בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 
דני רובס - אתר המעריצים הרשמי!!!
 
 
    דף הבית
    ביוגרפיה
    דיסקוגרפיה
    שיתופי פעולה
    אילאיל תמיר
    4X4 - דני ליטני, יואל לרנר, דני רובס ואורי הרפז
    קליפים באמצעות YOU TUBE
    כל שיר חושף איזה סוד - סיפורים מאחורי השירים
    פורום המעריצים של דני רובס
    לוח הופעות
    סוגי מופעים
    ג'ימי אוחנה
בעמוד זה יובאו הסיפורים מאחורי השירים הגדולים שכתב דני רובס:
 
 זה לא משנה למה התכוון המשורר. כשהשיר שלי "איך הוא שר" יצא לרדיו, אביהו מדינה שידר אותו שלוש פעמים ברצף בתוכנית שלו "ציפורי לילה" בגל"צ. בסוף הפעם השלישית הוא פתח את המיקרופון ואמר: "תראו איך זמרים אשכנזים כותבים שירים יפים על זוהר ארגוב". המשפט הזה הכיל כל כך הרבה דברים לא נכונים: אני לא אשכנזי, לא כתבתי את השיר הזה על זוהר ארגוב, ואפילו ה"תראו, תראו" לא היה נכון כי זה היה בכלל ברדיו. אנשים אהבו לקשר את השיר הזה לזוהר ובהתחלה עוד התמרדתי וניסיתי להסביר את השיר, אבל מתישהו הבנתי שזה נורא מטומטם. כל אחד יכול להבין מה שהוא רוצה.
 
מחר הוא יחזור -
את השיר אני שומר לסוף ההופעות, השיר הוא מבין אלו שאני מרגיש אליהם קרוב יותר וחזק יותר, חוץ מזה זה השיר הכי קשה לשירה בהופעה מבחינה פיזית ואחת מה וכמה מבחינה נפשית בשבילי זה קצת שיר טרפיה באיזהשהוא מקום השיר נכתב קצת אחרי שפרצה לפני מלחמת לבנון, אני לא יכולתי להתמודד איתו אז,
הוא יצא כמו שהוא חוץ מכמה תיקונים ממש קטנים, אני הסתכלתי על הדף והוא צרח אליי  מתוך הדף כל מיני דברים שלא יכלתי להתמודד איתם, שמתי אותו במגירה אחרי כמה חודשים נתתי אותו ללהקה צבאית, ללהקת פיקוד מרכז, ששרה אותו באיזה תוכנית שלה, אחרי כמה שנים כשהגיע הזמן של ההקלטות פנים ושמות חזרתי אל השיר הזה והקלטתי אותו שוב. זה הקטע תמיד הכי מביך בהופעה הכל נהיה פתאום שקט כי זה קטע שבו מדברים על משהו שלא נהוג לדבר עליו ובטח לא לפני קהל ואולי לא צריך לדבר על הדברים האלה, לפעמים לדבר על נושא שכואב קצת מכה את הכאב פתאום השיר נכתב אחרי שאחי הצעיר יואב מת כשפרצה המלחמה בלבנון, הוא לא מת בקרבות כמו רבים אחרים טובים שמתו במלחמה הארורה ההיא המקוללת בצפון, על התעודות הרפאויות יש  כותרת כזו כחולה שעליה כתוב 'מחלה ממארת'. זו כותרת מיוחדת כזו שאמורה לתמצת בשני מילים את הטראומה שמה שעוברת משפחה שזה קורה, כמו ברק שיורד ושורף את העץ וגם קילומטרים בסביבה שלו, אנשים פונים ושואלים ומתייחסים לשיר הזה "האם השיר על אחיך, או לזכרו..." ואני למען האמת לא ממש בטוח שזה ככה,
מכיוון שאני לא חושב ששירים הם ממוקדים לגמרי שירים ממש מדוייקים על מישהו, השיר הוא לא ממש על יואב, יואב מופיע בו בטוח אבל מופיעה בו גם הדמות
שלי כמו שאני זוכר את עצמי בתקופת הצבא שלי, והחברה של יואב שהייתה לו באותה תקופה אירית, ונשים שאני אהבתי בשלושים ואחד שנה ההם שאני חי , כל הפרמטרים האלה מתערבבים בתוכך ויוצאים מתוך בלידה מאוד כואבת, בצורה של שיר של ארבע וחצי דקות כשאתה מסתכל עליו אחרי זה הוא לא חלק ממך,
ואתה אומר זה לא בדיוק מה שאני מרגיש, זה אחרת.. .
 
מצאתי את הטקסט הזה אצל זוגתי אילאיל האהובה מצאתי את המילים בסלון ביתי, ואמרתי זה מבטא אותי יותר מכל דבר
אחר זה מבטא את מה שקרה מאז האלבום האחרון, זה מבטא את האופטימיות של משהו חדש שמתחיל... וניסים קורים והכל עוד אפשרי,
והתגובות שמתקבלות הן אכן על האופטימיות והטוב שבשיר ועל האוויר הזה שבאוויר עם הפרחים והכל.
 
אדון טוקאטלי -
הופעתי בבסיס צבאי בצפון ליד צומת גולני, וישבתי לפני הופעה וניסיתי לכתוב משהו בראש,
ולידי ישבו זוג מילואימניקים עם כרס בירה מיוזעים כאלה מיום עמל צבאי, והתחילו לדבר על מנהל המפעל שלהם בדרום טוקאטלי, השם שלו זה טוקאטלי, והוא "ככה וככה, והרומני אומר עליו ככה והוא שוכב עם ההיא, והמפעל פה, והילדה שלו ועוד מעט יש בת מצווה, ממש סיפור חיים שלם, ואתה יודע פתאום מתוך המקום ההוא בשולחן צבאי פתאום איזו דמות קרמה לי עור וגידים כתבתי את המשפטים שהם אמרו סידרתי לבית, ויצא מזה שיר שמבלי להתכוון יצא גם כנקודת מבט על החיים בדרום על האבק האפרורי של האנשים שחיים באיזה מקום אפרורי מחוץ לעין התקשורת ובכל זאת הם חיים חיים מלאי תוכן רגשות וכל מיני דברים כמו אנשים אחרים.
 
בבוקר יום בהיר אחד ב8 לדצמבר 1980, גיבור סיפורנו מגיע למלון מסוים בניו יורק, מבקש את הקומה החמישית במלון ,הפנטאהוס, הוא לא מקבל זאת מיד,
אך לאחר קצת צעקות הוא מקבל מפתח ועולה במעלית לחדרו ושם הוא מנסה במשך חצי שעה לנסח מכתב התאבדות שיסביר לעולם למה הוא עושה את מה שהוא עושה. לאחר שהוא לא מצליח הוא יורד כמה רחובות ליד המלון לבניין עשיר מאוד בנין שנקרא הדקוטה ושם התגוררו הזוג ג'ון לנון ויוקו אונו, הוא מחכה בשעת בוקר מוקדמת לג'ון ויוקו שירדו מהבנין למכוניתם לעוד יום הקלטות, שם הוא מצליח לדחוף את עצמו בין המערצים ושם מצלמת מעריצה שעמדה שם במקרה את אותה תמונה אבסורדית שלמחרת תופיע בכל מהדורות העיתונים... לנון חותם לו על האלבום והם ממשיכים לדרכם. באותו ערב כשהם חוזרים לבניין מארק דיוויד צ'אפמן עדיין ממתין להם שם, לאחר שיוקו נכנסת לבניין ג'ון לנון יורד מן הרכב, וכשהוא שומע מרחוק 'מר לנון, מר לנון', הוא מסתובב וצ'פמן יורה בו מספר יריות ולאחר כמה שעות נפטר לנון מפצעיו בבית החולים. אני באותו בוקר של הרצח בדיוק עברתי עם זוגתי דירה מצד אחד של הסנטר לצידו השני כאשר אישתי הלכה לדבר עם בעלת הבית אני נשארתי לישון על ספה שהייתה עוד בביתנו הישן לאחר הופעה שהייתה באותו לילה, ופתאום ברדיו ניגנו מחרוזות ביטלס וLET IT BE ועוד שירים והאוזן שלי נתפסה והגברתי ואז שמעתי את השדרן שאמר שלמי שעוד לא יודע לפני כמה שעות ג'ון לנון נרצח בביתו על ידי מי שהוגדר אז כאיש מעורער. מאוחר יותר בסרט שראיתי בסינימטק סרט שנקרא דמיין שהפיקה יוקו אונו על לנון סיפרה אישתו הראשונה של לנון על נסיעה של להקת הביטלס לאחד מהגורו של להקת הביטלס והמון אדם עומד בתחנת הרכבת מחכה לכוכבי הביטלס שיעלו ובעזרת המשטרה הם מצליחים לעלות, ואישתו שראתה את ההמולה והרעש לא רצתה לעלות יחד איתם, והיא סיפרה באותו ראיון שלנון אמר לה אז 'תמיד את נשארת עם המזוודות מאחור', והיא ידעה שהנסיעה הזו לקחה אותו מסיפור חייה. כששמעתי אותה בעצם אומרת את המשפט הזה חשבתי גם עליי וכיצד אותם רכבות משפיעות עלינו, נוסעות וחוזרות, ואנחנו משלמים את המחיר...
 
כמה -
במידה מסוימת אני הוא המשורר הזקן שבא לעיר מקלט לחפש קהל... לא עיניין הזיקנה, העיניין של להגיע למקום מסוים ולחפש לך קהל.
השיר הזה התפתח כשהוא לא היה גמור, שהבאתי לאורי זך, שמדבר על המון נסיעות והמון הופעות ועוגות קרם כאלה שאתה מקבל בפנים,
איזהשהיא הסתכלות על הדרך שעברת, והפיזמון שלו היה אחר לגמרי - דיבר על חברים ומשפחה . ואורי אמר לי - אני שומע בשיר הזה ובך באופן כללי, אתה מסתובב בארץ בהופעות עם גיטרה, סוג של קאובוי, אקדוחן זקן, קלינט איסטווד כזה זקן שמחפש מי יעשה איתו את הדו קרב, ובאתי הבייתה עם הדימוי הזה וכתבתי אקדוחן זקן בא לעיר מקלט , אקדוחן... זה לא שיר של קאובוי בוא תחשוב על משהו אחר,
פתאום בא לי לראש משורר זקן, וראיתי תקופות עתיקות , וטרובדורות של אנגליה העתיקה, ומגיעים על ארבע ומחפשים עם מי לשיר
עם מי לשתף פעולה ... אני מרגיש שאני משורר לא זקן אבל ותיק מאוד שכל פעם מגיע למקום חדש ומחפש את הקהל שלו כל פעם מחדש.. יש אנשים בעיר הזאת...
 
 
 
  היכנס לעריכת כותרת תחתונה לשינוי טקסט זה