מכתבי דון קישוט

ביוני 2002 רושמים שני שוטרי סיור של מרחב דן דו"ח תנועה לנהגת.מחוסר מקוםנדלג על מה שבדיוק קרה, למרות שזה חשוב מאוד, אך נאמרשהנהגת נעצרה בגין תקיפת שוטר והפרעה לשוטר. היא נחקרה ושוחררה, וכמובן התלוננה במח"ש.

מח"ש מחליטה לסגור התיק מחוסר ראיות והנהגת מערערת לפרקליטת המדינה. באוגוסט 2003 היא נעניתכי אין סיבה לשנות את החלטת מח"ש מאחר ו"הנילונים (השוטרים) פעלו כתגובה לפרובוקציות שונות שמידת חומרתן גברה כלל שהתפתח האירוע..."

באוקטובר 2003 מגיש התביעה המשטרתיתכתב אישום כנגד הנהגת. וכאילו שלא די באיחור הניכר בהגשת כתב האישום, התביעה המשטרתית עשתה בתיק הזה עבודה גרועה ביותר, תופעה אופיינית בתיקים שבהם יש צורך לשמוע עדויות, ובמקרה זה נשמעו עדויות. בסיומן זוכתה הנהגת .

וכאן כשלה התביעה המשטרתית שוב: היא לא פנתה לפרקליטות בבקשה לערער על הזיכוי. על כך ישלמו השוטרים ביוקר, שכן בעקבות זיכוי הנהגת החליטה מח"ש, ארבע וחצי שנים לאחר האירוע,להגיש כתב אישום כנגד... השוטרים !

השופט דניאל בארי מצא את השוטרים אשמים במיוחס להם אך הסתפק באי-הרשעה. אבל השוטרים, למרות הענישה הקלה, לא ויתרו. הם ערערו לבית המשפט המחוזי בת"א. לצורך הערעור שכראחד מהםאת שירותיו של אחד מבכירי הסנגורים הפליליים בארץ, עו"ד ציון אמיר. ההחלטה היקרה הזו התבררה כנכונה.

השבוע זוכו השוטרים. שניים מתוך שלושת שופטי המחוזי זיכו את השוטרים מחמת הספק ושופט נוסף סבר שיש לזכותם לחלוטין. השופטים מתחו ביקורת חריפה על הןעל מח"ש והן על הנהגת. חשוב לזכור שלא היה דבר חדש מבחינה ראייתית במשך השנים שעברו. ההחלטה הראשונה שקיבלה מח"ש ואחריה פרקליטת המדינה היו נכונות. על בסיס אותן ראיות לא היה שופט אחד מבין שלושת שופטי בית המשפט המחוזי שסבר שיש להותיר על כנה את החלטת השופט בארי.

ולכל שוטר שחושב את המחשבות המתבקשות בעקבות המקרה הזה,כתבו שופטי המחוזי את הדברים הבאים :

1. מימדי העזיבה של שוטרים וקצינים מהיחידה היו חריגים אפילו ביחס לכל יחידת משטרה אחרת. רבים מהם תלו זאת ביחס שקיבלו ממפקדיהם.האיש מספר 1 היווה להם דוגמא :X ניחן ביחסי אנוש כה גרועים שהוכחה להן ניתן היה לראות כאשר היה נפגשבמקרה במסדרון עם שוטרים שלו : הוא בקושי הזיז את ראשו. זו הייתה אמירת השלום שלו !היו רק מפגשים מועטים כלאו שכן Xכלל לא הסתובב במסדרונות היחידה עליה פיקד ולא במקומות הלא-ממוזגים בהם היו שוטריו. הוא העדיף לשהות רוב הזמן במשרדו. מי שחשד שהסיבה לריחוק שהפגין היא שזהטבעו של האיש, היה צריך לראות אותו עם קומץ שוטרות נאות ועם המוקדניות במוקד 100. למרות שלא ברור הקשר בין תפקידו לבין המוקד, הוא נהג להגיע פעמים רבות לשם ובמפגשים איתן הוא היה מתגלה כאדם ידידותי מאוד...
2. X מונה לתפקידו בעקבות חשדותלקשר אסור ביןקודמו לבין גורמים עברייניים, חשדות שלא הבשילו לכתב אישום (למה ? מח"ש !). אולם גם בתקופת כהונתו של X היומספר מקריםשבהם עלהחשדשקשר בין גורמים ביחידה לבין עבריינים הביא להכשלת פעילות משטרתית ופעם אחת אף לביצוע עבירה חמורה מאוד. למרותזאתX לא העביר מתפקידואיש מקציני היחידה ולא שלח אף אחד לפוליגרף. מח"ש ? נו באמת...
3. X ניהל את היחידה בעזרת קומץ קצינים מקורבים. להם הוא דאג לתת מה שירצו. אבל שיא החוצפה שייך למה שנתן לאחד ממקורביו. המקורב ביקש לעבור למקום שירות מרוחק מאוד מאחר ועבר לגור באותו האיזור. X, שטירפד ללא מעט שוטרים וקצינים את האפשרות לעבור, איפשר למקורבו לעבור אבל עשה עבורו עוד משהו : הוא לא אייש את התפקיד שפינה מקורבו וזאת לבקשת אותו מקורב שחשש שלא יקלט היטב בתפקידו החדש. ואכן, לאחר מספר חודשים חזר המקורב לתפקידו הישן ביחידתו של X. הסיבה לחזרתו הייתה שלא נקלט היטב במקום שירותו החדש (או בתרגום לעברית משטרתית - הוא לא קיבל רכב צמוד). כדי שיוכל להתמודד עם המרחק בין מקום מגוריו למקום שירותו, דאג X לתת לו רכב מבצעי חדש שיהיה צמוד אליו ושאיתו יוכל לנסוע לביתו ובחזרה - 150 ק"מ לכל כיוון !
4. ובאשר להישגיו המקצועיים :בטקס סיכום השנה האחרונה בה פיקדX על היחידה, הוצגו נתונים כה גרועים, עד שפיקוד המחוז החליט שלא לפרסם אתדבר קיוםהטקס בפרסומים שלו ובדיווחיו לתקשורת, בניגוד לסיכומי שנה של יחידות אחרות. הסיבה האמיתית לכך הייתהחשש שכתבי הפלילים יפרסמו את הביזיון ויתנו לכתבה את הכותרת :"אמרנו לכם !" בתקופתו הצליחX ליצור אחידות דיעות נדירה : פקודיו, שוטרים מיחידות אחרות, קצינים בכירים,כתבי פלילים,סניגורים ותובעים, כולם החזיקו באותה דיעה ביחס ליחידה.

1. בפרשת "אונס" הקטינה מבסיס נבטים, למרות שמי שחשף את הפרשה הוא מפקד הבסיס ולמרות שמצ"ח ניקתה אותולחלוטין מהחשדות (במונחים משטרתיים, התיק נגדו נסגר מחוסר אשמה), למרות זאת הראה לו האלוף שקדי את הדלת החוצה - הוא שלח הביתה אלוף-משנה, טייס קרב ומפקד מוצלח רק כי בשטח שיפוטו היה כשל ערכי.
2. בפרשת "בנק ההלוואות" במערך טילי החץ (קצין ששימש בנק של פקודיו והעלים את כספם),הוא טיפל ביד קשה בכל המעורבים, בנוסף להליכים הפליליים שנפתחו נגד המעורב הראשי, קצין בתפקיד חשוב.
3. בפרשת החומר המסרטן במטוסי הסופה הורה שקדי על קירקוע מיידי של המטוסים כדי לא לסכן איש מהטייסים, זאת עוד לפני שהתקבלה חוות-דעת שקבעה שהחומר פוגע בבריאותם. הוא החליט לפרסם בציבור את כל ההתרחשויות ודאג שכל מי שנגע במטוסים יוכל לגשת לבדיקות. לאחר שהוחלט לחזור לטוס במטוסי הסופה, היה שקדי הראשון שנכנס לתא הטייס.
4. למרות הפריחהבשוק ההיי-טק שבו יש טייסים רבים, הצליח שקדי להחזיר לשירות חלק מהם, אחד מהם משמש כיום כמפקד בסיס. איש מהם לאחזר לצבא בגלל המשכורת.
5. להלן ציטוט מכתבתו של אלכס פישמןבידיעות אחרונות מתאריך 16.5.08: "בחודש מרץ 2007 דרש שקדי שתוצג בפניו תוכנית דחופה להתמודדות עם המשבר הערכי. הוא התייחס לכך כאל מבצע צבאי לכל דבר. התוכנית נקראה "תוכנית אנשים" וכל חודש הוצג בפניו דו"ח מה עשו המפקדים עבור פקודיהם. נשמעו אז טענות שמפקדים הפכו למנהלים והפסיקו לראות את האנשים...אחרי פרשת נבטים התחילו ללמד בקורסי הפיקוד פחות ניהול זמן ויותר מנהיגות. בכל יום חמישי חייבים מפקדים לקיים מפגשים עם פקודיהם".

בעוד התביעה נמצאת מאחורי שולחנות , השוטרים מצויים ברחובות , חושפים ומסכנים את גופם למען הבטחת שלום הציבור.

האם ראוי לדרוש מאותם שוטרים כי רק לאחר פגיעה אנושה בהם יהיו רשאים להשתמש בנשקם? האם בנסיבותיו של מקרה זה , בו הארוע משתרע על פני דקות בודדות לכל היותר במהלכן המתלונן חובט בנאשם באמצעות אבן, פוצע אותו, נוטל ממנו את מכשיר הקשר, בורח ממנו,לעברה השני של הגדר שאינה גבוהה במיוחד ביחס למתלונן, ממאן להשמע לקולות "עצור" ולהיפך שם פעמיו לעברו של הנאשם , תוך שהוא מניף ידו עם מכשיר הקשר כדי לתקוף שוב את הנאשם, כאשר הנאשם בודד , באישון לילה מתמודד אל מול אדם שהוכיח אלימותו כלפיו – האם אין בכל אלו די כדי לבסס תחושת חשש מיידי לשלמותו הפיזית של הנאשם, כזו המצדיקה שימוש בירייה לאחר שהנאשם הקפיד לכוון את נשקו לרגלו של המתלונן בלבד ולא לחלק גופו העליון וגם זאת לאחר אזהרה ברורה "עצור או שאני יורה" ?

פעולותיו של הנאשם מצביעות כי פעל למופת! הוא פעל כדין כדי להגן על חייו ופעולת הירי היתה מוצדקת.

חרף החשש הממשי והמיידי לפגיעה בגופו , הזהיר את המתלונן , טרם היריה , למרות שלא נדרש לכך לפי הוראה 4, וכיוון את הירייה לעבר רגלו של המתלונן . 4678313מכל האמור אני קובע כי עומדת לנאשם טענה של הגנה עצמית לפי סע'''''''''''''''' 34 י'''''''''''''''' לחוק העונשין וטענה של צורך לפי סע'''''''''''''''' 34 יא'''''''''''''''' לחוק העונשין , ועל כן מזכה את הנאשם מביצוע המיוחס לו בכתב האישום מפאת חוסר אשמה ומברכו על התנדבותו.

יש להעביר בדחיפות העתק הכרעת הדין לפרקליטת מחוז ת"א ולראש ענף התביעות במשטרת ישראל מחוז ת"א לצורך העמדתו המיידית לדין של המתלונן הן בגין ההתפרצות שביצע לביה"ס והן באשר לתקיפתו החמורה של הנאשם באמצעות אבן. כמו כן, יש להעביר העתק מהכרעת הדין למפקד מחוז ת"א במשטרת ישראל הן לצורך הבעת הערכתו של ביהמ"ש בפני הנאשם על עצם התנדבותו ועל פעולתו הנכונה בתיק זה, והן כדי להבהיר לשוטרים המותקפים לאחרונה ע"י הציבור והתקשורת כי שוטר הפועל כדין במסגרת תפקידו וסמכויותיו מקבל גיבוי והגנה ממערכת המשפט ופועלו מבורך. ראוי ששוטר הפועל כדין ומפעיל סמכויותיו כחוק יידע כי יש לו הגנה בביצוע תפקידיו – ואילו עבריינים התוקפים שוטרים אינם יכולים להתחמק מאשמתם באמצעות הגשת תלונה למח"ש. "

השבוע התקיים בועדת הפנים של הכנסת דיון שבו נחשפו מספרי השוטרים העוזבים. המשטרה הפתיעה הפעם את חברי הכנסת עם טיעון מעניין : "השב"כ גונב לנו אנשים !" מאחר והמשטרה היא זו שפרסמה את העניין, ניתן כעת להתייחס אליו : בשנתיים האחרונות נקלטו בכל זרועות הביטחון שוטרים רבים. המשטרה טוענת כי הסיבה היחידה לעזיבתם היא שכר, אך כל מי שמכיר את המשטרה יודע שאין זה כך. במקום להכיר בכך שיש בעיה שבעקבותיה יש עזיבה של אנשים טובים, מעדיפה המשטרה להתלונן על השב"כ בפני הכנסת. שידעו ש"זה לא אנחנו אלא הם". תירוץ"הרצפה עקומה" במיטבו.

אבל לא פחות מעניין מי מטעם המשטרה נשלח לכנסת וטען את הטענה הזו. קוראים נכבדים, הרשו לי לעשות לכם היכרות עם תת-ניצב הילנה ערד, סגנית ראש אגף משאבי אנוש.

בסוף ינואר 2006 היתה תנ"צ ארד רמ"ח סגל באמ"ש. בעברית פשוטה וערכית - זו הדמות שתקבע מי יגוייס למשטרה, מי יקודם ומי לא.ב 31לינואר היה אמור להתקיים טקס שבו תוכרז המחלקה שלה כמחלקה מצטיינת.

תנ"צ ארד רצתה להיראות טוב בטקס והחליטה יום קוד לגשת למספרה ולעשות קצוות. איזו מספרה ? ברח'''''''' אלקלעי בת"א, באיזור מתחם באזל. לכל מי שאינו מכיר אוסיף פירוש קטן : הסיכוי למצוא חניה חינם במתחם הזה בשעות הערב, זהה לסיכוי למצוא במטה הארצי משרד שלא יושב בו קצין.

תנ"צ ארד גילתה עובדה זו כשהסתובבה מספר פעמים במתחם כשהיא נוהגת בטויוטה קורולה המשטרתית החדשה שלה, רכב עם מספר משטרתי ואור כחול מהבהב על הגג. משום מה הנוכחות שלה לא גרמה לאיש מיושבי בתי הקפה במתחם לעזוב את ההפוך שלו, לגשת לרכבו ולפנות לה מקום חניה.

אבל השוטרת האמיצה ארד לא ויתרה. להחנות בתשלום בחניון שנמצא שם ? השתגעתם ? עם משכורת רעב של קרוב ל 20,000 ש"ח נטו ? עליה להחנות אתרכבה ליד הזירה, סליחה, המספרה. והנה, ממש מול המספרה מצאה הגברת ארד חניה. פרט שולי - מעל החניה יש שלט שאוסר חניה כי זו חניית ההזנקה של אמבולנסים של תחנת מד"א בת"א שנמצאת במקום.

ירדה תנ"צ ארד מרכבה, הותירה על גגו את הפנס הכחול והלכה לעשות קצוות. אלא שבצמוד למספרה יש בית קפה ובו ישב באותה שעה עיתונאי שמסקר את את תחום הרכב. הוא ראה את תנ"צ ארד נכנסת למספרה והמתין שתצא.

לאחר 40 דקות יצאה הגברת וכששאל אותה העיתונאי מדוע החנתה את רכבה בחניית הזנקה של אמבולנסים, ענתה קצינת המשטרה הבכירה "נו באמת, קפצתי ל 30 שניות בדיוק לסידור קטן". כשהתעקש העיתונאי כי הרכב חונה כבר יותר מחצי שעה, השיבה הדמות הערכית :"זה לא יכול להיות, הרגע יצאתי ממנו". הגברת גם תיקנה את העיתונאי בקשר לטענה אחרת שהפנתה אליו : היא לא עשתה פן, היא עשתה קצוות... העיתונאי פירסם את כל השתלשלות העניינים וצירף את תמונת רכבו של משלם המיסים שנמצא בשימושה של נצ"מ ארד.

לאחר שהוכיחה שהיא ראויה להימנות עם סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה, החליט המפכ"ל הנוכחי עם כניסתו לתפקיד, לקדמה לתפקיד סגנית ראש אמ"ש ולקבל דרגת תנ"צ. כדמות יצוגית היא גם נשלחת לייצג את המשטרה בכנסת בנושא עזיבת שוטרים.

בעצם, אולי נכון היה לשלוח את תנ"צ ארד לייצג את פיקוד המשטרה בכנסת. דרך התנהגותה ואמינותה כפי שבאו לביטוי במקרה הנ"ל, מראים כי היא מייצגת היטב את מפקדיה, את עמיתיה ואת דרך הקידום במשטרה. ואם מישהו מבין חברי הכנסת יקרא את הסיפור הזה, הוא יוכל טוב יותר להבין מדוע שוטרים כה רבים עזבו, שוטרים טובים שלא יכלו לשאת עוד את התנהלות הארגון הזה. וכך, כשתגיע תנ"צ ארד שוב לכנסת, יסתפקו הח"כים במבט אחד בה ויחשבו לעצמם" : "הנה הקוף שבא לספר לנו שהרצפה עקומה..."

1. האם בית המשפט יקבע שהמשטרה היא מקום עבודה כמו כל מקום עבודה אחר לעניין הוצאת לשון הרע או שלמשטרה יש מנגנון משלה לטיפול בכך והוא צריך לטפלבעניין?
2. האם בית המשפט יקבע כי לקצין משטרה מותר לומר דברים כאלו לפקודו?
3. האם תגן פרקליטות המדינה על הקצין כשם שהיא מגינה על אנשי משטרהבהליכיםאזרחיים הנוגעים למעשיהם במסגרת תפקידם ?

באמצע שנות התשעיםהתנהלה באחד הימ"רים המחוזייםחקירה סמויה כנגד 2 חוקרים פרטיים שניסו להזמין רוצחים שכירים מחו"ל. בין פעולות החקירה שבוצעו אז היו גם האזנות סתר. באחד הימים הגיעו קציני המודיעין הבכירים בימ"ר למשרדו של מפקד היחידה והניחו על שולחנו "חומר נפץ" שעלה בהאזנות הסתר: אחד החוקרים הפרטיים היה בקשר טלפוני עם מפקד המחוז ! מפקד הימ"ר, לנגד עיניהם של הקצינים, תלש מפלט תדפיסי השיחות את השיחות של מפקד המחוז והורה לקצינים להמשיך כרגיל. למח"ש לא הועבר דיווח על העניין.

אלא שהעניין התגלה בדרך אחרת : בתום החקירה הסמויה נגד שני החוקרים הפרטיים, הם נעצרו והוגש נגדם כתב אישום.עורכי-דינם גילו את העלמת החומר וזימנו לעדות את קציני המודיעין. אלו הסבירו כי מילאו אחר הוראות מפקדם. החוקרים הפרטיים הורשעו ונשלחו למאסר.

בעקבות גילוי המקרה, פתחה מח"ש בחקירה שבסופה הוחלט שלא להגיש כתב אישום, גם לא משמעתי,כנגד אף אחד מהמעורבים (בנושא העמדת קצינים בכירים לדין, מח"ש שומרת על המסורת). גם פיקוד המשטרה לא נקט שום צעד כנגד מי מהמעורבים (ציינתי כבר שאין בד"א בסיפור הזה ?). מפקד המחוז לא שכח את מה שעשה למענו מפקד הימ"ר :עם סיום כהונתו בימ"ר הוא מונה למפקד מרחב.מפקד המחוז פרש מהמשטרה, אך בשל מעמדו הבכיר בעולם העסקי עדיין היו לו מהלכים בה. הוא לא שכח את הקצין ש(לכאורה) העלים עבורו ראיות, הפר אמונים ושיבש מהלכי חקירה פלא שאותו קצין המשיך להתקדם בניגוד לתחזיות ?