 מקור החג: ראש השנה לאילנות ט"ו בשבט מבשר התחלה של שנה חדשה לפֵרות האילן. ראש השנה לאילנות נקבע בשבט, חודש שבו העצים מחדשים את פריחתם ואת הבשלת פֵרותיהם. בפעם הראשונה מוזכר ט"ו בשבט במשנה ובתלמוד בשם 'רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן'. במשנה (מסכת ראש השנה א, א) הוא נמנה עם אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים: אֶחָד בְּנִיסָן, אֶחָד בֶּאֱלוּל, אֶחָד בְּתִשְׁרֵי. "בְּאֶחָד בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ". ט"ו בשבט נקבע כדעת בית הלל. ט"ו בשבט הוא היום הקובע את סיומה של שנה אחת ואת תחילתה של שנה אחרת. יום זה הוא נקודת ציון שעל פיה קובעים את מניין שנות הפרי והפרשת תרומות ומעשרות. לכן, פֵרות שחנטו (החלו להבשיל) לפני ט"ו בשבט נחשבים לפֵרות של השנה שעברה, ופֵרות שחנטו אחרי ט"ו בשבט נחשבים לפֵרות של השנה החדשה. ט"ו בשבט הינו תאריך חקלאי-הלכתי בארץ ישראל, המצוין בלוח השנה העברי כראש השנה לאילנות. תאריך זה קובע לגבי כמה מצוות הקשורות בפירות האילן, כגון נטע רבעי ותרומות ומעשרות. נהוג לאכול ביום זה משבעת המינים, כולם נמנים עם גידולי ארץ ישראל, ויש הנוהגים לערוך בו "סדר ליל ט"ו בשבט" או לקרוא בו את "תיקון פרי עץ הדר". בתקופת העליות שלפני קום המדינה היה בו רושם מיוחד של חגיגה בסימן התעוררות האומה לתחיית היישוב בארץ ישראל. כיום מצוין ט"ו בשבט גם כמעין חג טבע, ורבים נוהגים לציין אותו בנטיעת עצים ובעיסוק בענייני איכות הסביבה.
התאריך ט"ו בשבט נזכר לראשונה במשנה (המאה 1-2 לספירה) כאחד מארבעה תאריכים הקובעים מתי מתחילה הספירה של שנה חדשה לעניינים שונים. לדוגמה: א' בניסן נקבע כראש השנה למלכי יהודה וישראל, ובו היו מונים שנה חדשה לשלטונו של המלך. א' בתשרי נקבע, בין השאר, כראש השנה למניין השנים. והתאריך ט"ו בשבט נקבע כראש השנה לאילן. ואין הכוונה כאן לחג האילן – אלא לתאריך המיועד לחקלאים כבסיס לחישוב היבול השנתי של הפירות, לצורך הפרשת מַעֲשֵׂר: על-פי חוקי המקרא חייב החקלאי להפריש מעשר, עשירית, מיבול הפירות - בין השאר לטובת העניים והנזקקים. החג בתחילה היה ט"ו בשבט תאריך לחקלאים לצורך הפרשת מַעֲשֵׂר (עשירית) מיבול הפירות - ולא יום חג. אך במשך הדורות קיבל היום אופי של חג, ולכן אסרו להספיד מתים ביום זה ואף נהגו לאכול ביום זה מחמשת מיני הפירות שבהם נתברכה ארץ ישראל – גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. משמעות מיוחדת קיבל ט"ו בשבט במאה ה- 16 בצפת של המקובלים, שקבעו "סדר ליל שמחת האילנות". סדר זה של ט"ו בשבט כלל שולחנות ערוכים, מקושטים בפרחים ובענפי הדס, ועליהם שפע פירות ויין. המסובים היו לומדים על הפירות מתוך התורה, התלמוד וספר הזוהר, ואומרים תפילות מיוחדות לשלום האילנות.
לסדר ט"ו בשבט, משה"ח מנהגי החג אכילת פירות יבשים ליל ט"ו בשבט נחוג על ידי המקובלים בצפת בלוויית מיטב פירות הארץ. אך לקהילות שחגגו את החג בתפוצות היה קשה להשיג פירות טריים בחורף, ולכן השתמשו בפירות יבשים שמקורם בארץ ישראל. כיום נחשבים הפירות המיובשים למטעמים ואפשר להשיגם לאורך כל השנה, אך מקובל להרבות באכילתם בט"ו בשבט לזכר המנהג ההיסטורי. חג הנטיעות "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" (ויקרא י"ט, כ"ג) נטיעת עצים בישראל היא מצווה בתורה, שקיבלה משנה תוקף עם שיבת העם היהודי לארצו. בנוסף להיותה פעולה המפריחה את הארץ, מהווה הנטיעה המחשה של שאיפת העם להכות שורשים באדמת הארץ. מסורת הנטיעות בארץ ישראל החלה בשנת 1890, כאשר הרב זאב יעבץ, מנהל בית הספר בזיכרון יעקב, לקחת את תלמידיו לטעת עצים באזור המושבה. ב-1908 אומץ המנהג באופן רשמי על ידי הסתדרות המורים ומאוחר יותר על ידי הקרן הקיימת לישראל. כיום יוצאים ילדי בית הספר בכל שנה לטעת עצים ביערות הקק"ל ברחבי הארץ. חג שמירת הטבע בשנים האחרונות נוספה לט"ו בשבט משמעות אקולוגית, כראוי לחג המדגיש את הקשר ההדוק בין האדם לצומח ולטבע בכלל. גופים העוסקים בהגנה על החי והצומח, כגון החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע, יחד עם משרד החינוך, הכריזו על ט"ו בשבט כחג שמירת הטבע. יום החג מוקדש לפעילויות התורמות לטיפוח העצים והנוף הירוק ברחבי הארץ.
מן המקורות לעץ נודעת חשיבות רבה בעולם, ועד כה לא נמצא לו תחליף ראוי. עצי הפרי משמשים מקור מזון חיוני לאדם ולחי. עם זה, אין עושים די להגנה על אזורי היער בעולם. המושג 'ריאות ירוקות' המתאר אזורים מיוערים אינו רחוק מן המציאות: בפעולת הפוֹטוֹסִינְתֵּזָה העץ קולט מן האוויר דו-תחמוצת הפחמן שנוצרת מצריכת אנרגיה ופולט חמצן הדרוש לקיום האדם ורוב היצורים החיים על פני כדור הארץ. העץ גם מסוגל להפחית את בעיית זיהום האוויר בהיותו מסנן לחומרים מזהמים המצויים באוויר. תפקידים נוספים של העץ הם סינון קרינת שמש, יצירת צל והורדת טמפרטורה. יערות ועצים משמשים למניעת סחף אדמה ודילולה. אחת הסיבות העיקריות לשיטפונות המוכרים כל כך בערים הגדולות בעולם היא סתימת הנחלים על ידי סחף הנגרם מעקירת עצים למטרות בינוי ועיבוד חקלאי. במראהו ובצבעיו העץ מוסיף יופי לסביבה שבה הוא צומח. כמו כן הוא משמש חומר גלם להפקת אנרגיה, לבינוי, לריהוט, לאמנות ועוד. קישור לאתרים כיתה ווירטואלית הקליקו על התמונה לפתיחת הקובץ  https://drive.google.com/file/d/1qXcAIJYD8bNGDkGbjga6BR8QWVbRYXO1/view?usp=sharing
|
|
הקליקו על התמונה או על הקישור לצפייה בסרטון  https://www.youtube.com/watch?v=Ocx53OUg-fg&feature=youtu.be  הקליקו על הקישור או על התמונה לפתיחת הסרטון |
 |
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
