בניית אתרים בחינם

 
לכולם , לצערי .. כן זה מה שאתם חושבים שזה . \:
אני מנסה תמיד למצוא את הזמן לעדכן אבל לא מוצאת , כי אין לי !
ולא אני לא צריכה עוד מנהלות כדי שיעדכנו במקומי ..
כי כולם יודעים שאני אוהבת לנהל לבד אלא אם כן זה ממש דחוף עוד מנהלת ..
אני הכי מצטערת שבעולם שאין לי את הזמן אני בכיתה ט' ושנה הבאה 
זה כבר מגמות וכאן אני צריכה הכי להשקיע שבעולם , כי
רוב הזמן אני מעדיפה לעדכן מאשר ללמוד !!
הקורס היה אמור להתחיל היום אבל אפילו לא הכנתי את היום הראשון כי לא היה לי זמן !
אני משאירה לכם את הסיפורים, את הפוסטים ולא נשכח את המנויים !
אתם מדהימים , בחיים לא אשכח אתכם .
מבטיחה לחזור , כי טואול זה משו שאי אפשר לעזוב מאחור ..
נתראה ב20.6 אם אתר חדש והמון זמן פנוי (:
כבר יש כתובת אבל יפתח רק ב20.6 , מקווה שעוד תיהיו פה עד אז ..
אוהבת לעולמים , אמבר שלכם 
נ.ב ~ מבטיחה ליישם את הקורס הזה באתר החדש !
Locker.Vix

     
        
 
c10ft1b1v9s3of6ezdgx.png
•  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  •
לונדון, אנגליה, סתיו.
פקחתי את עיניי , היה לי כאב ראש נוראי . ראיתי את אבא ישן
בספה הקטנה שעמדה מול מיטתי . הייתי מבולבלת , מה השעה ? חשבתי .
השעה הייתה 5 בבוקר . לא ראיתי סימן ללואיס , כנראה הוא
היה נורא עייף , ועזב .
קמתי בשקט למטבח , הייתי נורא צמאה . עשיתי לעצמי כוס תה,
והתיישבתי בספה בסלון , מסתכלת על הזריחה ..
עוד יום ללא בית ספר , ורק סבל וכאבי ראש נוראים ! חשבתי לעצמי .
שמעתי את הציפורים , וקצת מרשרוש המים מהנהר שהיה לא רחוק מכאן
חשבתי על כל מה שעברתי בחיים , והבנתי שכאן הם מסתיימים ..
כאן אני משאירה את לואיס , את אבא ואת כל החברים שלי מאחור ,
והולכת .
לרגע לא הייתה בי תקווה של חיים , אבל עמוק בלב קיוויתי .
השעה הייתה כבר 6 , נראה לי שאני צריכה להעיר את אבא , 
ב10 אני צריכה להתייצב בבית החולים !
בשקט שמתי את הכוס למדיח הכלים , והלכתי להעיר את אבא
הוא ישן כלכך מתוק , שלא רציתי להעיר אותו אבל הייתי חייבת
"אבא..קום" לחשתי לו . אבא ישר קפץ מהספה מבוהל ,
"את בסדר..?!?#" שאל ישר .
"כן אבא" חייכתי .
הוא מהר קם , שטף את פניו והלך לכין ארוחת בוקר .
בינתיים , העברתי ערוצים בטלוויזיה והגעתי לערוץ המוזיקה !
היה טקס פרסים , ראיתי את כל המפורסמים שאני אוהבת שם ..
הייתי כלכך מרותקת לטלוויזיה שלא שמתי לב שאבא מזמן קורא לי לארוחה 
התבאסתי כשקמתי לעבר המטבח , שלא אראה את שאר הטקס ...
אבל לא נורא , מחכים לי דברים יותר גרועים , חשבתי לעצמי .
אבא התיישב מולי , כמובן לא אמר מילה . אבל לא היה סימן להבעה מודאגת 
אבא שוב מתנהג מוזר . חשבתי .
"אין לי תאבון יותר.." אמרתי בשקט ועזבתי את השולחן .
הפעם ראיתי את הפרצוף הנדהם של אבא , עוקב אחרי כל תנועה שלי ,
הלכתי לכיוון החדר שלי , אבל לא ידעתי במה לעסוק .
התחרפנתי !
לבסוף התקשרתי להיילי , שכחתי שהיא לא יודעת שהתוצאות שליליות,
אז החלטתי סוף סוף לספר לה .
"הלו .. אשלי? איך את מרגישה?" התרגשה היילי.
"אני , אני..... בסדר" אמרתי.
"את לא נשמעת ככה , ספרי לי מה קרה?" שאלה בחדות.
"טוב , היילי התוצאות , ההה .. שליליות" נשברתי והתחלתי לבכות.
"אני חולה .." המשכתי
לרגע היה שקט מוחלט ואז שמעתי איך היא בוכה.
"אני , אני חייבת לבוא אלייך" אמרה . " עכשיו!" דרשה.
"זה בסדר אני צריכה להיות בבית החולים ב10 , את תאחרי לשיעורים שלך" אמרתי.
"לא אכפת לי אני יבוא ישר לבית החולים ב10 !" אמרה.
"טוב נו.." אמרתי מיואשת.
אוקי , מה עכשיו ? חשבתי לעצמי , מה אני יעשה עד 10 ?!
בחוץ ירד גשם , אז האפשרות לצאת החוצה כבר לא בתוקף .
הספר שאימא הביאה לי סיימתי לקרוא אותו , וגם את כל שאר הספרים ..
החלטתי , לעשות סיור בחדר שלי , לראות ולמצוא דברים ישנים וזיכרונות .
שמעתי איך אבא מתקרב לדלת , אבל נעצר ליד . ראיתי מהצד איך הוא 
מתבונן על מה שאני עושה , נאנח , וחוזר לסלון .
בינתיים מצאתי קופסת תכשיטים ישנה של אימא , התכשיטים הישנים האלה
העלו בראשי תמונות מכל מיני זמנים שהיא הייתה לובשת אותם . 
היא הייתה כלכך יפה !
הרגשתי את הדמעות זולגות על פניי , חשבתי על אימא.
על כל הזמן הזה שאימא כבר לא כאן , חשבתי על אבא , מה יהיה איתו ?
פחדתי שאם אני אמות , ואבא ישאר לבדו , הוא יתאבד .
קמתי מהרצפה , וחיטטתי במגירות שלי , שהיו לי בשפע .. מצאתי המון
פתקים מצחיקים ישנים שהעברנו בשיעורים אחד לשני . 
אבל לא הבנתי אותם , כנראה בזמן שכתבנו את זה היה לנו הומור מוזר !
מצאתי ברכות מהמון חברים , לכל ימי ההולדת שלי . מאז גיל 13 ..
קראתי כל ברכה מתחילתה ועד סופה , וצחקתי ובכיתי והתרגשתי באותו הזמן .
אני מודה שהתנהגתי כאילו זה היום האחרון שלי , אבל מי יודע מה יקרה ? אולי זה באמת 
היום האחרון שלי . .
פתחתי את הארון שלי , וראיתי את השמלה שאבא קנה לי לא מזמן לנשף הסתיו . 
בכיתי כשידעתי שרוב הסיכויים .. אני לא אלבש אותה.
אז מיד לבשתי אותה , והסתכלתי על עצמי במראה , היא הייתה יפיפייה ! מושלמת פשוט !
לואיס קטע את מחשבותיי כשנכנס לחדר בפתאומיות..
"מה זה כל הבלגן הזה?" שאל בחיוך ובא לחבק אותי.
"אני, רק רציתי למצוא דברים ישנים שלא נגעתי בהם המון זמן.." הסברתי לו מופתעת.
ואז הוא שם לב על השמלה שאני לובשת ...
"וו-ואו.." אמר מופתע .
"את , את כלכך יפה!.." אמר "למרות שאת חיוורת.. " צחק וחיבק אותי שוב.
חייכתי . לא היה לי מה לומר . פשוט שמחתי שהוא כאן ..
"איך את מרגישה..?" שאל.
"אני מפחדת , לחוצה , אבל בתוכי אני רגועה.." אמרתי .
הוא נאנח , "אתמול ממש נבהלתי.." אמר..
"נהיית חיוורת ואז נסגרו לך העיניים .. זה היה כלכך מפחיד קראתי לאבא שלך מהר" המשיך..
"זה בסדר אני התעלפתי שוב , כנראה אני צריכה לשתות יותר מים" אמרתי .
הוא ליטף אותי . וחייך . "כלכך כיף לי לדעת שאת פה איתי, אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך" אמר.
חייכתי , כבר נגמרו לי כל המילים , סערת מחשבות עברה בתוכי , 
בעודנו מחובקים. מה יהיה אם אני באמת אמות ? מה יקרה ללואיס ? .
בלי ששמתי לב השעה הייתה כמעט 10 , אבא נכנס לחדר ואמר לי להתארגן מהר .
לואיס חיכה לי בספה שהייתה מול מיטתי , ולי כבר לא היה אכפת להתלבש לידו .

בעודנו יוצאים לכיוון המכונית , נלחצתי עוד יותר , לואיס החזיק את ידי חזק מתמיד הפעם.
גם הוא היה לחוץ !
ראיתי איך הפנים של אבא היו לחוצים נורא שכמעט בכה ..
התיישבנו כולנו במכונית , אבא לא אמר מילה ללואיס .
הנסיעה הייתה שקטה ללא הערות , ללא מוזיקה , רק הרעש של שאר המכוניות על הכביש..
הנסיעה לבית החולים נראתה כמו נצח ! היה כלכך משעמם ... !
ראיתי איך היד של לואיס לאט לאט הונחה על המותן שלי . חייכתי אליו חיוך ערמומי .
ראיתי את הבעת הפנים של אבא , הוא הציץ מידי פעם לראות מה לואיס עושה .
"הגענו.." אמר אבא .
יצאנו כולנו , לקחתי נשימה עמוקה והלכנו לכיוון הדלת הראשית.
כשנכנסנו נזכרתי מתי בפעם האחרונה הייתי כאן , כשאימא מתה ,
אני זוכרת שהיה לה התקף ורצנו במסדרונות כדי לקבל טיפול . 
הגענו לקבלה , 
"העלמה אשלי , יש לה בדיקות ב10.." אמר אבא .
המזכירה חפשה במחשב את השם שלי , וראיתי שהיה רשום שם משהו בקטן 
אבל היא מהר סגרה את החלון של הדף .
"כן זה בחדר 966 בסוף המסדרון .." אמרה בחדות !
התקדמנו לכיוון החדר , כבר ראיתי אותו מרחוק , הראש שלי נסער במחשבות,
נעצרנו ליד החדר וכשהרופא יצא וקרא לי , לרגע קפאתי !
אבא עודד אותי להיכנס , ולואיס חיבק אותי . עוד הפעם נשמתי נשימה עמוקה ושנייה לפני שנכנסי 
שמעתי מישהו צועק את שמי , וריצה מהירה . הסתכלתי אחורה וראיתי את היילי . (:
"אשלי !" היא חבקה אותי חזק . "מצטערת שאיחרתי , בהצלחה." חייכה .
חייכתי בחזרה , ונכנסתי לחדר .

"בוקר טוב אשלי , איך את מרגישה היום?" שאל הרופא.
"אני לחוצה מאוד , " אמרתי ..
"זה בסדר, זה טבעי .. אנחנו חושדים בסרטן במערכת הדם שלך אנחנו נעשה בדיקות
מעמיקות , ונראה" חייך כאילו זה דבר טוב.
לא אמרתי דבר , רק שכבתי במיטה המפחידה של בית החולים . עברה בי צמרמורת .
הרופא חיבר צינורות לאיזו מכונה , ואז הבנתי שזאת אינפוזיה . .
הוא תקע בי מחט מפחיד כמעט ואיבדתי הכרה מלראות את זה !
אז הוא חיבר אותי למכשיר שמדד את קצב הלב שלי , כבר הבנתי שמשהו רע הולך לקרות.
ראיתי איך המכשיר מראה שהלב שלי דופק במהרה . אני נורא מפחדת .
הרופא קרא לכולם , הם נכנסו , אבא , לואיס והיילי . הלוואי וגם אימא הייתה פה איתי , חשבתי .
"בואו תגידו לה מילים אחרונות לפני ההרדמה.." חייך לכולם .
הרדמה ?! נבהלתי איזו הרדמה ? מה הרדמה ? לאא . מה הם יעשו לי , אני מפחדת נורא !
כולם נהיו חיוורים כמעט כמוני כששמעו את זה , לואיס החזיק לי את היד בחוזקה .
ואבא התיישב מהצד השני , לא יכולתי לדבר , האינפוזיה השפיעה עליי , החומר הזה גורם
לי להרגיש מוזר . 
ראיתי את היילי עומדת מול המיטה , כמעט בוכה.
העיניים שלי התחילו לראות מטושטש , לא יכולתי לראות אף אחד בבירור !
נהייתי חלשה מתמיד , לאט לאט זה השפיע עליי , שמעתי בכי , זאת היילי
שהבכי שלה רק גובר , והרגשתי את האחיזה של לואיס אבל ממש חלשה , למרות שידעתי
שהחזיק את ידי חזק ! כמעט ולא הרגשתי שום דבר , לבסוף שמעתי את הרופא
אומר משהו , אבל לא שמעתי בבירור . לבסוף לא הרגשתי דבר , החומר ששמו לי
ממש הרדים אותי וסגרתי את עיניי .
•  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  •
לקוראים קבועים נשלחה הזמנה לפרק 6. D:
•  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  •
15 תגובות ואני ממשיכה לפרק 7 והאחרון
בסיפור ! . אני כלכך מתרגשת . DDD =
הגיבו ~ 17 , קוראים .
בקרוב מאוד , הפרק הבא , לאביו אמבר 33 ' >
 7vdoo095t14551dzg3gd.png
גולשים באתר - שיווק באינטנרט
שיא: 13 גולשים , פה . מי שמוצא יותר שיצלם ויקבל חתימה . 33 >
© כל הזכויות שמורות לקלוז'ר . אין להעתיק כל חומר או מבנה באתר. ©