בניית אתרים בחינם
   צור קשר    כתב הסמכה מינוי לכהנים    קברי צדיקים?    שריפת גופות? קבר אחים?    קבר וטומאת מתים?
   קרי לילה זרע לבטלה?    התרת נדרים?    אל תוסף על דבריו?    נישואין לגויה מותר אסור?    חכמי גמרא בישלו עוף בחלב?
   חזיר יהיה מותר לאכילה?    רמב"ם הזיק לדת יותר משחיזק?    הפלה זה רצח? נפל ולד?    מי כתב את התורה?    מיהו יהודי?
   התרת נדר שבועה?    התרת נדרים שאלות?    קרבן תפילה מותר בכל מקום?    עולם הבא?    סתירות בתנ"ך
   דוד ויהונתן    יואב כאפיקורוס טוב ליהודים    בית כנסת מקדש מעט?    בית כנסת מהי קדושתו?    ט באב,
   תמוז?    ראש חודש ראשי חודשיכם    הלל דאטפת גולגולת צפה    משלם לאדם כפועלו    היו במצרים 430 שנה או 210?
   120 שנה לאדם.    אין ברכה בנמנה?    כמה עיקרים לרמב"ם?    מהיכן 70 אומות לשונות?    שישה בכרס אחת?
   רמב"ן לשון רש"י איננו נכון?    רמב"ם על ישו ומוחמד?    רמב"ן על הרמב"ם    רשב"ם וסבא רש"י    ככל אשר יורוך?
   מהיכן המילה רב?    עשה לך רב והסתלק מן הספק?    ובני קרח לא מתו?    כהנים רבנים?    הרוגי מלכות?
   חסידות במשבר?    רד"ק, גמרא לא מסיני?    משה רבנו מול עקיבא?    עקיבא ותורה?    נחמן מברסלב צדיק?
   "הרבי" מלובביץ' ערירי וצדיק?    רמח"ל צדיק?    הרמח"ל ומשפחתו נספו במגיפה?    ברכת המזון? רמב"ם    ברכה לבטלה? רמב"ם
   לא יראני האדם וחי?    רש"י חוסר אות סוד או רמז?    שאלות על פירוש רש"י?    בלי עין רעה?    כתר תורה ומלכות
   המקל    דינא דמלכותא דינא    כתיב מלא או כתיב חסר?    ירבעם והנביא מסר לחיים    ירמיהו והעול מסר לחיים
   גולה גלות גולים    היוצא מארץ ישראל נענש    למה אנו בגלות?    מצרים לא תשוב    ארץ ישראל מקיאה עוברי עבירה
   אל תפלל לא לתפילה    פתק בכותל?    ואכלת ושבעת וברכת - ושמחת    שחיטה נבלה וטריפה    אלוהים מטעה הטעיה מכוונת
   אלוהים למה תתענו    אדם יראה לעיניים בוחן כליות ולב    הבנת הנקרא    אחרי רבים להטת?    ודרשת וחקרת ושאלת היטב
   ניסיון    קידוש השם במוות?    מזוזה?    מצאת כי תדרשנו    קרוב יהוה לכל קוראיו
   נח צדיק    שבע מצוות בני נח?    שם יהוה לא תשא?    בשמו תשבע    מה פירוש לא תשא?
   הגלות עונש    מדוע חרבה ירושלים?    בית שלישי משמים?    חכם מבטל תורה?    הוכח תוכיח צופה
   נישואין לפני לידה?    על עבודה ופרנסה    אל תמכור תורה חכמה ומוסר    לימוד תורה בכסף?    מהו שכר מצווה
   עבודה בזמן התנ"ך    קרדום לחפור בה    רב שאינו מקיים את התורה    מלאך המוות?    אילן בן דודתי
   חשוב חשוב    משכב זכר?    שטן    השטן ישות עצמאית?    השטן באיוב
   אל תפתח פה לשטן?    אלוהים? שטן?    יצר הרע?    עין הרע?    מלאך המוות?
   עשרת הדברות    עשרת הדברות בדיבור אחד?    עשרת הדברות מכיל תרי'ג?    כיסוי ראש לגבר? כיפה? מגבעת?    כיסוי ראש לאשה?

קרדום לחפור בה?

משנה מסכת אבות פרק ד משנה ה [ו] רבי ישמעאל בנו אומר הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד והלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם וכך היה הלל אומר ודישתמש בתגא חלף הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם:

רמב"ם על משנה מסכת אבות פרק ד משנה ה

[ו] כבר רציתי(חשבתי) לא לדבר בזה הציווי, לפי שהוא מבואר(מפני שהוא ברור), וליוֹדְעִי(ויודע אני) גם כן שדברי בו לא יאותו(ימצאו חן) לרוב הגדולים בתורה, ואולי (אף)לכולם; אבל אומר ולא אחוש, מבלי לשאת פנים(ולא אשים לב) למי שקדם, ולא למי שנמצא.

דע, כי זה כבר אמר: אל תעשה התורה קרדום לחפור בה, כלומר: אל תחשבה כלי לפרנסה, ובאר ואמר שכל מי שיהנה בזה העולם בכבוד תורה שהוא כורת נפשו מחיי העולם הבא. והעלימו(והתעוורו) בני אדם עיניהם מזו הלשון הגלויה, והשליכוה אחרי גוום, ונתלו בפשטי מאמרים שלא הבינום - אני אבארםוהטילו(וקבעו) להם חוקים(זכויות) על היחידים ועל הקהילות, ועשו את המינויים התורניים לחוק מכסים, והביאו בני אדם לסבור שטות גמורה, שזה צריך ומחויב, לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים העוסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות, אין בתורה מה שיאמת אותו, ולא רגל שישען עליה בשום פנים. לפי שאנו אם נעיין בתולדות החכמים, זכרם לברכה, לא נמצא אצלם לא הטלת חובות על בני אדם, ולא קיבוץ ממון(קיבוץ נדבות) לישיבות המרוממות הנכבדות, ולא לראשי גלויות ולא לדיינין ולא למרבצי תורה ולא לאחד מן הממונים, ולא לשאר האנשים, אלא נמצא קהילותיהם כולן יש בהם עני בתכלית, ועשיר רב הממון בתכלית, וחלילה לי מה' שאומר שהם לא היו גומלי חסד ונותני צדקה, אלא זה העני אילו פשט ידו לקחת היו ממלאים ביתו זהב ומרגליות, אבל הוא לא היה עושה כן, אלא מסתפק במלאכה שיתפרנס ממנה, בין ברווח בין בדוחק, ובז למה שבידי בני אדם, הואיל(כיון) והתורה מנעתו מזה. וכבר ידעת כי הלל הזקן היה חוטב, והיה חוטב עצים ולומד לפני שמעיה ואבטליון, והוא בתכלית העניות, ומעלתו - עד כי תלמידיו הם אשר הושוו למשה ויהושע, וקטן תלמידיו רבן יוחנן בן זכאי. ולא יסופק לבר דעת שאילו היה מסכים לקבל מבני דורו, לא היו מניחים אותו לחטוב עצים. וחנינה בן דוסא, אשר קול קורא עליו: "כל העולם כולו אינו ניזון אלא בשביל חנניה בני וחנניה בני דיו קב חרובין מערב שבת לערב שבת", ולא ביקש מבני אדם. וקרנא דיין בכל ארץ ישראל, והוא היה משקה שדות, וכשהיו באים בעלי הדין, היה אומר: או שתתנו לי מי שישקה במקומי כשאני מתעסק עמכם, או שתתנו לי שעור מה שאבטל מעבודתי, ואדון לכם. ולא היו ישראל בני דורם של אלו וזולתם לא אכזרים ולא שאינם גומלי חסדים, ולא מצאנו חכם מן החכמים שהיה מצבם דחוק שיגנה אנשי דורו שאינם מרחיבים(מטיבים) לו, חלילה להם, אלא הם בעצמם היו חסידים, מאמינים באמת לעצמה(לשם האמת), מאמינים בה' ובתורת משה, אשר בה הזכיה(ישיג) בעולם הבא, ולא יתירו לעצמם זה, ויסברו שהוא חלול השם אצל ההמון, לפי שהם יחשבו התורה למלאכה מן המלאכות אשר מתפרנסים בהן, ותתבזה אצלם, ויהיה עושה זה "דבר ה' בזה" +במדבר טו, לא+.

ואמנם טעות אלו המתגברים(המכחישים) כנגד(את) האמת והלשונות המפורשים(הברורים), בלקיחת ממון בני אדם ברצונם או על כורחם - הן במעשיות אשר מצאו בתלמוד (על) אנשים בעלי מומים בגופותיהם, או זקנים באו(באים) בימים עד שלא יוכלו לעשות מלאכה, שאין תחבולה להם אלא לקחת, ואם לא - מה יעשו, הימותו? זה לא ציוותו התורה. ואתה תמצא המעשה אשר הביאו בו ראיה באומרו: +משלי טו, לא+ "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" - בבעל מום, לא יוכל לעשות מלאכה. אבל עם היכולת, לא המציאה התורה בזה דרך.

רב יוסף, עליו השלום, היה נושא עצים, ואומר: "גדולה מלאכה שמחממת את בעליה", רצונו לומר, שבעת יגיעת איבריו - יכובד משכבם - במשא העץ הכבד, היה מתחמם גופו בלא ספק, והיה משבח זה ושמח בו, והיה לבו טוב במתנת בחלקו, בגלל מה שהיה אצלו ממעלת ההסתפקות.

וכבר שמעתים, הניפתים, נתלים באומרם: "הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושלא להנות אל יהנה כשמואל הרמתי". וזה אינו דומה לזה כלל, ואמנם זה אצלי סילוף ממי שמביא ראיה ממנו, הואיל והוא מבואר ואין בו מקום לטעות. כי אלישע לא היה מקבל ממון מבני אדם, כל שכן שלא היה מטיל עליהם ומחייבם בחוקים, חלילה לה' מזה, ואמנם היה מקבל הכיבוד בלבד, כגון שיארחו איש אחד, והוא בדרך, נוסע, וילון אצלו ויאכל אצלו בלילה ההוא או ביום, וילך לעסקיו. ושמואל לא היה נכנס בבית איש, ולא אוכל ממזונו. ובכגון זה אמרו החכמים, שתלמיד חכמים, אם רצה להדמות לזה, עד שלא יכנס אצל איש - יש לו לעשות כן, וכמו כן אם רצה להתארח אצל איש בהכרח נסיעה או כיוצא בה - יש לו לעשות כן. לפי שכבר הזהירו מן האכילה ללא הכרח, ואמרו: "כל תלמיד חכמים המרבה סעודותיו בכל מקום" וכו', ואמרו: "כל סעודה שאינה שלמצוה אסור לתלמיד חכמים להנות ממנה".

ולמה אאריך בזה הענין, אני אזכור המעשה אשר התבאר בתלמוד, והמתעקש יעשה כרצונו: היה איש שהיה לו כרם, והיו באים בו גנבים, וכל אשר היה פוקדו בכל יום, היה מוצא ענביו מתמעטים וחסרים, ולא היה לו ספק שאיש מן הגנבים שמהו מטרה. והיה מצטער מזה תמיד כל ימי הענבים, עד שבצר ממנו מה שבצר, ושטחו עד אשר יבש, ואסף הצמוקים. ומדרך בני אדם, שכאשר יאספו הפירות המיובשים, יפלו גרגרים מן התאנים והצמוקים, ומותר לאוכלם, מפני שהם הפקר, וכבר הניחום בעליהם למיעוטם. ובא ר' טרפון במקרה יום אחד לזה הכרם, וישב, והיה מלקט מן הצמוקים הנופלים ואוכלם. ובא בעל הכרם, וחשב שזה הוא אשר היה גונב ממנו כל השנה, ולא היה מכירו, אבל שמע שמו. ומיהר אליו ותפשו, והתגבר עליו, ושמהו בשק, ורץ עמו על גבו להשליכו בנהר. וכאשר ראה ר' טרפון עצמו אובד, צעק: "אוי לו לטרפון שזה הורגו". וכאשר שמע זה בעל הכרם, הניחו וברח, ליודעו כי חטא חטא גדול. והיה ר' טרפון בשארית ימיו מאותו היום דואב ומיליל על מה שארע לו, בהצילו נפשו בכבוד התורה, והוא היה בעל ממון, והיה יכול לומר לו: הניחני, ואני אשלם לך כך וכך דינרים, וישלם לו, ולא יודיעהו שהוא טרפון, ויציל נפשו בממונו, לא בתורה. אמרו: "כל ימיו שלאותו צדיק היה מצטער על דבר זה ואומר: אוי לי שנשתמשתי בכתרה שלתורה, שכל המשתמש בכתרה שלתורה נעקר מן העולם". ואמרו בזה: "משום דר' טרפון עשיר גדול הוה, והוה ליה לפיוסיה בדמים".

ופתח רבנו הקדוש, עליו השלום, אוצרות חיטה בשנת רעבון, ואמר: כל מי שרוצה לקחת פרנסתו יבוא ויקח פרנסתו, ובתנאי שיהיה תלמיד חכמים. ובא ר' יונתן בן עמרם ועמד לפניו, והוא אינו מכירו, ואמר לו: פרנסני, ואמר לו: באיזו גדר אתה מבחינת הלימוד? ואמר לו: פרנסני ככלב וכעורב, רצונו לומר: אפילו אין לי חכמה, וכמו שיפרנס ה' חיה טמאה ועוף טמא פרנסני, שאין עם הארץ פחות מהם. ונתן לו. שוב התחרט אחר כך על שפיתהו בדבריו, ואמר: "אוי לי שנהנה עם הארץ מנכסי". ואמרו לו אותם אשר הודיעם מה שארע: אולי יונתן בן עמרם תלמידך הוא, אשר אינו רוצה להנות בכבוד תורה, כל שאפשר לו זה, ואפילו בתחבולה? וחקר ומצא הדבר כן. ושני אלה המעשים ישתיקו כל חולק בזה הענין.

ואמנם הדבר אשר התירתו התורה לתלמידי חכמים הוא, שיתנו ממון לאדם, יעשה להם סחורה בו בבחירתו, אם ירצה - ועושה זה יש לו שכר על כך, וזה הוא מטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים - ושתמכר סחורתם תחילה למה שיימכר, ותתפס להם ראשית השוק דוקא. אלו חוקים שקבע ה' להם, כמו שקבע המתנות לכהן והמעשרות ללוי, לפי מה שבאה בו הקבלה. כי שתי הפעולות האלה יש שיעשו אותן הסוחרים קצתם עם קצתם על דרך הכבוד, ואפילו לא היתה שם חכמה, ולכל הפחות יהיה תלמיד חכמים כמו עם ארץ מכובד. וכן פטרה התורה את כל תלמידי החכמים מחובות השלטון כולן, מן המיסים, והאכסניות, ומיסי הנפש, והם אשר יקראו כסף גולגלתא, יפרעום בעבורם הקהל, ובנין החומות וכיוצא בהן. ואפילו היה תלמיד החכמים בעל ממון רב לא יחוייב בדבר מזה. וכבר הורה בזה רבנא יוסף הלוי זצ"ל לאיש באנדלוס, שהיו לו גנות וכרמים שהיה מחוייב עבורם אלף דינרים, והורה לפוטרו מהמס, להיותו תלמיד חכמים, אף על פי שהיה משלם המס ההוא אפילו העני שביהודים. וזה דין תורה, כמו שפטרה התורה הכהנים ממחצית השקל, כמו שבארנו במקומו, ומה שדומה לזה.

 

משנה מסכת אבות פרק א משנה (יג) הוא היה אומר נגד שמא אבד שמיה ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף קטלא חייב ודישתמש בתגא חלף:

תרגום קאפח לפירוש הרמב"ם (פרקי אבות) אם נתפרסם שם האדם ונתגדל, דע כי קרוב אובדנו, מי שאינו מוסיף בלימוד ימיתהו ה', אבל מי שלא למד כלל הרי זה ראוי להורגו, וכל המשתמש בכתר יאבד, כלומר מי שעושה את התורה פרנסה, (ומקבל ממנה תועלת)

ר' עובדיה מברטנורא מסכת אבות פרק א משנה יג

נגד שמא אבד שמיה - מי שנמשך שמו למרחוק מתוך שררה ורבנות, מהרה יאבד שמו, שהרבנות מקברת את בעליה. נגד לשון משיכה. תרגום משכו, נגידו:

ודלא מוסיף - מי שאינו מוסיף על לימודו:

יסיף - יסוף מפיו מה שכבר למד וישכח תלמודו. ויש שגורסין יאסף, כלומר יאסף אל עמיו וימות בלא עתו:

ודלא יליף - קשה מדלא מוסיף, הלכך קטלא חייב, כלומר ראוי הוא שיהרגוהו, כמו שאמרו [פסחים מ"ט ב] עם הארץ מותר לקרעו כדג, ומגבו:

ודישתמש בתגא - המשתמש בכתרה של תורה כאדם המשתמש בכליו, חלף ועבר מן העולם. תגא בלשון ישמעאל כתר. ויש מפרשים, תג"א ר"ת "תלמיד" "גברא" "אחרינא". שאסור לאדם להשתמש בתלמידים שאינן תלמידיו. ואני שמעתי, ודישתמש בתגא, המשתמש בשם המפורש, חלף ואבד, שאין לו חלק לעולם הבא:

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק א משנה יב

[יב] אמרו, שאהרן, עליו השלום, כשהיה מרגיש או כשהיו מספרים לו על אדם שתוכו רע, ושבידו עבירה, היה מקדים לו שלום, ומתחבר עמו, ומרבה לספר עמו. והיה ההוא מתבייש, ואומר: אוי לו, אילו ידע אהרן צפוניו ומה שיעשה, לא היה מתיר לעצמו להסתכל בי, כל שכן לדבר עמי, ואמנם אני אצלו בדמות איש מעלה. הרי אני מצדיק את מחשבתו. ויחזור בתשובה, וישוב להיות מתלמידיו, ומן הנהנים ממנו עצה ותושיה. אמר ה' בתארו אותו בזו המדה הנכבדה: +מלאכי ב ו+ "בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון". ואל זה הדבר המפורסם עליו התכוון הלל.

ואמר עוד: כאשר יתפשט שם האדם ויתגדל - היכון להיפסקו. והיה אומר עוד: מי שאינו מוסיף בלימוד - ימיתהו ה', אבל מי שלא למד כל עיקר - הרי הוא ראוי ליהרג. ומי שמשתמש בכתר - יאבד, רצונו לומר: מי שיקח לו התורה לפרנסה, וזו היא כוונתו בזה המאמר, כמו שיתבאר בזו המסכתא. ונאמר בו על דרך הסימן: תלמיד גברא אחרינא, כלומר שאין מותר לו להשתמש בתלמיד חכמים אלא אם כן הוא תלמידו.

 

  אזור זה נשאר קבוע בכל חלקי האתר
אזור זה נשאר קבוע בכל חלקי האתר
אזור זה נשאר קבוע בכל חלקי האתר