בניית אתרים בחינם
   צור קשר    רמב"ם הזיק לדת יותר משחיזק?    רמב"ם אות ומופת?    הפלה זה רצח? נפל ולד?    בושם המור מהודו? רמב"ם
   יואב הכהן כאפיקורוס טוב ליהודים    בית כנסת מקדש מעט?    בתי כנסת?    סוכות    פסח
   שבועות    בית כנסת מהי קדושתו?    תשרי שביעי או ראשון?    חגי ישראל שלוש רגלים    ט באב,
   תמוז?    תאריכים מבול פסח וכיפור,    ראש חודש ראשי חודשיכם    תשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות    הלל דאטפת גולגולת צפה
   משלם לאדם כפועלו    אשת חמו מותרת?    חרם דרבנו גרשום?    חכמים ומספרים    שבעים לשון?
   שבעים שמות לאלוהים?    שלוש עשרה מידות לאלוהים?    היו במצרים 430 שנה או 210?    120 שנה לאדם.    אין ברכה בנמנה?
   כמה לא חשוב?    כמה עיקרים לרמב"ם?    פתילים בציצית    כמה שבטים בעם ישראל?    מהיכן 70 אומות לשונות?
   נבראו בערב שבת?    ספירת בני יעקב היורדים מצרימה?    ספירת השבטים במדבר    שבעים למה?    שישה בכרס אחת?
   רמב"ן לשון רש"י איננו נכון?    מלשינים ודוברי לשון הרע בעם ישראל?    משנה וגמרא על חכמים    פרעה ופרשנים    רד"ק חכמים פספסו?
   רמב"ם על ישו ומוחמד?    רמב"ן על ראב"ע    רמב"ן על הרמב"ם    רשבא על תלמוד ירושלמי    רשב"ם ובנות יעקב
   רשב"ם וסבא רש"י    רשב"ם על סבא רש"י    רש"י מול הזוהר.    ככל אשר יורוך?    עשה לך רב?
   מהיכן המילה רב?    עשה לך רב והסתלק מן הספק?    רב לכם רבנות?    ובני קרח לא מתו?    מדוע נקראים זקנים וחכמים?
   גדולי החכמים היו עניים וחולים?    הרועים?    חכמים חלוקים מדוע?    כהנים רבנים?    לא יכנף עוד מוריך?
   הרוגי מלכות?    חסידות במשבר?    האם הרלב"ג סנילי?    כתר יונתן?    רד"ק, גמרא לא מסיני?
   שמואל בר נחמני    אבן עזרא ורש"י?    אבן עזרא על הקודמים לו?    אבן עזרא עושר לא לצדיקים?    אבן עזרא על פרשני תורה,
   אבן עזרא על סעדיה גאון    אבן עזרא מקשקש?    אבן עזרא על רב מרינוס    בניו של רב עקיבא    מדוע מתו תלמידי עקיבא?
   משה רבנו מול עקיבא?    עקיבא בכלא? צדיק?    עקיבא ובר כוכבא?    עקיבא וחבריו הרוגי מלכות?    עקיבא ותלמידיו?
   עקיבא שועל במקדש?    עקיבא ומלך ערב הכושי?    עקיבא ותורה?    נחמן מברסלב צדיק?    ברלנד הברסלבי צדיק?
   "הרבי" מלובביץ' ערירי וצדיק?    רמח"ל צדיק?    הרמח"ל ומשפחתו נספו במגיפה?    ברכת המזון? רמב"ם    ברכה לבטלה? רמב"ם
   חבר? רמב"ם    לחם רק מחמשת מיני דגן?    לא יראני האדם וחי?    רש"י אורך מחנה ישראל?    רש"י גלות בגלל מנשה?
   רש"י אלה הדברים תוכחות?    רש"י חוסר אות סוד או רמז?    רש"י דאג האדומי דויג דג?    שאלות על פירוש רש"י?    הדבורה ויכתו?
   רש"י הפיצם עולם הבא?    רש"י ויגוע נאמר בצדיקים?    חובה לזבוח קרבן או לא?    חשבנות רבים?    רש"י עם ישראל עניים ויתומים?
   רש"י כמה ילדים לחנה?    רש"י לא מצינו מצאנו?    רש"י לבן לבנה?    רש"י לדרתם לדרת צדיקים גמורים?    רש"י משה נולד בחודש שישי?
   רש"י ליצני הדור וקלסתר פנים?    מבול לא בכול העולם?    רש"י מבן חודש?    עין רעה?    בלי עין רעה?
   פדיון    פדיון בכור בהמה    פדיון חמור    פדיון חמור בלבד?    מקנך מקנה פדיון חמור
   פדיון בהמה ביום 8 או ביום 30?    פדיון "בכור לאמו" או מן האב?

פדיון בכור? מדוע פדיון חמור בלבד עושים? ולא פדיון כל בהמה? כגון: סוס וגמל?

שמות פרשת בא יא (ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְהֹוָה כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם:(ה) וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: מי הם הבהמות שמתו? האם רק הכשרות? או כל הבהמות, כולל סוסים גמלים?

שמות יג (א) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:(ב) קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא: הכוונה לכל בהמה ללא יוצא מן הכלל (ראה במדבר יח טו) מדוע מפרש רש"י ב שמות כא (כח) וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי: רש"י וכי יגח שור - (מכילתא. ב"ק כד) אחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף אלא שדבר הכתוב בהווה: הרי כאן מדובר רק על שור, מדוע מבינים כאן על כל בעלי החיים?
אבן עזרא -  קדש לי כל בכור - כי כן כתוב: כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי וגו' (במדבר ג, יג). ואחר שיצאה הגזרה על כל בכור במצרים באדם ובבהמה ולא מתו בכורי ישראל, הם חייבים לפדות נפשם לתת כפרם לכבוד השם שפדם: אם כך: מדוע רק חמור בבהמה הטמאה? האם שאר הבהמות לא מתו? ואת כופרם לא צריך לתת?

שמות יג (י) וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה:(יא) וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְהוָֹה אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ: האם פדיון בכור זו מצווה שמתקיימת רק בארץ ישראל? רש"י והיה כי יבאך - יש מרבותינו שלמדו מכאן שלא קדשו בכורות הנולדים במדבר, והאומר שקדשו מפרש ביאה זו לומר אם תקיימוהו במדבר תזכו ליכנם לארץ ותקיימוהו שם: מדוע רבותינו חלוקים? האם לא קיבלו כולם את אותה "מסורת" "תורה" שבע"פ" מסודרת?

שמות יג (יב) וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיהוָֹה וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהוָֹה:

רש"י והעברת - אין והעברת אלא לשון הפרשה וכן הוא אומר והעברתם את נחלתו לבתו: שתעבירנו מן העדר להיות לה',

שגר בהמה - נפל ששגרתו אמו ושלחתו בלא עתו ולמדך הכתוב שהוא קדוש בבכורה לפטור את הבא אחריו ואף שאינו נפל קרוי שגר כמו שגר אלפיך. אבל זה לא בא אלא ללמד על הנפל שהרי כבר כתיב כל פטר רחם. ואם תאמר אף בכור בהמה טמאה במשמע בא ופירש במקום אחר בבקרך ובצאנך. לשון אחר יש לפרש והעברת כל פטר רחם בבכור אדם הכתוב מדבר: אם כך: איך "וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה" הפך להיות רק פטר חמור? האם בהמה מכוון רק לחמור?

שמות יג (יג) וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה:

רש"י פטר חמור - ולא פטר שאר בהמה טמאה גזרת הכתוב הוא לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים. ועוד שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים (שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים) טעונים מכספם ומזהבם של מצרים: מדוע כאן הבינו שמדובר רק על חמור? ובכל המצבים האחרים כאשר מדובר על חמור, הוא כולל כל בהמה? אם נמשלו בכורי מצרים לחמורים, מדוע בפס' טו נכתב "כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה"? אם כך: מי הם בכורי האדם שמתו? אם בכורי מצרים משולים לחמורים? ומי הם בכורות הבהמה שהרג האלוהים? אולי כלל לא מתו בכורי בעלי החיים, אלא רק בכורי אדם במצרים?

שמות יג (יד) וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:(טו) וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְהֹוָה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהֹוָה כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה: האם צריך לעשות "ליל סדר" כמו בפסח, ביום פדיון הבן? מפני שגם כאן כתוב "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ" "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו"? אם בנך אינו שואל? האם ללמד אותו, או לא?

שמות יג (טז) וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם: איך עושים את מצוות פדיון בכור? אות? וטוטפות?

ויקרא יא (א) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם:(ב) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:(ג) כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ: רש"י זאת החיה מכל הבהמה - (חולין עא) מלמד שהבהמה בכלל חיה:

דברים יד (ג) לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה:(ד) זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים:

רש"י איל וצבי ויחמור - למדנו שהחיה בכלל בהמה ולמדנו שהבהמה וחיה טמאה מרובה מן הטהורה שבכל מקום פרט את המועט: אם הבהמה בכלל חיה, והחיה בכלל בהמה, איך פדיון חמור רק בחמור, ובשאר המקרים כל חיה ובהמה?

במדבר יח (טו) כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָֹה בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה: האם מדובר רק על חמור?

דברים כב (י) לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו: הרי כתוב חמור ושור, מדוע אם כך: הדין לכל המינים? מדוע בפדיון בהמה, רק חמור נפדה, ולא הדין לכל המינים? רש"י לא תחרוש בשור ובחמור - הוא הדין לכל שני מינים שבעולם וה"ה להנהיגם יחד קשורים זוגים בהולכת שום משא:

רמב"ן ואמר לא תחרש בשור ובחמר והוא הדין לכל מיני הכלאים והיא מצוה מבוארת מן בהמתך לא תרביע כלאים (ויקרא יט יט), שדרך כל עובד אדמתו להביא צמדו ברפת אחת וירכיב אותן:

שמות כא (כח) וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי:

רש"י וכי יגח שור - (מכילתא. ב"ק כד) אחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף אלא שדבר הכתוב בהווה: תפדה בשה - נותן שה לכהן ופטר חמור מותר בהנאה והשה חולין ביד כהן: וערפתו - עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו. הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יפסיד ממונו (מכילתא): וכל בכור אדם בבניך תפדה - חמש סלעים פדיונו קצוב במקום אחר: הרי נכתב כאן רק על שור, אם כך: מדוע מבינים שהדין לכל המינים? ובבמדבר פרק יח פסוקים (טו- טז) נכתב שבעל חיים שאינו כשר לקרבן תפדה בשה או בכסף, 

שמות כא (לג) וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר:(לד) בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ: האם כאן מדובר רק על חמור ושור, ואם ייפול שם סוס גמל או עז?

(לז) כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה: האם כאן מדובר רק על שה ושור, ואם גנב סוס או חמור?

דברים כב (א) לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ:(ב) וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ:(ג) וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם:(ד) לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ: האם כאן מדובר רק על חמור, ואם סוס או גמל או פרד או זברה נופל בדרך, אז להתעלם מותר? ואם זה העבד של אחיך הקורס תחת עומס המשא שעליו? האם לעזור או לא?

שמות יג (יד) וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָֹה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:(טו) וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְהוָֹה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהֹוָה כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה:(טז) וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם:  

שולחן ערוך יורה דעה סימן פז סעיף א כתוב בתורה: לא תבשל גדי בחלב אמו (שמות כג, יט; לד, כו; דברים יד, כא) ג' פעמים; אחד לאיסור בישול, ואחד (א) לאיסור אכילה, ואחד (ב) לאיסור הנאה. והוציא אכילה בלשון בישול, לומר א שאינו אסור מן התורה אלא (ג) דרך בישול, אבל מדרבנן אסור בכל ענין. ב (כל בשר בחלב שאינו אסור מן התורה, מותר (ד) בהנאה). (טור וארוך כלל ל'). אם רק הבישול אסור מהתורה? אם כך: האם מותר לאכול בשר עם גבינה צהובה לפי תורה? ורק "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אסרו זאת? מדוע לא אסרה זאת תורה מלכתחילה? והאם איסור "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אינו מתנגש עם הפס' הבא בדברים יג (א) אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ:

סעיף ב  גדי, לאו דוקא, דהוא הדין שור, שה ועז. ולא שנא בחלב אם, ולא שנא בחלב אחרת, אלא שדבר הכתוב בהווה. מדוע המילה גדי מתייחסת לכל הבהמות הכשרות?

סעיף ג  אינו נוהג אלא (ה) בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, ג אבל בשר טהורה בחלב טמאה, או בשר (ו) טמאה בחלב טהורה, מותרים בבישול ובהנאה. ד (ז) ובשר חיה ועוף, אפילו בחלב טהורה, (ח) מותר בבישול, ובהנאה; ואף באכילה אינו אסור, אלא מדרבנן. ה אבל דגים וחגבים, אין בהם (ט) איסור, אפילו מדרבנן. הגה: ו ונהגו לעשות (י) חלב משקדים ומניחים בה בשר עוף, הואיל ואינו רק מדרבנן. אבל בשר בהמה, יש להניח אצל החלב שקדים, משום מראית העין, כמו שנתבאר לעיל סימן ס"ו לענין דם. מדוע אינו נוהג בבהמה טמאה? הרי אם גדי הכוונה לכל הבהמות הטהורות? מדוע לא כיוון הכתוב לכל בעלי החיים? שמות לד (כו) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: רש"י לא תבשל גדי - אזהרה לבשר בחלב קיז ושלשה פעמים כתוב בתורה אחד לאכילה ואחד להנאה ואחד לאיסור בישול (חולין קטו): גדי - כל ולד רך במשמע ואף עגל וכבש ממה שהוצרך לפרש בכמה מקומות גדי עזים קיח למדת שגדי סתם כל יונקים במשמע: איך מבין רש"י מהמילה "גְּדִי" שהכוונה גם לשאר הבהמות הטהורות?

איך ההלכה בשולחן ערוך שה"גְּדִי" = שור, שה, ועז, מסתדרת עם הפס' הבאים?  ויקרא כב (יט) לִרְצֹנְכֶם תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים:--- (כז) שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיהֹוָה: הרי אם כוונת כותב התורה במילה "גְּדִי" כולל את כל הבהמות הטהורות? מדוע בפס' אלה מדגיש כותב התנ"ך כל אחד מהם בנפרד? הרי זה כאילו מיותר והרי אין מילה מיותרת בתורה, ולכל מילה משמעות? או שלא?

שמות יג (א) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה לֵּאמר:(ב) קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:(ג) וַיּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְהוָֹה אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ:(ד) הַיּוֹם אַתֶּם יצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב:(ה) וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבדָה הַזּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה:(ו) שִׁבְעַת יָמִים תּאכַל מַצּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיהוָֹה:(ז) מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאר בְּכָל-גְּבֻלֶךָ:(ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָֹה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:(ט) וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָֹה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם: מה צריך להיות "לְאוֹת" "וּלְזִכָּרוֹן"? ואיך "תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָֹה בְּפִיךָ"?

(י) וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה הַזּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה:(יא) וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ יְהוָֹה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ:(יב) וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם לַיהוָֹה וְכָל-פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהוָֹה:(יג) וְכָל-פֶּטֶר חֲמר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה:(יד) וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמר מַה- זּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָֹה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:(טו) וַיְהִי כִּי-הִקְשָׁה פַרְעה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרג יְהוָֹה כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל-כֵּן אֲנִי זבֵחַ לַיהוָה כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה: האם גם בפדיון בכור צריך לספר את ההגדה?

(טז) וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה וּלְטוֹטָפת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם: האם רק את פדיון בכור צריך לעשות לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך? ומה עם שאר המצוות?

שמות כב (כח) מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי:(כט) כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי: רש"י מלאתך - חובה המוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל והם בכורים: ודמעך - התרומה ואיני יודע מהו לשון דמע: רש"י פירש ברוח הקודש ואינו יודע? האם רוח הקודש שכחה את הפירוש לדמע? לא תאחר - לא תשנה סדר הפרשתן לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר שלא יקדים תרומה לבכורים ומעשר לתרומה: בכור בניך תתן לי - לפדותו בחמש סלעים מן הכהן והלא כבר צוה עליו במקום אחר אלא כדי לסמוך לו כן תעשה לשורך מה בכור אדם לאחר ל' יום פודהו שנאמר (במדבר יח) ופדויו מבן חדש תפדה אף בכור בהמה דקה מטפל בו ל'(30) יום ואח"כ נותנו לכהן: איך לאחר שלושים יום? הרי אם כך: מה זה בפסוק כט' שנאמר "שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי"? הרי היה צריך לומר ומהיום השמיני תתנו לי ולא "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי", ואז הייתה אפשרות שתוכל לשמור אותו גם שלושים יום, או שכותב התורה אינו מקפיד במילים?

דברים טו (כ) לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תֹאכֲלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָֹה אַתָּה וּבֵיתֶךָ: רש"י לפי ה' אלהיך תאכלנו - לכהן הוא אומר שכבר מצינו שהוא במתנות כהונה אחד תם ואחד בעל מום שנאמר ובשרם יהיה לך וגו': שנה בשנה - מכאן שאין משהין אותו יותר על שנתו יכול יהא פסול משעברה שנתו כבר הוקש למעשר שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך מה מעשר שני אינו נפסל משנה לחברתה אף בכור אינו נפסל אלא שמצוה תוך שנתו: שנה בשנה - אם שחטו בסוף שנתו אוכלו אותו היום ויום אחד משנה אחרת למד שנאכל לשני ימים ולילה אחד: אז מה פירוש שבעת ימים עם אימו?

שמות לד (יט) כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה:(כ) וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם: רש"י ופטר חמור - ולא שאר בהמה טמאה: תפדה בשה - נותן שה לכהן והוא חולין ביד כהן ופטר חמור מותר בעבודה לבעלים: וערפתו - עורפו בקופיץ הוא הפסיד ממון כהן לפיכך יופסד ממונו: כל בכור בניך תפדה - ה' סלעים פדיונו קצוב שנאמר (במדבר יח) ופדויו מבן חדש תפדה: ולא יראו פני ריקם - לפי פשוטו של מקרא דבר בפ"ע הוא ואינו מוסב על הבכור שאין במצות בכור ראיית פנים אלא אזהרה אחרת היא וכשתעלו לרגל לראות לא יראו פני ריקם מצוה עליכם להביא עולת ראיית פנים ולפי מדרש ברייתא מקרא יתר הוא ומופנה לגזרה שוה ללמד על הענקתו של עבד עברי שהוא חמשה סלעים מכל מין ומין כפדיון בכור במסכת קדושין (דף יז): איך תסביר את הפס' הבאים "בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה" ו"בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה" האם בהמה זה רק חמור? אם תאמר שלכן נאמר חמור, הלא בשבת נאמר "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ" אם כך: סוס וגמל ופרד מותרים לעבוד בשבת? הרי בכל מקום לומדים מקל וחומר, אם כך: מדוע כאן לא?  

שמות כ (י) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:--- (יד) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: ואם יש לו סוס וגמל האם אינם חייבים בשביתה?

שמות כב (א) אִם-בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים:(ב) אִם-זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם-אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ:(ג) אִם-הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד- חֲמוֹר עַד-שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם: מה פירוש "עַד"? מה יש ביניהם? האם יש עוד בעלי חיים בין שור וחמור ושה? הרי ה"עַד" מסמן שיש עוד בעלי חיים חוץ מהשור החמור והשה?

דברים ה (יד) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ:

בשמות כא (כח) וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי: רש"י וכי יגח שור - (מכילתא. ב"ק כד) אחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף אלא שדבר הכתוב בהווה:  מדוע כאן כל בהמה?   

ויקרא יא (א) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם:(ב) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:(ג) כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ: רש"י זאת החיה מכל הבהמה - (חולין עא) מלמד שהבהמה בכלל חיה: רש"י עוד לא החליט מי בכלל מי?  בדיוק הפוך החיה בכלל בהמה        

דברים יד (ג) לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה:(ד) זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים: רש"י איל וצבי ויחמור - למדנו שהחיה בכלל בהמה ולמדנו שהבהמה וחיה טמאה מרובה מן הטהורה שבכל מקום פרט את המועט:  אם הבהמה בכלל חיה והחיה בכלל בהמה איך פדיון חמור רק בחמור ובשאר המקרים כל חיה ובהמה?

דברים כב (ה) לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה: רש"י לא יהיה כלי גבר על אשה - שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים שאין זו אלא לשם ניאוף: ולא ילבש גבר שמלת אשה - לילך לישב בין הנשים ד"א שלא יסיר שער הערוה ושער של בית השחי: כי תועבת - לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה: מדובר על שמלה? מה עניין גילוח?

דברים כב (י) לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו: רש"י לא תחרוש בשור ובחמור - הוא הדין לכל שני מינים שבעולם וה"ה להנהיגם יחד קשורים זוגים בהולכת שום משא: מדובר על חמור ושור, למה כל המינים? ובפדיון חמור רק חמור נפדה ולא כל המינים?

רמב"ן ואמר לא תחרש בשור ובחמר והוא הדין לכל מיני הכלאים והיא מצוה מבוארת מן בהמתך לא תרביע כלאים (ויקרא יט יט), שדרך כל עובד אדמתו להביא צמדו ברפת אחת וירכיב אותן:

ויקרא כז (כו) אַךְ בְּכוֹר אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַיהֹוָה בִּבְהֵמָה לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ אִם שׁוֹר אִם שֶׂה לַיהֹוָה הוּא:(כז) וְאִם בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו וְאִם לֹא יִגָּאֵל וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךָ: האם מדובר רק על חמור? או כל בהמה? סוס? גמל?

במדבר ג (יג) כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְהוָֹה:

במדבר ח (טז) כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי:(יז) כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי:(יח) וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

במדבר יח (טו) כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָֹה בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה: האם רק חמור?  או כל בהמה הטמאה (סוס, גמל) הבכור של הטמאה ולא הבכור הטמא

(טז) וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא: בכור של בהמה טמאה = רק בכור חמור?

(יז) אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָֹה:(יח) וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין לְךָ יִהְיֶה:

דברים טו

(יט) כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ:

(כ) לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תֹאכֲלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָֹה אַתָּה וּבֵיתֶךָ:

(כא) וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר כֹּל מוּם רָע לֹא תִזְבָּחֶנּוּ לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ: כל מום? אם כך: מדוע המילה רע?

(כב) בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו כַּצְּבִי וְכָאַיָּל: מה זה טמא? וטהור? לאכול?

דברים יח (ג) וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה: אם הוא הקריב איל? או צבי? אינו נותן לכהן את "הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה"? הרי כתוב רק שור ושה?

דברים כג (יט) לֹא-תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לְכָל-נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ גַּם-שְׁנֵיהֶם: האם מותר למכור חיות אחרות, שאינן כשרות? ולהביא את כספן לבית יהוה? כמו חתולים? שועלים? חזירים? ועוד? והאם רק אתנן זונה נקבה? ומה עם אתנן זונה ממין זכר?

רמב"ם הלכות בכורות פרק א הלכה (א) מצות עשה להפריש כל פטר רחם הזכרים, בין באדם בין בבהמה טהורה בין במין החמור, בין שהיו שלמים בין שהיו טריפות - שנאמר "קדש לי כל בכור פטר כל רחם, בבני ישראל - באדם, ובבהמה" (שמות יג, ב); וכולן לכוהנים. בכור אדם ובכור חמור - נפדין, ופדיונם לכוהנים; ובכור בהמה טהורה - נשחט בעזרה כשאר קודשים קלים, זורקין דמו ומקטירין אימוריו, כמו שביארנו במעשה הקרבנות, ושאר הבשר נאכל לכוהנים, שנאמר "אך פדה תפדה, את בכור האדם, ואת בכור הבהמה הטמאה, תפדה.. . . אך בכור שור. .. לא תפדה, קודש הם. . . ובשרם, יהיו לך" (במדבר יח, טו -יח): מה עם סוס גמל או כל בהמה טמאה אחרת?   

שמות ט (ג) הִנֵּה יַד יְהֹוָה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד: נחשבו כל בכור? הרי הציווי לפדיון חמור הוא מפני שכל הבכורות הושמדו במצרים?

שמות יא (ז) וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהֹוָה בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל: מה עניין כלב לכאן? האם גם בכור הכלב מת במצרים?

שמות יג (ב) קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:  כל בהמה ללא יוצא מן הכלל,

(טו) וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְהוָֹה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהֹוָה כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה: מה פרוש המילה "כָּל"? ולמה לא מתייחסים אליה "חכמים"? האם היו במצרים סוסים וגמלים ולהם לא מתו הבכורות שלהם?

ויקרא כז (כו) אַךְ בְּכוֹר אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַיהֹוָה בִּבְהֵמָה לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ אִם שׁוֹר אִם שֶׂה לַיהֹוָה הוּא:(כז) וְאִם בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו וְאִם לֹא יִגָּאֵל וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךָ: האם מדובר רק על חמור? מדוע "בבהמה הטמאה"? או כל בהמה? סוס? גמל? 

במדבר ג (יג) כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְהוָֹה:

במדבר ח (יז) כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי:

במדבר יח (טו) כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָֹה בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה: האם סוס וגמל הם כל בשר או שאינם בגדר בשר?

במדבר יח (יז) אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָֹה: לפיכך אם אני מגדל איילים או צבאים איני חייב פדיון?

במדבר לג (ד) וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָֹה בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יְהוָֹה שְׁפָטִים: רק חמורים?

רמב"ם הלכות בכורות פרק א הלכה (ב) בכור בהמה טהורה שהוא בעל מום, בין שנולד במומו בין שנפל בו מום אחר שהיה תמים - הרי הוא לכוהן, אם רצה, אוכלו בכל מקום, או מוכרו, או מאכילו למי שירצה, אפילו לגוי, מפני שהוא חולין, שנאמר "וכי יהיה בו מום, פיסח או עיוור. . . הטמא והטהור, יחדיו - כצבי, וכאיל" (דברים טו, כא -כב); והרי הוא נכסי כוהן: מה פתאום לכהן? הרי כתוב בדברים טו (כא) וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר כֹּל מוּם רָע לֹא תִזְבָּחֶנּוּ לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ:(כב) בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו כַּצְּבִי וְכָאַיָּל: הרי כתוב "תֹּאכֲלֶנּוּ" אתה, אם כך: איך זה לכהן?

רמב"ם הלכות בכורות פרק ג הלכה (יב) בכור שנמצא טריפה - אם תמים הוא, ונמצא טריפה אחר שהופשט - העור יישרף כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין, והבשר ייקבר. ואם במומו נשחט - הבשר ייקבר, וייאתו הכוהנים בעורו, והוא, שנשחט על פי מומחה: מה פרוש טריפה לאחר שנשחט? האם טריפה אינה בעל חי שנטרף עי חיה אחרת?

רמב"ם הלכות בכורות פרק ד הלכה (א) בהמת השותפין, חייבת בבכורה. לא נאמר "בקרך, וצאנך" (דברים יד, כג), אלא למעט שותפות הגוי, שאם היה שותף בפרה או בעובר, אפילו היה לגוי אחד מאלף באם או בוולד - הרי זה פטור מן הבכורה. היה לו באחד משניהן אבר אחד, כגון יד או רגל - רואין, כל שאילו ייחתך, יהיה בעל מום - הרי זה פטור; ואם אפשר שייחתך אבר הגוי, ולא ייפסל - הרי זה חייב בבכורה: אם כך כל יהודי יכניס שותף גוי באחוז אחד מעסקיו והוא משוחרר? הידד לתחמנים  

הלכה (ב) הלוקח עובר פרתו של נוכרי, או המוכר עובר פרתו לנוכרי - אף על פי שאינו רשאי - הרי זה פטור מן הבכורה, ואין קונסין אותו על דבר זה. המקבל בהמה מן הגוי להיות מיטפל בה, והוולדות ביניהן, או נוכרי שקיבל מישראל כזה - הרי אלו פטורין מן הבכורה, שנאמר "פטר כל רחם בבני ישראל" (שמות יג, ב), עד שיהיה הכול בישראל: מכור לגוי הידד לקומבינה

הלכה (יג) מבכרת המקשה לילד - מחתך אבר אבר, ומשליך לכלבים; והבא אחריו, בכור. יצא רובו - הרי זה ייקבר, ונפטרה מן הבכורה; ואם חתך אבר והניחו, וחתך אבר והניחו, עד שהשלים רובו - הרי כל האברים צריכין קבורה, ונפטרה מן הבכורה, כיון שיצא רובו, בין שלם בין מחותך, והרי הוא לפנינו - נתקדש למפרע. יצא שליש, ומכרו לגוי, וחזר ויצא שליש אחר - נתקדש למפרע, ונפטרה מן הבכורה; יצא שליש דרך דופן, ושני שלישים דרך רחם - אינו קדוש, שהרוב הראשון לא יצא דרך רחם, ולמפרע הוא מתקדש:

רמב"ם הלכות בכורות פרק ה הלכה (א) רחל שלא ביברה, וילדה שני זכרים - אפילו יצאו שני ראשיהן כאחד, אי אפשר שלא קדם אחד, הואיל ואין ידוע איזה יצא ראשון - הכוהן נוטל את הכחוש, והשני ספק בכור. מת אחד מהן, אין לכוהן כלום, שזה החי, ספק הוא; והמוציא מחברו, עליו הראיה: הלכה (ב) וכן אם ילדה זכר ונקבה - הרי הזכר ספק, שמא הנקבה יצאת תחילה; לפיכך אין לכוהן כלום - שהמוציא מחברו, עליו הראיה: הלכה (ג) שתי רחלות שלא ביכרו, וילדו שני זכרים - שניהם לכוהן; זכר ונקבה, הזכר לכוהן. שני זכרים ונקבה - הכוהן נוטל את הכחוש, והשני ספק בכור; ואם מת אחד מהן, אין לכוהן כלום, שזה הזכר החי, ספק בכור הוא; והמוציא מחברו, עליו הראיה: הלכה (ד) ילדו שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות - הרי הזכרים ספק בכור, שאני אומר שמא הנקבה נולדה תחילה, ואחר כך הזכר; לפיכך אין כאן לכוהן כלום - שהמוציא מחברו, עליו הראיה: הלכה (ה) אחת ביברה ואחת שלא ביברה, וילדו לו שני זכרים - אחד לו ואחד לכוהן, וכל אחד מהם ספק בכור; והכוהן נוטל את הכחוש. מת אחד מהן, אין כאן לכוהן כלום, שזה החי, ספק הוא. וכן אם ילדו זכר ונקבה, אין כאן לכוהן כלום, שזה הזכר, ספק בכור הוא: אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר? אם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" התירו את התחמון? מה גבול הטיפש?

רמב"ם הלכות בכורות פרק ו הלכה (א) מצות עשה להפריש אחד מעשרה מכל בהמות טהורות שייוולדו לאדם, בכל שנה ושנה; ואין מצוה זו נוהגת אלא בבקר וצאן בלבד, שנאמר "וכל מעשר בקר, וצאן. . ." (ויקרא כז, לב): אם כך: למה היה צריך לכפול? ויקרא כז (לב) וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיהוָֹה: אם הכוונה רק לבקר וצאן מדוע התוספת של "כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר" שהרי כבר נכתב בקר וצאן?

הלכה (ג) הכול חייבין במעשר בהמה, כוהנים לויים וישראליים. ודין מעשר בהמה שיהיה נשחט בעזרה, וזורקין את דמו זריקה אחת כנגד היסוד, ומקטירין אימוריו; ושאר הבשר נאכל לבעלים בירושלים, כשאר קודשים קלים. ואין לכוהנים בו כלום; אלא כולו לבעלים, כפסח. ואם היה בעל מום, בין שנפל בו מום, בין שהפרישו בתחילה במומו - הרי זה נאכל בכל מקום: כוהנים ולווים למי מעשרים?

במדבר יח (כא) וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:--- (כו) וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְהֹוָה מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר:--- (כח) כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת יְהֹוָה מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן:

דברים יד (כח) מִקְצֵה שָׁלשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ:(כט) וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה:

דברים יח (א) לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְהוָֹה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן: מה שכר כוהנים שלא במקדש?

רמב"ם הלכות ביכורים פרק יא הלכה (א) מצות עשה לפדות כל איש מישראל, בנו שהוא בכור לאימו הישראלית, שנאמר "כל פטר רחם, לי" (שמות לד, יט), ונאמר "אך פדה תפדה את בכור האדם" (במדבר יח, טו). ואין האישה חייבת לפדות את בנה - שהחייב לפדות את עצמו, הוא שחייב לפדות את בנו: הלכה (ז) כוהנים ולויים פטורין מפדיון הבן, מקל וחומר - אם פטרו של ישראל במדבר, דין הוא שיפטרו עצמן. ישראל הבא מן הכוהנת ומן הלוייה, פטור - שאין הדבר תלוי באב, אלא באם, שנאמר "פטר רחם בישראל" (ראה שמות יג, ב; במדבר ג, יב): אם אין הדבר תלוי באב, איך ההלכה מסתדרת עם הפס' הבאים? הרי יש כאן שני בכורות לאדם הנשוי לשתי נשים, אחד בכור לאישה זו, ואחד בכור לאישה זו, בדברים כא (טו) כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה:(טז) וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר:(יז) כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה: האם אדם הנשוי לכמה נשים עושה פדיון לכל בכור אשר נולד מאישה אחרת? לכן טעו "חכמים", ואין עניין לבכור לאימו, הביכורים מהאב, אחרת מה עניין "כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ"? ואיך ההלכה מסתדרת עם פירוש רש"י בפס' הבא? שמות יב (ל) וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת: רש"י כי אין בית אשר אין שם מת - יש שם בכור מת אין שם בכור גדול שבבית קרוי בכור שנאמר (תהלים פט) אף אני בכור אתנהו ד"א מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרווקים פנויים והיו להם בכורות הרבה פעמים הם חמשה לאשה אחת כל אחד בכור לאביו:  אז בכור הוא מהאם? או מהאב? האם רש"י אינו יודע הלכה?

רמב"ם הלכות ביכורים פרק יב הלכה (א) מצות עשה לפדות כל אדם מישראל, פטר חמור בשה; ואם לא רצה לפדותו, מצות עשה לעורפו, שנאמר "ופטר חמור, תפדה בשה, ואם לא תפדה, וערפתו" (שמות לד, כ). ושתי מצוות אלו נוהגות בכל מקום, ובכל זמן; ומצות פדייה קודמת למצות עריפה: הלכה ) השה שפודין בו, נותנו לכוהן, שנאמר "כל פטר רחם. . . ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה" (במדבר יח, טו). בהמה טמאה האמורה כאן, היא החמור בלבד: למה רק החמור? ובפסוקים הבאים? דברים כב (א) לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ:(ב) וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ:(ג) וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם:(ד) לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ: אם זה סוס או גמל או פרד או זברה נופל בדרך אז להתעלם מותר?  ואם זה לא ממש אחיו? עבדו?

רמב"ם הלכות ביכורים פרק יב הלכה (ג) פטר חמור אסור בהנאה, עד שייפדה; ואם מכרו קודם פדיון, דמיו אסורים. ואם מת קודם פדיון, או שערפו - ייקבר, מפני שהוא אסור בהנאה אף לאחר עריפה, הואיל ולא נפדה: הלכה (ד) לפיכך אם לא פדהו, ונתן פטר החמור בעצמו לכוהן - אסור לכוהן להשתמש בו, עד שיפדהו בשה; וייקח השה לעצמו, או יערוף אותו וייקבר. והכוהנים חשודים על דבר זה; לפיכך אסור לישראל ליתן פטר חמור לכוהן, אלא אם כן פדהו הכוהן בפניו: הלכה (ט) פודין בשה - בין זכרים בין נקבות, בין תמימים בין בעלי מומין, בין קטנים בין גדולים. שה שלקחו מדמי שביעית, אין פודין בו את הודאי; אבל פודין בו את הספק: הלכה (כג) ישראל שהיו לו עשרה פטרי חמורים ודאין בתוך ביתו, שנפלו לו מבית אבי אימו כוהן, ואותו אבי אימו הכוהן נפלו לו מבית אבי אימו ישראל - הרי זה מפריש עליהם עשרה שיין, והם שלו; וחייבין במעשר: הכי עמוק שאפשר?

רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק יב הלכה (א) החופר בור ברשות הרבים ונפל לתוכו שור או חמור ומת אפילו היה הבור מלא גזות של צמר וכיוצא בהן הרי בעל הבור חייב לשלם נזק שלם שנאמר בעל הבור ישלם, ואחד שור וחמור או שאר מיני בהמה וחיה ועוף, לא נאמר שור או חמור אלא בהווה: מדוע כאן הכוונה לכל מיני הבהמה והרי כתוב "וְכִי יִגַּח שׁוֹר"    

רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק יג הלכה (א) כלים שנפלו לבור ונשתברו בעל הבור פטור שנאמר (שמות כא, לג) ונפל שמה שור או חמור מפי השמועה למדו שור לא אדם חמור לא כלים, אפילו נפל שור בכליו ומת השור ונשתברו כליו חייב על הבהמה ופטור על הכלים:

ויקרא כז (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַיהֹוָה:(ג) וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:(ד) וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל:(ה) וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וְלַנְּקֵבָה עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים:(ו) וְאִם מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעַד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כָּסֶף וְלַנְּקֵבָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים כָּסֶף:(ז) וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל וְלַנְּקֵבָה עֲשָׂרָה שְׁקָלִים:(ח) וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן:(ט) וְאִם בְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַיהֹוָה כֹּל אֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ לַיהֹוָה יִהְיֶה קֹּדֶשׁ:(י) לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ:(יא) וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַיהֹוָה וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן:(יב) וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אֹתָהּ בֵּין טוֹב וּבֵין רָע כְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן כֵּן יִהְיֶה:(יג) וְאִם גָּאֹל יִגְאָלֶנָּה וְיָסַף חֲמִישִׁתוֹ עַל עֶרְכֶּךָ:

רש"י ויקרא כז (יא) ואם כל בהמה טמאה - בבעלת מום הכתוב מדבר, שהיא טמאה להקרבה, ולמדך הכתוב שאין קדשים תמימים יוצאין לחולין בפדיון אלא אם כן הוממו: כל בהמה טמאה = בעלת מום מהכשרות? כל בהמה אינו כל בהמה אבל שור וחמור מתייחס לכל מיני בעלי החיים?

נחמיה י (לה) וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְבֵית אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה:(לו) וּלְהָבִיא אֶת בִּכּוּרֵי אַדְמָתֵנוּ וּבִכּוּרֵי כָּל פְּרִי כָל עֵץ שָׁנָה בְשָׁנָה לְבֵית יְהֹוָה:(לז) וְאֶת בְּכֹרוֹת בָּנֵינוּ וּבְהֶמְתֵּינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאֶת בְּכוֹרֵי בְקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ: הרי כבר אמר "וּבְהֶמְתֵּינוּ", אם כך: מדוע היה צריך להוסיף "בְקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ"? האם "וּבְהֶמְתֵּינוּ" אינו כולל "בְקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ"? מדוע לא נאמר רק חמורינו? הרי אין בכורי בהמה אשר אינה כשרה חוץ מחמור לפי "חכמים"? או שאולי "חכמים" טעו? ופדיון בכורות מתייחס לכול בעלי החיים אשר מגדל האדם?

----------------------------------פדיון בנה של "בת-כהן" או "בת-לוי"?

משנה תורה ספר זרעים פרק אחד עשרה הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה

(ה) הַפּוֹדֶה אֶת בְּנוֹ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן. וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ. וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן הַפִּדְיוֹן לַכֹּהֵן. וְאִם פָּדָה עַצְמוֹ מְבָרֵךְ לִפְדּוֹת הַבְּכוֹר וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ:

(ו) מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וּבְכַמָּה פּוֹדֵהוּ בְּחָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח-טז) 'וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה'. בֵּין בְּכֶסֶף בֵּין בִּשְׁוֵה כֶּסֶף מִן הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁגּוּפָן מָמוֹן כְּעִנְיַן הַשְּׁקָלִים. לְפִיכָךְ אֵין פּוֹדִין בְּקַרְקָעוֹת וְלֹא בַּעֲבָדִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּקַרְקָעוֹת וְלֹא בִּשְׁטָרוֹת לְפִי שֶׁאֵין גּוּפָן מָמוֹן. וְאִם פָּדָהוּ בָּהֶן אֵינוֹ פָּדוּי:

(ז) כָּתַב הָאָב לַכֹּהֵן שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ חֲמִשָּׁה סְלָעִים חַיָּב לִתֵּן לוֹ וּבְנוֹ אֵינוֹ פָּדוּי. נָתַן לוֹ כְּלִי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בַּשּׁוּק חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְקִבְּלוֹ הַכֹּהֵן בַּחֲמִשָּׁה סְלָעִים הֲרֵי בְּנוֹ פָּדוּי. נָתַן חֲמִשָּׁה סְלָעִים לַעֲשָׂרָה כֹּהֲנִים בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בָּזֶה אַחַר זֶה יָצָא:

(ח) רָצָה הַכֹּהֵן לְהַחְזִיר לוֹ הַפִּדְיוֹן מַחְזִיר. וְלֹא יִתֵּן לוֹ הוּא וְדַעְתּוֹ שֶׁיַּחְזִיר. וְאִם עָשָׂה כֵּן וְהֶחְזִיר לוֹ אֵין בְּנוֹ פָּדוּי עַד שֶׁיִּגְמֹר בְּלִבּוֹ לִתֵּן לוֹ מַתָּנָה גְּמוּרָה. וְאִם רָצָה הַכֹּהֵן אַחַר כָּךְ לְהַחְזִיר יַחְזִיר. וְכֵן אִם פֵּרֵשׁ וְנָתַן לוֹ עַל מְנָת לְהַחְזִיר הֲרֵי בְּנוֹ פָּדוּי:

(ט) כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם פְּטוּרִים מִפִּדְיוֹן הַבֵּן מִקַּל וָחֹמֶר. אִם פָּטְרוּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר דִּין הוּא שֶׁיִּפְטְרוּ עַצְמָן:

(י) יִשְׂרָאֵל הַבָּא מִן הַכֹּהֶנֶת וּמִן הַלְּוִיָּה פָּטוּר. שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בָּאָב אֶלָּא בָּאֵם שֶׁנֶּאֱמַר פֶּטֶר רֶחֶם בְּיִשְׂרָאֵל:

(יא) לְוִיָּה הַמְעֻבֶּרֶת מֵעַכּוּ''ם בְּנָהּ פָּטוּר. וְכֹהֶנֶת הַמְעֻבֶּרֶת מֵעַכּוּ''ם בְּנָהּ חַיָּב שֶׁהֲרֵי נִפְסְלָה אִמּוֹ מִן הַכְּהֻנָּה בִּבְעִילַת הָעַכּוּ''ם:

 

שולחן ערוך יורה דעה סימן שה -- מי חייב בפידיון בכור? ומתי ראוי לפדיון? וכול דיניו.

(יז) אֵין פִּדְיוֹן הַבְּכוֹר תָּלוּי אֶלָּא בְּפֶטֶר רֶחֶם, שֶׁאִם אֵינוֹ בְּכוֹר לְאֵם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּכוֹר לְאָב אֵינוֹ חַיָּב בְּפִדְיוֹן. וְאִם יֵשׁ לוֹ כַּמָּה נָשִׁים, וְיֵשׁ לוֹ בְּכוֹר מִכָּל אַחַת וְאַחַת, חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת כֻּלָּם.

(יט) כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם פְּטוּרִים מִפִּדְיוֹן הַבֵּן. וַאֲפִלּוּ כֹּהֶנֶת וּלְוִיָּה נְשׂוּאָה לְיִשְׂרָאֵל, אֵין הַבֵּן (יט) חַיָּב בְּפִדְיוֹן, שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בָּאָב אֶלָּא בָּאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: פֶּטֶר רֶחֶם בְּיִשְׂרָאֵל (בַּמִּדְבָּר ג, יב) וְאִם נִתְעַבְּרָה מֵעוֹבֵד כּוֹכָבִים, בֶּן הַלְוִיָּה פָּטוּר מִפִּדְיוֹן, וּבֶן הַכֹּהֶנֶת חַיָּב בְּפִדְיוֹן, שֶׁהֲרֵי נִתְחַלְּלָה אִמּוֹ מִן הַכְּהֻנָּה בִּבְעִילַת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים. (הגה: וְאִם הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁמִּיִּשְׂרָאֵל נִתְעַבְּרָה, וְהַיִּשְׂרָאֵל מַכְחִישָׁהּ וְאוֹמֵר שֶׁמֵּעוֹבֵד כּוֹכָבִים נִתְעַבְּרָה, הַבֵּן (כ) פָּטוּר מִן הַפִּדְיוֹן (ת''ה סִימָן רס''ד).

  אזור זה נשאר קבוע בכל חלקי האתר
אזור זה נשאר קבוע בכל חלקי האתר
אזור זה נשאר קבוע בכל חלקי האתר