בניית אתרים בחינם

 
לכולם , לצערי .. כן זה מה שאתם חושבים שזה . \:
אני מנסה תמיד למצוא את הזמן לעדכן אבל לא מוצאת , כי אין לי !
ולא אני לא צריכה עוד מנהלות כדי שיעדכנו במקומי ..
כי כולם יודעים שאני אוהבת לנהל לבד אלא אם כן זה ממש דחוף עוד מנהלת ..
אני הכי מצטערת שבעולם שאין לי את הזמן אני בכיתה ט' ושנה הבאה 
זה כבר מגמות וכאן אני צריכה הכי להשקיע שבעולם , כי
רוב הזמן אני מעדיפה לעדכן מאשר ללמוד !!
הקורס היה אמור להתחיל היום אבל אפילו לא הכנתי את היום הראשון כי לא היה לי זמן !
אני משאירה לכם את הסיפורים, את הפוסטים ולא נשכח את המנויים !
אתם מדהימים , בחיים לא אשכח אתכם .
מבטיחה לחזור , כי טואול זה משו שאי אפשר לעזוב מאחור ..
נתראה ב20.6 אם אתר חדש והמון זמן פנוי (:
כבר יש כתובת אבל יפתח רק ב20.6 , מקווה שעוד תיהיו פה עד אז ..
אוהבת לעולמים , אמבר שלכם 
נ.ב ~ מבטיחה ליישם את הקורס הזה באתר החדש !
Locker.Vix

     
        
 
h594xskgovg807a1fwv2.png
•  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  •
לונדון , אנגליה , סתיו.
התעוררתי ממש חלשה . שמעתי גשם בחוץ
לא היה לי קר .. הסתכלתי מסביבי וראיתי את לואיס
ישן לידי . בטח נרדם איתי הלילה, חשבתי לעצמי.
חייכתי אליו , ליטפתי אותו . לא רציתי לקום מהמיטה !
שמעתי איך אבא עבר במסדרון ואת רעש העיתון שהחזיק ,
הוא לא נכנס . הוא בטח ידע שלואיס פה איתי , אז הוא שמר מרחק מהחדר.
ממש מוזר שאבא לא מחבב את לואיס , חשבתי ...
הרושם הראשוני היה רע? איך ? הרי הדייט שלנו היה במסעדה ואבא
הביא אותי לשם והוא אפילו מכיר את המקום ! .
אולי הוא לא מכיר כלכך את לואיס , אבל לואיס הוא בחור טוב .
הוא יודע את זה , כי לא בכיתי בגללו , הוא לא פגע בי , הוא תומך בי
ואוהב אותי . אני לא מוצאת סיבה לא לחבב את לואיס !
אבא הוא בנאדם מוזר כשמגיעים למצבים כאלו . 
זה היה 8 בבוקר , הלימודים מתחילים עוד שעה , אני לא הולכת היום .
אבל לואיס , אני לא יודעת מה איתו .. צריך להעיר אותו , חשבתי.
בעדינות לחשתי לו באוזן , וכשהתרחקתי ראיתי אותו פוקח את עיניו בחיוך..
"בוקר טוב.." חייכתי אליו .
לואיס לא אמר מילה , רק חייך אליי. ואז קם לעבר השירותים .
לא היה לי נעים , אז הלכתי למטבח להכין ארוחת בוקר ..
"בוקר טוב אבא.." חייכתי .
"בוקר טוב מתוקה, הכנתי לך וללואיס ארוחה , תה .." חייך כשהוא מחזיק את העיתון שלו
ביד אחת ואת התה שלו ביד השנייה .
הייתי מופתעת , אבא הכין לי וללואיס ארוחה ? ללואיס?! ואו . אבא מוזר גם היום!
ברגע שהתיישבתי , ראיתי את לואיס בא לכיוון המטבח , הוא התיישב לידי ,
נישק אותי בלחי , "בוקר טוב" אמר .
חייכתי .
"אתה לא צריך ללכת לבית הספר עוד מעט ?" שאלתי.
"לא , יש היום מבחן בפיזיקה ב1 , אני אלך אז.." אמר.
לא אמרתי כלום , רק חייכתי וחזרתי לאוכל . ראיתי שגם לואיס לוקח לו קצת מהלחם
והגבינות . שמחתי שהוא לא ביישן כלכך . (:
בזמן שאכלתי ראיתי שוב איך עיניו של אבא שולחות מבטים אליי .. הוא היה נורא מודאג .
שליח הדואר מגיע רק ב11 , ועד כמה שאני מפחדת אני לא יכולה לחכות!
שוב אבא מסתכל עליי במבט מודאג , זהו נמאס לי , קמתי מהשולחן ויצאתי החוצה .
יורד גשם , אבל לא אכפת לי התגעגעתי לגשם , אחרי קיץ שלם.
נרטבתי תוך כמה שניות ספורות . . הסתובבתי וראיתי את לואיס בא לכיווני 
"תכנסי, את תהיי חולה.." אמר
"אני במלא כבר חולה !" אמרתי בחדות , כמעט בוכה.
"כל הדברים האלה , העילפון , הנשירה , אבא , אתה והכל , נפל עליי ככה.." כבר נשברתי והתחלתי לבכות
"אתה לא מבין כמה אני פוחדת מלראות את הבדיקות ולגלות שאני חולה .!" המשכתי .
לואיס לא אמר מילה הוא רק חיבק אותי . הוא כבר ידע שהמשפט "הכל יהיה בסדר" כבר לא
יצא לפועל .. כי שום דבר לא היה בסדר . אני יודעת שהדאגה של אבא אומרת משהו . 
אני יודעת שלואיס דואג יותר מכל אדם אחר , וזה גם אומר משהו . 
ואני ? אני פוחדת!
אני לא רוצה את זה , אני רוצה לחיות חיים רגילים , למה דווקא אני ?
עכשיו התחלתי לחשוש על חיי , אני בטוחה שהתוצאות יהיו שליליות , וקורה לי משהו .
הייתי אופטימית , עד היום !
מעבר לכתף של לואיס ראיתי את אבא , עדיין יושב במטבח , עדיין........ מודאג 
לואיס רצה ללטף אותי אבל פחד לגעת בשיער שלי , הוא פחד שהוא יוציא לי עוד שיער
השיער שלי נהיה דליל מיום ליום ..
"בואי נחזור פנימה אמר , נתייבש ונתחמם" אמר.
חיבקתי אותו חזק , וחזרנו פנימה ..

יבשתי את השיער שלי אם פן , לא סירקתי אותו , פחדתי לגעת בו בעצמי .
ראיתי את לואיס אם גופייה , מנסה לייבש את הבגדים שלו אם הפן , אך , איזה גוף *~*
פתאום הוא סובב את הראש שלו אליי כאילו הרגיש שאני מביטה בו . וחייך ,
הסמקתי , ומהר הפניתי את הראש חזרה למראה שהייתה מולי .
לבשתי בגדים חמים יותר , והבאתי ללואיס אחת מהחולצות הקטנות יותר של אבא .
נכנסנו לחדר שלי , התיישבתי ליד המחשב, בזמן שלואיס התיישב לידי .
הראיתי לו תמונות שלי ושל החבר'ה מאז תחילת שנה שעברה.
"ואו את נראית ממש שונה לפני שנתיים" אמר
"וזה טוב או רע" שאלתי בחיוך ערמומי 
"איך שנראית אז או איך השתנת?" שאל בהתחכמות..
"שניהם" הוספתי .
"את יפה גם מלפניי שנתיים." חייך ונישק אותי
לא הרגשתי הבדל בנשיקות שלו , זה היה נוקשה ומאולץ , כאילו הוא מנשק אותי
בפעם האחרונה .
השעה 11 . הדוור צריך לבוא בעוד דקות ספורות ! אני נורא לחוצה . גם לואיס נראה מתוח.
שמעתי את דלת הבית נפתחת ונסגרת אחרי כמה שניות ראיתי את אבא
מחזיק מעטפה ביד . אלו הם התוצאות ! אבא לא אמר מילה רק דאג , והושיט לי אותה 
"מתי שתהיי מוכנה" אמר אבא וסגר את דלת החדר , למרות שידעתי שהוא
עדיין עמד מאחוריה,
הידיים שלי רעדו מרוב פחד ולחץ , לואיס חיבק אותי .. מנסה לעודד אותי ,
אבל זה לא שינה דבר . הידיעה שאני מחזיקה מעטפה שקובעת האם אני חולה או לא
הטרידה אותי עד פחד !!
התיישבתי על המיטה שלי ולואיס התיישב לידי , הסתכלתי על המעטפה דקות ספורות
"לכבוד העלמה אשלי המילטון.." היה כתוב .
לבסוף החלטתי לפתוח את המעטפה , אבל ! הבאתי אותה ללואיס , שיראה ראשון
לא הייתי מוכנה .. עדין .
לואיס ווידא שזה בסדר שהוא יפתח , אמרתי לו כן . ואז לאט לאט קרע את המעטפה,
הוציא את המכתב מקופל , ואם מבט מודאג לאט לאט הביט בכתוב.
ראיתי את עיניו , מרפרפות בין השורות , ואז ראיתי את הדמעות שלאט לאט התחילו
פתאום הוא תפס לי את היד , חזק כלכך , זרק את המכתב וחיבק אותי.
"מה קרה?" דרשתי לדעת, בוכה . אבל לואיס לא הגיב רק חיבק אותי . . .
התנתקתי מהחיבוק שלו , והרמתי מהר את המכתב הייתי מוכנה לקרוא 
-    -    -    -    -    -
" העלמה אשלי המילטון , 
תוצאות הבדיקות שלך היו שליליות , יש
חשש לסרטן בגופך , אנא התייצבי בבית החולים מחר בשעה 10 בבוקר,
לבדיקות מעמיקות , ולטיפול מיידי ..."
-    -    -    -    -    -
ראיתי את זה ! היה רשום עוד הרבה אבל לא היה לי את האומץ להמשיך לקרוא
כן , אני חולה , כן רוב הסיכויים אני מתה ! 
נשברתי . וצעקה חזק כלכך שאבא מהר נכנס לחדר להרגיע אותי ביחד אם לואיס
בכיתי , התחרפנתי , למה אני ? למה דווקא אני , חשבתי בעת הבכי המטורף שלי.
אבא גם נשבר והפרצוף המודאג שלו כמה ירד מהפנים , וראיתי איך הוא התחיל
לבכות . חשבתי על אמא שהיא גם מתה מסרטן . מה זה ? בתורשה ?!
"זה לא פייר , אני לא רוצה את זה !!!! " בכיתי .
ראיתי שכבר 1 וחצי , לואיס מאחר למבחן שלו . 
"אתה צריך ללכת למבחן שלך" אמרתי ללואיס , עדיין בוכה .
"לא.." אמר .
אבא רץ מהר וחזר אם כוס מים וכדור נגד כאבי ראש . שתיתי אותו ,
חיבקתי את אבא חזק .
"אני לא רוצה לאבד אותך.." בכה אבא .
"לא גם אותך!" המשיך. .
כל אחר הצהריים , שניהם ישבו איתי בחדרי , הביאו לי כל מה שהייתי צריכה.
הייתי מאושרת בתוכי , אבל המודעות לסרטן שלי גברה על זה .
"לקרוא להיילי שתהיה פה איתך גם?" שאל לואיס
"לא...." אמרתי בעדינות .
"אני לא מוכנה לראות אף אחד בינתיים" המשכתי . .
לואיס ואבא הובילו אותי לחצר האחורית , הגשם הפסיק לפני כמה שעות
והייתי צריכה לנשום קצת אויר מבחוץ . לואיס נשאר איתי בחוץ ואבא
הלך להכין ארוחת ערב לכולם . לואיס חיבק אותי והפעם חזק מתמיד,
"אני אוהב אותך נורא.." אמר . היה לו קשה לחייך בידיעה שהמצב רע ..
רציתי לענות לו בחזרה אבל,
פתאום הרגשתי סחרחורת נוראית , כמו זאת לפני כמה ימים , והרגשתי
יותר ויותר חלשה ועיניי נסגרו לאט לאט ..
לואיס נבהל כלכך שרץ לקרוא לאבא שלי , ומאז לא שמעתי יותר .. 

•  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  •
הפרק נראה קצר ובאותו זמן ארוך , אבל מרגש ( ;
נשלחה הזמנה לקוראים קבועים לפרק 5. D =
•  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  •
12 תגובות ואני ממשיכה לפרק 6 !
תגיייבווו D: . הגיבוווווו ~ 12 קוראים (:
המשך בקרוב , ♥ אמבר . 333 ' >
 7vdoo095t14551dzg3gd.png
גולשים באתר - שיווק באינטנרט
שיא: 13 גולשים , פה . מי שמוצא יותר שיצלם ויקבל חתימה . 33 >
© כל הזכויות שמורות לקלוז'ר . אין להעתיק כל חומר או מבנה באתר. ©