"אני דורש צדק במשפטי"

תקציר מסכת: בה רוב משוא פנים, בחסות "אימת הדין".

הרשם אורי פוני,

פסק וגזר להמשיך פינוי ביתי, למרות צו עיכוב גורף של שופטת ביהמ"ש העליון דליה דורנר. עד אשר התערב ביהמ"ש העליון בשינית ועצר את ביזיון המשפט בידי רשם הוצל"פ, ובינתיים החריבו ביתי והרסו חיי.

הרשם גד ארנברג, 

נתן הוראה לבנק שייתן לכונס משכנתא לקנות את ביתי- וכך יש לו עשרות דירות על שמו בארנונה בעירית ירושלים.

השופט צבי זילברטל,

נתן חודש עיכוב והכונס רץ למחרת להוצל"פ, ושם הרשם ארנברג גד אישר פינו בניגוד להוראת המחוזי.

השופט יעקב צבן,

העדיף שמאות מטעם הכונס ושמאי הבנק ב 385000$ על שמאות שלי לבנק לאומי ב 650.000$ ולאל פתרונות .

כבוד השופטת דליה דורנר.

עיכבה הליכי מכירה כפויים ב385.000$, כאשר הייתה מונחת בידיהם הצעה וזיכרון דברים ב 690.000$.

השופט סאלים ג'ובראן,

"מכר ביתי בחצי ערכו ואני בלא ייצוג. ואת שכתבתי לו לא קרא. וכך זרק אותי לכלבים בהחלטתו חסרת כל בסיס. "לא ניתן להתעלם מהעובדה, שבענייננו היא מכרעת,  והיא, שבפועל לא הצליחו המבקשים להביא קונים המוכנים לקנות את הבית במחיר טוב יותר מהמחיר שהוצע על-ידי המשיבים ."

עיניכם הרואות ההפרש בין 690.000$ שהבאתי ועם זיכרון דברים חתום לבין 385000$ שהביא הכונס עם השמאי יעקב ביר עובד טפחות.         תמהני,[מה הבין ג'ובראן שלא הבינה דורנר],

השופט משה רביד,

השופט רביד אמר באחד הדיונים:

"אני יודע שנעשה לך עוול אבל אני לא אהיה הראשון שאחייב בנק לתת לך מיליונים".  

השופט רביד פסק:

"אני מורה על גילוי מסמכים ועיון, הדדי, תוך 30 יום. בתוך המועד הנ"ל רשאים הצדדים למסור שאלונים. תשובות לשאלונים, אם ימסרו, תינתנה תוך 30 יום.

אני עניתי על כל השאלות. הבנק סירב לענות לענות על השאלון שהגשתי לו.

ובדרך תמוהה ביותר, השופט רביד החליט:

"אינני רואה מקום לחייב את הבנק להוסיף ולהשיב תשובות אשר יש בהן משום הכבדה עליו."

השופט גרוניס אשר,

ערערתי לעליון! על החלטת רביד. ושופט ביהמ"ש העליון מר אשר גרוניס – מיום 26.3.09 החליט...

"כי תצהיר גילוי המסמכים מטעם המשיב (ואשר צורף בנספח ו' לבקשה) מעורר אכן תמיהה לאור ניסוחו. איני רואה מקום להתייחס לכך מעבר להערה זו."

 למרות שתמוהה בעיניו התנהלות הבנק. העדיף לא להתערב בהחלטת השופט רביד.

השופט ארנון דראל,

טעה השופט ארנון דראל טעויות גורליות על כל המשתמע מהן, בכך שלא הטיל על הכונס ועל משטרת ישראל.

1.     אחריות מלאה לכלל האירועים במסגרת הליכי הכינוס, לרבות הליך הפינוי שבוצע בניגוד להחלטת ביהמ"ש העליון.

2.     בכך שביסס החלטתו על העובדה השגויה לפיה התבקש עיכוב ההליכים רק במסגרת הערעור, בעוד שזו הוגשה בנפרד.

3.     בכך שלא הטיל על הכונס אחריות שילוחית או אחרת למחדלי הפינוי שביצע בניגוד לחוק.

4.     אחריות לאי ביצוע החלטת בית המשפט העליון להשבת המצב לקדמותו, לאחר הפינוי הברוטאלי.

5.     בכך שחייב משטרת ישראל בסכום מצחיק של 5,000 ₪ בגין מעצר שלא כדין ואי עמידתה בכלל הוראות החוק הקבועות ביחס לביצוע מעצר שכזה. מדיניות זו: רק תביא לפגיעה הולכת וגוברת באזרח.

השופט דוד מינץ,

אשר דחה ערעורי על החלטת השופט ארנון דראל בגין עירבון בסך 15.000 ₪, שכיום איני יכול לשלם.

השופט יורם דנציגר,

אשר דחק הפשע מתחת לשטיח מפני פרוצדורה מטופשת, ומשום שאין לי 15000 שקלים לשלם ערבון.

השופטת/הנשיאה ביניש,

למכתבי הגיבה, וכי אינה יושבת כערכאה שיפוטית, היא האלוהים.

ואני ומשפחתי נידנו בעינוי דין הנמשך זה 13 שנה, ואין מי שיבעיר הנגע.

וכשמגישים תלונה לנציבות תלונות על שופטים = אתה נתקל בחומה אוחזת עיניים ותו לא.

עולה בי חשד כבד כי יש, וידי חלק מהשופטים אינן נקיות בבואם לגזור גורלות:

ומתוך שבועת השופטים:

"אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק,

לא להטות משפט ולא להכיר פנים."

ומשאינם מלאכים יש לחייבם להגיש הצהרת הון. יען כי קיים חשש למשוא פנים.

דעו! כי הסכר נפרץ:

יש וכונסי הנכסים המתעתדים להיות שופטים, ושופטים שהיו בעברם כונסי נכסים. בשיתוף הבנקים מצאו להם נישה להתעשרות קלה מדמי אחים שהוטה יומם, בכינוסי נכסים יזומים מראש. בדקו בציציותיהם ותמצאו הון עתק, שחור.

דוגמית לכך:

1.  הכונס שלום כהן מחזיק על שמו עשרות דירות מכינוסיו במימון טפחות.

2.  פורסם כי, אהרון ברק קנה 18 דירות לעצמו מכינוסי נכסים.

ואני רק עוד אחד מכם שהחליט לא לשתוק עוד.

וקצר המצע מהשתרע

משה חזן

בן בלי בית

יען כי מנהיגיי העדיפו קומבינות על הגינות.

חזן משה צור הדסה ד.נ. האלה 99875 ת.ד 193 טל.  025337128

פקס 0722766621 נייד 0506655091  reeem@zahav.net.il

http://www.2all.co.il/web/Sites/yeshmeyesh/PAGE10.asp