוק בספר שמות פרק א' פסוק ח':

"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף"

ובגמרא מסכת סוטה נחלקו רב ושמואל מה פירוש מלך חדש, אחד מהאמוראים פירש מלך חדש ממש. ואחד פירש אותו מלך רק נתחדשו גזירותיו, ומכאן תוכחה מגולה לאדם מדוע באים עליו צרות וייסורים .

כמו שכתוב "מצרים" מלשון מיצר וצרות לאדם, וזה כוונת הפסוק:

"ויקם מלך חדש"

כלומר מי זה המלך האחראי והגורם על מצרים כלומר על הצרות שבאים לך?

"אשר לא ידע את יוסף"

כלומר אדם שלא יודע את מידת יוסף שזה שמירת הברית. זוהי הסיבה שקמים עליו גזירות חדשות בקשיי הפרנסה וכל שאר צרות אחרות בגלל שהוא לא יודע שצריך לשמור על מידת היסוד כיוסף הצדיק.

"מנין באים השחין והנגעים על האדם"

כנודע שהיה מלך אחד בעם ישראל שהיה צדיק ושמו חזקיהו המלך, ודבר אחד עשה שלא כהוגן שלא נשא אשה ולא עסק בפריה ורביה, והנה כנודע מה שאמרנו בשם רבינו האר"י כי חטאו של חזקיהו המלך היה כעין חטא של אדם הראשון שפרש מאשתו מאה שלשים שנה ויצאו לו טיפות קרי לבטלה והוליד שדין ורוחין לילין, כמו כן היה אצל חזקיהו המלך שלא נשא אשה, ולכן כשהתפלל להקדוש ברוך הוא שירפא אותו מחוליו ומהשחין שבא עליו התפלל בדרך של "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר" שאמר רבי לו יתפלל עסקי קיר.

ואומר האר"י הקדוש שהכוונה שהתפלל על עוון הקרי בהיותו בלא אשה כמו אדם הראשון וכנ"ל, כי קיר הם אותיות קרי.

ומה שכינו את החולי שבא על חזקיהו המלך בשם שחין ולא בשם נגע, בהיות כי הנחש המקטרג נרמז באותיות של המילה שחין שזה אותיות נחש ויוד מדרגותיו. ואחר שהנחש שהוא הסיטרא אחרא מפתה להכשיל את האדם בעוון קרי שהם טיפות זרע לבטלה, הנחש עולה ומקטרג על האדם הזה, כי כל הבנים הזרים שהם הטיפות קרי לבטלה נולדים מצדו, שהנחש מפתה אותו לעוון הזה.

והם הטיפות קרי לבטלה נקראים נגעי בנים אדם, ומזיקין לו, ולכך בא השחין מצדו של הנחש, כי השחין הוא סוג של צרעת , והוא חזקיהו המלך גם כן לקה בצרעת עד כאן.

ותראה אחי היקר ממילים אלו של רבינו האר"י כי מובן היטב כי כל היסורים שבאים עליך הם מחמת הטיפות קרי לבטלה שפגמת בשוגג וכל שכן במזיד, שהם הנגעי בני אדם מזיקין אותך וגורמים לך לשחין וצרעת, וכל הייסורים שבאים עליך זה מחמת העוון הזה. ועל ידי שתשוב בתשובה שלימה מעוון זה כמבואר בפרק התיקונים לפגם היסוד, ממילא תזכה להינצל מכל היסורים והצרעות למיניהם ותזכה לכל טוב נצח סלה ועד!

"מדוע מרגישים לא טוב בנפש"

והנה צריך שתדע אחי היקר כי האדם מגיע הרבה פעמים למצב בחיים של הרגשת ריקנות, וחוסר מרגוע נפשי, פיזור הנפש לקרעים וכיוצא בזה. וצריך שתדע כי בדור האחרון אנשים מחפשים קיצורי דרך של קמעות לתלות על הצוואר, סגולות למיניהם, וכו.. ודע כי כל זה אין הדעת סובלתן. האדם צריך לנתב את חייו על פי רבותינו הקדושים אשר קיבלו התורה הקדושה במסורת פה אל פה עד משה רבינו עבד ה', והוא קיבל מהקדוש ברוך הוא את התורה והעבירה הלאה עד אלינו.

והנה יש לנו רב מקובל אלוקי אשר רוח ה' הייתה בו והוא האר"י הקדוש אשר יכלו כל הדפים והדיו, ולא יכלו השבחים לדרגתו אשר הגיע ולמד חברותא עם אליהו הנביא זכור לטוב, ויש לו עצה טובה עבורך כדי שתמצא את הבעיה לאותה ריקנות ובמילים פשוטות "נפש לא טוב".

"גם בלא דעת נפש לא טוב"

וכך כותב האר"י הקדוש, "בשער הליקוטים" פרשת אמור עמוד רכט' :

"אומנם מה שמשקה תמיד לגוף ומגדיל אותו הוא בחינת החסדים, שמהוות טיפות הזרע להולדה, ושורשם ומושבם הם בדעת. פירוש לדבריו: מובא בכתבי הארי "שער הפסוקים" פרשת וירא עמוד מו' :

שכתב שם בעניין הזה "כנודע כי הזיווג שבין האיש לאשה נקרא בתורה הקדושה בלשון ידיעה כמו שכתוב בפסוק "וידע אדם עוד את אשתו [בראשית ד פס' כה] להורות לנו כי מן הדעת נמשכת טיפת הזרע של הזווג.

וכידוע שאצל האדם בין כל זיווג וזיווג צריך תמיד שיאכל, פירוש: שהאדם אף על פי שיש בו מוח הדעת, צריך תמיד שיאכל ועל ידי כך יתחזק המוח שלו, ואז יוכל להמשיך ממוחו טיפות זרע להולדה, ואם לאו, יחלש מוחו וימות.

וכנודע שאם יזדווג האדם כמה פעמים רצופות זו אחר זו, יחלש כח ההזרעה ותהיה טיפת דם חלושה מאוד, בלתי ראויה להוליד, וגם מוחו עצמו יחלש, ואם ירבה יותר על הראוי אפשר שימות מרוב תשמיש כנודע ממה שכתב הרמב"ם {בהלכות דעות ג'} עד כאן הפירוש למושבם של הטיפות זרע שבדעת משער הפסוקים.

וממשיך רבינו האר"י "בשער הליקוטים" כי הטיפות זרע מושבם בדעת, ועל הדעת כתוב :"ובדעת חדרים ימלאו" [משלי כד פסוק ד'] שמתפשטים להשקות הגוף ולהגדילו, ששורש כל הגוף נרמז ונשרש בדעת, ולזה כל מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו, כמו שכתוב:

"גם בלא דעת נפש לא טוב" [משלי יט פסוק ב'] שהנפש צריכה להחיות וחיותם הוא גנוז בתוך הדעת עכ"ל.

ועל פי כל מה שכתבנו כאן מובן היטב מהיכן בא על כל אחד מבני דורנו הריקנות האין סופית שהאדם מרגיש, העצבות והדכאון ובמילים קצרות "נפש לא טוב".

אחי היקר הנפש שלך לא טובה כי אתה גורם בעצמך ובמו ידייך להרגשה הנפשית הלא טובה, ואם פגמת בעינייך אז גם בעינייך רחמ"ל כי הנואף בעיניו נקרא רשע, ואין לו חלק לעולם הבא אם לא עושה תשובה,כמובא בגמרא מסכת ברכות שכל העובר אחרי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא וכתבו התוספות שאדם זה שרגיל לנאוף בעיניו סופו לבוא לידי ניאוף, וכל הנואף סופו שיורש גיהנם, ומקרא מלא הוא שאומרים אנו כל יום פעמיים באהבה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".

תשמע היטב את מה שאתה קורא מהרב המקובל האלוקי"

"כשאין דעת": וזה על ידי שאתה פוגם ומשחית זרעך ארצה לחינם ולא במצוה.

מתקיים בך מייד :"ונפש לא טוב":הנפש מרגישה לא טוב! זה דבר שאי אפשר לברוח ממנו ואם תתכחש לזה, כל ימי חייך תחיה ותרגיש "נפש לא טוב".

ותמיד יהיו לך חרטות וייסורי נפש רחמ"ל, כמו הרשעים שאמרו עליהם בגמרא כי רשעים מלאים חרטות כל יום".

אבל תדע אחי היקר בוודאות גמורה ומנוסה בלתי שום ספק כי אם אתה מרגע זה תפסיק לפגום ביסוד ולא תחטא יותר, מובטח לך שתצא מכל הדיכאון והעצבות והמדבר השמם שבחייך, ואנו כותבים זאת מתגובות של הרבה מאוד אנשים שהתקשרו אלינו, ולאחר שהם קראו את החיבור הזה יתחזקו מאוד וחודשים שלמים הפסיקו להשחית זרעם, והשם יזכה אותם להמשיך לשמור על היסוד עם כל אחינו בני ישראל.

ותדע שהם העידו בפנינו בפירוש כי כל חייהם נהיו מלאים בשמחה ובעושר ואושר של הרגשה נפשית טובה שאי אפשר להשיג בשום מקום, וכל ההסתכלות חיים התחילה להתבהר להם בלי סוף, וכך גם אתה תוכל.

ואל תחשוב כי פשעת ופגמת יותר מהם, האנשים האלו היו קרוב לעשרים שנה פוגמים ביסוד, וברגע שהם קראו את החיבור הזה של רבותינו הקדושים נהפכו מיד לאנשים אחרים, ובעלי תשובה גדולים, וזה היה תלוי במבחן של הרצון שלהם שהם עמדו בו, וכך גם אתה נמצא במבחן של האמת או השקר, והכל תלוי בך, כי אם האדם לא יעורר עצמו מה יועילו לו כל המוסרים [שערי תשובה], תתחיל לשמור על היסוד ותראה עלייה חדה וחלקה לעולם שכולו טוב וכולו נפלא!
 
"איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם"{פרקי אבות}

והנה ידוע דברי "האור יחזקאל" כ"ק האדמו"ר רבי יחזקאל לעונשטיין זצוק"ל שאמר כי הדרך בעבודת ה' של היהודי על פי מה שאמר

החסיד רבינו יונה בפירושו על פירקי אבות פרק ב:

אמר להם צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם”

והקשה הרב רבינו יונה הלא בכל המידות טובות וישרות יש לאדם להידבק בהם, ואם כן מה פירוש של התנא שאמר בלשון "דרך ישרה" שמשמע בדרך אחת?

ותירץ הרב רבינו יונה שהתנא רצה לומר לנו שצריך להידבק במידה אחת בשלמות ואז יהיה לו בנקל להשיג מאותה מידה את כל המידות החשובות.מאשר היותו בעל כמה מידות ואיננו שלם באחת מהן".

ואומר הרב שביאור דבריו שעיקר העבודה היא שלמות, ולכן כאשר האדם יעבוד על הרבה פרטים קשה מאוד על ידי זה להגיע לשלמות בכל המידות.

ולכך דרך העבודה לבחור מידה אחת ולשאוף לתקן אותה בשלימות וממנה יגיע לתיקון שאר המידות, כי כל המידות קשורים אחת עם חברו, ומי ששלם במידה אחת ממימלא

תיקן אף את שאר מידותיו עכ"ל.

"וכל התורה מן השמיים"

וכמובן שלא יבוא ויטעה הקורא לומר כי יכול הוא ללמוד מכאן

שאפשר לזלזל באחת ממצוות התורה רחמ"ל.

כי על זה כתב הרמב"ם הקדוש בפירוש המשניות למסכת סנהדרין ב-יג העיקרים:

"והיסוד השמיני" שיהודי צריך להאמין שכל התורה

הזאת שנתונה על ידי משה רבינו ע"ה היא כולה מפי גבורה כלומר שהגיעה אליו כולה מאת ה' יתברך והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה ואמת, וזה שאומר שיש פסוקים מסוימים שמשה רבינו ספרם מדעתו הנה הוא אצל חכמינו ונביאנו כופר ומגלה פנים יותר מכל הכופרים, לפי שחשב שיש בתורה לב וקליפה, ושאלה דברי הימים והספורים אין תועלת בהם ושהם מאת משה רבינו ע"ה ולא מן השמיים. אמרו על זה חכמים במסכת סנהדרין דף צ' במשנה ואלו שאין להם חלק לעולם הבא " האומר אין תורה מן השמיים"

אומר הרמב"ם שכוונת החכמים שהוא מאמין שכל התורה מפי הגבורה חוץ מפסוק אחד הרי זה דבר ה' ביזה וכו' עכל"ק.

אלא כוונתנו שהאדם שבא להתחזק ולצאת ממבוכי נפשו שיקח מידה אחת לעבוד עליה חזק יותר מכל שאר המידות וממנה יגיע לשלימות בנקל.

"מעשה שהיה"

ומביא כ"ק האדמ"ור רבי יחזקאל לעונשטיין זצוק"ל

ומעשה שמובא "בספר העיקרים"{מאמר השלישי פרק ל'} וזה לשונו:

וכבר אמרו על אחד מן החכמים האחרונים שפעם אחת בא אליו אדם שודד לסטים מזוין ובעל עבירות וביקש מהחכם כי ברצונו לעשות תשובה אלא שקשה עליו כל המשא הזה לשמור את כול התורה והמצוות, אם כן מה אעשה כדי לחזור בתשובה?

שאל השודד את אותו חכם וענה לו החכם תשובה נפלאה

תקבל עליך פרט אחד לשמור עליו כראוי ואם תסכים עימי בעצתי אמשיך לדבר עימך, אמר לו אותו שודד מוכן אני כבודו לקבל עליי פרט אחד לשמור עליו כראוי מהו אותו פרט? אמר לו החכם אם כן קבל עלייך לומר את "האמת" תמיד בכל מצב ובכל זמן, אמר לו אותו שודד קיבלתי על עצמי והלך לדרכו. לימים אותו שודד לסטים הלך להרוג וללסטם מישהו והנה באמצע הדרך פגש בו איש אחד שמכירו ושאל אותו לאן אתה הולך? ונזכר אותו שודד ליסטים שקיבל על עצמו לומר את האמת, ואמר לו הליסטים שהולך להרוג וללסטם מישהו.

ואחרי כמה דקות פגש בו עוד חבר ושאל לאן אתה הולך? ונזכר אותו שודד ליסטים שקיבל על עצמו וענה לו להרוג וללסטם איזה מישהו מעצבן והמשיך לדרכו, לפני שעשה את המעשים המכוערים אמר אותו שודד ליסטים בליבו אם אעשה את שני הדברים המכוערים האלו שני האנשים האלו יעידו עליי ויוציאו אותי להריגה ומחמת כל הפחדים שעלו בליבו נמנע מלעשות כך, וכך קרה לו פעמים רבות עד ששב בתשובה שלמה עד כאן המעשה.

ומכאן אמר הרב כמו שנתבאר כי כל התורה קשורה אחד בחבירו ולכן שמקבל האדם על עצמו פרט אחד בשלימות פירוש יהיה מה שלא יהיה לא אעבור על מידה זו שציוני הבורא יתברך אז מזה הדבר האדם יגיע אל השלימות הנפשית שלו ולשמירת כל התורה כולה.

"מי זאת עולה מן המדבר"

והנה בזמננו כל אחד חושב ומעלה בליבו מהו הדבר שבעיקר צריך אני להתחזק בו? וממילא אגיע לשלמות הנפשית שלי וליציאה מהרגשת החיים השממים וממש כמו "מדבר".

הנה אחים יקרים הרבה אנשים הולכים ורצים לקבל ברכה ועצה או סגולה ואיזה "קמיע" לתלות על גופם עם שם הקב"ה וכל מיני סגולות למיניהם כדי להגיע לשלימות נפשם ולצאת מכל הכשלונות שלהם והחיים הרדומים שלהם.

והננו כאן שומרי ברית קודש להציע לכם סגולה עצה שאין כדוגמתה מהאיש האלוקי המקובל הוא הרב האר"י שבחבורה רבינו יצחק לוריא אשכנזי זצוק"ל אשר דיבר מפה קודשו כפי הקבלה האמיתית שקיבל מפי אליהו הנביא זכור לטוב.

וכה הם דבריו בספר "שער הליקוטים" סימן ב' על פירוש שיר השירים לשלמה המלך בדיבור המתחיל:

“מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן"

רצה הפסוק לומר לנו כי מי שיושב וחי במדרגה תחתונה בחייו שהוא המדבר וגם כן מקום הדיבור, מי יכול לעלות את אותו אדם למעלה? והשיב הפסוק ואמר שכמו שמי שמקריב את הקורבן שלו במחשבה טהורה וודוי דברים אזי תעלה עולה לפני ה' יתברך ותעלה מקוטרת ומקושרת בשלושה גוונים והם:

א.הוא מור שרומז על מידת הגבורה.

ב.הוא לבונה שרומז על מידת החסד.

ג.”מכל אבקת רוכל" שפירושו ת"ת עם מידת היסוד שכן יסוד על פי הקבלה נקרא "כל" וזה הכוונה של אבקת רוכל שמידת היסוד בו נכללים הכל.

ואז האדם שמקיים בעצמו ת"ת ומקבל על עצמו לשמור על מידת היסוד מיד מתקיים בו עולה מן המדבר ועולה למעלה.

וכיצד אדם זה יעלה למעלה וכי יעלה עקום חס ושלום?

"כתימרות עשן" שאינו נוטה לא ימין ולא שמאל כי אם דרך ישר כתמר בסוד "כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו" עד כאן מדברי האר"י הקדוש הרי לך אחי היקר עצה וסגולה נפלאה לחולל מהפכה אמיתית בכל חייך ולעלות מן המדבר והשממה בו אתה חי הן בתורה והן בתפילה והן בפרנסה,העליה לכל הדברים הטובים בחיים זה קדושת היסוד!

העצה השישית:

"לא ליפול לעצבות ויאוש"{מובאת בכפתור נפרד}

העצה השביעית: "להתחתן מהר"

הגמרא במסכת קידושין דף כט' עמוד ב' מספרת:

שרב חסדא היה משבח בפני רב הונא את רב המנונא כי אדם גדול הוא. ששמע זאת רב הונא אמר אם כך כשתראהו תביאהו אלי אני רוצה לראות "כמה גדול הוא", כשבא לפניו ראהו בלא כיסוי ראש כדרך שרגילים להיות אנשים הנשואים, ושאלו מדוע הנך לא פורס סודר על ראשך?וענה לו כי הוא לא נשוי! והפך פניו ממנו ולא הסתכל עליו ואמר לו תדאג לכך שלא תראה את פני עד שתתחתן.

וכתב המהרש"א דברים כדורבנות על מאמר זה וזה לשונו:

"מה שאמר לו כך מפני שאמרינן שאסור להסתכל על פני רשע והיה מחשיבו בלא אשה כרשע כמו שאמר כל ימיו בהירהורי עבירה.

ורב הונא אמר לו כך לטעמו שאמר: "אדם שהגיע לגיל עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בהרהורי עבירה.{כמובן שאל לו לאדם להתייאש ולומר כאשר אבדתי אבדתי חס ושלום אלא לא ידעת אז הקדוש ברוך הוא מוחל ומחכה לך כעת שתשוב אליו ויקבלך באהבה }.

אמר רבא וכן תנא דבי רבי ישמעאל עד עשרים שנה יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע לגיל עשרים שנה ולא נשא אשה אומר הקדוש ברוך הוא תיפח עצמותיו של זה עד כאן לשון הגמרא הקדושה .

ומכאן תוכחת מגולה לכל האנשים שמאחרים זמן נישואיהם ויצר הרע מעלה להם טענות של מה יהיה, מי ידאג לי לפרנסה, ובינתיים החיים של האדם עוברים ורחמ"ל נמצא בהירהורי עבירה והגמרא אומרת "כי הירהורי עבירה קשים מעבירה עצמה", אבל כאשר האדם נושא אשה בהיתר נמצא שניצל מן היצר הרע ומן הירהורי עבירה כיון שמקיים זאת בהיתר ובקדושה כמובן.

"לישא אשה כח כנגד יצר הרע"

וכך הגמרא מספרת על רב חסדא שאמר על עצמו מה שאני זכיתי להיות יותר גדול מחברי בגלל שהתחתנתי בגיל שש עשרה ואם הייתי מתחתן בגיל ארבע עשרה הייתי אומר לשטן חץ בעינייך ואומר רש"י הקדוש :

"כלומר הייתי מתגרה בו ושטן הוא יצר הרע ולא אירא שיחטיאני". והסיבה שלא פחד מחמת שהיה לו פת בסלו והיא אשתו שמצילה אותו מן החטא ומהירהורי עבירה.

"יצר הרע נלחם שהאדם לא יתחתן"

וחשבתי בס"ד להביא דרך רמז "בפרשת בא"

כשמצרים פחדו מהמכה הבאה אמרו לפרעה שלח כבר את העם הזה טרם תאבד מצרים, ושאל פרעה את משה מי ומי ההולכים? וענה לו בנערינו ובזקיננו נלך בבנינו ובבנותינו נלך וכו.. לכאורה מה משנה לפרעה מי הולך אם כבר משחרר אותם שישחרר את כולם לפני שיקבל עוד מכות?

אלא התירוץ כזה פרעה הרשע הוא יצר הרע ואומר למשה "לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה" כי אותה אתם מבקשים" כלומר היצר הרע הזה אומר תלכו ותעבדו את השם יתברך בלי נשותיכם כי אותה את עבודת השם שבקדושה אתם מבקשים לכן לכו לבד.

וזה יצר הרע גדול מאוד שנלחם בנו שלא נישא אשה כמה שיותר מהר כמו שאמרה הגמרא כל ימיו בהירהורי עבירה !

"מעשה שהיה"

וכך מוכח ממעשה בגמרא במסכת כתובות סוף פרק חמישי:

הגמרא מספרת כי כאשר מת אביי באה אשתו ששמה חומא לפני בית דינו של רבא, וכנהוג כפי מה שמגיע לאשה אלמנה מכתובתה ביקשה שרבא יפסוק לה בבית דינו את המגיע לה, וביקשה ממנו שיפסוק לה מזונות, פסק לה.

ביקשה ממנו שיפסוק לה יין, אמר והלא ידוע לי בבעלך שלא היה שותה יין ואם כן למה את מבקשת שאפסוק לך יין? ענתה לו הלא היה משקה אותך בגביעים שבגודל של זרועות ידיי, ותוך כדי שהראתה לו את זרועות ידיה נפל אור בבית הדין מרוב היופי של ידיה, ורבא רץ מהר לביתו לאשתו ותבע אותה לתשמיש וניצל מן היצר הרע, שאלה אותו אשתו מי נמצא בבית הדין כעת? אמר לה אשתו של אביי, לקחה אשתו של רבא מנעול של ארגז והרביצה לה עד שהוציאה אותה מהמחוז, ואמרה לה לא מספיק נהרגו שלשה אנשים על ידך {שהיתה אשה קטלנית} גם את שלי את רוצה להינשא ולהורגו, שהרי בתקופתם {דווקא}אדם רשאי לישא שתי נשים, וחששה אשתו של רבא שחומא רוצה להינשא לבעלה רבא מתוך יופיה {מהרש"א} עד כאן.

מכאן מוכח גם כן כי רבא בשעה שהיה לו יצר הרע ניצל על ידי אשתו ואין הגמרא מספרת סיפורים בעלמא על גדולים שכאלו אלא להורות לאדם שאין אפוטרופוס לעריות וחייב כל אדם מישראל לישא אשה כמה שיותר מהר.

"המעלות למי שנושא אשה וכן להפך"

הגמרא במסכת יבמות דף סב עמוד ב' :

אומרת אמר רבי תנחום אמר רבי חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה ובלא טובה.

"בלא שמחה": כמו שכתוב "ושמחת אתה וביתך".

"בלא ברכה": כמו שכתוב "להניח ברכה אל ביתך".

"בלא טובה": כמו שכתוב "לא טוב היות האדם לבדו".

ובארץ ישראל אמרו רבני בית המדרש שמי ששרוי בלא אשה שרוי בלא תורה ובלא חומה, ורבא בר עולא אמר שמי ששרוי בלא אשה שרוי בלא שלום שנאמר "וידעת כי שלום אהוליך ופקדת נויך ולא תחטא" עד כאן לשון הגמרא הקדושה.

ומבואר מכאן שמי שלא נשוי וחי בקדושה ובטהרה חייו אינם חיים אמיתיים, והאדם צריך לחזק את עצמו ואמונתו בהשם יתברך שכמו שמביא לנו חיים כך יביא לנו פרנסה, כמו שאומר "הזוהר הקדוש" מאן דיהיב חיי יהיב מזוני" פירוש: מי שדואג להביא לך חיים וזה ה' יתברך, הוא ידאג להביא לך פרנסה.

אלא מחמת הבילבול והטירדה שהאדם הולך בחייו בלי לחשוב ולעצור עצמו הוא מפחד מכלום, כי אם תחשוב על מאמר זה מי אמר שמגיע לנו חיים כמו שאומרת הגמרא בקידושין מה יתאונן אדם חי וכי חי בזכות שמתגבר על חטאיו ? ואם כן כמו שהחיים הם מחסד הבורא יתברך עלינו כך גם הפרנסה תבוא בחסדו יתברך עלינו!

ואדרבה חז"ל מגלים לנו כי אדם ששרוי בלי אשה שרוי בלי ברכה אמיתית ועוד ששרוי בהירהורי עבירה ומחמת כן בגדר רשע כנ"ל והוא גורם זאת לעצמו שלא נשא אשה.

"האשה מצילה את האדם מהרהורי עבירה"

הגמרא מספרת במסכת קידושין דף סג' :

על רבי חייא שהייתה לו אשה שמצערת אותו מאוד ובכל פעם שהיה רואה בשוק משהו יפה שהיה מוצא חן בעיניה והייתה אוהבת אותו היה עוטף לה את זה בסודר והיה מביא לה במתנה.

כשראה זאת תלמידו ששמו היה רב שאל אותו בתמיה והלא היא מצערת אותך ואם כן למה אתה עושה לה כך? והשיב לו רבי חייא "דיינו" מספיק לנו להחזיק טובה לנשים שלנו על שמגדלות בננו ומצילות אותנו מן החטא.

ופירש רש"י בדיבור המתחיל "מן החטא":הרהור עבירה ע"כ הגמרא הקדושה.

ולכן זו עצה "והלכה למעשה" שאדם שנושא אשה ניצל מעבירה זו וזוכה לקיים מצות פרייה ורבייה ומצות עונתה לא יגרע שמתחייב לאשתו בכתובה, על כן אחי היקר אם הינך לא נשוי אזור חיל וחפש מהר את בת זוגתך והינשא ולגבי הפרנסה "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" ,ואל תהיה בצימצום של "זה לא מציאותי" כי בעולם הזה אין מציאות אחרת מלבד השם יתברך .

"הלכה למעשה"

וכך כתב מרן השולחן ערוך אבן העזר סימן א' סעיף א

וזה לשונו:

"חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות וכל מי שאינו עוסק בפרייה ורבייה כאילו שופך דמים וממעט את הדמות וגורם לשכינה שתסתלק מישראל".

"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים"

הגמרא מסכת ברכות דף י עמ' א':

מביאה את המעשה עם חזקיהו המלך שמובא בנביא ישעיה וכך דורשת הגמרא על הפסוק :

"בימים ההם חלה חזקיהו למות, ויבוא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צבאות צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה" {ישעיה לח}

שואלת הגמרא מדוע הוצרך ישעיהו הנביא לכפול בלשונו ולומר לו "מת" וחזר ואמר "ולא תחיה" הלא זו אותה משמעות בשני המילים? ומתרצת הגמרא שישעיהו הנביא התכוון לומר לו מת אתה בעולם הזה, ולא תחיה לעולם הבא.

שאל אותו חזקיהו המלך איזה עבירה עשיתי כל כך חמורה שאתה אומר לי בשם ה' כי אני אמות בחולי הזה, ועוד אין לי עולם הבא? אמר לו ישעיהו הנביא העונש הזה מגיע לך וכל כך חמור הוא בעיני ה' בגלל שלא עסקת בפריה ורביה, אמר לו חזקיהו המלך ומה אעשה שראיתי ברוח הקודש כי עתיד להיוולד ממני בנים רשעים ולכן לא נשאתי אשה, אמר לו ישעיה הנביא בדברים הנסתרים של הקדוש ברוך הוא לא אמור להיות לך עסק ומחשבה עימהם, ומה שאתה מצווה תעשה, ומה שנוח להקדוש ברוך הוא שיצא ממך כך יהיה.

אמר לו חזקיהו המלך כעת שאמרת זאת תביא לי את בתך להינשא לי ואולי אפשרי שהזכות שלי ושלך תעמוד לי ואזכה לבנים מעולים, אמר לו הנביא כבר נגזרה עליך גזרה שתמות, אמר לו חזקיהו המלך לנביא, "בן אמוץ" כלה {סיים} נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן רחמים עד כאן.

ומכאן למדים אנו כמה חמור וקשה העוון של אדם שלא עוסק בפריה ורביה כלפי הקדוש ברוך הוא, ואפילו שחזקיהו המלך היה ניצוץ משיח כמובא בכתבי האר"י הקדוש.

ועוד שהגמרא במסכת סנהדרין דף צד עמ' ב' אומרת :

מה פירוש הפסוק "והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועולו מעל צוארך וחובל עול מפני שמן" {ישעיה י'}.

אמר רבי יצחק נפחא כיצד סר הסבל והעול של סנחריב מחזקיהו המלך ועם ישראל? על ידי שמן, פירוש: מפני השמן של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

מה עשה חזקיהו המלך נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע "ולא מצאו" אדם שהיה עם הארץ ולא בקי, כיון שכולם למדו תורה. בדקו מגבת ועד אנטיפרס שהם מקומות שבסוף התחומין ולא מצאו תינוק ותינוקת או איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה עד כאן.

ואף על פי כן לא עמדה לו זכות זו של התורה בגלל שלא עסק בפריה ורביה, עד כדי כך חמורה מצוה זו בעיני הקדוש ברוך הוא.

"בשערי שאול פוקדתי יתר שנותי"

אומר האר"י הקדוש בשער הליקוטים עמ' שצז' על הנביא ישעיה:

חזקיהו המלך אמר "אני אמרתי לא אראה יה בשערי שאול פוקדתי יתר שנותי" פירוש: חזקיהו המלך חשב שבגלל חטאו שלא עסק בפריה ורביה ימות בדמי ימיו בעודו צעיר, ילך לשערי שאול, והטעם שחזקיה המלך אמר שהוא ילך לשערי שאול, ולא אמר שהוא יענש וילך לשאול ממש, אלא לשערי שאול זו שאלה חזקה ביותר?

והטעם לכך אומר האר"י הקדוש כי חזקיהו המלך הדגיש "שערי שאול" לרמוז על כי ידוע שיש מקום הנקרא חצר מות, והוא נמצא בין שערי גהינם לגן עדן, ומי שלא עסק בפריה ורביה יושב שם בשערי שאול, ואפילו שיהיה אותו אדם צדיק גמור, ולכן בגלל שהוא צדיק יושב בשערים ולא נכנס לגיהנם, אבל בהיותו חסר פריה ורביה, לא יניחוהו להיכנס לגן עדן.

וזה שפחד חזקיהו המלך "בשערי שאול פוקדתי" שמקומי יהיה בשערי שאול שלא להיות לא בגן עדן ולא בגיהנם שנקרא שאול ממש, עד כאן. ותראה אחי היקר כמה חמורים הדברים ונוגעים ברומו של עולם שאפילו צדיק גמור כל ימיו אם יכול לעסוק בפריה ורביה ולא עסק לא נכנס לגן עדן!

"ויסב חזקיהו פניו אל הקיר" {ישעיה לח}

הגמרא במסכת ברכות דף י' עמוד ב':

דורשת על פסוק זה אמר רבי שמעון בן לקיש מלמד שחזקיהו המלך יתפלל מקירות ליבו שנאמר "מעי מעי אוחילה קירות לבי" רבי לוי אמר שמלמד שחזקיהו המלך יתפלל על עסקי קיר .

ומבאר רבינו האר"י הקדוש בשער הליקוטים עמוד ת' וזה לשונו :

"כי כבר ידעת ענין חטא אדם הראשון כשעשה אותו מעשה, והנחש הטיל בחוה זוהמה, ופירש אדם הראשון מאשתו מאה שלשים שנה מלישכב עימה, והיו באים לילי.. ורעותיה והיו מתחממים ממנו, והיה אדם הראשון מוליד רוחין ושדין לילין והם נקראים נגעי בני אדם, וכל זה כיון שפרש מחוה מלישכב עימה.

ולכן מה שאמרה הגמרא במסכת ערכין ד טז עמוד א':

כי על י"ג דברים באים נגעים [יסורים] על האדם: גילוי עריות, שפיכות דמים, וגאוה, וכו'.. ואם כן כיון שזה הצדיק חזקיהו המלך היה בלא אשה "זו הסיבה" שידבק בו אלו הנגעים והחולי שנפל למשכב ממנו, בהיותו שרוי בלא אשה, וכמו שהיה לאדם הראשון שהיה שרוי בלא אשה והוליד טיפות קרי לבטלה והם נגעי בני אדם,כך היה לחזקיהו המלך.

וזה נרמז במה שאמר הכתוב "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר" רוצה לומר שחזקיהו המלך שם עיקר מגמתו בתפילה על עוון הקרי כי קיר זה אותיות קרי, וזה שרמזו רז"ל כנ"ל שחזקיהו המלך יתפלל על עסקי קיר.

עצה שמינית:

"לא להרבות שיחה עם האשה"

הנה אחי היקר ישנו כלל נוסף בעבודת השם בשביל לשמור על קדושת היסוד וזה מובא

בגמרא מסכת נדרים דף כ עמוד א' :

"ואל תרבה שיחה עם האשה, שסופך לבוא לידי ניאוף" עד כאן לשון הגמרא הקדושה.

כלומר היצר הרע של האדם מראה לו שאין בכך כלום בזה שמדבר עם נשים על דא והא, אבל לבסוף אחר שהאדם מקל ראש ומתנהג בקלות ראש ובקלות הדעת שזה אינו מתאים לגברים קלות הדעת הזו כי אם לנשים, אזי לבסוף יבוא לידי ניאוף רחמ"ל, ומי גרם לכל זה? אתה!

עברת על דברי חכמים לא שמעת בקולם שלא להרבות שיחה עם האשה, לבסוף אתה מוצא אם עצמך בניאוף, ולכן מרגע זה תיתחזק ותקבל על עצמך שלא להרבות שיחה עם שום אשה שבעולם, ולחיות בקדושה ובטהרה, ולהיות משומרי ברית קודשו אמן ואמן!

"עצה תשיעית": "לבוש מסורתי"

והנה צריך שתדע אחי היקר כי אחד מהדברים שגורמים לאדם לחטוא רחמ"ל זה בגלל שנוהג במנהג הגויים ומלבושיהם,וכשהאדם לובש בגדים לא צנועים אז רחמ"ל הוא נותן פתח ליצר הרע לבוא ולהחטיא אותו .

"ותתפשהו בבגדו"

וכך מובא בספר "אמרי פנחס" בשם "המאור עיניים":

שעל ידי שהיה יוסף מקשט את עצמו, לכן נאמר עליו "ותתפשהו בבגדו":

רוצה לומר הלא הבגד שלבש מורה ואומר לי שכבה עימי, והוציא מזה שהוא סכנה גדולה ללבוש בגד שאינו כדת ישראל ואפילו דרך ארעי

 
 

        כל הזכויות שמורות לארגון "שומרי ברית קדש"