במהלך שנות הפעילות של החברה, הופקו סדרות רבות של צילומים, הפקות מענינות, קטלוגים, פרסומים וכתבות אופנה.

ל'אנימה' דיגמנו, בין השאר, תמי בן עמי האגדית, פזית כהן, גלית גוטמן, רות גונזלס, יאנה חודריקר (מלכת יופי) ,

אילנה שושן (מלכת יופי) , סמדר קלצ'ינסקי , יעל אבקסיס, רונית אלקבץ ועוד... 

הילכת אנימה

בפסק דין תקדימי זכתה "אנימה אופנה בע"מ",  והמעצבת, חגית קזיניץ, בתביעה כנגד יצרן שהעתיק מדגמיה.

השופט אורי שטרוזמן קבע כי על אף שהדגמים לא היו רשומים, העיצוב הוא קנין רוחני, והשימוש בו ללא רשות

המעצבת הוא בבחינת "עשית עושר שלא במשפט". פסק הדין נלמד בבי"הס למשפטים ונקרא הלכות אנימה.

בראשית היתה הילכת  אנימה, והיא הלכה שמיום 28.2.1994 בהחלטתו זו הפך השופט שטרוזמן החלטה קודמת, בקובעו כי יש מקום לעילה עצמאית בדין עשיית עושר ולא במשפט גם בתחום הקניין הרוחני, ובמקום שדינים אלה אינם מעניקים במישרין זכות וסעד. בפרשת אנימה  העתיק המשיב (הנתבע) שמלות שייצרה המבקשת (התובעת). השופט שטרוזמן קבע כי התובעת לא רשמה את השמלות כמידגם, וכי בנסיבות העניין אף אף לא נוצרה עוולה של גניבת עין. אשר לאי רישום המידגם, התובעת הסבירה כי: "אין בתי האופנה יכולים לעמוד בגזירת הרישום של עשרות ולעיתים מאות פריטים שונים של מערכות ביגוד כי 'כאשר אין לדעת מראש איזה פריטים יצליחו יותר , לא ניתן לרשום מדגם מכל פריט ופריט, שכן היצרנים אינם יכולים לעמוד בהוצאות הכספיות הכרוכות ברישום מדגמים וגם התור לרישום יוצר קושי מעשי'." למרות שהשמלות לא נרשמו כמידגם, החליט השופט שטרוזמן לזכות את התובעת בתביעתה, בקובעו כי ניתן לאסור העתקתן של השמלות "בין אם הקנין רשום בספרים המנוהלים על פי דין לאותם נכסים ובין אם לאו ." לעניינה של העילה עשיית עושר ולא במשפט, קבע השופט שטרוזמן - בהסתמך על דבריו של פרופסור פרידמן בספרו עשיית עושר ולא במשפט, (עמ 51), דברים שהובאו בהסכמה ע"י הנשיא שמגר.. כי מקום שהתעשרות אינה צודקת ממילא יש לראותה כהתעשרות שלא כדין. הכרעות דין רבות הינן צאצאים להלכה שקבע בית המשפט המחוזי בתל - אביב בפרשת אנימה כהשלמת חוק הקנין הרוחני.
פורסם בגלובס

בקיץ 2005  שלטי חוצות ברחבי ת"א והמרכז.

הקלק על התמונה להגדלה