בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

  
 
היי, אתם~! ברוכים הבאים לNinganOniNiji!
תודה וגלישה נעימה באתר!

כמה גולשים באתר?:  גולשים באתר - שיווק באינטנרט
שיא הגולשים עומד על: 7 
 

אני בצ'אט: זואי ♣ הנהלה
אין לקלל, אין לפגוע, אין להציף, אין להספים.
דרך ליצירת קשר: חפשו אותי בסקייפ - Flutterchan

והנה לכם, כותרות של הסיקורים מבית NON~ 
כי חייבים להעלות את המודעות לסיקורים!

  































 
 
 

NinganOniNiji
♥ - - - - - - - ♥ 
בהנהלת זואי - ראשי

 

לינקוקון
♥ - - - - - - - ♥




 

הסיפור: עונה 1
♥ - - - - - - - ♥
-
הרשמה
- דמויות
- סקרים
- הפרק שלכם
- דמויות משנה
- עלילה


אובות ופרקים: עונה 1
♥ - - - - - - - ♥ 
- פרק 1: קינושיטה, נעים להכיר
♥ - - - - - - - ♥ 
- אובה:  פתיחת הסיפור
(לקרוא לפני פרק 1)
- אובה: קינושיטה יוקו
(לקרוא בין פרקים 5 ו-6)
- אובה: אולימפיאדה דסו~!
(לקרוא אחרי פרק 13)


מומלצים בחום
♥ - - - - - - - ♥


>> אחוזת הזאב הלבן <<


>>   אנימלס פאנפיק   <<


>> Tenshi Roboto
 <<


>> Hana Ashite Kisu <<


עזרים
♥ - - - - - - - ♥

כפתורים: באקה טו טסט
אנימציות: באקה טו טסט
כפתורים: מיראי ניקי
כפתורים: האגנאי





 
 
 
 
 
 

פרק 1: קינושיטה, נעים להכיר \\ מי גנב את הפיצה?! 
(+בונוס של פסקה אחת: המאהב הסודי של לונה)


דמויות המשתתפות בפרק:





-היום השני בפנימיית נושיטאדסו-
שתי בנות יצאו ממכונית מפוארת, (כלומר אחת מהן לבושה בבגדי
בית הספר של הבנים - במרמייד מלודי זה היה בסדר!!) זהות עיניים
ושיער. מנהל בית הספר עמד ליד המכונית ולחץ את ידיהן בחיוך
קמטים. "ברוכות הבאות לבית הספר, גברות צעירות." הוא אמר בנימה
של כבוד. "סליחה, אני בן-" השחילה אחת מהן שמעכשיו נכתוב עליה
בזכר. "אה..כן, מצטער, בחור..צעיר," מלמל המנהל והעביר את ידו
בשערו המאפיר. "גברת יוקו קינושטיה, את תשובצי בכיתה D05, ואדון
הידיושיי קינושיטה ישובץ בכיתה D01. ואל תשכחו לפנות אל המורים
בכל עת צרה." התלמידים שעמדו כקהל צופים כרעו משמחה, אבל לאחר
מספר דקות, כמה מורים זעופים אמרו להם להתפנות לחדרים.

(10:24 \ הקפיטריה של החטיבה)
כמה תלמידים התקבצו ליד אחד מהאחים, שואלים שאלות ונלהבים.
"יוקו, את יכולה להעביר לי את המלח?" שאלה תלמידה מD05,
חברה לכיתתה של יוקו. היא הביטה בה במבט חודר ומאיים, וכעבור
כמה שניות של מבט תוהה מצד התלמידה יוקו עלתה על השולחן
בפרצוף נוזף ומלזג בידה. "המלח? את רצית שאני אעביר לך את המלח?
בשביל זה את רצית להטריח אותי, בשביל איזה נתרן כלורי,
תרכובת יונית
המשמשת רבות לת ולהכנת מזון?! בשביל זה רצית להטריח צאצא
למשפחת מלוכה?!!" היא החזיקה מזלג קרוב לפניה של התלמידה
המבוהלת, "כ..כן..אני מניחה.." היא מלמלה. יוקו שאגה בכעס וחזרה
לשבת, למרות שכל הקפיטריה נעצה בה מבטים מפוחדים או נלהבים.
תלמידים התלחששו ביניהם, "אמאל'ה" או "היא כזאת מגניבה" או
"היא ממש מפחידה". לעומת זאת, אצל הידיושיי הדברים התנהלו
אחרת.

חבורת בנות מתלהבות התיישבו סביבו. "אז, באיזה שמפו אתה משתמש?"
שאלה אחת מהן וצחקקה. "זה נקרא STAIL אבל אני לא יודע עליו יותר
מדי.." הוא אמר בחיוך קטן ומשתדל. "גם אני משתמשת בזה!" אמרה ילדה
אחרת. "יש לך מזל.." אמרה השלישית, "זה אומר שהשיער שלך מריח כמו
השיער של סנאפיי! גם אני רוצה.." היא מלמלה בהתרגשות והביטה בו.
"אה, לא בטוח שזה באותו הריח, יכול להיות שיש להם סטים שונים."
"אני משתמשת בריח משמש רענן!" אמרה השנייה. הידיושיי רחרח לרגע
את אחד מקצוות השיער שלו, "אמ..אצות ים," הוא מלמל.

(11:00 \ חדר ריק ורנדומלי)
"קדימה, נארו, זה אירוע חשוב מאוד." אמרה אריו והצביעה לכיוונים שונים
ללא מטרה. "כן, כן, יום הפיצה. אמרת את זה כבר כמה פעמים!"
"ועכשיו, תזיז לשם את פסל הפיצה המוזהב הענקי..!" אמרה אריו
והצביעה לכיוון הצד השני של החדר (הריק). "מה? איזה פסל?"
"מה זאת אומרת איזה פסל? פסל הפיצה המוזהב הענקי!"
"אני לא מבין על מה את מדברת..אין פה שום פסל פיצה מוזהב
ענקי.." אריו נראתה המומה. "אז..אז.. מדובר בגניבה!"
היא אמרה באימה. נארו נאנח ונשכב על הרצפה בידיים פרוסות
לצדדים. "דוקטור ווטסון, יש לנו משימה מאוד חשובה לבצע."
"אני לא רוצה להיות דוקטור ווסטון.." מלמל נארו ונרדם.
"טוב, נו, אני אמצע אחד אחר!" אמרה אריו בנחישות ויצאה
אל חצר בית הספר. "אימי-צ'אן!!!" היא צרחה מיד לעבר אימי.
"את תהיי דוקטור ווסטון!" אמרה אריו. "אני רוצה להיות
שרלוק. או שרלוק, או שאין דיל." אמרה אימי בסוג של
התחכמות. "טוב, נו.." אמרה אריו ונאנחה.
"יש, אני שרלוק הולמוס ידידי!"
 
(החדר של אימי)
החדר היה חשוך, וישבה בו ילדה מכיתה D03 מוארת באור בהיר,
ולידה עמדו אימי ואריו מחופשות לשרלוק הולמס ודוקטור ווסטון.
אריו קשקשה דברים במחברת, בעוד אימי שאלה את הילדה שאלות מטופשות.
"פיצה ענקית! ראית פיצה ענקית? אה? כן? ראית? פיצה ענקית?
כן, זהב. פיצה ענקית, מזהב, ראית?" שאלה אימי. "לא." אמרה הילדה
באדישות.  "אוקיי, עכשיו לכי כי את מפריעה לחקירה חשובה!%*&%$&"
הילדה הלכה משם בשתיקה. היא מלמלה משהו ויצאה מהחדר.
"בחיים לא נמצא את הפיצה שלי!" אמרה אריו ביבבה. לפתע הן שמעו
צרחה. "אמאל'ה! איה! אווץ'! אההההה!" שתיהן יצאו לשם וראו את הילדה
שיצאה מהחקירה, ופסל ענקי ומוזהב של פיצה נחת על הרגל שלה, מהתקרה.
"איך זה הגיע לשם?.." שאלה אריו ולקחה את הפסל הענקי של הפיצה
המוזהבת לחדר הריק שבו הייתה עם אריו. אימי חייכה חיוך נבוך
והתקשרה לאמבולנס שיציל את הרגל של הילדה המסכנה..

(במקלט הבית-ספרי)
"אני חושב לקחת אותך למקום נורא כייפי, לפיקניק! את תאהבי את זה."
הוא אמר, היא חייכה והדביקה לו נשיקה על הלחי. "נו, שוב פיקניק על שייט
לאיי הבהמה? זה לא הפך להיות קצת נדוש?.."
"זה יהיה משהו אחר, באמת, זה יהיה הרבה יותר מפואר. היאכטה
תהיה יותר יפה. חוץ מזה בת דודה שלי ממנת את זה אז אני מאוד
משתדל להיות נחמד אליה, ו..זה קשה, כי יש לה אגו נפוח- ואת יודעת
שבני דודים יכולים להיות מגעילים והכול.." הוא מלמל. "זה בסדר!"
היא צחקקה ופנתה לצאת מהמקלט. "עכשיו 11:49, ויהרגו אותי
אם אני אאחר לשיעור. להתראות.." לונה מלמלה אליו בנפנוף והלכה אל
הכיתה, ועל פניו נשאר חיוך מהופנט. 
 
 

Ningen Oni Niji - בהנהלת זואי
© כל הזכויות שמורות אלא אם כן צויין אחרת - 2011-2012 ©